קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
האם מדינת ישראל מוכנה לאסון הבא, לרבות רעידות אדמה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כפי שאמרה סגנית היושב-ראש, חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – אני מזמינה אותך להיות ראשונת הדוברים בהצעה לסדר-היום שהעלית. מדובר בהצעות לסדר-היום מס' 4489, 4494, 4500, 4501, 4502 ו-4506 בנושא: האם מדינת ישראל מוכנה לאסון הבא, לרבות רעידות אדמה? בבקשה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, נכבדי השרים, אנחנו נמצאים כיום כמה ימים אחרי אירוע נוראי, אירוע נוראי שאולי ניתן היה למנוע אותו, ואם לא כן, לפחות לצמצמו למינימום נפגעים ומינימום נזק. ושוב אנו שואלים את עצמנו, אחרי אסונות שניתן היה להתכונן אליהם מבעוד מועד, מה ניתן היה לעשות ואיך ניתן היה למנוע. היום כולנו מסכימים עם עובדה אחת חשובה, שניתן היה למנוע את האסון הכבד שניחת עלינו בשרפת הכרמל.
גברתי היושבת-ראש, כנראה אנחנו המובילים בעולם בניתוח העבר וההיסטוריה, בפרשנות שבדיעבד. יש הרבה אירוניה, לא מעט חוכמולוגיה וכאב כלפי אותן משפחות שנאלצות לשמוע את ערימת הפרשנויות. על מנת שלא ניפגש פה שוב, ביום שאחרי סיוט גדול יותר, בואו נדבר על העתיד, והעתיד עלול להתרחש כבר מחר. העתיד הזה עלול לגבות קורבנות של 16,000 אנשים, אזרחים, נשים וטף, מבוגרים וצעירים כאחד. 16,000 אנשים. לפי התרחיש שהוא מאוד הגיוני ומאוד מגובה, מוקד הרעש יהיה כנראה באזור בית-שאן. 16,000 אזרחים יאבדו את חייהם, 6,000 אנשים ייפצעו קשה ו-377,000 אנשים יפונו מבתיהם.
בדצמבר 1999 קמה ועדת היגוי להיערכות לטיפול ברעידות אדמה. הוועדה גיבשה מסקנותיה על-ידי "תרחיש ייחוס לאומי", והתרחיש הזה אומר שזה הולך להתרחש – רעידת אדמה בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר, מה שאומר שמבנים שנבנו לפני שנות ה-80, סביר להניח שלא יחזיקו מעמד במצב הזה ויקרסו על יושביהם ועל ילדיהם ועל אנשים שיהיו שם. ל-20,000 מבנים גם ייגרמו נזקים כבדים. 10,000 מבנים יהיו הרוסים כליל ואנשים יהיו לכודים תחתיהם. הוסקו מסקנות, הוחלט על אישור תוכנית מיתאר ארצית לחיזוק מבנים שנבנו לפני 1980, של בנייה שאינה חזקה דיה לעמוד ברעידות אדמה בעוצמה כזאת, אך דבר לא נעשה באמת.
במרס 2005 קמה ועדה נוספת בהחלטת ממשלה, ועדת מנכ"לים, שהתבקשה להמליץ לממשלה על הכלים הנדרשים לעידוד חיזוקם של מבנים קיימים כדי להבטיח את עמידותם ולמנוע מותם של אזרחים. הוועדה הגישה המלצותיה ושום דבר לא קרה, כי זה עולה כסף, והמון כסף.
אם לא די בכך, הפעם ב-2007, מה עושים? אני אגלה לכם מה עושים – שוב מקימים ועדה, והפעם קוראים לה "הוועדה המיוחדת לבדיקת היערכות ומוכנות של המדינה ומוסדותיה". הוטל עליה גם "לבחון יישום חקיקה הקיימת בנושא". ליושב-ראש הוועדה מונה חבר הכנסת כחלון, שר התקשורת דהיום. השר כחלון והוועדה שהוא עמד בראשה הסיקו מסקנות והתוו איזו תוכנית, וגם פה ההמלצות שגובשו לא יצאו לפועל. שום דבר לא קורה, המבנים המסוכנים עומדים, או נכון יותר לומר: זזים מעט במקומם, והתושבים – גזירה על ראשם.
בין עומס הנתונים, ההמלצות המקצועיות ושלל הנתונים לא האמנתי כאשר קראתי את אחת הפסקאות האחרונות בדוח ההמלצות שפרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת. חברי חברי הכנסת, אני רוצה שתשימו לב ותטו אוזן. יש פה ארבעה משפטים, שתוכנם הוא לא פחות מההגדרה הצינית "רעידת אדמה".
לדברי ד"ר אבי שפירא, יושב-ראש ועדת ההיגוי הבין-משרדית – אומר כך: "שיפוץ מבנים לפי תמ"א 38 לא כדאי מבחינה כלכלית, והוא כדאי רק באזור המרכז, כלומר בעיר תל-אביב–יפו וסביבותיה, משום שמחירי הדירות זולים יותר באזורים המרוחקים ממרכז הארץ, ולפיכך מחיר הדירה המשופצת או הדירה החדשה שתיבנה עם מימוש זכויות ההרחבה לא יספיק לממן את עלות החיזוק והשיפוץ וגם להשאיר שולי רווח לקבלן. גם באזורים מבוקשים באופן יחסי, כגון ראשון-לציון ורחובות, הכדאיות היא גבולית. משום כך שינו שתי ערים אלה את תוכניות המיתאר בתחומן, והן מאפשרות תוספת בנייה של יותר מקומה אחת, כאשר תמ"א 38 מדברת על כך, כדי להגדיל את כדאיות התוכנית".
אתם הבנתם את זה? הבנתם את זה שכנראה יש מחירון כדאיות לחיי אדם במדינת הנדל"ן שהקמנו לנו כאן? לא משתלם לחזק מבנים בפריפריה, הנדל"ן לא מספיק אטרקטיבי, חברים. מחירון חיי אדם של מדינת ישראל קובע שחיי תושבי הפריפריה שווים הרבה פחות מחיי תושבי המרכז, מכרה הזהב של הנדל"ן והעושר.
