קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יום הנגב והגליל
היו"ר ראובן ריבלין:
רבותי, אנחנו עוברים לנושא הבא, והוא הנושא של הנגב והגליל, שבו אנחנו מקיימים דיון מיוחד במליאה, בעקבות הדיונים והיום המיוחד שהקדישה הכנסת לנושא הנגב והגליל.
אדוני המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, חברי הכנסת, אנחנו מציינים היום בכנסת את יום הנגב והגליל, בעידודו של המשרד לפיתוח הנגב והגליל, בראשות העומד בראשו, השר סילבן שלום, המשנה לראש הממשלה.
האתגר המונח לפתחם של השר ושל משרדו אינו מובן מאליו. לצערנו, לאורך השנים, ולמרות ההסכמה הרחבה שזוכה לה הנושא, כמעט שלא ראינו פיתוח מואץ או השקעה משמעותית באזורים חשובים אלה. הקמת המשרד לפני שנים אחדות נתנה לזה דחיפה של ממש, אולם אין חולק על כך כי התוכניות הגדולות והחשובות שיצאו מתחת ידי הממשלה עדיין אינן ניכרות בשטח, אם כי יש התקדמות, ובעיקר בימים האחרונים ובשבועות ובחודשים האחרונים.
והלוא זהו מבחנה העליון של הממשלה: לא רק בקבלת ההחלטה, שלצערנו פעמים רבות אינה מיושמת, אלא בביצועה הלכה למעשה. הקמת עיר הבה"דים היתה בשורה, ההקמה עצמה עדיין נתקלת בוויכוחים בין משרד האוצר למשרד הביטחון. הכותרת הכוללנית, "פיתוח הנגב והגליל", טומנת בחובה שורה ארוכה של השקעות והפניית משאבים, שרק מימושן, כמכלול, עשוי לשנות את התמונה ולהביא לצמצום ממשי בין מה שאנחנו מכנים מרכז מול פריפריה, אף-על-פי שהמרחקים כבר הולכים ומתקצרים, הודות לפיתוח תשתית כבישים ורכבות ענפה.
אנחנו, רבותי, צריכים לשים לב, שקיצור זמני הנסיעה בכבישים וברכבות, חשוב ככל שיהיה, עדיין איננו היעד אלא רק אמצעי – אמצעי לסגירה ממשית של פערים בין איכות שירותי הבריאות, החינוך וההזדמנות לתעסוקה, שזוכים להם תושבים במקומות כמו כרמיאל, נצרת, באר-שבע ודימונה, לבין אלו שזוכים להם תושבי גוש-דן והשרון. הבאת מאסה משמעותית של תושבים לנגב ולגליל, פיתוחם המואץ תוך תמרוץ השקעות בהם ושילוב כל המגזרים במעגל התעסוקה והעשייה, הם המפתח לצמיחה ממשית של הנגב והגליל, עד כדי טשטוש אמיתי של המושג "פריפריה" ממקומותינו. הדרך לכך עוד ארוכה, ומבחנה יהיה במימוש תוכניות, שחלקן כבר אושרו בממשלה, ואני סמוך ובטוח, אדוני השר, שפעילותם ופעילותך הנמרצת יישאו פרי כבר בשנים הקרובות. כולנו מאחלים לכם הצלחה במשימה לאומית חשובה זו, ותולים תקווה רבה שהנושא בידיך ובהשפעתך.
אנחנו נקיים עכשיו דיון בהשתתפות כמה חברי כנסת, ובהשתתפות המשנה לראש הממשלה והשר הממונה. הצעות לסדר-היום מס' 3914, 4735, 4780, 4787, 4797, 4827, 4828, 4846, 4848, 4859 ו-4860 – והראשונה שבהן של חבר הכנסת חנא סוייד. אחריו – חבר הכנסת עמיר פרץ, אחריו – אלי אפללו, ציון פיניאן, רוברט אילטוב, טלב אלסאנע, מירי רגב ושלמה מולה. ישיב על הצעותיהם של החברים כאן השר והמשנה לראש הממשלה סילבן שלום. אני מזמין את סגנית היושב-ראש. בבקשה, אדוני, חנא סוייד, יעלה ויבוא.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני חושב שההחלטה לקיים את היום המיוחד בכנסת בנושא הנגב והגליל היא החלטה נכונה ונבונה ובמקומה, במיוחד כשאנחנו מדברים על חלקים ועל חבלי ארץ שאין מחלוקת שקיים הבדל, פער גדול במאפיינים החברתיים והכלכליים שלהם בהשוואה למרכז הארץ. אם ניקח כל אינדיקטור שמראה על רמת חיים ועל מצב חברתי וכלכלי נראה שבפריפריה הוא פחות בהשוואה למרכז. ניקח את תוחלת החיים, ניקח את ממוצע ההכנסה לנפש, ניקח את רמת הטיפול הרפואי שהאזרחים זוכים לה, את החינוך שהאזרחים מקבלים, את רמת התשתיות הקיימת גם בנגב וגם בגליל בהשוואה למרכז הארץ – אז בוודאי נמצא פערים גדולים; מי כמו אנשי הפריפריה, הנגב והגליל, כמוני, יודעים את זה.
אלי אפללו (קדימה):
גדולים לא – ענקיים.
חנא סוייד (חד"ש):
ענקיים. לכן הדיון הזה בעצם מתקיים על מנת להפעיל לחץ בשביל לסגור את הפערים האלו, בעיקר לחץ על הממשלה. מתברר שכאילו הממשלה כן מסכימה לדיאגנוזה שאנחנו עושים, לפערים, ולכן אין מחלוקת שהממשלה כאילו מעוניינת ורוצה להשקיע. אבל בסופו של דבר, במבחן התוצאה, אנחנו לא מתרשמים ככה.
אני חושב שההשקעות העיקריות שהממשלה צריכה לעשות בפריפריה צריכות להיות בעיקר בחינוך ובתשתיות – אלה שני המרכיבים העיקריים שמאפשרים לחבלי ארץ להתקדם או להתפתח בצורה מואצת – חינוך ותשתיות.
אני רוצה להעיר כאן שתי הערות, שכמובן מתקשרות גם לשני הדברים האלו. אחרי מתן חינוך ברמה גבוהה צריך גם לאפשר לאנשים לעבוד וצריך לייצר מקומות עבודה. כל הדיבור הזה על קיצור המרחקים בין המרכז לבין הפריפריה זה בעצם האנטיתזה לפיתוח של הפריפריה. למה? כי בתוכו מוסווה שאתה צריך אז כאילו ללמוד ולחיות בפריפריה ולבוא למרכז הארץ לעבוד, ולכן צריך לקצר את המרחקים בשבילך. זו קונספציה מוטעית. צריך לאפשר לאנשים לחיות ולעבוד באותו חבל ארץ. לכן הקונספציה הזו לא נכונה. אני, כמובן, בעד לבנות כבישים ורכבות – זה בסדר גמור, אבל לא מתוך ההנחה שמקומות העבודה עבור אנשים בפריפריה יהיו במרכז הארץ.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל אולי זה כדי להביא אנשים מהמרכז לפריפריה.
חנא סוייד (חד"ש):
זו הנקודה השנייה שאני רוצה לדבר עליה. בעצם את ואני לא צריכים לקבל את זה. כי הפריפריה היא טובה עם האוכלוסייה שלה. לא יכול להיות שאנחנו נחשוב על הפריפריה ועל קידום הפריפריה רק אם אנחנו נייבא אזרחים ממרכז הארץ. מה, האנשים שם לא שווים? האנשים בצפת ובבאר-שבע ובאופקים ובבית-שאן ובעילבון – מה, הם לא טובים? בשבילם, לבדם, לא כדאי להשקיע? ודאי שכן.
לכן אני חושב שכל תוכנית שבמרכזה טרנספר של אוכלוסייה והעתקת אוכלוסייה ממרכז הארץ לפריפריה ככלי לפיתוח הפריפריה, לדעתי היא לא מקובלת; מבחינה קונספטואלית היא לא נכונה, כי היא יוצאת מנקודת הנחה שהאוכלוסייה הקיימת בגליל ובנגב, לא שווה לעשות פיתוח עבורה, וכאילו היא בעצמה לא יכולה להתפתח. זו נקודת מוצא מעוותת, שאני לא מסכים לה, ובהחלט, בסופו של דבר – אין לי, כמובן, הזמן המתאים על מנת לפתח את מה שאני רוצה להגיד, אבל אני אומר שאפשר לפתח את הנגב ואת הגליל בעיקר בחינוך, בשיפור ושדרוג של תשתיות וביצירת מקומות עבודה – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז אתה כן בעד – – –
חנא סוייד (חד"ש):
– – ולהסתמך בעיקר על האוכלוסייה המקומית הקיימת באותם אזורים. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה, חבר הכנסת חנא סוייד. אני חושבת שלא ירדת לסוף דעתי, אבל הכוונה שלי היתה שגם הפריפריה תהווה מוקד כוח, שימשוך כוחות נוספים ויחזק. זאת היתה דעתי.
חנא סוייד (חד"ש):
אין בעיה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו חבר הכנסת אורי אריאל מוזמן לעלות ולומר את דבריו. בבקשה, חבר הכנסת אריאל. לרשותך חמש דקות.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
גברתי היושבת בראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, הממשלה, תפקידה, בעיני, בעיקר בנושא שבו אנו עוסקים היום, פיתוח הנגב והגליל – זה להביא את התשתיות. תשתיות פירושן תחבורה, כמו רכבות וגם כמו מטוסים, וכמובן כבישים, תקשורת, מים, חשמל וכן הלאה. ואז יש לאנשים סיבות טובות למה להגיע לאותם אזורים שהם קשים יותר מאזורי המרכז.
לצערנו הרב, בתוכנית הזאת, במאמץ הזה, למרות מאמציך המיוחדים, כולל הממשלה, אנחנו נמצאים בפיגור מול אוכלוסיות מסוימות, שהם אזרחי מדינת ישראל אבל הם משתלטים על נכסי המדינה שלא כחוק. כשאתה לוקח את הנגב כמשל, ואתה מכיר היטב את האזור מהאוויר, מהקרקע, מסיורים שלך ואחרים, אנחנו, למרות כל המאמצים – ונעשים מאמצים, שהגדול שבהם, גולת הכותרת שבהם, הוא עליית צה"ל לנגב – עדיין השתלטות הבדואים, שנאמרת כהכללה, אבל זו מציאות נכונה – השתלטות הבדואים בנגב היא בלתי נסבלת.
