קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מחירי הדיור בישראל שהגיעו לשיאים חדשים היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעה לסדר-היום שמספרה 4226, בנושא: מחירי הדיור בישראל שהגיעו לשיאים חדשים, של חבר הכנסת ניצן הורוביץ. בבקשה. ניצן הורוביץ (מרצ): אדוני, תודה רבה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה תחילה לברך את חברת הכנסת החדשה שלנו, נינו אבסדזה, עמיתה ישנה-חדשה שלי – עמיתה ישנה בעיתונות, בתקשורת, ועמיתה חדשה כאן, בכנסת. אני בטוח שהיא תמשיך בכנסת את העבודה המצוינת שעשתה כעיתונאית, עם המרץ שלה, והעומק, וההתלהבות. אני חושב שזה באמת לתפארת מדינת ישראל. אז שיהיה בהצלחה. ההצעה הזאת לסדר-היום, אדוני היושב-ראש, היא בעצם גלגול של הצעת אי-אמון בממשלה שאנחנו הגשנו היום, והצעת האי-אמון הפכה להצעה לסדר-היום, בנושא: משבר מחירי הדירות בישראל. בתחום הזה אנחנו עומדים בישראל בפני שוקת שבורה, כאשר חלום הדירה, שהוא אולי החלום או השאיפה המרכזית של כל בן-אדם בוגר, ודאי זוג, זוג צעיר, ודאי כזה שרוצה להקים משפחה, אבל לא רק – כל בן-אדם שרוצה להתבסס בחיים חושב על דירה ומקווה להשיג דירה. החלום הזה של דירה בישראל הולך ומתרחק, והוא בגדר פטה מורגנה. אני מדבר גם על דירות לקנייה – וזה עדיין נורמה בישראל, לקנות דירה – אבל גם על דירה להשכרה. גם מחירי הדירות להשכרה עלו באופן שמקשה בצורה מאוד דרמטית, במיוחד על צעירים ואנשים בשכבות פחות מבוססות, להגיע לדירה. אני חייב להגיד שלקראת ההצעה לסדר-היום בדקתי את הנתונים, אספתי קצת, ואני עצמי די נדהם לנוכח השינוי שחל בשנים האחרונות. ואני אומר את זה – יושב כאן שר השיכון אריאל אטיאס – זה לא רק חל בתקופת כהונתו של שר השיכון אטיאס או הממשלה הנוכחית, צריך לומר בהגינות, זה תהליך שהחל כבר קודם, אבל אנחנו אולי בשיאו של העניין הזה עכשיו, וזה דורש טיפול דחוף. הבעיה היא שאם ניקח שנה כמו שנת 2008, ועד, נגיד, אמצע השנה הזאת, 2010, משהו כמו שנתיים וחצי – בישראל חלה עלייה ריאלית תלולה של 33% במחירי הדירות. זה לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. זאת אומרת, עלייה במחירי הדירות של שליש, 33%, בשנתיים, שנתיים וחצי, וזה בלתי מתקבל על הדעת. הקפיצה השנתית היא משהו כמו 13%-12%-11%, מדי שנה, עלייה במחירי הדירות. אנחנו יודעים שבנק ישראל – והנגיד פישר מנסה לצנן את הביקושים על-ידי צעדים שונים, אבל זה כמובן לא פותר את בעיית ההיצע, וכשהעניין נמצא בידי המגזר הציבורי, הממשלה והרשויות המקומיות, אנחנו ניצבים בפני שוקת שבורה; יש ירידה חדה בהיצע הדירות ביוזמה ציבורית, מה שמתבטא בירידות ניכרות, של עשרות אחוזים, בהתחלות ובגמר בנייה, וגידול עקבי, כל שנה, במספר משקי-הבית, הביקוש בישראל, וזה יוצר עודפי ביקוש קשים מאוד, בעיקר באזור תל-אביב והמרכז. אני רק רוצה רק לתת לכם נתון שיחדד – יסבר את האוזן: מחירי הדירות בישראל גבוהים גם ביחס לאירופה ולארצות-הברית. מחיר דירה ממוצע בישראל – ואני אומר: ממוצע, זאת אומרת יקר וזול – מחיר דירה ממוצע בישראל הוא 980,000 שקל. זה נכון לנתון שמלפני שנה, היום זה כבר יותר ממיליון שקל – מחיר ממוצע של דירה. דירה מקבילה – מקבילה מבחינת מטרז' – בארצות-הברית: 170,000 