קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום נתונים על הפשיעה בקרב הנוער היו"ר אחמד טיבי: ובכן, אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: נתונים על הפשיעה בקרב הנוער, הצעות מס' 4264, 4270, 4272, 4285, 4290, 4293, 4297 ו-4302. ראשון הדוברים יהיה חבר הכנסת עפו אגבאריה. על ההצעה יענה בשם הממשלה השר בנימין פואד בן-אליעזר, נציג מובהק של הנוער בכנסת. בבקשה. עפו אגבאריה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני רואה בהתייחסות לעניין של עליית מפלס האלימות בקרב בני-הנוער דבר מאוד מאוד חיוני לכל חברה שנוטה להיות חברה מתקדמת. אבל לפני זה אני רוצה להפנות דברים לחברי יריב לוין, שלא נמצא פה. היו"ר אחמד טיבי: תפנה, תפנה. עפו אגבאריה (חד"ש): האידיאולוג מאתמול עשה ביקורת לחברי הכנסת שמשתמשים בעיתונות, וכאילו הם באים לדבר בנאומים בני דקה רק על עניינים שהם קוראים בעיתון, והוא, הדברים האידיאולוגיים החכמים שלו, שהוא מביא – כמו חוק משאל העם. אז כנראה הוא לא ראה דבר כזה, שזה גם בעיתונות, כזה דבר – – – היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אסור לך – – – עפו אגבאריה (חד"ש): לא, זה לא אסור. זה בעיתון. היו"ר אחמד טיבי: גם עיתון הוא מוצג. תקרא אבל אל תציג. עפו אגבאריה (חד"ש): אז אני רק רוצה להזכיר לו שגידול, ייצור והפקה של סמים עלה ב-285% בקרב בני-הנוער הקטינים; מעשה מגונה בפומבי – ב-78%; רצח בין בני-נוער וקטינים – עלייה של 40%; אינוס בכוח ודברים אחרים, מעשה מגונה בכוח, אינוס ובעילה, פריצות לדירות – בין 30% ל-40%. אז אני חושב שדברים כאלה צריכים להדיר מעיני הרבה אנשים שינה: איך ומדוע הצעירים הולכים לכיוון הזה. אם אנחנו נזכיר עוד נתון – נוסף – שרק השנה נפתחו 34,000 תיקים נגד קטינים עבריינים – מדוע זה קורה, ולמה זה קורה רק בעשור האחרון? אז יש הרבה סיבות. יש סיבה, למשל, שלא מטפלים נכון באוכלוסיות שבאמת, קרה שהן היו קורבן לחברה הזאת, ונהיה בהן אחוז פשע יותר גדול. ויש כאלה אוכלוסיות. אני רק רוצה להזכיר שכשהיתה עלייה מרוסיה, היו אומרים – אבל אני רוצה להגיד, בעיקר מהקווקז, לא מרוסיה – אמרו שכשהגרוזינים עלו לישראל, המרוקאים התחילו ללכת לתיאטרון. תראו איזה אמירה גזענית היתה. אמרו את הדברים האלה, וזה היה קיים ברחוב, אז מה הייתם מצפים מהקווקזים, שיגיבו על אמירה כזאת? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: שכחת שקודם אמרו את זה על העירקים. עפו אגבאריה (חד"ש): לא לא, אמרו על המרוקאים – אמרו: מרוקאי סכין – – – נסים זאב (ש"ס): – – – אתה שמעת. אני לא שמעתי. היו"ר אחמד טיבי: אתה לא שמעת כי אתה היית עסוק כל הזמן בשיחה עם אנסטסיה. בגלל זה לא שמעת. עפו אגבאריה (חד"ש): אתה יושב, קורא תורה, ואני – ברחוב. מה לעשות? היו"ר אחמד טיבי: – – – חצי שעה אנסטסיה, לכן לא שמעת כלום. עפו אגבאריה (חד"ש): – – – היית בישיבֶה. לא. בישיבה. הישיבֶה זה לא שלך. נסים זאב (ש"ס): לא הישיבֶה ולא הישיבה. עפו אגבאריה (חד"ש): וכשעכשיו הגיעו גם האתיופים, אז מה אמרו? שהם חלקי חילוף לתימנים. זה לא גזענות? נסים זאב (ש"ס): די, די את האמירות האלה. עפו אגבאריה (חד"ש): מה די? תפתור את הבעיה ברחוב. אז מה אתה רוצה מהאנשים האלה, שלא יהיו בקרבם עבריינים? אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): צריך לפנות לגדעון סער, לא אליו. נסים זאב (ש"ס): אתה אוסף את האמירות מכל – – – ואתה מביא את זה לכנסת? ואתה אומר שזו דרך העם? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הוא לא מחזק את זה. הוא בא להלין על האמירות האלה. עפו אגבאריה (חד"ש): אבל אלה דברים שנאמרו, ואתם אמרתם אותם, לא אני. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת אגבאריה דוחה את הדברים האלה. עפו אגבאריה (חד"ש): לא אני. אני אומר: זה גזענות ודברים שאני ואתה צריכים להוקיע אותם. נסים זאב (ש"ס): – – – של העם, כאילו זה הסלנג שמדובר. עפו אגבאריה (חד"ש): אבל זה הסלנג. נסים זאב (ש"ס): זה לא נכון. עפו אגבאריה (חד"ש): זה הסלנג. תדחה אותו ותגיד שזה לא נכון. דבר שני, אני חושב שמה שמשפיע גם כן על האווירה העוינת הזאת בקרב בני-נוער – – היו"ר אחמד טיבי: אני נותן לך עוד דקה, כי הפריעו לך. עפו אגבאריה (חד"ש): כן. – – זה האווירה הכללית של הכיבוש והמצ'ואיזם, שמתגלה ימים אחרי ימים, של אנשים שמצטלמים – מה שהם עושים לאזרחים הפלסטינים בשטחים הכבושים, אז זה מחלחל, גם כן, לתוך האוכלוסייה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: אז מה זה קשור לכיבוש? עפו אגבאריה (חד"ש): בטח שזה קשור – – – היו"ר אחמד טיבי: אלימות. אלימות. אלימות שמחלחלת. עפו אגבאריה (חד"ש): כשמביאים את הצילומים של החיילות והחיילים שרוקדים – – – שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: מה, שמתאמנים שמה? היו"ר אחמד טיבי: תקשיב. עפו אגבאריה (חד"ש): אז זה מה שאני אומר לך. אתה לא רוצה להגיד את זה, אז אתם סתם שמים מסכה על העיניים, ואתם לא רוצים לראות את האמת, וזה מה שיוצא, שהילדים האלה נהיים עבריינים. היו"ר אחמד טיבי: הוא היה מר כיבוש. עפו אגבאריה (חד"ש): מה, אני לא מכיר? היו"ר אחמד טיבי: ח'כים עסקארי. עפו אגבאריה (חד"ש): הטיפול – אני גם חושב שהטיפול של השלטונות בשכבות החלשות וההפניה של המשאבים לדברים אחרים, והקיצוץ ברווחה, בחינוך ובבריאות, זה גם כן אחד הדברים החשובים ביותר, שלא ניתן היה לשכבות האלה להיות בהגנה מהתופעה המחרידה הזאת. לכן אני מציע – – – היו"ר אחמד טיבי: תציע, תציע. עפו אגבאריה (חד"ש): יש עוד כמה דברים, של סמכות המשפחה, אבל יש שני פתרונות שאני רוצה להציע: קודם כול, צריך להפנות את המשאבים לאזורים הנכונים – לבתי-הספר, למתנ"סים, לחוגים, והדבר השני: לתנועות הנוער. יש הרבה תנועות נוער, גם במגזר הערבי, שהיו אמורות לטפל בילדים האלה ולתת להם את החינוך הנכון, שלצערי נחסך מהם. זה לא נחסך, זה נגזל מהם. בגלל זה אני גם חושב – – היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. עפו אגבאריה (חד"ש): – – שהמשטרה צריכה לפעול ביתר נחישות, גם נגד העבריינים וגם בתוכניות לשיקום הילדים האלה בצורה – – – היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, חבר הכנסת אגבאריה. עפו אגבאריה (חד"ש): תודה. היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת טלב אלסאנע – מוש מאוג'וד. חבר הכנסת סעיד