קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
עליית מחירי הלחם
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, הצעות לסדר-היום: עליית מחירי הלחם, מס' 4940, 4941, 4950, 4956, 4959, 4961, 4969, 4970, 4975, 4978 ו-4989. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מגלי והבה, אחריו – חברת הכנסת מירי רגב, ואחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, כשאני יושב כאן ומסתכל על שרי ממשלת ישראל, על חברי הקואליציה – רק לפני חודש וחצי העברנו תקציב מדינה. ישבנו בוועדת הכספים – אלה מהאופוזיציה בעיקר, ושמענו את הבכי והנהי של חברי הקואליציה על כך שמעלים מחירים, שכל תחומי החיים החברתיים חשובים להם – והזהרנו את חברי הקואליציה כל פעם מחדש – יושבים פה חברי שישבו ופעלו – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני הצבעתי נגד.
מגלי והבה (קדימה):
אני מדבר על חברי שהיו בקואליציה והצביעו בעד, חברת הכנסת יחימוביץ.
שלי יחימוביץ (העבודה):
שמעתי שאומרים כאילו כל מפלגת העבודה הצביעה בעד, אז אני רוצה להגיד שלא רק שהצבעתי נגד, אלא נלחמתי נגד, גם בוועדה – – –
מגלי והבה (קדימה):
אז למה שלא תגישי הצעה לסדר-היום ותדברי על זה? למה על חשבון הזמן שלי, אדוני היושב-ראש?
היו"ר יצחק וקנין:
תקבל את כל הזמן.
מגלי והבה (קדימה):
תודה.
שלמה מולה (קדימה):
דרך אגב, גם איציק וקנין, היחיד מהקואליציה שהצביע נגד העלאת הדלק. נגד העלאת הדלק הוא הצביע.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת מולה.
מגלי והבה (קדימה):
תודה, חברים, שאתם עוזרים לי, רק – למה אני אומר את הדברים האלה, חברת הכנסת יחימוביץ? לא כדי לפגוע בשרים וחברי כנסת מכובדים; כי אני נוסע מפה עד הצפון ובחזרה, ואני פוגש את עם ישראל ואזרחי ישראל. כולם – אתה מסתכל בעיניים שלהם, אתה רואה את הייאוש על פניהם. לא אלה שפעם – שכבת הביניים, שאנחנו כולנו מכירים אותה, ואנחנו חלק ממנה, דרך אגב, ורואים שיש להם בסופו של דבר את התוצאות הרות האסון, גם בהעלאת מחיר הדלק וגם בהעלאות המחירים השונות. כשאנחנו מדברים על העלאות מחירים, רבותי, הרי מישהו לא חשב שמחיר הדלק יגרור אחריו את כל העלאות המחירים השונות? מישהו חשב שזה לא הפורמולה שאנחנו מכירים אותה היטב? אנחנו מכירים את זה – כשעשינו את הקיצוצים למיניהם ב-2003, אבל ייצבנו את המשק. מה עכשיו עושה ראש הממשלה וממשלתו? ואני לא פוטר אף אחד מהשרים ומחברי הכנסת בקואליציה שהצביעו בעד המדיניות הזאת – מה הוא עושה כל יום?
שלמה מולה (קדימה):
הוא מסתכל על – – –
מגלי והבה (קדימה):
הוא משנה את דעתו. פתאום הבוחרים של הליכוד – לצערי הרב, הרבה מבוחרי הליכוד הם אנשים שסובלים מהמדיניות הזאת, כי הם נמנים, חלקם, עם השכבות החלשות. וכשראש הממשלה רואה את האיום הזה, אז הוא בא, משתכנע, מתחיל להסתכל על שר האוצר, מתחיל להזמין את יושב-ראש ההסתדרות וכל האחרים, שלצערי, גם הם מתעוררים מאוחר. כי היום, אם אנחנו מסתכלים על מחיר הלחם, כיכר לחם אחיד, ובמשפחה ממוצעת צריכים – ואנחנו משפחות מרובות ילדים, יודעים – שתי כיכרות ושלוש כיכרות, אדוני היושב-ראש – כל כיכר לחם כזאת עכשיו עולה 4.96 שקלים; זה לפני שאפילו קנו משהו אחר. וכשאנחנו מדברים על העלאות המחירים האחרות – הארנונה, המים, מוצרי היסוד השונים – אני אומר לחברי חברי הכנסת: לאן רוצה להגיע הממשלה הזאת? ושאף אחד לא יספר לי סיפורים, אנחנו יודעים מה עלות הקואליציה הזאת. אנחנו יודעים מה עלות הממשלה הזאת. ולא מדובר, אדוני היושב-ראש, במיליון ושניים – במיליונים רבים.
וכשאנחנו שואלים את ראש הממשלה ושואלים חברי קואליציה, פתאום כולם מזדעקים, רצים לטלוויזיה, מרשת לרשת, רצים לתקשורת. ואני אומר להם: טלו קורה מבין עיניכם ותפסיקו – אתם חושבים שאתם יכולים לעבוד על העם כל הזמן? אתם יכולים לעבוד על השכבות החלשות כל הזמן? כל הזמן אנחנו רואים שזה סימפוניה שסידר לנו ראש הממשלה. ובאו נציגי האוצר לישיבה המפורסמת של העלאת מחירי הדלק, אדוני היושב-ראש, והודיעו לנו, בלי להתבייש, שהעלאת המחירים, 20 אגורות השנה ו-20 אגורות – חבר הכנסת גילאון, תקשיב היטב – מטרתה – נציג אגף התקציבים במשרד האוצר אומר: אנחנו מעלים את המחירים, צריכים 2.5 מיליארד שקל. ומאיפה זה בא? מהשכבות החלשות, משכבות הביניים.
ואני אומר לך, אדוני היושב-ראש, אתם פעם הובלתם את דגל המחאה, ולציבור שלכם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
דרך אגב, אני חייב להגיד לך משהו.
מגלי והבה (קדימה):
בבקשה.
היו"ר יצחק וקנין:
יש איזה אמת שלא נאמרת; אני הייתי חבר הכנסת היחידי בוועדת הכספים שהצביע נגד העלאת מחירי הדלק, ואף אחד לא אומר את זה. אני אמרתי את זה כמה פעמים היום.
מגלי והבה (קדימה):
אתה מתכוון מהקואליציה.
היו"ר יצחק וקנין:
מהקואליציה.
מגלי והבה (קדימה):
כן. כי כל – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מהקואליציה. ולא רק זה, גם אמרתי מה הסכום של הכסף שזה מכניס למדינה. לא 2.5 – 4.3.
מגלי והבה (קדימה):
אתה דיברת על שנתיים. אני חילקתי.
היו"ר יצחק וקנין:
אבל זה יותר מזה, דרך אגב; חלק מהיתרות התקציביות בחודש ינואר – רובן זה מעליית מחירי הדלק. אני חושב שצודקים, כבר אז ראיתי את הנולד ואמרתי את הדברים, שזאת שערורייה להעלות את מחירי הדלק, וגם אמרתי את זה לראש הממשלה בשיחה אישית. אני חושב שטוב שהממשלה תתקן את המעוות. אחרת זה לא יהיה טוב.
מגלי והבה (קדימה):
אני רוצה לחזק את ידיך, אדוני היושב-ראש, ואני יודע כמה מלחמות עשית, אבל אתה יוצא דופן בנוף הקואליציוני הזה, ולכן, אני מקווה, כמו שהפלנו את הממשלה, ואתם הייתם שותפים להפלתה, על פחות מזה, שכולנו נתאחד ונתאגד להפיל את הממשלה הזאת, האנטי-חברתית, שמתעללת באזרחים שלה. תתבייש, אדוני ראש הממשלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מגלי והבה. תעלה חברת הכנסת מירי רגב, אחריה – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אילן גילאון.
שלמה מולה (קדימה):
מירי רגב נמצאת במפלגה הלא-נכונה. היא צריכה לעבור לקדימה.
מירי רגב (הליכוד):
תירגע. אתה בסוף תעבור לליכוד.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אין לכם מנדטים. אין מקום גם לקיימים.
מירי רגב (הליכוד):
אל תתלהבו, אתם בסוף תעברו לליכוד.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, שלוש דקות לרשותך.
מירי רגב (הליכוד):
היושב-ראש, אתה לא שומר עלי פה? אני לבד עם קדימה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
מירי, מספיק לשמוע מה את אומרת על הליכוד כדי להשתכנע לא לבחור ליכוד.
היו"ר יצחק וקנין:
אני דווקא לא הייתי מפריע לה – לתת לה להגיד את מה שיש לה.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
היא כבר תשכנע אותנו לא להצביע ליכוד.
היו"ר יצחק וקנין:
חברי הכנסת. חברת הכנסת מירי רגב.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
היא במפלגה הנכונה, רק היא משתתפת – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – הנביא ישעיהו אמר למנהיגות העם: הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם. אמרתי זאת נכון, כבוד הצדיק?
היו"ר יצחק וקנין:
אפשר להגיד.