אז כמה עולים חיי אדם של 16,000 אזרחים במדינת ישראל? מה מחירם בתל-אביב, בראשון-לציון? כנראה שם הרבה יותר. ומה מחירם בבית-שאן, בשלומי, בטבריה, בעפולה, ובכלל בצפון? כנראה אין מחיר ואין טעם להשקיע בהם, אליבא דמדינת ישראל.
אדוני השר, אני יודעת שאתה עומד היום בפני ועדה שאמורה להוציא לפועל החלטות מסוימות, להסיק עוד מסקנות. אני יודעת, ולא משנה כמה שתהיה מוכשר – ואני יודעת כמה מוכשר אתה – וכמה שיהיה לך רצון גדול, אם מדינת ישראל לא תשקיע כספים ולא תיתן את הסעיפים התקציביים המתבקשים כדי לממש את אותן החלטות ומסקנות של ועדה אחרי ועדה אחרי ועדה – אני מונה פה ארבע ועדות לפחות שהסיקו מסקנות – אנחנו לא נגיע למצב הרצוי, אנחנו נגיע ליום אחרי האסון הגדול הבא, ואני מפחדת שזה ייפול על ראשך ועל ראשנו.
אני זוכרת, היינו פה לפני שנה, יש לי ממש דז'ה-וו, את ישבת בדיוק במקום שלך כיושבת-ראש, את גם הערת הערות מאוד ענייניות. והנה, אנחנו פה, שנה אחרי, בעקבות המחדל האחרון, ואנחנו לא רוצים להיות פה אחרי המחדל הבא.
אני רוצה להגיד לכם משהו, האירוע האחרון היה אולי יכול להוות בעבורנו wake up call, אבל אם המדינה לא מוכנה להשקיע באותם המבנים הקיימים בעיירות הפיתוח שאמורות להיות מוקד הסיכון של רעידת האדמה, אז לפחות לעשות פינוי-פיצוי, אבל גם זה עולה כסף. סליחה, פינוי-בינוי, זאת אומרת יש איזו חלופה לאותה קביעה שזה לא מספיק כלכלי. אז בואו נהרוס את המבנים הישנים, שגם כך, אני רוצה להגיד לכם, בושה לשכן שם אנשים, חלקם הם באמת מבנים של "עמידר", שלא עברו שיפוץ כל כך הרבה שנים, אבל אנשים, בעיקר סוציאליים, שזקוקים לעזרה סוציאלית, גרים באותם מקומות.
אני רוצה להגיד: אם זה המצב, חברים, חובת המדינה היא לפחות אחת, והטו אוזן, בבקשה. בבקשה, אני מבקשת מממשלת ישראל לפרסם את המיפוי של האזורים המועדים לפורענות, כי אם אתם לא עושים מספיק עבור אותם תושבים, שתדע כל אם וידע כל אב אם הוא נמצא באזור סכנה, אם הילד שלו עלול להיות בין 16,000 ההרוגים, ואם הילד שלו – מדינת ישראל לא מצאה מספיק כסף להפנות לשם, כי הוא גר בפריפריה – מתוך מדיניות ממשלתית, מתוך זה שהקימו את המדינה ושלחו אותם למקומות האלה, והיום אומרים: הקרקע שם לא שווה כסף. אז אני רוצה שידעו לפחות, שביום הגזירה, ידעו שהם מסכנים את ילדיהם בעצם היותם באותו מקום. ולכן, נא לפרסם.
ואני יודעת מה יגידו ברגע שאני מבקשת את הפרסום של המיפוי שנעשה: הוא מאוד סודי, יש אינטרס לא לפרסם אותו. את יודעת מה אומרים?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ירידת ערך הקרקע – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ירידת ערך.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
– – באופן המובהק ביותר.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
ירידת ערך.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
זה פורסם.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
לא פורסם לקהל הרחב, כבוד השר – ואנשים שאני מדברת אתם – מהם המבנים שאותם סימנו, מהם המבנים, איפה. בן-אדם צריך לדעת שאם הוא נמצא במבנה מסוים, המבנה הזה יקרוס לו על הראש, הוא צריך לדעת מבעוד מועד, להוציא משם את הילדים שלו, כי המדינה כנראה לא תעשה את זה בשבילו.
אבל באמת, אני יודעת את הכושר שלך, את היכולת שלך, את הניסיון שלך, תעמוד על הממשלה הזאת, ואני מאמינה שיהיו פה עוד שרים נוספים: להקצות את המשאבים; בעיקר, אתה יודע מה, בעיירות הפיתוח. בוא נדבר על בית-שאן למשל. מופו הבניינים, אני יודעת שלכל האורך של כביש הבקעה, בין טבריה לירושלים, אלה מבנים מסוכנים, אלה מבנים שנבנו לפני 1975, הם אמורים ליפול במקרה של רעידת אדמה, ושום דבר לא נעשה; גם לא תמ"א 38, כי זה לא כלכלי, ובטח לא פינוי-בינוי, כי זה עולה המון כסף, אבל זה יכול לפתור. אם פותרים – באמת, מבנה של ארבעה דיירים, אפשר להקים שם משהו ראוי ויפה, וגם ראוי לאותם אנשים שנשארים באזורים האלה, שיהיה ראוי גם מבחינת המבנה ומבחינת איכות החיים שיוכלו לתת לילדים שלהם. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה לך, גברתי סגנית היושב-ראש, ואני מזמינה את עצמי לדבר, משום מה, כי אני החלפתי אותך. אז בואי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא – הדוברת הבאה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, סגן השר, חברי חברי הכנסת, אני אמשיך מהאזכור שלך, גברתי, כי את הזכרת שעמדנו כאן כמעט לפני שנה, אז אני אומר: אדוני השר, גם אתה עמדת כאן, לא לפני שנה, קצת פחות, ב-24 בפברואר, כיושב-ראש הוועדה, גם כשר התשתיות כמובן – גם כיושב-ראש הוועדה, ועדת השרים לרעידות אדמה. אמרת שיש בישראל כ-20,000 מבנים מועדים לפורענות, שלא עומדים בתקן של רעידות אדמה. במענה לחבר כנסת באותו יום – אחד מחברי הכנסת שאל אותך מה לגבי תקצוב – אמרת אז, שכבר אז אתה תפעל כדי להשיג תקציב הולם לכל הסוגיה הזאת.
