קטע מדברי הכנסת

DOC 8,301 תווים המסמך המקורי ↗
הצעה לסדר-היום תוכנית שר החוץ להסדר ביניים היו"ר אורי מקלב: אנחנו כבר נכנסים לשעה ה-13 של הדיונים הרצופים שמתקיימים היום בכנסת. ההצעה האחרונה לסדר-היום היא הצעה לסדר-היום מס' 4913: תוכנית שר החוץ להסדר ביניים. ישיב סגן שר החוץ דניאל אילון. אדוני, בבקשה. לרשותך עשר דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, לפני כעשרה ימים היתה הכותרת הראשית של עיתון "הארץ": "ליברמן גיבש מפה למדינה פלסטינית בגבולות זמניים. המטרה היא לבלום הכרה בין-לאומית במדינה בגבולות 67'. על-פי הערכות, ישראל תציע לפלסטינים מדינה על 50% מהגדה בלי פינוי יישובים והעברת שטחים נוספים עד חידוש המשא-ומתן". מתחת לזה יש כותרת משנה: "ההפתעה של ביבי". שר החוץ לא הכחיש את הידיעה, ונתניהו שתק. מדוע יצא שר החוץ בתוכנית הזאת? לכאורה, הכותרת מסבירה: כדי לבלום תופעות של סחף בין-לאומי הולכות וגוברות – ראינו את זה במדינות דרום-אמריקה – של הכרה במדינה פלסטינית בגבולות 67', וזאת על בסיס של מה שהערבים טוענים שיש כבר 100 מדינות שהכירו בהם מאז שנות ה-80 של המאה שעברה. אבל, בכנות, אינני מבין איך בולמים תופעות של הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית על-ידי הכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית. ההכרה החד-צדדית שהפלסטינים דוחפים אליה היא הפרה בוטה של הסכמי אוסלו; גם בבית הזה ועל קבריהם של 1,500 יהודים מותר לומר: של הסכמי אוסלו הארורים. אבל גם בהסכמים הארורים האלה היתה הבהרה שלשני הצדדים אסור לנקוט פעולות חד-צדדיות. פעולה מדינית להשגת הכרה כזו מצד הפלסטינים זו הפרה בוטה של ההסכמים, הבאת הנושא לעצרת האו"ם זו הפרה בוטה שבעתיים, והבאת הנושא למועצת הביטחון – פי-שבעים-ושבעה. עכשיו, אם זה מה שמטריד את ממשלת ישראל, אז המאבק בתופעה הזאת ייעשה על-ידי מתנה חד-צדדית של מדינה פלסטינית בגבולות זמניים על 50% מהשטח, שטחי A ועוד B ועוד 8% בונוס? מה צריכה להיות התשובה? התשובה ההגיונית של מדינת ישראל היא להודיע היום, שאם המאמצים הפלסטיניים להשגת הכרה חד-צדדית יימשכו, ישראל תשיב עליהם תשובה חד-צדדית אבל יהודית, ישראלית – לא פלסטינית. התשובה שלנו לא תהיה לתת להם, עוד לפני משא-ומתן, 50%, אלא הכרזה שכיוון שהם הפירו את הסכמי אוסלו – הסכמי אוסלו בטלים ומבוטלים. ישראל מחילה את החוק והמשפט הישראלי מהירדן לים. הרשות הפלסטינית – חלק מהסכמי אוסלו – בטלה ומבוטלת. זו תשובה ישראלית. צריך לזכור גם שישראל הציבה את עצמה, מבחינת המשפט הבין-לאומי, במצב בלתי אפשרי לחלוטין. החלנו את החוק על ירושלים ועל רמת-הגולן, אבל יהודה ושומרון נשארו בבחינת שטח הפקר – שטח בתפיסה לוחמתית אבל שטח הפקר. לנו אין תביעות בעלות עליו. אנחנו אומרים: במשא-ומתן עתידי אנחנו נעלה את תביעותינו. אולי נרצה 6% חילופי שטחים, אולי יותר ואולי פחות. אחד המרבה ואחד הממעיט. אבל לכאורה, לישראל אין תביעות על כל השטח. שטח הפקר – אנחנו שולטים בו בכוח צבא. לפלסטינים יש תביעה על 100% השטח. בעיני העולם – שטח הפקר שרק צד אחד תובע עליו בעלות. לפיכך, מובן שיש סחף בין-לאומי הולך וגובר, בהיעדר הסכם, להכיר בתביעה שלהם. אין צד שני. מול צעד חד-צדדי ישראל צריכה להכריז צעד חד-צדדי – סיפוח. אבל, ההצעה של השר ליברמן להציע