דולר. זאת אומרת, משהו כמו 600,000 שקלים, 400,000 שקלים פחות ממחיר הדירה בישראל. חייבים גם להגיד שהמשכורות בארצות-הברית גבוהות מאלה שכאן. זאת אומרת, כאן היכולת של צעיר להגיע לדירה הרבה יותר קטנה מאשר של צעיר אמריקני או של צעיר אירופי. חברי חברי הכנסת, כשמדברים על דיור בר-השגה מדברים באופן אינסטינקטיבי, אינטואיטיבי, על קבוצות חלשות או עניות יותר, שמתקשות להשיג דירה. אבל הבעיה שקיימת בישראל היא שהקושי הזה הולך ומטפס גם למעמד הביניים, מטפס מעלה-מעלה בקבוצות הכנסה ומאיים לספח חלק ניכר ממשקי-הבית בישראל. כשדירה ממוצעת בישראל עולה מיליון שקל, וכשדירה באזור המרכז עולה 1.5 מיליון שקל או יותר, גם משפחה של שני הורים עובדים, שני בני-זוג, גם משפחה שמרוויחה לא שכר מינימום – שכר יפה, מאוד מתקשה להגיע לדירה. המחסור הוא חריף, והוא מדיד; בישראל האוכלוסייה מתרבה, וטוב שכך, והפער השנתי שנפתח בין היצע הדירות לבין גידול האוכלוסייה הוא משהו כמו 10,000 יחידות בשנה. זאת אומרת, אם אנחנו לוקחים את השנה שבה התחילו להיפתח הפערים האלה, וזה שנת 2003, לפני שבע שנים, הפער המצטבר בתקופה הזאת, עד לפני שנה – כי הנתונים שלי הם מלפני שנה – הוא משהו כמו 50,000 דירות. יש לנו גידול במשקי הבית לעומת ירידה בהיצע. בעיה נוספת שחייבים לשים עליה את האצבע היא רכישת דירות על-ידי תושבי חוץ, ועוד נתון, שאני אביא בפניכם ומאוד מחדד את העניין, הוא העובדה שיותר משליש מהדירות שקונים בישראל הן מה שנקרא דירות להשקעה. זאת אומרת, הן לא נרכשות לצרכים מיידיים של מגורים, אלא להשקעה, או כדירת נופש; מה שאומר שיש לנו עיוות במיסוי: אם המס על דירה להשכרה – שמשכירים – משכר הדירה הוא 10%, צריך להגדיל מס במקרה שמדובר בדירה להשקעה, בוודאי לבן-אדם שמחזיק בכמה דירות, בוודאי לתושב חוץ שמשאיר את הדירה שלו ריקה לאורך כל השנה ודוחק את רגלי המקומיים, מה שגם יוצר בעיה אורבנית קשה; ויש מדינות שנדרשו לעניין, מדינות בערך בסדר-גודל של ישראל, שיצרו מנגנון מיסוי כדי לטפל בעניין. גם אופי הבנייה השתנה, והוא משפיע לעומק על סוגיית מחירי הדירות והנגישות של הדירות. אם בשנות ה-50 וה-60 בנו בישראל דירות קטנות בדרך כלל – אגב, כדי לסבר את האוזן, ממוצע השטח של דירה שנבנתה בבנייה פרטית בשנות ה-50 וה-60 היה 50 מטרים רבועים, והגודל של דירה שנבנתה בבנייה ציבורית היה 28 מטרים רבועים, ואני אומר שטוב שיצאנו מעתות הצנע האלה ועברנו לסטנדרט אחר לחלוטין, אבל רק שנבין: בשנת 2008 הגודל הממוצע של דירה חדשה היה 182 מ"ר, ולכן גם הדירות יקרות. זאת אומרת, טוב שיש דירות גדולות, וזה מתאים לחלק מהאנשים, אבל ברגע שזה הגודל הממוצע של דירה בישראל, ברור מדוע הדירות האלה יקרות ומדוע קשה לזוג צעיר – זוג צעיר, חברים, לא צריך דירה של 180 מטר וגם לא של 100 מטר. זוג צעיר יכול להתחיל את הדרך בדירה של 75 ו-80 מטר ולהגדיל, ממש כפי שעשו ההורים שלי, שהתחילו התחלה הרבה יותר צנועה מזאת. הבעיה, חברי חברי הכנסת, היא בעיה של דיור בר-השגה, של דיור ציבורי שהופקר לחלוטין ושל היעדר מדיניות כוללת לדיור בישראל. הגדלת ההיצע היא חיונית, אבל היא לא תסייע לרבים ממחוסרי הדיור, משום שכפי שאמרתי, בונים כיום בעיקר דירות גדולות או יוקרתיות, או, אדוני שר השיכון, דירות לחרדים, וגם בעניין הזה אני רוצה לגעת. קריאה: – – – ניצן הורוביץ (מרצ): לא, אני – – שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: – – – ניצן הורוביץ (מרצ): זה חלק מהעניין. אני מתייחס לעניין, והוא חלק מהמכלול. אדוני, תראה, כשאתה בונה 10,000 יחידות דיור בחריש, 10,000 יחידות דיור בבית-שמש – – שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: – – – ניצן הורוביץ (מרצ): – – 8,000 בנצרת-עילית, אלפי דירות ברכסים, בצפת ובטבריה – בדקתי את הנתונים – באמת, המגזר החרדי הוא מגזר שצריך לספק לו פתרונות דיור, אני לא מתכחש לזה, הם אזרחים שווים לכל דבר במדינת ישראל, אבל זה לא יכול להיעצר שם. והשאלה, אדוני שר השיכון, היא מה עושים לגבי סטודנטים, מה עושים לגבי זוגות צעירים עם פחות ילדים, מה עושים לגבי אנשים בפריפריה. ואדוני שר השיכון, אני חייב גם להגיד עוד מלה: אני לא בטוח שהמדיניות הזאת, של יצירת ערים נפרדות או שכונות נפרדות לחרדים, או לסקטורים מסוימים, היא מדיניות נכונה. אני יודע שיש גישה כזאת, אני יודע אפילו, אדוני – ואני אומר לך בכנות – גם בקרב חילונים יש כאלה שאומרים: אנחנו לא רוצים כאלה וכאלה. זה לא מקובל עלי. אני חושב שמדיניות חברתית נכונה, גם של דיור, היא מדיניות של שילוב, ואני חושב שאנשים צריכים לגור יחד. לסיכום, חברי חברי הכנסת, דיור הוא זכות אנושית בסיסית; אני לא אומר אפילו זכות חברתית, היא זכות אדם בסיסית, בדיוק כמו הזכות לבריאות או זכות לחינוך או זכות לקיום בכבוד. אני חושב שמדינת ישראל, בסך הכול יש לה הניסיון ויש לה הידע בבנייה ובהיצע של שיכון ושל דיור. עמדנו בפני אתגרים והיינו בתקופות הרבה יותר קשות מבחינת המצב הכלכלי, מבחינת איומים, מבחינת גלי עלייה והגירה. גם היום אנחנו יכולים – היום אנחנו במצב, תודה לאל, הרבה יותר טוב, ומדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה מדיניות אחרת. ומשפט אחד, אדוני, לסיכום: מחירי הדיור הם בשמים, אבל הפתרון איננו בשמים, וזאת לא גזירת גורל שאנחנו נידונו לדירות שעולות 1.5 מיליון שקל ו-2 מיליון שקלים. וכשדירה בישראל עולה יותר מדירה בברלין או בפריס, פה צריכה להידלק נורה אדומה. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה וישיב שר הבינוי והשיכון, השר אריאל אטיאס. שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אכן, מצוקת הדיור היא כזאת שעוסקים בה גופים רבים, ואני שמח על כל מי שעוסק בזה. היא לא תולדה של הממשלה הזאת, גם לא של הממשלה הקודמת, וכנראה גם לא של זו שלפניה. מצוקת הדיור היא בראש ובראשונה מחסור בהיצע. המחסור בהיצע נולד לפחות על פני עשר שנים, כשאין תכנון זמין שאפשר לתרגם אותו למכרזים. יכול להיות שיכולים להציג לנו מספרים של תוכניות מאושרות, אבל הן לא תמיד מתורגמות למכרזים. צריך לזכור שלייצר מכרז שאפשר להוציא ממנו היתר בנייה – צריך לסכם עם משרד התחבורה את התשתיות, עם ראשי הערים, שלא תמיד הם רוצים מכרזים אצלם, בטח לא לדירות קטנות, כפי שאמרת, חבר הכנסת ניצן הורוביץ – והדבר הזה הוא לא פתרון של "זבנג וגמרנו". בישראל צריכים כ-40,000 יחידות דיור בשנה. בפועל, בעשור האחרון, מינהל מקרקעי ישראל היה משווק 15,000 בשנה, גם השוק הפרטי עושה 15,000 בשנה, זאת אומרת שבעשר השנים האחרונות, עד לפני שנה וחצי, קיבלנו 30,000 יחידות דיור בשנה במקום 40,000, כש-15,000 זה מינהל, 15,000 זה השוק הפרטי. באזורי הביקוש יש הרבה קרקעות פרטיות. בתל-אביב רוב הקרקע היא פרטית, זאת אומרת שהיום המדינה היא לא שחקן שם, שלא לדבר על משך זמן הבנייה, שעולה. להוציא היתר בנייה בישראל לוקח שנה בממוצע, זאת אומרת, אחרי שאנחנו מוציאים את המכרז – כשגמרנו את כל ההסכמים, ו-60 יום אחרי המכרז יש זוכה – עכשיו הוא צריך לעבור שנה עד שהוא מעלה טרקטורים להתחיל לבנות את הדירה. הפתרונות, קודם כול, הם משולבים, אבל הדבר הראשון והמרכזי שעשינו, בוודאי בשנה וחצי האחרונה, זה להגדיל את היצע יחידות הדיור. אם מינהל מקרקעי ישראל היה רגיל להוציא 15,000 יחידות דיור, בשנה האחרונה הוא הוציא 30,000 יחידות דיור, ואנחנו במספרים האלה פחות או יותר – אפילו יותר – נסיים גם את השנה הזאת. מדובר במאמצים כבירים שעושים מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון כדי לייצר מהתב"עות המאושרות יחידות דיור. כל הסכם כזה וכל שורה שאתם רואים במכרז וכל אלפי יחידות הדיור שאתם שומעים שהוצאנו – 4,000 פה ו-3,000 שם – זה עבודה אינטנסיבית של עובדי מינהל מקרקעי ישראל ומשרד הבינוי והשיכון, שלוקחים כל תב"ע מאושרת, סורקים אותה במסרקות של ברזל, יושבים עם ראשי ערים, יושבים עם תאגיד המים בכל מקום, תב"ע אחרי תב"ע, זה דבר מאוד מורכב – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת שטרית, אתם מדברים בקול רם ושומעים אתכם עד פה. מאיר שטרית (קדימה): – – – שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: אנחנו על-ידי זה מגדילים את היצע הקרקעות. כפי שאמרתי, הכפלנו את ההיצע שהיו רגילים לעשות. זה לא נעשה ביום אחד, אבל זה מחלחל לשוק. דבר נוסף צריך לזכור: הריבית הנמוכה, שלא היתה נהוגה בישראל מעולם, בגובה של 0.5% לתקופה לא מבוטלת, גרמה להכפלת עסקאות של דירות יד שנייה – של דירות שניות של משקיעים. אני אתן לכם דוגמה: בשנה האחרונה היו 102,000 עסקאות, 30,000 מתוכן של דירות של משקיעים. ב-2008 – 15,000 דירות. זאת אומרת, קיבלנו בעולם הזה של הריבית הנמוכה קנייה של 15,000 דירות נוספות, שהן לא ישירות מתורגמות לזוג צעיר, שבשמו אנחנו רוצים לדבר עכשיו. כל זה בא לתת את המכלול, את גודל הבעיה ואת עולם הפתרונות. הדרך לטפל בזה – כמו שאמרתי, בהיצע אנחנו מטפלים. יש ועדת חסמים שהקים ראש הממשלה, שגם נרתם לעניין, ובטח תשמעו על זה בשעות הקרובות; ועדת חסמים בראשות מנכ"ל משרד ראש הממשלה לוקחת פרויקטים גדולים שאנחנו מביאים להם – אגב, לא של חרדים – ומתרגמת את זה לכסף. אני אתן דוגמה קטנה: היתה לנו תב"ע מאושרת בראש-העין ל-12,000 יחידות דיור. לא היה אפשר לתרגם את זה למכרז, כי בשביל להוציא היתרי בנייה צריך להקים מחלף בכביש 5, שעולה 300 מיליון שקלים. אנחנו לא יודעים להביא את זה, משרד האוצר לא רצה להביא את זה, היו צריכים להושיב את שני הגופים האלה ואת העירייה ואת תאגיד הביוב כדי להתחיל להניע את התהליך הזה. כאלה תוכניות יש הרבה, לא של 12,000, אבל פה 1,500 ופה 2,000, בכל מיני מקומות מהסוג הזה. היה לנו בקריית-מוצקין אירוע כזה, שצריך לשדרג את מערכת הביוב ב-80 מיליון שקל – הממשלה כממשלה מתעסקת בזה וסורקת את התוכניות במסרקות של ברזל. לא יעזור כלום, אם אנחנו לא נגדיל את התכנון. אנחנו מתכננים, מעבירים את זה לוועדות המחוזיות, ואם שם לאשר תוכנית – שהמדינה מתכננת, תוכניות גדולות מעל 500 יחידות – לוקח לנו שש ושבע שנים, שלא לדבר אחרי אישור התוכנית – לייצר את המכרז, מה שאמרתי, אז אנחנו נהיה עוד פעם בתהליכים האלה. אנחנו עכשיו הרי מורידים את המלאים מתוכניות ישנות; מה שאנחנו מתעסקים עכשיו זה לא תוכניות חדשות, ולכן גם ראש הממשלה יזם את הרפורמה בתכנון, היא תיקח את הזמן שלה. הנגיד ניסה לעשות את הצעדים שלו, לדעתי הם לא תורמים ברמה של להוציא את המשקיעים החוצה, הם יותר מקשים על זוגות צעירים ועל אלה שכבר לקחו משכנתאות, כי אני חושב שמשקיע שעושה סיבוב על הקרקע או על הדירה ומשכיר אותה, לא משנה לו אחוז לפה, אחוז לשם. הוא בסוף נכנס להשקעה, לקח הלוואה מהבנק ומוציא את זה מייד משכר-הדירה, ותמיד יש לו כמה לירות, לא מדובר באיזה אדם עני או חסר-בית. יש כמה צעדים שאנחנו שוקלים לעשות; בשעות הקרובות אנחנו גם נפרסם עוד צעדים שאנחנו עושים, כדי לתת תמריצים לקבלנים לבנות יותר מהר כדי לשחרר קרקעות. יש לנו פעולות שאנחנו עושים בקרקע חקלאית, אנחנו רוצים לשחרר את הקרקעות החקלאיות ההיסטוריות. אבל יש דבר אחד שאני מודה שמשרד האוצר לא מסכים אתנו, וכרגע אין לנו הסכמה על זה ואנחנו ניאבק עליו – זה להסיט אוכלוסיות לכיוון הפריפריה. בעולם הזה, של פיזור אוכלוסין, אנחנו לא יכולים להגיד שלקנות דירה בדימונה ולקנות דירה בתל-אביב יש אותם תנאים – אותם תנאים בהלוואה ואותם תנאים במסים. אם 40%–50% מערך הדירה זה מסים, אז זה באזור המרכז; באזורי הפריפריה, כשמרכיב הקרקע הוא מאוד נמוך, זה פחות, אז לא ייתכן שזה באותם תנאים. אנחנו עשינו דיאלוג מאוד ארוך עם משרד האוצר, שלא עלה יפה עד לרגע זה, ולכן יושב פה ידידי סגן יושב-ראש הכנסת, חבר הכנסת יצחק וקנין, שהגיש הצעת חוק שעלתה על שולחן הכנסת, היא תגיע לוועדת שרים לחקיקה, ככל שלא נגיע להסדר עם משרד האוצר, והמטרה שלה היא לתת תמריצים לזוגות צעירים בפריפריה. ההצעה אומרת שכל דירה ראשונה בבנייה רוויה באזור עדיפות לאומית א', משרד השיכון ישתתף בהחזר המשכנתה בהיקף של 800 שקל לחודש, כי זה הממוצע של 20% מהיקף המשכנתה, ל-20 שנה. זאת אומרת, אנחנו לא מעמיסים על תקציב המדינה – עכשיו תיתנו כך וכך מאות מיליונים או מיליארד שקל, זה היה ההיקף ב-2003. אם הזוג צעיר – בהלוואה, בתשלומים, זה שווה בערך 20% מההלוואה, שווה ל-20 שנה – 140,000 שקל. צריך פחות הון עצמי להגיע לבנק, מפני שהמדינה לוקחת את האחריות להלוואה הזאת. אני חייב לומר שמשרד האוצר מתנגד בתוקף. אנחנו גם נדחף את זה בתוקף. אני מעריך שיהיה רוב בבית הזה לעשות את זה. הדיאלוג עדיין נמשך. זו דירה ראשונה בפריפריה. כל הזוגות הצעירים, ולא חשוב מי הם ומה הם, בכל המקומות. אני חושב שזה יכול לעשות הרבה. להערכתנו, זה יכול להביא אלפי זוגות צעירים בשנה. יהיה על זה מאבק ציבורי ואני משוכנע שבכוחות משותפים נצליח להמשיך במגמה הזאת, ראשית, של הגדלת ההיצע; שנית, לתת תמריצים לזוגות צעירים, וככה יקל על כולם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לשר הבינוי והשיכון. מה אדוני השר מציע? שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: אני מציע להסיר את זה מסדר-היום. אין לנו רוב? היו"ר יצחק וקנין: אני לא חושב שזה עניין של רוב. אני לא חושב שההצעה היא – – – שר הבינוי והשיכון אריאל אטיאס: יאללה, כלכלה. בשבוע שעבר היה כבר בוועדת הכלכלה ולפני שבועיים גם. רוצים עוד הפעם, שיהיה עוד הפעם. היו"ר יצחק וקנין: לפני שנצביע, חבר הכנסת דב חנין מבקש הצעה אחרת. תודה לשר הבינוי והשיכון, השר אריאל אטיאס. דב חנין (חד"ש): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, הגיע הזמן שמדינת ישראל תתחיל לתת מענה על המצוקה בדיור. המענה הזה יכול להיות אחד ויחיד. המענה הזה הוא בנייה ציבורית בהיקפים גדולים, בנייה של דיור ציבורי להשכרה במחירים אפשריים. כשאני אומר "דיור ציבורי", אדוני היושב-ראש, אין בכוונתי לדבר על דיור לעניים, דיור עני. כוונתי היא למודלים שקיימים בעולם, עובדים, מצליחים. בכל ערי אירופה הגדולות יש דיור ציבורי. חלק גדול מהדיור הוא דיור ציבורי. הוא דיור לצעירים, לאנשים מבוגרים יותר. בלי דיור ציבורי בהיקפים גדולים לא יהיה אפשר לפתור את מצוקת הדיור בישראל. זו דוגמה נוספת לכך שכאשר אנחנו נשענים בצורה בלעדית על מנגנוני שוק, אנחנו מגיעים למבוי סתום. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, השר הציע ועדה; המציע, ניצן הורוביץ, מסכים לוועדה. אנחנו נצביע – זה ילך לוועדת הכלכלה. מי בעד, מי נגד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: בעד – 11, אין מתנגדים ואין נמנעים. ההצעה תועבר לוועדת הכלכלה להמשך דיון. אנחנו ממשיכים בסדר-היום, ואנחנו מדלגים על סעיפים מספר. אנחנו עוברים להצעת חוק עובדים זרים (תיקון). חבר הכנסת מיכאלי – רבותי, אנחנו נמתין דקות מספר עד שיגיע יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, שצריך להציג את הצעת החוק. בינתיים, רבותי, אני רוצה לברך את סגנית יושב-ראש הבונדסטאג בגרמניה, הגברת פטרה פאו. אנחנו מברכים אותך בבואך לכנסת ישראל, למדינת ישראל. ברוכים הבאים. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת בן-ארי, לא שמעתי את מה שאמרת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אמרתי: הגרמנים, אנשי הדמים. אין מחילה – – – היו"ר יצחק וקנין: זה לא המקום ולא הזמן, לצערי הרב. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): שישה מיליון עומדים מאחורי – – – היו"ר יצחק וקנין: ידידי, זה לא על סדר-היום ואתה לא צריך לעורר על כל דבר מחלוקת. זה לא במקום ולא בזמן. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אין חופש ביטוי פה. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, יש שני נושאים. אחד מהם זה הכרזה לגבי חברת הכנסת אורלי לוי, שנבחרה להיות סגנית יושב-ראש הכנסת, והיושב-ראש ביקש לברך אותה. אני מקווה שברגעים הקרובים הוא ייכנס. אבל יש הצעת חוק רישוי עסקים, שמי שצריך להציג אותה זה יושב-ראש ועדת הפנים, חבר הכנסת דוד אזולאי, ואני מבין שהוא מתעכב. אנחנו נמתין עוד דקה, כי אני לא רוצה להפסיק את הדיון באמצע. אברהם מיכאלי (ש"ס): תגיד איזה דבר תורה. היו"ר יצחק וקנין: יש הרבה מה להגיד. כתוב: הנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. אז "השמימה", זה הנשמה. 400 בדיוק, אם תספרו.