קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
דוח "מרכז אדוה" מצביע על ירידה בשיעור הזכאות לתעודות בגרות בעיירות הפיתוח
היו"ר מגלי והבה:
הנושא הבא: דוח "מרכז אדוה" מצביע על ירידה בשיעור הזכאות לתעודות בגרות בעיירות הפיתוח – הצעות לסדר-היום מס' 4522, 4535, 4540, 4546, 4556, 4557 ו-4565. ישיב על ההצעות שר החינוך גדעון סער. ראשון המתדיינים הוא חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו – חבר הכנסת יצחק וקנין, ואחריו – שי חרמש, לפי הסדר. בבקשה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אתמול נערך בוועדת החינוך דיון בנושא מבחני "פיזה", שבחנו את ההישגים בלימודים של התלמידים בגיל 15, כלומר כיתה י', בהשוואה בין-לאומית. התוצאות, בלשון המעטה, הן עגומות גם מבחינת הממוצע הכללי וגם מבחינת הפיזור של התוצאות, שמשקף אי-שוויון עמוק בין עשירים לבין עניים, בין יהודים לערבים, בין מרכז לפריפריה.
נתוני הבגרות שהתפרסמו ומתפרסמים בשנים האחרונות, שמעידים על פער עמוק הולך וגדל בין יהודים לערבים וגם בין מרכז לפריפריה ובין עניים לעשירים בוודאי, לא צפויים להשתנות על-פי המבחנים של "פיזה". כלומר, כבר יש כאן, כבוד השר, זיהוי מוקדם. אני טוען שאני יכול לנבא את תוצאות הבגרות של תלמידים אלה בעוד שלוש שנים. התמונה שהתקבלה היום במבחני "פיזה" לא תשתנה בהרבה אם לא יעשו צעדים דרסטיים כדי לשנות את המצב.
מבחני "פיזה", לדעתי, מונחים בפני משרד החינוך, והשאלה היא, מה עושה בהם משרד החינוך. האם לתת לדברים לזרום כמו שהם היום – תוצאות הבגרות, כפי שדוח "מרכז אדוה" מציג אותן, יהיו אותו דבר בעצם. שינויים קלים. נתנחם ב-1% לכאן או לשם או ב-2% מקסימום, אבל שינוי לא צפוי ללא נקיטת צעדים דרסטיים. אני חושב, כבוד השר, שמבחני "פיזה" הם אור אדום והם גם אוצר בלום כי יש כאן פריסה ארצית, יודעים באיזה מגזרים ובאיזה מקומות קיימת הבעיה. מזהים אותה כבר בתחילת התיכון, לא מחכים לבגרות.
וכאן אני חושב שנגמרו כמעט הפטנטים למשרד החינוך – הפרויקטים המיוחדים למיניהם, מועד ב', מועד חורף, קבוצות מיקוד. כל אלה פרויקטים מיוחדים, האחד אחרי השני, לא יעזרו כאן. דרושה תוכנית אסטרטגית מקיפה כדי לשנות את המצב וכדי שיהיה לנו בית-ספר טוב. בית-ספר טוב, כפי שנאמר, הוא בית-ספר שאין בו פרויקטים מיוחדים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת זחאלקה. אני מזמין את חבר הכנסת יצחק וקנין. אחריו – חבר הכנסת שי חרמש, ואם הוא לא יהיה כאן – חבר הכנסת אחמד טיבי.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר החינוך, אדוני שר הדתות, חברי הכנסת, רבותי, אני לא מתפלא על דוח "מרכז אדוה" בכלל. אני לא אתפלא אם אנחנו נראה בתקופה הקרובה עוד דברים שיצביעו על היחלשות בכל הפרמטרים באזורי הפיתוח, מכיוון שלצערי הרב אנחנו מדברים על אזורים שבשנים האחרונות סבלו מגזירות שהם לא יכלו לעמוד בהן. אחת הגזירות הקשות ביותר היא הקיצוץ במענקי האיזון, שזה אוטומטית משפיע על היכולת של הרשות המקומית להשתתף באותם אחוזים שהיא חייבת להשתתף מול משרד החינוך או מול משרד הרווחה. רשויות מקומיות חלשות באזורי הפיתוח, רבותי, קורסות תחת הנטל היומיומי שלהן לתת את השירות המינימלי לאזרח.
זה לא, רבותי, רשות כמו עיריית תל-אביב, שהיא נטולת מענק והיא יכולה להסיט חלק גדול מהתקציב שלה לטובת חינוך, לטובת תגבור שיעורים, לטובת תגבור אותם ילדים שבאים מאוכלוסיות קשות דווקא, וכאשר אתה פוגע בדבר הזה – רבותי, לי אין ספק לאן זה מוביל. לי אין ספק שאנחנו נראה תוצאות אחרות גם בתחומים אחרים, מלבד החינוך, שדווקא באותם אזורים שהממשלה מחויבת לסייע ולעזור בהם – הממשלה לא עושה את זה. יש יותר מדי אמירות: נגב, גליל, אזורי פיתוח. רבותי, אלה אמירות נבובות. אפילו לא מחזיקות מים, אני אומר. כלום. ורבותי, אני אומר זאת כחבר הקואליציה. אני גר שם.
אני יכול לתת דוגמה. היום היתה לי שיחה עם שר האוצר בנושא המשכנתאות. וכולכם יודעים באיזו בועה אנחנו נמצאים, באיזה משבר, באיזה חבית חומר נפץ. אני חייב להגיד את זה מעל הדוכן הזה. מישהו לא מבין את המציאות. אם באזור שלי, אני לוקח את המושב שלי, אני נותן דוגמה פשוטה ביותר – יש אפשרות היום לבנות דירות, יש דירות, יש שטחים מוכנים לבנייה. אבל אם הממשלה מורידה את המענק, מענקי מקום, פעם שנייה – את הפיתוח של אזור מאוד קשה, אזור הררי, מטילים אותו על המשתכן, והרי לך מציאות שהדירה שם מגיעה למיליון וחצי שקל, מיליון ו-200,000, כשלפני כמה שנים כל אזרח יכול היה לקנות, כשהיו מענקי מקום, וגם הפיתוח היה על משרד השיכון. קחו את כל הפרמטרים האלה, אמרתי את זה לשר. אמרתי לו: תגידו, אתם לא רואים? אתם באיזה עיוורון? כל החושים שלכם נפלו הצדה? מה קורה לנו, ריבונו של עולם. איך אפשר, איך אני יכול, איך אני לא אצא באמירה שאני שם את המפתחות והולך כיוון שאני רואה פה עיוורון אחד גדול. ובאים פקידים ומספרים לנו סיפורים בוועדת כספים.