באותו יום גם עברה הצעת חוק של חבר הכנסת זבולון אורלב, הצעה שמבקשת לתקן את חוק המקרקעין כדי להקל על ביצוע עבודות שמשמעותן בנייה מוגדלת בבתים משותפים הניתנת מכוח תמ"א 38. 11 חברי כנסת הצביעו על אותה הצעת חוק, אלא שאותה הצעת חוק תקועה בוועדת החוקה, משום שהיא מחכה להצעת חוק ממשלתית. קרוב לשנה כבר עברנו, ועדיין אנחנו מחכים. כל שכן – הזכירה חברתי חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס את כל הנושא, הסוגיה, של משה כחלון, עם אותה ועדה ידועה, שהמסקנות שלה פורסמו.
אבל, חברי חברי הכנסת, בשורה התחתונה אומר שלמעט העובדה שאנחנו מדברים ומדברים ומדברים ומעלים את הסוגיה על סדר-היום, אנחנו נוכחים לדעת, לצערי או לצערנו, ששוב הנושא הוא קורבן של הביורוקרטיה. וכמו בנושא כיבוי האש, שראינו והיינו חסרי אונים רק לפני שבועיים, ובנושא התפלת המים, אדוני השר, שאתה מודע לו היטב, גם פה הנושא קורבן לביורוקרטיה הזו.
אין לי ספק שאנחנו עוד יכולים למצוא את עצמנו משקיעים מיליארדים בעתיד במקום להשקיע עשרות מיליונים היום. אנחנו עלולים להתעורר לאחר שנקבור את מיטב בנינו ובנותינו, וכאן, היום, אני אומרת בצורה הברורה ביותר: הכתובת כתובה על הקיר כבר הרבה זמן, והחוסן הלאומי שלנו הפך להיות שבוי במקום בידי מנהיגים שנבחרו לכך, בידי פקידים שאיש לא בחר, פקידים שאין להם לא מורא האחריות, וכל שכן גם לא מורא העונש.
אדוני השר, אתם מפלגה מאוד מכובדת בקואליציה הזאת. אמרה חברתי כאן קודם: יש לכם היכולת להשיג תקציבים ואפילו לאיים במשבר קואליציוני. שלא תיקלע היום, בעוד כמה חודשים, ואני מקווה שזה לא יקרה, לסיטואציה שאליה נקלע שר הפנים אלי ישי; רק לאחרונה ראינו, עם ועדות כאלה ואחרות, והכול ידוע מראש. ההגנה על מבנים ישנים שאינם עומדים בתקן, בפני רעידות אדמה, היא עניין שבו אנחנו מצויים באיחור ניכר, איחור שאולי הוא בלתי נסלח, כי כל אחד יודע שהתרחשותה של רעידת אדמה בעוצמה ניכרת – שאלה של זמן, של מתי.
חברי חברי הכנסת, הנהגה שאינה מסוגלת לממש את החלטותיה בתחום הזה, כמו בכל תחום אחר, אינה מגלה ריבונות לא כלפי אזרחיה ולא כלפי ארצה. אי-אפשר לחיות על הדים של מעשים הירואיים של ארגונים או יחידים, הנעשים בשעת אסון ומשבר. את המעשים צריכים לעשות בשגרה כמניעה למשבר ולצורך לסכלו.
חברי חברי הכנסת, אני מצטערת לומר את זה – הממשלה הזאת עסוקה בסוגיות וירטואליות של רמייה ושקר, כן הקפאה לא הקפאה, כן אישורי בנייה לא אישורי בנייה, אבל נמנעת מדבר אחד, וזה למלא את החובה שלה כלפי אזרחיה.
מכובדי השר, אני באמת מאוד מכבדת אותך. אני מכירה אותך שנים רבות, ואני מודעת לפעילות הרבה שלך, ויישר כוח על כל מה שאתה עושה, אבל אני מצפה לשמוע גם ממך, גם מראש הממשלה, גם משר השיכון, גם משר האוצר. אני מצפה מכם שזו לא תהיה עוד הצעה לסדר-היום. בשם הציבור כולו אני אומרת ושואלת: כמה בתים מיגנתם מאז תחילת השנה האזרחית, 2010, אדוני השר? כמה בתים ימוגנו עד סוף השנה הזאת? כמה בתים תמגנו בשנים הקרובות, וכמה כסף יועד לצורך העניין הזה, אם בכלל? וכמה מהתקציב מומש בפועל?
אדוני השר, בוא לא נחכה גם בנושא הזה לחסדי שמים. עלינו, כנסת ישראל, להיות הגורם המפקח על עבודות הממשלה הדברנית הזאת, כדי שזו תיישם, תחוקק ותתקצב את כל סוגיית חיזוק המבנים וההיערכות שלנו לקראת הבאות, ויפה שעה אחת קודם. תודה רבה.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה לחברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא. אני חייבת להדגיש, מאחר שאני חלק מהמציעים פה – הבעיה הזו כבר עשור על שולחן הממשלות האחרונות, גם ממשלת קדימה חטאה פה.
מתן וילנאי (העבודה):
– – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
הקימה ועדות, נכון. רק ההוצאה לפועל של אותן מסקנות מתעכבת עד היום. תודה רבה. ועכשיו אני מזמינה את חבר הכנסת אחמד טיבי לבוא ולומר דברים. לרשותך שלוש דקות.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אנחנו כאן כי אסון נורא התרחש בכרמל, אסון הן אנושי והן אקולוגי, וזה הזמן בדרך כלל שקולות הזעקה על האסון הבא עולים. התרענו בעבר על נושא רעידות האדמה. היו דיונים בכנסת, היתה ועדה, שרים ענו, אפילו נאמר על-ידי השר שיש 20,000 בתים המועדים לפורענות. ונשאלת השאלה, והאזרח רוצה לשאול, מה עם המוכנות לאסון הזה שעלול להתרחש, חלילה? ויש מוקדים נוספים של אסונות שיכולים להתרחש. בנתב"ג כל פעם שומעים – כמעט תאונה, במפעלים באזור חיפה, הכור בדימונה, מערכת הבריאות שעלולה לקרוס. יש רושם של האזרח – של היעדר ביטחון כאשר אסון טבע מגיע ומפיל קורבנות רבים; אסון הכרמל היה כזה.
