קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
מסקנות ועדת-טירקל
היו"ר יצחק וקנין:
אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: מסקנות ועדת-טירקל, מס' 4795, 4803, 4809, 4810, 4811, 4812, 4818, 4823, 4826, 4834 ו-4838. ראשון הדוברים – חבר הכנסת אופיר אקוניס, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. לרשותך שלוש דקות. רבותי, להקפיד על הזמנים.
אופיר אקוניס (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי השרים, אני ממתין. אני עדיין ממתין, אני ממתין, אדוני, להתנצלות מהדהדת, זועקת, בקול חזק, לפחות באותה עוצמה ובאותה מהירות שבהן שמענו הכפשות על ישראל, על הממשלה, על חיילי צה"ל, זמן קצר אחרי אירועי ה"מרמרה".
על מה מגיעה לנו התנצלות על ההכפשות, אדוני היושב-ראש? על כך שישראל פעלה נכון; לא היתה יותר צודקת מפעולת ההשתלטות על ה"מרמרה", וחיילי צה"ל היטיבו לפעול מתוך הגנה עצמית. זאת כבר לא אמירה פוליטית, אדוני היושב-ראש, זו עמדה של ועדת חקירה מיוחדת, בראשות שופט בית-המשפט העליון, ובחתימת משקיפים זרים מומחים – שניים, לא אחד – בעלי שם, במשפט בין-לאומי.
במלים פשוטות יותר אמרה ועדת-טירקל את מה שמיהרתי לכנות בבוקר ה-31 במאי 2010 "משט הטרור". לא היה צריך להמתין שמונה חודשים כדי לדעת שהדבר האחרון – האחרון – שהיה אפשר להגיד על ה"מרמרה" הוא שהוא היה משט שלום.
זו השעה לדרוש מהקהילייה הבין-לאומית, מהאו"ם, מארגוני זכויות אדם, אבל בראש ובראשונה מהממשל הטורקי, שביודעין עודד את ארגון הטרור IHH לצאת למשט הטרור הזה – לדרוש מהם, אדוני – שאנחנו נדרוש מהם, לא הם ידרשו מאתנו, ברוב חוצפתם – התנצלות. בדיוק בכיוון ההפוך ממה שדרש ארדואן. וכן, גם ממזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, מותר לדרוש שיפעל לביטול ההחלטה המבישה של ועדת האו"ם לזכויות האדם, שגינתה את ישראל. לא את ארגון הטרור הם גינו, את ישראל הם גינו. היו צריכים לגנות את השהידים שבאו עם נשק חם ונשק קר כדי להרוג את חיילי צה"ל. בטלו את הגינוי המביך הזה.
אדוני היושב-ראש, מעל כולם – מעל כולם ניצבת חברה בבית הזה, והיא יושבת כרגע מולי, אשה שכל מטרתה היא חיסול ישראל כמדינה יהודית ומדינה דמוקרטית. אני כמובן מדבר על חברת הכנסת זועבי. היא היתה על הסיפון, היא ראתה את הכול. ממנה, אדוני היושב-ראש, לא נדרשת התנצלות. במקרה שלה צריך ליישם – – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – – פצצת אטום.
אופיר אקוניס (הליכוד)
ממנה, או עליה, צריך ליישם – לא לחוקק מחדש – אדוני, אני הבאתי את הספר הזה. זה מוכר לך? "חוקי-יסוד וחיקוקים", כך כתוב, "בעניין הכנסת". ובכן, אדוני, אני אצטט: "רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת, ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיה או במעשיה של הרשימה, או במעשיו של האדם" – שלך, שלך, חברת הכנסת זועבי – "לפי העניין, במפורש או במשתמע, אחד מאלה" – ואני מקריא את פסקה (3) – "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור" – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני הוספתי לך דקה. תשתדל לסיים בדקה שהוספתי.
אופיר אקוניס (הליכוד)
– – – "תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב או של ארגון טרור נגד מדינת ישראל". אדוני, הדברים הללו כתובים. אני יודע שהכנסת הזאת מואשמת בלאומנות יתר – בוודאי שבלאומנות יתר – על-ידי חברת הכנסת זועבי וחבריה, שהביאו לכאן לאומנות, והם נתקלים במה שכונה בעבר והוא צריך להיות מכונה – "קיר ברזל" של התנגדות של מי שאתם רוצים לסכל אותו – אותנו – כנציגים של מדינה יהודית ודמוקרטית. ובכן, הדברים הללו כתובים כאן בחוקי-היסוד, חברת הכנסת זועבי. זה לא גזעני, זה לא לאומני, זה כתוב, זה נכתב לפנינו.
אדוני, אני מבקש להודיע, כנציג הליכוד בוועדת הבחירות לכנסת התשע-עשרה, אני מתכוון ליישם את החוק הזה, ואני בשם הליכוד אפעל לפסילתה – –
היו"ר יצחק וקנין:
יש לסיים.
אופיר אקוניס (הליכוד)
– – מלהתמודד לכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אופיר אקוניס (הליכוד)
אפעל לפסול את חברת הכנסת זועבי מלהתמודד לכנסת. צריך ליישם את החוק. מקומה איננו בכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אופיר אקוניס. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת איתן כבל. רבותי, לכל חבר כנסת יש שלוש דקות, אני אוסיף דקה לכל אחד, ובזה – לא אאפשר יותר מדקה. שלוש דקות ועוד דקה, כדי שלא יהיה איפה ואיפה עם אף דובר.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אל תתחיל לספור לי את הזמן, כי יש לי סיפור בשבילך. לא שייך לנושא.
היו"ר יצחק וקנין:
בכל מקרה – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
פעם באה יהודייה מבוגרת לרב וביקשה שיברך אותה באריכות ימים. אז הוא אמר לה שתחיה עד 120. היא אמרה לו: אולי אפשר עוד שבוע? אולי אפשר עוד דקה? אז הוא אמר לה: למה לך עוד שבוע? היא אמרה: כדי שזה לא יהיה פתאום. זה לא יעזור לנו, עוד דקה או שתיים, הנושא הרבה יותר ארוך והרבה יותר כבד.
מסקנות ועדת-טירקל מחייבות גם את ממשלת ישראל וגם את כנסת ישראל לחשבון נפש נוקב. את הממשלה, משום שהתעלמה מהתהליכים של אסלאמיזציה קיצונית, שונאת ישראל, חבלנית, אלימה, שמתפתחת בטורקיה, שלא זיהתה את פוטנציאל הנזק האדיר הטמון במשט הפסאודו-הומניטרי שיצא משם עמוס שהידים בכוח, גרזינים ומצלמות, סכינים ועיתונאים, כן – גם נשק חם ומיקרופונים, שכל תכליתם לפגוע בישראל, ואף לא גרם אחד של קמח, שמן או תרופות, על סיפון ה"מאווי-מרמרה"; ממשלה וצבא שלא זיהו את הנזק על-ידי זיהוי כוונתו של ארגון טרור ושאר תומכי ה"חמאס" שעל הסיפון, ולכן שלחו את חיילי השייטת היישר אל מלתעותיהם של קנאים מוסלמים, אחוזי תאוות רצח יהודים, שלא בחלו בשום שיטות כדי לפגוע בחיילי צה"ל, וממשלה וצבא שלא הקדימו רפואה למכה ולא בחרו בשיטות אחרות כדי לשטוף את הפעילים הללו אל הים.