רבותי, זה בלתי אפשרי. אני אומר לשר החינוך ואני אומר את זה לשרים שלנו, ואני אומר לכל הממשלה: מספיק עם האמירות של אזור הגליל והנגב ואזורי הפיתוח. שום דבר לא נעשה. לא במענקים, לא בשום דבר. רק דיבורים. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת יצחק וקנין. אני מזמין את חבר הכנסת שי חרמש. אחריו – חבר הכנסת אחמד טיבי.
שי חרמש (קדימה):
מכובדי היושב-ראש, חברי המליאה, מכובדי השר, תתפלא לשמוע. לא באתי לפה כדי לבקר אותך. לא באתי לפה כדי לבקר אותך מהסיבה הפשוטה: המציאות שהופיעה בסקר "מרכז אדוה" וזכתה לכותרות איננה מבית היוצר של הקדנציה שלך. המציאות שבה מדינת ישראל, מדינה שאורכה 430 ק"מ, מתחלקת בין מרכז לפריפריה – וכידוע לך, אני גר שם, אם כי לא בקטגוריה של רמת החינוך הזו, לשמחתי – נובעת מהעובדה שמישהו, לאורך עשרות שנים, החליט להגדיר במדינה מרכז ופריפריה. בעוד שנתיים, כשהקולגה שלך, ישראל כץ, יחנוך את הקטר הראשון לשדרות, שדרות תימצא 44 דקות מ"עזריאלי". והיא נמצאת בפלנטה אחרת לגמרי, מפני שמישהו במדינה הזו, לאורך כל הדרך, דאג שהמדינה תיחתך על-פי פרמטר אחיד – בין שתי מדינות: האחת שבה התעסוקה ירודה, ההשכלה ירודה, החינוך ירוד, התשתיות דלות, רמת החיים נמוכה, לבין מי שבמרחק של עשר דקות, רבע שעה או חצי שעה, חי במאה אחרת לגמרי. למה להרחיק עד שדרות, השר? קח את קריית-מלאכי. היא פריפריה? בצומת מסמיה, עשר דקות מאשדוד. הדברים בידינו.
עכשיו, כשאתה בודק את הנושאים של הזכאויות לבגרות, בוא אהיה לך לסניגור. למרבה הפלא, אני אהיה הסניגור שלך. אני לא מתרשם מהעובדה שיש עלייה או ירידה בזכאות לבגרות.
שר החינוך גדעון סער:
אצלי דווקא היתה עלייה – – – אבל בינתיים, בתקופה שאני שר חינוך – – – ותרשה לי להתנבא על זה – גם בתש"ע תהיה עלייה.
שי חרמש (קדימה):
עכשיו הבנתי. אני הולך להגן על הדוח הזה, על הממשלה שלי – – –
שר החינוך גדעון סער:
אתה יכול להגן על הממשלה הקודמת – – –
שי חרמש (קדימה):
השר הצליח – אבל בכל זאת, היות שאני באמת – – –
היו"ר מגלי והבה:
יפה מאוד, חבר הכנסת חרמש.
שי חרמש (קדימה):
יצא לי טוב, אתה רואה? כבוד השר, היות שדיברנו כבר כמה פעמים בענייני חינוך, אני חושב שלקחת את העניין בעשר אצבעותיך ובשתי זרועותיך ובכל הכוח. באמת, שר שעוסק בחינוך בשביל החינוך.
אומר לך שני דברים בתור מי שהיה ראש רשות חינוכית 15 שנה, ולשמחתי הרבה עומד בראש מוסד להשכלה גבוהה כבר יותר מזה. הסטטיסטיקה לא מעניינת אותי. היא לא מעניינת אותי מהסיבה הפשוטה: כשאומרים לי 40%, 50%, אני שואל: מה עושים עם תעודות הבגרות שיוצאות מהפריפריה? ותעודות הבגרות שיוצאות מהפריפריה, גם אם הן יוצאות, זה לא התעודות של בתי-הספר ברעננה. האיכות היא אחרת, הרמה היא אחרת, בחירת המקצועות היא אחרת. ההתמקדות בנקודות הליבה שהן המקצועות שקובעים את רמת ההשתכרות אחרי זה נמצאת ברעננה במקום אחר מזה של נתיבות או שדרות וקריית-מלאכי, והקטע שבהישג יד ואפשר לפתור אותו – הוראה של שר האוצר. הוא לא יושב פה. כל עוד מורה בתל-אביב מקבל כמו מורה בשדרות – ואני כל הזמן אומר שדרות, כי איך אומרים, מביתי, ולשם אני חוזר – המורים המנוסים ביותר שידם משגת ורוצים אותם יישארו בתל-אביב. למה לנסוע לשדרות?
בעבר היה מנכ"ל משרד ראש ממשלה ששמו שמעון שבס – – –
היו"ר מגלי והבה:
צריך לסיים.
שי חרמש (קדימה):
כדאי לציין את זה, כי זו ממשלה שכבר אי-אפשר להתייחס אליה – – –
היו"ר מגלי והבה:
לסיים, לא לציין.
שי חרמש (קדימה):
אה, לסיים.
היו"ר מגלי והבה:
בוודאי.
שי חרמש (קדימה):
אבל אמרת שאני יכול לדבר כמה שאני רוצה. אומר לך, כבוד השר, בקיצור: בממשלתו של רבין, שהיתה באמת ממשלת המפנה – ואני מקווה שגם ממשלתכם תהיה ממשלת מפנה בעניין – נעשה מפנה. אחד מהמפנים היה להביא כוחות הוראה איכותיים בעזרת תמריצים לפריפריה.
