קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
המשך העיצומים של עובדי משרד החוץ
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום שמספרן 4686, 4695, 4713 ו-4719 - המשך העיצומים של עובדי משרד החוץ. אני מזמין את ראשון המתדיינים, חבר הכנסת גאלב מג'אדלה. ועד שתגיע אני אגיד שאנחנו כבית-מחוקקים חייבים להביע עמדה נחרצת בנושא הזה, כי שירותי החוץ שלנו נפגעים מכל מה שקורה בעיצומים האלה, וצריך ממש שהדיון הזה – אני מניח שחברי ידברו פה – יהיה לתועלת, שיחזרו לעבודה ושיפתרו את הבעיה של עובדי משרד החוץ. בבקשה, אדוני.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אדוני היושב-ראש, מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, העיצומים במשרד החוץ נכנסו ליומם, אם אני לא טועה, ה-12. נכון לעכשיו, לא התחיל שום משא-ומתן עם עובדי משרד החוץ. ראש הממשלה ושר החוץ מסרבים בינתיים להתערב בנושא.
אני, כמי שבא מארגון של עובדים, יותר משלושה עשורים, אינני רוצה לערב נושא כה חשוב עם פוליטיקה, מה עושה שר החוץ ומה עושה סגן שר החוץ, שלא מוצאים את הזמן לטפל בעובדי משרד החוץ ולייצר רעיונות יצירתיים, כפי שהם עושים את זה בחיים הפוליטיים, למען החזרת עובדי משרד החוץ לעבודה תקינה. רק משום שהנושא חשוב אינני רוצה לערב פוליטיקה בתחום הזה, אם כי היה לי הרבה מה להגיד, אבל לא בהזדמנות הזאת ולא בנסיבות האלה.
ואני אקרא לכם מה אומרים העובדים של משרד החוץ. אחד: שווים הרבה פחות מאנשי מערכת הביטחון. אחד אומר: ביקשתי הלוואה מגיסי – הוא גם לא מתבייש להגיד את שמו בעיתון, ומדבר דברים ואומר דברים שאני לא מתכוון להעלות אותם כאן על דוכן הכנסת. והאנשים האלה אומרים: מנצלים את העובדה שאנחנו אינטליגנטים, ממושקפים, ונותנים לנו מרפקים. הפעם החלטנו להחזיר גם קרב.
סיטואציה מאוד לא נעימה. על אף העלייה במחירים נשארו משכורות הנציגים הישראלים בחוץ-לארץ ללא שינוי.
אנחנו גם קראנו לפני שבוע – נדמה לי, אם אני לא טועה, לפני שפרצו העיצומים של עובדי משרד החוץ – ששליחים של משרד החוץ חוזרים לישראל כאשר הם בחובות כספיים, ונדמה לי שסגן שר החוץ - - -
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת שנלר. חבר הכנסת שנלר.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
נדמה לי שסגן שר החוץ היה במגרש ההוא של הדיפלומטים כמעט 20 שנה, מכיר את מצבם, ודווקא הוא זה שאומר להם: תחזרו לעבודה, אתם מקבלים הצעה הוגנת, 2.5% העלאה, ופורסים להם עוד כמה תנאים בשלבים, בשיטת הסלאמי.
לכן אני מצפה משר החוץ ומסגנו שייכנסו בעובי הקורה, ישבו על המדוכה וייצרו רעיונות יצירתיים מול האוצר, ויגשרו במאבק הזה בין העובדים, שהם מופקדים עליהם ונושאים באחריות מיניסטריאלית, לבין האוצר, ואני יכול להגיד, על אף ההתנהגות של האוצר, שאני מעריך שבאוצר יש שר שאפשר לדבר אתו.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אנחנו ממשיכים בסדר הדוברים. חבר הכנסת יצחק וקנין, אחריו - חבר הכנסת יוחנן; פלסנר.
יוחנן פלסנר (קדימה):
כמה יוחננים יש פה?
היו"ר מגלי והבה:
פלסנר.
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, לקח לך זמן כאילו יש הרבה יוחננים - - -
היו"ר מגלי והבה:
לא, טעיתי בשם?
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, לא, לא. - - - בדיחה.
היו"ר מגלי והבה:
סליחה שאני לא – כי יושב-ראש חייב להקפיד על הקראת השם בצורה נכונה.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני סגן שר החוץ, אני חושב שלסגן היושב-ראש מגלי והבה אני לא מחדש חידושים, כיוון שאתה היית סגן שר חוץ. לצערי הרב, אני חושב שאנחנו הולכים למסלול של שביתת הפרקליטים. הדבר הזה נמשך כ-40 יום. בסופו של דבר היתה התכנסות של כל הגורמים, שישבו והבינו שהנזק שנגרם כל רגע ורגע למדינת ישראל קשה ביותר. וראינו את העצורים שמשתחררים וראינו אנשים שזה בלתי אפשרי היה לחשוב שהם עומדים – ואין מי שיקבע את הדבר המינימלי, אם הוא כן נעצר או לא נעצר.