אבל המסקנות הללו מחייבות גם את הכנסת לחשבון נפש, איך מרוב דאגה לדמותה הדמוקרטית של מדינת ישראל אפשרנו לגיס חמישי לפעול כאן, בבית הזה, באין מפריע נגד המדינה; איך בשם חופש ביטוי מעוות לגמרי, חולני לגמרי, אפשרנו ועודנו מאפשרים לארגונים וליחידים, לחברי כנסת ולמפלגות, להזדהות בגלוי עם אויבינו הגרועים ביותר, עם ארגוני טרור ורצח.
מהבית הזה תמכו חברי כנסת במשט, נתנו לו יד, העלילו עלילות דם נגד חיילי צה"ל. וכשקמו עשרות אזרחים וחברי כנסת שדמם רתח בם לנוכח שיתוף הפעולה הזה עם ארגון טרור, עם כוונות לפגוע במדינת ישראל, והגישו עשרות תלונות לוועדת האתיקה של הכנסת, עשתה חברת הכנסת שלי יחימוביץ, היושבת אתנו – – –
היו"ר יצחק וקנין:
מרגע זה יש לך עוד דקה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה, אדוני. – – – כיושבת-ראש הוועדה עשתה דין לעצמה, והחליטה והיא מחליטה שמונה חודשים לא לדון בתלונות.
חברים, אם אנחנו לא נבלום את הגל הזה, הקם עלינו והקם על נפשנו כאן ועכשיו, בפעם הבאה יהיה גרוע יותר. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת איתן כבל, ולאחריו – חבר הכנסת נחמן שי. גם לרשותך, חבר הכנסת כבל, שלוש דקות, ועוד דקה שאוסיף מרגע שאכריז על השלוש.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, מנקודת מבטי, ואני כאן לא רוצה לעסוק בכלל בשאלת חברת הכנסת זועבי – הנושא נמצא על שולחנו של היועץ המשפטי, והוא זה שיידרש להכריע בשאלות האלה. לגופו של עניין, אני רוצה להתייחס לדברים מנקודת המבט שלנו, וכאן, לצערי, ומצד אחד לשמחתי, העובדה שאותי היא בכלל לא הפתיעה: חיילי צה"ל עשו את עבודתם בתנאים מורכבים, קשים, שלא מתוך, חס וחלילה – לפגוע באזרחים. ואני אומר זאת, לא היה לי, כחייל, ולו לרגע אחד חשש שחס וחלילה מי מהם קיבל פקודה כזו או אחרת שממנה עלול להשתמע שיש אישור לפגוע באזרחים חפים מפשע. זה לא קרה לי מעולם, איני מאמין שזה קרה באיזשהו מקום לאיזשהו חייל.
יחד עם זאת, אדוני השר, פעם אחר פעם, וזו אינה הוועדה הראשונה, ואנחנו כבר מדברים על ועדה שקמה אחרי לקחי מלחמת לבנון השנייה – ונדמה שאת הכרכים של דוח-וינוגרד לא כולם קראו, ואם קראו, כנראה לא הפנימו; כי כשאני מדבר ברמה המבצעית, ואנחנו מסתכלים פנימה אל הדברים שנכתבים על-ידי ועדת-טירקל, אנחנו מוצאים את עצמנו שוב בתוך מערכת של כשלים מאוד מאוד גדולים, אדוני השר, הנוגעים להבנת העניין, להבנת האיום, להבנת המודיעין, לחוסר במודיעין, לקריאה לא נכונה של כל המהלך, כפי שבא בסופו של עניין לידי ביטוי. ולצערנו, ייתכן שזה חלק מאותו כשל באופן שבו חיילי צה"ל בכלל ניגשו לעצור את המשט.
ואני שואל את עצמי, איך דבר כזה יכול שיקרה? מערכות הביטחון, פעם אחר פעם, מבקשות מאתנו, הן בוועדות המשנה אבל לא רק בוועדות המשנה, לסמוך עליהן שהן משתפרות, שהן יודעות, ואם יש מי מאתנו שמנסה לומר דבר וחצי דבר שיש בו כדי לערער או כדי להוסיף כלפי המערכות שאולי, עם כל הכבוד להן, הן אינן מפיקות את הלקחים ואינן עושות את כל אשר נדרש – ואנחנו נחשפים שוב ושוב לכשלים, שכבר נכתבו עליהם תלי-תלים של מלים. ואני שואל אותך, אדוני השר, עד מתי באמת, אם בכלל, ואני אומר את זה בתוך המערכות הפנימיות שלנו – –
היו"ר יצחק וקנין:
יש לך עוד דקה.
איתן כבל (העבודה):
– – נוכל לדעת באמת שאשר נאמר לנו – גם איני אומר, לעולם, כנראה, לא נוכל לישון בשקט, אבל נוכל להביט באלה שמוסרים לנו את המידע, ולחשוב שכנראה הם באמת אומרים לנו את כל אשר צריך שייאמר והדברים נבדקו עד תומם. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. חבר הכנסת נחמן שי, שלוש דקות, ודקה. בתום שלוש הדקות אוסיף לך דקה.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, לכאורה ישראל יכולה להיות מרוצה – ועדת-טירקל הפיקה דוח שנותן ציונים גבוהים לכמה מהנושאים שהוועדה הזו התבקשה לבדוק: ההיבט החוקי של הסגר, המעצר או עצירת הספינה במים, ואפילו הפעלת כוח. כל הדברים האלה מוצדקים על-פי החוק הבין-לאומי. אני חושב שטוב שזה נאמר וטוב שזה גם נעשה בשעתו, אבל לא בטוח שזה הדבר שהכי חשוב היה, או הכי חשוב ברגע הזה.
שלושה דברים טרם נבחנו, ועליהם אני חושב שאנחנו צריכים לעמוד, וגם לחכות לראות מה יהיה. את הדברים האלה בודק עכשיו משרד מבקר המדינה, אולי גם גופים אחרים שאיני יודע עליהם. קודם כול, עובדה היא, ועל כך גם הצביעה הוועדה, שהיה פה מחדל מודיעיני גדול. במלים אחרות, המידע שעמד לרשותנו – מה מביאה הספינה הזאת, מי ישנו עליה ומה היא הולכת לעשות – לא היה גלוי בפני מקבלי ההחלטות בישראל, ואכן, כתוצאה מכך הכוחות שעלו על הספינה הזאת הופתעו, והיתה הסתבכות, שהוליכה למותם של תשעה אנשים. ויכול מאוד להיות שאילו ידע צה"ל מראש מה בדיוק תוכניות הפעולה של המשט הזה, הדבר הזה לא היה מתרחש. אני לא יודע איפה ומתי, אבל על המחדל הזה צריכה להינתן תשובה ברורה, ואני דורש אותה מעל הדוכן הזה, מפני שכישלונות מודיעיניים היו לנו בעבר; היו גם הישגים, אבל זה, ללא ספק, היה כישלון מודיעיני, כישלון שמוליך למלת המפתח הבאה, שהיא: הפתעה. היתה פה הפתעה, ולהפתעות כאלה איננו יכולים לתת רשות להתרחש.
הדבר השלישי הוא חוסר ההיערכות של מדינת ישראל, של המערכות השלטוניות שלה, ובעיקר של מערכת הדיפלומטיה הציבורית שלה, או מה שקוראים לפעמים הסברה, לאירוע מסוג זה. זה אירוע שיש להיערך אליו מראש מבחינת דעת הקהל העולמית. אי-אפשר סתם לעצור ספינה במים, אי-אפשר סתם להפיל עליה חיילים ממסוקים; צריך לגשת לזה אחרי שדעת הקהל העולמית יודעת היטב מה המשט הזה מוביל, לאן הוא הולך, מדוע הדבר הזה אסור, להבליט שהדבר הזה מעוגן באמנות בין-לאומיות, במשפט הבין-לאומי, ושהפעולות שאנחנו עושים אכן חוקיות. את כל הדברים האלה היה צריך להגיד מראש, ולא לגלות את זה עכשיו, בדיעבד.