ראש הממשלה אמר שבינואר השנה הוא מתכוון לאשר תוכנית וחקיקה שתאפשר לטפל בבעיה. ינואר עבר, פברואר יעבור, ואין כנראה החלטת ממשלה בעניין הזה, ממילא אין הצעת חקיקה, שהיא ארוכה בפני עצמה כי היא מסובכת והיא מורכבת. וכך אנחנו כל פעם נדחים, ואז מתקרבים לבחירות, וזה לא זמן טוב, כי למה לריב עם בוחרים פוטנציאליים? וכן הלאה וכן הלאה, ועוד פעם אנחנו נמצאים בפיגורים במצבים שלא ברור מתי ואיך נוכל להשתלט עליהם.
אני רוצה לומר לך, מכובדי השר, ואני יודע שאתה פועל גם בכיוון הזה – צריך לשווק הרבה קרקעות לבנייה גם לערבים וגם לבדואים. שלולא כן יש מציאויות קשות שמקשות על כולנו ומצריכות עוד פעם מאמצים מיוחדים, שלכאורה היו יכולים להיות מיותרים. אני שמח שבפעולה שעשו חברים, כולל אני, בנצרת תחתית, שווקו 700 יחידות – לגובה. נגמר הסיפור שבונים למרחבים, בונים לגובה. אבל צריך לשחרר שם עוד 1,500 יחידות. ואני אומר את זה כדוגמה אחת, כך צריך לעשות גם במקומות אחרים. ואז יהיה לערבים בנצרת תחתית מקום לגור, ונקדם יחדיו, נדחוף את הר-יונה ג' בנצרת-עילית כדי שיהיה מקום ל-3,000 משפחות יהודיות. אלו ואלו יהיה להם מקום, ואם לא, נמצא את עצמנו במצבים מסובכים מאוד.
אני בתרומתי הצנועה לעניין הגשתי שני חוקים שאני מקווה שיקודמו בוועדת הכלכלה: אחד הוא חוק הרעייה, המרעה – הסדרת המרעה. היום העניין הזה – פרוץ זה לא מלה; זה בעייתי, אין שיניים למפקחים, כל אחד עושה מה שהוא רוצה, משתלטים על אדמות המדינה. אני מקווה שהחוק הזה, שעבר בקריאה טרומית, יעבור את שלוש הקריאות וישמש כזרז לפיקוח כדי לשמור על אדמות המדינה. יש חוק שני שמסדיר את עדרי הבקר, את העדרים עצמם – ואני מקווה ששני החוקים האלה יעזרו.
אני שותף למאמץ שאתה מוביל, אדוני המשנה לראש הממשלה, ואני אשמח לקבל משימות, כפי שכבר עשינו בעבר ופעלנו יחדיו. אני מקווה שנוכל לעשות טוב לארץ-ישראל כולה, ובבניין הארץ ננוחם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל.
הצעות לסדר-היום
יום הנגב והגליל
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום: יום הנגב והגליל. אני מזמינה את חבר הכנסת עמיר פרץ לעלות. בבקשה, חבר הכנסת עמיר פרץ. לרשותך חמש דקות.
עמיר פרץ (העבודה):
האמת – מה זה? האנרגיות שלי, חבל על הזמן, השפיעו על המיקרופונים. מה קורה פה? שנתיים הייתי טעון, לא פשוט.
גברתי היושבת-ראש, המשנה לראש הממשלה, רבותי חברי הכנסת, אני באמת נהנה, גם לומר לגברתי היושבת-ראש שיושבת כאן וגם לומר למשנה לראש הממשלה, כי אם בפריפריה אנחנו דנים, אז איכות הפריפריה יושבת כאן, בלי שום קשר לחילוקי הדעות. אבל יש דבר אחד שהוא מסומן, ידוע, ברור – האנשים מהפריפריה יכולים להיות בכל מקום, מסוגלים להיות בכל מקום, והוכיחו זאת.
אני חושב שמאז כניסתו של חברנו סילבן שלום לתפקיד – נכון שהיינו כולנו מייחלים, בגלל ההילה של הפריפריה, שיהיה במקום אחר, אבל אם כבר נגזר שהוא יקבל אחד התיקים, וזה לא החוץ או האוצר, אז טוב שזה אצלנו, בגליל ובנגב. כי מה לעשות, מי שצמח בבאר-שבע, בתקופה שהוא צמח בבאר-שבע, ולא משנה איפה הוא יהיה – את מקורות האנרגיה שלו, את האמונות שלו, את הרגישות שלו, הוא שאב משם ומזה אי-אפשר להיפטר. אתה הולך עם זה, זה נשאר אתך כל החיים.
אבל אני חושב שמעבר לסנטימנטים, הפעולות המיוחדות שהמשרד לנגב ולגליל עושה – גם בעובדה שאנחנו רואים תנועה שהיא תנועה מפרה. הייתי בכנס שהיה בעכו השנה, כנס שנתנו בו אפשרות כמעט לכל גורם לבוא ולומר את דברו. הייתי באחד הפאנלים. היו שם סטודנטים, גם סטודנטים תושבי הגליל, אבל גם סטודנטים שהגיעו ממרכז הארץ וחוו לראשונה מה זה גליל. זה מדהים, אתה לא מאמין שמדינת ישראל כל כך קטנה והיא כל כך רחוקה.
אלי אפללו (קדימה):
הם קיבלו ויזה?
עמיר פרץ (העבודה):
לא, זה לא יאומן.
אלי אפללו (קדימה):
הם צריכים ויזה. הם לא יודעים את זה.
עמיר פרץ (העבודה):
חבר הכנסת אפללו, אתה לא מאמין, אבל אתה יודע מה, זה עושה להם טוב. מסתבר שהמפגש הבלתי-אמצעי הזה עושה להם בהחלט טוב, ואני חושב שעצם העובדה שיש עשרות אלפי אנשים צעירים ומבוגרים ששותפים בדינמיקה הזאת – לייצא את הנגב כאלטרנטיבה, להפוך אותו למקום לגיטימי, להפוך את הגליל למקום שהוא משאת נפש של אנשים שרוצים להרגיש שהם גם מגשימים משהו. כי הרי מה זה ציונות? אם אין בה נימה של הגשמה היא הופכת לדבר תפל. אני חושב שהמשימות האלה הן משימות חשובות ביותר.
אני לא רוצה עכשיו לפרט. אני מניח שהמשנה לראש הממשלה יציג כאן את כל ההישגים של המשרד ואת תחומי הפיתוח ותחומים שקשורים בצמצום האבטלה, בעידוד עמותות להיות מעורבים. אני יודע באופן אישי על כמה פרויקטים בשדרות שאנשים אמרו לי שבלי הסיוע של המשרד הזה לא היו מתקיימים.
לפעמים להקים – אתה יודע, אלי, לך יש ניסיון. לפעמים להקים אפילו חוג בלט לוקח שנים עד שאתה מצליח להפוך אותו לחלק מהיישוב. לסגור אותו זה לא בעיה; שנה אחת אין תקציב – הוא נסגר, ולך תפתח אותו אחר כך. כבר כל האמהות מצאו לעצמן פתרונות אחרים.
לכן, אני מניח שהמשנה יציג את כל הדברים, אבל אני הייתי רוצה להתמקד בנקודה אחת, ברשותך, גברתי. אני חושב, אדוני המשנה לראש הממשלה, שפרט לכל המשימות החשובות שאתה עושה, מוטלת עליך משימה אחת שהיא קשה. אני חושב שהסיפור הזה שבכל שנה הוויכוח הזה על הזכות לעדיפות במס חוזר על עצמו – מה זה הדבר הזה? הרי בסוף זה ייגמר. למה כל פעם מסע ההשפלה הזה של קו העימות? כל הזמן דנים מחדש – ל-12%, ל-13% או ל-25%. זה לא יאומן, אפשר לחשוב, אתה בא ליישוב, אז ההוא – אתה שואל אותו: למה אתה גר ביישוב הזה? אתה רואה שהוא מרוויח בקושי 5,000 שקל, ממילא לא מגיעה לו שום הטבה במס, אבל הוא אומר לך: תשמע, תראה, שם מהעבר השני של הכביש גר דוקטור זה וזה, יכול להיות שהדוקטור הזה גר בגלל שהוא מקבל הטבה במס, כי הוא עובד בבית-חולים בכלל, הוא יכול ללכת ולגור במקום אחר.
אז אם זה נותן תמהיל של גאוות יחידה – כי מה האוצר, עם הפופוליזם שלו, אומר? הוא אומר: מה אתם כל כך תומכים בהטבות האלה? הרי אף אחד מהעניים ביישוב לא מקבל את זה, הרי הם ממילא לא משלמים מס. מה, אתם תומכים רק בחזקים ביישוב? אז מה רוצים, שערי הפיתוח בנגב והגליל יהיו מושבות של עניים? מה, הם משוגעים?
יותר חמור – דיברו קודם על הרכבות. דיברת, גברתי, על הרכבות ועל המשמעות שלהן, שאו שהן יביאו אוכלוסייה או שהן יוציאו אוכלוסייה. כי הרכבת נוסעת לשני הכיוונים, אל תשכחו. מחר מישהו שגר בתל-אביב יגיד: מה הבעיה? 50 דקות אני נוסע, מגיע לבאר-שבע, מגיע לכל מקום, וחוזר בלילה. היום נוסעים 50 דקות מהרצלייה לתל-אביב כדי להגיע, אז מה? אבל אם הוא ידע שהוא ייסע 50 דקות, ויש אחד שנשאר לגור בנגב, ושניהם מרוויחים 15,000 שקל, וזה – נשאר לו 2,000 נטו יותר, הוא יישאר בנגב.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
עמיר פרץ (העבודה):
מה השאלה בכלל? הוא יישאר לגור, הילדים שלו יהיו בנגב, הם יהיו בחוגים לבלט, הם יהיו במתנ"סים, הם ישלמו ארנונה. העיר לא תיכנס לאותו סחרור שאנחנו מכירים, שהשירותים שאתה נותן – פתאום אין מי שישלם אותם, ואז חסר תקציב, וגירעונות וכו' וכו'.
