קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הפיכת טקס זיכרון להרוגי האסון בכרמל למסע לינץ' מגמתי בשר הפנים היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 4692, של חבר הכנסת דוד אזולאי: הפיכת טקס זיכרון להרוגי האסון בכרמל למסע לינץ' מגמתי בשר הפנים. חבר הכנסת דוד אזולאי. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אני ביקשתי להעלות את הנושא הכאוב, את אותו טקס זיכרון להרוגי האסון בכרמל. ביקשתי להעלות את הנושא הזה על סדר-היום. בראשית דברי אני רוצה לשגר מכאן תנחומים למשפחות השכולות ולהתפלל עבורן שלא יוסיפו לדאבה עוד ושהקדוש-ברוך-הוא יעזור, שייתן להם את הנחמה הראויה להם. חברי חברי הכנסת, זה היה אירוע ממלכתי. זה היה אירוע התייחדות לזכרם של אותם קורבנות, ולא זכור לי מקרה של אירוע ממלכתי של התייחדות עם זכרם של נספים שמסרו את עצמם על קידוש השם – שזכרם של קדושים ייפגע בצורה כל כך בוטה כפי שהיה באותו אירוע. צר לי לקבוע שזאת היתה אחת הפעמים שחצו קווים אדומים, כאשר תוך כדי אירוע היתה התפרצות לא ראויה, לא מכובדת, כלפי שר הפנים, שכל רצונו היה אחד ויחיד, לבוא לנחם את המשפחות, לכבד את החיים ולהתייחד עם זכרם של הנפטרים. באירוע השתתפו נכבדים, החל בראש הממשלה, הרבנים הראשיים לישראל, משפחות שכולות. לקום תוך כדי אירוע, לשפוך דמו של שר – אני לא זוכר מקרה כזה. ולא חשוב, תהיה הסיבה אשר תהיה; לעשות מעשה כזה, שלא ייעשה, איננו ראוי, וחבל שכך. אני בטוח שהרוב הדומם באותו ערב לא אמר את שלו. אני רוצה להגיד לחברים, למחרת בבוקר קיבלתי טלפון אישי מאחת המשפחות השכולות בצפון. אותה משפחה – האב השכול פנה אלי, התברר שהוא מכיר אותי. אני אומר לכם את הדברים האלה ואני מתרגש. האב הזה פשוט הזכיר לי שהמנוח היה תלמיד שלי. הוא אומר: לא התקשרתי להזכיר לך שלא באת לנחם אותנו – כי באמת אותם לא הספקתי לנחם, ניחמתי משפחות אחרות – אלא הוא דיבר אתי בדמעות, כשדמעות בעיניו, ואמר לי: אני מבקש ממך, תמסור את התנצלותי לרב עמאר, הרב הראשי לישראל, ואלי ישי, שר הפנים. הוא אומר: אני הרגשתי אתמול שפגעו בבן שלי, שבאתי אתמול לטקס הזה שלו, ולא ציפיתי שכך ינהגו חברי, שהם גם משפחות שכולות. הרוב הדומם באותו ערב לא צעק, וההוכחה זה אותו טלפון של אותה משפחה, אותו אב שכול שפנה אלי וביקש שאני אתנצל בשמו אצל הרב עמאר ואצל השר אלי ישי. אני באמת שואל: על מה? על מה הזעקה הזאת? על מה לחלל את כבודם של חללים קדושים? הרי אלי ישי רצה ועדת חקירה. הוא רצה את זה. לקום באמצע הטקס, לבזות בן-אדם? אני חושב שהרבנים הראשיים לישראל עשו מעשה של קידוש השם בכך שאלי ישי ספג את העלבון הזה ולא הגיב, כי הוא לא רצה לפגוע במשפחות השכולות, והוא יצא החוצה כשהרבנים הראשיים מלווים אותו. ואני חושב שזה היה מעשה של קידוש השם. אבל אם יש בלבי כעס, זה על ראש הממשלה מר בנימין נתניהו, שהתנהג לא כחבר, אלא כאדם שאינו מכיר ואינו יודע בכלל מי זה השר אלי ישי. ציפיתי, אני