חד-צדדית מדינה בגבולות זמניים על 50% מהשטח? לא למדנו כלום מהנסיגה החד-צדדית מלבנון? מה שקרה שם הוא שעכשיו ה"חיזבאללה" שולט בלבנון. לא למדנו דבר? לא למדנו דבר מהנסיגה החד-צדדית מעזה, שעכשיו ה"חמאס" שולט שם? ובעקבות זה שישראל השתמשה בזכות ההגנה העצמית שלה והחזירה מהלומה, אחרי אלפי רקטות, קיבלנו את דוח-גולדסטון, ואנחנו כבר נלחמים בהם בידיים קשורות, כי לא נעז כל כך מהר לצאת ולהלום בהם שוב. לא למדנו דבר מנסיגות חד-צדדיות? במאמר מוסגר, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, בכל פעם שאנחנו צופים גל של התבטאויות לאומיות מאוד – יש שהיו אומרים, מתלהמות מאוד – של השר ליברמן כנגד ערביי ישראל, כנגד ערביי יהודה ושומרון, כנגד מדינות שונאות ישראל, גל חקיקה שבבית הזה יש כאלה הקוראים לה גזענית – אני רועד מפחד. כי אני כבר מכיר את השר ליברמן, ואני יודע שבכל פעם שהוא פונה מאוד ימינה בהבל פיו, הוא הולך מאוד שמאלה בתוכניות המדיניות שלו. ואנחנו רואים הצעות לחלוקת ירושלים ולהכרה במדינה פלסטינית – גם במצע המפלגה. אחרי שכלפי חוץ הוא מצטייר כמאוד לאומי, זולל ערבים לארוחת בוקר, בתוכניות המדיניות הוא הרבה שמאלה מהליכוד; הוא כבר קרוב מאוד לקדימה. אז אני מפחד כל פעם שאני שומע מהכיוון הזה גל של הצעות מאוד מאוד לאומיות וחזקות. אני יודע מה יבוא בעקבותיהן, כי צריך לבנות תדמית ימנית כדי לדחוף תוכניות שמאליות. אבל אירועי הימים האחרונים – מתוניסיה, מצנעא, מביירות, ועכשיו ברחובות קהיר – צריכים להאיר את עינינו באופן חד מאוד, באופציה העולה מתוך ההתרחשויות האלה. גם בדמשק רועדים וגם ברבת-עמון רועדים. רק שבדמשק יודעים שאם הסורים יצאו לרחובות, יירו בהם ויהיה שקט. ברבת-עמון יודעים שהם לא יוכלו לירות. ברבת-עמון יודעים שאם עשרות אלפים או מאות אלפי פלסטינים יצאו לרחובות, בית-המלוכה ההאשמי ייפול. והפלסטינים בירדן יחזירו את בית-המלוכה ההאשמי לכור מחצבתו, לערב-הסעודית – אם הם יהיו מוכנים לקבל אותם. הסיכוי היחיד לבית-המלוכה ההאשמי לשרוד הוא שהמלך עבדאללה השני יחזור על מה שאמר אביו חוסיין ב-26 בדצמבר 1981 בריאיון לעיתון "אל-ערבייה": ירדן היא פלסטין, פלסטין היא ירדן, וכל מי שאומר אחרת הוא בוגד. לא הימין המתלהם בכנסת אומר את זה; המלך חוסיין, אבא שלו, אמר את זה. אם הוא מעיד על ירדן שהיא פלסטין ופלסטין שהיא ירדן – מה שיכול להציל היום את בית-המלוכה ההאשמי ממה שאנחנו רואים ברחובות קהיר, כדי שרחובות עמאן לא ייראו כרחובות קהיר, זו הצהרה שלו שירדן היא מדינת הלאום הפלסטיני. אנחנו זקוקים לזה כדי להחליש את התביעה הבין-לאומית לתת לפלסטינים מדינה. הנה, תהיה להם מדינה. כי אם אנחנו נזדרז לתת להם מדינה, אפילו על חצי יהודה ושומרון – רק כמקדמה, כמפרעה, על מה שהם יקבלו אחר כך במשא-ומתן – תהיה להם מדינה פלסטינית בעמאן. שום דבר לא יוכל להציל את בית-המלוכה ההאשמי אם הוא לא יבלום את התהליך עכשיו – לא על-ידי החלפת ממשלה קוסמטית או 200 מיליוני דינרים לסובסידיות. זה לא יעצור אותם. מה שיעצור אותם זה אם הפלסטינים יזהו במלך הזה את שליטם הלאומי. לא שליט זר. בשביל זה הוא צריך להכריז על ירדן כמדינת הלאום הפלסטינית. פה נפגשים האינטרס של ישראל למנוע את הקמתה של המדינה הפלסטינית עם האינטרס של ירדן – בדיוק אותו אינטרס שהיה לישראל ולירדן ב-1948, כשעבדאללה, אבי סבו של עבדאללה הנוכחי, פלש ליהודה ושומרון – לא כדי למחוק את מדינת ישראל אלא כדי למנוע את הקמתה של מדינת המופתי ביהודה ושומרון. הם זוכרים את זה והם יודעים את זה. גם הפלסטינים זוכרים את זה. התוכנית "ירדן היא פלסטין" הופכת להיות הרבה יותר רלוונטית בשעה הזאת, בימים האלה, מאשר היתה אי-פעם בעשורים האחרונים. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אלדד על העמידה בלוח הזמנים ועל תוכן הדברים. אדוני סגן שר החוץ, בבקשה. סגן שר החוץ דניאל אילון: אדוני היושב-ראש, מכובדי חבר הכנסת אלדד, חבר הכנסת מיכאלי, אקדים ואומר: אני מציע להסיר מסדר-היום את ההצעה לסדר-היום של חבר הכנסת אלדד, מהסיבה הפשוטה: הוא דיבר על דבר שלא קרה. אני לא יודע אם זה מהרהורי לב, הוא לקח על עצמו לפרש מצעים של מפלגות – מפלגת ישראל ביתנו. הוא לקח על עצמו גם לבנות תיאוריה. אבל כל התיאוריה וכל הארכיטקטורה הזאת שבנית פשוט נשענת על כרעי תרנגולת; במקרה הזה – התרנגולת היא עיתון "הארץ". ואני מתפלא דווקא עליך, חבר הכנסת אלדד; אני בכל אופן מכיר ומוקיר את דעותיך, ואני יודע שאתה גם אדם מאוד מאוד רציני ואינטליגנטי – ודווקא אתה מסתמך על עיתון "הארץ". זה קצת מוזר בעיני. אז אני רוצה להגיד חד-משמעית: אין הצעה כזאת, אין תוכנית כזאת, וזה לא אומר שלא תהיה בעתיד. אבל מכיוון שכרגע אין דבר כזה – – אריה אלדד (האיחוד הלאומי): "אם" יכול להיות גם בעוד שבועיים? סגן שר החוץ דניאל אילון: לא, לא. אני מבטיח לך שלא יהיה דבר כזה בעוד שבועיים. אבל מכיוון שכרגע אין דבר כזה, כפי שאתה כאן הצגת, אני מציע פשוט להסיר את זה מסדר-היום, כי אנחנו לא מדברים כאן על דברים תיאורטיים ולא על הרהורי לב, ואפילו לא על דיווחים של עיתון כזה או אחר, מכובד ככל שיהיה. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: האם אתה מסתפק? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): חס וחלילה. הדברים מדויקים, והם על סמך תדריך של השר ליברמן לעיתון "הארץ". הדברים ידועים לי. סגן שר החוץ דניאל אילון: מאיפה אתה יודע? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): ידועים לי; לא השערה. והם הוצלבו גם על-ידי שרים אחרים בממשלה, גם על-ידי שרים מ"השביעייה". הדברים מדויקים, לצערי. היו"ר אורי מקלב: בכל אופן, אדוני סגן השר מציע להוריד מסדר-היום. אם כך, אנחנו נעבור להצבעה – מי שבעד זה בעד דיון במליאה, מי שנגד פירושו להוריד מסדר-היום. מי שבעד הוא בעד דיון במליאה. מי שנגד הוא בעד ההצעה של אדוני סגן שר החוץ להסיר את ההצעה מסדר-היום. אני חוזר: מי שבעד זה בעד דיון במליאה לפי ההצעה של המציע חבר הכנסת אריה אלדד; מי שנגד הוא בעד ההצעה כפי שהציע סגן שר החוץ – להסיר את ההצעה מסדר-היום. הצבעה מס' 22 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 1 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3 נמנעים – אין ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 1, נגד – 3. לפיכך, אני קובע שההצעה של חבר הכנסת אריה אלדד – תוכנית שר החוץ להסדר ביניים – הוסרה מסדר-היום. הגענו לסיום, והסיום הוא שאם ירצה השם הישיבה הבאה תתקיים ביום שני, ג' באדר א' התשע"א, 7 בינואר 2011, בשעה 16:00. תם סדר-היום. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 23:18.