זה לגבי מדיניות הפנים שלנו. בסופו של דבר מישהו התעשת והבין שאי-אפשר, זה קטסטרופה. פה אני רואה קטסטרופה מצד אחר. כבר היה אמור להיות פה ביקור של – אם אני לא טועה – נשיא ברית-המועצות, נכון? רוסיה.
מרינה סולודקין (קדימה):
רוסיה, רוסיה.
יצחק וקנין (ש"ס):
רוסיה, טוב. והדבר הזה התבטל בגלל אותה שביתה של משרד החוץ. אנחנו אמורים - - -
היו"ר מגלי והבה:
אני רק אוסיף לך שגם יכול להיות - -
יצחק וקנין (ש"ס):
שהגרמנים - - -
היו"ר מגלי והבה:
- - שהקנצלרית שדיברנו - - -
יצחק וקנין (ש"ס):
כן, כל ממשלת גרמניה אמורה להגיע למדינת ישראל.
היו"ר מגלי והבה:
וגם אומר לי - - -
יצחק וקנין (ש"ס):
ואני חושב שבלי אותן פעולות שעושים הנציגים שלנו בכל רחבי העולם זה יהיה בלתי אפשרי, אני חושב, לקיים את המפגש הזה פה.
יש צדק בשביתה הזו של הנציגים שלנו. אני חושב שהשחיקה בשער הדולר גרמה להפסד כספי גדול מאוד לנציגים שלנו ברחבי העולם, כאשר השחיקה היא כ-30% מהשער, ואם אני הבנתי נכון, חלק מהשכר שלהם משולם בדולרים, לפחות בחלק מהמדינות או במרבית המדינות. אני לא יודע בדיוק איך זה נעשה, אבל אני חושב שבמרבית המדינות השכר משולם להם בדולרים. אם כן, הנזק הכספי שלהם הוא כבד מאוד.
אני חושב שמישהו צריך להתעשת ולקחת את העניינים לידיים ולא להביא אותנו לעברי פי פחת, שהנזק - איך אמר מרדכי לאסתר המלכה? אין הצר שווה בנזק אשר יהיה למלך. הנזק שייגרם למדינת ישראל יהיה יותר גדול מכל מה שאנחנו עכשיו חושבים, אם לשבת אתם או לא לנהל אתם משא-ומתן בזמן שהם שובתים. הבעיה היא בעיה קשה. צריך להתכנס ולסיים את השביתה הזאת. אי-אפשר לתת למצב הזה להימשך, בשום פנים ואופן. בעוד שבוע יצטרכו לבטל את המשלחת הגרמנית, אני כמעט בטוח. במצב הקיים, אני לא בטוח שאפשר יהיה שכל ממשלת גרמניה תגיע לפה, וזה לא סתם ביקור, אני חושב.
ולכן אני קורא גם לסגן שר החוץ וגם לשר החוץ וגם לראש הממשלה, שייקחו את העניינים לידיים ויפתרו את הבעיה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת וקנין. אפילו אני הייתי מחריף ואומר שהפגיעה, גם בקשרי החוץ, גם הביטחונית – שאי-אפשר לדבר על הנושאים האלה מעל במה זאת – הולכת וגדלה מדקה לדקה. אני מזמין את חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא הבנתי, יש - - -
היו"ר מגלי והבה:
יש. ודאי יש נושאים שהם לא לבמה הזאת, ולא למקומות, שאי-אפשר לדבר עליהם בציבור.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
- - -
היו"ר מגלי והבה:
כן.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
אתה רוצה שאני אצא מהאולם?
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, תניח שזה - - -
היו"ר מגלי והבה:
לא, לא. חבר הכנסת מג'אדלה, אני אמרתי – מכירים את הכללים שאנחנו צריכים לשמור עליהם, לעצמנו.
יוחנן פלסנר (קדימה):
לא, אדוני היושב-ראש, אתה יכול להניח שמה שנאמר כאן זה בחדר סגור.
היו"ר מגלי והבה:
לא, יש נושאים שחבר הכנסת ידידי וקנין התייחס אליהם. הוא אמר על הפגיעה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
מאה אחוז, אני מסכים.