דיברנו הרבה בשבוע האחרון על כיבוי אש. אני רוצה לשאול, מה עם כיבוי אש ביישובים הערביים? יש אומנם תחנה באום-אל-פחם, תחנה בשפרעם, ברהט. יש, נדמה לי, בנצרת-עילית, לא בנצרת. ומתוך 1,300 כבאים פעילים – וזה מידע שביקשתי ממפקד הכיבוי מר שמעון רומח – יש 1,300 כבאים פעילים, מתוכם יש ערבים – כ-20 באזור ירושלים, נאמר לי, עשרה באזור אום-אל-פחם, עשרה בודדים, ו-50 מאחינו הדרוזים. יש תוכנית להקים במע'אר תחנה ובכביש כפר-יאסיף–עכו.
זה מה שנאמר לי, ושאלתי, למה שיעור הערבים הוא נמוך? מישהו שאל אותי, האם השירות בצבא הוא תנאי להתקבל למכבי-אש. שאלתי, והתשובה היא שלילית, אין תנאי כזה, ועובדה שיש אנשים באזור ירושלים שעובדים, גם בדרום, שעובדים בלי שירות צבאי. וטוב שכך: מדובר בגוף אזרחי, הוא חייב להישאר גוף אזרחי, חייבים לאפשר לו להתאגד, שיהיה לו ועד, בניגוד לתנאי של האוצר, שעיכב כספים כי התנה את העברת הכספים באי-התאגדות, שלא יהיה להם ועד שייצג אותם.
כל המציעים, אגב, למי שלא שם לב, כל המציעים בהצעה הזו הם סגני היושב-ראש, חמשת המציעים הם סגני היושב-ראש, כלומר הנשיאות מתייחסת בחומרה וכובד ראש לנושא הזה, ובעיקר להיעדר המוכנות – – –
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
רק לתקן אותך, ששת הסגנים.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
ששת הסגנים. ששת הסגנים. אני לא סופר את עצמי בדרך כלל, גברתי.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
אבל גם אתה סגן.
אחמד טיבי (רע"ם-תע"ל):
תודה רבה. חומרת הנושא – ולכן אנחנו משמיעים קול זעקה בפתחה של הממשלה. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר אורלי לוי אבקסיס:
תודה רבה לך, חבר הכנסת אחמד טיבי. עכשיו יעלה חבר הכנסת גאלב מג'אדלה לשאת דברים בנושא. בבקשה.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
גברתי היושבת-ראש, מכובדי השר, עמיתי חברי הכנסת, אני רוצה להזכיר לנו שעד לפני ארבע שנים וחצי לא היה במדינה חוק אסון המוני. אנחנו חוקקנו את החוק בהיותי ראש ועדת הפנים, אחרי שהוא הסתובב בכנסת 11 שנה. ומה לעשות, היום, כל מי שיש לו סמכות ואחריות, מגופי הצלה, יודע מה לעשות בשעת אסון המוני, חלילה. אבל מה שאדוני השר צריך לעשות הוא – איך אנחנו נהיה מוכנים לשעה הזאת. אני לא בטוח אם אזרחי ישראל ישנים בלילה בשקט, בידיעה שאנחנו מוכנים לשעה זאת, כי ראינו שלא היינו מוכנים באסון הרבה פחות חמור מזה.
אני מצטרף לכל חברי שקדמו לי על הדברים שפרגנו לך, ואני אגיד לך שתלך לפתגם הערבי, פעם אחת, לשם שינוי, שאומר – אני אגיד אותו בערבית ואחר כך אתרגם לך אותו: דִרְהַם וִקַאיַה חֵ'יר מִן קִנטאר עִלַאג'; מה שאנחנו יכולים לעשות במוכנות ובטיפול מונע, יכול לעלות לנו הרבה הרבה הרבה פחות ממה שנעשה אחרי שעת מעשה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
זה הקדם תרופה למכה, בתרגום מיידיש.
גאלב מג'אדלה (העבודה):
לכן אני חושב שאחרי ששמעת את המציעים ואחרי שחלק מהציבור – ואתה מתחכך בציבור ושומע את דאגת הציבור, ולא במקרה העלינו את זה, כי גם אנחנו שומעים את הציבור – רצוי וראוי שהממשלה תקיים דיון בנושא הזה, כדי שאזרחי ישראל תהיה להם לפחות התחושה שהממשלה דואגת וקשובה ומודאגת ומוכנה לשעת חירום. אני חושב שזו חובתנו ככנסת לומר את זה, וחובתה של הממשלה לתת לנו תשובות, כדי שנהיה בטוחים שבשעת חירום, חלילה, אנחנו שקטים. תודה רבה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת מג'אדלה. תשובת השר – בבקשה, אדוני.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אכן איננו ערוכים, ולא נהיה ערוכים, כל עוד יש בארצנו בניינים שאינם מתוכננים לעמוד בפני רעידות אדמה. יש עשרות אלפים, ואולי יותר, ממבני המגורים בישראל – כפי שציינה חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס – שלא נבנו לפי התקן לבנייה העומד בפני רעידות אדמה. התקן נכנס לתוקף ב-1 בינואר 1980. לכן כל מה שנבנה לפני זה איננו יודעים אם יעמוד או לא יעמוד, בוודאי באותם אזורים שמועדים לפורענות.
