קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום תושבי רמות-השבים הקימו מטה לסילוק המשפחות החרדיות מהיישוב היו"ר אורלי לוי אבקסיס: נעבור לנושא הבא שעל סדר-היום – הצעה לסדר-היום מס' 4539: תושבי רמות-השבים הקימו מטה לסילוק המשפחות החרדיות מהיישוב. יעלה ויציג את הנושא חבר הכנסת אברהם מיכאלי. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): אתה רוצה שתי דקות? היו"ר אורלי לוי אבקסיס: לרשותך עשר דקות, אתה יכול לבחור את הזמן. אברהם מיכאלי (ש"ס): אני עובד אצלו, אבל אני פטרתי את גלעד. השר להגנת הסביבה גלעד ארדן: לא. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: חבר הכנסת מיכאלי, לרשותך עשר דקות. אברהם מיכאלי (ש"ס): אתה רואה? יש לי עשר דקות. השר לשירותי דת יעקב מרגי: זו רגילה? אברהם מיכאלי (ש"ס): מה חשבת? השר לשירותי דת יעקב מרגי: דבר. אברהם מיכאלי (ש"ס): צביקה יהרוג אותי אם אני לא אדבר. השר לשירותי דת יעקב מרגי: דבר כמה שאתה צריך, ולא כמה שאתה רוצה. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, שנאה רק לעובדים זרים? גברתי היושבת-ראש, קהילה חרדית קטנה שהולכת ומתפתחת ביישוב חילוני, ביישוב רמות-השבים בשרון, מדאיגה את התושבים, ואף הקימו ועד פעולה במטרה להילחם בהתחרדות. השנאה הזאת חוצה גבולות ומגזרים. מתמודדות שם משפחות חרדיות על הזכות להתגורר ביישוב מול תושבים שקוראים לעצמם חילונים, שמבקשים לסלק אותן מהמקום. גברתי היושבת-ראש, אפילו התארגן שם ועד פעולה למען רמות-השבים החופשית. כך מכנים את עצמם התושבים שבחרו להילחם בכל דרך בהתחרדות היישוב. לאחרונה התגבשה ברמות-השבים קהילה חרדית, כך הם טוענים, שמנהלת ביישוב מוסדות בלתי חוקיים. גברתי היושבת-ראש, מה הם המוסדות הבלתי-חוקיים? בית-כנסת, כולל ומדרשה. אחד התושבים ביישוב אפילו הסביר לעיתון "הארץ" את השנאה שהוא רוחש ללובשי השחורים, כך הוא קורא לזה. למה? כי באים לפה אנשים חרדים שמתגנבים בהתגנבות יחידים, והם יגרמו לנו לסיפור של יבנאל, לסיפור של ירושלים, לסיפור של בית-שמש, שבכך שהם נכנסו לשם הם הפכו את היישובים האלה ליישובים חרדיים. גברתי היושבת-ראש, מדובר שם בבית-כנסת שפועל במבנה נייד בחצר פרטית, ובית-הכנסת הזה עומד בלב מחלוקת משפטית. התושבים ביישוב מבטיחים להילחם בכל כוחם בכל סממן דתי, גם אם מדובר בדבר טריוויאלי כבית-כנסת. התושבים שם טוענים שהמטרה של התושבים החרדים היא להשתלט על הכפר, כפי שהם עשו את זה במקומות אחרים. התחושה ביישוב, כפי שאומרים התושבים, היא שאסור להשכיר בתים לחרדים. זו היא התחושה ביישוב. גברתי היושבת-ראש, אני חושב שבשים לב לעובדות האלה שציטטתי, יש פה תופעה שאנחנו, החברה הישראלית ונבחרי הציבור, צריכים לשים לב אליה. מדובר פה בשנאה שהיא רגש אפל וקמאי, שעל-פי רוב קשה אפילו להתחקות אחר המקורות הרציונליים להופעתה, מן הטעם הבסיסי שאין כאלה. קל וחומר כאשר מדובר בשנאה קיבוצית מאיימת והרסנית, שנובעת אך ורק מהשונות ומהחריגות של הקבוצה החרדית שהיא מושא השנאה. במקרה של החברה הישראלית, גברתי היושבת-ראש, לצערנו, החרדים