היו"ר מגלי והבה:
אני גם קיבלתי מידע שהפגיעה היותר חמורה, שאי-אפשר לדבר עליה בפומבי, מתקיימת כרגע, בימים אלה, בשעות אלה, ולכן אולי זה יזיז למישהו. אדוני שר התשתיות הלאומיות, כנציג הממשלה, אני מניח שאת הדברים האלה אסור להעביר עוד דקה בשביתה הזו.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, אדוני סגן שר החוץ, חברי חברי הכנסת, אני דווקא מאוד מסכים ומחזק את הדברים של חבר הכנסת וקנין, וכמובן של חבר הכנסת מג'אדלה, וכמובן שלך, אדוני היושב-ראש. אני יודע עד כמה שירות החוץ הישראלי חשוב לך, כמה אתה תורם לו, כמה אתה מוקיר אותו, ולכן השביתה הזאת כל כך כואבת לכולנו.
אני רוצה בכל זאת לקחת צעד אחד אחורנית. שירות החוץ הישראלי זה אחד מהאיים של המצוינות בשירות הציבורי הישראלי. זה שירות חוץ שנוסד עוד – חבל, אדוני השר, אני רק, הסיבה שחשוב לי שתאזין היא גם שאתה לא רק נציג הממשלה, אלא נציג המפלגה שבמקרה המשרד הזה הוא בשליטתה, ובאחריותה לטפל בסוגיה הזו. ולכן, כנציג בכיר של מפלגת ישראל ביתנו, אני מאוד אשמח אם תטה אוזן.
שירות החוץ הישראלי זה אי של מצוינות בשירות הציבורי הישראלי. הוא קם עם הקמת המדינה. גייסו אנשים מפה ומשם. חלקם עולים חדשים, חלקם עם ניסיון דיפלומטי. יש סיפורים מדהימים, כיצד באמת יצרו שירות במדינה שאין לה מסורת דיפלומטית. חידשנו כאן ריבונות אחרי אלפיים שנה, וכשעוברים על המסמכים – ויצא לי, במחקרים שערכתי בעבר, לעבור על המסמכים – כאילו היה לנו כאן שירות חוץ, והתקיימה ריבונות יהודית במשך מאות שנים. באמת, שירות חוץ למופת, והמשימות רק הולכות ומתגברות.
זה אי של מצוינות, כל הסיפור זה בערך 800 עובדים מקצועיים, שמתוכם כ-500 נמצאים בארץ, ומשהו כמו 300, 350 – זה סדר הגודל, זה סדר גודל של קבוצה מאוד קטנה, שעוברת מיון מאוד קפדני, שהמשימות שמוטלות עליה הן משימות לאומיות מהחשובות ביותר, חשובות ביטחונית ומדינית. היום אנחנו יודעים שכל הדברים האלה שלובים זה בזה.
היכולת שלנו לנצח את המלחמה הבאה, אם תיכפה עלינו – ואני מקווה שלא תהיה – מושפעת היום לאין ערוך מהייצוג הדיפלומטי שלנו בחוץ-לארץ. כי אנחנו יודעים שדרגות החופש שאנחנו נקבל לסיים את הלחימה, בהיקף ובאינטנסיביות שיידרשו, בין אם זה מול "חמאס", בין אם זה מול "חיזבאללה", בין אם זה מול אויבים אחרים – כאשר מהיום הראשון כבר יפיצו עלינו האשמות שקריות שאנחנו פוגעים בזכויות אדם ופושעים פשעי מלחמה – את כל התשתית, שהיא חלק מהמערך הביטחוני של מדינת ישראל, את כל התשתית למלחמה, ליכולת שלנו לנצח במערכה הדיפלומטית ובמערכה הצבאית הבאה, מניחים אנשי משרד החוץ.
זה חוד החנית שלנו. זו קבוצה של מאות בודדות של אנשים, שכמו שאמרתי, נבחרו בקפידה, שמוותרים על הרבה מאוד, גם במובן של חיי משפחה: בן-הזוג או בת-הזוג צריכים הרבה פעמים לוותר על קריירה ולוותר על הכנסה; זו סכנה של ביטחון אישי הרבה פעמים בשירות בחוץ-לארץ. והם מגיעים אחר כך, ואני – שיוצא לי לבצע משימות הסברה, אני ואחרים, כמו היושב-ראש, למשל, ואחרים שנמצאים כאן מטעם הכנסת – אנחנו רואים אותם במדינות השירות בחוץ-לארץ, ואני רואה בעיניים את השחיקה בשכר ובתנאים. זה לא בתיאוריה. אתה רואה לפעמים דווקא את הנציג שהוא לא השגריר, שצריך לרוץ בין פגישה לפגישה; הוא מגיע ברכבת ובשני אוטובוסים כי כן מקבלים החזר ולא מקבלים החזר, וכן מקבלים החזר לארח בארוחת צהריים את מי שצריך להיפגש ולתחזק, ולחזק ולחבר למדינת ישראל – דברים מגוחכים. ואלה תקציבים שהם בכלל, בראייה מקרו-כלכלית, אין להם שום משמעות בראייה של מדינה. זו קבוצה מצומצמת שאפשר להגדיר אותה בנפרד.
