קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום היעדר שדות תעופה חלופיים במדינת ישראל למקרה חירום היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: היעדר שדות תעופה חלופיים במדינת ישראל למקרה חירום, מס' 4247 ו-4307. ראשון הדוברים – חבר הכנסת זאב בילסקי. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי. שלוש דקות. זאב בילסקי (קדימה): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, ידידי חברי הכנסת וקציני צה"ל לעתיד שבאו וכיבדו אותנו בנוכחותם, לפני כעשרה ימים קמנו בבוקר והחזאי הודיע שיש ערפל כבד, כבד מאוד, עד כדי כך כבד שמטוסים לא הורשו לנחות וכמעט גם לא להמריא משדה התעופה בן-גוריון. מה לעשות ששדה התעופה בן-גוריון הוא היחיד שיש לנו לטיסות אזרחיות ולכן אלפי נוסעים נאלצו לטוס עם המטוסים שלהם, במקום לנחות בבטחה בארץ – חלק הגיעו לקפריסין, חלק הגיעו לקהיר, חלק הגיעו לעמאן. אני למשל אתאר לכם, חברי הכנסת הנכבדים, שאלה שהגיעו לעמאן זכו למשהו – ניסוי יוצא מן הכלל, כשסגרו אותם במטוס לשבע שעות. שבע שעות לא נתנו להם לזוז מהמטוס. לא היה אפשר לצאת, לא היה אפשר להיכנס, לא היה אפשר לעשות שום דבר. והנורא ביותר, חבר הכנסת בן-ארי, זה שהם אפילו לא ידעו מתי ימריאו, לאן ימריאו, מה יהיה אם הערפל הזה ימשיך. ואני הגשתי הצעה דחופה לסדר-היום, ואני מודה לשר התחבורה שהגיע לכאן במיוחד כדי להקשיב וכדי לענות. שלא יעלה על הדעת שבמדינת ישראל, לאחר 62 שנות עצמאות המדינה, לא נחשוב על פתרון קצת יותר טוב מאשר לשלוח נוסעים לעמאן לשבת שם בתוך המטוס שבע שעות. אבל מכיוון שאני מבין קטן בנושאי תחבורה, התקשרתי ודיברתי עם יהודי נחמד בשם קברניט בועז חטיבה, שהוא יושב-ראש איגוד הטייסים של כל מדינת ישראל, והוא הראה לי מכתב, אדוני שר התחבורה, שהוא שלח לך ולשר הביטחון, והציע הצעה פשוטה: בואו ניקח את שדה התעופה בנבטים ונכשיר אותו לנחיתות חירום. אי-אפשר לנחות בשדה התעופה בן-גוריון, נפנה אותם לנבטים. ושם, בנבטים, יורידו את הנוסעים, ויוכלו לטפל בהם. ישימו אותם באוטובוס ויובילו אותם לשדה התעופה בן-גוריון, ולא יצטרכו לשלוח אותם לעמאן לשבת שבע שעות במטוס. אבל לא רק זה, יש מכשיר, אדוני השר, שנקרא ILS. זה מכשיר נפוץ מאוד, שמאפשר נחיתת מכשירים. אם ישימו ב"עובדה", למשל, את המכשיר הזה, אם ישימו רק פקח אזרחי אחד, אפשר, אם לא בנבטים להנחית אותם ב"עובדה". לכן, אדוני היושב-ראש, אני פונה אליך בשם כל אותם אלפי נוסעים שאני מתנצל בפניהם על הסבל שנגרם להם ומבקש גם מבחינה ביטחונית – סך הכול מדינת ישראל היא לא מדינה שיכולה לסמוך כל כך על נחיתות בשדות תעופה שכנים, וגם לאותם נוסעים שאיכות החיים שלהם נפגעה באותו יום מר ונמהר, שהיו צריכים לבלות במטוס שבע שעות – מהר מאוד להידבר עם שר הביטחון, ולהכשיר את שדה התעופה בנבטים ואת שדה התעופה "עובדה" לנחיתת חירום של מטוסי נוסעים. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. חבר הכנסת אברהם מיכאלי – איננו. אם כן, אדוני השר ישיב למציע זאב בילסקי. אדוני שר התחבורה ישראל כץ, בבקשה. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חבר הכנסת זאב בילסקי, כנסת נכבדה, קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני רוצה להודות לך, כשר התחבורה, על תרומתך לקידום חוק הטיס – אתה עומד בראש הוועדה לנושא הזה. גם אתמול, אני מבין שקידמת בצורה מאוד משמעותית את החוק שיאפשר לנו גם להסדיר וגם לשפר את דירוג הבטיחות של ישראל, דבר שהוא חשוב מאין כמוהו והוא קשור ממש לעצם הנושא הזה. לגופה של ההצעה, לגופו של עניין, אכן היה ערפל כבד בשדה התעופה בן-גוריון. תנאי התעופה אפס, בגובה כמעט אפס, 26 מטוסים נאלצו לנחות במדינות בסביבה מאחר שלא התאפשרה נחיתה בשדה התעופה בן-גוריון. בישראל יש במשך כשנה כ-100,000 טיסות שמטיסות, נכון לתקופה הזאת, כ-12 מיליון נוסעים. מדי שנה. הנחיתות הן בעיקר בשדה התעופה בן-גוריון – בנתב"ג. יש טיסות שנוחתות בשדה התעופה "עובדה", לאחר תיאום ותכנון נחיתה מראש, ואז באחריות רשות שדות התעופה להביא ולארגן את כל הצד האזרחי, מרמת הפקחים ועד שאר האמצעים שנדרשים, כדי לאפשר את הנחיתה הזאת, של המטוס או אותם מטוסים שמגיעים בתיאום מוקדם. שתי הבעיות שהיו כאן הן: 1. תנאי מזג האוויר הקשים ביותר; 2. ב"עובדה", בתקופה הזאת, לפי הוראת ראש מינהל התעופה האזרחית, הוא ביטל לפני כמה חודשים, מסיבות בטיחותיות, את ההרשאה של שדה התעופה הצבאי "עובדה" לשמש שדה אלטרנטיבי. גם כאן, לקראת התשובה, הוא בהחלט גם מסר את דבריו, שאני מביא אותם, ומה שהוא אומר זה שהוא חייב להיות משוכנע שכל נחיתה – וזה הדבר היחיד שמנחה אותו, המחויבות המוחלטת להביא נוסעים ליעדם בביטחון מוחלט, להנחית אותם בביטחון מוחלט, בהתאם לנהלים מאוד ברורים שלפיהם טסים ונוחתים בעולם כולו מדי יממה כ-100,000 מטוסים. כולם ממריאים, כולם מנווטים את דרכם וכולם נוחתים ומביאים ליעדם כ-2.25 מיליארד אנשים בשנה בכל הנקודות הכי נידחות על-פני כדור הארץ. הכללים הם מאוד קשיחים ומאוד ברורים, והוא צריך להיות משוכנע שכשהוא מאשר שדה לנחיתות אלטרנטיביות, בשעה שאין אפשרות לנחות ביעד המקורי, שהתנאים של הנחיתה הם בטיחותיים לחלוטין, ורק לאחר מכן הוא יכול לתת את האישור. יש כרגע דיונים. כדי שהנחיתה תהיה בטיחותית ברמת המטוס הבודד, זה צריך להיות בתיאום עם רשות שדות התעופה, כי אם יודעים מראש שיש נחיתות, רשות שדות התעופה נערכת בשדה הצבאי "עובדה", לפי היתר מיוחד שיש, להנחית את אותו מטוס בתיאום מוקדם. אם אין הודעה, ויש נחיתת חירום או נחיתה שהיא לא ביעד המקורי, ואין התיאום הזה, מתגלה הקושי. אבל הבעיה העיקרית היתה בשני דברים: היקף המטוסים, 26, ותנאי ראות אפס. ברגע שזה 26 מטוסים, גם אם "עובדה" היה מאושר באותו זמן כשדה אלטרנטיבי, אז אולי ארבעה או חמישה מתוכם היו יכולים לנחות שם, ואחרים בלאו הכי היו צריכים לנחות בעמאן, או בלרנקה, או במדינות שכנות שאתן יש הסכמים בנושא. עכשיו, גם אם היה ILS – היום המגבלה היא אפשרות נחיתה בערפל שעד גובה 70 מטר. כרגע, במשך שנה כבר, יש התארגנות להכנסת מכשור נוסף, אותו ILS, וברגע שהוא ייכנס – והוא ייכנס לפעילות, אז גם – המגבלה תהיה של ערפל עד גובה של 35 מטר. במקרה הזה היתה ראות אפס, לא 35 ולא 70, ולכן גם זה לא היה פותר את הבעיה. כך, מבחינת האירוע עצמו, הפניית המטוסים לשדות אלטרנטיביים במדינות הסביבה, בהתחשב בעובדה שאין כאן שדה משלים אזרחי, שלא מחייב התארגנות בשדה צבאי, שלא מתאפשרת בפרק זמן קצר, ההחלטה היתה נכונה, ואין בעצם בלתה. מובן שיש שני דברים שצריכים לקרות כדי שהמציאות הזאת תיפתר. הדבר הראשון, שהוא ריאלי והוא כבר בתהליכים, זה אותה החלטה שהממשלה קיבלה ביוזמתי, להקים את שדה התעופה החדש ליד אילת, באזור תמנע, שדה התעופה "רמון", על שם אילן ואסף רמון, על-ידי הוצאת שדה התעופה מאילת והקמתו כ-18 קילומטר צפונית לאילת, באזור רמת-תמנע. השדה מיועד לטיסות של מטוסים שמגיעים לאילת, אבל מאחר שהוא יהיה שדה אזרחי עם מסלול של 3.5 ק"מ עם תנאי הבטיחות המשופרים ביותר, הוא גם יהווה שדה אלטרנטיבי לנתב"ג, באופן חופשי וללא מגבלה. זה דבר שההקמה שלו תארך כמה שנים, וזה יפתור את הבעיה הזו. אבל הבעיה היותר קשה קשורה גם למצב של הנחיתות האלטרנטיביות אבל היא גם קשורה, והרבה יותר, למצב התעופה, לעומס, לרעש באזור המרכז, וזה הנושא של השדה המשלים. כמעט בכל מקום בעולם יש לשדה המרכזי שדה משלים במרחק של כשעה, עד שעה נסיעה בכלי התחבורה – רכבת, מכונית, אוטובוס. וגם בישראל, כבר מזה כמה שנים, גם שרים קודמים וממשלות קודמות קיבלו החלטות ופעלו כדי להוציא את זה לפועל. אלא שבמדינת ישראל – ואני, כמובן, מרגע כניסתי, בכל תחומי התעופה ובכל מקום, אחד הדברים המרכזיים היה לנסות למצוא פתרון לנושא. במדינת ישראל – גיורא רום, האלוף במילואים, שהוא ראש מינהל התעופה האזרחית, אוהב להראות שקף, ובשקף הזה הוא מכניס כל פעם אלמנט נוסף והוא מתאר איפה השמים תפוסים על-ידי חיל האוויר, איפה יש דברים אחרים. בסוף אתה רואה גרף אחד שלם, כל שמי המדינה הזו, עם צפיפות, עם צורך בתיאום מדהים, בגלל כל האילוצים שקיימים, ואתה מבין את המגבלות, שאין כמעט באף מדינה אחרת, בהקמת שדה תעופה שיאפשר פעילות אזרחית בלי לנגוד את הפעילות הצבאית ואת צורכי הביטחון ואת שאר הדברים. אני לא מגלה כאן שום סודות, זו מציאות שכולם מכירים. ובתוך הפעילות האזרחית זה גם מחייב תיאום גדול. לכן היתה החלטת ממשלה להקים באזור מגידו שדה תעופה משלים. כמובן, יש שם התנגדות של אנשי האזור. אני בהחלט שאפתי – אתה מדבר על שדה התעופה בנבטים, שהוא שדה תעופה צבאי משוכלל, שהוקם על-ידי האמריקנים, נדמה לי, עם פינוי סיני, במסגרת הסכמי השלום עם מצרים; הוא אגב יועד גם לשמש שדה אזרחי בפוטנציה, אבל עמדת מערכת הביטחון כרגע היא שהיא לא תתיר את הדבר. והאמן לי, כשאני אומר את עמדת מערכת הביטחון, זה אחרי בדיקות חוזרות ונשנות, אנחנו אף פעם לא מתייאשים, אבל זו עמדה מלפני כמה ימים – עמדה קטגורית, שהם לא מתירים את השימוש המשותף מסיבות של בטיחות. הערבוב הזה, לדעתם, הוא לא בטוח והם לא מאפשרים את הדבר הזה. כמובן, אם שדה התעופה נבטים היה יכול לשמש גם שדה אזרחי בהשקעה לא גדולה, היה אפשר במהירות די גדולה לפתור את הבעיה, גם כשדה אלטרנטיבי, גם כשדה משלים, גם להשביח את הפעילות הכלכלית בנגב, גם כל רשת הרכבות שאנחנו עושים – והכבישים – ודאי, היא תואמת את הקריטריון הזה. לכן, יכול להיות שכרגע הפתרון – נחפש אותו באזור הצפון, בתיאום עם מערכת הביטחון. אני גם אמרתי שמבחינתי שימוש בתשתיות קיימות, צבאיות או אזרחיות, כמו בחיפה, נגיד, הוא בעדיפות יותר גבוהה. אתה לא תופס עוד מקום, אתה לא מרעיש בעוד מקום, ואתה משקיע פחות כי יש לך תשתית. לכן כרגע נבדקים אתרים חדשים בצפון, בצורה מתואמת. אני גם ביקשתי מחברת "נמלי ישראל", חברת חנ"י, אני הנחיתי אותה להאריך את המסלול של שדה התעופה בחיפה ב-316 מטר עד לפני חוף הים, כדי לאפשר לעוד סוג מטוסים, לא כאלה, אגב, זה לא יכול להיות שדה אלטרנטיבי. אבל אני הוריתי להם לקדם בחינה של אפשרות תכנונית, מאחר שהולכים להקים שם נמל נוסף, בחיפה, כמו שמקובל ב-17 מקומות, לפי מיטב ידיעתי, בעולם, שיש מסלולים ואפילו שדות תעופה בתוך הים. ביקשתי מהם לבדוק אפשרות להאריך את המסלול לתוך הים, כדי שיהיה מסלול באורך מתאים לטיסות בין-לאומיות בלתי מוגבלות, באורך וברוחב, ולבדוק אם זה לא נוגד את התכנון לעתיד של הנמלים. אם יימצא שזה אפשרי, זו תהיה האפשרות המועדפת מבחינתי. אם לא – אז יצא לדרך פרויקט, יתקבלו החלטות על המיקום של שדה משלים חדש. אני לא התעצלתי ולא בזבזתי יום אחד מאז שנכנסתי לתפקיד, כדי לקדם את כל נושא התעופה. אני גם, יותר מאשר שרים אחרים, קיבלתי החלטה לא פופולרית לאפשר את הסדרת המסלולים בנתב"ג. המסלולים האלה הם מזמן הבריטים, מסלול אחד בעצם חוצה את המסלול השני, דבר שהוא מאוד לא בטיחותי. העבודה, שתימשך כשלוש שנים, גורמת לזה שישתמשו בינתיים במסלול אחד בחלק מהזמן. לכן הרעש בכיוונים מסוימים הוא יותר גדול ותושבי הסביבה מתקוממים, בצדק. אנחנו מנסים לייצר, באמת, פתרונות, אבל אי-אפשר לא לבצע את הדבר הזה, גם מאותן סיבות של בטיחות ושל בניית עתיד טוב יותר בתוך כמה שנים, גם בתחומים האלה. כך שכל הפעולות מתבצעות. אדוני חבר הכנסת, אתה תיארת כאן מצב כמו שהוא. לגבי האירוע, לא היה אפשר לנהוג אחרת גם אם היה ניתן לנחות ב"עובדה". זאת אומרת, בתשתית הקיימת של שדות התעופה. הם פעלו כראוי, בנסיבות האלה זה דבר מקובל. אתה יודע מה? אני אומר את זה גם על דעת יושב-ראש הישיבה בפועל: טוב שאפשר לנחות בעמאן. טוב שאפשר לנחות בעמאן, זה לא עונש. טוב שאפשר בלרנקה, וטוב שאפשר לנחות בעמאן, הלוואי שיהיה אפשר לנחות בעוד שדות תעופה קרובים באזור, הלוואי. זה דבר שהוא מקובל. וכשאנחנו נשלים, וזה ייקח את הזמן שלו – את התשתיות האחרות, אז גם הבעיה הזו בהחלט תיפתר. אנחנו פועלים. זה נושא שמטבע הדברים הוא מורכב, הוא משמעותי, ואנחנו פועלים לקדם אותו, והציבור צריך לדעת שרשות שדות התעופה ורשות התעופה האזרחית ומי שהיה מעורב נהג כאן כהלכה, בתנאים האלה של ראות אפס, של 26 מטוסים ולא מטוס אחד או שניים, ובשל העובדה שאין שדה משמעותי אחר שקיים כרגע – כי שדה אילת לא מתאים, שדה חיפה לא מתאים, ואחרי שייבנה באמת שדה התעופה בתמנע, אז זה יפתור גם חלק מהבעיות האלה. וכשיהיה שדה משלים, אז נהיה כמו מדינה נורמלית שיש לה השדה המשלים ליד השדה המרכזי. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לאדוני השר. מה אתה מציע? שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: אני חושב שאם חבר הכנסת מסתפק בהבהרה – אם זו היתה מטרתו, אני הבהרתי כאן את הדברים. היו"ר אחמד טיבי: אתה מסתפק בדברי השר? זאב בילסקי (קדימה): מסתפק בדברי השר. שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ: – – – הצבעה? היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. היות שהוא הסתפק בדברי השר – זה נדיר שאופוזיציה מסתפקת בדברי השר, זה אומר שהדברים שלך שכנעו את מגיש ההצעה.