נפאע, תפאדל. תלת דקאייק. סעיד נפאע (בל"ד): כבוד היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, נתוני המחקר שהיה למעשה הרקע להצעה הזאת לסדר-היום מדאיגים בכל קנה מידה. אבל לצערנו, בדרך כלל כשצצים מחקרים כאלה תמיד האחוז שלנו הוא גבוה. למען ההקבלה רק, כבוד היושב-ראש, אחוז השתתפותנו, כערבים, במדינה הזאת – או חלקנו – בתאונות הדרכים הוא 39%, אחוז הקורבנות הוא 34%, אבל במקרה הספציפי הזה – ולשמחתנו – אחוז הנוער העבריין מכלל הנערים הוא 17%, וזה מקביל בדיוק, או אפילו פחות, לאחוז שלנו במדינה. אבל המספרים, באמת, איפה שתשים את האצבע, לפי המחקר הזה, הם מאוד מדאיגים, במיוחד לאור העובדה שהמחקר הזה מלמד אותנו שיש בעשור האחרון עלייה של 65% בעבריינות נוער. והשאלה, בסופו של דבר, זה לא רק ללמוד את הנתונים, לנסות ל"דיאגנז" – אם זה נכון – את הסיבות והנסיבות – – היו"ר אחמד טיבי: לאבחן. סעיד נפאע (בל"ד): – – למצב, השאלה היא מה הפתרון, בסופו של דבר. קודם, או לפי מה שרשום בהצעה, אמור היה השר לביטחון פנים לענות על ההצעה הזאת. היות שהוא העביר את השרביט לשר התמ"ת – – היו"ר אחמד טיבי: חבר הכנסת זאב. סעיד נפאע (בל"ד): – – בכל זאת, אחת הנקודות שהמחקר הזה ציין היא שלא רק הציבור, אלא אנחנו, כנציגי ציבור, אדישים לתופעה הזאת. התופעה הזאת לא כל כך חודרת לראשים שלנו, ובין היתר המחקר מציין שזה תוצאה של אי-פרסום נתונים אמיתיים על-ידי משטרת ישראל. כדי שהדברים החמורים האלה באמת יובאו לשולחן הציבורי, לרבות בפני נציגי הציבור, דרך פעולה אחת היא פנייה למשטרה – שנתונים כאלה אכן יפורסמו. היו"ר אחמד טיבי: נא לסיים. סעיד נפאע (בל"ד): אני אסיים. הנקודה השנייה, שהיא לא פחות חשובה, זה חוסר משאבים, והקיצוצים התמידיים בכל התקציבים, למעשה, לטיפול בנוער הזה, ולכן דרוש מילוי החוסרים האלה. השר יצחק הרצוג, שזה תחום שכל כך קשור לתחום משרדו, אומר במפורש שהם מנסים לפעול אבל באמת חסרים התקציבים המתאימים כדי למצוא את התוכניות המתאימות לטפל בנערים האלה. והנקודה האחרונה: השאלה איזה אפשרויות אחרות אנחנו מעמידים בפני אותם בני-נוער, כבוד היושב-ראש, כאשר אנחנו רואים – ובמיוחד במגזר הערבי, אגב, למרות האחוז שציינתי – שמסגרות החינוך הבלתי פורמלי, מסגרות החינוך שיכולות לקלוט את הנוער הזה על מנת להרחיק אותו, נסגרות מדי שני וחמישי? ואני אציין רק דוגמה אחת: יכאב מאוד הלב לכל מי שיראה, וחבר הכנסת מגלי יודע את זה טוב מאוד, את הבניין המפואר של המתנ"ס בבית-ג'ן, שכל חלונותיו מנופצים כי אין במה להפעיל אותו כדי למצוא אכן מסגרת לנערים האלה. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס. שלוש דקות. בבקשה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, תודה, כבוד השר, חברי חברי הכנסת, העשור האחרון היה גרוע, קיצוני ואכזרי ביותר בקרב בני-נוער או, אפשר לומר, פשיעת בני-נוער, בהיסטוריה של מדינת ישראל. רק בעשור האחרון זינקה פשיעת הקטינים ב-65%, וזה, רבותי, העשור הקשה והאחרון. כדי להבין במה מדובר אביא קצת דוגמאות. רק ב-2010 – עלייה חדה של 40% במקרי רצח על-ידי קטינים; עלייה של 38% במקרי אינוס בכוח; ב-78% – מעשה מגונה בפומבי; עלייה של 