אם זיכרוני איננו מטעה אותי, בגיל האלצהיימר המתקדם שלי, אני זוכר שרואים מפה כזאת יותר מאשר פעם אחת. היא לא מסומנת ברמת הבית, אבל בוודאי מסומנים אזורים. אני זוכר את אזור – לא רק בית-שאן, שנמצא בתוך האזור המועד לפורענות; מלון "גלי כינרת", שעומד ממש על קו השבר הגיאולוגי שישנו במקום הזה מועד לפורענות רבה, וכולם יודעים על כך. אני אציין שראש הממשלה בעבר דוד בן-גוריון היה נוהג להיפגש שם ולבלות שם את חופשות סוף השבוע שלו. אני מודה באשמה שגם הורי – אבי עליו השלום, ואמי שתחיה – היו שם, ובאחת הפעמים גם הצליחו לגרור אותי לשם. אני, בדרך כלל, לא מאלה שהיו הולכים לסופי שבוע עם ההורים.
יודעים על עוד מקומות רבים בארץ. יש אזורים שאנחנו יודעים היכן הם פחות מועדים, יותר בטוחים, ויש אזורים שהם פחות בטוחים.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – – חשוב אולי ליידע את הדיירים שהם נמצאים במבנים שעלולים לקרוס – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
יוצאים מתוך הנחה שכל מה שנבנה לפני 1 בינואר 1980 מועד לפורענות, אף-על-פי שזה לא בהכרח נכון. אבל אני מקבל על עצמי את הטענה הבסיסית שהמצב רע.
יש שתי התייחסויות או שני סוגי אחריות שמוטלים במדינת ישראל לעניין רעידות אדמה: יש עד שהרעידה מתרחשת – כל הצדדים שצריכים להיערך. בדבר זה מטפלת ועדה, ועדת שרים ממשלתית. יש לי הזכות לעמוד בראשה, והיא אמורה לקבל החלטות מה יתרחש עד הרעידה. לידה יש ועדת היגוי של מקצוענים, בראשה עומד ד"ר אבי שפירא. אבל לא לשכוח, זוהי ועדת מטה, אין בידיה סמכויות. היא יכולה רק לומר לכל אחד מה תפקידו, מה עליו לעשות; הגוף האחר זו רח"ל – רשות חירום לאומית – היא מטפלת במתרחש לאחר שרעידה כזאת מתרחשת. היא צריכה לטפל באסון, איך מנהלים אותו. אני אטפל בחלק שאני אחראי לו.
תפקידה של ועדת השרים להיערכות לרעידות אדמה, על-פי הגדרות שניתנו לה, הוא לטפל בכל הקשור לרעידה לפני התרחשותה ועד לעצם התרחשותה בפועל, כאשר לאחר מכן הטיפול עובר לרח"ל. במסגרת עבודתה של הוועדה התקבלו בחודשים האחרונים כמה החלטות חשובות, ואפרט להלן. זה בעקבות הדיון – עד כמה שאני זוכר, אמרה חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא שהוא התקיים בכנסת בפברואר; הדיון שהתקיים בוועדה, כפי שרשום אצלי, באפריל 2010.
בתאריך זה אישרה הוועדה הצעת החלטה להקצאת 3.5 מיליארד שקל למשך 25 השנים הקרובות לחיזוק מבני ציבור; אני מדגיש כאן, מבני ציבור בדגש על בתי-ספר ובתי-חולים ודומיהם. במסגרתה יוקצו 140 מיליון שקל לשנה, למשך 25 שנים, למיגון וחיזוק מבני הציבור על-ידי משרדי הממשלה והאוצר בשיטה של "מצ'ינג", של תיאום או התאמה, שקל מול שקל. במלים אחרות, הכסף יוצא מן המשרד הנוגע בדבר והאוצר שם מולו את השקל שלו.
כמו כן, אושרה תוכנית לחלוקת אחריות במשרדי הממשלה לטיפול במבני הציבור האלה. מדובר בתוכנית מפורטת המחלקת ומגדירה את תחומי האחריות בקרב כל משרדי הממשלה בהיערכות לרעידת אדמה. במלים אחרות, כשהכסף הזה נתון, מי עושה מה במהלך האירוע ובתהליכי השיקום.
החלטה זו קיבלה תוקף של החלטת ממשלה ביום 29 באפריל 2010. כלומר, יש החלטה ואמור להיות כסף מתוקצב ומשרדי הממשלה הנוגעים בדבר גם אמורים – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
זה מופיע בתקציב?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
מייד אציין מה נעשה במהלך השנה ומה לא נעשה במהלך השנה ומה הכוונה לעשות הלאה.
לשנת 2009, כלומר לשנה החולפת, הוקצו לפעילות זו כ-2 מיליון שקל בלבד. היום אנחנו ב-2010. במלים אחרות, לא נעשה דבר. בעקבות החלטת הוועדה, ב-2010 הוגדל התקציב משמעותית, ל-80 מיליון שקל, כאשר חלק מהכסף כבר מומש באמצעות חתימת חוזים עם מהנדסים לתכנון החיזוק, וחלקו האחר הוקצה לביצוע על-ידי הרשויות המקומיות. בשלב זה הוקצו 120 מיליון שקל בכל אחת מהשנים 2011 ו-2012, כלומר מן השנים שלפנינו. תחילת החיזוק בפועל מתוכננת להתחיל כבר בשנת 2011.
2. בספטמבר 2010 קיבלה הוועדה החלטה נוספת – אני מדבר על החלטה בקיץ האחרון – להקצות 200 מיליון שקל נוספים לחמש השנים הקרובות לעבודתה של ועדת היגוי, לא של המשרדים והשקעה בבניינים, אלא עבודת ועדת ההיגוי לרעידות אדמה. מדובר ב-20 מיליון שקל לתקציב תפעולי ו-20 מיליון שקל נוספים לשנה לשדרוג הציוד ויכולת המענה של משטרת ישראל, משרד הבריאות, שירותי הכבאות וההצלה ופס"ח; הכוונה לפינוי, סעד וחללים.