מירי רגב (הליכוד):
מה קרה לנו? מה קורה לנו? לאן נגיע? הדלק מתייקר, החשמל מתייקר, המים מתייקרים, ועכשיו גם הלחם, והמוצרים הבאים הם מוצרי החלב; לא הלחם עם הצימוקים או האגוזים, אלא הלחם האחיד, אותו לחם שהוא הארוחה העיקרית של אלפי ילדים ומשפחות בארץ. צר לי שפקידי האוצר והתמ"ת, שמעלים את מחיר הלחם האחיד – דרך אגב, איפה שר התמ"ת? למה הוא לא מקשיב להצעות שלנו לסדר-היום? צריך להיות פה באולם, לא? אלא אם כן השר מיקי איתן אמור – – –
מגלי והבה (קדימה):
– – – איפה ראש הממשלה?
היו"ר יצחק וקנין:
יש שר. יש השר מיקי איתן. אני מבקש – – –
מירי רגב (הליכוד):
אוקיי.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מי זה השר? מי הוא?
היו"ר יצחק וקנין:
השר שמחון.
מירי רגב (הליכוד):
צר לי שפקידי האוצר והתמ"ת, שמעלים את מחיר הלחם האחיד, לא מסתובבים במכולות – כן, יש עדיין מכולות במדינת ישראל – בשכונות, וגם אצלנו, ביישוב ראש-העין, יישוב צבאי, בסופרמרקט, שבו גרים אנשים ממעמד הביניים שקונים לחם אחיד ועומדים בתור למכונת פריסת הלחם.
לחם אחיד שחור יעלה כמעט 5 שקלים, כבוד היושב-ראש. בוא ונעשה חשבון: חמש נפשות כפול שלושה לחמים – 15 שקלים ליום. 15 שקלים ליום כפול חמישה ימים – 70 שקלים לשבוע. בחודש זה 300 שקלים. זה לא כולל חלה לשבת, שעולה 6 שקלים.
רבותי חברי הכנסת, צר לי ששר התמ"ת איננו כאן. אני מניחה כי יש רבים שלא מכירים את המחירים ה"מצחיקים" האלה של הלחם, כי הם לא קונים אותו בסופר של "מגדלי אקירוב" או בצפון תל-אביב. שם קונים לחם עם סובין ושומשום – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, רק רגע. מאחר שגם השר מיקי איתן יוצא, אני אתן לך – – –
השר מיכאל איתן:
אני אשאר.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש – אני לא רוצה להפסיק את הדיון שדווקא שר – – –
השר מיכאל איתן:
אני לא תורן. צריך להיות שר תורן.
היו"ר יצחק וקנין:
אני יודע. מי שצריך להשיב זה השר שלום שמחון.
אילן גילאון (מרצ):
אני מוכן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תן לו לצאת.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, תמשיכי עד שייכנס השר שלום שמחון. אני ביקשתי לקרוא לו כדי שישיב לדוברים.
אילן גילאון (מרצ):
מי יכול לענות לה בשם הממשלה?
היו"ר יצחק וקנין:
אני בטוח שאתה תענה.
מירי רגב (הליכוד):
חבל שהוא לא נשאר – – – הנה, הוא נכנס.
היו"ר יצחק וקנין:
הנה. אוקיי.
מירי רגב (הליכוד):
אולי אני אתחיל את זה מההתחלה כדי שהוא ישמע?
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר מיקי איתן, אתה יכול לצאת כיוון שהשר שלום שמחון הגיע. את יכולה להמשיך.
מירי רגב (הליכוד):
מההתחלה?
היו"ר יצחק וקנין:
לא מההתחלה – מאיפה שהפסקת.
מירי רגב (הליכוד):
רבותי חברי הכנסת, אני מניחה כי רבים לא מכירים את המחירים ה"מצחיקים" האלה של הלחם – 5 שקלים ללחם, כי הם קונים בסופר באקירוב, בצפון תל-אביב, במרכז הארץ, שם קונים לחם עם סובין ושומשום במחיר 14 שקל לכיכר. אבל, חברי, אני יודעת בוודאות כי יש אלפי משפחות – וגם אתם יודעים, וגם שר התמ"ת יודע, כי הוא מגיע מהמקומות האלה – בפריפריה, וגם במרכז הארץ, משפחות של מעמד הביניים – לא רק החלשים קונים לחם אחיד, כבוד השר – שקמים בבוקר והולכים לישון עם לחם אחיד שחור או לבן. והשינוי הזה הוא כאילו קטן, אבל הוא לא קטן, הוא הרבה כסף לכל משפחה. 300 שקל לחודש עבור לחם, נוסף על ההתייקרויות האחרות, הם הרבה מאוד שקלים למשפחות שאין להן כספים ומקבלות משכורת מינימום.
אדוני ראש הממשלה – –
היו"ר יצחק וקנין:
דקה אחרונה.
מירי רגב (הליכוד):
– – אני באתי לכנסת כדי לייצג את האנשים האלה, שלא תמיד יש להם מה שנראה לכולנו ברור מאליו. אני תמיד אזכור את המקום שממנו באתי. זה הצו המוסרי שהביא אותי לכנסת. זאת השליחות שלי. ואני לרגע לא אשכח את אותם אנשים בשכונה שאוכלים את הלחם עם הגבינה הלבנה ומלפפון. עם זה שלחו אותנו לבית-הספר, ועם זה שולחים היום רבים אחרים לבית-הספר. ואני לא אשכח את זה. אני לא אשכח, כי זה הכוח שיש לנו, לזכור מאיפה באנו, לזכור את מי אנחנו צריכים לשרת, ולזכור את המעמד החלש ואת מעמד הביניים שזקוק ללחם ולמים כדי לחיות בכבוד. אנחנו לא רוצים להיות מיליונרים.
חבל לי שאנחנו בליכוד, ומפלגת העבודה, שמינתה שר רציני, שאני מכירה אותו ואני מעריכה אותו, שר התמ"ת, שלום שמחון, חבל לי – – –
קריאה:
לא. מפלגת העצמאות.
מירי רגב (הליכוד):
מפלגת העצמאות. לא משנה. המקור שלך זה מעבודה, מהיבטים חברתיים.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב, משפט אחרון.
מירי רגב (הליכוד):
דווקא כשאתה שר, ואנחנו בליכוד, אנחנו מייקרים את מחיר הלחם האחיד. אני קוראת לך, השר: תעשה הכול כדי להוריד את מחירי הלחם האחיד. תעלה את מחיר הלחם עם השומשום ועם האגוזים ועם הצימוקים ועם הסובין ועם השאור, וכל הלחמים האחרים – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מירי רגב (הליכוד):
– – רק לא את מחיר הלחם האחיד, כי אנחנו פוגעים במי ששלח אותנו לכנסת – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
מירי רגב (הליכוד):
– – אנחנו פוגעים באלפי משפחות, ואסור לנו לעשות את זה.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת רגב, נא לסיים.
מירי רגב (הליכוד):
אני מבקשת ממך, השר, שתעמוד פה היום ותגיד: אפילו שעלה מחיר הדלק, ואפילו שמחיר הדלק מעלה גם את מחיר הלחם, אני אעשה הכול כדי שמחיר הלחם האחיד לא ימשיך ויתייקר. תודה רבה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחברת הכנסת מירי רגב. יעלה חבר הכנסת אילן גילאון. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה.
קריאה:
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אתה החמישי; היתה בקשה של אילן מחבר הכנסת ברכה והוא הסכים להחליף אותו.
אילן גילאון (מרצ):
תודה, אדוני.
מוחמד ברכה (חד"ש):
חבר הכנסת הרצוג צריך להתרגל לזה שהוא חבר כנסת.
יצחק הרצוג (העבודה):
אין לי בעיה. הסתכלתי על הרשימה – – –
אילן גילאון (מרצ):
תסתכל מאיפה הדברים נופלים. אני לא מבין. אדוני, אי-אפשר לתפוס מקל בשלושת קצותיו, א. כי יש לו רק שניים, וב. גם משניים לא צריך לתפוס. אני שומע פה דברים ואני לא מאמין למשמע אוזני. כלומר, יש כאן ממשלה שמושלת – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
יש מקל עם שלושה קצוות – – –
אילן גילאון (מרצ):
לא לא, אין. רק שלושה קצוות. אנשים מדברים כאילו – לכן אמרתי שהייתי אוסר את המשפט "חברתי" בכלל בלקסיקון הישראלי, כי אפשר להגיד שאתה חברתי אבל לתמוך בממשלה שעושה בדיוק את ההיפך מן הדבר הזה. הלוא, חברת הכנסת מירי רגב – –
מירי רגב (הליכוד):
אני חוזרת.
אילן גילאון (מרצ):
– –כדאי שתביני פעם אחת את סדרי השלטון במדינת ישראל. את חלק מהקואליציה הגדולה של ממשלת ישראל.
מירי רגב (הליכוד):
אז מה אם אני חלק? מה זה אומר? – – –
אילן גילאון (מרצ):
אז כאשר, חברת הכנסת רגב – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מירי רגב. חברת הכנסת מירי רגב.
אילן גילאון (מרצ):
– – אם את לא נמצאת במקום הנכון, תעשי כמוני, תלכי למקום הנכון.