44% במעשה מגונה בכוח; 28% – באינוס ובעילה; ושלא נשכח את הפקת הסמים, ייצורם ומכירתם – עלייה של 285% בקרב בני-נוער. פריצות לדירות? כן, גם כאן יש עלייה, של 23%. אתה יודעים מה? ברגע זה נדמה לי שהנוער בהארלם דומה יותר לשבט הצופים העבריים. יש לי גם תחושה חזקה שהיום הרבה יותר בטוח להסתובב ברחובות הארלם מאשר ברחובות מדינת ישראל. אדוני היושב-ראש, הנתונים האלה מצביעים, פרט לקטינים העבריינים, על פושע נוסף, גדול יותר, חזק יותר, ואם לא די בכך, אין לו האפשרות לטעון: אני קטין, שיקול הדעת שלי לא מספיק יציב, לא יכולתי לצפות מראש את השלכות מעשי. לא, לאותו פושע אין נסיבות מקילות, והגיע הזמן שנפנה אצבע מאשימה לפושע האמיתי, שהוא קודם כול רשלן, מבוגר אחראי שנוהג ברשלנות פושעת וכאילו הדיח את אותם קטינים מבולבלים וחסרי ראייה לטווח הארוך לפשוע, כאילו נתן בידם סכין ואמר להם: צאו, צאו ועשו ככל העולה על רוחכם. אדוני היושב-ראש, אני יודעת שמה שאני מתכוונת לומר יקפיץ לא מעט אנשים. יהיו שיגידו שהגזמתי ויהיו כאלה שיאמרו שאני חסרת אחריות, אבל אני עומדת מאחורי דברי: האשם העיקרי הוא הממסד והעומדים בראשו. הנתונים שאנחנו עדים להם היום הם תוצאה של מדיניות חיסכון בכספים, של ראייה כלכלית לא אחראית ושל פשע חברתי בלתי נסלח. כשהחברה שלנו לא עושה מספיק להכוונת הנוער כי זה עולה כסף, כשהיא לא מספקת חוגים לאוכלוסיות מעוטות יכולת, כאשר היא לא ממלאת את הזמן הפנוי שלהם בעיסוקים ראויים – אז מה אנו מתפלאים? בימים שאפילו תנועות נוער עולות לא מעט כסף והורים עסוקים בהישרדות כלכלית המון שעות מחוץ לבית, לא כי הם רוצים איזו קריירה – ונתוני העוני האחרונים מצביעים על כך שהורים עובדים כדי לקיים את המינימום ההכרחי של המשפחה ועדיין לא מצליחים לעמוד בכך – אז באמת, חוגים והשכלה הם פריווילגיה. אבל בשעה שבתי-הספר עומדים מנגד ולא מלמדים ולא מקדמים מספיק שעות של ערכים וחינוך, חינוך חברתי, כי זה עולה כסף, ובמקביל הם גם לא נותנים הזדמנות שווה, כי מי שאין בידו כסף לרכוש חוגים ושיעורים פרטיים לא יצליח – בטח שלא להשיג תעודת בגרות כמו החבר שלו מהעיר האמידה השכנה, אבל הוא גם בטח לא ישיג כרטיס לאוניברסיטה; בשעה שהמתנ"סים בעיירות הפיתוח ובשכונות העוני, שפעם היו תוססים ומספקים, עומדים היום כפיל לבן במקרה אחד, ובמקרה אחר כאכסנייה לחוגים פרטיים יקרים; בשעה שאפילו ספורט כמו כדורגל, שהתחיל כספורט עוני, ספורט של השכונות, הפך היום לחוג יקר ולא מסובסד – בימים אלו גם הזדמנות זו נלקחת מאותם ילדים; כאשר מגרשי טניס שהוקמו פעם, כשהמדיניות היתה לתת הזדמנות ותעסוקה לילדים בשכונות מצוקה, אולי אפילו קרש קפיצה, כי זה נתון ביכולת אישית של אותו ילד ואז השמים הם הגבול, אבל הם עומדים ריקים ולא מתוחזקים; כאשר מקצצים במענקי איזון לעיירות חלשות ואין מי שישלים את פערי ההוצאות מול ההכנסות של העיריות הללו – אין לנו על מי להלין אלא על עצמנו, על מי שהחליט לקצץ בעתיד של המדינה הזאת, מי שהחליט להקריב את הנוער כקורבן לתפיסת עולם שאיננה רואה את הפרט אלא מקדשת את עקרון השוק, כאילו אומרת: דרווין צדק. למי שיש חוזק – יכול להיות חוזק נפשי, אבל אצל נערים זה לא מספיק – ולמי שיש חוזק