מודה, ציפיתי שראש הממשלה לפחות ינהג כמו הרבנים הראשיים. שר בממשלתו, שותף בכיר בממשלתו – באירוע כזה הייתי מצפה ממנו שיקום וינהג כמו הרבנים הראשיים וילווה – – – היו"ר אורי מקלב: הסגן שלו, לא? זה סגן שלו. דוד אזולאי (ש"ס): סגן שלו. שילווה אותו החוצה ויחזור לטקס. אבל, רבותי, זהו ראש הממשלה, אין מה לעשות. כנראה אין לו חברות, אחרת אין לי הסבר לכך, וחבל שכך. בכל אופן, האיש שצעק שם ועשה את כל הבלגן הזה וצעק בעד ועדת חקירה – אני מציע שאותם אנשים, ולא היו הרבה – המשפחות השכולות היו עסוקות בכאב שלהן, בצער שלהן. הן לא עשו את מה שהוא עשה, אבל אולי הוא חושב להיבנות מוועדת חקירה. אני יכול להגיד לכם שהוא האחרון שיכול להרוויח דבר-מה מאותה ועדת חקירה, אם תקום בבוא היום. אבל אני בכל אופן חושב שהשר אלי ישי עשה מעשה של קידוש השם, לא רק באותו ערב אלא גם למחרת ובמשך כל הזמן, שהעדיף לספוג עלבונות, לשתוק ולא להגיב, ובעצם זוהי גדולתו של השר אלי ישי. כי לא כל אחד יודע ברגעים כאלה לשמור על איפוק ולא להגיב, ולעשות רצון של המיעוט שבמיעוט כדי לא לקלקל את אותו טקס, לקום ולצאת החוצה. ידידי וחברי לסיעה הרב אליהו ישי, נהגת כפי שחינכו אותנו להתנהג ברגעים קשים, כפי שנאמר על אהרן הכוהן. כשבניו נהרגו – כתוב "וידם אהרן", קיבל עליו את הדין באהבה ובשקט. אלי ישי נהג כך, ועל כך הוא ראוי להערכה וברכה. תודה רבה, אדוני. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, חבר הכנסת דוד אזולאי. אני מבין שהשר אלי ישי ממשיך במדיניות הזאת של ויידום אהרן – ויידום השר ישי, והוא לא מגיב על הדברים גם עכשיו. זו לא תשובת השר, אבל תשובת השר הזה, במקרה השר אלי ישי, שהוא גם – – – נסים זאב (ש"ס): אפשר הצעה אחרת, אדוני היושב-ראש? היו"ר אורי מקלב: אפשר הצעה אחרת. הבנתי, אבל, שהשר ממליץ לשתוק. נסים זאב (ש"ס): מה? היו"ר אורי מקלב: אני מבין שההמלצה של השר אלי ישי היא לא להגיב. רק תביא את זה בחשבון. נסים זאב (ש"ס): אני לא קיבלתי את ההודעה הזאת ממנו. אני חושב שמתפקידנו למחות על עלילת הדם הנוראה. במשך חודש ימים לבוא ולהדביק לו את החללים, 44 חללים, כאילו זה מחדל של השר אלי ישי. איפה הממשלה שלנו? איפה ראש הממשלה? מישהו מאמין בתעלול הזה? למה ראש הממשלה לא מגיב? ואהי כאיש אשר לא שומע וכאילם לא יפתח פיו. למה? אני רוצה לומר לך, אדוני היושב-ראש, בשבעה השר אלי ישי, עם כל – הייתי אומר – ה"עליהום" שהיה עליו, הלך לבקר ולנחם את המשפחות יחד עם יושב-ראש ועדת הפנים, וגם אני באתי לכמה משפחות. גילו הערכה, לא היה אחד שהתלונן או פתח את פיו, חוץ מאותו אחד שבאותו ערב ניצל את הבמה והפך את הטקס הזה לבמה פוליטית, לצערי הרב. לכן, אדוני היושב-ראש, אני חושב שלא יכול להיות, כאשר מבזים שר בממשלת ישראל, שהממשלה כולה לא תעמוד מאחוריו ותתייצב כמו שצריך. היו"ר אורי מקלב: אוקיי. אדוני המציע, חבר הכנסת דוד אזולאי, אתה מסתפק בשתיקה? דוד אזולאי (ש"ס): אין לי עניין להעצים את הדבר הזה.