שר החינוך גדעון סער:
אנחנו החזרנו – – –
שי חרמש (קדימה):
אני אומר עוד מלה אחת – אם נאתר את המוקד הזה של רמת ההוראה, וניתן עידוד משמעותי שכדאי יהיה לזוז שעה וחצי דרומה, תראה שהמורים יהיו יותר מקצועיים – ואני לא מכיר את המורים הטובים שנמצאים היום – ותקבל גם תוצאות יותר טובות.
ומעבר לזה, אני חושב שאתה הולך בדרך נכונה. לא באתי לבקר. אני אומר שהנתונים האלה לא מדאיגים אותי. מדאיגה אותי המציאות רבת השנים בשטח.
היו"ר מגלי והבה:
הנקודה ברורה. תודה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס, ואחרון הדוברים יהיה חבר הכנסת אחמד טיבי.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, בחרתי לדבר היום על דוח "מרכז אדוה", שהשנה התמקד בנושא חשוב – החינוך, והוא חושף את הזכאות לתעודות הבגרות לפי יישוב, לשנים 2008–2009. ממצאי הדוח רחוקים מלהיות מעודדים, אבל גם זה למדתי – מאוד תלוי את מי שואלים, כי גם כאן יש אפשרות למשחקים בכל מה שקשור לנתונים, כדי להעלות את התוצאות. אז מה עושים? מוסיפים את מועדי ב', מוסיפים, כמו שאמר פה כבר חבר כנסת לפני, גם את סמסטר החורף, ופתאום קשה להשוות למה שהיה בשנים עברו, כי המדד השתנה. אם פעם היו מודדים רק את מה שקורה במהלך שנת הלימודים בתיכונים, היום מכניסים על הדרך גם את מי שנבחן במועדים אחרים.
אבל למרות כל זאת, עדיין המציאות עגומה. ממש ממש עגומה, של שתי מדינות נפרדות, עולמות שונים. קווים מקבילים שכאילו לא שייכים לאותו מקום או אותה מדינה. הנתונים מחזקים דפוס מגמתי שחוזר על עצמו שנים על גבי שנים: אפליה בוטה כלפי תושבי הפריפריה של המדינה. אומנם זה כבר נשמע שחוק, אבל לו לא היה מדובר כאן במציאות חייהם ועתידם של מאות אלפי ילדים אז אולי אפשר היה לדלג על כך כדבר חולף, לא נוגע.
כן, יש מדינה שבה נתוני הבגרות ממש מרשימים. אחוזי הצלחה שעולים בקו ליניארי שלא נותר אלא להשתאות כלפי ביצועיה של אותה מדינה. אגב, אתם לא תצטרכו ללכת רחוק. היא ממש כאן, לידנו. יש לה אפילו כמה ערי בירה מצטיינות. היישובים המבוססים. שם הכול מטופח, גם החינוך, והמספרים, האחוזים, מה אני אגיד לכם – ממש לקנא. המדינה השנייה – פשוט בושה. איזה נתונים מביכים, ממש עולם שלישי. מדינת חוטבי העצים שלנו. הילדים שם כנראה לא כל כך מוכשרים כמו במדינה המצטיינת. כנראה אין להם יכולת הלמידה או המוטיבציה. ולמה כנראה? כי הפערים כל כך גדולים. הם ממש עצומים.
היישובים באותה מדינה, בוא נאמר, לא מצטלמים טוב. יכול להיות שהם אפילו לא עוברים מסך. הם לא מספיק יפים, הם לא מספיק מטופחים. למה? כי אין להם מספיק כסף או להורים שלהם אין מספיק כסף.
חברי חברי הכנסת, אתם כבר מבינים שמדובר במדינה שלנו, אולי נכון יותר לומר במדינה בתוך מדינה. מה עוד צריך לקרות כדי שנבין שהמציאות איננה רק תמלוגים, מגדלי יוקרה, נדל"ן ובורסה? שאנחנו שנה אחרי שנה עומדים כאן במעין ריטואל קבוע וככה משנה לשנה המצב הופך לחמור יותר, לכואב, לקשה מאשר בשנים קודמות.
אדוני היושב-ראש, איך נאמר בספר איוב: "עוד זה מדבר וזה בא". כאשר שלל המכות ניתכות על איוב המקראי, האחת אחרי השנייה, אז גם כאן זה קורה. בא דוח ארגון "לתת", מייד אחרי דוח "מרכז אדוה", ונותן עוד מכה לפרצוף שלנו וחושף ממדי עוני שלא היו מביישים עולם שלישי. אבל לצערנו הרב, העולם השלישי ממש נמצא כאן, מעבר לפינה. הכול מתרחש כאן, ממש רחובות ממשכן כנסת ישראל, בשכונות, בערים, בכפרים וביישובים. להסתכל על הנתונים ולהתבייש.
אני אביא לכם כמה: 8% מהילדים נאלצים לחטט בפחי הזבל כדי להשיג מנת מזון. 5% מהם מקבצי נדבות. 55% מהמשפחות האלה מוותרות על קניית מזון לילדיהם כי פשוט אין לאבא ואמא.
בואו נחשוב עלינו. ילדינו שאם פעם אחת יגידו לנו: אמא אני רעב, אני יודעת איך אני הייתי מזדעקת, ישר מוצאת משהו, אפילו מבשלת משהו מהמבחר הדי-גדול שיש לי במקרר. אבל לא לכולם המציאות היא כזאת ולא לכולם קל. אותם ילדים אפילו לא חולמים להגיד את המשפט הזה: אמא אני רעב, תמצאי לי משהו לאכול, כי אמא לא תוכל לתת תשובה ואבא יתבייש.
מזון הוא לא רק לגוף, הוא גם לנפש, הוא גם לראש. והמזון הזה אין בחינוך ולא – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני מבקש לסיים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו)
אני כבר מסיימת. מסתבר שבמדינה הזאת יש ילדים שהם בפח הזבל, ברחובות, נושרים מבתי-הספר רק כדי להתקיים. גם הנתון הזה מופיע בדוח העוני האלטרנטיבי. רק כדי לעזור לפרנסת המשפחה, פשוט כדי לשרוד את החיים.
אדוני היושב-ראש, יש עוד נתונים קשים שאני לא אעלה אותם כאן, אבל כל אחד ואחד מהם הוא סטירה לפרצוף שלנו. עוד הוכחה ועוד הוכחה לכך ששכחנו ערבות הדדית מהי. שהפכנו למדינה קפיטליסטית דורסנית שמקדשת את הזוהר, את העושר, שמעלה על נס את המצליחים.