התוצאה היא שמערכת הדיפלומטיה הציבורית שלנו היתה אטית, פעלה בצורה שלא הצליחה להקנות לנו הישגים ולא הצליחה לתת לנו את המקום הראוי מבחינת ההשפעה על התהלך ההולך ונמשך של הדה-לגיטימציה של ישראל, שקיבל תאוצה כתוצאה מהכישלון ההסברתי של הפעולה הזאת.
נכון, אומרים האנשים שעוסקים בהסברה, ודיברתי אתם לא פעם: אילו היינו יודעים, היינו עושים יותר, כך שהכישלון הראשון שדיברתי עליו, חוסר הידיעה וההכנה המוקדמת, הקרין גם על ההיבט הזה. אבל גם אחרי שהיו החלטות ממשלה בישראל, גם אחרי שהיו דוחות מבקר המדינה, ויהיה בקרוב עוד דוח אחד, גם כשיש לנו ההיסטוריה והניסיון – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת שי, מרגע זה יש לך עוד דקה.
נחמן שי (קדימה):
תודה. גם כשיש לנו כל הבסיס לקבל את ההחלטה הנכונה, והיא להקים סוף-סוף בישראל מרכז, מוקד, שיוכל להוביל את הדיפלומטיה הציבורית של ישראל ממקום מרכזי אחד, שיוכל להנחות את כל הגופים שעוסקים בתחום הזה, שיוכל להביא אותם לידי פעולה משותפת, שינצל את כל האנרגיה, הידע והניסיון למין אגרוף של הדיפלומטיה הציבורית מול דעת קהל עוינת – אנו לא יודעים לעשות את זה. אנחנו פועלים בנפרד, במפוזר, ועל כן בסופו של דבר אנחנו משלמים מחיר כפול, לא רק על הבעיות שהתעוררו על הספינה עצמה אלא גם בהיבטים הבין-לאומיים שלהן, גם באותו רגע וגם בימים אחר כך. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת ברכה, יש לך שלוש דקות ועוד דקה בסוף, תוספת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לפני שעה קלה הסתיים כאן דיון מיוחד לרגל יום השואה הבין-לאומי. יום השואה הוא יום שחור בתולדות העמים, בתולדות האנושות. הוא גבה קורבנות רבים, כ-50 מיליון בני-אדם מעמים שונים, שישה מיליון מהם יהודים. עוד לא ידעה ההיסטוריה, ואני מקווה שלא תדע, טרגדיה איומה כזאת.
אבל ראו איזה פלא, רבותי, מה קרה כאן במליאה. במקום ללכת על עקרונות ההומניזם והאדרת מעמדו של האדם כערך עליון, עמד כאן ראש הממשלה ואמר שהלקח המרכזי מהשואה נלמד – הוא מתכוון לעצמו כמובן, הוא למד – ומול רודנות הכוח והגזענות הוא מציין שהלקח המרכזי: אימוץ הכוח כאידיאולוגיה של המדינה. זה לא הלקח שצריך להילמד. זה לא הלקח. זה ההיפך הגמור, ואם אפשר להתבטא בלשון קשה, הייתי אומר שיכול להיות שזה ביטוי של הניצחון של הנאציזם על התודעה האנושית, שמול הכוח צריך לקחת אידיאולוגיה של כוח.
ואנחנו שוב עומדים כאן כדי לדון בדוח של ועדת-טירקל. הוועדה הזאת הוקמה בעקבות הפשע של הממשלה כלפי ספינת סיוע ומחאה בין-לאומית על המצור בעזה. המצור בעזה מנוהל בכוח הכיבוש וכוח הצבא. המחאה הבין-לאומית דוכאה בכוח ובדם, ותוך הריגת תשעה אנשים. ובאים כאן ומתבכיינים – הצבא האדיר, המאצ'ו האזורי והבין-לאומי, מאמץ לפניו את הפוזה של המתבכיין האולטימטיבי.
הממשלה הטילה את המצור, הממשלה הורידה צבא חמוש על ספינת אנשים שבאו למחות על המצור ולהעביר סיוע. בכוח שלחה צבא חמוש, והממשלה, שהיה צריך לחקור אותה, היא קובעת מי יחקור – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ברכה, מעכשיו יש לך דקה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – והממשלה, שהיתה צריכה להיחקר, היא קובעת מה המנדט של החקירה. רבותי, זה לא נקרא אפילו חיפוי. חיפוי צריך להיות קצת מתוחכם, משהו, מראית עין של חקירה בין-לאומית בלתי תלויה. אבל הפושע לא יכול לחקור את עצמו, ומי שחוקר את הפשע מטעמו, הוא בעצם מייצר אליבי נלוז, מייצר אליבי מעוות, עלוב, כדי להצדיק פשע של הריגה ורצח אנשים לא חמושים.
הייתי אומר שהמאצ'ו המתבכיין הלך למושב הסבים כדי שיחבר לו בדיה, וועדת-טירקל סיפקה את הבדיה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חברת הכנסת חנין זועבי. לרשותך שלוש דקות, ועוד דקה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
תודה, אדוני היושב-ראש.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, מסקנות ועדת-טירקל פורסמו, עכשיו הדבר תלוי איך אנחנו, כל אחד מאתנו, רוצה לפרש את המסקנות של הוועדה או לאיזה כיוון להוביל אותן. אפשר להיות מזוכיסטים כל הזמן ולהגיד שמסקנות הוועדה הן לא טובות, הן לא מספיקות, לא נראה בהן מסקנות מקצועיות, אובייקטיביות, חרף העובדה שקודם כול בוועדה ישבו שני משקיפים בין-לאומיים, בעלי שם, חתן פרס נובל לשלום מאירלנד ומשפטן קנדי מפורסם וידוע שהוא מומחה במשפט בין-לאומי.
אנחנו כל הזמן מנסים לבוא ולהגיד שאנחנו – בעיני עצמנו אנחנו רשעים, בעיני עצמנו אנחנו גמדים, אז איך אנחנו רוצים שהעולם יראה אותנו לאחר מכן – לבוא ולעמוד מאחורי המסקנות של הוועדה?
מה לעשות? בעולם אנחנו לא בדיוק אהודים, ואם אנחנו היינו סומכים כל הזמן על שפיטה של העולם, איך העולם שופט אותנו, אני לא בטוח שהעולם היה רוצה אותנו בכלל כאן, במקום הזה, במדינת ישראל, לצערנו. ואז אנחנו חייבים בסוף לבוא ולהיות גאים שיש לנו מספיק כוחות אובייקטיביים, במדינת ישראל, שיכולים לשבת, יחד עם מומחים בין-לאומיים שהוזמנו לוועדה הזאת, ולנתח את כל האירועים בצורה הכי מקצועית. ובסוף, כששומעים שהמסקנות לא נגדנו, פתאום אנחנו מתחילים כרגע להתחרט למה הקמנו ועדה כזאת שלא הרשיעה אותנו, למה הוועדה הזאת לא חתכה ראשים לכמה אנשים, למה הוועדה הזאת לא באה והאשימה את צה"ל.
רבותי, מה לעשות? הוועדה הזאת קבעה באופן ברור שצה"ל פעל בהתאם לחוק הבין-לאומי, ישראל פעלה בהתאם לחוק הבין-לאומי. מי שבעצם היה שם אשם זה אותם פעילי ה-IHH, שהם האשמים באלימות הקשה. הם הובילו למות התשעה שלצערנו נהרגו שם, באירוע הזה.