כלכלי יש סיכוי להצליח. בחברה שלנו זה כרטיס הכניסה, ומי שלא, שיהיה בשולי החברה, יתקיים משיירים. אך במציאות שלנו, חברים, הם לא יימקו בצדי הדרך, הם לא ייעלמו מעינינו, כי ילד כזה ימצא דרכים. ילד כזה יתור וימצא דרך אחרת לפרוק את תסכוליו. את השעמום הוא אולי יפיג באלכוהול, בסמים, אולי יתחיל להיטפל לחתולי רחוב, יתחיל להתעלל בהם, ומשם לבני-אדם הדרך היא קצרה. הוא יפגע באדם אחר, לפעמים עד כדי הרג – אנחנו רואים את זה מהנתונים – רק כי הוא היה שם, רק כי הוא היה צריך להעביר את אותו טעם מר שקיים אצלו בחלל הפה מזה זמן רב. הרי כבר ציינתי שכל זה הוא ביטוי לריק הקיומי שמחפש להתמלא. ואסיים במשפט, שאולי מסמן, ואמר אותו רש"י: כשהבור ריק ואין בו מים, אל נתפלא אם נמצא בו נחשים ועקרבים. כאשר אנחנו לא ממלאים את הילד בערכים, כאשר אנחנו לא נותנים לו את הכלים האמיתיים כדי לצאת מאותן מצוקות, כדי לפתח את הפוטנציאל שבו, לא נתפלא אם הוא ילך לפשע. ואם נשקיט לרגע קט, אולי נוכל לשמוע את שעון המוות מתקתק, כמו צוחק עלינו: שנה חדשה בפתח, האם אנחנו ערוכים? תודה רבה היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כץ. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מכובדי השר, מפקדי בסיירת, פואד בן-אליעזר, כשאנחנו התגייסנו לסיירת לא היו בעיות. החיילים הכי טובים היו מחונכים. אני אומר את זה גם את זה ליושב-ראש. מגלי, נכון? כשהתגייסנו לפני שנים לא היו בעיות כאלה בנוער, ואני אגיד מדוע. היו"ר אחמד טיבי: תראה איפה הגענו. בבקשה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אנחנו אומרים אומנם "חנוך לנער על-פי דרכו" – עוד מעט חנוכה – חינוך זה יסוד. מפקדי פואד, אני רוצה שתקשיב, האלוף פלד, רק דקה. אלה דברים חשובים. היו"ר אחמד טיבי: השר פלד. לא קוראים בדרגות צבאיות כאן. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): אלופינו. חז"לינו לא התבטאו בביטוי כדי להעמיד אנשים על ערכים. הם התבטאו בביטוי אחר: "באין חזון", אומר הנביא יחזקאל, "יפרע עם". אנשים נפרעים או מתפרעים או מתנהגים בצורה פרועה כשאין חזון. מדינה, ממשלה, כנסת, מחנכים, הצליחו בחינוך כשהעמידו חזון. חינוך זה פועל יוצא של העמדת ערכים עליונים, אומתיים, לאומיים, בריאים, שהם אלה שמובילים את העם גם להיות מחונך. להעמיד את הערך החברתי בפני עצמו, את מגרש הכדורגל בפני עצמו, חברת הכנסת אורלי לוי – הכנסות וכסף והשכלה הם כשלעצמם לא פותרים בעיה. נוכל למצוא בבית-המשפט פושעים פליליים – צווארון לבן – שחונכו, הושכלו, למדו, והם גדולי הפושעים. החזון, החזון, החזון – עם ואומה, הציונות, הלאומיות; האמונה היהודית תמיד היתה כרוכה בהעמדת ערכים יותר נשגבים, יותר עליונים, שהתוצאה שלהם היא שגם הפרטים באומה עסוקים בחינוך נכון של הילדים. וכשמעמידים את הדברים האלה בצורה עליונה, ממילא גם החינוך הוא חינוך בריא, ולכן אפשר להסתפק במועט, ולכן אפשר להיות "איזהו עשיר – השמח בחלקו". אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): חינוך היום עולה המון כסף. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): נכון, והיזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה, כי החינוך הוא לא פועל יוצא של כלכלה, הוא פועל יוצא של העמדת הערכים היותר חשובים במשפחה. אני גדלתי בבית – בצעירותי הורי נתנו לי – הורי היו שניהם מחנכים, אבי היה רואה-חשבון ואמי היתה מורה; לא היה אוכל בבית, ואת התפוח היו מקלפים, את הקליפות – בבני-ברק, בירושלים – אני הייתי אוכל, עד גיל מבוגר, ואת פנים התפוח אחותי הקטנה היתה אוכלת, ואף פעם לא הרגשנו עניים. וגדלנו בבית עם חינוך חזק, וכל הילדים יצאו מחונכים, בריאים, ציונים, עשייתיים בכל תחומי החיים. המדד של הכלכלה היה מרכיב משני בערך – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): החברה השתנתה. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): נכון שאשה נאה, דירה נאה וכלים נאים מרחיבים דעתו של האדם, ונכון שהעניות מנוולת, ונכון שאין עניות במקום עשירות, אבל אומר דוד המלך: אודך השם כי עניתני ותהי לי לישועה. לפעמים הענווה והצניעות הן גם בריאות. לכן אמרתי, באין חזון, כבוד היושב-ראש, ייפרע עם, והכנסת שלנו צריכה לחנך לחזון, לאהבת הארץ, לאהבת העם, לאהבת העלייה, לאהבת הצבא, לאהבת עם ישראל, לאהבת עפו אגבאריה, לדבר רוסית, לדבר שפות, ולאהוב את אחינו, את בני דודינו, ואת כל מי שנמצא בארץ-ישראל, ולהביא גאולה לעולם. היו"ר אחמד טיבי: החזון שלי אומר שזמנך הסתיים. תודה רבה. חבר הכנסת אורי מקלב. החזון שלי אומר שגם לך יש שלוש דקות. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, מכובדי השרים, חברי חברי הכנסת, אין ספק שלטיפול בתופעה של אלימות, בתופעה של פשיעה, יש הרבה דרכים, ולא חסרות דרכים מה אנחנו צריכים לעשות בעניין הזה. כל אחד יכול להגיד מההיבט שלו, ושמענו כאן את הדוברים, וכל אחד דיבר על כמה דברים ואופנים שאפשר לפעול וצריך לפעול בהם בנושא הפשיעה בקרב בני-הנוער. השאלה היא אם בכלל עושים, אם באופן מעשי עושים משהו, אם לוקחים פרויקט אחד, אם באמת עושים בעניין הזה, אם זה באמת נמצא בסדר-היום, או שכל מה שאנחנו עושים זה בעצם אולי קצת טיפול בתופעה, ואולי קצת – אבל לא בשורש הדברים. אי-אפשר לתת לתופעה כזאת רק טיפול שבא לטפל עכשיו בנקודה מסוימת או במצב נתון. זה צריך לבוא מהשורשים, בערכים שלנו, כי התנהגות והתנהלות, אין ספק שזה מגיע מבפנים. אנחנו בכלל נוקטים שיטה שחינוך זה להוציא את הדברים מהכוח לפועל. המושג של חנוכת בית, של חינוך, בא – לחנוך דבר זה לפתוח אותו, להוציא את הדברים שיש בו לשימוש; יש דברים בפנים, עד עכשיו לא השתמשו, עכשיו אפשר להשתמש בהם. יש כאלה שאומרים שחניכיים זה גם כן מהלשון הזאת: השיניים נמצאות בפנים, והם מחזיקים ומוציאים את זה מהכוח אל הפועל. אנחנו חושבים שלכל אחד – אין דבר כזה – כולנו – ויש בכולם ההתנהגות הטובה והאופי הטוב, רק צריך לתת את הכלים, וצריך לחנך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): יצר האדם רע מנעוריו. לחנך אותו למה שטוב ומה שלא – – – אורי מקלב (יהדות התורה): לא כתוב שהאדם; היצר, שנכנס בו, רע מנעוריו – לא בטיבו, מנעוריו, מאז שהתנער ויצא החוצה. אומרים חכמים: מנעוריו – מאז שהתנער, ולכן אומרים שיצר האדם רע מנעוריו, ולא האדם עצמו. אנחנו מאמינים שאפשר. אנחנו מאמינים בעוד דבר – אולי לא