ואני בכוונה - ואני מסיים, אדוני היושב-ראש - לא רציתי לגעת בנזקים המיידיים של השביתה, כי חבר הכנסת וקנין דיבר על כך, על הביקור של בכירי ההנהגה הרוסית והביקור של מרקל. אבל האתגרים הם מיידיים, גם הדה-לגיטימציה, גם עכשיו שורת ההכרות במדינה פלסטינית.
ובמקום לטפח את שירות החוץ, לטפח את מערך ההסברה, אנחנו רואים ממשלה שמתעלמת, כאילו מדובר בשביתת הפרקליטים: שישבתו, נראה מה יהיה. למי אכפת? נמצאים כאן הנציגים של המפלגה ששולטת בתיק הזה. חברים, דני אילון, אדוני סגן שר החוץ, אתה צמחת במערכת הזאת. אני מבקש, מצפה ומקווה שאתה תישא את הדגל הזה, תייצג את האינטרס הציבורי הזה, ותעשה את מה שראינו אתכם עושים כל כך טוב בנושאים אחרים שהם הרבה פחות חיוניים לביטחון המדינה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת פלסנר. חבר הכנסת זבולון אורלב, אחרון המתדיינים בהצעה הזאת. אחר כך ישיב להם סגן שר החוץ.
קריאה:
- - -
היו"ר מגלי והבה:
כן, גברתי.
קריאה:
- - - התשובה.
היו"ר מגלי והבה:
בסדר. אדוני, בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר וסגן שר החוץ, אני שייך לאלה שמייחסים למאבק המדיני חשיבות אסטרטגית למדינה לא פחות מחשיבות המאבק הצבאי.
חבר הכנסת מקלב, אני צריך את תשומת לבו של סגן השר אילון. זה נכון שתמיד כשאני פונה אליו הוא נותן לי תשומת לב, אבל גם היום אני צריך את תשומת הלב שלו.
אורי מקלב (יהדות התורה):
- - -
זבולון אורלב (הבית היהודי):
זה רק מראה את החשיבות שאני מייחס לסגן שר החוץ.
הניסיון המדיני ארוך השנים של מדינת ישראל מלמד שניצחון בקרב ובמאבק צבאי הוא תמיד ניצחון חשוב והוא הכרחי, אבל בסופו של דבר הזירה המדינית היא הקובעת. יוכיחו כל המלחמות שבסופו של דבר – הזירה המדינית. לכן, אני חושב שככל שהשביתה הזאת מתארכת, היא ממש פיגוע אסטרטגי-מדיני למדינת ישראל, מה עוד שמצבנו הבין-לאומי היום קשה. מול מסע של דה-לגיטימציה חמור, קשה, שמתנהל נגדנו, עם מאמצים להעמיד לדין מנהיגים פוליטיים ומפקדים צבאיים, להפקיר פתאום את הזירה המדינית זה דבר שהוא בלתי אפשרי.
אני לא בקי בשביתה. אני גם לא יודע מי צודק. אין לי מושג. אני גם מכיר בזכות העובדים לשבות. זו זכותם. אבל אני חושב שיש גם זכות למדינה זאת, למדינה היקרה שלנו, למדינת ישראל, שהזירה המדינית לא תופקר. זו זכות יסודית של המדינה. יש גם גבולות לשביתות, ואני אומר את זה גם כלפי הממשלה וגם כלפי העובדים. אמרתי שאני לא יודע מי צודק. אני יודע מהו המחיר הכבד שאנחנו משלמים. הוא מחיר כבד מאוד, והזכיר אותו גם קודמי.
לכן, גם אני פונה בבקשה מאוד נמרצת אל העובדים ואל הממשלה לשבת ביחד, ובסופו של דבר הפתרון יימצא. אז במקום שנשלם מחיר כל כך כבד, אם אפשר להקדים את הפתרון הזה, ויפה שעה אחת קודם, ואם צריך להכניס את ראש הממשלה ואם צריך להכניס את שר האוצר – פה מדובר בדבר שכמו שקראתי לו, הוא פיגוע אסטרטגי-מדיני. זו לא שביתה שאפשר לתקן אותה. אם עובדי הרשויות המקומיות היו שובתים, היה אפשר לתקן את זה. אוספים אחר כך את מה שהם לא אספו. אפילו שביתת מורים אפשר לתקן – משלימים את השעות לאחר מכן. זו שביתה שאי-אפשר לתקן אותה. במובן מסוים, אפילו שביתת הפרקליטים הקשה ניתנת לתיקון. ייקח זמן וישלימו את התיקים האלה. בסוף לא ישחררו אף אחד. אף אחד לא ירוויח מהשביתה הזאת. אבל פה, לא עשית את השיחה, הביקור לא התקיים, לא הגנת על המדינה במקום שצריכים להגן – זהו, זה נזק, כמו שמכונה בשפה היהודית המקורית "דבר האבד".