הוועדה מנתחת באופן מסודר ומפורט למה חיילי צה"ל כן נאלצו לפעול כמו שהם נאלצו. חיילי צה"ל הגיעו לשם עם נשק ולא הפעילו את הנשק, אלא ברגע האחרון אלתרו נשק חלופי כדי לא לפגוע ולא להרוג. הוועדה קבעה באופן מפורש, אדוני היושב-ראש, מעדויות – לאו דווקא של ישראלים – מפי הקברניט, מפי האנשים שהיו על האונייה – שהיו שם כלי נשק, שהם תכננו מראש לפגוע בחיילי צה"ל, תכננו מראש אפילו להרוג חייל. ואחרי כל זה, כשברוך השם קרה נס וחיילי צה"ל, בגלל מקצועיותם, בגלל מומחיותם, הם יצאו משם בנס, ולא נהרגו שם, אנחנו עכשיו שואלים – – –
היו"ר יצחק וקנין:
יש לך עוד דקה.
חנין זועבי (בל"ד):
אבל חטפו שלושה חיילים.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת זועבי, תיכף את עולה, תיכף את עולה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
הם חטפו, ברוך השם יצאו בחיים. ולכן, אנחנו היום היינו אולי רגועים יותר אם חלילה וחלילה היה נהרג שם חייל. אולי זה היה מפצה איזה – רבותי, אנחנו צריכים היום להסתכל במסקנות הוועדה כמסקנות מקצועיות, כמסקנות שאנחנו כמדינת ישראל צריכים להתגאות בהן ולומר: לא אנחנו אשמים באירוע הזה. הוועדה קבעה, אדוני היושב-ראש, באופן מפורש: לישראל יש זכות על-פי החוק הבין-לאומי להטיל סגר על עזה, וכל מה שאנחנו עושים, לא עושים בשביל חלילה להתעלל ולהרעיב את האנשים בעזה, אלא בשביל למנוע מצב ביטחוני חמור הרבה יותר, אם אנחנו נאפשר שם לכל אחד להיכנס.
אז מה לנו כי נלין על עצמנו אחרי נתונים אובייקטיביים כאלה? אנחנו כל הזמן נתגמד וכל הזמן נגיד שאנחנו עדיין לא נתנו לעולם לשפוט אותנו? אדוני היושב-ראש, אנחנו יכולים להתגאות בוועדה שכזאת ובמסקנות שהיא קבעה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי, ואחריה – חבר הכנסת טלב אלסאנע. חברת הכנסת זועבי, לרשותך שלוש דקות, ועוד דקה.
חנין זועבי (בל"ד):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי הכנסת, לפי הגישה בישראל מדובר בטרוריסטים, 600 טרוריסטים, או אולי 50 בין ה-600. לא משנה, הם באו והם איימו על ישראל. מי שנהרג הם בדיוק התשעה הכי מסוכנים. הכי טרוריסטים שהיו על הספינה, הם אלה שהצבא הרג. אם זו האמת, אז גם ועדה בין-לאומית היתה יכולה, ואפילו באופן מהימן יותר, להוכיח זאת, ואז לא רק המשוכנעים ישתכנעו, אולי גם חלק מאלה שלא השתכנעו עד עכשיו. ומדובר גם במצור חוקי, לא נגד אוכלוסייה של 1.5 מיליון בני-אדם, אלא נגד ארגון טרוריסטי שקוראים לו "חמאס" ונגד 1.5 מיליון בני-אדם שכולם טרוריסטים. אם זה מה שהחוק הבין-לאומי אומר, אז בוודאי גם ועדה בין-לאומית שהאו"ם מקים היתה מגיעה למסקנה הזאת.
אז למה יש צורך בוועדה ישראלית? למה יש צורך בשופטים, בשופט טירקל, שבעת הדיונים הוא הצהיר כי המצור חוקי? הוא לא היה צריך להיות בראש צוות השופטים ולחקור על מנת להגיע למסקנה הזאת, את זה הוא ידע מלכתחילה, שהמצור הוא חוקי, והוא הביע את ההצהרה הזאת בעת הדיונים.
ואם חיילי צה"ל פעלו כראוי והגנו על עצמם, אז למה לא להזמין אותם להעיד? למה צריך להגן עליהם? מפני מה צריך להגן על החיילים? מפני עצמם? מפני העדות שלהם? מפני מה שבאמת עשו? אבל הם פעלו כשורה, לא? הם לא הסתערו על הספינה, הם לא ירו במצח או בפנים או בגב או מטווח אפס. את זה הם לא עשו. אז למה צריכים להגן על החיילים, שלא סיכנו חיי אדם? מפני מה צריכים להגן עליהם? האם יש מישהו בכנסת שיש לו האומץ או היושר לחשוב שאולי, אולי, מגינים על חיילי צה"ל מפני עצמם, מפני העדות שלהם, שקרוב לוודאי היא תפליל אותם?
הוועדה מצאה כי ב-127 מקרים מתוך 133 החיילים פעלו בצורה תקינה. על איזה שישה מקרים מדובר? אולי הם אותם שישה מקרים שבהם נהרגו שישה פעילים מתוך התשעה? צריכים עוד סימני שאלה. למה הוועדה לא ביקשה את הקלטת של 1.5 שעות, שאומרת הכול? יש קלטת שתיעדה הכול.
היו"ר יצחק וקנין:
יש לך מרגע זה עוד דקה.
חנין זועבי (בל"ד):
תודה. מדוע היועץ המשפטי של הממשלה לא נעתר עד היום הזה לבקשה שלי מיום 11 באוגוסט להורות על פרסום כל הקלטות שבידי צה"ל, המתעדות את רגעי ההשתלטות על המשט?
בואו גם נסכים: מדובר בדוח שאכן משקף בצורה נאמנה את השקפתה של ישראל, אבל לאף אחד בזירה הבין-לאומית לא חסר ידע על ההשקפה הישראלית. כולם, אזרחים ולא אזרחים, הבעד והנגד – כולם יודעים מהי השקפתה של ישראל. אז מה הגבורה פה, שהפושע יגיד: לפי דעתי אני חף מפשע? אנחנו יודעים. לפי דעתו של כל פושע, של כל חשוד, הוא חף מפשע. לא מדובר במלחמת – – –
נסים זאב (ש"ס):
את הפושעת של הכנסת.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
את הפושעת.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת נסים זאב, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
נסים זאב (ש"ס):
תתביישי לך.
היו"ר יצחק וקנין:
פעם שנייה. עוד רגע אני מוציא אותך. אני לא אאפשר פה בלגן, חבר'ה. שיהיה ברור.
חנין זועבי (בל"ד):
גם לא מדובר במלחמה של נרטיבים. זה לא הדוח הישראלי מול הדוח הטורקי.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש לסיים. חברת הכנסת זועבי, את לא תהיי מופלית מאף אחד. הזמן שלך נגמר.
חנין זועבי (בל"ד):
אוקיי, אני מסיימת.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש משפט אחרון, ותרדי.
חנין זועבי (בל"ד):
משפט אחרון. כאשר בעצם זה כל מה שישראל רצתה, להפוך את תשע הגופות לנרטיב. הדוח הזה הוא דוח רשמי ישראלי, אבל בשום אופן הוא לא בא במקום ועדת חקירה בין-לאומית.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת חנין זועבי. יעלה חבר הכנסת טלב אלסאנע, ולאחריו – חבר הכנסת זבולון אורלב. חבר הכנסת טלב אלסאנע, שלוש דקות ועוד דקה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, יש פתגם בערבית, שמשמעו בעברית שהעד הטוב של השועל זה הזנב שלו. ולדעתי מה שעשתה הוועדה בעצם, היא השלימה, אבל בדרך אחרת, את מבצע ההשתלטות הברוטלי והמעשה הפיראטי שהיה נגד משט החירות.