אבל בכל מקרה, אני חושב שהיום הוא יום חשוב, ואני מברך את המשנה לראש הממשלה ובאמת מאחל לו הצלחה. תודה רבה, גברתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחבר הכנסת עמיר פרץ. עכשיו אני מזמינה את חבר הכנסת אלי אפללו, גם איש פריפריה, שיבוא ויאמר את הדברים שאני שומעת ממנו בדרך כלל כנציג אמיתי של הפריפריה. בבקשה, חבר הכנסת אפללו. לרשותך חמש דקות.
אלי אפללו (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני המשנה לראש הממשלה, חברי, העתיד של מדינת ישראל נמצא בפריפריה. למרות זאת, מדינת ישראל והממשלה לא מחליטות לעשות איזה סדר עדיפות לאומי חדש בפריפריה מול מרכז הארץ. את זה, אדוני השר, עם כל המאמצים שאתה עושה – ואני אומר לך "שאפו" על כל המאמצים שאתה עושה – אבל באתי לפני כן ואמרתי לך שאני מאשים אותך, למרות שאתה לא אשם, כי אתה מייצג את הממשלה הזאת, מה לעשות. אתה עושה את מיטב יכולתך עם כמעט אפס תקציב.
מעניין מאוד לבדוק מי העלה לשלטון את הממשלה הזאת. עשיתי עבודה קטנה לבדוק מי העלה את הליכוד לשלטון. אני רק צריך לבדוק את ההפרש מול הממשלה השבע-עשרה, שבה היו לכם 12 מנדטים, לעומת הממשלה השמונה-עשרה, שבה יש לכם 27 מנדטים.
קריאה:
– – –
אלי אפללו (קדימה):
אני מתכוון לכנסת, סליחה. נגלה נתונים מעניינים מאוד. בואו ניקח רק מהפריפריה, כי שם עיקר כוחכם: באזור צפת הייתם 9% בכנסת השבע-עשרה – קיבלתם 21%; עכו – מ-4% ל-11%; כינרת – מ-8% ל-22%; הקריות – מ-9%, אדוני, ל-24%; חיפה – מ-8% ל-20%; יזרעאל – מ-6% ל-15%; חדרה – מ-7% ל-16%; אשקלון, אדוני, מ-10% ל-26%; והמצחיק ביותר, בבאר-שבע, בירת הנגב, מ-8% ל-22%. וזאת שאלה: אלה שהמליכו אתכם, מאמינים בכם, אתם אלה שפוגעים בהם. כשאתם עולים לשלטון אתם מבטיחים לפני זה אמירות גדולות לפריפריה, סדר עדיפות לאומי חדש, אבל צר לי, אתה יודע את האמת. אומנם עכשיו אתה יושב פה כשאני מאשים אותך למרות שאתה לא אשם, אבל אתה יודע את האמת. צר לי שאני מאשים אותך, אבל אין לי ברירה, כי אתה יושב כאן כנציג הממשלה הזאת.
אבל כשאנחנו רואים את ההבדל, זה לא רק מה קיבלתם. עכשיו נראה את הפערים: בחינוך, אדוני, על ילד בפריפריה הממשלה מוציאה 3,000 שקל בשנה, אבל במרכז הארץ – 9,000 שקל. זאת אומרת, ילד בפריפריה נחשב ילד פחות, ילד שלא מגיע לו אותו יחס בחינוך. זה מתחיל מכאן והולך הלאה. כשהוא מגיע לגיל 18, כאשר הפערים בין מרכז הארץ והפריפריה הם פי-שלושה, אין שום סיבה שהוא ירצה ללמוד בפריפריה, וזה הילדים שלנו, העתיד של מדינת ישראל.
בריאות – קיבלנו את הדוח שהזדעזעתי ממנו. זה דוח שביקשתי ממשרד הבריאות, ואני מודה לממלא-מקום שר הבריאות – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
סגן שר הבריאות לצורך העניין.
אלי אפללו (קדימה):
סגן שר הבריאות. ביקשתי ממנו לעשות בדיקה על הדוח. קיבלנו את הדוח. הדוח מראה הפרשים ופערים עצומים. ראית את הדוח.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
אלי אפללו (קדימה):
אבל מה שמכאיב לי ביותר זה שירותי בריאות, שאין לנו שירותי בריאות כמו שצריך. מעל הכול, מעל שירותי הבריאות שפוגעים בנו, יש פער של שמונה שנים בתוחלת החיים בין אדם שחי בפריפריה לעומת אדם שחי במרכז הארץ.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
שמונה שנים פחות.
אלי אפללו (קדימה):
שמונה שנים פחות. זה בדוח של משרד הבריאות. קראתי ולא האמנתי. זאת אומרת, אם אני רוצה לגור בפריפריה, צריך לקחת בחשבון שאני אחיה שמונה שנים פחות. וזה סדר העדיפות של הממשלה.
תעסוקה. בנושא תעסוקה – אני אנסה לצמצם, ברשותך.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני סומכת עליך.
אלי אפללו (קדימה):
בנושא תעסוקה, המקומות עם האבטלה הכי גדולה במדינת ישראל הם כמובן בפריפריה.
דיור ושיכון – מדברים על לתת מענקי מקום ולעזור. רבותי, אין אפשרות, אין התחלות בנייה, אין דירות להשכרה לזוגות צעירים. אין אפשרות. אם המדינה לא תיתן מענקים ולא תיתן משכנתאות מסובסדות, זה לא ילך. וציון, אתה יודע את זה.
השלטון המקומי קורס. המענקים שהורידו מהשלטון המקומי – גברתי, יש מצב אבסורדי: מורידים להם את המענקים והכול. למה? כי לצערי בפריפריה אחוז הגבייה של הארנונה – הוא לא מאלה שיכולים לגבות, כי הם עושים כמיטב יכולתם. שם האחוז הנמוך, כי אי-אפשר לגבות מהם, אנשים שמוגדרים כאלה שאי-אפשר לגבות מהם. שם זה הנמוך ביותר.
עכשיו אנחנו מדברים על הדברים שעתידים לבוא.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תוכל רק לעשות את זה בקיצור, אנחנו נשמח.
אלי אפללו (קדימה):
בקיצור, ובזה אני אסיים, ברשותך. עכשיו עומדים להעלות שוב את מחירי המים. אני מצפה מחברי הכנסת של הליכוד להתמודד עם זה ולא לאשר את זה. חשמל, דלק, תחבורה ציבורית – אי-אפשר לקחת בן-אדם שגר בתל-אביב מול בן-אדם שגר בבאר-שבע או בצפון. אלה לא אותן עלויות.
אדוני המשנה לראש הממשלה, אני מבקש ממך, אם הממשלה הזאת אטומה בנושא החברתי, בנושא הפריפריה, אני מבקש שאולי תדבר בשם החברים האלה פה, שכואב להם. אולי במקום שבו אתה מייצג את הפריפריה היום, כשר לפיתוח הגליל והנגב, תדבר בשם כל אלה, כדי שיתקנו את זה במהרה, כי אם לא, נהפוך למדינה אחת – תל-אביב רבתי. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחבר הכנסת אלי אפללו. עכשיו יעלה חבר הכנסת ציון פיניאן לשאת דברים. רק הערה קטנה: לצערי הרב הפערים שאנחנו חווים היום בצורה כזאת הם תוצאה גם של מדיניות שהיא לא רק של הממשלה הזאת, אלא גם של ממשלות קודמות.
אלי אפללו (קדימה):
הממשלה נבחרה תחת הדגל הזה.
שלמה מולה (קדימה):
ממשלות ישראל לדורותיהן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אף-על-פי שהיה איזה דור בממשלות ישראל שמאוד עזר לפריפריה. בבקשה, חבר הכנסת ציון פיניאן. לרשותך חמש דקות.
ציון פיניאן (הליכוד):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי המשנה לראש הממשלה, חברי חברי הכנסת, עם קום המדינה החליטה ממשלת ישראל על הקמת עיירות חדשות ברחבי הארץ, על מנת לקלוט את גלי העלייה לישראל. מאז הקמתן, שלוותה בתקוות גדולות, הפכו ערי הנגב והגליל מערי פיתוח לערי קיפוח. כגודל הציפיות, כך גודל האכזבות. מאז ועד היום לא חלו ביישובים שינויים מרחיקי לכת שיעמידו אותם עצמאיים, ללא תלות של המשרדים.
אחת הבעיות הקשות היא ההגירה השלילית ביישובים, כאשר צעירים ובעלי אמצעים עזבו את היישוב ונותרו רק המבוגרים, מה שתרם להקמתם ושגשוגם של מועדוני קשישים רבים. אוכלוסייה – בשנת 2008 התגוררו ב-21 ערים בנגב ובגליל כ-533,000 תושבים. בערים אלה נרשמה הגירה שלילית גבוהה ביותר. לדוגמה, בשנים 2003–2008 נרשמה במצפה-רמון הגירה של 22.6%; בירוחם – 12%; בערד – 14.4% ובטבריה – 10.1%.
כמו כן, שיעור העולים בקרב כלל האוכלוסייה בערי הפיתוח בגליל ובנגב עומד בממוצע על 25%, לעומת הממוצע הארצי, שהוא 14.2%. בנצרת-עילית, לדוגמה, שיעור העולים הוא 43.4%, בערד – 41.8%, בכרמיאל – 37.9%, ועוד ועוד.
בתחום התעסוקה והרווחה, מצב יישובי הגליל והנגב לא השתנה ואף הורע בעשור האחרון. בשל חוסר תעסוקה יש בריחה ועזיבה של הצעירים מהיישובים. אחוז האבטלה בערי הנגב והגליל גבוה ואף כפול מהממוצע במשק. בספטמבר 2010 נרשמה אבטלה של בין 8% ל-13% בערי הנגב והגליל, כאשר הממוצע הארצי עמד על כ-6%. בשל כך, ישנם יישובים שכ-35% מתושביהם רשומים במחלקה לשירותי הרווחה.
השכר הממוצע החודשי בכל היישובים היה נמוך מהשכר הממוצע הארצי. השכר הנמוך ביותר נמצא בנתיבות – 4,592 שקלים, ואחריה טבריה ואופקים עם שכר של 4,734 שקלים. הערים עם השיעור הגבוה ביותר של השכירים המשתכרים עד שכר מינימום הן טבריה, עם 52.5%, ונתיבות, עם 52.1%.
חינוך – מבדיקה בנושא החינוך עולה כי בכל יישובי הנגב והגליל, ממוצע התלמידים הלומדים בכיתה קטן מהממוצע הארצי, העומד על 27 תלמידים לכיתה. בירוחם הממוצע הוא 18 תלמידים בכיתה, ובבית-שאן – כ-22 תלמידים לכיתה. בנושא איכות המורים, רוב המורים הטובים מעדיפים לעבוד במרכז הארץ ולא להגיע לפריפריה. בשיעור הזכאים לבגרות ישנו פער משמעותי בין מרכז הארץ לפריפריה. הממוצע הארצי עומד סביב 52%. ברוב ערי הפיתוח הממוצע פחות מזה, להוציא דימונה, מצפה-רמון, שדרות, קריית-שמונה וירוחם, העולות על הממוצע ואף למעלה מזה. גם בדרישות הסף של האוניברסיטאות – רוב בוגרי עיירות הפיתוח אינם עומדים בהן, להוציא תלמידי דימונה, קריית-שמונה ומצפה-רמון.
מענקי האיזון – מענקי האיזון נועדו לגשר בין ההוצאות להכנסות של הרשויות המקומיות, כדי להבטיח סל שירותים בסיסי לתושביהן. לצערי, בעשור האחרון היו קיצוצים קשים וכואבים במענקי האיזון, עד כדי איום קיומי של הרשות והכרזתה כחדלת פירעון. ליישובים רבים התמנו ועדות קרואות וחשבים מלווים. בשנים 2011–2012 תירשם עלייה קלה, הודות למאבקם של ראשי הרשויות המקומיות. נקודה לציון – בין השנים 2002 ו-2010 היה קיצוץ במענקי האיזון לערי הפיתוח ב-175 מיליון שקלים בכל שנה. זאת היתה גזירה שהרשויות לא עמדו בה.
לסיכום, קיימות כמה דרכים לחיזוק ערי הנגב והגליל ולהגביר ולהיטיב את איכות החיים בהן:
פתרונות משולבים – ערים אשר חיזקו תחום אחד אך לא חיזקו תחומים אחרים, נחלשו. לדוגמה, עיר המחזקת את תחום החינוך ומגיעה להישגים, לאחר שנים בוגרי מערכת החינוך ביישוב לא יחזרו עם השלמת התואר האקדמי, משום שאין מקורות הכנסה ואיכות הדיור ביישוב אינה מספקת. לפיכך, יש צורך בפתרון משולב הכולל שיפור ברמת החינוך ומשיכת מקורות תעסוקה הדורשים הון אנושי, עידוד דיור צמוד-קרקע ופיתוח תשתיות תחבורה.
גבולות שיפוט – ערים רבות בנגב ובגליל סובלות משטח שיפוט קטן מדי, ולעתים קרובות אזורי התעשייה הסמוכים לעיר שייכים לשטח שיפוט של מועצה אזורית סמוכה. מצב זה מקשה על ההתפתחות הטבעית של העיר ומצמצם את הכנסות היישוב. לכן, יש לשקול את הרחבת שטחי השיפוט של ערי הנגב והגליל כך שיכללו אזורי תעסוקה והרחבת שטחי מגורים.
נוסף על עידוד מגורים בפריפריה, יש לשקול צמצום העידוד למגורים במרכז הארץ. לדוגמה, סבסוד השקעות הון על-ידי הטבות מס רק ליישובי הגליל והנגב, וכן הבאת מפעלי עוגן הדורשים הון אנושי, כגון היי-טק.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אם תוכל לקצר, חבר הכנסת פיניאן, אנחנו נודה לך. עברנו את שבע הדקות.
ציון פיניאן (הליכוד):
הגדלת הטבות מס לרשויות חלשות – צעד העשוי למשוך עובדים ומשקיעים לרשויות אלה, וכך תגדלנה הכנסות האזרח וכן הכנסות הרשות מארנונה.
לסיום, יש עוד ועוד חוליים בערי הנגב והגליל, והאחריות היא של כל ממשלות ישראל לדורותיהן. מאז כניסת השר סילבן שלום יש ניצוצות טובים למראה של תקווה לשיפור, על-ידי חוק עידוד השקעות הון הנותן הטבות מס למפעלים בפריפריה, וכן עידוד בהטבות למורים טובים אשר יעברו ללמד בפריפריה; בית-הספר לרפואה בצפת, שיביא עמו הון אנושי לאזור, שיגרום להעלאה ולשיפור ברמת הרפואה בצפון; הרחבה ושיפור התשתיות בקנה מידה אדיר, דבר שיביא לקירוב הנגב והגליל למרכז הארץ, וכן הבאת הרכבת לצפון, ועוד ועוד.
כולנו מקווים שבשנים הקרובות נהיה עדים לכך שהמדינה תפסיק להשתרע בין גדרה לחדרה, אלא תשתרע בין מטולה לאילת, בואכה מרכז הארץ. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אמן כן יהי רצון. נדמה שאין נקודה שלא נגעת בה. תודה רבה לחבר הכנסת ציון פיניאן. וכעת אני מזמינה את חבר הכנסת רוברט אילטוב לבוא ולשאת דברים. עד שיעלה חבר הכנסת אילטוב – חבר הכנסת פיניאן, מצד אחד מורידים מענקי איזון, מצד שני מקבלים חוקים שלא משפים את השלטון המקומי.
ציון פיניאן (הליכוד):
זה בטוח, לא יגיע – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מורידים מהם עוד הכנסות, ומצד שני לא משפים אותם.
אלי אפללו (קדימה):
מטילים עליהם עונשים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון. חבר הכנסת רוברט אילטוב, בבקשה. לרשותך חמש דקות.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
כבוד היושבת-ראש, ערב טוב, כבוד השר סילבן שלום, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהדיון על הנגב והגליל וההצעה לסדר-היום הזאת ספציפית – זה אחד הדיונים החשובים בכנסת, וחבל שרוב חברי הכנסת החליטו שלא להישאר ולא לדון על הנושא הזה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אני חושב שזה יהיה מוקד העניינים ברמה האסטרטגית של מדינת ישראל ב-20–30 השנים הקרובות בכל מקרה.
הדיון פה כרגע הוא לא על מספר זה או אחר אלא מהו החזון ומה בסופו של דבר יקרה עם הנגב והגליל ועם המגמות שקורות היום בנגב ובגליל. אחד הדברים זה הבנייה הבלתי-חוקית בנגב ובגליל, בצורה פראית ביותר, גנבת קרקעות המדינה והלאום היהודי – דבר שאנחנו צריכים למצוא לו פתרון ולשים לו קץ באופן חד-משמעי וברור, כי אלה הן עתודות הקרקע של מדינת ישראל. וגם אם היום אנחנו במדינת תל-אביב ובונים לגובה, בסופו של דבר ייפסק הגובה, כי אין מספיק גובה – אי-אפשר לבנות 400–500 קומות, מה לעשות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מגדל בבל.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אם אנחנו רוצים באמת לפתח את כל מדינת ישראל, נושא הבנייה וההשתלטות על קרקעות – צריך לשים לזה קץ ולטפל בזה בצורה ממש – – –
אלי אפללו (קדימה):
תוכניות מיתאר. תוכניות מיתאר.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
– – – יד קשה מאוד עם כל העבריינים שגונבים את הקרקעות. זה לדעתי אחד הנושאים שאנחנו חייבים להתחיל לטפל בהם פה, ומייד, בחקיקה אגרסיבית, כפי שהכנסת יודעת לעשות כשהיא רוצה לעשות חקיקה אגרסיבית, ובעצם משתלטת על העניינים ואוכפת את החוק.
נושא הביורוקרטיה – הרי אתם יודעים כמה זמן לקח להעביר בכנסת חוק בנושא של חוות בודדים. אנחנו, המדינה שלחה את החבר'ה האלה, חלוצים, למדבר, להעמיד שם חוות לתפארת, של אלפי דונם במדבר, שמגדלים שם הרבה מאוד דברים שמיוצאים לחוץ-לארץ, ואנחנו מתפארים בזה. והגיע יום אחד היועץ המשפטי לממשלה ואמר: אדוני, אתה עכשיו לא יכול לגור פה. כן, יש חוק, יש הכול, אבל אנחנו שלחנו אותם לשם. ובסופו של דבר לקח כמה שנים – אני הייתי אחד היוזמים של החוק – באמת להעביר חוק שייתן להם את האפשרות לחיות שם.
הרי מצד אחד אתה לא נותן להם לחיות שם, ומצד שני אין שם תחבורה ראויה, אז איך אתה רוצה שבאמת יטפלו באותם המטעים שהקימו, אלפי דונם – דבר שהיה מאוד לא ברור לנו, למרות שמצד שני זה דבר שהוא מתבקש, שבן-אדם שמפעיל חווה ענקית צריך לגור ליד, המשפחה שלו צריכה להיות ליד, צריכות להיות שם איזשהן אפשרויות וזכויות לאותו בן-אדם, שבאמת גם השקיע את כל הונו וזמנו, ובעצם הקריב את עצמו למען מדינת ישראל כדי שבאותו מקום, באותו מדבר, במקום שממה, יהיה שם פיתוח כלשהו. ואכן, הצעת החוק עברה בסופו של דבר וההיגיון ניצח שם.
אבל אני רוצה לבוא ולדבר עכשיו על כל הנושא הזה כחזון – מה החזון שלנו, מה אנחנו רוצים שיקרה שם. האם יהיה שם שכר של עוד 1,000 שקל או שיהיה שם עמק סיליקון של מדינת ישראל, או שיהיו שם מכוני מחקר בין המפותחים בעולם, אם יגיעו לשם תיירים.
אלי אפללו (קדימה):
חינוך.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
חינוך. האם יהיו שם בתי-חולים, מרכזים אוניברסיטאיים? מה אנחנו רוצים מהאזור הזה? זו בעצם שאלת השאלות. כשכל זה יקרה ויהיו שם אזורי תעשייה ותחרות על כוח-אדם, השכר יעלה. היום יש שם שממה, ואנחנו כמדינאים, כפוליטיקאים, צריכים לחשוב מהו החזון, מה אנחנו רוצים לראות שם בעוד 15, 20 שנה. וכתוצאה מהחזון הזה אנחנו צריכים בעצם לבנות את תוכנית הפעולה שלנו ולהתחיל ללכת – אחד-אחד – לבצע את התוכנית הזו. וזה כן עולה כסף. זה כן עולה כסף לקופה הציבורית, וזה עניין של החלטה להביא את הכסף ולהתחיל לעבוד.