לכן, אני אומר: אל תהיו אדישים. אני אומר אל תהיו אדישים לא לממשלה, אני אומר גם לעובדים. גם לעובדים. אל תהיו אדישים. בנפשנו הדבר. ואנא מכם, פתרו את הבעיה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
כל - - -
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זבולון אורלב. אני מזמין את סגן שר החוץ דני אילון להשיב. בבקשה.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, הרשו לי להתחיל מהסוף, שורה תחתונה. יש כאן הצעה לסדר-היום, ואני הייתי מציע, בשם הממשלה, להעביר את ההצעה הזאת לדיון בוועדת העבודה של חבר הכנסת חיים כץ. הוא כבר החל בדיונים. הופעתי בוועדה שלו לפני שבוע. הוא גם איש שמאוד מאוד מתמצא בנושאים האלה. זו בהחלט ההצעה שלי כרגע להצבעה – להעביר את זה לוועדת העבודה של חבר הכנסת כץ. אז זו השורה התחתונה.
כדי לסבר את האוזניים לכולם, הדבר הזה הוא בהחלט לא דבר שאנחנו רואים בו דבר פשוט, ולא מקלים ראש בנושא הזה ומאוד מקווים שהעובדים יחזרו לעבודה לאלתר.
וכאן אני רוצה להגיד, באמת לסבר את האוזניים – אמר חבר הכנסת מג'אדלה שהעובדים לא מתוגמלים כראוי וגם התוספת היא לא תוספת הוגנת. אז חבר הכנסת מג'אדלה, פה אני רוצה להגיד לך שהתוספת היא הוגנת, כי אותם - - -
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, כמה אחוזים? בבקשה.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני אגיד. אני אפרט. אותם 2.5% שהוצעו לעובדים הם בנוסף ל-6.5% או 6.25% שמקבל כל המשק, בנוסף למענק חד-פעמי של 5,000 שקל, כאשר כל המשק מקבל רק 2,000 שקל. אבל זה לא הסוף, מכיוון שבנוסף לזה בהצעה כל עובד משרד החוץ יקבל תוספות של עד 14.75% עבור שירות שהוא כבר היה בו בחו"ל ועבור שירות עתידי, ואנשים שמחזיקים בתואר שני – וכאן אני חייב להגיד לכם שרוב אנשי משרד החוץ, הדיפלומטים, מחזיקים בתואר שני, כלומר זה יחול כמעט על כולם – יקבלו בנוסף לכך, בשיא הוותק, העלאה בשיעור של 7.5%–15%.
היו"ר מגלי והבה:
אם אני עושה סך הכול, אתה כמעט הגעת ל-22.5%.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אפילו יותר. אני אומר שיותר. מה גם ששר החוץ השיג למשרד – ואתה יודע את זה, אדוני היושב-ראש, גם בתור סגן שר חוץ לשעבר – הוספנו 60 דרגים אישיים. זה אומר שכ-60 איש או יותר יקבלו במשכורתם תוספת ממוצעת של 800 שקל לחודש.
זאת אומרת, אני – ואני אומר את זה כאן גם באופן אישי, כמו שאמר חבר הכנסת מג'אדלה וחבר הכנסת פלסנר: זה נכון. באמת הייתי גאה להיות, והיתה זו זכות לשרת את מדינת ישראל בשירות הדיפלומטי כ-20 שנה, גם בתפקידים בארץ וגם בתפקידים בחו"ל. אני אומר לכם שאני סבלתי באופן אישי מהחרפה הזאת שאנשי משרד החוץ, בגלל סיבות כאלה ואחרות, סבלו באמת משכר שהוא כמעט מבזה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
יש גם עניין של תנאי עבודה. כל הסיפור הזה של התקטננויות - - - דיפלומטים בחו"ל ואין החזר הוצאות לאירוע.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
זה – עזוב. אני אומר לך שאני, בתור - - -
יוחנן פלסנר (קדימה):
ושהמשכורות של מספרי שתיים הן כאלה שהם לא יכולים לשכור דירה.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני אומר לך שבתור מזכיר ראשון, יחסית צעיר, בניו-יורק, בשנות ה-90 המוקדמות, היתה לי באמת בעיה לשכור דירה בניו-יורק. הכסף לא הספיק. הייתי צריך - - -
יוחנן פלסנר (קדימה):
המצב רק החמיר מאז.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
החמיר או לא החמיר – אני לא יודע. אני אומר לך שהייתי צריך לכתת רגליים ולגור מעבר לנהר ההדסון, למצוא איזה בית בניו-ג'רסי, במקום שהיה במרחק של כמעט שעתיים ממקום העבודה, כי הכסף לא הספיק. אני אומר לך שאני סבלתי מזה באופן אישי. בתור ראש נציגות בוושינגטון, אני אומר לך שאת רוב האירועים שהיו אירועים חשובים, ארוחות בוקר בבית עם סנטורים חשובים או אנשי ממשל או אנשי תקשורת, מימנתי מכיסי, כי קצובת הייצוג לא הספיקה. אז אני בהחלט מבין, באופן אישי, את הצורך ואת החשיבות שלאנשי משרד החוץ יוענקו לא רק האמצעים המתאימים כדי שהם יוכלו למלא את עבודתם – וזה דבר שהוא כמובן הכרחי ודבר שאין עליו ויכוח – אלא גם משכורות שמכבדות את בעליהן כאן, באופן מוחלט, כדי שאנשים יוכלו לחיות כאן, וגם באופן יחסי לאנשי ממשלה אחרים, ממשרד הביטחון וכו'.