אף אחד לא היה מופתע מההמלצות של ועדת-טירקל. הרי כולנו יודעים שראש הממשלה נתניהו עבר על כל בתי-האבות במדינה ובחר את האנשים שמצא אותם מתאימים, שברוב הדיונים הם היו רדומים בכלל, ואפילו המחלוקות בין שר הביטחון לראש הממשלה בדיונים האלה – היו סתירות. אפילו בקרב הצבא. הסתירות האלה לא מצאו את ביטוין בקרב חברי הוועדה. איך יכול להיות שכולם – אין מחלוקת, אין הסתייגויות, אין סתירות. מישהו מוכן לקנות את הדבר הזה? מישהו מוכן להתייחס לדבר הזה ברצינות?
אם יש דבר אחד רציני שאני יכול לקבל בוועדה הלא-רצינית הזו, הוא שהיא סוף-סוף אומרת לנו את האמת, שחברת הכנסת זועבי לא היתה אחראית למשט, לא הובילה אותו, לא היתה הקברניט של המשט, לא איימה על ביטחונה של מדינת ישראל. ולכן, חברת הכנסת מיכאלי, אולי תעלי כאן ותתנצלי על ההתנהגות הלא-אחראית, הברוטלית, שאת ניהלת כאן?
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכאלי, את תיכף עולה לענות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
וגם חברי הכנסת האחרים, שכולם – – – ממש כאילו זה מבצע לאומי.
ולכן, רבותי, הגיע הזמן – זה לדעתי משהו אירוני שדווקא ביום השואה הבין-לאומי, בצירוף מקרים, בתזמון מוזר, הכנסת דנה בשני נושאים, שדווקא העם שהוא הקורבן של המעשה האיום והנורא בהיסטוריה האנושית – הוא הפך להיות מקרבֵּן בתקופה כל כך קצרה. הרי מה יש לנו ברצועת-עזה? יש ילדים, יש נשים, יש עם, בצפיפות הכי נוראית בעולם. ומי שגורם לסבל שלהם – לא אחר מאשר העם היהודי.
ומה שעשו אנשים בספינה, במשט הזה, שיש בהם – הסגן, היום השר מתן וילנאי – יש בקרבם נציגים מ-37 מדינות, כולל חברי פרלמנט, כולל יושבי-ראש פרלמנט. האם אתה חושב שבאמת במשט האומלל הזה הם איימו על קיומה של מדינת ישראל? סיכנו את ביטחונה? מה היה קורה אם המשט הזה היה מגיע לעזה? מה היה קורה? מה יכול להיות?
לבוא ולהגיד שתשעה אנשים נהרגו ואין אשם, אין אחראי? יש פשע ואין פושע? אף אחד לא יכול לקבל את זה. שום ועדת-טירקל, שום ועדה אחרת, לא יכולה לנקות את הידיים המגואלות בדם של מי שנתנו את הפקודה לפגוע ולהרוג באנשים חפים מפשע.
היו"ר יצחק וקנין:
מרגע זה, דקה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
שום ועדה לא יכולה לנקות ולרחוץ את הידיים המגואלות בדם הזה, והאחריות תמשיך לרבוץ על מצפונם ועל פתחם. הם נושאים באחריות. ולכן, לדעתי, רבותי חברי הכנסת, הדבר מדבר בעד עצמו – המעשה הפיראטי, גרירת הספינה, הירי, שפיכות הדם. מי שנושא זה מי שעשה, ומי שאחראי זה מי שמציע את הענישה הקולקטיבית של עם, שכל הבעיה שלו, כל האשמה שלו, שהוא קורא ושוחר חירות ועצמאות כשאר העמים, אלה שסגורים ברצועת-עזה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אם כל כך צפוף שם, איך יש מקום לטילים ורקטות שמכוונים לתל-אביב? ספר לי. איך יש להם מקום?
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, יש לך עוד 14 שניות.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
סגן השר מתן וילנאי, אני רוצה לומר לך שכאשר אתה תהיה במקומם, לא תעלה את השאלה. פעם אחת תנסה לשים את עצמך במקום אותם הורים שהילדים שלהם סובלים ואין להם תרופות. 95% מהאוכלוסייה אין להם מי שתייה ראויים לשמם.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אני לא קונה. אני לא קונה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת, חבר הכנסת. אדוני השר, אדוני השר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
פעם אחת תסבול, תשים את עצמך – מה עובר עליהם, באיזה תנאים הם חיים, ואז תדבר אחרת.
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני השר, אם ירצה לדבר מעל לדוכן אני אאפשר. אני לא יכול לאפשר לו להמשיך לדבר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אבל אתה תראה בעצמך, אתה גורם לסבל הזה של העם ברצועת-עזה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, סיים. תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. יעלה חבר הכנסת – – –
חנין זועבי (בל"ד):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת חנין זועבי.
חנין זועבי (בל"ד):
לא, הוא שואל שאלה. מה עשית? – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת, אני אומר לך, הדיון הזה יכול בשניות לסטות מהמסלול. אני לא אאפשר לך את זה. חבר הכנסת זבולון אורלב, ואחריו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, יצא כך שהדיון הוא ביום הבין-לאומי לזיכרון השואה, ואני מתפלל, אדוני השר, שבכל מפגש של חיילי צה"ל עם טרוריסטים זאת תהיה התוצאה: אפס הרוגים לצה"ל ותשעה הרוגים לטרוריסטים.
זו צריכה להיות התזכורת של יום הזיכרון לשואה: העם היהודי לא מופקר, מדינת ישראל לא מופקרת, זכותה להילחם מול אויב אסלאמי הקם עליה להשמידה בריש גלי, מצווה מן המובחר להילחם בכל האמצעים – גם מול ביקורת בין-לאומית – להילחם בכל האמצעים על מנת להבטיח את ביטחונה של מדינת ישראל וביטחון אזרחיה.
לצערי, לעתים המדינה מתנצלת מהר מאוד, ואני חושב שיש כאן טעות. נקודת המוצא הישראלית צריכה להיות הזכות הבסיסית להילחם נגד טרור. ו-IHH הוא ארגון טרור, ולצערי, יש כמה מאזרחי המדינה – ביניהם גם חברי או חברות כנסת – שהם תומכי טרור; עומדים פה על הבמה ומגינים על פעולה טרוריסטית נפשעת כנגד מדינת ישראל, ובדמגוגיה מדברים על פושע, שזאת מדינת ישראל, המותקפת והמאוימת על-ידי ציר הרשע האסלאמי – אירן, "חיזבאללה", סוריה, "חמאס", ואולי עוד שותפים נוספים. לכן – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
ממשלת ישראל אינה – – –
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – ממשלת ישראל עושה את המצווה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
היא מתנהגת כאילו היא ארגון טרור.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
ממשלת ישראל עושה את המובחר – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
מתנהגת כאילו היא ארגון טרור.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ברכה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – ואני מודע לכך שהדמוקרטיה הישראלית מאפשרת לנצל את הבית הזה, ומנצלים את הדמוקרטיה כדי לתמוך בטרור, כדי לעודד את הטרור, כדי לומר לאותם פעילים, IHH: חבר'ה, אתם נהדרים, טוב עשיתם, בפעם הבאה נלווה אתכם – לא אחת, אולי עוד כמה. אני חושב שצריך לומר: די. מסקנות טירקל ראויות להגנה ולגיבוי של כנסת ישראל, כמו שהן ראויות לגיבוי העולם כולו.