על אף החלטת ועדת השרים, בעת כתיבת שורות אלה עדיין לא סוכם תקציבה של ועדת ההיגוי – אני מתכוון לאותם 40 מיליון שקל – להיערכות לרעידות אדמה לשנות התקציב 2011 ו-2012. כיום הוא עדיין עומד על אפס שקלים, עדיין לא הוקצב דבר, וזאת משום שתלוי ועומד ערעורו של האוצר, שמונע, ומעכב את הבאת ההחלטה הזאת לדיון בממשלה. המתכונת היא שיש ועדת שרים ממשלתית שהחלטתה תופסת כאילו היתה זו החלטת ממשלה, אלא אם כן יש ערעור של אחד המשרדים. התקבלה החלטה, קיים ערעור. הוא אמור להגיע לממשלה, עדיין לא הגיע לממשלה משום שהאוצר עדיין לא סיכם על כך עם המשרדים הנוגעים בדבר.
חשוב להדגיש כי התקציב שאושר על-ידי ועדת השרים הינו המינימום הנדרש להמשך פעילותה השוטפת והחשובה של הוועדה, וכל שקל בתקציב כבר "צבוע", כלומר יש לו הייעוד שלו. כל שינוי בהחלטת ועדת השרים אשר יגרור הפחתה בתקציב שהוקצה עבור ועדת ההיגוי, יגרום נזק לעבודת הוועדה ובכך להיערכות ישראל לרעידות אדמה.
אני גם רוצה להוסיף – מתוך 140 המיליון לשנה, תוקצבו עד כה בפירוט רק 120 מיליון. נלך עוד צעד. גם מה שתוקצב איננו מספיק. הוא לא מדבר על בנייה פרטית, הוא מדבר רק על הבנייה הציבורית, וגם בקצב שאנחנו מסוגלים לבלוע.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
כשאנחנו מדברים פה על בנייה ציבורית, אנחנו מדברים גם על דירות "עמידר", "עמיגור" – – –?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אנחנו מדברים על הכול. הבנייה הציבורית זה ודאי מה שהממשלה צריכה לעשות, אבל יש גם אנשים פרטיים שבנו דירה לפני 1 בינואר 1980, והבניין שלהם לא בטוח, אבל אנחנו עוסקים אך ורק באותם מבני ציבור על-ידי הממשלה – מבני ציבור שיש עליהם אחריות ציבורית, לא מבני "עמידר".
עוד בספטמבר 2010 אישרה ועדת השרים להקים מערכת התרעה ארצית מפני רעידות אדמה. לשם כך הוקצתה לוועדת ההיגוי שנה, לשם תכנון המערכת והגשת הערכה לתקצוב הקמתה. על ועדת ההיגוי להגיש את ההצעה עד אוקטובר 2011.
אנחנו פה מדברים על מערכת שאמורה – כמה שניות, 15, אולי 30 שניות לפני התרחשות רעידת האדמה – להתריע על כך, בהנחה שזה אפשרי, כדי שבפרק הזמן הזה, כשאנשים ידעו, הם ינקטו את הצעדים המיידיים, לא כדי למנוע את ההריסות אלא כדי שאנשים יוכלו למקם את עצמם כך שלפחות הנזק בנפש יהיה מינימלי עד כמה שאפשר. אין לזה פתרונות סגורים. אנחנו עושים את הדברים האפשריים במסגרת התקציב הקיים כדי לצמצם את הנזק.
המדובר בהחלטות חשובות, המהוות צעד ראשון להתנעת תהליך היערכות המדינה לרעידות אדמה. נחוצה עוד שורה ארוכה של צעדים שיש לנקוט על מנת לשפר את מוכנותה ועמידותה של ישראל במקרה אסון. רק החלטה של הממשלה להציב את הנושא גבוה בסדר העדיפויות הלאומי, הכוללת תקציבים מתאימים, תוכל להביא להשגת המטרה.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
יש כוונה כזאת?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אולי אני אגע בזה אחר כך, לא מן החלק הכתוב, כי הבעיה כאן היא אמיתית. אני גם אשאל אותך שאלות מה את היית עושה, כי הדברים פה לא סגורים. יכולה להיות מערכת העדפות שונה, וגם התוצאות של החלטה שנקבל טובות בתחום אחד אבל נשלם מחיר על תחום חסר. אני אולי אגע בזה מייד.
הפער בין יכולות החילוץ וההצלה לבין כמות הבניינים שייתכן שייפגעו זוהה כבר לפני שנים – פה דובר על ארבע ועדות שקמו – והוא קיים לצערנו בכל המדינות שבהן קיימים סיכוני רעידות אדמה. אני אזכיר. כשקרו רעידות אדמה בקליפורניה וביפן – שתי מדינות מועדות לפורענות – ביפן למשל, אחד מסוגי הטיפול זה שנותנים לאנשים תמריץ לשנות את הדירה. בקליפורניה התמריץ הוא אחר, זה מקל. אם ביפן זה גזר, בקליפורניה זה מקל. באים לאיש שרואים שהדירה שלו לא בסדר, כלומר שהיא מועדת לפורענות, ואומרים לו: אדוני, אם אתה לא מטפל בזה לבד, אנחנו באים והורסים לך את הבניין. זאת שיטה שהיא אחרת. כך נמסר לי.
ולכן, אין פתרון בית-ספר גם לדברים האלה. ובקליפורניה, כשקרתה רעידת אדמה לפני כמה שנים, שם כמו נתהפך העולם. הנזק היה כבד, הרוגים היו לא מעטים, וגם במדינה מתקדמת כזו – והיא מן המתקדמות במדינות ארצות-הברית – יש אסונות שלא תמיד יש להם, איך אני אגיד? בכל מקום ישנה התחבטות כמה אתה משקיע כדי להתארגן מול אסון טבע מסוים.
בד בבד מקיימת ועדת ההיגוי פעולות שונות – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בקליפורניה היו שבעה הרוגים. בסן-פרנסיסקו היו שבעה הרוגים.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
איפה?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
ברעידת אדמה. בקהיר – 5,000.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אותו מספר בריכטר.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אתה מדבר על איזה אחוזים?