מוצאים את עצמם פעם אחר פעם בעל כורחם נפגעים מנחשולים עכורים של השנאה והמשטמה הזאת. וראו איזה פלא: אפילו תהליכי העומק שמתרחשים בציבור הזה זה מכבר, ועיקרם בשילוב של חרדים בשוק התעסוקה ואף בגיוס לצבא – אלה הרי מגמות לא פעוטות ולא מינוריות כבר, והן מתעצמות, ואין מהן חזרה. ולמרות זאת, בעיני הציבורים שמנסים כל הזמן לדאוג לכך שיפתחו נגדם שנאה ומשטמה – זה כבר לא מספק אותם. אפילו החלטת הממשלה מהשבוע, בעניין רפורמת האברכים, אפילו שעל הרפורמה הזאת אין הסכמה בכל הצדדים, ואף צד לא מרוצה, למרות זאת, עדיין האופוזיציה והתקשורת שתוקפת את הציבור הזה רואה בזה – שום דבר; זה ביטול. והמשטמה הזאת כלפי הציבור החרדי, לצערנו, החלה לגאות בשנה האחרונה באורח מבהיל ומסוכן. יש פה, גברתי, איזו שנאה פתולוגית, שאיננה קשורה כלל ועיקר לעובדות כלשהן. אפילו אם יקרה מצב שכל הצבא יהיה מלא בחורי ישיבות שהלבישו אותם מדים, לצערנו, אני חושב שעדיין זה לא יספק את אותם חולניים שהפכו את השנאה והמשטמה לאומנותם בעניין הזה של השנאה לחרדים. החברה הישראלית, גברתי, מתמקדת בשנאה הזאת, וזו רבת פנים: אלימות, קנאות, גזענות; התופעות שההיסטוריה היהודית היתה קורבן שלהן, לצערנו, הופכות דווקא במדינתנו, באופן טרגי ופרדוקסלי, לשפה רשמית ולפסקול של חיינו בזמן הזה. ולצערנו, השנאה הזאת היא דלק לפוליטיקאים פופוליסטים ולתקשורת פופוליסטית וחסרת אחריות, שמפתחים כלפי החברה הזאת ביקורת שאיננה קונסטרוקטיבית, אלא ביקורת של שנאה, ביקורת שמביעה כל הזמן רק מקום למחלוקת. הם הרי לא מסוגלים לפתח חזון קונסטרוקטיבי, ולשבת ולפתח שיתוף פעולה עם הציבור הזה. במקום זאת הפוליטרוקים, שאני קורא להם "אנשים רודפי פופוליזם ובצע", מפתחים כל הזמן כותרות וכותרות, כדי שכל הזמן יבעירו אש, ותהיה להם סיבה לשיסוי, ויש להם ציבור שכנראה תמיד עומד לרשותם לתקוף אותם בכל מקרה. והגלים המסוכנים הללו, גברתי היושבת-ראש, אני חושב שאנחנו צריכים לשים לב אליהם. אם היום מישהו, הכי קטן וזניח שלא יהיה, היה מנהל מסע כזה נגד ציבורים אחרים, ציבורים שהם מיעוטים אחרים במדינה, היו מייד קמים ואומרים שזה גזענות, הפחדה, וכל אחד מהקבוצות האלה היה זוכה להגנה מאותה תקשורת שהיום שמחה לפתח את השנאה הזאת כלפי אותה קבוצה. ואנחנו, כאנשים אחראיים, צריכים היום, גברתי היושבת-ראש, כמדינה, כאזרחים שדואגים לשפיות במדינה הזאת, לקום ולמחות על כך – שהמסע הזה ייפסק, כדי שלא נגיע חלילה מדיבורים לאלימות, ובסוף, שלא נדע לאיפה זה יכול להגיע. היו"ר אורלי לוי אבקסיס: תודה רבה, חבר הכנסת אברהם מיכאלי. וכעת שוב יעלה השר יעקב מרגי, לתת את תשובת שר הפנים. בבקשה. השר לשירותי דת יעקב מרגי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, התופעה שמתרחשת בימים אלו ביישוב רמות-השבים, שבה ועד מקומי מתכנס כדי לדון, שומו שמים, בתופעה מחרידה, לכאורה, שהנה, יש ביישוב משפחה שומרת תורה ומצוות, כשהאשה היא בת המקום – זה לא שבאו, עשו הגירה. אני בכוונה לוקח את המושגים הכי מבעיתים. אלה לא מהגרים ליישוב רמות-השבים. תושבים לגיטימיים, אזרחים