אבל, חברי חברי הכנסת, מדינה היא לא מחסן. לא ניתן לאפסן בבוידם את אותם הילדים. ילדים רעבים זאת פצצה חברתית עם שעון שמתקתק לו ומתקתק ומזכיר לנו.
אז ברוח האסונות האחרונים שקרו לנו לצערנו, אנחנו צריכים להיערך לאסון הבא שממשמש ובא, האסון החברתי. הוא ממש כאן. לא יעזור לו שום מטוס כיבוי, כאן הדלקה תהיה ממש רעידת אדמה חברתית שמאיימת על המבנה החשוב ביותר והיקר שלנו, החברה הישראלית.
דוח "לתת" – ואני כבר מסיימת – מצטרף לדוח "מרכז אדוה", ולמעשה אומר את אותו דבר; גם דוח העוני של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – את אותו דבר מזוויות שונות. המציאות היא אותה מציאות. היא אחת, היא כואבת, כי חיים של מאות אלפי אנשים, אחים שלנו, ילדים שלנו, שכנים שלנו, בני דודינו. אבל הגיע הזמן שאנחנו נתעורר לאותה אזהרה. ילד עני ורעב יגדל להיות אזרח עצוב, ממורמר ואולי אפילו מיליטנטי וימצא איך לדפוק בחזרה את החברה שדפקה אותו. הפערים שיצרו שתי מדינות חייבים להצטמצם, ולצערי הרב, אם לא נעשה את זה עכשיו, אנחנו נהיה בפני קטסטרופה נוראית שהיא ממש, ממש, ממש, ככה מתחת לרגלינו. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לך. אני גם הארכתי לך את הזמן בגלל חשיבות הנושא.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
למשפחת לוי יש שעון מיוחד.
היו"ר מגלי והבה:
א. נכון, אבל אני גם מודה על הדברים שהם נוגעים לכולנו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
חבר הכנסת לוי, 20 דקות הוא היה מדבר.
שר החינוך גדעון סער:
משפחת לוי, לפי מיטב זיכרוני מיוצגת בכנסת משנת 1969. דהיינו, היה צריך לומר 40 ולא 30.
היו"ר מגלי והבה:
הוא דיבר על לוחות זמנים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
שעון לוי היה נהוג – – –
שר החינוך גדעון סער:
– – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
והשעון היה אותו שעון מאז?
שר החינוך גדעון סער:
אני לא יודע, בשנת 1969 הייתי בן שלוש.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כנראה הוא מקבל חינוך טוב.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני דיברתי על התקופה שלי, אני דיברתי מאז 1999, מכובדי השר.
היו"ר מגלי והבה:
בבקשה, אדוני.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אין ספק שהירידה בשיעור הזכאות לתעודות בגרות בפריפריה ביישובים הערביים היא צפויה. היא צפויה. היתה במחצית הראשונה של העשור עלייה בזכאות, היא נעצרה במחצית העשור, אבל יש ירידה מדאיגה ביישובים הערביים – 7.8%; אצל יהודים – 6.9%. נשאלת השאלה למה. האם ההשקעה לאורך שנים – אני לא מתייחס לתקופת השר סער – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני דווקא מעוניין שתתייחס – – –
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תיכף, אבל הפודיום הוא כולו שלך אחר כך.
היו"ר מגלי והבה:
אני מניח שאדוני ידע גם להתייחס לנתונים בתקופתו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
לדעתי, אם אני לא אתייחס, יש לי יסוד סביר להניח שמי שידבר אחרי יתייחס מאוד לנתונים של משרד החינוך.
נמצא גם, אגב, שביישובים מבוססים לא היתה ירידה. לא היתה עלייה לפי ממצאי הדוח, אבל לא היתה ירידה.
פרויקטים רבים נעשים על-ידי משרד החינוך לאחרונה. חלקם בעלי השפעה חיובית, חלקם ללא השפעה. הדבר החשוב ביותר מבחינתי, ואמרתי את זה לשר כמה פעמים, זה השקעה במורה. השקעה במורה. אני חושב שבכל מקום שיש בו מורה טוב, התוצאה היא בהתאם. אגב, בית-ספר טוב הוא בית-ספר עם מורים טובים ללא פרויקטים מיוחדים. כלומר, בית-הספר לא זקוק לפרויקטים מיוחדים, כי בלאו הכי יש מורה טוב. אבל אם שני הדברים מתקיימים, אני חושב שהווקטור יהיה וקטור חיובי בסופו של דבר.
אבל השקעה – אני בעד השקעה במצוינות, לדחוף את התלמיד להיות יצירתי, לא רק שקדן, יצירתי; או ביותר משאבים ומאמץ של משרד החינוך, של השר, של כל המערכת ביישובים נחשלים, בחי"ת, כדי לחשל אותם, גם בחי"ת.
לכן זה האתגר שעומד בפני שר החינוך סער: א. לעצור את הסחף הזה. להעלות את שיעור הזכאים לתעודות בגרות. את הממוצע הבין-לאומי של הישגי התלמידים ב"פיזה". לא מספיק להתהדר בלהתקבל ל-OECD, גם צריך לנהוג בהתאם כדי שגם רמת התלמידים בכל המקצועות תהיה מתאימה לחלק העליון של ה-OECD ולא לחלק התחתון. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טיבי – גם על העמידה בזמנים, גם על העברת המסר. אנחנו מזמינים את שר החינוך להשיב לכל המציעים. בבקשה, אדוני השר.
שר החינוך גדעון סער:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, זמן קצר אחרי שנכנסתי לתפקידי, בחודש אוגוסט 2009, הצגנו בפני הממשלה והכנסת, ועדת החינוך של הכנסת, את תוכנית היעדים – תוכנית מסודרת שכוללת התייחסות ליעדים מדידים בתחום ההישגים הלימודיים.
נדמה לי שבפעם הראשונה שר חינוך – והזהירו אותי מזה – הציג יעדים בכל התחומים המדידים, ואם נתייחס לתחומי ההישגים הלימודיים – הזכאות לבגרות, המיצ"ב, המבחנים הבין-לאומיים. אמרו לי, לפני שעשיתי את זה: אל תשתגע.