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
באותה רעידה, בעיר כמו סן-פרנסיסקו נהרגו שבעה אנשים, בקהיר היו 5,000 הרוגים.
נסים זאב (ש"ס):
סולם של 7.1.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
בגלל המבנים – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
זה גם בגלל המבנים. זה גם בגלל – – –
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה שאפשר לצמצם בצורה ניכרת.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
בניו-זילנד היתה רעידת אדמה קשה ביותר, לא נהרגו אנשים; לא מזמן. לא נהרגו אנשים. ראה, זה תלוי באמת במבנים, כפי שאתה מדבר, וזה תלוי במקורותיה של המדינה, במה להשקיע אותם. במצרים משקיעים את הכספים המועטים שיש למשל בסבסוד קמח או בסבסוד אוכל. זה החלטות לא פשוטות.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
מה שאני אומר, המבנים יכולים לצמצם בצורה דרסטית – – – תשתיות.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
מייד נגיע גם לזה. אני רוצה לשים את הדילמות.
היו"ר אחמד טיבי:
סדר-היום ארוך, ולכן, אדוני, אני לא רוצה להגביל אותך בזמן אבל – – –
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אני אולי עוד אוסיף את הדברים האלה. ועדת ההיגוי להיערכות לרעידות אדמה, בראשות ד"ר אבי שפירא, שוקדת על גיבוש הנחיות לציבור, לרבות לתלמידי בתי-ספר, להתנהגות בעת ולאחר רעידת אדמה. הוועדה, בשיתוף עם פיקוד העורף ורשות החירום הלאומית, שוקדת על הנחלת המידע ותרגול ההנחיות לציבור. בתוך שבועות ספורים יקיים משרד התשתיות הלאומיות קמפיין תקשורתי בנושא.
אגב, מי שיש לו מלים עבריות מוצלחות למלה קמפיין – שיקום. אני כל פעם משתמש בה, המלה משובשת. המלה מסע לא מוצלחת בעיני, גם לא המלה מאבק, גם לא המלה מערכה. אם יש לכם משהו במקום קמפיין – תגידו. אבל משהו על הדילמה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
אני אנסה כמיטב יכולתי.
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אנחנו נודה. בואו תראו – היתה לנו פרשת השרפה הגדולה בצפון, ויש עוד לצערי שרפות שהיו ושרפות שיהיו. כמה משקיעים? יש לנו פרשת סל הבריאות. נשקיע יותר בתוך סל הבריאות, נחסוך חיי אדם רבים. כמה נשקיע? כבישים או פעולות שקשורות בבטיחות בדרכים, דברים הקשורים במערכת החינוך, דברים הקשורים בסיוע לפריפריה בסדרה שלמה של תחומים. כאשר היינו שואלים את הגרים בפריפריה: לְמה אתם מבקשים את התמיכה או את הסיוע – להשקיע את הכסף בבניין או להשקיע את הכסף בחינוך או להשקיע את הכסף בבריאות?
האם יקימו לא סתם בית-חולים בצפון, אלא זה יהיה בית-חולים בסדר-גודל של בית-החולים "הדסה" – שיש בו כל המכשור המודרני והנחוץ והחשוב? או נאמר: לעתים אין מה לעשות. סוג מסוים של טיפול ניתן בצפת אבל הטיפולים המיוחדים שהמכשירים עבורם עולים הון כסף ויכול רק מקום אחד בישראל לתת אותם, יהיו ב"הדסה" או ב"בילינסון" או במקום אחר.
יש כאן דילמה אמיתית. או עכשיו באשקלון כועסים מדוע המדינה, שהתחייבה למגן את הבתים, איננה ממגנת; ומדוע, כועסים אנשי שדרות, הכספים שהושקעו ב"כיפת ברזל" הולכים עכשיו, כפי שאומר הרמטכ"ל, להגן על מערכי צה"ל ולא על התושבים. כסף שיש לנו אנחנו מפנים – אם נפנה אותו לרעידת אדמה, אולי יהיה חסר ב"כיפת ברזל". אם היה מספיק כסף ב"כיפת ברזל" אפשר היה להגן גם על התושבים וגם על מתקנים חיוניים. לי חשוב שיגנו על מתקנים כמו חברת חשמל, כמו בתי-זיקוק וכן הלאה.
השאלה האמיתית: האם הממשלה, או ממשלות ישראל לדורותיהן קיימו דיון מסודר והציבו את כל הנושאים האלה האחד אחרי השני, על המגוון הרחב שלהם, ואמרו: בזה אנחנו משקיעים כך ויודעים איזה סיכון יהיה אם חלילה תתרחש רעידת אדמה. לוקחים נושא אחר – כמה משקיעים או לא משקיעים שם.
אני חושב, זאת גם החלטתו ברמת הפרט של כל אזרח שצריך להחליט, למשל, אם הוא מבטח את הבית שלו. נגיד גנבה: עברה שנה ולא גנבו, א גרויסע – – – פון דה געלט. ביטח – – –
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
עשו חישוב כמה יעלה לשקם את ההריסות?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
חברת הכנסת אורלי לוי, כל מה שאני אומר זה שיש כאן דילמה. הבעיה אם יש טיפול שיטתי בדילמות האלה.
טוב, היו ארבע ועדות. אני משתדל לטפל בזה לפי מיטב יכולתי, ואני חושב שמה שיושקע על-פי מה שהוחלט זה צעד חשוב קדימה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, אדוני השר. מה אתה מציע, אדוני?
שר התשתיות הלאומיות עוזי לנדאו:
אם אתם מבקשים להעביר את זה לוועדה – נעביר את זה לוועדה.
נסים זאב (ש"ס):
ועדת הפנים.
היו"ר אחמד טיבי:
אוקיי, לוועדה. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.
אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר אחמד טיבי:
בוועדה, בוועדה. אחמד טיבי – גם בוועדה. גאלב מג'אדלה, רוחמה אברהם – לא פה. אז עכשיו יש הצעות אחרות. חבר הכנסת נסים זאב, כמעט שכחנו אותך, וזה היה דבר חסר תקדים.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, יש תוכנית תמ"א 38, תוכנית מיתאר ארצית, והיא מגדירה איך אפשר להתמודד עם רעידות האדמה. חבר הכנסת טיבי דיבר על 20,000 מבנים.