כולנו מחנכים, אבל אין ספק שהיסוד בחינוך הוא הדוגמה האישית; איך שאנחנו מתנהגים, ככה זה עובר. יכול להיות שהמעבר בין אלימות מילולית לאלימות מעשית, אצל מבוגרים, או התקפות או התבטאויות או מאמרים, ואם לוקחים חברה מסוימת וחברות וציבורים שונים, ונגדם משתמשים בכל סוגי המלים, אז ודאי שאם אדם שומע בבית: הייתי עושה אתם ככה והייתי עושה אתם ככה, באופן מעשי נוער וילדים יכולים להעביר את זה לפעולות כאלה ואחרות. אני באמת חושב שהדוגמה האישית צריכה להיות היסודות שלנו, ואם אמר קודם חברי יעקב כץ על פרשת השבוע, על חינוך – העיקרון שאנחנו קראנו, בפרשת וישלח, אומרים שזה מסר; פרשת וישלח. אומר הרמב"ן בפרשת השבוע, שכל שליחי הדור, אלה שעסקו בצורכי הציבור – ומביא את רבי ינאי, שהיה בתקופת הבית השני, שהיה מגיע בשערי רומא, בחצר מלכי אדום, ולפני זה היה לוקח את פרשת וישלח, לראות איך יעקב אבינו היה מתנהג. מה יעקב אבינו עשה – גם בהתמודדות שלו מול לבן, וגם בהתמודדות שלו מול עשו. כולם חושבים שליעקב היתה בעיה עם עשו ו-400 האיש שעמו. יעקב היה איש גיבור חיל, גיבור מאוד – – – היו"ר אחמד טיבי: אני לא רוצה להפסיק אותך, גם לא את השיעור הקודם של כצל'ה, אבל זמנך עבר. אורי מקלב (יהדות התורה): הזמן, זאת אומרת, אלה דברים שאין להם שיעור; יש להם שיעור – גם לשיעור. אז אני אעשה את זה ממש ממש בקצרה. בכל אופן, יעקב שהיה בן 120 שנה, היה בגיל של עשו, שבע פעמים הוא השתחווה, ואמר לו: אדוני, ואני העבד שלך, וכל הפעולה שלו היתה כדי להראות לו, כדרך, שלא להתנהג באלימות; גם עם לבן וגם עם יעקב, הגם שהיה יכול, עם הניסיון – רק שמעון ולוי, הם היו יכולים להרוס במחי יד עיר, שכם, הם במלחמה אחת – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): יצחק אמר סניגוריה על עשו כדי לקרב את הילד הפרוע, כדי שלא ילך ויהיה יותר גרוע, ולכן אני אומרת: בוא ניתן לילדים האלה – – – אורי מקלב (יהדות התורה): זה חלק מהדברים. ודאי המסר הזה, שאנחנו נשמש דוגמה אישית, צריך להיות לנגד עינינו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: תודה, אדוני. יעלה ויענה השר פואד בן-אליעזר. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, חברי הכנסת עפו אגבאריה, סעיד נפאע, יעקב כץ, ידידי וחבר הכנסת אורי מקלב וחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ביקשו לדון בפרסום בעיתון שלפיו חלה בעשור האחרון עלייה בפשיעת הנוער. בראשית דברי אבקש לציין כי משטרת ישראל מבחינה בטיפול בין בני-נוער שמעדו באופן חד-פעמי לבין בני-נוער שעבריינות הופכת להיות להם דרך חיים: בעוד שהדגש בטיפול בקבוצה הראשונה הוא בהליכי שיקום כגון הליכי שיקום משפחתי והפניה לטיפול בקהילה, הרי שכנגד הקבוצה השנייה ננקטים הליכי אכיפה מחמירים, כולל הגשת כתבי אישום ומעצר עד תום ההליכים. מבדיקת הנתונים עולה כי בישראל יש כ-2.5 מיליון ילדים ובני-נוער, 10% הם בני-נוער שנולדו בארץ להורים עולים, כ-20% מכלל בני הנוער מוכרים לשירותי הרווחה, ויותר מ-300,000 מוגדרים קטינים בסיכון מיידי וישיר. כ-22,000 בני-נוער נחקרים בממוצע בשנה במשטרה תחת אזהרה ונפתח נגדם תיק פלילי. במהלך העשור האחרון חלה עלייה דרמטית בפשיעת בני-הנוער: שוד, תקיפת שוטרים, אינוס בכוח או איומים, אם כי חלה ירידה במספר תיקי הנוער שנפתחו עקב אלימות גופנית. בין הגורמים המאיצים לעבריינות הנוער אפשר למנות את התגברות תופעת השכרות בכלל ובקרב צעירים וקטינים בפרט. עקב כך יזמתי, או יזם השר לביטחון פנים, בשנה האחרונה שורת צעדים שנועדו לצמצם את ממדי התופעה הזאת. בין היתר חוקק חוק למאבק בתופעת השכרות, ויצאה לדרך התוכנית הלאומית בראשות המשרד לביטחון פנים ובשיתוף עם משרדי הרווחה, החינוך והבריאות. במקביל, משטרת ישראל מבצעת פעילות ממוקדת נגד מכירת אלכוהול וסמים על תחליפיהם השונים בקיוסקים וב"פיצוציות". במהלך חודש אפריל אישר היועץ המשפטי לממשלה להפעיל בני-נוער כנגד תופעת מכירת אלכוהול לקטינים. כתוצאה מכך נפתחו עשרות תיקים על עבירה זו. לסיכום, העלייה בפשיעת הנוער הינה נתון מדאיג מאוד שצריך להיות תמרור אזהרה לחברה כולה. המשטרה הינה נקודת הקצה בטיפול. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): צריך למנוע את זה קודם – הרווחה, החינוך. כשזה מגיע למשטרה זה כבר ממש באמת סוף הדרך. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: אני מסכים אתך, אני מסכים. זה מה שכתוב פה – העלייה בפשיעת הנוער, אמרנו שהיא נתון מדאיג ביותר, שצריך להיות תמרור אזהרה לחברה כולה. המשטרה הינה נקודת הקצה בטיפול בעבריינים. עד אז, את צודקת, צריך לעשות דרך ארוכה מאוד. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): לכן מישהו אחר היה אולי צריך לתת לנו תשובה ולא השר לביטחון פנים. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: וכדי למנוע מהם להידרדר לעולם הפשע עלינו לשלב כוחות מצד כל מערכות החברה, משרדי הממשלה השונים – חינוך, בריאות, רווחה והרשות המקומית מצד אחד, והקהילה והמשפחה מן הצד השני. המשרד לביטחון פנים, באמצעות אגף "מצילה" ופרויקט "עיר ללא אלימות" והרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול ימשיך לעשות כל מאמץ כדי למנוע מהנוער להפוך לעבריין, אך עלינו לזכור שעל כולנו לפעול יחדיו כדי שבעוד עשור נוכל לראות נתונים מעודדים יותר וחברה טובה ובריאה יותר. אני מודה לך. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. מה אדוני מציע? מה אתה מציע? ועדה? להסתפק בדברי השר? שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: אני מציע להסתפק בהודעת השר. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): ועדת העבודה והרווחה. סעיד נפאע (בל"ד): אורלי, אולי הרווחה והחינוך, ועדה משותפת. היו"ר אחמד טיבי: לא מציעים ועדה משותפת, אבל מציעים ועדה. ועדת הכנסת יכולה לקבוע. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: בסדר. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. שר התעשייה, המסחר והתעסוקה בנימין בן-אליעזר: בבקשה, אדוני. היו"ר אחמד טיבי: נעביר לוועדה. אנחנו עוברים להצבעה, רבותי. מי שבעד הוא בעד ועדה, מי שנגד הוא בעד הסרה. הצבעה מס' 8 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: בעד – 10, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר לוועדת הכנסת והיא תכריע לאיזה ועדה להעביר את הנושא.