אני, לדוגמה, רואה במהלך ראשוני – הכי פשוט לקחת שלוש ערים, דימונה, ערד וירוחם. לקחת את שלוש הערים – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רק הדרום? מה עם הצפון?
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
סתם, אני מדבר על פיילוט. ולראות אם הפיילוט הזה יצליח.
אלי אפללו (קדימה):
פיילוט – גם מהצפון אתה צריך לקחת.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
לקחת שלוש נקודות בצפון, לא משנה מה הן – בית-שאן, לצורך העניין, וטבריה ואולי – – –
אלי אפללו (קדימה):
300 דונם של תעשייה ואין תעשיין אחד שמגיע לבית-שאן.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כי אין לו מספיק תמריצים.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
אז אנחנו חייבים לחשוב על חבילת הטבות לאותם התעשיינים שמגיעים, לחשוב על איזשהם פתרונות יצירתיים. וזה יעלה כסף, אבל אנחנו נשמור על אותן קרקעות, שזו עתודת הקרקע. הרי האבסורד היום – היום אתה רוצה לקנות קרקע בנגב, יחידת קרקע לבניית וילה עולה 400,000 שקל, כמעט כמו בחדרה. אבסורד. ולמה זה כל כך יקר? כי עד שעושים את התוכנית ועד שמתחילים לפעול ועד שמתחילים לעבוד, והביורוקרטיה מנצחת את הממשלה – דרך אגב, ניסינו לשנות את חוקי התכנון והבנייה, אז הביורוקרטיה ניצחה.
אלי אפללו (קדימה):
כרגיל.
רוברט אילטוב (ישראל ביתנו):
זה הלך שוב לאיזו מגירה עמוקה מאוד, וכבר מלאה באבק.
לכן אני בא ואומר: העניין הוא פשוט מאוד, עניין של חזון, מה אנחנו באמת רוצים לראות, לעשות תוכנית מסודרת ולהתחיל לפעול. הדיון על מספר זה או אחר הוא לא רלוונטי כרגע. השאלה היא מה אנחנו רוצים לעשות. תודה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת רוברט אילטוב. אני מזמינה עכשיו את חבר הכנסת שלמה מולה, בבקשה.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, האמת היא, כשאנחנו מדברים על הפריפריה, אנחנו מדברים על כמה מושגים שבאמת שלובים זה בזה, בעיקר בדיון הזה. אנחנו מדברים על פריפריה גיאוגרפית, אנחנו מדברים על פריפריה חברתית, גם פריפריה סוציו-כלכלית. כל שלושת המושגים האלה בהחלט נמצאים באותם אזורים, בעיקר נגב-גליל.
יש לי הערכה רבה מאוד לשר, גם על המסירות שלו, על כל מה שהוא עשה. אני זוכר לפני כשנתיים, נדמה לי, פחות מזה, אלי, היושב כאן – כמה הוא נלחם, למשל, שתגיע הרכבת לעמקים. אני זוכר את האיומים שלו. הוא אמר: אני לא אצביע – באיזושהי הצבעה – אם האוצר לא יתקצב את מסילות הברזל לעמקים, באזור שאני מניח, את גם מגיעה משם.
מי שרוצה לקרב את הנגב, את הגליל, את העמקים, מי שלא רואה את העתיד של מדינת ישראל בנגב, בגליל, לא יפתח מרכזי תעסוקה, מרכזי השכלה גבוהה, שלא יבכה אחר כך. בסופו של דבר, אנחנו נשארים עם מדינת תל-אביב. נכון, מדינת תל-אביב היא חשובה. אבל אם אנחנו רוצים, כדי לדאוג לדורות הבאים, כדאי שממשלות ישראל – אנחנו בעיקר, חברי הכנסת, באמת, זו קלישאה לחזור ולומר עוד פעם ועוד פעם "פריפריה". כל אחד מאתנו מסתובב, הולך, נפגש עם ראשי הערים, ראשי המועצות. אנחנו אומרים: אנחנו תומכים בהם. אבל במבחן התוצאה, כשבאים לכאן, הטייס האוטומטי הזה שנקרא קואליציה, לא רואים אף אחד ממטר.
יריב לוין (הליכוד):
איך הגעת לזה?
אלי אפללו (קדימה):
– – – למה אתם מדברים כל הזמן – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רגע, יש לך ספק שחברי כנסת בקואליציה לא מייצגים את הפריפריה? חבר הכנסת אפללו, אתה מפריע לחבר שלך לומר את הדברים.
קריאות:
– – –
שלמה מולה (קדימה):
אני לא התכוונתי לבוא ולהתריס כנגד חברי הקואליציה. זה לא מה שאני אומר. כשאנחנו מדברים על פיתוח נגב-גליל, אני מציע שלא נעשה פוליטיקה. אתה יודע מה? פוליטיקה לא כדאי לעשות בפיתוח נגב-גליל. חלוציות, פיתוח הארץ, למה שתהיה פוליטיקה? אתה יודע מה, יריב, ידידי הטוב? אני אומר לך: אין חילוקי דעות בינך לביני לגבי נגב-גליל. אני יכול להתווכח לגבי יהודה ושומרון, אבל לגבי נגב-גליל אין ויכוח. במקום שבו אין ויכוח צריך לפעמים גם להגיד לא לממשלה. וצריך לקבוע סדר עדיפויות יותר – אני אומר לך: אם לשר הזה ייתנו עוד מיליארד שקל, הוא יעשה נפלאות בנגב-גליל. אני יודע בדיוק מה הוא עושה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון, אני בטוחה.
שלמה מולה (קדימה):
תראה, אני רוצה לספר לכם. הייתי אצל ראש עיריית כרמיאל. הייתי אצלו לפני חודש, ידידך הטוב, ידידי הטוב. הוא סיפר לי, אדוני השר: בשנה האחרונה קנו רק 100 זוגות דירות בכרמיאל, עיר גליל, מצוינת, מטופחת, אחת היפות באזור. למה אנשים לא קונים? אין מענקי מקום, אין עידוד, לא משחררים קרקעות, לא נותנים להם, לא מפתחים. אז מה קורה? בסופו של דבר זוגות צעירים משכילים, אחרי שלמדו במרכז הארץ, במקום שיבואו לגור בכרמיאל, לעשות יישוב יותר חזק, הם נשארים בתל-אביב. נשארים בתל-אביב, נשארים בתל-אביב.
ולכן צריך להחליט פעם אחת ולתמיד. לא חכם ולא נכון לבוא ולדבר על פריפריה פעם בשנה. זה לא מספיק. כל יום, כל חוק שמגיע, צריך לבחון אותו לגופו של עניין. הנה, לפני כמה שבועות אני ומירי רגב הגשנו הצעת חוק שמדברת ומאפשרת למשל לסייע לזוגות צעירים במשכנתאות כדי לקנות דירות. מה קרה? הממשלה אמרה לא. זה לא הלך. אני יודע, נראה מצחיק, אבל אני אומר לכם: אם אנחנו רוצים שעתידה של מדינת ישראל, שזה נגב-גליל, שאין בזה שום מחלוקת – אם אנחנו לא נלך בצורה מפוכחת, בצורה אחראית, נשאיר את הפוליטיקה בצד, נבוא ונגיד: כשמדברים על האזור הזה, כולנו אחים יחד – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני יכולה לשער שגם קדימה תצביע בעד כאשר יהיו חוקים שירצה להעביר אותם חבר הכנסת והשר לטובת הנגב והגליל?
שלמה מולה (קדימה):
אני רוצה לומר לך, גברתי היושבת-ראש: כאשר מדברים על נגב-גליל, אני יכול לומר לך, אני לא מתבייש לומר – כשאנחנו רוצים לקבוע את גבולות מדינת ישראל, לצערי הגדול נצטרך להיפרד מחלק גדול מהיישובים ביהודה ושומרון. אנחנו רואים את העתיד של הגליל והנגב כדבר החשוב ביותר לעתידה של מדינת ישראל, ולכן כדאי שאנחנו נתפכח, לפני שיהיה מאוחר מדי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לחבר הכנסת שלמה מולה, ועכשיו אני מזמינה את חברת הכנסת מירי רגב לבוא ולשאת דברים. בבקשה. לרשותך חמש דקות.
מירי רגב (הליכוד):
כבוד היושבת-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת – השר, אני רוצה לברך אותך. היה היום יום מדהים בהובלתך. אני לא זוכרת ימים כאלה בכנסת – מוועדה לוועדה, מוועדה לוועדה, ראשי ערים, חברי כנסת, שרים שבאים ומתעסקים בנושאים האמיתיים של חיזוק מדינת ישראל. הצלחת להוביל את זה בגאון, ואני מודה לך על כך, מברכת אותך על כך, יישר כוח על הפעילות שלך ושל המשרד שלך.
לצערי, כבוד השר, אנחנו, לאורך שנים רואים שממשלות ישראל מזניחות את הפריפריה ומנציחות את הפערים החברתיים, מנציחות את העוני. הפריפריה היא החצר האחורית של מדינת ישראל, והתחושה שהיא שמדינת ישראל היא לא מדן ועד אילת אלא בין גדרה לחדרה. וכשמתייחסים למדינת ישראל בין גדרה לחדרה, כך הדברים נראים.
כשאתה מסתובב בפריפריה אתה רואה אנשים שצריכים לקבל טיפול – צריכים לנסוע למרכז הארץ; צריכים לקבל חינוך טוב יותר – צריכים לנסוע למרכז הארץ; צריכים לעבוד – צריכים לנסוע למרכז הארץ. ואז מה אנחנו עושים? אנחנו מעלים את מחיר הדלק. וכשמעלים את מחיר הדלק, הוא צריך להמשיך לנסוע למרכז הארץ.
כשמגישים השבוע הצעת חוק שאומרת שאנחנו נאפשר 50% הנחה לפריפריה – הצעת חוק שלי שהגשתי – אז שר התחבורה של הליכוד ושר האוצר של הליכוד מפילים הצעת חוק כזאת. בזה אנחנו בעצם מאפשרים לפריפריה ומחזקים את הפריפריה, אנחנו הליכוד. אני שואלת את עצמי: האם לא יוכלו ועדת השרים ושר התחבורה ושר האוצר לתת איזה מתנה היום, לקראת יום הנגב והגליל? הרי ממילא יש הכנסות לכביש 6. האוצר, חס וחלילה, לא יפסיד, הוא ירוויח קצת פחות, אבל כל כך הרבה אזרחים שנוסעים יום-יום למרכז – – –
שלמה מולה (קדימה):
היה עודף בגביית מסים של 9 מיליארד שקל.