נגיד, ניקח את הנושא שעליו אנחנו מדברים עכשיו. אל תציג יעדים מדידים בתחום הזכאות לבגרות – למה? דיבר פה חבר הכנסת וקנין, אבל הוא עזב בינתיים, אני מקווה שהוא יחזור. למשל, תסתכל מה השינויים הדמוגרפיים שקורים בחברה הישראלית. אם יש מגזרים – מגזר אחד שכמעט כולו לא משתתף בבחינות הבגרות, כמעט כולו. הוא גדל מבחינה דמוגרפית בחלקו היחסי באוכלוסייה. ויש מגזר נוסף שגדל מבחינה דמוגרפית והנתונים שלו בממוצע יותר נמוכים. אז למעשה איך אתה יכול לעשות שיפור? אתה צריך לעשות שיפור אדיר במקומות אחרים, בשביל לעלות, אתה צריך לעשות שיפור בשביל להישאר במקום. אבל זו סטטיסטיקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – – לעשות שיפור באותו מקום – – –
שר החינוך גדעון סער:
לאט לאט, חבר הכנסת זחאלקה. הרי אתה, בסך הכול נתת התייחסות די רצינית. תן, תראה את זה בצורה רצינית.
אני אמרתי: אם לא נציב יעדים ברורים נמשיך ללכת, נמשיך לרדת. הדרך היחידה לעלות היא להציב מערכת יעדים. ומה קרה? – כי אתם מתייחסים לדוח שמתייחס לשתי קדנציות קודמות, אבל גם אליו אני אתייחס, כי אני קבעתי לעצמי כלל שאני, על מי שקדם לי במשרד אדבר רק על דרך של לתת לו קומפלימנטים, או להגן עליו. אם יש לי ביקורת, אני לא אומר אותה.
אבל השנה, למרות מה שתיארתי קודם, היתה עלייה בכל המגזרים בזכאות לבגרות – זאת הכותרת, נכון? – לא כולם כמו במגזר הדרוזי. במגזר הדרוזי היתה עלייה נחשונית – אגב, היתה גם עלייה משמעותית מאוד במבחני המיצ"ב. במקרה הבוקר – אמרתי קודם ביחס לשאילתא של חבר הכנסת טיבי – קיימתי עוד ישיבה, אנחנו עוברים על כל הנתונים. לא רק במגזר הלא-יהודי. במגזר הבדואי בדרום, הפלח הקטן של המגזר הבדואי בצפון, עוברים קבוצה-קבוצה כדי ללמוד ולהבין איך צריך לעבוד ולשפר. אבל אם אני לוקח את הנתונים של הזכאות לבגרות, האחרונים, במגזר הבדואי בנגב עלינו ב-2.8%. במגזר הדרוזי עלינו ב-8.5% – זה פשוט דבר ענק – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני מקווה שאדוני ימשיך לשמור על התקציב, כמו שנלחמת עד עכשיו.
שר החינוך גדעון סער:
אני הודעתי שאני אעשה את זה.
היו"ר מגלי והבה:
נו, בהחלט.
שר החינוך גדעון סער:
ברגע שהודעתי דבר מסוים זה מתבצע. אם לא, אז אני עונה כמו שעניתי היום על השאילתא של חבר הכנסת טיבי, אני אומר "לא", ישר.
במגזר הערבי בכללותו, עלייה של 2%. במגזר היהודי – אני מנטרל את הציבור החרדי, מסיבות ידועות – עלייה של 2.1%. זאת אומרת: היתה עלייה בכל הקבוצות שמשתתפות במבחני הבגרות.
עכשיו, מעל הבמה הזאת אני אקח עוד סיכון, כיוון שהשתמשתי בביטויים זהירים אחרי פרסום התוצאות של תשס"ט ואמרתי: נבלמה המגמה של הירידה; אפילו לא אמרתי שעלינו, למרות שעלינו, מכיוון שאני לא רוצה, על בסיס שנה אחת, לדבר על מגמה. אני מעריך שבבגרויות של שנת תש"ע תהיה עלייה נוספת בזכאות, ואז אני כבר אבוא לכאן, אם תגישו הצעות לסדר-היום – אבל בעקבות עלייה, לא בעקבות פרסום על ירידה בקדנציה הקודמת – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אבל תמיד יש לך ירידה, כי – – –
שר החינוך גדעון סער:
כי אני אגיד לכם: אני לא בטוח שהגשתם הצעות לסדר-היום אחרי התוצאות של השנה – ואני אגיד לכם: הפעם זאת כבר מגמה.
עכשיו אני רוצה להגיד עוד משהו, עוד יותר מסוכן. במבחנים הבין-לאומיים, שזה יותר קשה, ושיתקיימו – מבחני PIRLS ו-TIMSS – השנה, במאי ויוני 2011, אני גם מאמין שתהיה עלייה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כמה ילדים בבית, חולים?
שר החינוך גדעון סער:
גברתי, אנחנו איננו – תסתכלי על הנתונים, תסתכלי על הנתונים של המיצ"ב. 93% השתתפות. גברתי תלמד את הנתונים. אם זה יהיה על בסיס לימוד הנתונים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
סמוך עלי שאני לומדת – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני מבטיח לך, אני מבטיח לך שאנחנו עובדים בסטנדרטים הבין-לאומיים. כשאנחנו ניגשים למבחני "פיזה", אנחנו עובדים מול ה-OECD, ועל בסיס סטנדרטים בין-לאומיים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אבל עדיין יש פערים.
שר החינוך גדעון סער:
אבל אני רוצה לומר – – –
היו"ר מגלי והבה:
בסוף – אם הוא רוצה לענות לך.
שר החינוך גדעון סער:
אני רוצה לומר שאחרי שאני אומר את זה, אני לא מקל ראש בבעיית הפערים הגדולים בחברה הישראלית. זאת בעיה קשה ביותר, בעיה קשה ביותר, כי גם ההתמודדות אתה היא לא התמודדות שיכולה להתבצע על מגרש החינוך, לצורך העניין, במנותק ממדיניות חברתית-כלכלית. כי בסופו של דבר אנחנו יודעים שבכל העולם יש מתאם בין שכבות סוציו-אקונומיות לבין הישגים בין-לאומיים, ואחרי זה, לבין רמת הכנסה. והמהלך האמיתי שיש לעשות על מנת להגביר את השוויוניות הוא לאמץ קו חברתי ברור, לרבות בסוגיות כמו מיסוי, על מנת להגביר את השוויון בחברה הישראלית.
כאשר אנחנו – ואני יכול, יש לי פה תשובה מאוד מפורטת – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
– – –
שר החינוך גדעון סער:
– – – כל המקומות שיש בהם תקצוב דיפרנציאלי – אני עובד אך ורק על-פי קריטריונים. וכל תקצוב תוספתי היום הולך לפריפריה. אם השקענו עכשיו 420 מיליון שקל, 830 בתי-ספר שייכנסו לתוכנית התקשוב הלאומית בשנתיים הקרובות – רק בדרום ובצפון. אם רשויות מקומיות מבוססות יכולות לעשות – ועושות בעקבות זה – יבורכו. אבל רק בדרום ובצפון. אם הכנסנו עכשיו תשעה יישובים לסבסוד גני-ילדים לגילאי שלוש וארבע, כולם באזורי עדיפות לאומית; רובם, אגב, במגזר הלא-יהודי.
ויש לנו – אנחנו מתמודדים עם בעיות מאוד מאוד קשות. אנחנו מתמודדים עם בעיות – אנחנו מדברים על המגזר הבדואי בדרום, אז חבר הכנסת אלסאנע יודע, אני לא אכנס. צריך לבצע שינויים מאוד מרחיקי לכת בתרבות ובתרבות של חיי משפחה, ואני לא אכנס לכל הפרמטרים שיכולים להשפיע על נושא ההישגים הלימודיים. ואם ראינו משהו מדאיג בהקשר של הפערים, ראינו במבחני "פיזה" – עוד פעם: אני מדבר על המבחנים שבוצעו במרס 2009, גם כן לפני כניסתי לתפקיד; אני יכול להיות אובייקטיבי – ראינו, קודם כול, עלייה בשפה. אבל עלייה בשפה ראינו בשני המגזרים, עלייה הרבה יותר גדולה בקרב דוברי העברית מאשר בקרב דוברי הערבית. אבל הבעיה היותר קשה היא מתמטיקה ומדעים, שהיתה בהם עלייה קלה בקרב דוברי עברית, וירידה בקרב דוברי ערבית. זאת אומרת: תופעה של הרחבה של הפער.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אדוני השר, לגבי המועד הנוסף של הבחינות במתמטיקה ואנגלית, אתה חושב שהתוספת הזאת תרמה לשיפור? לעלייה?
שר החינוך גדעון סער:
הכול שווה. שמעתי את מה שאמרה חברת הכנסת לוי. אין שיטות שונות. תמיד מחשבים אחרי מועדי החורף – יש עכשיו מועדי חורף, נדמה לי, בחודש ינואר – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא לפני 2006.
שר החינוך גדעון סער:
אני מדבר – תראי, אני לא יודע לפני 2006. כי לפני 2006 הדברים היו שונים. היום, החישוב של הזכאות תמיד מתבצע אחרי זה.
עכשיו אני רוצה להסביר עוד דבר שחייבים להבין אותו, כי גם עושים עוול לאותן ערי פיתוח, כשבודקים את הנתונים. אני אתן לך את הדוגמה: הרי אתה מודד אחוז זכאות לבגרות מתוך שכבת גיל. יישוב מסוים, שיש בו ציבור חרדי משמעותי, שלא ניגש למבחני בגרות, אז האחוז מתוך שכבת הגיל – ואנחנו לא מורידים את זה בחישוב של שכבת הגיל. זה מגולם בנתונים. אז אותו יישוב, אם ניקח למשל – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כשכתוב בדוחות יהודים, זה חרדים?
שר החינוך גדעון סער:
לא. המחשנו – כשאנחנו מדברים על אחוז הזכאות, בוודאי ביישובים, הוא ברוטו. כולם, כולל כולם.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
על-פי יישוב. זה לא על-פי – – –
שר החינוך גדעון סער:
על-פי יישוב. כשאומרים: בית-שמש, נגיד, נמוכה בנתוני זכאות – יש אחוז אדיר בבית-שמש שלא ניגש למבחנים. אז עושים עוול לאותם בתי-ספר שמגישים לבגרות. צריך למדוד את זה מתוך אחוז הניגשים. אז יש הבדל בין אחוז ניגשים לבין אחוז זכאים מתוך קבוצת גיל.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
למה, הם לא ניגשים?
שר החינוך גדעון סער:
אבל הם לא ניגשים, חברת הכנסת לוי; אותו ציבור חרדי שלא ניגש למבחני הזכאות לבגרות, הוא לא ניגש על-פי דרך מסוימת שדיברתי עליה בעבר. אני לא רוצה לערב נושא בנושא, אני לא רוצה להיכנס לנושא הזה, אבל אני מחדד את הנושא הזה כי צריך להסתכל על אחוז מקרב הניגשים ואחוז מקרב שכבת גיל כדי לא לעשות עוול לבתי-ספר טובים ומצוינים וליישובים טובים ומצוינים שעושים בחינוך עבודה מאוד יפה. יש עלייה מאוד גדולה ביישובים בפריפריה, אבל אני לא אחדש לך כשאני אומר לך שבחלק גדול מאוד מאותם יישובים יש ציבור חרדי גדול, וזה משתקלל לתוך הנתונים האלה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – – משרד החינוך נתן להם פטור מלימודי הליבה.
היו"ר מגלי והבה:
זאת סוגיה אחרת.
שר החינוך גדעון סער:
אני הרי היום כל כך מושמץ על זה, שאני פטור מלענות. אז מה שהיה – אני לא רוצה בכל דיון להיכנס, זה גם אופנה לא טובה להיכנס לנושא הזה. אני מסביר מה המשמעות של הנתונים.
חבר הכנסת זחאלקה צדק שצריך ללכת לתוכנית אסטרטגית, והדבר הזה מאוד מסובך. אנחנו הולכים בצעדים אמיתיים – א. שינוי המדיניות לגבי קבלת המורים, הדגשת הנושאים או הקריטריונים האיכותיים להביא לכך שיהיו המורים הטובים ביותר.
