קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום התייקרות מוצרי יסוד היו"ר אחמד טיבי: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. היו"ר ראובן ריבלין: האם אני – – – היו"ר אחמד טיבי: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 4038, 4040, 4056, 4057, 4070 ו-4080, בנושא: התייקרות מוצרי יסוד. ראשון המנמקים הוא חבר הכנסת יצחק וקנין, סגן יושב-ראש הכנסת, חבר סיעת ש"ס, תושב המושב יערה – – מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה): – – – על גבול הצפון. היו"ר אחמד טיבי: – – על גבול הצפון. דוד אזולאי (ש"ס): שכן שלי. היו"ר אחמד טיבי: שכן של חבר הכנסת דוד אזולאי. אדוני, בבקשה. יצחק וקנין (ש"ס): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הנושא: התייקרות מוצרי יסוד. בשבוע שעבר נגעתי בנושא שהוא מאוד אקוטי, נושא העלייה החדה בדמי השכירות שאנחנו משלמים עבור דירות בכל האזורים בארץ. לצערי הרב, אם אנחנו לוקחים כמה פרמטרים בחודשים האחרונים, רבותי, זה מביא אותנו למצב שאותן שכבות חלשות נאנקות ונאנקות בלי שום תגמול לשכר שלהם. אני נותן דוגמה שנתתי בשבוע שעבר. אם תושב שילם לפני כשנה 1,400 שקלים על שכירת דירה של ארבעה חדרים, היום הוא משלם 2,200 ו-2,400, וגם אין דירות בפריפריה, רבותי. תיקחו את העלייה במחירי מוצרי החלב. אני חקלאי, ואני יכול להגיד לכם שיש מוצרים שהם בפיקוח, שקבלת ההחלטות להעלות את המחיר של אותם מוצרים זה לא דבר פשוט. אני עצמי מגדל ביצים, והמחיר של הביצים – אני יכול להגיד לכם שאני לא זוכר שהוא עודכן פעם אחת בשלוש השנים האחרונות. טוב נעשה הדבר שכן המוצרים הללו, שהם מוצרי יסוד חיוניים, במיוחד לשכבות החלשות – – – היו"ר אחמד טיבי: אתה מגדל תרנגולות? יצחק וקנין (ש"ס): כן, אני מגדל תרנגולות. אני אומר לכם שלא יעלה על הדעת שמישהו יעשה כאוות נפשו ויחליט שהוא מעלה את המחירים בלי שהדברים הללו נשקלים בשיקול דעת מעמיק, מכיוון שהמוצרים האלו הם מוצרי יסוד חיוניים, ואותן שכבות שבקושי יכולות לסיים את החודש, גם כך נאנקות תחת עומס של עשרות דברים. ייקור מחירי המים, רבותי, למחירים שאי-אפשר להבין את זה. אם פעם שילמנו 50 שקלים או 100 שקלים, היום משפחה משלמת 300 שקלים בחודש למים. כל הפרמטרים מראים שיש עלייה דרסטית, כאשר השכר של אותו פועל במפעל לא השתנה בכלל. אנחנו חייבים לתת את דעתנו על כך ולא להעביר את הדברים כלאחר יד ולחשוב שאנחנו יכולים להעמיס ולהעמיס. בסוף, לצערי הרב, הכול יקרוס. אנחנו חייבים לתת את דעתנו, ולא רק באמירות. אני אמרתי את זה בשבוע שעבר לגבי כמה דברים – לגבי השיכון, לגבי הדירות, לגבי החלב, לגבי הלחם, לגבי כל המוצרים. אנחנו חייבים לתת את דעתנו. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אדוני, אני מודה לך, ואנחנו עוברים לחברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס ממפלגת ישראל ביתנו, שבדרך כלל עוסקת בנושאים חשובים כמו ילדים במצוקה. אני מוסיף הגדרה לכל מי שעולה, כדי לעזור לכם. קריאה: – – – היו"ר אחמד טיבי: בהחלט. אפשר לפרגן, למה לא. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, תודה לך, חברי חברי הכנסת, אנחנו חיים כיום בעיצומה של מציאות עגומה המכתיבה את ייקורם של מוצרי יסוד בעשרות אחוזים. לחלק מהאנשים זו ידיעה שעוברים עליה לסדר-היום – הופכים את הדף בעיתון ומגיעים לאיזו ידיעה אולי מעניינת יותר. אבל לחלק האחר של האנשים, שהם באמת בחברה שלנו, ורובם גם אנשים עובדים – שני הורים עובדים במשפחה, אפילו עד שלושה ילדים – כל עלייה כזאת מסמנת בעבורם עוד שבר, עוד מלחמה על ההישרדות היומיומית הקיומית שלהם. בהקשר של הבשורות הללו התבשרנו כי גם מוצרי החלב שיצאו מהפיקוח התייקרו – התייקרו בין 36% ל-47%, בניגוד למה שסיפרו לנו בעבר על כך שהסרת הפיקוח תוביל לתחרות בין היצרנים והתחרות הזאת תביא לירידת המחירים. המציאות כמובן מוכיחה שוב אחרת לחלוטין. התחרות במשק הביאה לכך שמחירה של הגבינה הצהובה עומד היום – אם אנחנו מדברים על 100 גרם – על כמעט 14 שקלים. יש ילדים שכריך גבינה אצלם הוא הארוחה העיקרית החשובה שלהם מדי יום. נסו לחשוב לרגע על משפחה מרובת ילדים, איך ההתייקרויות האלה של ה"קוטג'", של הגבינה הצהובה, של החלב, משפיעות עליה בהתנהלות היומיומית – בכריכים לבית-הספר, בארוחת הערב הנורא-פשוטה והיחסית-זולה שמשפחות עושות לילדים. אלה מוצרי יסוד בסיסיים, חברים. אני כבר לא מדברת על איזה מאכלים, ואפילו לא על העוף ולא על ליטרת הבשר. אנחנו מדברים על החלב, החלב הפשוט; על החלב ועל הגבינה הפשוטה ועל ה"קוטג'" הפשוט. אדוני היושב-ראש, היו זמנים שבהם התגאינו להציג את עצמנו כמדינת רווחה, ואנחנו השתבחנו ושיבחנו את עצמנו על כך שאצלנו אין רעבים, שאצלנו לא ניתן שאנשים יחטטו באשפה, ועוד קלישאות שבינן לבין המציאות כבר מזמן אין, לצערנו הרב, דבר וחצי דבר. המדיניות שמנותקת מהשלכותיה החברתיות או חסרת הרגישות החברתית הפכה להיות כאן משנה סדורה, במסווה של תפיסה מוטעית שלפיה השוק תחרותי דיו וניתן לצמצם את רשימת המוצרים שמחירם נמצא תחת פיקוח של הרגולטורים בלי להביא להתייקרות במחיר, שלא הוכיחה את עצמה. אל לנו ללכת שבי אחרי ציפייה כזאת או אחרת שתאגידי ענק פרטיים שרווח הוא כל מטרתם יפעלו וינהגו בהתאם, שיהיו מספיק אחראיים, שלא יתפרעו עם תגי המחיר. אנחנו רואים שוב, יום אחרי יום, שזה פשוט לא עובד. אפשר לראות איזה מקום בתודעה ובתקשורת תופסת ההתייקרות של מוצרי יסוד. זה דבר שגם אם הודפס, לצערי הרב נשכח למחרת. אבל לגבי רבים אלה תלאות של יום-יום ובעיה בריאותית למאות אלפי משפחות, הורים וילדים. תחשבו על זה – הגבינה הצהובה, ה"קוטג'", מוצרי יסוד אחרים, שהם מוצרי הקיום של מאות אלפי אנשים וילדים והורים במדינת ישראל, הם אולי המקור היחיד להשיג סיבים תזונתיים, להשיג סידן, מינרלים, ויטמינים חשובים, שלא לדבר שיש כאלה שמחליפים את זה אפילו בקפסולות כאלה ואחרות, אבל זה כבר הרבה יותר יקר. עצוב, עצוב שבמציאות שלנו ב-2010, במדינת ישראל, הניתוק מכל כך הרבה אנשים כל כך