מירי רגב (הליכוד):
כל כך הרבה אנשים נוסעים יום-יום למרכז כי אין להם שם תעסוקה, כי אין מפעלי עוגן. אבל הם היו צריכים לשמוע את הבשורה הנוראית הזאת שלנו, שהם, שר התחבורה ושר האוצר, הפילו את הצעת החוק הזאת.
פריפריה היא לא רק הגדרה גיאוגרפית. הפריפריה טומנת בחובה גם משמעויות ערכיות וחברתיות. היא מבטאת שוליות, ריחוק ממרכז קבלת ההחלטות, מהמשאבים הכלכליים, התרבותיים והפוליטיים שלנו. מה שנמצא בשוליים, מחוץ למרכז – כך מתייחסים אל זה, כאל משהו שולי. פריפריה היא עניין של הסתכלות, של תחושה, של משמעות. שם כאילו לא קורים הדברים האמיתיים, לא חיים האנשים החשובים. הם לא מקבלים את ההחלטות, הם לא מקורבים להון, לשלטון ולעוצמה.
אנשי הפריפריה הם השוליים, אבל הם מתגלים שוב ושוב בציונות האמיתית שלהם. הם העוצמה האנושית שחדורים אהבת הארץ. הפריפריה נטולת פוזות, פלצנות ושאר ירקות שאנחנו מוצאים במרכז הארץ. הם אנשים נקיים יותר, אותנטיים יותר וחפים מכל התנשאות וחשיבות עצמית.
בזה ההבטחה שלנו לחזק את אותם אנשים ואת אותה אוכלוסייה ולהגיד שמדינת ישראל היא לא בין גדרה לחדרה אלא מדן ועד אילת. אני מקווה מאוד, השר, מקווה מאוד שהיום הזה לא יהפוך ליום שאנחנו נעשה פעם בשנה – יום הנגב והגליל.
כשהקמתי את השדולה למען הפריפריה יחד עם היוזמים – יושבת פה אחת מהיוזמות של השדולה, חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס; גם את מולה וגם את אלי ראיתי בשדולה לאחרונה, חברים רבים שנמצאים פה. אנחנו יום-יום במשך השנתיים האחרונות מקיימים דיונים בנושא הפריפריה, אם זה סבסוד משכנתאות ואם זה הורדת מע"מ על דירה ראשונה, אם זה תעסוקה ואם זה מסים. אבל, לצערי, אני מגלה יותר ויותר מחסומים וחסמים שאנחנו לא מצליחים להזיז.
ראיתי את היכולת שלך היום להביא את האנשים ליום הזה. אני יודעת שאתה יכול להזיז את הדברים. אתה יכול לטפל בכך שהנגב והגליל יהיו חלק מהחברה הישראלית, שתושביהם לא יהיו אזרחים סוג ב'. הם אזרחים שווים שמגיע להם חינוך שווה, בריאות שווה, תעסוקה שווה, תרבות שווה ואיכות חיים שווה לזו שבמרכז הארץ. אני יודעת שאתה תוביל את העניין הזה. אני סומכת עליך. אנחנו כאן כולנו נהיה לשירותך, אם זה בחקיקת חוקים, אם זה בהעלאת הצעות לסדר-היום, אם זה בשאילתות – כל מה שצריך כדי לאפשר את הקידום של הפריפריה ולמנוע את האטימות הנוראית הזאת שלעתים אנחנו רואים בכל מה שקשור לפריפריה.
בעזרת השם נעשה כולנו ונצליח. יישר כוח.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אמן. תודה רבה לחברת הכנסת רגב, גם על כך שעמדה בזמנים. יבוא וישיב על ההצעות המשנה לראש הממשלה, השר לפיתוח הנגב והגליל, יוזם היום המיוחד הזה, השר סילבן שלום. בבקשה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, כנסת נכבדה, אני באמת מצטער שיום כל כך יפה מסתיים באופן הזה, אבל לא שמתי לב ששינו את סדר-היום, כך שמה שנאמר לי, שזה יהיה מייד לאחר האי-אמון, הפך להיות לאחר הצעת חוק בקריאה ראשונה שלא היתה לה שום משמעות – כולם הצביעו בעד. לא הבנתי את הקטע הזה. זה לא היה משהו של קואליציה ואופוזיציה שחייבים להצביע. כשמגיעים ב-20:15 אז יש כאן באמת מספר חברי כנסת שלא תואם את האירוע ואת המעמד של יום הנגב והגליל.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
זה באמת עצוב. אני חייבת לתת את הקול שלי פה. עצוב לי לראות את המליאה ביום שכזה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
זה יכול היה להיות אחרת. לצערי הרב, ממש דקה לפני הצבעת האי-אמון, ולא ראיתי ששינו את זה, אבל זה גם אצלי במשרד ובלשכה – לצערי הרב, לא עשו את זה בצורה הנכונה.
אני רוצה להודות ליושב-ראש הכנסת רובי ריבלין על כך שהרים את הכפפה, וכאשר פניתי אליו הוא עשה את המעשה וקבע את יום הנגב והגליל בכנסת – יום שיהפוך להיות יום קבוע. התחלנו בבוקר, ממש כל ועדות הכנסת. התחלנו אצל אלכס מילר ב-09:00 בוועדת החינוך, שם קיימנו דיון על הקמת אוניברסיטה בגליל, כאשר כבר הוקם בית-ספר לרפואה. הצלחנו להוציא את הפרויקט האדיר הזה מתוך פריזר שהוא היה בו שנים. בית-הספר נפתח באוקטובר השנה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בעזרת השם. שיצליח ויחזיק מעמד.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
לא רק שיחזיק מעמד, הוא יהיה בסופו של הדבר הכי טוב; עם כל האהבה שלי לאוניברסיטת בן-גוריון. כבר החלה ההרשמה – לגבי סטודנטים ישראלים שנסעו לחו"ל.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חוזרים?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
חוזרים. אחרי שלוש שנים מותר להם לחזור לשנה רביעית. יש כבר הרשמה של מאות ישראלים. יש מעל 300.
אלכס מילר (ישראל ביתנו):
300 נרשמים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מכירים להם בחומר שנלמד כבר?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
בוודאי, הם ממשיכים בשנה ד'.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
יפה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
בשבוע הבא תחל ההרשמה לסטודנטים ישראלים רגילים, אבל זה מסלול ארבע-שנתי. זה למי שגמר תואר ראשון במדעי החיים: ביולוגיה, כימיה, פיזיקה – בתחומים האלה. כבר עכשיו יש כמעט 1,000 מועמדים. אנשים רוצים ללמוד, וחסרים רופאים. הדבר החשוב הוא שכולם נשארים בפריפריה. הבאנו 15 מרצים מהטובים ביותר, שעזבו את הארץ לפני שנים. מדענים חוזרים, שלא רק ילמדו שם. הם לא רק הוציאו את המשפחות שלהם משם – הם ירדו לבתי-החולים ויגורו בגליל. זה התנאי שלהם לקבלת המשרות. הם גם יגורו בגליל. זה דבר שבפני עצמו יעשה שינוי מדהים. בית-הספר לבד אמור לייצר 5,000 מקומות עבודה. הפארק שאנחנו עומדים להקים ליד, פארק ביו-רפואי, פארק תעשייתי שיעסוק במוצרים האלה, אמור לייצר מספר דומה. זה משהו שיהפוך להיות עוגן אמיתי.
אבל צריכים להקים גם אוניברסיטה בגליל. יש אוניברסיטה בנגב, בגליל אין, ואין שום סיבה שלא תהיה. דיברו, ודיבר אתי הנשיא בזמנו על זה שיתרום זה, ויתרום זה, וזה יתרום חצי מיליארד שקל וזה יתרום 300 מיליון דולר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תרמו?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אין צורך. לקחת את המכללות הקיימות, להקים אוניברסיטה רב-קמפוסית שמבוססת עליהן. לא צריך הרבה, זה סך הכול יעלה אולי קרוב ל-100 מיליון שקל – להפוך אותן ממכללות לאוניברסיטה. במושגים של האוצר זה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
יש כבר תוכנית?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
יש תוכנית. אנחנו יושבים עם ראשי המכללות. ישבנו אתם. ישבתי עם ראש הות"ת. כמובן, הוועדה לתכנון ותקצוב נמצאת בלחץ של האוניברסיטאות. הם לא רוצים עוד אוניברסיטה, הם רוצים לקחת את אוניברסיטת חיפה, לקחת איזה מכללה אחת ולהגיד שזה אוניברסיטת חיפה והגליל, כדי להרוג את הרעיון. אבל אל תדאגו – יקום, יהיה גם יהיה.
לגבי דברים נוספים – דובר כאן על רכבת העמקים. אז קודם כול, היא כבר נמצאת בשלבי תכנון. רכבת לכרמיאל שהיתה רכבת קלה הופכת להיות רכבת רגילה ותגיע עד לקריית-שמונה. כביש 6 לכברי כבר בתוכנית העבודה, ומכברי אפשר להתחבר ישר לכביש לקריית-שמונה, זה לא סיפור גדול, ומשם אתה מגיע גם לקריית-שמונה.
הדברים האלה קורים, הדברים האלה מתרחשים. מאות כיתות חכמות בגליל – זה קורה. אנחנו היום פועלים להקים שווקים; אנחנו מקימים ביישובים מכוני כושר. יש יישוב קרוב שאת מכירה, יש שם מכון כושר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון, מהמתקדמים באזור.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
מכון כושר. אמרו: מה פתאום שאנחנו נלך לקיבוצים? רוצים אצלנו. שם לוקחים מאתנו פי-ארבעה; מסתכלים עליהם, לפחות לפי הראייה שלהם, בעין קצת עקומה. גם מכוני כושר אנחנו עושים. שווקים יקומו באותם מקומות שאין היום שווקים, ואם יש, הם לא השווקים הכי אסתטיים והכי טובים, והם יהיו ברמות אחרות. אזורי תעשייה שנראים כמו אני לא יודע מה, היום 15 אזורי תעשייה – שמנו שם 30 מיליון שקל כדי לשדרג אותם. זה קורה. מרכזים מסחריים שנבנו בשנות ה-50 זה הפרויקט הבא. בשביל יישוב שאני מקים – שוק בשבילו זה הכי חשוב בעולם.