יש לנו בעיה קשה ביותר שאנחנו מתמודדים אתה, עם המורים הבדואים בדרום והצפוניים שמגיעים לשם גם חוזרים אחר כך לצפון והם נשארים בלי מורים. אנחנו יודעים שחסרים מורים, אני אגיד לך באיזה שכבת גיל חסרים מורים ובאיזה מקצועות. היום בין היתר דנו בהכשרה של מורים, אנחנו הולכים להגביר את הכשרת המורים מקרב התושבים שם בדרום, כי בטווח הארוך לא יהיה מענה לדברים האלה. אבל בכל הארץ בציבור הערבי אפשר להגיע לזה די בקלות, כי יש ביקוש מאוד גדול להוראה. לכן אתה יכול למיין ולהביא את המורים הטובים ביותר.
בשביל זה הכנסנו את המבחן בשפת-אם בערבית. אם מורה יש לו שליטה טובה בשפה, ההסתברות שהילדים תהיה להם שליטה גבוהה בשפה היא יותר גדולה, והשפה היא המפתח אחר כך להישגים הלימודיים. אני לא צריך להסביר את הקשיים המיוחדים שיש במגזר הערבי. יש שתי בעיות עיקריות. בעיה ראשונה – הפער בין ערבית מדוברת לערבית ספרותית, יש לו השלכות על נושא השפה. הנושא השני, שהילדים הערבים צריכים ללמוד שלוש שפות, לא שתיים. ערבית – שזו שפת האם וזה הבסיס לדיסציפלינות אחרות, הבנת הנקרא; עברית – שזו השפה של השתלבות במדינה; אנגלית – שזו שפה גלובלית עם משמעויות בשוק העבודה. זו בעיה לא פשוטה.
הנקודה השנייה – יותר accountability של המנהלים. והנחיה הברורה שלי היא שמנהלים שלא עושים עבודה טובה, ורואים את זה בנתונים, ילכו הביתה. אין מה לעשות. אתם יודעים טוב מאוד שיש הרבה יישובים, ואתם יודעים גם מי ממנה מנהלים בחטיבה העליונה; לא משרד החינוך, הרשות המקומית, והשיקולים במינוי מנהלים הם – אני אגיד את זה בשפה המשפטית "לבר-מקצועיים" – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
יש לכם קול שם לפחות.
שר החינוך גדעון סער:
עכשיו יש הצעת חוק ויהיה הליך של אישור של מנכ"ל משרד החינוך למינוי של כל מנהל בכל בית-ספר, אבל זה ייתן מענה למינויים. אבל מנהל שלאורך זמן הביצועים שלו לא טובים, חייבים לשלוח אותו הביתה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
יש מגבלות עתיקות בעניין הזה.
שר החינוך גדעון סער:
אין מגבלות, תאמין לי. אם עובדים – אם יש תשתית עובדתית, אם יש תשתית ראייתית ואם הוא לא מנהל טוב, לא צריכה להיות שום מגבלה. יש מגבלות של תרבות ארגונית, יש הליכים מסוימים שקבועים בחוק. על-פי ההליכים הקבועים בחוק. אתה לא יכול לפטר עובד הוראה מעכשיו לעכשיו. יש הליך אחרי "אופק חדש", לצורך העניין, ביסודי הוא נמשך שנה במקום שנתיים. תקיים את ההליך, אבל אל תתפשר עם מוסד שהוא לא טוב.
עכשיו, יש בעיה קשה של רשויות מקומיות מהמגזר הערבי שבורחות מהאחריות שלהן לחינוך. הן מעבירות את בתי-הספר התיכוניים לבעלויות אחרות כדי שהן לא יהיו אחראיות. אני כבר לא מדבר על דברים אחרים שאני חושב שיכולים להיות קשורים לזה, אבל זה הסרת אחריות. או היתרים לגנים פרטיים – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה מידת האחריות של משרד – – –
שר החינוך גדעון סער:
אני שיניתי את התקנות, אני לא נותן היום אישורים לזה. אנחנו לא נותנים היום אישורים לגנים הפרטיים של ה"חאפרים".
מוחמד ברכה (חד"ש):
רק גנים או גם בתי-ספר?
שר החינוך גדעון סער:
ככלל, כעיקרון, אני לא אומר, לפעמים יש מוסד מוכר שאינו רשמי שהיישוב הזה, יש לך בעיה מבנית, ואתה מגיע למסקנה כן לפתוח מוסד מוכר שאינו רשמי. אבל בעיקרון, חייבים כמה שיותר גני-ילדים רשמיים עם סטנדרטים, עם פיקוח על עובדי הוראה. מהניסיון אנחנו יודעים שהם נותנים את הכלים היותר טובים להיכנס לכיתה א' מבחינת המיומנויות של הילדים. ולצערי, היום יש תופעה. אני אומר, שיניתי את התקנות היום. היום אין האוטומטיזציה הזאת של רשיונות, אלא מותר לשקול את הפגיעה בחינוך הציבורי, מותר לא לתת תקצוב. יש בעיה ביישובים שאין בהם מספיק גנים ציבוריים. אנחנו פועלים לפתוח גנים ציבוריים. אני אוהב לתת תשובות מקיפות.
היו"ר מגלי והבה:
אין ספק בכך, אפילו הייתי אומר שבשעת שאלות שבועיות אתה מעלה דברים חשובים.
שר החינוך גדעון סער:
אני אחתור לסיום. אבל אני רק אומר שהרשויות המקומיות הן פרטנר בנושא החינוך ולא בכל המקומות יש לך הפרטנר, וזאת בעיה מאוד גדולה. ובמקומות שאנחנו מזהים שיש לנו פרטנר, אנחנו עושים את כל המאמצים.
תמריצים לעובדי הוראה – התייחס שי חרמש – היה בג"ץ שפסל. אנחנו החזרנו את זה באחרונה.