חמור, הניכור וחוסר ההבנה שמוצרי יסוד הם ממש קיום לאותם אנשים. אבל הייתי רוצה שבמקום אחוזים או מחירים אפשר היה להציג כאן או על גבי העיתונים את החרדה של אותה אמא מהבשורות הללו, את הבכי, אולי החרישי הזה – אתם יודעים מה, אפילו מין כניעה כזאת, חוסר אונים ביחס לעובדה שמחר נצמצם שוב את רשימת הקניות הביתית, נצמצם שוב את ארוחת הבוקר של הילדים, כי ארוחה חלבית, רבותי, היא ארוחה יקרה. עלינו להשמיע כאן את קולנו ברמה כדי למנוע את הפקרתה של האוכלוסייה החלשה במדינה, הפקרתה לחסדי אותם תאגידים. הם מחפשים רווחים – אנחנו שומעים את כאב הילדים. מה לעשות שלהורים, שלאמהות, שלמשפחות מצוקה אין לובי בכנסת, אין לוביסטים שירוצו ויגייסו את חברי הכנסת. למזלנו הרב יש עוד כמה מעטים שמגייסים את עצמם, אבל בואו תספרו: כמה נשארו במליאה, כמה אנשים באמת מעניינת אותם התייקרות המוצרים הבסיסיים? כמה אנשים זה נוגע להם, לשכונה שלהם, לשכן, לאנשים שפוגשים ביום-יום, לאנשים במכולת, שכשאנחנו קונים את המוצרים לילדים שלנו הם עושים חישובים עוד כמה זה יעלה להם? כן, אנחנו יכולים לספוג חצי שקל, שקל עלייה מדי חודש בחודש. חברים, אצל אנשים מסוימים זה פשוט בלתי נתפס. הם מתביישים, הם מורידים את הראש, כי לא נעים להודות שאתה גם עובד וגם לא יכול להביא לילדים שלך ארוחה. היו"ר אחמד טיבי: – – – אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני אסיים פה באמת בכמה משפטים קצרים, ואני אשמח אם אתה תוכל לתת לי את הדקה הנוספת הזאת. היו"ר אחמד טיבי: כבר אמרתי בעבר, כשאני בשלטון אני מגלה רוחב לב ונדיבות. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): תודה רבה. אז אתה יודע, אני גם אקצר כדי לא לסבך אותך – – היו"ר אחמד טיבי: אני מספיק בטוח בעצמי. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אני בטוחה. היו"ר אחמד טיבי: עוד דקה. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – שלא ידרשו בעקבות זה גם אחרים. בואו נעשה תרגיל קטן, חברים. כשאנחנו הולכים הביתה, כל אחד לביתו – אולי אפילו הצנוע – כשאנחנו פותחים את המקרר ומסתכלים מה יש בו, בואו נחשוב לרגע על אותה משפחה שכשהיא פותחת את המקרר גם הארוחה של אתמול, היום היא לא בנמצא, שכל עלייה קטנה מורידה עוד איזה מעדן מהמקרר. כל עליית מחירים שכזאת גורמת לארוחה המשפחתית להצטמצם, ואנחנו מדברים על ילדים. אז אני חושבת שהסיפורים על מדיניות רווחה וכמה אנחנו דואגים לחלש, אם הם לא נוגעים בנו עכשיו, יהפכו לצערי הרב להיות נחלת העבר וזיכרון עמום. אסור לנו לתת לזה יד. אני קוראת לממשלה להחזיר את הפיקוח על מוצרי היסוד הבסיסיים והחיוניים כל כך להתפתחות הילד – – היו"ר אחמד טיבי: חן-חן. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – ולקיום בכבוד. תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך. הדובר הבא, חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אדוני היושב-ראש, אדוני השר נהרי, חברי, חברותי חברי הכנסת, אני לא אבקש ממך עוד דקה, כי חברתי היטיבה כל כך לתאר את המציאות בצורה מדויקת ביותר. אני רוצה לדבר בעיקר על הגבינה עם הבית, שאין לה כבר בית. מאז יצאו מחירי המזון הבסיסיים מפיקוח, אדוני, התייקר ה"קוטג'" במעל 150%, כלומר נמכר במחיר כפול. אני אומר את זה בעיקר, אדוני, לאור – אדוני, אני מדבר אל אדוני. היו"ר אחמד טיבי: בבקשה. אילן גילאון (מרצ): אם אדוני לא מקשיב לי, אני לא יכול להתרכז. דוד רותם (ישראל ביתנו): הוא לא אוכל גבינת "קוטג'" ממילא. היו"ר אחמד טיבי: נכון. גבינת עזים. אילן גילאון (מרצ): פעם היינו יכולים להכין אותה בבית בעצמנו. היו"ר אחמד טיבי: זה מה שאנחנו עושים בבית. אילן גילאון (מרצ): עכשיו שני המרכיבים עולים כל כך ביוקר, אבל אני לא רוצה לדבר על ה"קוטג'"; אני רוצה לדבר על הכלכלה הצומחת, הכלכלה המוצלחת, איך עברנו את המשבר בזמן שכל העולם כמעט התמוטט. אדוני, כשכלכלה מצליחה, ואזרחים נאנקים תחת כלכלה מצליחה, הכלכלה, תסלח לי על הביטוי, מעניינת את קצה העכוז, ואני אומר את זה בצורה הכי פרלמנטרית שאני יכול להגיד לך. אני יודע שיורדים על יוון ויורדים על ספרד, כמה המצב שם גרוע, והכלכלה שם הולכת ומתרסקת, וזה ודאי דבר לא טוב. אבל כאשר אין חלוקה נכונה של הצמיחה, אדוני, יכול להיות מצב שהכלכלה מאוד מצליחה והאזרחים לא נהנים מזה. לפחות שם הכלכלה לא מצליחה, אבל האזרחים נהנים יותר. לכן, כמובן, הצעד שצריך לקחת, א. להחזיר את מוצרי היסוד לפיקוח, ולהכניס בטבלה הזאת עוד כמה מוצרים מעבר למה שהיה קודם. היינו רגילים פעם למרגרינה ולשמן ולסוכר וללחם, ואצלנו במדינה מעדיפים לתת סובסידיה של עוד 2–3 שקלים למשכורת, כלומר לסבסד את הנצרך. היה על זה ויכוח גדול מאוד בחקיקה הקודמת, ואני הצעתי לגבי ביטול מע"מ על מוצרים מסוימים, כי זה מס רגרסיבי, אבל יכול להיות רגולטורי, אם רוצים לכוון משהו. כי הרעיון של סובסידיה למצרך ולא לנצרך – היא יכולה לגמרי להיות מתוגמלת באמצעות מסים אחרים שצריכים לקחת באופן ישיר. וכל הרמייה הזאת שמתרחשת פה מתוך חוסר אחריות, מתוך מדיניות של מדינה במכרז – יש לי עוד 24 שניות, ראיתי את השעון – היא הנותנת: כלכלה מוצלחת, האזרחים – אני לא מדבר על החלשים, חברת הכנסת אורלי; אני מדבר על שכבות הביניים, על אנשים עובדים – לא מצליחים by far לגמור שום חודש, שום דבר. כי היוקר הוא במוצרי היסוד, שמהווים חלק מאוד גדול מסל הצריכה של משפחה, ורוב האנשים פה לא קונים יאכטות וג'יפים ונוסעים לחו"ל. המזון הוא חלק מאוד מרכזי בסל, ואם מייקרים פה את המים ומייקרים את המזון, מה נשאר בפעם הבאה, אדוני? לקחת מס על האוויר, כי אחרת אני לא רואה משהו אחר. לכן שום דבר – עוני הוא לא מן השמים, וכלכלה אינה מהשמים, ומחירים, קובעים אותם בממשלה, בממשלת ישראל, במשרד האוצר, בפיקוח על מחירים, ויש להחזיר את האמצעים האלה, שהיו נכונים בשנות ה-50 וה-60 של המדינה להיום. אין שום בושה לחזור למשהו שהיה נכון. תודה. היו"ר אחמד טיבי: אני מודה לך, אדוני. יענה סגן שר האוצר, שמדבר בנייד ברגע זה, סגן השר יצחק כהן, שהוא סגן