אמרה כאן חברת – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אתה כרגע דיברת פה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני לא אאפשר לך להפריע. לא אאפשר לך להפריע. בשום פנים ואופן.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מישהו מחברי הכנסת הערבים אמר כאן על הבמה: מדוע לא פונים לאו"ם, מדוע לא משתפים פעולה עם האו"ם. נזכרתי בהחלטה של אחד מגופי האו"ם, אונסק"ו, שרק לפני, נדמה לי חודשיים או שלושה חודשים – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מוסיף לך עוד דקה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – החליט החלטה הזויה, שקבר רחל זה קבר אסלאמי, וליהודים אין זכויות ליד הכותל המערבי או ליד קברי האבות בחברון. וכשהתחלתי לברר – אז עוד הייתי יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות, ואני מכיר את אונסק"ו, פעם הוא נחשב לגוף רציני – מה קרה כאן, אומרים לי שיש גוש אוטומטי של 53 מדינות ערביות שמצליחות להשיג רוב. גם אם יודיעו שעכשיו לא 14:55, אחרי הצהריים, אלא 02:55, בלילה, גם את זה האו"ם יכול להחליט.
ולכן, מדינת ישראל לא יכולה לסמוך על היושר של האו"ם בשעה שיש רוב אוטומטי, אנטי-ישראלי, אנטי-ציוני, אנטי-יהודי, אנטישמי, ובמקרים כאלה החובה של הממשלה לשמור על ביטחונה של מדינת ישראל – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – וביטחון אזרחיה קודם כול, ויישר כוח לחיילי צה"ל שעשו את הפעולה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. תעלה אחרונת הדוברים, חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. ישיב על ההצעות לסדר-היום השר במשרד הביטחון, השר מתן וילנאי. לרשותך שלוש דקות ועוד דקה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כפי שאמר חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש הוועדה לשלום הילד, באמת אנחנו מציינים היום הזה את יום השואה הבין-לאומי, ומאוד-מאוד מרגש אותי לעמוד כאן על הבמה ולדבר, ולהחזיר בעצם את התמונה של כל פרשת ה"מרמרה".
ועדת-טירקל החזירה אותנו לאירועי אותו משט, שיצא מטורקיה בדרכו אל עזה, ממדינה שדיכאה מיעוטים למקום שבו זכויות האדם זה נושא שלא קיים. הוועדה קבעה שחיילי צה"ל פעלו כשורה, על-פי הדין הבין-לאומי, אך הנושא שבאמת היה צריך להיחקר הוא מעורבות אזרחים ישראלים באותו משט שכולו שנאה וחרחור רוע.
האנטישמיות, חברי חברי הכנסת, קיימת 1,000 שנה; היא לבשה אלפי גוונים וצורות, ואנחנו לא נוכל להביס אותה ואין לנו מקום להתפלא עליה. אך כאשר בין אויבינו בולטים אזרחים ישראלים זה הדבר המדאיג באמת, שאותו צריך לחקור.
מפלגת בל"ד, שזה פלא משפטי כיצד היא קיימת ופועלת בתוככי הפרלמנט הישראלי, כבר הביאה אל העולם את עזמי בשארה – אדם שנמלט למדינת אויב כדי לא להיתפס ולהישפט על בגידה בעת מלחמה. אבל רוחו החתרנית, האנטי-ישראלית, עדיין פה, וממשיכיו – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
מספיק עם ההתחנפות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת עפו אגבאריה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – עדיין נושאים את הדגל. הם עדיין נושאים את הדגל.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
רק להתחנף – – –
היו"ר יצחק וקנין:
אל תיתן לי להוציא אותך החוצה. אני לא אאפשר לך להפריע. את יכולה להמשיך, בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
והנה, האנשים שממשיכים את דרכו, ואחת מהם היא חברת הכנסת זועבי, והשאר, שמנסים כאן להסתתר מתחת לכל כללי הדמוקרטיה וזכויות האדם, ובעצם לשמור על טרוריזם בכל העולם ובפרט במדינת ישראל, במדינה שלנו. היא מצטרפת לספינת מחבלים – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכאלי, יש לך מרגע זה דקה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
תודה. – – מתעמתת עם חיילי צה"ל, ואחר כך מסבירה בתקשורת הישראלית ובכל תקשורת זרה שמתעניינת עד כמה ישראל מבצעת פשעים הומניטריים ועד כמה מדינות העולם צריכות לצאת, ואפילו בכוח צבאי, כנגד ישראל. וזה אומרת חברת הכנסת של מדינת ישראל.
במקום להסביר שהסגר על עזה הוא משום שהפלסטינים מבריחים אמצעי לחימה שבעזרתם תוקפים את היישובים היהודיים, היא מסבירה איך ישראל מרעיבה ילדים, מונעת תרופות מזקנים ועוצרת במחסומים נשים בהיריון.
אני פניתי אתמול ליועץ המשפטי לממשלה, עורך-דין יהודה וינשטיין, כדי שיפתח בהליכי חקירה כנגד חברת הכנסת זועבי.
אני רוצה להגיד לחברת הכנסת עכשיו – היא לא נמצאת כאן, היא עוד פעם פוחדת להסתכל לאמת ובעיניים שלי – אבל אני אגיד לכיסא הריק, ואני מקווה מאוד שבקדנציה הבאה את הכיסא הזה – –
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש משפט אחרון.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – תיקח חברת כנסת אחרת, יותר פעילה ויותר טובה.
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכאלי, משפט אחרון.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
את נציגת מפלגת בל"ד, ואני לא מצפה שתהיי נציגה ותדברי מטעם מפלגת ישראל ביתנו. את נציגת הציבור הערבי, ואיש לא מצפה שתהיי ציונית ואוהבת ישראל. את חנין זועבי – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
– – ואף אחד לא מצפה שתהיי חנה זהבי, אבל כן אנחנו מצפים ממך לנאמנות למקום שבו את יושבת, שמפרנס אותך; כן מצפים ממך לסוג – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חברת הכנסת מיכאלי, אני מבקש לסיים.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אני מבקשת חצי דקה.
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
עוד חצי דקה. תודה. אנחנו מבקשים אחריות לחברה שבה את חיה. מעל לכול, מצפים ממך לשמירה על חוקי הבית שבו את חברה. את לא יכולה לנשוך ללא הפסקה את היד המאכילה אותך, ואנחנו כעם וכמדינה לא יכולים לשאת את נוכחותם של אנשים כמוך.
חברת הכנסת זועבי, אני אגיד לך שאת – – –
היו"ר יצחק וקנין:
משפט אחרון, אני מבקש. את רוצה שאני אפסיק לך את – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
תודה. עוד חצי דקה.
היו"ר יצחק וקנין:
ממש משפט אחרון, זה לא – – –
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
תודה, אדוני סגן יושב-ראש הכנסת. חברת הכנסת זועבי, את לא לוחמת חופש. את בוגדת. את לא צריכה לשבת בכנסת. את צריכה לשבת בכלא או לברוח, כמו בשארה לפנייך. ואני אגיד לך את זה בעברית, ברוסית ובערבית (אומרת דברים בשפה הערבית ובשפה הרוסית).