עכשיו עשינו בריכה באחד היישובים. בריכה. תגיד, מה זה בריכה? הייתי שר אוצר, הייתי שר חוץ, מה אני מתלהב מבריכה? אין לכם מושג כמה אני מתלהב מזה, כי אני רואה מה זה עושה לאותו יישוב, מה זה עושה לאותם אנשים שיש להם בריכה ביישוב, כשאין להם בריכה. זה נחשב דבר קטן. מה זה בריכה?
היו"ר אורלי לוי בקסיס:
מה זה עושה לאותם ילדים בימי הקיץ החמים.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
מה זה עושה לאותם ילדים – אבל מה זה עושה לי בפנים, איזה כיף. זה הנאה צרופה.
אחרי זה עברנו לוועדת הכספים ועברנו לוועדת העלייה והקליטה ועברנו לוועדת חוץ וביטחון, והדברים משתנים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
וועדת העבודה, הרווחה והבריאות.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, עם שדרוג מערך הבריאות. הרי בית-ספר לרפואה זה גם שדרוג מערך הבריאות.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
בוודאי.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
נתנו MRI בנהרייה רק עכשיו, ואנחנו נותנים בכל – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
שמונה MRI נוספים אנחנו אישרנו רק בשנה אחת בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, ששלוש שנים חיכו בהקפאה, ועוד שלושה בדרך, וגם הם לפריפריה. צריך לברך גם את סגן השר ליצמן על העניין.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
נתנו MRI ל"סורוקה". תגידו, מה משרד ממשלתי צריך לעסוק ב-MRI? אתם יודעים מה זה משנה את העניין? כמה זה משנה את העניין? מה זה, אני משרד הבריאות? אני לא משרד הבריאות, אבל אם לא ניתן לא יהיה. אז אנחנו נכנסים אתם ביחד – נותנים להם ועושים את המעשה. אנשים מהגליל צריכים לנסוע לפעמים שעה, שעה וחצי, כדי להגיע לטיפול רפואי, ולפעמים לטיפולי פוריות, שזה פשוט חלחלה כי האשה גם ככה עוברת טיפולים נוראיים, והיא צריכה להגיע – או חולי דיאליזה שצריכים לנסוע.
מירי רגב (הליכוד):
חולי סרטן נוסעים שעה וחצי באוטובוס.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
סרטן, הקרנות – עכשיו עשינו בצפת. עכשיו עשינו הקרנות בצפת. אמרתי בסוף השבוע, היינו באיזה מקום במרכז הארץ, באיזה דיון, ואמרתי: תחשבו שהייתם צריכים לנסוע לבאר-שבע כל יום כדי לקבל טיפול. הרי המדינה היתה בוערת. בוערת. ושם זה נראה טבעי וזה בסדר. אבל זה לא בסדר, וצריכים להמשיך את העניין.
אנחנו עושים גם כיתות חכמות וגם ססמה לכל תלמיד, וגם מעודדים התיישבות. העברנו החלטה במינהל של הנחה עד 100,00 שקל בקרקע. 100,000 שקל. אם אתה ביישובי הגדר – 160,000 שקל בפיתוח הקרקע, כי שם עלות הקרקע היא אפס. זה קיים היום, ואנשים באים וקבוצות באות. לקחתי את פנחס ולרשטיין – מכירים את פנחס ולרשטיין, שבנה את יהודה ושומרון, ראש המועצה האזורית בנימין לשעבר? עכשיו הוא יעמוד בראש המינהלת, ואנחנו נעשה ביחד את כל הסרת החסמים. כי אין לי הזמן לרוץ על כל חסם במינהל, אבל הוא מכיר את העניין, הוא יודע איך עושים. והמנכ"ל שלו לשעבר, בני כהן, הוא גם ראש מטה אצלי ועוזר אצלי. אנחנו נעשה את זה, ויש המון קבוצות שרוצות לבוא. עשינו יריד התיישבות – 2,500 משפחות נמצאות בהליכים. 500 כבר עוברות.
עלייה – מתוך כל העולים של 2010, רבע העברנו לגליל. רבע, תחשבו. נסענו לצפון-אמריקה, דיברנו אתם, לחבר המדינות. נוסעים, זזים, באים – זה קורה.
אבל חשוב גם שתהיה תרבות פנאי. עכשיו אנחנו הולכים לעשות בערד שלוחה של מכללת "בצלאל", ובאוניברסיטה בבן-גוריון, של האקדמיה למוזיקה – פקולטה למוזיקה. מאות צעירים, מוזיקאים, אמנים, יבואו לגור שם בדרום. אנחנו לוקחים שם את רוב האמנים בבאר-שבע, שם יהיו הלימודים, שם הם יגורו. זה ישנה דרמטית. כי תמיד כשהם באים ורוצים לבוא – במעבר צה"ל דרומה – הם שואלים: מה עם תעסוקה? מה עם חינוך? מה עם דיור? מה עם תרבות? שאלה שנשאלת. וכשאתה אומר להם: יש תיאטרון ויש סינפונייטה ויש בית-ספר ללימודי תיאטרון, ועכשיו אפשר ללמוד מוזיקה לא רק בירושלים אלא גם בבן-גוריון, ותהיה בערד שלוחה של "בצלאל" – גם כאן הות"ת. אמרתי: אל תדאגו, אני נותן את הכסף. אה, אתה נותן את הכסף? אוקיי, יש על מה לדבר.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
החסם הוסר.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הם לא מבינים, כולם, מאיפה אני מביא את הכסף.
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
– – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הרי הם לא מבינים מאיפה אני מביא את הכסף. הם משתגעים, הרי. אבל אני לא מגלה את הסוד. הם משתגעים – מאיפה אני מביא את הכסף? הרי כל הזמן אני נותן לשר הביטחון כסף, נותן לשר החינוך כסף, נותן לשר הבריאות, לשר השיכון, לשר התמ"ת, לשרת התרבות, לשר הבריאות. לכולם אני נותן כסף.
שלמה מולה (קדימה):
שר הביטחון זה לא מציאה, אל תיתן לו כסף.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
לא, אני רק בא להגיד איזה גודל תקציב יש לו – 54 מיליארד שקל, ואני נותן לו כסף. אבל אנחנו נמשיך לעשות את זה, כי צריך לדעת איך לעשות את הדברים. וניסיון – לפעמים יש לו גם יתרונות. אז אפשר לעשות הרבה דברים, אבל אי-אפשר מצד שני לפגוע בדיוק בבטן הרכה. כי כשאתה הולך ועושה ומנסה להעביר את האנשים, מנסים לצמצם את ההנחות במס הכנסה.
כשהייתי שר האוצר לא הייתי מוכן, עד יומי האחרון, לבטל את חוקי הנגב. אמר לי אריאל שרון – היה לחץ כבד, כי היה גירעון תקציבי, היתה ירידה בהכנסות, היתה אינתיפאדה. באו 800,000 תיירים ב-2002. מספרם – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רק להזכיר שהיום אנחנו בתקופת שיא בתיירות הנכנסת למדינת ישראל.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
כן, אבל זה היה בגלל פיגועים. היו 140 – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
שר התיירות – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון, שר התיירות סטס.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
זה לא היה דבר אופייני, כי ב-2000 היו 3 מיליון, אבל ב-2002 היו 860,000. למה? כי היו 140 ישראלים הרוגים כל חודש. ומאחר שהיתה ירידה בהכנסות והיינו צריכים לצמצם, אז כל היום עיתון "הארץ" ניהל קמפיין: להוריד את חוקי הנגב, להוריד את חוקי הנגב. ויום אחד בא אלי ראש הממשלה אריאל שרון ואמר לי: זהו, החלטתי, אתה מוריד את חוקי הנגב. אמרתי לו: רק אם אתה מזיז אותי מהתפקיד, ויש לזה השלכות, כמובן, אחרות, שאתה יודע מה הן. עד היום האחרון. חודש וחצי אחרי שעזבתי, חודשיים אחרי שעזבתי את התפקיד, בוטלו חוקי הנגב. בוטלו חוקי הנגב כאילו לא היו.
מירי רגב (הליכוד):
אנחנו נעלה את זה עכשיו שוב.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
עכשיו רוצים לצמצם. למה? ארגון "עדאלה" עתר לבג"ץ וטען שלא כל היישובים מקבלים. החליט בג"ץ להגיד שכל היישובים צריכים לקבל. אמרו: אנחנו נותנים את אותו אובדן הכנסה של 600–700 מיליון שקל, אנחנו נחלק את אותו סכום במקום ל-160 יישובים, ל-437 יישובים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מה שאומר שאולי 1% או 2% הנחה יקבלו – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
במקום 65,000 נישומים יהיו 125,000 נישומים. זה מוריד את קריית-שמונה מ-25% ל-10%, זה גומר אותם. הסיבה היחידה שנשארים בקריית-שמונה ולא עוברים להרחבות בקיבוצים – זה רק בגלל זה. דימונה, שהגיעה ל-40,000 תושבים – תשמעו טוב, דימונה 40,000 תושב. כמה זה עפולה היום?
אלי אפללו (קדימה):
44,000.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אתה מבין? דימונה הגיעה ל-40,000 תושבים. רוצים להוריד מ-20% ל-7%. לא יישארו, אין שום סיבה. אם יש סיבה היום שיש ביקושים אדירים – פתחו מכרז לקרקעות, על 50 יחידות נרשמו 600. בירוחם, על 50 יחידות נרשמו 300 ומשהו. וגם מינהל מקרקעי ישראל לוקחים – היתה יחידה של חצי דונם, הורידו ל-330 מטר. כמה מחסור בקרקע יש בנגב.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כן.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אבל אני תמיד אומר, ואמרתי לראש המינהל: זה לא יעזור. אני הייתי שר האוצר, אמרתי לראש המינהל דאז: לא רוצה את הכסף שלך. לא רוצה. הרי זה לא נכנס אליך, הכסף; זה מגיע אלי, לאוצר. אבל יש להם איזה פחד מוסווה בפנים, שאם הם ישווקו קרקעות, בסוף יסגרו את המינהל, כי לא יהיה צורך, לא יהיה קרקעות למדינה יותר. פשוט שומרים על המינהל.
אלי אפללו (קדימה):
שומרים על התפקידים.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אם ישווקו את כל הקרקעות – הרי אם הם יעשו את זה במחירי אפס וייתנו בנגב במחירי אפס וייתנו לכל אחד דונם – למה חצי דונם? – הרי אנשים יעברו לגור, ואז לא יהיו קרקעות למדינה. מה יעשו במינהל? לא יעשו. וזה דבר כל כך פרוזאי, ולצערי הרב זה דבר כל כך אמיתי, שמצד אחד פועלים ומצד שני עושים את ההיפך.
כך גם עם מעבר צה"ל דרומה. מעבר צה"ל דרומה זה דבר שהוחלט עליו לפני הרבה מאוד שנים. במשך השנים זה התקדם, עיר הבה"דים מוקמת, אבל מעבר צה"ל דרומה צריך להיות מושלם רק עם חיל המודיעין 8200, וכמובן עם התקשו"ב, כי זה מעביר בין 7,000 ל-10,000 משפחות אנשי קבע. כבר יש תוכנית, ואנחנו נותנים כבר היום למי שעבר. למי שעבר כבר במסגרת עיר הבה"דים ומי שעבר במסגרת בח"א 27 ו-28, אנחנו נותנים היום השתתפות בשכר דירה – 1,200 שקל למי שהולך לגור באופקים, בדימונה, בירוחם, במיתר, ו-800 שקל בבאר-שבע. כבר היום אנשים נהנים. במקום שנה אני נותן שנתיים. למה? כי התברר לי ששנה זה לא מספיק להם. שנה – אחרי זה מייד חוזרים, כי אחרי שנה זה נגמר להם.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
הם עוד לא קבעו את – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הם עוד לא קבעו, עוד לא קיבעו את מקומם. אבל אם זה שנתיים, הילדים כבר התרגלו, כבר הכול התחבר, כבר יש להם חברים וזה עובד.
לכן לא רציתי להיכנס אתך לפולמוס, חבר הכנסת אלי אפללו. יכולתי להיכנס אתך לפולמוס, ולא רציתי לעשות את זה. אבל שתדע, בסופו של דבר רוב הדוברים כאן דיברו על נגב-גליל, שנגב-גליל הולך ביחד. אין על זה שום מחלוקת, ואפשר להוביל את זה ואפשר לעשות את זה, ותאמינו לי שאנחנו נלך ונעשה עוד הרבה הרבה יותר דברים, רק שלא יפריעו, זה הכול. לא יפריעו – יקרו. כן, אורלי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
לפני שתסיים, אני רוצה לאתגר אותך בעוד משהו.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
בבקשה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ההיערכות לרעידות אדמה. הרי הגליל זה המקום שבו היא באמת צפויה, לפי התרחיש או ההיערכות, ותמ"א 38 לא מתאימה שם בגלל ערך הקרקע. אמר את זה אבי שפירא מוועדת ההיגוי. השאלה היא, למה לא באמת לתפוס פה שתי ציפורים במכה? לעשות פינוי-בינוי, כי הרי קרקע לא חסרה. אז להוריד בניינים שעבר זמנם, אפילו בניינים של דיור סוציאלי של "עמידר", ובמקום זה להקים בניינים הרבה יותר גדולים גם עם דיור בר-השגה, גם עם דיור סוציאלי ועדיין גם עם רווח למשקיע. אני באמת מעבירה את הכדור אליך, כי אני בטוחה שכמו שאתה יודע להזיז דברים, אז זה אולי משהו שגם תוכל לדחוף, ואנחנו בפריפריה – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
גם בעניין של רעידות אדמה, תאמיני או לא, גם לזה אני נותן כסף. לא שייך אלי. החלטתי לעשות עם משרד השיכון, לתת לו, כי הרבה עובר בקו השבר הסורי-אפריקני, שתיקחי אותו מלמטה עד למעלה, זה האזור שלי, מה לעשות?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון, לכן אני פונה אליך.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אז אמרתי, אומנם אני לא ממונה על זה, זה משרד התשתיות בכלל; גם משרד השיכון לא ממונה. אבל אלה בתים – זה שלו. הלכנו לתוכנית, אנחנו נותנים לזה עשרות מיליונים, כדי להיערך לרעידות אדמה. כמובן, צריך לעשות את ההיערכות בהיקפים הרבה יותר גדולים. אבל הדברים האלה קורים. לקחנו כמה יישובים בשביל פיילוט – חלק מהיישובים את מכירה – ונכנסנו לתוך הפעילות הזאת. אפשר לעשות.
בסופו של דבר, הלובי כאן הוא חזק. הוא צריך להיות לובי של כולם. אני רוצה באמת, מירי, להודות לך על הפעילות שלך. את עושה דברים, את דוחפת, את יוזמת. אורלי, גם את, בפעילות החברתית שלך. ואפללו, גם אתה מוזמן להצטרף.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אפללו עדיין יוזם, אני חייבת להגיד.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
זו מפלגה אחת: מפלגת נגב-גליל. היום גם נאמר שנגב, בעצם מה זה נגב? נגב-גליל ביחד – זה העניין.
אני מאמין שאפשר לעשות. אתם תראו שהדברים עוד יקרו. עכשיו אנחנו נכנסים ל-2011 – תוכניות כרימון, כספים ברוך השם יש. אצלי אף שקל לא חוזר לאוצר. לצערי הרב, האחרים עושים 97%–98%, מי שעושה 99% מתקציבו זה סופר-סטאר. אצלי זה מעל 100. אנחנו נמשיך, נעשה ונצליח. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. מה מציע כבוד השר?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אני מציע להעביר את – אני רוצה להמשיך את זה, למה לא? נעביר את זה לוועדת – – –
אלי אפללו (קדימה):
כלכלה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
כלכלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עבודה ורווחה?
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
עבודה ורווחה? להעביר את ההצעות לסדר-היום.
קריאה:
כלכלה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
ועדת הכספים אולי? ועדת הכספים, מה?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
מה המציעים מציעים? הדיון נעשה פה במליאה, בוועדות גם היו דיונים.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
כספים, או שאנחנו נגמור את זה וזהו?
קריאות:
– – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
נסתפק בתשובת השר, אומרים לי.
מירי רגב (הליכוד):
– – – אין לי בעיה.
אלי אפללו (קדימה):
למה לא דיון – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אני רוצה להמשיך את הדיון דווקא, לא אכפת לי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז בוא נעביר את זה. נעביר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת – – –
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
מירי רגב (הליכוד):
למה? ועדת כספים.
זאב אלקין (הליכוד):
– – – כספים – – –
מירי רגב (הליכוד):
יש התנגדות לוועדת כספים?
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רגע, מאחר – – –
אלי אפללו (קדימה):
לא, אין לי בעיה – כספים או כלכלה.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הבעיה היא, זאב, נער הייתי וגם זקנתי. דיון במליאה הוא מצטרף בטח לאיזה מאה החלטות קודמות שהיו מאז שהקדנציה הזאת התחילה – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו ניהלנו דיון.
זאב אלקין (הליכוד):
– – – תעבור כבר – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
– – – לדיון במליאה, ודיונים במליאה לא מגיעים. אבל אם אתה תבטיח לי שאתה תתקן את המעוות שקרה היום, אנחנו נעשה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ביום מיוחד כזה, שלושה-רבעים מהמליאה לא נמצאים. לכן, הערך – – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
שלושה-רבעים? 90%. יש פה עשרה ח"כים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
כן, רציתי – היו כאלה שנכנסו ויצאו.
אלי אפללו (קדימה):
אדוני השר, או ועדת הכלכלה או ועדת הכספים. שם ימשיכו את הדיון, שם נפתח את זה.
מירי רגב (הליכוד):
מה שאתם מחליטים – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אתם מסכימים להעביר לוועדת הכספים, או שנעביר לוועדת הכנסת לבחור? ועדת כספים.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
אוקיי. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז אנחנו נעבור – כולם מסכימים? יש צורך – – –
זאב אלקין (הליכוד):
– – –
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
הוא מוכן לדיון במליאה, אז נעשה דיון במליאה – יותר טוב.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
עכשיו היה דיון במליאה. השאלה היא – – –
קריאות:
– – –
אלי אפללו (קדימה):
לא, אבל אין בזה שום דבר. זה ריק מתוכן, אתה יודע. זה ריק מתוכן.
השר לפיתוח הנגב והגליל סילבן שלום:
ובכספים מי יבוא? אף אחד לא יבוא.
אלי אפללו (קדימה):
כולנו נבוא, למה לא?
קריאות:
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
ודאי. חבר הכנסת זאב אלקין יציע הצעה משלו.
זאב אלקין (הליכוד):
מה שהיה עכשיו, פורמלית, תקנונית, זה הצעות לסדר-היום. זה לא היה דיון של המליאה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון. אבל זה סוג של מיני דיון במליאה.
זאב אלקין (הליכוד):
זה לא היה דיון במליאה מלא, דיון אישי, עם הודעות סיכום לאחר מכן, וכן הלאה וכן הלאה. לכן, ודאי שיש מקום לקיים דיון אישי של כל חברי הכנסת. אני יודע על חברי כנסת שרצו לדבר ולא יכלו לדבר כי היה אחד מהסיעה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
נכון.
זאב אלקין (הליכוד):
ואם ועדת כספים תרצה לדון, והיא רוצה, היא גם ככה תדון. לא צריך בשביל זה.
קריאה:
– – –
זאב אלקין (הליכוד):
לכן, אני מציע דווקא דיון במליאה, ואנחנו נדע לשלב אותו. נבחר יום שלישי מלא כזה, ונעשה הודעות סיכום ביום רביעי, כמו שאנחנו עושים תמיד. אז אני דווקא כן הייתי מציע, ואני את ההתחייבות שלי מוכן לתת.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אז אנחנו נתפוס אותך במלה, ואנחנו נעבור להצבעה. מי בעד ומי נגד דיון במליאה? וזה גם עדיין ישאיר לנו את האופציה להעביר את זה לאחת מהוועדות לאחר הדיון. אוקיי, זה יהיה עם הצעות סיכום.
אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד הוא בעד דיון במליאה; מי שנגד – רוצה להעביר את זה מסדר-היום.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13
נגד – אין
נמנעים – 1
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה. 13 חברי כנסת בעד הדיון במליאה, אפס מתנגדים ואחד נמנע. אני קובעת שההצעות לסדר-היום תעבורנה לדיון במליאה, ואנחנו נזכור לך, חבר הכנסת אלקין, את הבטחתך.
זאב אלקין (הליכוד):
לא, אני בדרך כלל מקיים.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אני שמתי לב.