אדוני היושב-ראש, אולי רק בשביל הפרוטוקול בכל זאת, כי התייחסו לדוח "מרכז אדוה". ההתייחסויות היו יותר לכתבה שהופיעה בעיתון "הארץ" ב-19 בדצמבר, אבל יש פער מסוים בין מה שכתוב בעיתון – ועכשיו אני כבר מדבר על התקופה שקדמה לכהונתי, אז תקבלו את זה בונה פידה – לבין מה שכתוב בדוח.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
אני קראתי את הדוח מכל הכיוונים, עם כל הסטטיסטיקות.
שר החינוך גדעון סער:
ברשותך, אני רוצה להתייחס. הדוח מדבר, למשל, על זה שחלה ירידה בשיעור הזכאים לבגרות בעיירות הפיתוח בשנים 2004–2005, ומאז בשנים 2005–2009 קיימת יציבות בשיעור הזכאות לבגרות בעיירות הפיתוח, אפילו עלייה קטנה של 0.5%. למרות השוני בשיטות החישוב, ולמרות זאת שבמשרדי חולקים על האופן שבו חושב המידע וסיווגו קטגוריות שונות בדוח, המסקנה זהה במובן הזה שיש פער, אבל הפער לא השתנה בשנים 2005–2009.
גם כשאנחנו מסתכלים על הנתונים של שנת 2009, השיפור בקבוצת מדרג טיפוח נמוכה הוא פלוס 1.6%. מקבוצת מדרג טיפוח בינונית הוא פלוס 0.8%, ושיעור הזכאות לבגרות במדרג טיפוח גבוה נותר ללא שינוי. אני מדבר על רשויות מקומיות גדולות של מעל 10,000 תושבים, כך שניתן לראות שבמידה מסוימת, לפחות לפי התוצאות של הסיבוב האחרון, הכיוון הוא אחר.
המאמץ שצריך להתבצע הוא מאמץ מאוד גדול, צריך גם לעשות – הכנסנו הרבה מאוד שינויים בתוכניות הלימוד במגזר הערבי, במבדקי שפה בכיתות הנמוכות שיכולים לאתר קשיים או היעדר מיומנות מספקות כבר בכיתות א', תוכניות לימודים חדשות לגילאים של בית-הספר היסודי. עדיין אנחנו צריכים לעשות, והנחיתי היום לזרז את העבודה על הכנת תוכנית חדשה בשפה לגילאי חטיבות הביניים במגזר הערבי. הדבר הזה נדרש. אבל באמת אנחנו משתדלים היום לגעת בכל הנקודות.
אני חייב להגיד שאני לא מתרשם שהבעיה היא מחסור בשעות לימוד. תגברנו, הוספנו שעות לימוד בשפה, במתמטיקה ובמדעים בבתי-הספר היסודיים ובחטיבות הביניים. היום צריך להסתכל על נקודות נוספות, ואני חושב שהנקודה המרכזית בדרך לזה היא השיפור של כוח האדם בהוראה ובניהול בצמתים המרכזיים, כדבר שהוא נקודת מפתח בדרך לעשות שינוי אמיתי, מהותי, לא רק שינוי בנתונים – שגם בו אני לא מזלזל. כי כאשר אומרים: עלה ב-1.7%, מה המשמעות? עוד 2,200 תלמידים עם תעודת בגרות. מבחינת אותם 2,200 תלמידים, המשמעות היא מאוד מאוד גדולה. זה לא אחוז על גרף אלא זה דבר שיכול לשנות לפעמים דברים בחיים.
לכן, אנחנו נמשיך באותו כיוון, ונקווה שכאשר תגיע לנו ביקורת נקבל אותה בלב פתוח ובאוזניים קשובות, וכאשר יהיה שיפור גם נשמח לשמוע התייחסויות בעניין הזה.
היו"ר מגלי והבה:
ומה אדוני מציע? תודה לשר החינוך על התשובות.
שר החינוך גדעון סער:
אני מוכן לקבל כל הצעה שמקובלת על המציעים.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אשאל את המציעים. חבר הכנסת זחאלקה, ועדה? להסתפק?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
ועדה. חבר הכנסת וקנין – לא נמצא; שי חרמש – לא נמצא; חבר הכנסת טיבי?
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ועדה.
היו"ר מגלי והבה:
ועדה. אוקיי. הצעה אחרת – יש לנו חבר הכנסת מסעוד גנאים. אתה מסיר? אוקיי. כן או לא? זה לא חובה, חבר הכנסת גנאים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
זו לא חובה, זה חלק מהמסירות בעבודה.
היו"ר מגלי והבה:
לא, כי שמעתי שאתה מסיר.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
תודה.
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהקשר בין שני הקווים ברור – בין קו העוני והקו הסוציו-אקונומי לבין קו הציונים בבגרות או אחרים. זה דבר אחד. דבר שני, הבגרות וציוני הבגרות הם הפרי, אבל הם לא השורש. השורש שם, בגני-הילדים, ביסודי. ההשקעה בסוף תהיה שם. נקודה שלישית – והיא חשובה, כבוד השר, והזכיר אותה אולי חבר הכנסת אחמד טיבי – בקשר למורה. חיזוק מעמדו של המורה הוא שיביא לכך שבית-הספר ייהפך למנוף שינוי ולא רק יקבֵּע את המצב הסוציו-אקונומי של החברה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
שר החינוך גדעון סער:
והמנהל.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
והמנהל, בטח. אני מאוד אשמח אם אראה בעתיד, כבוד השר, שאכן משרד החינוך העניש או פיטר מורה בגלל תפקודו וניהולו הלא-תקין. עד עכשיו אני לא ראיתי.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, חבר הכנסת גנאים.
שר החינוך גדעון סער:
קיבלתי נתונים ממנהלת מחוז צפון, שבשנה האחרונה עשרות מורים ומנהלים הלכו הביתה – פיטורים פדגוגיים ומינהליים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
לא ידעתי את זה. אני מקווה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. אני מבין שלפי ההצעה האחרת אתה מציע להסיר מסדר-היום. טוב, נסלח לך הפעם.
חברי חברי הכנסת, אנחנו מצביעים. מי שבעד – זה בעד דיון בוועדה. מי שנגד – זה הסרה. חבר הכנסת טיבי, אני מניח שתסביר לו.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
אני מנסה.
הצבעה מס' 20
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 11, אין מתנגדים, אין נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום תידונה בוועדת החינוך, התרבות והספורט.