היו"ר יצחק וקנין:
תודה, תודה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
ואני רוצה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. חברת הכנסת מיכאלי, אל תנצלי – את כבר שתי דקות אחרי הזמן. אני לא יכול לתת לך יותר. אני לא יכול לתת לך יותר. אני מבקש לסיים. אני ממש מבקש לסיים. אולי זה מוצא חן בעיניכם, רבותי. היא לא תמשיך לדבר.
קריאות:
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
זה חיקוי למירי רגב.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
משפט אחרון.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, בסוף אנחנו נפוצץ את הדיון הזה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
בשארה עדיין מבוקש בישראל בעוון בגידה. לצערי, בשארה הוא לא בהישג יד, אבל הוא עדיין בתוך הבית הזה, והבגידה הזאת היא כאן, בתוך הכיסאות האלה, ולא לשכוח את המבוקש. אנחנו נמשיך לקוות שכמו מדינה נורמלית אנחנו נעמיד לדין את כל הבוגדים. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה. תודה לחברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. ישיב על כל ההצעות לסדר-היום השר מתן וילנאי.
קריאה:
השם שלך מופיע ברשימת אצלם. יחסלו גם אתכם.
קריאות:
– – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, רציתם לקבל תשובות, לא? אז אני אענה לכם, דבר-דבר.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
רק תגיד לנו, היושב-ראש – – –
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי. חבר הכנסת טלב אלסאנע.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אנחנו לא עוסקים פה – – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע. אם השר לא מסכים אני לא אאפשר.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אנחנו לא עוסקים פה במשט של אנשים תמימים שדאגתם לאנשים בעזה. ועדת-טירקל שמה את הדברים בצורה פשוטה וברורה, והקדוש-ברוך-הוא עשה שנדון בנושא הכבד הזה ביום האזכור הבין-לאומי של שואת יהודי אירופה וצפון-אפריקה, ולא במקרה הוא עשה את זה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת עפו אגבאריה, תראה, תקשיב, אם אתה מתכוון להפריע לו – אני אוציא אותך בחוץ.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אני לא הפרעתי לאף אחד מכם לדבר, ואני אדבר על אפכם ועל חמתכם, חבר הכנסת אגבאריה ואחרים. לא נעים לשמוע, אני מודה בזה. לא נעים. המשט הזה היה משט – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת אלסאנע. אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
– – שכוונתו היתה לפתוח ציר נוסף של אספקה לבסיס טרור מהגדולים בעולם, שנקרא רצועת-עזה. שלא נטעה בזה לרגע. יכולים פה לצעוק כמה שרוצים, אני מכיר את זה על בסיס מודיעין מוצק וברור.
חנין זועבי (בל"ד):
למה אתם – – –
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת טלב אלסאנע, אני קורא אותך לסדר פעם שנייה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
האנשים במשט היו שייכים לארגון אסלאמי קיצוני ששם לעצמו מטרה אחת: להשמיד את מדינת ישראל ולהשתמש בכל האמצעים לכך.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת עפו אגבאריה, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. פעם שנייה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
ועכשיו אנחנו נמצאים בעולם אחר לחלוטין. פעם זה היה בשדות הקרב. בשדות הקרב מדינת ישראל הוכיחה פעם אחר פעם שהיא בלתי ניתנת לניצחון – באוויר, בים וביבשה. ועכשיו השיטה היא הרבה יותר מתוחכמת והרבה יותר מסוכנת. יש פה ניסיון קבוע ליצור דה-לגיטימציה למדינת ישראל בעולם כולו. יש ניסיון קבוע לעקוף את היכולת של צה"ל ולפגוע ישירות באזרחי המדינה, שיושבים בכל מקום, פרוסים במדינת ישראל במקומות יישובם, על-ידי מעשי טרור קשים שכולנו ערים להם ועל-ידי הפעלה של רקטות וטילים למרכזי האוכלוסייה של מדינת ישראל. בסיס הטרור בעזה את זה מנסה לעשות.
והחיים שם קשים, והמצוקה שם גדולה, אבל מישהו בחר בזה שם, מישהו החליט שבמקום להפוך שם לאוכלוסייה נאורה, מתקדמת, להוכיח שיודעים גם אחרת, הוא החליט שקודם כול הוא יכבוש את ירושלים. מישהו מעלה על דעתו שזה אמיתי? מישהו מעלה על דעתו שהם יכולים לעשות את זה? ומנהיגי ה"חמאס" עצמם החליטו שיהיה שם בסיס טרור. והאוכלוסייה, לצערי, עד הרגע הזה משתפת אתם פעולה. זה הנושא העיקרי, לא שום דבר אחר. וזה בבסיס המשט הזה. בואו לא נטעה לרגע אחד, זו הבעיה המרכזית.
ולכן האזכור נופל על יום השואה, שאנחנו היהודים יודעים את משמעותו היטב. והורי הורינו היו שם, ויש בינינו כאלה שהיו שם. את זה צריך לזכור ולדעת. ועדת-טירקל, שהיא אכן אות כבוד לחברה הישראלית, בדקה את העניין ביסודיות, לא הניחה אבן אחת שהיא לא הפכה, שמה לנו מסקנות – לנו, למערכת הביטחון – מסקנות מאוד קשות, שצריך להתמודד אתן, ואנחנו נתמודד אתן, אבל באותו הזמן קבעה את הלגיטימיות של הפעולה, שאנחנו התייעצנו לפני כן עם כל המומחים הבין-לאומיים שעוסקים במשפט בין-לאומי, וכל מה שכרוך בתחום הזה. לפחות מזה לא הופתענו. והוועדה באחריות רבה שמה לפני העולם כולו – כפי שאין הרבה מדינות בעולם שיודעות לעשות – את המסקנות והלקחים העיקריים.
בסוף אני אגיד לכם אמירה כאיש צבא.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אז למה – – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
מספיק, מספיק. תירגע קצת. קצת להירגע.
עפו אגבאריה (חד"ש):
– – –
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אני אומר לכם כאיש צבא, אני השתתפתי בעשרות פעולות, מוצלחות יותר ומוצלחות פחות. תמיד, תמיד – אסור לגלות את זה, זה סוד צבאי – המודיעין לא היה מספיק. אף פעם המודיעין לא מספיק. תמיד צריך עוד. במקרה הזה אכן היה חוסר הערכה נכונה של מה שמצפה לחיילים על הספינות האלה, והוועדה מעירה על זה. אנחנו למדנו את זה, אנחנו נמשיך ללמוד, ואני אומר לכם: הפעולות הכי מוצלחות שהשתתפתי בהן – שחרור בני-הערובה באנטבה, יש ספק בנושא הזה? מישהו חושב שזאת לא היתה פעולה מוצלחת? אחיו של ראש הממשלה נהרג שם, חבר שלי, יוני. יש ספק בזה בכלל? גם שם המודיעין היה על הפנים. חבל על הזמן. לא דומה בכלום מה שתדרכו אותנו לבין מה שמצאנו שם. אבל בהבדל קטן אחד: לא היו מצלמות טלוויזיה; לא היתה תקשורת שברגע אמיתי דיווחה כל הזמן. והמציאות של לוחמים שלנו שפועלים תחת פרוז'קטורים ענקיים ותחת מצלמות טלוויזיה – אין לזה אח ורע בעולם. אין לזה אח ורע בעולם, גם את זה צריך להגיד. וזו גם נקודת ציון לשבח לחברה הישראלית ולעם ישראל.
ולכן הוועדה – היא אכן קשה, שמה לנו נושאים כבדים, שאנחנו נתמודד אתם – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
הבעיה היא לא מבצעית, הבעיה היא החלטת הממשלה.