יוחנן פלסנר (קדימה):
מה אתם עושים עם הכוח הפוליטי שלכם כדי לממש את היעד הזה?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אז אני אומר לך. הצגנו את הבעיה, ואני אומר לך שאנחנו, כהנהלת משרד החוץ, בראשות שר החוץ, התגייסנו, ובחצי שנה, הייתי אומר בחצי השנה האחרונה, אנחנו עובדים באופן ממוקד מול האוצר. אבל מעבר לזה, תקציבי משרד החוץ בשנתיים האחרונות גדלו ב-384 מיליון שקל, שזה אחוזים נכבדים. הוספנו 45 תקנים של דיפלומטים, לפחות עוד 42 תקנים של צוערים ולמעלה מ-30 מיליון שקל נוספים לבניית תשע נציגויות חדשות, אם זה במינכן, אם זה בוולינגטון, אם זה בסאו-פאולו, סנט-פטרסבורג ובמקומות נוספים. הדברים נעשים.
באופן אישי, כמו שציינתי, וזה גם לחבר הכנסת וקנין, אנחנו בהחלט הגענו להסכמה של האוצר שבסופו של דבר – כבר עשינו את הפירוט, של ה-2.5 מעל ה-6.5, של ה-3,000 מעל ה-2,000, של ה-8.75, של עוד 7.5 בשיא הוותק. אנחנו באמת מגיעים, בממוצע, אדוני היושב-ראש, כיום, לתוספת של כ-22.75%. ואני אומר לך ביושר שזו הצעה הוגנת. זו הצעה - - -
היו"ר מגלי והבה:
אני לא מבין, אדוני. אני לא רוצה להפריע לך. העובדים אומרים: אם ייתנו לנו 22.5%, אתם יכולים לייצג אותנו ולחתום עכשיו במקומנו. אז מה הבעיה לשבת על המדוכה ולסגור את העניין?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני מאוד מקווה - - -
היו"ר מגלי והבה:
הרי אני מניח שכמו שדיברו עם חברי פה, אנחנו בקשר עם אותם שובתים. אומרים: אם יש לנו 22.5%, חברי חברי הכנסת, מוכנים עכשיו לחתום, לא עוד שעתיים.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
בסדר. אני מקווה שאף אחד פה לא מיתמם, וההצעה שאני מדבר עליה היא הצעה שידועה לעובדים, אני מניח שהם כבר ניתחו אותה. ואני אומר לכם שוב, עם יד על הלב, שאני חושב שהצעה כזאת היא הצעה הוגנת.
היה והאוצר – אנחנו גם צריכים לחשוב כאן, ואתם, בהחלט, חברי הכנסת, אתם יודעים כמה אנחנו נאבקים כאן בכנסת על כל שקל לתקציבי חינוך ותקציבי רווחה, שלא לדבר על תקציבי ביטחון ועל השפעות רוחב וקיצוצי רוחב וכו'. אנחנו כאן, כמנהיגי הציבור - - -
יוחנן פלסנר (קדימה):
כולל משרדים חדשים.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
חבר הכנסת פלסנר, גם אתה, כמנהיג ציבור, צריך לקחת את כל השיקולים האלה. תשמע, אתם בהחלט ייצגתם נאמנה את עמדת הוועד של משרד החוץ, אבל גם כאן כמובן - - -
יוחנן פלסנר (קדימה):
את האינטרס הלאומי, אני חושב.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
האינטרס הלאומי הוא – אנשי הוועד של משרד החוץ לא היו צריכים להשבית את משרד החוץ ולפגוע באינטרסים של ישראל, אם זה בביקור מדוודב ואם זה בביקורים נוספים, על סמך ההצעה הזאת, שהיתה כבר בידיהם הרבה זמן לפני הביקור של מדוודב. לכן אני רוצה שוב להגיד: אני קורא כאן לעובדים לקבל את ההצעה הזאת. כמובן, תמיד אפשר לקבל יותר, אבל תפסת מרובה, חבר הכנסת פלסנר, לא תפסת. ואני אומר לך כאן, גם כאחד שגדל במשרד החוץ ויודע בדיוק על בשרו את ההתלבטויות ואת החוויות של שכר, ואני חייב להגיד, השכר היה, לפחות עד ההצעה הזאת של משרד האוצר, שכר עלוב. אבל היום, עם ההצעה הזאת, אני כבר לא אומר שזה שכר עלוב.