הגונים, ולצערי הרב, אותם קולות שאנחנו שומעים ושמענו כלפי אוכלוסיות של מהגרים – המשפחה הזאת, כפי שתיארו אותה, מלח הארץ, האבא יוצא-צבא, בניהם יוצאי-צבא, לא עמדה להם הזכות הזאת, כנראה כי הם חרדים. לילדי מהגרים עומדת הזכות; אם אותו ילד של מהגר לא חוקי שירת בצבא, הוא זכאי אוטומטית לחמלה, להבנה, ואני לא מבטא כאן עמדה אישית. אני רק אומר לכם: לבי נחמץ בקרבי שאני לא שומע את אותם גלים, במיוחד באותה סמיכות, אותה סמיכות למכתב הרבנים. שמענו פה מקהלה, שבועיים רצופים. אני הבעתי את האי-נוחות שלי בכלי התקשורת ביום הראשון, על המכתב, אבל אותה מקהלה – על מכתב הרבנים. אפשר להתווכח, אפשר להסכים, אפשר לבדוק מה המניעים, בסמיכות לאותה מקהלה אנחנו לא שומעים שום קול, שום פה – מאף אחד, מאף גורם, לא איש רוח, לא איש חוק, לא חברי כנסת, לא שרים, לא אנשי מצפון, לא אותן אגודות שכנראה הממון הרב שמגייסים מיועד לכיוון מסוים בלבד. והנה, בלבה – בטבורה של ארץ-ישראל, בלב לבה של מדינת ישראל, יישוב, רמות-השבים, שומו שמים, ועד היישוב מתכנס ודן – תופעה "מחרידה" שיש משפחה חרדית. תופעה מחרידה, מפחידה, מבעיתה. ואני רוצה לומר לכם, רבותי, אני לא מתפלא. אני, כשר לשירותי הדת, מתמודד – חברי חבר הכנסת בן-ארי וחבר הכנסת אריה אלדד, הייתי רוצה את החצי-דקה הקשבה – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אנחנו שלך, אדוני השר. השר לשירותי דת יעקב מרגי: כשר לשירותי הדת אני מתמודד בכעס, בכאב, בצער עם ועדי יישובים. אני אגיע לראש רשות גדולה, הוא בכיר, נאור, שוויוני – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): דמוקרטי. דמוקרטי. השר לשירותי דת יעקב מרגי: – – דמוקרטי, שעוטפים אותו. מייד אני אגיע אליו. ועדי יישובים שמתנגדים למקווה, ורוב רובן של נשות היישוב חותמות על עצומה. למה? א. מבורות. לצערי הרב מבורות; ב. אומר לך: יש לנו אג'נדה חילונית, לא לתת תשתיות לשומרי דת ומסורת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): איפה? השר לשירותי דת יעקב מרגי: בהיעדר תשתיות לאנשי דת ומסורת, לא יבואו לגור כאן דתיים. עזוב חרדים, חרדים כבר – אתה יודע, לצערי הרב, לצערי הרב – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): איפה היועץ המשפטי לממשלה? השר לשירותי דת יעקב מרגי: שאלתי את השאלה הזאת. אז אני אומר, רבותי, צפון תל-אביב – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני השר, פוטין כבר אישר ברוסיה. השר לשירותי דת יעקב מרגי: מייד, מייד. בצפון תל-אביב – בצפון תל-אביב, עיר ואם בישראל, כ-60,000 תושבים, נשים – אני לא יכול לומר על נשים – חילוניות. מישהו לימד אותי מושג חדש, חבר הכנסת בן-ארי, החברה הישראלית מורכבת מכיפות שחורות, כיפות סרוגות ויש כיפות שקופות. מה זה הכיפות השקופות? הם אומנם הולכים בלי כיפות, אבל שומרים מסורת. ואותן נשים שבעליהן – והן – עם כיפות שקופות, רוצות מקווה טהרה, מה לעשות. בניגוד לאג'נדה החילונית והנאורה שלא יודעת מה זה מקווה, מבורות. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): קדושת עם ישראל. השר לשירותי דת יעקב מרגי: אומר ראש עיריית תל-אביב: אני לא אקצה שטח למקווה. אני לא אתן תשתיות לדת. ברמת-אביב ג' אין בית-כנסת, בימים נוראים שוכרים אוהל. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): לסודנים הם יעשו מסגד, אדוני – – – השר לשירותי דת יעקב מרגי: רבותי, והנה אני אומר לכם, אני נואם את הנאום הזה כשר לשירותי הדת בפני מליאה ריקה, ואני אומר לכם, דקה אחרי זה תבדקו ב"נייעסים", באתרי האינטרנט, או במהדורות האקטואליה, מחר לא תמצאו שום ציטוט. אני לא אוזמן לא לרזי ברקאי, לא לעמיקם רוטמן, לא לאריה גולן ולא לתוכניתו של ירון דקל "הכול דיבורים" – – – מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אתה טועה, הם יזמינו אותך – – – השר לשירותי דת יעקב מרגי: – – – על ההסתה, על אותן ישיבות ועד, שמא, בר-מינן, יבוא לגור בתוכם יהודי שומר דת ומסורת. ואני אומר, אנה אנו באים, בשיח הציבורי פה, במדינת ישראל? מה נענה ומה נאמר במדינות הגולה לאחינו בית ישראל היושבים בגולה שייתקלו בתופעות כאלה? אני, כל דיון שיתבקש, אתמוך בו. היו"ר אורי מקלב: אדוני השר, יש גם הצעה אחרת. אבל לפני כן, יש לי הצעה איך בכל אופן ישדרו את מה שאתה אומר, ואני חושב גם, כהצעה שלי, אולי להחליף את שם היישוב לרמות הלא-שבים. אני לתומי חשבתי שרמות-השבים, שם גרים אלה ששבו. מתברר ששם צריכים לגור – רק גרים ברמות הלא-שבים. השר לשירותי דת יעקב מרגי: ברשותך, אני חייב, לשם ההגינות והשקיפות – הודיע לי שר הפנים שהוא דיבר עם ראש המועצה האזורית. ראש המועצה האזורית מחה, והבטיח שלא ייתן יד למהלך הזה, וימים יגידו. היו"ר אורי מקלב: יש גם הצעה אחרת. בבקשה, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, הנושא הזה, של רמות-השבים, אני חושב, היה צריך להדיר שינה מעינינו. אני שמעתי היום גזען נוראי, בשם פרופסור קרמניצר, שאומר שלא צריכים להיות חרדים ביישובים כמו רמות-השבים; צריך לסדר להם יישובים משלהם. פרופסור קרמניצר, סגן נשיא המכון לדמוקרטיה, ברדיו אצל גברת טלי ליפקין-שחק. אני דורש מכאן, מעל במת הכנסת, מהיועץ המשפטי לממשלה, להילחם בגזענות, להילחם באנטי-דמוקרטים המזויפים האלה, המתחסדים האלה, ואני מברך את השר, ושידע שהקול שלנו חייב להישמע. כל המתחסדים האלה, הם כולם רוצים לחסל את היהדות. לא הגזענות מעניינת אותם; מעניין אותם חיסול היהדות, וחלקם – חיסולה של המדינה היהודית. ולכן אנחנו חייבים לחשוף את פרצופם של אותם מתחסדים. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, אדוני. אם כך, השר מציע דיון. דיון במליאה. גם אתה מסכים לוועדה, אדוני? טוב. גם השר מסכים לוועדה. אם כך, אנחנו מצביעים. מי שבעד – זה בעד דיון בוועדה; מי שנגד – מתנגד ומציע להוריד את זה מסדר-היום. הצבעה מס' 27 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר אורי מקלב: בעד – 6, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובע שההצעה לסדר-היום בנושא: תושבי רמות-השבים הקימו מטה לסילוק המשפחות החרדיות מהיישוב, תועבר לדיון בוועדת הפנים. תודה רבה, אדוני.