קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
התוכנית לבניית 13 יחידות דיור בשיח'-ג'ראח
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו עוברים לנושא: התוכנית לבניית 13 יחידות דיור בשכונת שיח'-ג'ראח – הצעות לסדר-היום מס' 4968, 4973, 4981, 4984, 4985 ו-5000. ראשון הדוברים – חבר הכנסת עפו אגבאריה. סליחה שאני מפריע לך בדיאלוג המתמשך והמעניין עם חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות לרשותך, חבר הכנסת אגבאריה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, ביום שני האחרון ועדת התכנון והבנייה בעיריית ירושלים החליטה להתיר לבנייה 13 יחידות דיור בירושלים המזרחית הכבושה. באותו מקום שגרים אנשים – רוצים לפנות אזרחים פלסטינים שגרים שם ובמקומם להכניס מתנחלים ולבנות דיור כאילו זה פרויקט פרטי ואנשים פרטיים יכולים לבנות איפה שהם רוצים. אז מצד אחד זו צביעות מאין כמוה, שאומרים שמותר לכל בן-אדם – איפה שהוא רוצה, אבל כנראה ישימו בסוגריים: בתנאי שהוא יהודי. כי אם הוא ערבי מירושלים המזרחית הוא לא יכול, לא לבנות ולא לחזור למקומות שהוא מהם, מירושלים המערבית. והעובדה – הכפר ליפתא, יש אנשים מליפתא שעדיין הבתים שלהם קיימים, ולא מחזירים אותם. אבל בירושלים המזרחית – כן. מוציאים את האנשים, זורקים אותם לרחוב, ומכניסים במקומם, בשיח'-ג'ראח בעיקר, מכניסים במקומם מתנחלים.
אני חושב שהדבר הזה לא רק שהוא נגד האנושיות בעניין – לזרוק אנשים ולתת את המקומות שלהם לאנשים אחרים לבנות עליהם, אלא זה גם מכוון נגד איזו התקדמות לשלום. הממשלה הזו חותרת כל הזמן להראות בצורה כזו שהפלסטינים לא רוצים את השלום. השכם והערב נכנסים לשטחים הכבושים ובונים, ורוצים שהפלסטינים גם כן יסכימו.
אני חושב שהממשלה הזו צריכה לגמור את ימיה כי היא גורמת לא רק עוול לעם הפלסטיני; היא גורמת עוול למדינת ישראל, ואת זה אנחנו רואים – לעם היהודי. כאשר מתחולל איזה מהפך, צונאמי באזור, בכל מדינות ערב, ואנחנו ראינו מה היה בתוניסיה, מה יש במצרים ומה הולך לקרות במקומות אחרים, הדבר הזה רק מחזק את המחשבה שהעמים לא יכולים להיות אף פעם מדוכאים לנצח, כולל העם הפלסטיני. אי-אפשר לדכא עם לנצח, ושלא יתקומם נגד המדכא שלו. ומדינת ישראל – והממשלה הזו – מדכאת את הפלסטינים ולא נותנת להם את האפשרות אפילו להידבר.
אז מה שחשוב, שכבר לא יהיה – אף-על-פי שאנחנו לא יודעים מה הולך להיות במצרים, אבל המזרח התיכון לא יהיה מה שהיה. וצריכים לעשות את זה שעה אחת קודם. אבל הממשלה צריכה לחשוב שמהים ועד הנהר כל התושבים, אף אחד לא יזוז ממקומו, כולל התושבים הפלסטינים. הם יישארו שם ותהיה מדינה, ואני מקווה שהממשלה הזו תשכיל ותבוא בדין ודברים מוקדם כמה שיותר כדי להקים את מדינת פלסטין לצדה של מדינת ישראל בגבולות 67'.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת טלב אלסאנע. שלוש דקות לרשותך, אדוני.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, מה הקשר בין פרשת יואב גלנט ובין ממשלת ישראל? גלנט הפסיד את הסיכוי והתקווה להיות רמטכ"ל מפני שפלש לכמה דונמים שהם לא שלו והצהיר תצהירים שהם לא אמיתיים, כך אמר מבקר המדינה, ולכן הוא נפסל, כי יש כללי מוסר וערכים ודורשים ממנו לעמוד באמות מידה מסוימות. אבל כאשר מדינה, ממשלה, פולשת לשטחים של אחרים, של עם אחר, של אזרחים אחרים – אף אחד לא בא אליה בטענות. הממשלה הזו מגלה ניתוק, אטימות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
רק שנייה, בבקשה. חברת הכנסת חוטובלי. אני בטוח שזו שיחה מועילה, עניינית ונעימה. אבל אם אנחנו מפריעים לכם אנחנו יכולים לעשות הפסקה. ומה שמפריע לי יותר זה שסגן יושב-ראש הכנסת מפריע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ובתנאי שחוטובלי לא תתנחל על הכיסא שלי, למשל.
שלמה מולה (קדימה):
חוטובלי לא יכולה להיות – – – בשום מקום.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
מה שנמצאת – זו זכותה כדת וכדין.
ולכן, מה שקורה זה שהעולם גועש ורועש, המהפכות שיש, גם בתוניסיה, גם במצרים – העולם משתנה, והם עסוקים, איך לתפוס עוד כמה דונמים, איך להפקיע, איך לבנות, איך לגרש, איך להרוס. מצד אחד הורסים, ואומרים: אנחנו רוצים לבנות אמון. מגרשים, ורוצים לקדם את השלום. עוקרים, ועושים טרנספר לעם שלם, ואומרים: אנחנו דמוקרטיים. זה שיא הצביעות. ה
הגיע הזמן להתעשת. או שמשתלבים במזרח התיכון, או שמכבדים את הרצון של העם הפלסטיני, ורצונן של מדינות האזור כולו, שמשתנות, והדור הצעיר, שיצא והרים צעקה בתוניסיה ובמצרים, בוודאי לא ישלים עם הפלישה ועם הכיבוש ועם ההתנחלויות. אלה שיצאו נגד הרודנים במדינות כאלה ואחרות מחר יצאו נגד הכובשים ונגד המתנחלים. הגיע הזמן שהממשלה תראה מעבר לקצה האף, לראות מה שמתחולל ואת השינוי. אם תרצו ואם לא תרצו, רבותי, השינוי הזה יגיע לכאן, והתביעות, גם יגיעו לכאן, והכיבוש הזה – מישהו ישלם את מחירו.
להמשיך להתעלל בעם שלם, להפקיע את הבתים שלהם ולהקים בשיח'-ג'ראח, אדוני היושב-ראש, מבנים, כדי לאכלס עוד כמה משפחות של מתנחלים ולהרוס בתים של ערבים, ולהגיד שאנחנו רוצים שלום – אף אחד לא יקנה את זה. ומה שזורעים היום, בעתיד מישהו יקצור אותו. השנאה, התסכול, הכעס – מישהו ישלם את המחיר, וחבל שהמנהיגות בישראל עסוקה בהישרדות במקום לחשוב על לתת תקווה גם לעם כאן וגם לעמים באזור. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת חיים אורון, בבקשה. שלוש דקות לאדוני.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, חברי הכנסת, הכנסת עסוקה בימים אלה בהקמת שלוש ועדות חקירה שונות לגילוי המקורות ודרך הפעולה של גופים בשמאל והשפעתם על השיח הציבורי במדינת ישראל. אנחנו לא דורשים להקים, אדוני השר, שום ועדת חקירה. אבל ההחלטה הזו על עוד 13 דירות בשיח'-ג'ראח, שזו עילת ההצעה לסדר-היום, כמו ההחלטה על 20 דירות לפני שבועות מספר, כמו ההחלטה על הריסת מלון "שפרד" באותו מתחם – יש להן רק משמעות אחת: למנוע אפשרות בדרך זו, שאגב, די צלחה כאשר היה מדובר בגדה המערבית כולה – למנוע אפשרות לשיח ישראלי פתוח, קודם כול בין תושבי הארץ, וגם בין תושבי הארץ ובין הפלסטינים על עתידה של ירושלים. המגמה המאוד-פשוטה – ולכל אלה שמגלגלים עיניים לשמים – "מי שמכם", "מי נתן לכם", זו המגמה: ליצור מציאות שבה לא ניתן יהיה לפתור את בעיית ירושלים.