עכשיו, עד כמה שידוע לי ביום חמישי - - -
יוחנן פלסנר (קדימה):
זו הצעה שמאפשרת למישהו שהוא לא שגריר, שהוא חוזר לארץ, לאשתו, בת-זוגו, ולו להתקיים?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
כן. להערכתי כן. דרך אגב, במשרד החוץ בזמני היתה הבדיחה שאמרה – אני גם, לא הייתי יכול להתקיים אם אשתי לא היתה עובדת. אז תמיד היינו אומרים: אנחנו, אנשי משרד החוץ, עובדים בשביל הכבוד, הנשים שלנו עובדות בשביל הכסף. תמיד זה היה כך. אני מקווה שהדברים האלה כבר השתפרו. אני בהחלט מאמין שעם ההצעה הזאת הדברים מתוקנים.
אבל, וזה העדכון האחרון שאני מקבל, אדוני היושב-ראש, אני מבין שביום חמישי הקרוב, בעוד יומיים, הממונה על השכר, לפחות לפי הנתונים שיש בידי – אני לא רוצה לחתום על זה, אבל זה המידע שקיבלתי ממש ברגעים אלה – שהממונה על השכר מתעתד לקיים ישיבה אצלו עם העובדים, עם נציגי ההסתדרות - - -
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, מדוע אי-אפשר לעשות את הישיבה הזאת עוד היום ולחסוך? למה אותם יומיים?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
שאלה טובה.
היו"ר מגלי והבה:
אחד מהחברים, נדמה לי אתה, חבר הכנסת וקנין, דיברת על 60 יום או 40 יום של אותם פרקליטים.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
שאלה טובה. אם אתה שואל אותי, הישיבה האמיתית התקיימה כבר לפני חודשיים, כאשר השגנו לעובדים את ההישג הזה. ואני חייב לציין שעד לאותו רגע, עד לאותו הסכם, אנחנו צעדנו יד ביד עם העובדים. וכאשר האוצר ואנחנו הגענו – "אנחנו", אני מתכוון להנהלת המשרד – לעמק השווה, שחשבנו שהוא בהחלט מספק וגם כמובן קשוב לצורכי המשק וצורכי האוצר והשיקולים הרוחביים וכל הדברים היפים שכולכם כאן וכולנו כאן יודעים ומתלבטים בהם בכל דבר ועניין – לא רק בנושא משכורות של עובדי משרד החוץ, אלא גם בנושאי רווחה, בנושאי ביטחון, בנושאי קליטה וכל דבר אחר – אנחנו מאמינים שבשיקול כולל זו הצעה, כמו שאמרתי, הוגנת.
למה הישיבות לא מתקיימות היום? אני לא יודע, אבל אני חושב שזאת אחריות ואחריות כבדה שלקח על עצמו הוועד, הוועד של עובדי משרד החוץ, בכך שהוא נקט צעדים חד-צדדיים, מנסה להגיע באופן כוחני להישגים יותר גדולים. ברגע שזה קרה, נפרדו דרכינו, נפרדה דרכה של ההנהלה מהעובדים, ואנחנו עדיין קוראים לעובדים לשוב מייד לעבודה, גם אם הם לא באו על סיפוקם המלא. כמו שאומרים: האויב של המושלם - - -
רונית תירוש (קדימה):
של הטוב זה המושלם.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
סליחה, האויב של הטוב - - -
רונית תירוש (קדימה):
זה הטוב יותר.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
נכון. האויב של הטוב הוא המושלם. ואנחנו לא חיים בעולם מושלם. ואני חושב שזו הצעה טובה.
לסיום, אני רוצה שוב לחזור על הצעתי להעביר את הדיון לוועדת העבודה של הכנסת. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לסגן שר החוץ דני אילון. יש לנו שתי הצעות, או הבעות דעה, אחרות. חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי, ואחריה – חבר הכנסת איתן כבל. בבקשה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, שרים, חברי חברי הכנסת, קודם כול, אני הייתי רוצה לספר לכם שבגלל העיצומים - - -
היו"ר מגלי והבה:
גברתי, יש לך דקה, אז - - -
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
כן, כן. אני מניחה שתיתן לי עוד כמה. אם תעיר לי כל שנייה, אני לא אספיק להיכנס לדקה הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
רגע, חברת הכנסת אנסטסיה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אני מבינה שאתה מייצג כאן אופוזיציה, כרגע, בדיון הזה.