שר מטעם סיעת ש"ס, היה שר בקדנציה הקודמת, תושב אשקלון, בהחלט. אתה, אדוני, כמעט לא מוגבל בזמן בגלל שתי סיבות: א. אתה כשר שעונה בשם הממשלה – – – שר התקשורת אריאל אטיאס: מי אחריך? היו"ר אחמד טיבי: מה זה העמידה המאיימת הזאת, אתה מדבר אליו? כי אתה שר והוא סגן שר? מה זה הדבר הזה? שר התקשורת אריאל אטיאס: זה לא היה מאיים. היו"ר אחמד טיבי: זה היה מאיים. מה זה, כבוד? מאיפה באת? בבקשה. אחריו – סגן השר דני אילון. בבקשה, אדוני סגן השר. לא ניתן לשרים להפריע לך. חבר הכנסת אורי אורבך, קוראים לך אורי אורבך ולא אורי אריאל, אם תהית. יכול להיות שטעית במושב. זה המושב של אורי אריאל. סגן שר האוצר יצחק כהן: כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כיום יש עשרה מוצרי חלב בפיקוח: חלב 1% בשקית, חלב 3% בשקית, חלב 1% בקרטון, חלב 3% בקרטון, חמאה של 100 גרם, אשל – 4.5%, גיל – 3%, שמנת חמוצה – 15%, גבינה קשה "עמק" וגבינה קשה "גלבוע". מחירי המוצרים שבפיקוח לא השתנו בחצי השנה האחרונה. לעומת זאת, מחירי מוצרי החלב שאינם בפיקוח משתנים מעת לעת בהתאם לכוחות השוק. מחירי הלחם: בעקבות המשך העליות במחירי החיטה בעולם בחודש אוגוסט ערכה המפקחת על המחירים – לא במשרד האוצר, במשרד התמ"ת – תחשיב לגבי שינוי מחירי הלחם, שהראה כי שיעור העלייה בחודש אוגוסט הגיע ל-3.62%. בעקבות זאת התייקרו ב-3 באוקטובר מחירי הלחם שבפיקוח באותו סכום – 3.6%. יש לציין כי בהתאם לכללי הפיקוח על המחירים, אם שיעור העלייה גבוה מ-3%, יש להעלות את המחירים, ואלה כללי הפיקוח. אולי תשנו אותם, אתם חברי הכנסת. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: אגב, אני אתכם, אני מזדהה אתכם. אני רק אומר לכם מה החוק – זה החוק, חוק הפיקוח. אתם כחברי כנסת יכולים לחשוב ולשנות אותו. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אבל אז זה יהיה תקציבי. סגן שר האוצר יצחק כהן: אבל מה, עליית המחירים נובעת מהמשך העלייה של מחירי החיטה בעולם, שהחלה בחודש יולי ונמשכה גם בחודש אוגוסט, וגרמה לעליית מחירי הקמח. ההעלאה האחרונה בגובה 3.55% התבצעה ב-5 באוגוסט 2010 בעקבות עלייה חדה של מחירי החיטה בעולם. יודגש כי בשנת 2009 היו שלוש הורדות במחירי הלחם והעלאת מחירים אחת. לאחר ההעלאה הנוכחית חוזרים מחירי הלחם לרמתם, שהיתה בתוקף באפריל 2008 – חשוב להדגיש. משרד האוצר ימשיך לעקוב אחר ההתפתחויות בשוק. אנחנו מתמקדים בספר התקציב בסדרת כלים לשוק העבודה: פריסה ארצית של מס הכנסה שלילי, הגדלה משמעותית של סבסוד מעונות-יום, סדרת חקיקה שנועדה להפחית את מספר העובדים הזרים הבלתי-חוקיים ועוד כמה צעדים שמהותם היא לצמצם פערים. אני מאוד מקווה שנצליח. אני מצפה שתסתפקו בתשובה. אילן גילאון (מרצ): – – – סגן שר האוצר יצחק כהן: נבדוק את זה. אילן גילאון (מרצ): ה"קוטג'" של "תנובה" עלה ב-200%. למה? סגן שר האוצר יצחק כהן: אני רושם לפני את ההערה ואעביר אותה לגורמים המוסמכים. אנחנו נבדוק את זה. אני אבקש מהם להחזיר לי תשובה ואעביר אותה אליך. אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): הפיקוח על המוצרים יחזור? סגן שר האוצר יצחק כהן: המוצרים שציינתי זה עשרה מוצרים, והם כרגע בפיקוח. תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר אחמד טיבי: תודה. חן-חן. סגן השר הציע להסתפק בדבריו. חבר הכנסת וקנין, האם אתה מסתפק בדברי השר? כן, בהחלט. חברת הכנסת אורלי אבקסיס? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): השאלה, מה זה אומר. היו"ר אחמד טיבי: חברת הכנסת אורלי אבקסיס, התקנון בכנסת אומר: להסתפק בדברי השר או לא להסתפק בדברי השר. לא כתוב בתקנון: למה התכוון השר? אורלי לוי אבקסיס (ישראל ביתנו): אז תשאל את השר למה הוא התכוון. אילן גילאון (מרצ): – – – היו"ר אחמד טיבי: אחרי שהוא ירד. הוא ביקש להסתפק בדבריו. אתה לא מסתפק בדברי ההסבר. הצעה אחרת – לחבר הכנסת מג'אדלה, תפאדל. גאלב מג'אדלה (העבודה): אדוני היושב-ראש, מכובדי סגן השר במשרד האוצר, שמעתי תיאור של חברת הכנסת לוי אבקסיס וגם של אחרים. אני רוצה להוסיף לכם קצת: הגננת, שאני משתדל לבוא לגן שלה בשכונה שלנו, להתעניין בשלומה ובשלום התלמידים – הילדים שלי כבר לא בגן, עלו גן – אומרת לי, ותשבי טוב, כדי שלא תיפלי: יש לי יותר משליש תלמידים בכיתה שמחליפים בגדים פעמיים בשבוע. פעמיים בשבוע מחליפים בגדים, ואני לפעמים, בתור גננת, קונה מוצר של 80 אגורות, כדי לתת להם. היו"ר אחמד טיבי: עברה דקה, חבר הכנסת מג'אדלה, גש לנקודה. גאלב מג'אדלה (העבודה): תודה רבה. היו"ר אחמד טיבי: תודה רבה. סגן שר האוצר יצחק כהן: הוא אמר: האומנם? היו"ר אחמד טיבי: האומנם, אוקיי. גאלב מג'אדלה (העבודה): אתה מדבר על משפחות ברוכות ילדים – – – היו"ר אחמד טיבי: כן, בבקשה, לפנים משורת הדין. דוד רותם (ישראל ביתנו): – – – היו"ר אחמד טיבי: לא, כי לא נרשמת, חבר הכנסת רותם. לא נרשמת, זו הסיבה. דוד רותם (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, מדובר פה בנושא שכואב להרבה אנשים. אני מציע לך, אדוני סגן השר, להסכים להעביר את זה לדיון בוועדה. כל אחד יבוא ויוכל להגיד מה שעל לבו. אני מציע שתסכים. סגן שר האוצר יצחק כהן: אדוני היושב-ראש, אני מסכים. היו"ר אחמד טיבי: יכולת לומר מסכים אני, זה היה יותר מטאפורי, יש בו יותר הדר. אוקיי, היות שסגן השר אמר "מסכים אני", אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – הוא בעד העברה לוועדה, כלומר בעד ה"מסכים אני" של סגן השר. מי שנגד – הוא בעד הסרה. סגן שר האוצר יצחק כהן: נגד ­– – – קריאה: לאיזו ועדה? היו"ר אחמד טיבי: הוחלט להעביר את זה לוועדת הכספים, אדוני סגן השר. אילן גילאון (מרצ): עבודה ורווחה. היו"ר אחמד טיבי: עבודה ורווחה? סגן שר האוצר יצחק כהן: ועדת הכנסת תחליט. היו"ר אחמד טיבי: ועדת הכנסת תכריע בסוגיה זו. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 18 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר אחמד טיבי: הוחלט ברוב של 18 קולות להעביר את זה לוועדת הכנסת, שתכריע לאיזו ועדה.