בתבערה הזו כולנו נישרף, אבל מי שלוקח לעצמו את הזכות להחזיק בידיו את הלפיד וכל פעם למצוא פח נפט נוסף ולשפוך אותו באיזה מקום, ולהדליק אותו – זו קבוצה מאוד מסוימת, בחיבור לא חדש בין קבוצת מתנחלים, בין רשויות שלטון, על השולחן ומתחת לשולחן. וההיסטוריה של העת החדשה מלאה בסיפורים הללו, כל הזמן.
ואני שואל אותך, אדוני השר, שיענה לנו; דווקא אותך, לנקודת השקפתך. האינטרס שלנו להפוך את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסכסוך על זכויות נדל"ן? בבקעה, בבית-הכרם, פה, פה, פה. יש מישהו שאומר – על האדמה הזו, שהיתה שלי. על הבית שלי, על הבית הפרטי שלי, בקיבוצי. כל הארץ מלאה תביעות נדל"ן. ואז אומרים: מה אתה רוצה, בית-המשפט נתן רשות. בית-המשפט שלא ייתן שום רשות לשום פלסטיני, על-פי החוקים שסידרו אותם, לבוא ולומר – זה הבית שלי, בבקעה, אני מבקש רשות לגור בו. מהבית הזה פוניתי וקיבלתי את הבית בשיח'-ג'ראח במקומו. אני מדבר על פלסטיני חי, אדוני השר. אז אומרים: לא, את הבית בבקעה אתה לא יכול לקבל, כי הוא נכסי נפקדים, והבית שם, שקיבלת אותו, ומי שנלקח ממנו קיבל פיצוי – אני מדבר על מקרה קונקרטי – אתה, ניקח לך אותו. זה הרובד של הסכסוך הישראלי-פלסטיני? אנחנו רוצים להביא אותו לשם? זה באינטרס שלנו, שאולי יבוא בית-משפט בין-לאומי ויגיד – סליחה, בזכויות הנדל"ן בסדר, לכם יש 100 תביעות, להם יש אולי מיליון תביעות. עכשיו נאזן ביניהן. איפה השכל? לא, אדוני השר, של מי שרוצה לפוצץ פה את הכול – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
חיים אורון (מרצ):
– – – של ממשלת ישראל. לאן אתם דוחפים את זה? היות שאין לי תשובה בשום תחום מה הממשלה הזאת רוצה, גם בתחום הזה אין לי תשובה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. שלוש דקות לאדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, במקצוע הדמגוגיה יש קורס של גלגול עיניים: יש גלגול עיניים למתחילים ויש גלגול עיניים למתקדמים. בקורס של גלגול עיניים למתקדמים אנחנו קוראים את תגובתה של עיריית ירושלים על הבנייה בשיח'-ג'ראח: מעיריית ירושלים נמסר בתגובה כי מדובר בתוכניות בנייה פרטיות לחלוטין, שאינן עירוניות. הוועדה המקומית מוסמכת לבדוק אך ורק את ההיבטים התכנוניים של התוכניות המוגשות אליה ואת התאמתן לתוכנית המיתאר, והיא אינה עוסקת בבדיקת – שים לב – דת, גזע ולאום. עיריית ירושלים היא עיוורת צבעים, היא לא מבדילה בין גזע, דת ולאום מגישי התוכניות או בעלי הקרקע, בדיקה שהיא אינה חוקתית.
כל מי שמכיר את ירושלים – אני מכיר אותה טוב מאוד, גרתי בה 22 שנים – כל מה שעושה עיריית ירושלים מבוסס על שיקולים של דת, גזע ומין. אין שום דבר שעיריית ירושלים עושה אותו, אלא מבוסס על השיקול הזה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת זחאלקה, דת וגזע הבנו. מה הקשר למין? אולי יש איזה משהו מסתתר, שאנחנו לא יודעים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זו התקנה היבשה ככה. כשזה רטוב זה משהו אחר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם ככה, בסדר. תודה על ההבהרה, חבר הכנסת עפו אגבאריה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני לקחתי את שלוש המלים כמקשה אחת. יש שלוקחים את המושג של האפליה – אתה לוקח אותן כמושג אחד, אבל אפשר לפרק את זה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הסבר מתקבל. בבקשה, אדוני.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
שנים רבות, עשרות שנים, לא אפשרו לאנשים לבנות בירושלים המזרחית. לא נתנו רשיונות, הפקיעו קרקעות, שמו מכשולים, שטחים שהיו ירוקים לערבים שנים רבות, פתאום, אחרי שהפקיעו אותם, הם הפכו לשטחים חומים של בנייה.
בירושלים המזרחית מדובר כאן, בתוכנית שבה מדובר, בבניית 200 יחידות דיור בשיח'-ג'ראח. 13 הדירות הן חלק מהתוכנית הזאת. התוכנית כוללת פינוי משפחות. יש ששאלו את השאלה האם מדובר בטמטום או בעיוורון. אני חושב שמדובר גם וגם, אבל בעיקר ברשעות, כי אין דבר יותר מרושע מלפנות משפחה מהבית שלה ולזרוק אותה לרחוב ולבנות ולתכנן על-פי שיקולים של דת ולאום. הרי לתושבי מזרח-ירושלים יש הרבה נכסים בבקעה, בטלביה, בקטמון ובשיח'-באדר. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. שלוש דקות לרשות אדוני.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, כרופא יצא לי לא פעם להתלבט מה הבעיה העיקרית של החולה – האם הגידול הממאיר שממנו הוא סובל או דלקת הריאות המשנית, שבאה בעקבותיו ומסכנת כרגע את חייו. בדיון ששמענו היום אני מתלבט מה גדול ממה – הצביעות או החוצפה. באמת, השאלה מה יהרוג אותנו קודם, החוצפה לבוא להגיד על יהודים שבאים לגור בירושלים שזה יצית תבערה – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה שיח'-ג'ראח, זה לא ירושלים.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
זה לא ירושלים, אז מה אתה עושה פה? זה ירושלים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
שיח'-ג'ראח.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
זה לא ירושלים, מצוין. לא ירושלים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אל-קודס.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אל-קודס שלך היא ירושלים שלי, וירושלים שלי תישאר כזאת, גם אם תקרא לה בעשרה שמות אחרים. ניסו לקרוא לה איליה קפיטולינה ונעלמו מעל במת ההיסטוריה, ניסו לקרוא לה בהרבה שמות ונעלמו. גם השם אל-קודס יימחה מההיסטוריה. זה לא יעזור לך, ירושלים היא ירושלים 4,000 שנה, אבל זה לא הוויכוח.
הוויכוח, האם מי שבא למחות נגד מכתב הרבנים, ושמענו אנשים לא רק מהשמאל הישראלי, גם מהימין הישראלי, מוחים נגד מכתב הרבנים ואומרים: לא יעלה על הדעת שנבוא ונגדיר ציבור שאסור לו לגור בצפת. אותם אנשים באים ואומרים: לא יגורו יהודים בשכונת שמעון-הצדיק, ומשתתפים בהפגנה ביפו ואומרים: לא יגורו יהודים ביפו. הצביעות כנראה תהרוג אותנו לפני החוצפה.
חברי חבר הכנסת חיים אורון, העיר העתיקה, הרובע היהודי בירושלים, גם שם זה תבערה? גם שם אסור, להבנתך, ליהודים לגור? אסור היה לחזור לרובע היהודי, לשקם את הבתים שנשדדו מאתנו וגרו בהם, או שזה בסדר, ושכונת התימנים לא? זה בסדר, ושכונת שמעון-הצדיק לא? איפה אתה שם את הגבול לצביעות הזאת?
אני לא רוצה להאריך באמת, הלוא הדברים הם מגוחכים לגמרי, הגיעו לאבסורד מוחלט, לבוא להילחם נגד הגזענות, נגד הפאשיזם, נגד אלה שקוראים לא להשכיר דירות לערבים, אבל לבוא להגיד ירושלים, שמעון-הצדיק "יודנריין" – זה – – –
חיים אורון (מרצ):
אתה מחזיר את בקעה לבעליה?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
צפת זה גזענות, ירושלים "יודנריין" זה בסדר.
חיים אורון (מרצ):
אריה, אתה מחזיר את בקעה לבעליה? תענה לי.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
חס וחלילה.
חיים אורון (מרצ):
אז גמרנו.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
חס וחלילה, ואני מזהיר את כל אלה שראיתי משתתפים בהפגנה ביפו, חלקם אנשים שראיתי שהם גרים בבתים שהם קנו במחיר מציאה לפני 40 שנה, רכוש נטוש ביפו – זה האקוויוולנט, הרכוש הנטוש ביפו זה בקעה בירושלים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
האנשים האלה – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אני רואה שאני מרגיז אתכם. חלק מיפי הנפש של השמאל גרים בבתים ערביים ביפו. הם קנו אותם לפני 40 שנה במחיר מציאה ועכשיו הם משתתפים בהפגנה עם הערבים נגד התיישבות יהודים ביפו. הם הבאים בתור, הם הבאים בתור. מי שלא מבין – – –
חיים אורון (מרצ):
תענה, אתה מחזיר את בקעה לערבים?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת אורון – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
בקעה שלי ושמעון-הצדיק שלי וירושלים שלי וארץ-ישראל שלי, כי אני נגד הכיבוש הערבי של ארץ-ישראל.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
רק דבר אחד, אין לי באמת ויכוח עם חברי הכנסת הערבים שדיברו כאן, אבל, חבר הכנסת אורון, אם הצביעות היתה מחלה כואבת, אתה כל החיים היית בגבס. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
חיים אורון (מרצ):
אריה, אתה בכלל לא תידבק במחלה הזאת. היא בכלל לא נוגעת באנשים כמוך.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
נכון, אני לא צבוע, כי ארץ-ישראל שלי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצביעות היא בשני מסלולים, כבוד הפרופסור. כבוד השר בנימין בגין, בבקשה. נא להשיב על ההצעה לסדר-היום.
השר זאב בנימין בגין:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, התבקשתי להשיב במקום חברי שר הפנים אלי ישי, שנעדר מן המליאה. אפשר היה להשיב תשובה פשוטה, קצרה, מבחינה מסוימת פורמלית: בעובדה, התוכנית שמדובר בה בהצעה לסדר-היום היא אכן תוכנית לבנייה פרטית. אבל אני הייתי רוצה, ודאי בעקבות דבריו של חברי חבר הכנסת אורון, להרחיב מעט בשאלה על מה השיח ועל מה הוויכוח.
שאל חבר הכנסת אורון אם אנחנו רוצים להגיע למצב שבו השיח יהיה שיח של זכויות נדל"ן, וטען שהכוונה בבנייה כזאת ודומתה איננה אלא למנוע אפשרות של שיח על ירושלים. ובכן, חברי, היה שיח על ירושלים, היה שיח מאוד מיוחד על ירושלים בעשר השנים האחרונות, ובחלקו הראשון בשנת 2000, ממשלת ישראל, לצערנו, כמעט לאסוננו, אכן הודיעה שהיא מוכנה לתנאי ההסכם עם אש"ף, ותרשו לי, חברים, להבדיל הבדלה ברורה בין הסכם לבין שלום. יכול להיות הסכם שאיננו מביא ליציבות, ויכול להיות הסכם שאיננו מביא לא ליציבות ולא לשלום, אבל נניח הסכם. הוויתור שהציעה ממשלת ישראל דאז היה ויתור על אותן שכונות בירושלים שבהן מתגוררים ערבים. זה היה הרעיון, והסכם לא היה והסכם לא נחתם באותם ימים, ולא רק שלא נחתם, הדברים התגלגלו עד כדי אלימות קשה שנים אחדות, ביוזמת הרשות הפלסטינית, אלימות שהביאה לפגיעה קשה, קטלנית, ביהודים ובערבים.
אבל יכול האומר לומר: אז, זה לפני עשר שנים, ועם ערפאת היה קשה, אותו חתן פרס נובל לשלום. אבל הגיעו אנשים הרבה יותר נחמדים, בחליפות ובעניבות ובאנגלית ללא רבב, והתנהל משא-ומתן על ירושלים, על חלוקת ירושלים, ולא הביא להסכם.
בין השאר אזכיר, חבר הכנסת אורון, את העובדה שראש הממשלה אהוד אולמרט, במהלך המשא-ומתן, בשיחותיו עם מר מחמוד עבאס, הודיע על הסכמתו לא רק לוותר על אותן שכונות שבהן מתגוררים ערבים בירושלים, גם לוותר על ריבונות ישראל בהר-הבית, בהר-הזיתים ובעיר-דוד – אותו מקום שמומחים לדבר החלו לפני שנים אחדות להגדיר אותו, על-פי הבנתם, כ"האגן הקדוש". ולא הועיל. הוא הציע ניהול בין-לאומי של האזור החשוב הזה, באמת של לב ירושלים ושל לב העם היהודי – ניהול על-ידי ארצות-הברית, ירדן, ערב-הסעודית, סליחה, אש"ף, וברוך השם גם ישראל. ולא הועיל.
אבל אם שאלת על מה הוויכוח, נשוב לשנת 2000. ייתכן שכבר אמרתי את הדברים מעל הדוכן; בגילי לא תמיד הדברים חקוקים במוחי פרט בפרט, ואם אמרתי אשוב ואומר. אספר את סיפורו של שלמה בן-עמי, שר החוץ דאז, שלאחר כישלון השלבים הראשונים של המשא-ומתן, על-פי דבריו – אין בכך סודות – הגיע לפגישה עם נציגי אש"ף בבסיס חיל האוויר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת טיבי, לא נותנים גב לשר. חבר הכנסת טיבי, סגן יושב-ראש הכנסת.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
במיוחד השר בגין, שאני אוהב אותו.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אז היות שאני יודע את זה, הערתי לך.
השר זאב בנימין בגין:
יש לי איזה רושם שחבר הכנסת טיבי מכיר את הדברים. הוא לא מתחשב בהם, הוא לעתים מתכחש למשמעותם, אבל הם אינם זרים לו.
מכל מקום, הגיע לבסיס חיל האוויר Bolling בארצות-הברית שר החוץ דאז, שלמה בן-עמי, אדם מלומד, היסטוריון, ואמר לנוכחים נציגי אש"ף: הנה הצעה אישית שלי. אני חושב שראוי שאומר שלאחר שביררתי לפני שבועות או חודשים אחדים, אכן ככל הנראה היתה זו הצעה על דעתו בלבד ולא על דעת ראש הממשלה. מכל מקום, מה הוא הציע? אמר להם: ראו, אני מציע שלא רק ממשלת ישראל תוותר על ריבונותה בהר-הבית, אש"ף יזכה לריבונות בהר-הבית לא באיזה ניהול משותף – לאש"ף תהיה הריבונות על הר-הבית, אמר, אבל בתנאי אחד, והתנאי הוא שהרשות הפלסטינית תודיע באופן רשמי במפורש שהיא לא תזדקק לחפירות הארכיאולוגיות בהר-הבית, מפני שהמקום קדוש ליהודים.
התשובה שהוא קיבל הדהימה אפילו אותו, כי לתשובה היו שני חלקים. החלק הראשון: אנחנו נהיה מוכנים להתחייב לכך שלא נבצע חפירות בהר-הבית, אבל בשום פנים לא נסכים להצהיר שהר-הבית הוא מקום קדוש ליהודים. באותו רגע הוא הבין – לקח לו עשר, 20, 40 שנה להבין. לכן, הוויכוח איננו על זכויות נדל"ן; הוויכוח הוא על ניסיון לערער על זכותם של יהודים לקיים חיי ריבונות בחלק כלשהו של ירושלים ובחלק כלשהו של ארץ-ישראל שאחרים קוראים לה פלסטין. זהו הוויכוח ולא אחר. תודה, אדוני היושב-ראש.
אני מציע להוריד את ההצעה מסדר-היום.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, כבוד השר. מה מציע אדוני?
עפו אגבאריה (חד"ש):
אבל מה אתם מציעים? זה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נסתפק בתשובת השר?
השר זאב בנימין בגין:
אם החברים מסכימים, נסתפק.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נלך למציעים. חבר הכנסת עפו אגבאריה, מה אתה מציע?
עפו אגבאריה (חד"ש):
מליאה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתם מציעים מליאה, השר מציע להסתפק. אנחנו נאפשר קודם כול עמדה אחרת. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת טיבי, ואחר כך נצביע. חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת טיבי. בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אני בכלל לא מבין למה באזור שבו יש סכסוכים לאומיים צריך להעצים במקום לכבות שרפות. הימין הקיצוני – מה שהוא רוצה לעשות זה לייצר את האווירה כדי לפגוע גם באלה שמאמינים בשלום. לכן הבנייה הזאת בשיח'-ג'ראח – אני לא יודע מי בונה אותה, אני לא יודע מי מממן אותה. אני הייתי רוצה לראות מי הארגון שעומד מאחורי מימון או בנייה פרטית של אותם בתים שמדברים עליהם. ממשלה צריכה לדעת לשלוט, אבל הבעיה שלנו, אדוני היושב-ראש, שיש ראש עירייה שמשתף פעולה עם הגבירים מחוץ-לארץ כדי לייצר סכסוכים ולייצר את האווירה, ואני חושב, אדוני היושב-ראש, שדווקא מפני שהנושאים האלה הם נושאים חשובים, כן לקיים דיון מעמיק – לא במליאה; אני הייתי מציע שיהיה דיון בוועדת הפנים של הכנסת.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, קצין שפולש לאדמה של יהודי שכן מאבד את עולמו, אבל קצין שפולש לאדמה של עם שכן עולה לגדולה. זה האבסורד הפוליטי של האזור כולו, בעיקר הדו-פרצופיות של הפוליטיקה הישראלית. כאן בשיח'-ג'ראח משתמשים בחוקים כדי לנשל פלסטינים מבתיהם שהם מתגוררים בהם עשרות שנים, לאחר שהוגלו ונזרקו מבתיהם בירושלים המערבית.
זה רע, רע מאוד, אבל אולי מעז יצא מתוק, שבצורה זו או אחרת החוק הבין-לאומי יחזיר את האנשים האלה – היום, מחר, מחרתיים, בעוד כמה שנים – לבתים המקוריים שלהם ברחביה, בטלביה ובבקעה. תודה רבה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. אם אני הבנתי נכון, חבר הכנסת שלמה מולה, הצעת ועדת הפנים. חברים אחרים של המציעים – איזו ועדה מציעים?
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ועדת הפנים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ועדת הפנים? אז אנחנו מצביעים.
חיים אורון (מרצ):
מה מצביעים?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי שבעד – לוועדת הפנים. מי שמסתפק בתשובת השר – זה הסרה. מי שנגד זה הסרה. בבקשה.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 6
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. בעד ועדת הפנים – 7, נגד – 6. הנושא עובר לדיון בוועדת הפנים.
עפו אגבאריה (חד"ש):
הקואליציה הפסידה בהצבעה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לא להפריע.