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
– – אבל לרגע – למגינת לבם של האנשים פה – לא תרפה את ידינו מלהמשיך לעסוק בהגנתה של מדינת ישראל, ואנחנו נמשיך בזה חרף כל הצעקות וכל הדיבורים.
והדבר האחרון זה לוחמי השייטת. האנשים הצעירים האלה, שהוכיחו יכולת פעולה בלתי רגילה, ועומסים על הכתפיים שלהם את ביטחון מדינת ישראל – ואני יודע שהרבה אנשים, כאב לבם לראות כיצד זה נראה שם. אני אגלה לכם סוד: זה תמיד נראה כך, כפי שאמרתי – רק בלי מצלמות. תמיד זה נראה כך, אבל לא כל העולם רואה את זה. צריך מכאן לשלוח את ברכת הבית הזה ללוחמי שייטת 13, שפעם נוספת עמסו את ביטחון ישראל על כתפיהם והוכיחו שאין להם תחליף. תודה רבה לכם.
היו"ר יצחק וקנין:
מה אדוני השר מציע?
השר להגנת העורף מתן וילנאי:
אני מציע להסתפק בהודעה הזאת. אם יש כאלה שעוד רוצים לרכוב ולעשות גלים – אני מציע שהכנסת תתגייס ותסתפק בהודעה הזאת.
היו”ר יצחק וקנין:
תודה, רבותי. רבותי, אתם מסתפקים – המציעים, רבותי? הצעה אחרת – כבר יש לי שתיים. לגבי מה שהשר אמר – אתה רוצה? הצעה אחרת – יש לי שניים שנרשמו, חבר הכנסת נסים זאב וחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אין לי אפשרות יותר. פעם – רבותי, התקנון של הכנסת שונה; רבותי, אתם כנראה קצת מתבלבלים. לגבי מה שהשר הציע – תיכף אנחנו ניישב את זה. לגבי הצעות אחרות – חבר כנסת יכול לדבר מול חבר כנסת שעלה ודיבר פה. פעם היה אפשר שכל חבר כנסת שעלה ודיבר, יוכל חבר כנסת אחר להגיש הצעה אחרת. כיום שונה התקנון ורק שני חברי כנסת יוכלו להשיב על כל המציעים. שתי הבעות עמדה, לכאן ולכאן.
אם כן, רבותי, השר הציע להסתפק בתשובתו. יש חברי כנסת שרוצים להציע משהו אחר, רבותי?
יוחנן פלסנר (קדימה):
כן, הוא רוצה להציע משהו אחר.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, אתה לא יכול להציע, אתה צריך רק להגיד מה אתה רוצה. אתה רוצה ועדה, תגיד: ועדה. זכותו הלגיטימית להגיד את זה.
שלמה מולה (קדימה):
ועדת חוץ וביטחון.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי. אז יש לנו – זה כשנגיע להצבעה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
לא שאלת את המציעים.
היו"ר יצחק וקנין:
הם אומרים לי לא. חלק מהמציעים אמרו לי כבר לא, אני יודע שאמרו לי לא.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מי אמר לא?
היו"ר יצחק וקנין:
זבולון אורלב, אתם מסתפקים בתשובתו? חבר הכנסת זבולון אורלב, מסתפק בתשובתו?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
אקוניס מסתפק?
אופיר אקוניס (הליכוד):
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
אקוניס – מסתפק. אנסטסיה מיכאלי, חברת הכנסת, מסתפקת?
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ברכה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא השתכנעתי מדבריו אבל אני לא רוצה דיון נוסף.
היו"ר יצחק וקנין:
אוקיי, הסתפקת. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – מסתפק. חבר הכנסת איתן כבל?
איתן כבל (העבודה):
חוץ וביטחון.
היו"ר יצחק וקנין:
חוץ וביטחון, אתה רוצה. אם כן, יש לנו חבר כנסת שרוצה ועדה. אנחנו נצביע על כך אחרי שנשמע את שני המציעים, שתי ההצעות האחרות.
נחמן שי (קדימה):
מה קורה אתי, וקנין?
היו"ר יצחק וקנין:
נכון. חבר הכנסת נחמן שי?
נחמן שי (קדימה):
חוץ וביטחון.
היו"ר יצחק וקנין:
חוץ וביטחון. אוקיי. אז אתה ואיתן כבל רוצים חוץ וביטחון.
אם כן, אני קורא להצעה אחרת לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. יש לך הצעה אחרת. יש לך דקה מהמקום. הוא נרשם, רבותי, זה התקנון. אני לא יכול – – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, חברי חברי הכנסת, לטעמי ועדת טירקל, אף-על-פי שאנחנו היום בעצם מציינים באופן חד-משמעי את צדקת הפעולה הזאת, היתה מיותרת לחלוטין. גם אם מישהו חושב שאנחנו הצדקנו את עצמנו בעולם, הביקורת העצמית הזאת, שבאה במקום שבו היינו צריכים אך ורק לעסוק בציון לשבח של חיילי צה"ל, שחירפו נפשם, מסתבר, מול הפושעים, מול הרוצחים שבאו באונייה, כביכול של שלום, זה יצירת נזק.
אני קורא מכאן ולהבא לא ליצור כאלו ועדות חקירה, בוודאי לא פומביות. אם צריך לעשות ועדות חקירה, לעשות אותן באופן פנימי, כמו שהיה נהוג בצבא במשך כל השנים, ולא בצורה כזאת, שמעמידים מפקדים ואנשים על סוג של ספסל נאשמים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. חבר הכנסת נסים זאב, גם לך יש דקה מהצד להצעה אחרת. אין אפשרות, רבותי. שני חברי כנסת נרשמו, אין אפשרות יותר לפי התקנון, הסברתי את זה.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, הבעיה שלנו זה לא המשט הטורקי. הטורקים נמצאים פה, המשט נמצא פה. הטרוריסטים הפוליטיים נמצאים פה, בתוכנו, מנסים להטביע את האונייה שהם יושבים בתוכה. אני רוצה לומר – – –
שלמה מולה (קדימה):
מה זה הדבר הזה? מה זאת אומרת שהטרוריסטים נמצאים כאן? מה זה הדבר הזה? מי שם אותך?
נסים זאב (ש"ס):
יש פה טרוריסטים פוליטיים; מה, אתה לא יודע? עד כדי כך אתה עיוור?
יוחנן פלסנר (קדימה):
בקואליציה או באופוזיציה?
נסים זאב (ש"ס):
אפשר לראות, אפשר להסתכל, אבל עד כדי כך להיות חירש?
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה מתכוון מהקואליציה או מהאופוזיציה?
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ועדת-טירקל היא ועדה שעשתה עבודה לא כדי לשכנע את אויבי ישראל; לשכנע את הבית הזה קודם כול. כי את האויבים אנחנו לא נצליח לשכנע, את הטורקים – ודאי שלא. כל מי שאכול שנאה נגד מדינת ישראל – שום ועדה כזאת או אחרת לא תעזור. אבל הייתי מצפה לפחות מחברי הכנסת פה, שיושבים בבית הזה, שנשבעים אמונים למדינת ישראל – כמה הם אכולי שנאה נגד הבית הזה, נגד המדינה הזאת. עד מתי?
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נסים זאב.
אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. ההצבעה תהיה – ועדה, או שאנחנו מסירים את כל הנושא מסדר-היום. אם כן, מי שבעד זה ועדה, מי שנגד זה הסרת הנושא לגמרי מסדר-היום. מי בעד? מי נגד? בעד זה ועדה, נגד זה הסרה.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 11
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
11 מתנגדים, שישה בעד. אם כן, הנושא הוסר מסדר-יומה של הכנסת.