היו"ר מגלי והבה:
ההערה שלך מיותרת, ואני מחליט כרגע שאני לא נותן לך את הזכות לדבר, כיושב-ראש.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אז אני אקצר.
היו"ר מגלי והבה:
את יכולה לשבת. או שאת לא תאשימי את היושבי-ראש - - -
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אל תתקוף, חבל.
היו"ר מגלי והבה:
אני לא תוקף, את - - -
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אני עוד לא התחלתי ואתה כבר תוקף, בפעם השנייה כבר.
היו"ר מגלי והבה:
אני אמרתי: מגיעה לך לפי התקנון דקה. ואני הבנתי שאת רוצה לספר סיפור.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אני עוד לא התחלתי, אתה לא הקשבת עד הסוף.
היו"ר מגלי והבה:
אז יש לך דקה. בבקשה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
נתחיל מעכשיו. קודם כול, אנחנו שמענו את יוחנן פלסנר, שניסה להפיל את כל האחריות על משרד החוץ. אני רוצה להזכיר לכם עובדות. היו לנו בהיסטוריה של מדינת ישראל בערך 20 שרי חוץ. והגברת, יושבת-ראש האופוזיציה, ציפי לבני, היתה בתפקיד שלוש שנים, מ-18 בינואר 2006 עד ה-1 באפריל 2009. אני חושבת שהיה לה מספיק זמן בשביל לעשות שינויים במשרד החוץ.
דבר נוסף. אנחנו ביטלנו, לצערי, נסיעה לפריס, שהיתה מתוכננת פעמיים ובוטלה פעמיים, ובשבוע הבא היינו צריכים לנסוע לשם ולהציג את העמדה שלנו.
אני מאחלת לכל עובדי משרד החוץ להגיע לפשרה ולהגיע להזדמנות לעשות שינוי למען כל עובדי משרד החוץ, שעושים עבודת הסברה מצוינת למדינה שלנו. תודה. אני הספקתי?
היו"ר מגלי והבה:
יש לך עוד חצי דקה.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
עוד חצי דקה.
היו"ר מגלי והבה:
תסתכלי על השעון.
אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו):
אני מבטלת, אנחנו נגיע להצבעה.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה. חבר הכנסת איתן כבל. אני לא צריך להסביר לך את הכללים, בסדר. בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, מה מצפה סגן השר מעובדי משרד החוץ? הרי איזו הזדמנות יש להם? אם יתאפשר להם על מי מנוחות לנהל דיונים, אף אחד לא ינהל לעולם דיונים עם אף אחד. זו ההזדמנות שלהם, והם צריכים לנצל אותה, וצריכים לנצל אותה עד הסוף כדי להגיע להסדר.
הרי זה אלף-בית. אדוני היה עד לא מזמן מעובדי משרד החוץ, ואני מניח שגם אם לא אמרת את כל אשר יש בלבך מעל הבמה אתה מבין בדיוק ללבם של האנשים. אתה יודע, ככל שחולפות השנים, מצבם של עובדי משרד החוץ בתפוצות נהיה יותר ויותר קשה – התנאים יותר מורכבים, העניינים יותר מסובכים. ולכן אני באמת מצפה שהנהלת המשרד – כי התחושה, לפחות הציבורית, היא שהנהלת המשרד איננה מסייעת לעובדים, וזה אולי הדבר הכי חשוב שמתקיים כאן. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל, גם על העמידה בזמנים. חברי חברי הכנסת, אלה שהציעו את ההצעה – חבר הכנסת גאלב מג'אדלה, סגן השר הציע שוועדת העבודה, הרווחה והבריאות תדון בנושא. האם אדוני יש לו ועדה אחרת או הצעה אחרת?
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לא, לא, זה בסדר.
היו"ר מגלי והבה:
אוקיי, מסכים. חבר הכנסת יצחק וקנין? מסכים. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ועדת העבודה והרווחה?
יוחנן פלסנר (קדימה):
זה מה שאתם רוצים?
קריאות:
כן, כן.
יוחנן פלסנר (קדימה):
בסדר גמור.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת זבולון אורלב? כן.
אם כך, אנחנו עוברים להצבעה. מי שיצביע בעד זה יהיה בעד הדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. מי שנגד אז נגד, וגם אפשר להסיר מסדר-היום.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אני מקווה שחבר הכנסת חיים כץ יקיים את זה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 16
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 16, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעות לסדר-היום בנושא המשך העיצומים של עובדי משרד החוץ תועברנה לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות. אני מקווה שהדיון ייעשה מהר מאוד.