מירי רגב (הליכוד):
אני במקום הנכון, ומשם – – – השינוי.
אילן גילאון (מרצ):
אם את נמצאת במקום הנכון, קצת צניעות לא תזיק בעניין הזה.
אין הבדל – בקביעת המדיניות – בין מחירי הלחם לדלק, למי מקבל ומי משלם, ושיפסיקו את הדיבור הנואל הזה – להסתכל תמיד למעלה. אתם מנהלי בית-הספר, חברים.
מאיר שטרית (קדימה):
איך אומר הגשש: ממתי עושים לחם מבנזין?
אילן גילאון (מרצ):
עושים, עושים. תאמין לי, אתה יודע מה? ועוד איך עושים לחם מבנזין, ובטח ממים, ובטח מקמח. הלחם הוא משל. יש אנשים שקוראים בקפה ויש אנשים שקוראים בקלפים. אני קורא בלחם – וגם בתל"ג שמוכיח על מצב של חברה, אבל גם במחיר הלחם יחסית ליכולת הקנייה. תמיד מבלבלים את המוח כאן. תסתכלו באירופה – זה הרבה יותר יקר. רבותי, כושר הקנייה באירופה הוא אחר מאשר כאן, ורשת הביטחון באירופה היא אחרת מאשר כאן.
כאן מדובר – ולא יעזור כלום – בחברה שבתוכה אנשים צריכים לשקול, ולא מעט, בין קניית תרופה לקניית פרוסה. ואם במדינת ישראל יש איש אחד כזה, אדוני, הציונות לא שווה כלום וכל הנאומים האפולוגטיים ודמעות השליש והתנין שאני שומע היום מאנשים שרק לפני חודש הצביעו בעד כל המדיניות הזאת, מדיניות של חלוקה של הרבה יותר למעטים וחלוקה של הרבה פחות לרבים. אני לא מוכן לשאת את הדבר הזה. אני כבר מעדיף לדעת איפה אני חי. אני אחלה בסכיזופרניה רק משום שאני רואה פה את מירי רגב האדומה, מירי לוקסמבורג, אני אקרא לה מהיום והלאה. תסתכלו על מה אנחנו מדברים. חברים, אי-אפשר לגלגל עיניים לשמים. די לצביעות הזאת.
מאיר שטרית (קדימה):
למה לוקסמבורג?
אילן גילאון (מרצ):
אני תמיד מספר כאן, ואני אספר את זה על בנימין נתניהו לקראת מסיבת העיתונאים שלו, שבה הוא הולך להאשים את פקידי הליכוד.
מאיר שטרית (קדימה):
מסיבת עיתונאים – – –
אילן גילאון (מרצ):
אגב, בעיני המקום הטוב ביותר לעשות את מסיבת העיתונאים הזאת היה בבית-החולים, לא – – –
מאיר שטרית (קדימה):
היא בוטלה.
אילן גילאון (מרצ):
היא בוטלה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חבר הכנסת גילאון, משפט אחרון.
אילן גילאון (מרצ):
משפט אחרון – אחרון – מדובר באותו אחד – וכבר סיפרתי את זה, ואספר את זה שוב – באותו אחד שאמר לאמא שלו: אמא, אני שונא ללכת לבית-הספר, כי אני שונא את התלמידים, ואני שונא את המורים. אז אמא שלו אמרה לו: מותק, אתה חייב ללכת לבית-הספר, כי אתה מנהל בית-הספר. אז – מה זה המשחק הכפול הזה, רבאק?
עכשיו, תן לי עוד משפט, אני אספר לך בדיחה לא נורמלית. אני יודע איך זה ייגמר. זה ייגמר כמו בסיפור של הרס"ר. רס"ר אחד היה צריך להודיע לחייל שאמא שלו נפטרה, והוא לא ידע איך לעשות את זה, כי זה לא נעים, אדוני היושב-ראש. אז הוא קרא לו, אמר לו: משה, בוא הנה, אמא שלך מתה, אבא שלך מת, הבית שלכם נשרף, הסוס שלכם נהרג. ואז הוא מתחיל למרוט את השערות שלו. ואז הרס"ר אמר לו, בסוף: אל תבכה, רק אמא שלך מתה, לא קרה כלום. כלומר, אני יודע שיהיה כאן איזה תיקונצ'יק, והציבור, בסופו של דבר, עם זיכרונו הקצר, ישכח מי בועט בו. הגיע הזמן שאנשים ישאלו את עצמם מה מגיע – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, חבר הכנסת. אני מודה לחבר הכנסת גילאון. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, אחריו – חבר הכנסת חמד עמאר, ואחריו – חבר הכנסת יצחק הרצוג, השר לשעבר.
נסים זאב (ש"ס):
לא הבנתי מה קרה בסוף לסוס? מה קרה לסוס?
היו"ר יצחק וקנין:
שלוש דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אכן הלחם כמשל לקהות חושים מוחלטת ששולטת בשולחן הזה. הדבר היחיד שגרם לממשלה לעיין מחדש בהתייקרויות, זה האפשרות של הפסד פוליטי – ששר התחבורה אומר ש"אם זה יימשך, אנחנו לא נישאר בשלטון". זאת אומרת, השיקול נע בין טובת ההון הגדול שמשרתת אותו הממשלה הזאת לבין המשך השלטון של הממשלה ושל ביבי נתניהו. אבל ציבור? קהל? עם? זה סרח עודף, דבר שלא קיים בסדר העדיפויות של הממשלה.
אני, כמובן, מאחל לשר האוצר בריאות שלמה, שהוא יחזור לאיתנו ולעבודתו. אבל תראו איזה מצב. שר שרק שומע על אפשרות של הורדת המחירים הופך לחולה. זה לא ייאמן. זו ממשלה שפשוט מתעמרת באזרחים ובתושבים. אומרים לנו שחלק מההתייקרויות, למשל הדלק, זה כדי לממן את שכר המורים. מי אומר שצריך לקחת מכיס חברתי זה כדי לשים בכיס החברתי האחר? אולי אפשר לעשות סדר עדיפויות אחר?
אומרים לנו שהם רוצים להרחיב את מס ההכנסה השלילי. הרי זו אחת הדמגוגיות שלמרבה הצער קונים אותה בכנסת גם באופוזיציה וגם בקואליציה. מה זה מס הכנסה שלילי? בעצם זה לפטור את המעסיקים מהעלאת משכורות לעובדים, ובמקום להטיל את זה על ההון ועל החברות מטילים את זה על הקופה הממשלתית, ובמקום שהעובד ייהנה מהעלאת משכורת שבסופו של דבר תבוא לידי ביטוי בפנסיה שלו, הם ייתנו לו מין בקשיש כזה מטעם המדינה, ואז יגידו שחסר במקום אחר. הרי הממשלה, בעצם ההחלטה על מס הכנסה שלילי, פוטרת את המעסיקים ואת החברות הגדולות מתשלום של תוספת שכר. זאת אומרת, לוקחים מהכיס החברתי הזה וכאילו שמים בכיס החברתי האחר. אבל זה לא העניין.
אדוני היושב-ראש, אנחנו הלכנו ובדקנו בספר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה על מדד המחירים לשנה החולפת, 2010. שלי, תני לי את תשומת הלב רגע.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אני לא מדברת. זה מאיר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני יודע. אני לא – – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא ביקש את תשומת לבךְ למה שהוא הולך להגיד.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא יודע אם הנתון הזה ידוע.
היו"ר יצחק וקנין:
הוא רוצה שתקשיבו לו.
מוחמד ברכה (חד"ש):
הלכנו לספר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ויצא שמדד המחירים עלה בשנת 2010 ב-2.7%. כשעושים פילוח של המדד לעשירים והמדד לעניים, יוצא שהמדד לעשירים עלה ב-2.2% – – –
היו"ר יצחק וקנין:
דבר מעניין מאוד מה שהוא אומר.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אתה שומע?
היו"ר יצחק וקנין:
כן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – עלה לעשירים ב-2.2%, ולעניים זה עלה ב-3%. כאן המגמה הזאת הולכת ונמשכת, ומטילים על האנשים העניים, על הפנסיונרים, על מקבלי הבטחת הכנסה – – –
מאיר שטרית (קדימה):
הסברתי שחלוקת ההכנסות של המדינה מראה ש-65% מההכנסות המדינה הולכים לעשירונים העליונים, ורק 13% – לארבעת העשירונים התחתונים.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ברכה, אם אפשר – משפט אחרון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
המשפט האחרון – אפשר לבוא ולהגיד שאני פונה לראש הממשלה, כפי שעשתה חברת הכנסת מירי רגב, שמולה פשוט טעה כשאמר לה שהיא נמצאת במפלגה הלא-נכונה. היא נמצאת במפלגה הנכונה, אבל היא חושבת שהכנסת זה נשף מסכות ושהיא יכולה להיות גם בקואליציה וללבוש מסכה של לוחמת חברתית. המשחק הזה לא ילך.
אני חושב שכל דקה שתתקצר בחייה של הממשלה הזאת – ייטב לאנשים ולעם. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו – השר לשעבר, חבר הכנסת יצחק הרצוג.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ההצעה לסדר-היום היום היא הצעה על עליית מחירי הלחם, אבל העניין הוא לא רק מחירי לחם. אם היינו מעלים את מחיר הלחם ב-3.3%, אני חושב שלא היתה קמה כל הצעקה הזאת. אבל כשאנחנו מדברים על עליית מחירי המים, על עליית מחירי הדלק ועל עליית סכומי הארנונה – וכשאנחנו מדברים על עליית מחירי הדלק אנחנו מדברים על עליית מחירי החשמל, וכשאנחנו מדברים על עליית מחירי החשמל, מדברים על עליית מחירי התחבורה הציבורית. וכל עלייה של מחירי הדלק, הולכת אחריה עליית מחירים בהרבה תחומים אחרים.
בדיונים שהיו על עליית מחירי המים נאמר שהעלות לספק את המים לאזרחים, צריך לסבסד אותה האזרח. אני אומר שמי שצריך לסבסד את אספקת המים לאזרחים זה המדינה, ולא האזרח עצמו. שזה מצרך בסיסי שצריך לקבל אותו האזרח.
שלמה מולה (קדימה):
מה אתם עושים בקואליציה בשביל זה?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, אנחנו שמים לב שהמחירים המפוקחים – שיש פיקוח על המחירים – הם המחירים שעולים. למה הממשלה החליטה שיהיה פיקוח על המחירים האלה? כי היא ראתה שאלה מצרכים בסיסיים שכל אזרח ואזרח צריך. לכן היא שמה את הפיקוח על מחירי הלחם. אבל אנחנו רואים שזה עולה. היא שמה פיקוח על מחירי הדלק, אבל מחיר הדלק עולה. המחירים האלה, צריך להיות פיקוח עליהם, ושהמוצרים יהיו זמינים לכל אזרח.
אני רוצה לשתף אתכם באמת במכתב שקיבלתי רק השבוע מתושב אשדוד. הוא מספר לי בהתחלת המכתב שהוא גר בשכירות ושעם עליית המחירים הוא לעולם לא יגיע לדירה. הוא כותב לי: "אני עובד בתור טבח במסעדה, ואשתי עובדת במשרה חלקית בתור מוכרת בחנות בגדים לילדים. יחד אנחנו מביאים הביתה 7,500 שקל שאמורים לספק את הצרכים שלנו בתור זוג צעיר ואת צורכי שלושת ילדינו. מחצית מהכסף הולך לשכירות, וזה עוד מחיר סביר למדי עם עליית מחירי השכירות והדיור. היתר אמור להתחלק בין תשלום על הגן לשני הילדים". יש לו שלושה ילדים. שניים בגן, הוא משלם 2,500 שקל, ויש לו ילד בבית-ספר שעולה לו 150 שקל לחודש. יש מטפלת כי אשתו עובדת במשרה חלקית, וזה 600 שקל בחודש. שני חוגים שהילדים נמצאים בהם זה 1,000 שקל. ארנונה, חשמל ומים – 800 שקל. הוא חוסך במים וחוסך בחשמל – רואים. על רכב – 800 שקל, ועל קניית מצרכים לבית – 1,400 שקל. אז כל חודש הוא בגירעון של 3,250 שקל, אדוני היושב-ראש.
היו"ר מגלי והבה:
כן. צריך – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מסיים.
היו"ר מגלי והבה:
אני גם מייעץ לך. אתה מביא מכתב של תושב אשדוד, אבל כל השלישייה שיושבת פה יודעת מה קורה אצלנו בכפרים, שאנחנו חיים בעולם השלישי.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אין אחד יותר ממני בכנסת כדי לדבר על העדה הדרוזית. קיבלתי מכתב מתושב אשדוד. אני מייצג – – –
ישראל חסון (קדימה):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אתה – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני מייצג את אזרחי מדינת ישראל. מה שאמרתי כאן על תושב אשדוד, שקיבלתי ממנו את המכתב, זה עוד יותר קשה על אזרח – –
היו"ר מגלי והבה:
יפה.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – ועל תושב בית-ג'ן – אדוני היושב-ראש, אתה תושב בית-ג'ן – שאין לו תחבורה ציבורית מסודרת עד היום, שאין לו חלקות לחיילים משוחררים עד היום, ולא חולקו חלקות לחיילים משוחררים עד היום, ואין לו החשמל. אתמול היה דיון על החשמל; הממשלה שהיית חבר בה הפסיקה את תקנות השעה שהיו אמורות לספק חשמל לאנשים שבנו בלי היתר בנייה. אז אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, שאני מדבר על מה שכואב לכל אזרח ואזרח במדינת ישראל. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. לא צריך להתרגז, אני הודיתי שאנחנו חלק מהעולם השלישי.
ישראל חסון (קדימה):
חמד, אתם מצביעים בעד התקציב, בעד הכול.
היו"ר מגלי והבה:
זה כל ההבדל בעצם, שהקואליציה מצביעה בעד, ואנחנו נלחמים.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי, חברים, לא נעשה את הדיון אישי בינינו.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מאותה סיבה שאתה הצבעת בקדנציה הקודמת.
ישראל חסון (קדימה):
זה לא קשור. לא, לא. אתה טועה – – –
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי. חברים, חברי חברי הכנסת – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
כולנו מצביעים מאותן סיבות.
ישראל חסון (קדימה):
דרך אגב, מותר לשר – – –
היו"ר מגלי והבה:
נרגעתם?
ישראל חסון (קדימה):
– – – לא הולך עוד פעם בהכרח להיבחר. מותר או – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי כנסת, תודה. זה כואב לכולם. אני מזמין את שר הרווחה לשעבר. העבודה והרווחה בעצם, אם אני לא טועה.
יצחק הרצוג (העבודה):
לשעבר, כן. שר הרווחה והשירותים החברתיים.
היו"ר מגלי והבה:
לשעבר, אבל הוא לשעבר שר – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
חבר הכנסת יצחק הרצוג.
היו"ר מגלי והבה:
שר הרווחה – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
די, ישראל. נו.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, אתה מכיר את הנושא – לא מכבר, אז בבקשה, חבר הכנסת הרצוג.
יצחק הרצוג (העבודה)
אדוני היושב-ראש, לא רק שאני מכיר את הנושא, אני אומר שבחצי השנה האחרונה היו פה ארבעה דיונים על העוני; ארבעה דיונים על העוני, ובמרביתם לא ראיתי חבר כנסת אחד של סיעת הליכוד במליאה. פעם אחת היה היושב-ראש ריבלין במליאה. וגם עכשיו, בדיון על הלחם ועל עליית מחירי הלחם, חבר כנסת אחד של הליכוד לא נמצא פה, אחד.
היו"ר מגלי והבה:
כולל המציע.
יצחק הרצוג (העבודה)
זה מראה הרבה מאוד לאן מגיעה תנועת הליכוד בימים אלה.
אני ניסיתי, אני יודע – שואלים אותי הרבה מאוד, הרי אתה היית בממשלה. נכון. אני אומר לכם שאני כתבתי לראש הממשלה, פניתי לראש הממשלה, לשר האוצר, על הנושא של העוני. אני הצגתי את זה גם כאן במליאה באותם דיונים שהם לא השתתפו. פניתי על העלאת מחירי המים, הצלחתי לכפות דיון במשרד ראש הממשלה עד שהסבירו לי שאין לנו שום יכולת להשפיע על העלאת מחירי המים, בשל חוק קודם שנחקק לפני כמה שנים. אותו דבר קורה כאן.
אדוני שר התמ"ת, העלאת מחירי הלחם היא רק השפיץ, היא בעצם הקש ששבר את גב הגמל. מכיוון שמה שקרה, אם אנחנו מסתכלים באופן נכון, הוא שהבסיס, ההעלאה המרכזית היתה במים ובדלק; בדלק זו העלאה של מסים. ואתה יודע כמוני שמלאו אסמינו בר, מצב כלכלי שמבחינת פרמטרים הוא יחסית סביר, ואין שום סיבה בעולם להעלות את המסים על הדלק. להיפך, תוריד את המסים על הדלק ברגע שעולה מחיר הדלק בעולם. זאת האמת. אבל אנחנו נתקלים בתשובה אטומה, כמו שאני נתקלתי כשהצגתי את התוכנית למלחמה בעוני. בחצי השנה האחרונה לא נעניתי, לא בעל-פה ולא בכתב.
הלכתי ובדקתי, מעבר להשפעה הדרמטית שצוינה כאן על-ידי עמיתי על העוני, מה קורה למשפחה שמשתכרת 13,000 שקל בחודש. זוג, זוג מהעשירון השישי, משפחת ישראלי. בדקתי ברמה מקצועית עם מכוני מחקר. אז ככה: סל ההוצאות המשפחתי של משפחת ישראלי – 2,400 שקל למזון, 2,900 שקל לתחבורה ותקשורת, 1,500 שקל להחזקת הבית, משכנתה – 3,000 שקל. אנחנו מגיעים ל-10,000 שקל – כזכור, ההכנסה היא 13,000 שקל – אבל זה לא כולל הוצאות כמו בריאות, מטפלת, ביגוד, ריהוט, סיעוד, השכלה, תרבות והוצאות בלתי צפויות רבות כמו לכל המשפחות בישראל. זוג כזה, שעובד קשה מאוד כדי להוציא לחם בזיעת אפו – ממש כך, לחם בזיעת אפו – משרת במילואים, יש לו בעיות אחרות כמו לכולם, אומר: מאיפה לעזאזל נותר לנו משהו לעצמנו? משהו לחסוך לזיקנתנו, לילדים שיתבגרו, לחינוך האוניברסיטאי שלהם, לדיור שלהם, אולי רשת ביטחון קטנה, כרית ביטחון ליום סגריר, אולי לפתוח עסק חדש?
רבותי, מבחינה זאת מעמד הביניים – ואני ראיתי את זה כשר רווחה – במיוחד בעלי ההכנסות הנמוכות במעמד הביניים גולשים אט-אט ובקצב ברור לעבר העוני. וזאת הבעיה. והמערכת אטומה, כי כשאתה מנסה להעלות על סדר-היום במערכת הממשלתית את הנושא הזה, אומרים לך: אבל יש לך עדכון קצבאות. אבל עדכון הקצבאות לא נותן מענה למעמד הביניים.
ומה שענה ראש הממשלה, עם ההדלפות שלו ביומיים האחרונים, אני לא שומע שם דבר וחצי דבר. שייתן מענה למאות אלפי משפחות שגל ההעלאות האחרון מוביל אותן באחת לקו העוני.
אני מסיים ואומר, אדוני היושב-ראש: זו שערורייה שמהליכוד אין כאן חבר כנסת אחד. מכל ה-27 שרוממות החברה בגרונם אתה לא רואה אחד, לא שר ולא חבר כנסת. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת הרצוג.
שלי יחימוביץ (העבודה):
בוז'י, מתאים לך אופוזיציה, מתאים לך.
היו"ר מגלי והבה:
אני מזמין את חבר הכנסת דוד אזולאי. חברת הכנסת יחימוביץ, את צודקת, ככה זה בחיים.
יצחק הרצוג (העבודה):
לומדים.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, חבר הכנסת הרצוג, אדוני השר לשעבר, לא מזמן היית פה סביב השולחן הזה, וגם חבריך לא תמיד הופיעו כאן. אני לא בא להגן על אנשי הליכוד, אל תחשוד בי, אבל אנחנו מכירים את המציאות הזאת לצערי הרב. גם לי זה מפריע, אבל זאת המציאות. אי-אפשר תמיד להגיד את זה רק על צד אחד.
אדוני היושב-ראש, העלאת המחירים מדאיגה את כולנו, ללא הבדל, אופוזיציה וקואליציה כאחד. עצם העובדה שקמים כאן חברי קואליציה ששותפים בממשלה הזאת ומתריעים, ואנחנו לא באים להגן על הממשלה, אלא תוקפים ומזהירים שהעלאת המחירים היא דבר בלתי נסבל וחייבים לעצור את זה, זה רק אומר שמותר. גם ראש הממשלה בכל זאת מחפש איזה פתרונות כדי למתן את עליית המחירים.
אבל אני חושב שהיום אנחנו צריכים להגיד לציבור הרחב, בראש ובראשונה, להעריך את הסבלנות שלו, מפני שהחשש הגדול שלי, שיש גבול לסבלנות של הציבור הרחב. כאשר מחירי הדלק עולים, מחירי הלחם עולים, ואנחנו יודעים איך הדברים גוררים האחד את השני: כאשר מדובר על העלאת דלק, אז אחר כך זו תחבורה ציבורית, זה כל מה שמסביב לדלק; כאשר מחירי הלחם עולים, אז כל הדברים שמסביב ללחם עולים. רבותי, לציבור יש סבלנות, וצריך להעריך את זה, אבל יש גבול לסבלנות הזאת.
מה שיקרה, אם הממשלה לא תתעשת ותקום דקה לפני הזמן ותגיד: רבותי, אנחנו הולכים לתת פתרונות ולהביא פתרונות אמיתיים, לא פתרונות של גרושים, להגיד: הנה, הורדנו בדלק איזה 20 אגורות, בלחם החזרנו את המצב לקדמותו. צריך להיות פיצוי למעוטי היכולת, על מנת שיוכלו להרים את הראש ולצוף על פני המים, אחרת הציבור יצא לרחוב, הסכנה תהיה הרבה יותר גדולה, ואז כולנו נשלם את המחיר, מחיר של חברה מפולגת, מפוצלת, ולזה – כנגד הדבר הזה אף אחד לא יכול לעמוד.
לכן אני מנצל את הבמה הזאת ואני פונה לראש הממשלה, לשרים הנוגעים בדבר; אני מציע לכם, איך אומרים: בואו נעצור את זה, מפני שגם אנחנו, כחברי קואליציה, יש גבול ליכולת שלנו, כמה יכולים לבוא ולהגן על הממשלה. בסופו של יום גם אנחנו לא ניתן את ידנו לדברים האלה. תודה רבה, אדוני.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דוד אזולאי. אני מזמין את חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, האמת שפלאיה של הממשלה הזאת לא מסתיימים. היא לא שומעת עד היום את זעקתם – זעקתו של העם – של החלשים, של השכבות החלשות, שכולם סובלים ונאנקים מכאב תחת הגזירות של הממשלה הזאת, כי אי-אפשר יותר. במדינות אחרות היו קמות מהפכות והפגנות בגלל פחות מדברים כאלה: דלק, מים, לחם. מה לא? ועכשיו ראש הממשלה אומר שהוא רוצה לעשות הטבות בתחומים אחרים. למשל, מה? נחזור למארי אנטואנט? למשל לעשות הטבות – להוזיל את המחיר של השוקולד, של העוגות? מה עם הלחם? מה עם הדלק? מה עם המים?
אגב מארי אנטואנט, בעלה, לואי ה-16, לא הרגיש אפילו שיש מהפכה. ויש דמיון גם בין הממשלה הזאת ובין התקופה ההיא, שאני מדבר עליה, סוף המאה ה-18 – בין מארי אנטואנט ולואי ה-16 ובין הממשלה הזאת. במה עוד יש דמיון? לואי ה-16 היה מפורסם בכך שהוא אוהב לפרק ולהרכיב מנעולים. גם בממשלה הזו יש מי שאוהב לפרק ולהרכיב, אבל שעונים. מכירים מי זה.
אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיעו מים עד נפש, ושר האוצר – שכולנו מאחלים לו החלמה מהירה – אני חושב שהוא מסמל את בריאותה הכלכלית והחברתית של החברה. החברה חולה בגלל הגזירות, בגלל העלייה במחירים, מפני שהממשלה הזו לא משקפת – – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת עם הפלאפונים, אני לא רוצה להוציא אף אחד ואני לא רוצה לקרוא בשמות.
נסים זאב (ש"ס):
אני כבר יוצא.
היו"ר מגלי והבה:
לא רק אתה, יש עוד. אתה לפחות מודה, יש כאלה שעושים את זה בסתר. אנחנו עושים שירות רע למליאה. תודה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אז צריך ששר האוצר, שבא מתחום הפילוסופיה, לדעת. אולי הפילוסופיה יותר בריאה מכלכלה ומפוליטיקה, אולי. אבל אני, ממה שאני יודע – והוא לא כל כך רב בפילוסופיה – שהיא עוסקת בשאלות יותר מאשר בתשובות. אז שר האוצר כנראה לא ידע כשר אוצר לשאול את השאלות הנכונות, החברתיות והכלכליות, ולכן הוא טעה בתשובות.
אדוני היושב-ראש, יש שיר של ג'ובראן ח'ליל ג'ובראן, המשורר והפילוסוף הלבנוני הידוע, שאומר – ואני מביא את השיר הזה על רקע האמירה של ראש הממשלה שהוא יעשה הטבות בתחומים אחרים. שהוא רוצה לתת לעם במקום זה שלקח. אז המשורר אומר: אִנַּ אבְּן אַדַם לַא יֻעְטִיכַּ נַעְגַ'תַהֻ אִלַּא לִיַאְחֻ'דַ' מִנְכַּ אלְתַ'וֻרַ וַאלְגַ'מַלַ – בן אדם לא נותן לך את הכבשה שלו אלא כדי לקחת ממך את השור ואת הגמל. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים, שגם אילף אותנו בשיעורי היסטוריה. אני מזמין את חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו – חבר הכנסת יעקב כץ. אם הוא לא יהיה כאן – אז חבר הכנסת ישראל אייכלר. בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מדברים על מחיר הלחם, אבל האמת היא שכולנו מדברים על הגל וההצבר של התייקרויות בתחומים שונים. תחושתי, אדוני השר, שאין לאף אחד במדינה התמונה המלאה, כי שר התמ"ת אחראי למחיר הלחם, שר התחבורה חתם על העלאת מחיר התחבורה, שר הפנים מאשר את העלאת הארנונה, שר התשתיות – מחיר החשמל, ומחיר המים דרך הנציב, והאוצר על כל היתר. זה נכון ששר האוצר חותם, זה נכון.
היו"ר מגלי והבה:
שר החקלאות – על החלב.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מי?
היו"ר מגלי והבה:
שר החקלאות.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
שר החקלאות על החלב – אני מודה לך על השלמת ההשכלה בחינם. ולמעשה, לפחות לכנסת – אני חבר ועדת הכספים, ותודה גם חברת הכנסת שלי יחימוביץ, חברת ועדת הכספים, אין לוועדה התמונה המלאה, למשל, של כל ההתייקרויות. בשלושה החודשים האחרונים היא לא הוצגה. האמת שגם, אני מודה, לא עלה בדעתנו לשאול, אבל בדרך הטבע מי שמנהל את כלכלת המדינה צריך להיות אחראי כלפי הכנסת לבוא ולומר: רבותי, תדעו, מה שעומד לקרות זה כך וכך. על כל ההתייקרויות האלה תדעו – לפני שאתם מבקשים אישור להתייקרות מחיר הדלק.
אגב, יש עוד אבסורד, שלצורך הפחתת מס, שזה בדרך כלל העשירונים העליונים, אגב, כמו הפחתת המס לחברות, כמו הפחתת מס הכנסה ברמות הגבוהות שלו, לזה לא צריך את אישור הכנסת, אבל להעלות באגורה אחת צריכים את אישור הכנסת.
ולכן אני אומר לאדוני, ואני מנצל במה זו גם לומר לראש הממשלה – אני מציע לראש הממשלה, לפני שהוא מקיים מסיבת עיתונאים והולך לבשר מה יהיו השינויים, כדאי לו לבוא ולקיים דיון בוועדת הכלכלה, כי אין לי ביטחון, נוכח כל מה שקרה, ואני מרגיש שהוליכו אותי קצת בכחש בכל הצגת המדיניות – שיבוא לוועדת הכספים ויציג את הדברים ויקבל את האישור, כי אין לי כל ביטחון שמה שיוצג בוועדת הכספים על-ידי ראש הממשלה יקבל את האישור בוועדת הכספים.
אני גם העברתי לו מסרים בדרכים אחרות לעשות כן, כי, לדוגמה, אם ראש הממשלה יחליט במסגרת התוכנית שלו לעשות קיצוץ אחיד במשרדי הממשלה – אגב, זה אולי הקיצוץ הפוגעני ביותר בשכבות החלשות; קיצוץ אחיד הוא קיצוץ מאוד פוגעני בחוליות החלשות, כי הן נזקקות לתקציבי המדינה – אני כמעט בטוח שוועדת הכספים לא תאשר את הדבר הזה, גם לא חברי הקואליציה. אני, לפחות, אחד מהם, אין לי שום כוונה להצביע בעד קיצוץ אחיד. אם הוא יציע לדחות את הפחתת מס החברות וכדומה, ודאי שאני אתמוך.
לכן אני מציע לראש הממשלה – ועדת הכספים, לפחות חלק מחבריה, הם לא חותמת גומי. נוכח מה שקרה אפשר לחזור בתשובה, ואצלנו – הואיל והיה ציטוט של משורר ערבי, אני רוצה לצטט את חז"ל. הרי פה ראש הממשלה רוצה קצת לחזור בתשובה, ואצלנו אומרים שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים. אז יש לראש הממשלה ולממשלה הזדמנות להיות צדיקה גמורה ולחזור בתשובה שלמה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת אורלב, וגם תודה על ההשכלה שתרמת לנו בנושאים האלה של חז"ל. אני מזמין את חבר הכנסת יעקב אייכלר.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
ישראל.
היו"ר מגלי והבה:
סליחה, אני טעיתי כי חיברתי בין יעקב כץ ליעקב אייכלר, כי יעקב כץ לא נמצא כאן, ואני מתנצל – ישראל אייכלר, בבקשה. גם הבנתי שאחיו של חבר הכנסת ישראל, יעקב?
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
זה מה שאמרתי.
היו"ר מגלי והבה:
אז אוקיי, תיתן לו ברכה. אז הוא עכשיו רשום בפרוטוקול. בבקשה, אדוני.
ישראל אייכלר (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אנחנו מדברים על מחירי המים, מחירי הדלק, הארנונה, התחבורה הציבורית. במשפט אחד אפשר לומר: אוי לדור שפרנסיו אינם מכירים בצערם של העניים. והנביא ישעיהו כבר אמר: הלוא פרוס לרעב לחמך, ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם. אז תקרא וה' יענה, תשווע ויאמר הנני.
מדינת ישראל החליטה בשלב מסוים להפוך ממדינת רווחה למדינת רווחים. אם לא היו מטילים מסים כבדים על הציבור אפשר היה להתווכח בין סוציאליזם לקפיטליזם ולהגיד: יש ויכוח איך מנהלים אוצר. אבל את 70 מיליארדי הדולרים המצטברים בבנק ישראל לקחו מן המסים שמשלמים האזרחים, גם העשירים, גם העניים ושכבות הביניים.
זכרו, רוב המסים הם מסים עקיפים כמו מע"מ ובלו, וכל הדברים האלה ושאר מרעין בישין, העניים משלמים בדיוק כמו העשירים, ואין דיפרנציאציה, אין הבדל וכולם משלמים אותו דבר. כך שיוצא שהעניים משלמים כפול. כך שזה לא רק התנכרות למצוות הצדקה והחסד ולערכים הסוציאליים האנושיים, אלא גזלת כספי הציבור. מעבירים את זה לידי שכבה מתעשרת ואומרים שיש צמיחה.
גם במצרים של מובארק יש צמיחה כלכלית גדולה מאוד, אלא שהיא זורמת על הווילות שעל גדות נהר הנילוס. גם פה בארץ כשיש צמיחה היא צריכה להתחלק לכל אזרחי ישראל ולא רק למי שקרוב יותר לצלחת.
האמת היא שהגזירות לא החלו היום, הן החלו ב-2003, כשהייתי בכנסת בממשלת שרון, ואז הצדיקו את הפשעים נגד קצבאות הילדים הרעבים והקשישים, שזה נגד החרדים והערבים. בהם זה לגיטימי לפגוע. אבל משניתנה רשות למשחית לגזור מסים ולא לתת שירותי רווחה ובריאות וחינוך, נפגע כל מעמד הביניים, ועכשיו כל אזרחי ישראל הותר לפגוע בהם. את מחיר מדיניות ההתנכרות לצורכי עמך בית ישראל בשם הצמיחה הכלכלית כולנו משלמים עכשיו.
אני רוצה לומר לראש הממשלה, דע לך שהציבור כולו לא יכול כבר לעמוד בנטל הזה. הציבור כולו משלם מסים, והציבור רואה מה שקורה, ובפרט הציבור החרדי, אשר תבן לא ניתן לנו, לבנים אומרים לנו עשו. לכל תפקיד ומשרה ועבודה שאדם רוצה לגשת אליהם, חייבים תואר אקדמי גם אם אין לו שום קשר לעבודה, ולא מכירים בהשכלה התורנית כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני כל העמים. חסמו את כל המשרות בפני ציבורים שלמים, ואני חושב שכשמדברים על שוויון צריך קודם כול לפתוח את כל המשרות גם במגזר הציבורי, גם במגזר הפרטי, בלי הגבלות וקריטריונים מכוונים נגד ציבורים אחרים.
כשכולם יוכלו להתפרנס בכבוד וכשכולם יוכלו לשלם מסים שוויוניים וכשכולם יקבלו שירותים אזרחיים שוויוניים וכשהמדינה תחליט שהיא רוצה לתת שירותים לאזרח – הרי היום אתה צריך לשלם אגרות על כל שירות. באוצר עושים חשבון, כל דבר כמעט שלא יעלה שום דבר, ובעיקר שיצטברו הדולרים בבנק ישראל, 70 מיליארד. שיהיה לבריאות, אבל לא כשאנשים קשישים וילדים רעבים מדי שנה בשנה מצטברים.
מאן דסני עלך לחברך לא תעביד. מי שפוגע בשכבות חלשות בסוף נפגע גם הוא. ולכן צריך לעשות מדיניות, אומנם אחראית – אני לא אומר שצריך לפזר כספים, אבל יש 700 מיליארד שקלים, אישרה עכשיו הכנסת לשנתיים, וזה 350 מיליארד שקל בשנה, ואם תעברו על הסעיפים הקטנים של הקריטריונים התפורים לתקנות התקציב האלה, תראו שאין בהם צדק, אין בהם יושר, הכול תפור והכול מכוון כדי שיזרמו הכספים לאן שהפקידים רוצים.
ולכן אני מבקש לשנות את המדיניות ולחזור למה שהתחלתי עם דבר הנביא: הלוא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך לא תתעלם. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, חבר הכנסת אייכלר. ברוך הבא בחזרתך למשכן. אנחנו רואים, מזהים מהרגע הראשון שאתה שולט בחומר כאילו לא נעדרת לנו. כבוד השר שמחון ישיב. בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
שלום, תראה מי החברים – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
רק החברים שלך באולם נשארו.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אדוני יושב-ראש הכנסת, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת אייכלר, חשבתי עד לפני שבוע שאני הולך לצרף אותך למועצה לצרכנות, להיות פעיל ציבור. בסוף אני פוגש אותך פה בכנסת כחבר כנסת מן המניין. אז הנה, כאן אתה תעשה את העבודה יותר טוב. אני מאחל לך בהצלחה.
מחירי הלחם שבפיקוח עלו החל מ-8 בפברואר 2011 בשיעור של 3.33%. עליית המחירים נובעת מהמשך העלייה של מחירי החיטה בעולם, שהתחדשה בחודש דצמבר 2010 ונמשכה גם בחודש ינואר 2011 וגרמה להעלאת מחירי הקמח, המהווה מרכיב משמעותי במחירי הלחם. מדובר במגמה עולמית של מחסור בחומרי גלם, שיש לה השפעה על עליית מחירי המזון בכלל. גם עליית מחירי הדלק בחודשיים האחרונים תרמה לעלייה במחירי הלחם. בכל הנוגע למחירי מזון, יש לשקלל את עלויות הייצור של היצרנים ואת היכולת של השכבות החלשות לשאת בשיעור הייקור. לא ניתן לצפות מיצרני הלחם, כמו גם מיצרני מזון אחרים, לייצר במחירי הפסד. משמעותו של צעד כזה היא פיטורי עובדים וקריסת עסקים קטנים וגדולים.
מחירי הלחם, עד ההתייקרות הנוכחית, היו זהים למחירם באפריל 2008. מחירי הלחם לאחר ההתייקרות האחרונה גבוהים רק ב-3.33% ממחירם באפריל 2008, זה כמעט שלוש שנים.
מירי רגב (הליכוד):
מה זה "רק"?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אהלן.
מירי רגב (הליכוד):
אהלן, מה זה "רק"?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זה כמעט שלוש שנים. בשלוש שנים עלייה של 3.33% היא בהחלט סבירה, אבל אני תיכף מגיע אלייך, חברת הכנסת רגב. על-פי נתוני משרד התמ"ת שאביא מייד, תוספת ההוצאה לנפש היא זניחה, אך אי-אפשר להתעלם מכך שהלחם הינו סמל, ולכן כל העלאה של מחירו גורמת לתגובות גורפות יותר בהשוואה להתייקרויות שהשפעתן בפועל גדולה יותר.
בסקר הוצאות משפחה לשנת 2008, שאותו ודאי מכיר חבר הכנסת ושר הרווחה לשעבר, יצחק הרצוג, כלול פירוט של ההוצאה החודשית לתצרוכת של פריטי מאכל שונים לפי חמישונים. על-פי הסקר, ההוצאה החודשית של החמישון התחתון על לחם בפיקוח מסתכמת ב-38.2 שקלים לחודש, ואילו החמישון העליון מוציא על לחמים בפיקוח 22 שקלים בחודש. כלומר, ההוצאה על לחם מפוקח בחמישון התחתון גבוהה ב-73% מההוצאה בחמישון העליון ולא גבוהה פי-3.5 כפי שנטען פה על-ידי חלק מהחברים. תוספת ההוצאה החודשית הממוצעת למשפחה בחמישון התחתון בגין ההתייקרות של הלחם ב-3.33% מסתכמת – – –
מירי רגב (הליכוד):
300 שקלים.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
1.27 שקל לחודש.
מירי רגב (הליכוד):
בסדר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
תוספת ההוצאה החודשית הממוצעת לנפש, לא למשפחה, בחמישון התחתון מסתכמת ב-0.40 אגורות. מובן שמדובר בנתונים ממוצעים; יש משפחות שאצלן תוספת ההוצאה יותר גדולה ומצד שני משפחות שאצלן תוספת ההוצאה קטנה יותר.
מאחר שפגשתי אותך, חברת הכנסת רגב, כששנינו היינו קצת יותר צעירים, בגיל מאוד מאוד צעיר – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
זאת התשובה הכתובה?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
עכשיו אני אומר לה תשובה. לא, אל תדאגי, אני שמח שחזרת לקבל את התשובה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שכנעת אותנו שההתייקרות הזו היא מדהימה, פשוט, היא פשוט תענוג. ממש להתמוגג. כמה זה נחמד.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני לא אומר שהיא תענוג, אבל אני מחויב לתת לך את הנתונים האמיתיים.
שלמה מולה (קדימה):
לפני שנה המחיר היה חצי ממה שמוכרים היום, אז אי-אפשר לבוא ולהגיד – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אכפת לכם שאני אפנה רגע לחברת הכנסת רגב ואחרי זה אני אחזור אליך? אם לא אכפת לך, פשוט התחלתי. נפגשנו באזור שהיה די קשה בתחילת שנות ה-80. מותר להגיד את שמו פה היום, כי מצבו השתפר מאוד מאז, זה אזור התענכים. ואני לא חושב – ואני אומר את זה דווקא כמי שבא מאותו מקום, ואת יודעת שאני בא מאותו מקום. במידה מסוימת, לעתים הניסיון להיטפל למוצר שהוא אומנם מוצר בסיסי, הוא די מעליב אותי כמי שבא מאותו מקום.
מירי רגב (הליכוד):
לא, זה ממש לא נכון.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני אבל אומר לך את מה שאני חושב גם אם את לא אוהבת. אני אומר לך גם למה. הניסיון לחשוב שבסולם הערכים והצרכים של האזרח במדינת ישראל, הלחם הוא הדבר החשוב בשנת 2010, או 2011, אף שהוא סמל, הוא מעליב ומבזה בן אדם כמוני, שבא מאותו מקום.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
כי לילד שלי ולילדים אחרים בפריפריה – זה לא מעניין 1.27 שקל. מה שמעניין אותם זה חינוך אמיתי, מה שמעניין אותם זה מחשב לכל ילד. תפסיקו לסבסד את ההמונים כשלא חייבים. ואני אומר את זה דווקא לך, כמי שנמצאת יחד אתי באותה קואליציה. אתם פשוט שוגים שגיאה חמורה. מי שחושב שמדינת ישראל צריכה לסבסד את מחירי הלחם של עשירי ישראל – זאת טעות חמורה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לא להפריע לשר.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זאת טעות חמורה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
השר, למען האיזון תפנה גם לאופוזיציה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
לא, לא, אני פונה, אל תדאג. אני פונה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
למען האיזון. לחבר שלך הרצוג.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני רק אומר את הדבר הזה כיוון שהניסיון לתת דלק בגלגלים לא נכונים הוא לא נכון, ואני רוצה שתדעי את האמת. אנחנו לא נמצאים באותו מקום ששנינו היינו בראשית שנות ה-80.
מירי רגב (הליכוד):
אבל אחרים נמצאים שם.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
הסולם הוא אחר, כיוון שאני רוצה גם להזכיר לך וכדאי שתדעי. כדאי שתדעי. היית קצינת מד"ניות באותו אזור וביקשת ממני ללכת למשפחה מסוימת כדי לבקש ממנה להוציא את הילד שלהם לטיול שבת שעלה 30 שקל, ומה שהיה על השולחן היה הרבה יותר מזה. ושאלתי את השאלה הנורא פשוטה: כאילו למה? למה כאן על השולחן יש מאות שקלים ואתה לא מסוגל לתת לילד שלך 30 שקל לצאת לטיול של שישי-שבת? הוא אמר לי: כל אחד וסולם הערכים שלו, כל אחד וסולם הצרכים שלו. ככה אני רוצה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה העניין, צריך לבחור.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זה העניין האמיתי. למה אני מעלה את העניין הזה? כיוון שנניח שאני לא הייתי חותם על עליית מחירי הלחם, אז במי הייתי פוגע באמת? באמת אתם חושבים שזה הקרב האמיתי? הקרב האמיתי נמצא במקום אחר לגמרי. ועל אף העובדה שהלחם הוא סמל, אני רוצה לומר פה באופן שלא משתמע לשתי פנים: אני מכיר את המאבקים של השר הרצוג כאשר הוא היה שר הרווחה, מכיר אותם היטב, ואני מכיר גם את המדיניות שלו לתמוך באוכלוסיות החלשות דרך מסגרות אחרות; לא דרך הלחם, ולא דרך המקרר ולא במקומות האלה.
יצחק הרצוג (העבודה):
המיסוי על הדלק.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
השר הרצוג, אני רוצה שתדע – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
– – – המים זו הבעיה, לא הלחם.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אני לא עונה על הדלק, אני עונה על הלחם. כבר באותו ערב שהוצאת את ההודעה אמרתי לך – – –
יצחק הרצוג (העבודה):
הלחם זה הקש ששבר את גב הגמל.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
זה נכון שהלחם הוא סמל, והוא יוצר בעיה בכל מקום, כי הוא סמלי יותר מאשר מכל של דלק.
שלי יחימוביץ (העבודה):
השר שמחון, עניים לא אוכלים לחם אלא פיתות.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
לא, אני לא חושב.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת יחימוביץ, את אחריו עכשיו בעמדה אחרת. אני אצטרך להגן עלייך, הוא יפריע לך.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
לדעתי המקצועית, אכן עליית המחירים מחייבת מתן תמיכה לשכבות החלשות והיא צריכה להיעשות באופן מערכתי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
סליחה. הניסיון להיצמד – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אל תטעה אותנו, חשבתי שסיימת.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
לא, לא, אני לא מטעה, כי תיכף אני אומר את הכותרת של מה שאני רוצה לומר.
הניסיון להיצמד ולחשוב שהתמיכה תינתן דרך העובדה שלא נעלה את מחיר הלחם, הוא טעות, כי באותו רגע אתה לא נותן טיפול מערכתי. על כן אני רוצה לומר, השר הרצוג, באופן די ברור את עמדתי כשר התמ"ת, כפי שהיתה ברורה כאשר הייתי ממונה על מחירי החלב כשר החקלאות. ביקשתי לבחון שורה של חלופות, בין השאר בחינת הוצאת מחיר הלחם מפיקוח תוך בחינת מנגנוני מתן פיצוי בגין התייקרות הלחם לשכבות החלשות. אני לא מאמין שמדינת ישראל של שנת 2011 צריכה להמשיך לשמור על הפיקוח על הלחם כאשר 80% ממוצרי הלחם כבר מזמן לא נמצאים בפיקוח, כאשר 22% מהלחם האחיד הוא לאוכלוסיות שממילא לא צריכות את התמיכה לא שלך ולא שלי.
יצחק הרצוג (העבודה):
יש בעיה עולמית של התייקרות מזון.
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
אמרתי, נכון, ולכן ביקשתי – ואתה מבין שאני מבין בדברים האלה – לבחון מנגנונים שמאפשרים את השליטה. תמיד יכולה ממשלה להחזיר מוצר לפיקוח אם היא חושבת שהיצרנים חורגים מהנורמות שקובעות את המחיר של אותו לחם אחיד. הניסיון להטיל עליו פיקוח מעורר את כולנו בכל הזדמנות, כל פעם מקפיץ אותנו לשמים, כאילו שבכך פתרנו את בעיית השכבות החלשות במדינת ישראל. אני לא מאמין שבכך אנחנו פותרים אותן.
מירי רגב (הליכוד):
אז מה אתה עושה – – –
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
לכן בתפיסת העולם שלי מחירי הלחם צריכים לצאת מפיקוח. אם המדינה תחשוב שהמחירים האלה חרגו – כי נתתי לך פה את הדוגמה המאוד ברורה, שבמשך שלוש שנים, מ-2008 ועד היום, עד פברואר 2011, כמעט שלוש שנים, מחירי הלחם עלו בסך הכול ב-3.33%. גם אם לא הייתי מעלה אותם, לא היתה נפתרת שום בעיה לשכבות החלשות. הקרב האמיתי הוא מתן מענה לשכבות החלשות באופן מערכתי, לא דרך הלחם ולא דרך המקרר. די, זה מעליב. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, כבוד השר. מה אתה מציע?
שר התעשייה, המסחר והתעסוקה שלום שמחון:
מה שאתם מחליטים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. אז, כפי שאתה מבין, אדוני השר, אחרי התשובה שלך אתה עדיין חלוק עם חברינו כאן על הנושא.
מירי רגב (הליכוד):
ועדת כספים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חכי, עוד לא הגענו לזה, חברת הכנסת רגב. יש לנו עוד עמדה אחרת. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, עמדה אחרת, ואחריה – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אין מנוס, אדוני היושב-ראש, מלהחזיר את הדיון לוועדת הכספים, כיוון שהעוול הזה התחיל בוועדת הכספים. וחברי הכנסת מהליכוד, אני ראיתי אותם באותה הצבעה שבה הועלו מחירי הדלק נלחמים מלחמת חורמה ומצליחים. במה הם הצליחו? בלהחריג סוג אחד של דלק מתוך 30 הדלקים שהיו על הפרק – "פטקוק" – הדלק שבמקרה משמש מפעל של נוחי דנקנר. לגבי כל יתר הדלקים הם היו קהי חושים לחלוטין.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא שמעתי מלה אחת נגד, לא ראיתי חבר אחד – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת רגב, נא לא להפריע.
מירי רגב (הליכוד):
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת רגב.
שלי יחימוביץ (העבודה):
– – – לא ראיתי חבר כנסת אחד מהליכוד שהצביע נגד.
מירי רגב (הליכוד):
את צבועה, את צבועה – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
לא ראיתי שום מאבק נגד העלאת מחירי הדלק.
מירי רגב (הליכוד):
– – – אני לא יכולה עם הצביעות הזאת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. נא לא להפריע.
מירי רגב (הליכוד):
אני לא יכולה לסבול את הצביעות הזאת – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אני מבקש – קשה להפריד בין שתי נשים. אני לא יכול, זה קשה לי.
מירי רגב (הליכוד):
מספיק עם הצביעות הזאת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה קשה לי, חברת הכנסת רגב.
מירי רגב (הליכוד):
מספיק כבר עם הצביעות הזאת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם היה שם גבר, הייתי משתיק אותו. חבל.
מירי רגב (הליכוד):
זה אותו דבר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה קשה לי, זה קשה לי. תביני אותי, זה קשה לי.
שלי יחימוביץ (העבודה):
אדוני היושב-ראש, איש מחברי הליכוד שישבו בוועדת הכספים – –
מירי רגב (הליכוד):
אנשים שישבו בוועדת כספים – – –
שלי יחימוביץ (העבודה):
– –לא דיבר נגד העלאת מחירי הדלק. איש לא הצביע נגד. מתי הם נזכרו? כשהם ראו את ההפגנות ברחובות הם הבינו שכדאי לעלות על הגל הזה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת יחימוביץ, אנחנו עכשיו בלחם.
שלי יחימוביץ (העבודה):
לכן אני מבקשת להחזיר את הדיון לוועדת הכספים, שם המקום לתקן את העוול הזה. וחבל מאוד שכל אלה שעכשיו מארגנים כנסים ונואמים נאומים לא היו שם להצביע נגד כשקולם נדרש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
מירי רגב (הליכוד):
– – – בוועדת כספים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל עכשיו אנחנו בלחם, לא בדלק. שלי, עכשיו אנחנו בלחם, לא בדלק.
מירי רגב (הליכוד):
אבל אצלה זה לא משנה איפה אנחנו נמצאים, העיקר להאשים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה, חברת הכנסת רגב, אפשר להירגע? זה שלא היית בדיון, בסדר, שמענו, הבנו, בסדר, מאה אחוז. גם אם נבחר ציבור טועה, מותר לו לתקן. זה קורה. גם עם משמעת קואליציונית לפעמים – – –
מירי רגב (הליכוד):
– – – משהו שלא – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חברת הכנסת רגב, סליחה.
מירי רגב (הליכוד):
שתדייק.
שלמה מולה (קדימה):
אחרי שהצבעתם על תקציב דו-שנתי – – –
מירי רגב (הליכוד):
זה לא בסדר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אני לא מוכן לזה, יש גבול. אל תנצלי את זה שיש לי אלייך איזה יחס מיוחד. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. לא מדובר כאן בטעות ולא מדובר בטעויות. מדובר במדיניות. מדובר בהשקפת עולם שבצד אחד שלה נותנת הקלות לעשירים ומורידה את מס החברות, ובצד השני מעלה מסים עקיפים ומעלה את הנטל על הציבור. זו מדיניות, זו השקפת עולם, זה ההמשך של אותה מדיניות שדיברה על האיש הרזה והאיש השמן. האיש השמן כביכול זה האחיות, זה המורים, זה הרופאים, זה עובדי השירות הציבורי. האיש הרזה זה כל אותם מיליארדרים שצריך לדאוג להם וצריך לטפח אותם, כי רק דרך הטיפוח שלהם יש לחברה הישראלית עתיד.
שמעתי בצער את תשובתו של השר. הוויכוח כמובן איננו – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כבוד השר שמחון, דב חנין מדבר אליך באופן אישי.
דב חנין (חד"ש):
באופן אישי. שמעתי בצער את תשובתך. בעבר השתייכת למפלגה שראתה את עצמה כסוציאל-דמוקרטית. מובן שהלחם הוא לא העניין היחיד, אבל הלחם הוא סמן. מה שקורה בלחם קורה בפסטה, וקורה באבקות מרק, וקורה בחלב, וקורה במחירי התחבורה הציבורית. הפתרון שלך, שלפיו בואו ניתן לכל המחירים לעלות וניתן לעניים לבקש תמיכה מהביטוח הלאומי או איזה תמיכות מיוחדות לעניים, זה פתרון מאוד בעייתי, ובוודאי לא סוציאל-דמוקרטי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. לגבי המציעים – הבנתי שאתם מציעים – – –
מגלי והבה (קדימה):
ועדת הכספים, אדוני.
מירי רגב (הליכוד):
ועדת כספים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ועדת כספים. גם השר מסכים להעביר לוועדת הכספים, ולכן אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכספים.
הצבעה מס' 8
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
14 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא של עליית מחירי הלחם עובר לדיון בוועדת הכספים. תודה רבה.