היו"ר אחמד טיבי:
מבנים, אה – מועדים לפורענות.
נסים זאב (ש"ס):
מועדים לפורענות. מבנים שעלולים לקרוס בשעת רעידת אדמה. ואני אומר לך, אדוני השר: יש פתרון לבעיה. אני יודע ששר הפנים עובד על זה כבר חודשים. יש צוות מקצועי. אחת הבעיות הקשות ביותר – הדרישות התכנוניות בנושא החנייה. עכשיו, כדי לחזק בניין לפעמים צריך לסגור חנייה, ולא להשאיר את זה על עמודים. איך אתה רוצה לחזק בניין אם יש חנייה מפולשת, והבניין עומד על עמודים? אתה חייב לסגור את החנייה.
הדבר הנוסף, אחת הבעיות זה נושא השימור. ברגע שאתה בונה ומוסיף קומה אחת או שתיים לחיזוק הבניין, כדי שמבחינה כלכלית יהיה משתלם לאותו קבלן לחזק את הבניין, אז זה מחייב תוכנית, ואולי ראייה שונה. אותו הדבר – בעיה של כופר חנייה, כאשר סוגרים חנייה ונדרשים לשלם. אני אומר: כל הביורוקרטיה הזו חייבת להשתנות, כולל קיצור תהליכים. אם אנחנו רק נכביד במערכת הזאת, לא נגיע לשום תוצאה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה. איתן כבל – לא פה. חבר הכנסת עפו אגבאריה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, לפני שנה היה דיון ודיברנו על הדברים האלה, ומאז אני חושב שלא קרתה שום התקדמות בעניין הזה. הדבר היחיד שקרה הוא שהיה אסון השרפה בכרמל, וזה חשף הרבה דברים שבאמת אפשר היה אולי למנוע או שאפשר יהיה למנוע את ההישנות של הדברים האלה בעתיד.
אם היה בתוכנית להכניס מכבי אש לאזורים שבהם – למשל, ניקח מצומת כברי עד כפר-יאסיף – אין אפילו תחנת כיבוי אש אחת. בכפרים הערביים אני לא חושב שנעשו או שיש צוותי הצלה כלשהם, דברים שדיברנו עליהם גם אז ומאז לא נעשה שום דבר, אף אחד לא הכניס לעיריות ולמועצות המקומיות אפשרות של צוותי הצלה כלשהם שיוכלו לעבוד בשעת חירום כזו.
אני גם עוד פעם מתריע: בתי-ספר, יש הרבה בתי-ספר, במיוחד ביישובים הערביים, שנבנו הרבה לפני 1975, ורוב בתי-הספר האלה עשו להם תוספות, עשו תוספות על אותם יסודות, ולא טרחו להגיד שאפשר היה למגן את זה נגד רעידות אדמה. מה שכן, אני חושב שנשאר לנו רק להתפלל שאולי רעידת האדמה תהיה בלילה, ולא ביום – – –
היו"ר אחמד טיבי:
נתפלל שלא תהיה רעידת אדמה, אדוני מתכוון.
עפו אגבאריה (חד"ש):
לא, אבל אומרים שהיא תהיה. זה דברים – – –
היו"ר אחמד טיבי:
אלוהים יותר חזק מהממשלה.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אז אם אלוהים יותר חזק מהממשלה, כפי שהתפללו שיהיה גשם וכנראה התפללו יותר מדי והיתה סערה, אז שיתפללו באותה מידה שרק לא תהיה רעידת אדמה.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, אני הייתי חבר הוועדה לטיפול ברעידות אדמה, ואני הייתי בין היוזמים של הקמתה. אבל יש נושאים שאופפת אותם הסודיות לגבי רעידת אדמה, ודווקא מקומות שבהם יכול להתרחש אסון המוני בממדים אדירים, שלא התרחשו בארץ במשך 1,500 שנה של רעידות אדמה רשומות וידועות.
המקום הראשון זה הכור הגרעיני בדימונה, שקרוב מאוד למוקד של רעידת האדמה. אין שקיפות בנושא הזה, ואני אקדים ואומר – זה לא רק נושא ישראלי פנימי אלא זה נושא אזורי, ואפילו נושא בין-לאומי, ולכן על הממשלה לאפשר לוועדת מומחים בין-לאומית לבדוק את הנושא.
2. מסגד אל-אקצא, מה קורה עם בטיחותו. אנחנו שואלים כל הזמן בנושא הזה. רק בשבוע שעבר מפקד העורף אמר שיש סכנה, אז אנחנו לא שומעים מה הסכנה אחרי החפירות שבוצעו סביב מסגד אל-אקצא. וגם אזור המפרץ. על הנושאים האלה, שיכולים להביא אסון בקנה מידה אדיר, צריך לדבר, וצריך שתהיה שקיפות.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת כבל, הצעה אחרת, בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, כל העניין של ההתארגנות לרעידת אדמה הוא לא במצב שמדברים כל הזמן על להתארגן לשלג באילת, כמו ששמעתי מישהו אומר. אבל צריך שיהיה המינימום שבו אנחנו נמצא את עצמנו – אם חס וחלילה יש מצב ותהיה רעידת אדמה, הכספים שנצטרך אחר כך להשקיע יהיו פי כמה וכמה מהכספים שצריך להידרש אליהם עכשיו.
אחת הבעיות המרכזיות, בכלל, שחוצות את הכלכלה הישראלית, החברה הישראלית: כל נושא המניעה כמעט שלא קיים, ובכל פעם אנחנו מוצאים את עצמנו כשמגיע העניין משקיעים לאין-שיעור יותר כסף ממה שיכול היה להיות מושקע מלכתחילה. תודה, אדוני.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה.
אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה. מי שנגד הוא בעד הסרה. השר מסכים לוועדה. נא להצביע.
הצבעה מס' 17
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
11 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. לכן הוחלט להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה.