קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
דוח העוני לשנת 2009
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום, במסגרת הצעות דחופות לסדר-היום מס' 4125, 4132, 4134, 4136, 4139, 4143, 4147, 4150, 4154, 4157 ו-4160, בנושא: דוח העוני לשנת 2009. ראשון הדוברים הוא חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. בבקשה, אדוני. שלוש דקות.
מוחמד ברכה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, דוח העוני הוא לא דוח על מזג האוויר, למרות שהוא עולה בתדירות דומה, אלא הוא מעשה ידיה של ממשלה – או מעשי ידיהן של ממשלות לדורותיהן. דוח העוני השנה, אדוני השר, בעצם מייתר לחלוטין את החקיקה הגזענית שאנחנו עדים לה כל שבוע בכנסת. הוא בעצם מסמך של החתמה חד-משמעית של הממשלות לדורותיהן בגזענות.
במדינת ישראל יש כיום מיליון ו-774,000 בני אדם שחיים מתחת לקו העוני. האזרחים הערבים במדינת ישראל הם 17.5%, אבל הם 46% מהעניים. זאת אומרת, קרוב לפי-שלושה מאחוזם באוכלוסייה. 814,000 ערבים מול 961,000 יהודים. 814,000 באו מ-17.5%. זה זועק לשמים.
כמה כלי תקשורת התהדרו היום, גברתי היושבת-ראש, בכך שיש נסיגה באחוז העניים בקרב הציבור היהודי. בסדר, נסיגה מ-15.3% ל-15.2%. אבל באותו זמן יש עלייה אכזרית במספר העניים הערבים מ-49.4% ל-53.5%. זאת אומרת, אדוני השר, קרוב ל-64% מהעניים החדשים מ-2008 עד 2009 – זאת התקופה שאתה היית שר, ללא עוררין וללא שותפים – 64% מהעניים החדשים הם ערבים – 78,600 מתוך 123,500.
אבל התמונה היא עגומה עוד יותר. הרי יש תשלומי העברה, שזה סוג של התערבות הממשלה על מנת להוציא אנשים ממצוקה. האמת שאחוז העניים מ-1999 עד 2009 זה כמעט אותו אחוז. אבל תשלומי ההעברה, הקצבאות למיניהן, הובילו, הצילו קרוב ל-43% מהעניים, זאת אומרת העלו אותם מעל לקו העוני. זה ב-1999. ב-2009 רק 35%. זאת אומרת, כאילו המדינה מתפרקת מחובתה כלפי הציבור העני ומשליכה אותם כטרף קל לבעלי ההון, לניצול ולמצוקה.
העוני לפי משפחות: אחוז העניים בסך כל האוכלוסייה של משפחות הוא 33.2%, ואחרי הקצבאות הם 20.5%. אחוז העניים היהודים – אני לא יודע אם אתה ער למספר הזה, אדוני השר – הוא 28.4%, ואחרי הקצבאות הוא 15.2%. אחוז העניים הערבים הוא 57.1%, ואחרי הקצבאות הם 53.5%. זאת אומרת, גם בהתערבות של הממשלה – תבדוק, אנחנו ישבנו ועשינו עבודה. זאת אומרת – הקצבאות או תשלומי ההעברה הצילו 47.4% מהעניים היהודים לעומת 11.4% מהעניים הערבים.
אפשר להמשיך גם לעוני בקרב הילדים שעלה מ-34% בשנת 2008 – 34% מהילדים במדינת ישראל הם עניים ב-2008; ב-2009 זה 36.6%. כמובן, התמונה חוזרת על עצמה בקרב הילדים הערבים.
אדוני השר, יש פה כתב אישום. זה לא מספרים. זה לא מספרים. כל מספר הוא בן אדם. אבל יש פה כתב אישום כלפי הממשלות כולן, אבל גם הממשלה הזו שמשרת בה שר חברתי, ואני אומר שאתה שר חברתי – – –
היו"ר מגלי והבה:
עוד – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני מסיים, אדוני. התוצאות הן בהפוך על הפוך. אם לא תהיה יוזמה ברורה למיגור העוני בקרב הציבור הערבי ולהעלאת מספר המועסקים, ולקחת את מקורות התעסוקה ליישובים הערביים, ולא שיהיו תמיד בשוליים של השוליים – וראש הממשלה מספר לנו על כך שהוא רוצה לשפר את התחבורה כדי שאנשים יגיעו מהר יותר, חזק יותר למקומות העבודה ביישובים היהודיים. אם לא יחול מפנה יסודי ביחסה של הממשלה – – –
יריב לוין (הליכוד):
למה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
– – – להתווכח על שום דבר. תעזוב – – –
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת לוין.
יריב לוין (הליכוד):
למה – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אני לא מדבר אתך על זה. אני מדבר אל כבוד השר.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
תקשיב, חבר הכנסת לוין, הוא צריך לסיים. אתה לא היית בתחילת הדיון – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
גם אם הוא היה או לא היה – מה הוא? מי הוא? הוא יטיף על – – –
יריב לוין (הליכוד):
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
אנחנו מדברים עכשיו על מספרים ועל נתונים.
יריב לוין (הליכוד):
– – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
לכן, אדוני השר, צריך מדיניות של מפנה, ואז יכול להיות שההצטרפות ל-OECD תהיה משהו שמצדיק את עצמו. אחרת, הכול בלוף ושקר, ונמצאים במועדון היוקרתי כשבחצר האחורית מתבוססים בבוץ של העוני ושל המצוקה. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת ברכה. אני מזמין את חבר הכנסת סעיד נפאע – לא נמצא כאן. חבר הכנסת טלב אלסאנע – גם לא נמצא כאן. חברת הכנסת רוחמה אברהם-בלילא אכן נמצאת כאן. בבקשה, גברתי. אחריה יהיה חבר הכנסת חמד עמאר. בבקשה, גברתי.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, תוצאות הדוח שפורסם היום קשות, ואין ספק שזהו עוד יום לא קל עבור החברה הישראלית.
בשבועות האחרונים ישבנו כאן, שמענו הצהרות שונות משרים, מבכירי השרים אפילו, על עצם העובדה שיש מצב שונה – המשק עבר את המשבר, הצלחנו להימלט מהציפורניים של המשבר הכלכלי שעבר על העולם. ובכל זאת הנתונים שהתפרסמו היום מדברים על שנת 2009. והנתונים האלה לא מבשרים טוב. הם זועקים לשמים, אדוני השר, ואם לא יהיה טיפול מיידי בתופעה, הנתונים של שנת 2010, חברי חברי הכנסת, יהיו הרבה יותר קשים.
ל-123,000 עניים שהתווספו למעגל העוני יש פנים, אדוני השר. הם לא מספרים בדוחות הסטטיסטיים. והפנים שלהם היום – כל יום, במיוחד אנחנו רואים אותם בחגים – עצובות וחסרות שמחה. חלק לא מבוטל מהם שייך למחנה ההולך וגדל של מה שאנחנו מכנים "העובדים העניים". הם בעלי משפחות שיוצאים לעבודה, אבל אינם משתכרים מספיק כדי לספק את צורכי המשפחות שלהם. בחלק גדול של המקרים מדובר במשפחות שבהן רק אחד משני ההורים עובד, ואילו השני, בדרך כלל הוא בת הזוג, האשה, נשארת בבית להיות עם הילדים, לחכות להם שיחזרו מבתי-הספר והגנים. האשה בדרך כלל נשארת בבית כי אין לה מקצוע, כי היא לא הצליחה למצוא עבודה מתאימה, כי היא לא מצאה פתרון מתאים, בעיקר מהבחינה הכלכלית, שיאפשר לה ולבן זוגה לשלם עבור מעונות יום, צהרונים וסיוע בשמירה על הילדים.
ולמרות שהאבטלה ירדה – והיתה התהדרות מסוימת בכלי התקשורת בירידה הקטנטנה בממדים של התופעה – אנחנו יודעים בבית הזה שהרבה יותר אנשים שפוטרו בשנת 2008 מצאו עבודות חדשות בשכר יותר נמוך. והאנשים הללו לא נכנסים לסטטיסטיקה הממשלתית, אבל הם הפכו להיות יותר עניים, כי הם כבר גמרו את החסכונות שלהם. ומדובר באותן משפחות שברגע קטן של הוצאה לא מתוכננת, התא הכלכלי מתרסק.
אדוני היושב-ראש, מדובר במשפחות שחיות באוברדרפט תמידי, כי בין היתר הן אינן יכולות לעמוד, לא בתשלום הוצאות הדיור העצומות שמוטלות עליהן, במיוחד כאשר הן מתגוררות בדירות שכורות שמחיריהן האמירו וקפצו לשמים בשנים האחרונות. ורק בשבוע שעבר כאן בבית הזה דיברנו על עצם העובדה שהיתה עלייה במחיר מוצרי החלב, של למעלה מ-40%. לגור בקוטג'? יש ילדים שחולמים לאכול "קוטג'", והיום מה?
ומה עושה ממשלת ישראל? איך היא מטפלת בבעיה? וזה לא נגדך באופן אישי, אדוני השר, תאמין לי. כשרה בממשלה, שנינו ישבנו סביב אותו שולחן, אני ראיתי כמה אתה נאבק וכמה אתה עושה לאותן משפחות מצוקות, והעבודה היא סיזיפית והיא קשה, ולא קל לטפל בבעיות הללו. אבל אנחנו בממשלת קדימה אמרנו דבר אחד, שלא חותכים בכל מה שקשור לתקציבי הרווחה.
איך הממשלה הזאת מסייעת למשפחות הללו שנקלעות למעגל העוני והמצוקה שלא ברצונן ולא מבחירה חופשית? אני אומר שראש הממשלה חוזר ואומר שצריך לעשות, צריך לעשות הכול כדי לסייע לבעלי ההכנסות הנמוכות להשתלב בשוק העבודה, או לפחות לשדרג את ההכנסה שלהם. ואני מודה, חברי חברי הכנסת, שהיום ברגע קטן נפלתי בפח. נפלתי בפח והאמנתי לו, משום שלתומי סברתי שכמו שהוא דוחף את תוכנית ויסקונסין, שמיועדת למקבלי הבטחת הכנסה, כך הוא ידאג לפחות, או יעמיד פנים שהוא רוצה לדאוג ויעזור לקדם את הצעת החוק שחבר הכנסת גפני ואנוכי הנחנו היום לפתחה של ועדת השרים, אשר מדברת על סיוע לאותן משפחות שנחשבות למעוטות יכולות. אני מודה שגם אני וגם חבר הכנסת גפני נפלנו בפח. ואני מאוד מקווה שעצם העובדה שחבר הכנסת גפני, לאור המעמד שלו, לאור החברות שלו בקואליציה – אנחנו נצליח לעשות איזשהו משהו קטן כדי שזה לא ייפול על אוזניים אטומות.
ואני אומר, אדוני היושב-ראש, שאנחנו יודעים היום שיש יותר עניים שבוכים, יש יותר קשישים שרעבים ויש יותר משפחות עניות במדינת ישראל. וביום הזה, כאן מעל הדוכן הזה, אני חשה בושה גדולה לראות את הממשלה המנופחת בעולם דוהרת בלי כיוון, בלי חזון ובלי דרך וסיוע לאותם עובדים עניים ולמשפחות העניות לצאת ממעגל העוני.
ואני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בכל זאת בנימה אופטימית, בגלל חבר הכנסת גפני, כי הוא נטע בי איזושהי תקווה שאולי משהו יקרה. אתה יודע, אתה האור שלי היום. אנחנו נמצאים בראש חודש כסלו, ובסוף החודש – חג החנוכה, שזה חג האור, ואני באמת מאוד מייחלת לעובדה – שהממשלה הזאת יהיה לה קצת יותר רגש וקצת יותר היגיון כדי שהיא תבוא באמת בשנה הזאת עם תוכנית סדורה, עם משנה מפורטת ועם תקציבים, כדי לאפשר לאותן משפחות עניות לצאת מאותו מעגל שכמעט שאי-אפשר לצאת ממנו.
היו"ר מגלי והבה:
אמן.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה, גברתי. אני מזמין את חבר הכנסת חמד עמאר. אחריו יהיה חבר הכנסת יצחק וקנין. אדוני השר, אנחנו קצת לא מקפידים על הזמן של כל אחד.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, אני מאמין שדוח העוני של הביטוח הלאומי לשנת 2009, שהתפרסם היום, לא רק שלא הביא בשורה טובה, גם לא הפתיע רבים, ואותי במיוחד הוא לא הפתיע. אני לא רוצה להיכנס לסטטיסטיקה ומספרים, אני בא מהשטח, אני מכיר את השטח, אדוני השר. ואני, כיושב-ראש תנועת הנוער הדרוזי, אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, שפעם לחלק במגזר הדרוזי חבילה למשפחה נצרכת זה היה בלתי אפשרי ולא ניתן. ואני אומר לך, תנועת הנוער הדרוזי השבוע מחלקת מעל 2,500 חבילות למשפחות נצרכות, בגלל המצב הקשה של המשפחות, בגלל העוני שהמשפחות נמצאות בו.
מה אנחנו יכולים לצפות ממשפחה שממוצע ההכנסה שלה הוא פחות מ-5,000 שקל, ממשפחה שיש בה מפרנס אחד, ממשפחה שאם היא רוצה לבנות את הבית שלה, היא לא יכולה לבנות את הבית שלה?
אני לא אתבייש להגיד, אדוני היושב-ראש, אנחנו עדה ענייה. היום העדה הדרוזית היא עדה ענייה מאוד במדינת ישראל, ואני מכיר את העדה טוב מאוד. ואני לא מדבר על מספרים, אני איש של שטח, אני איש שמסתובב בשטח, אני מכיר את המשפחות, מבקר את המשפחות, מכיר את הילדים, מכיר את בני-הנוער, מכיר את הילדים שיהיו חיילים לעתיד, מכיר את הקושי שיש, ומצבנו מאוד קשה.
בשבוע שעבר, בשאלה לכבוד השר, כשאמרתי לו שאמר לי ראש מועצה מקומית שהתקציב שלו למשפחות עם צרכים מיוחדים זה 10,000 שקל, הוא אמר לי: זה מצחיק, לא יכול להיות מצב כזה. במקרה באותו יום ביקר אצלי ראש מועצת בוקעאתא, ואמר לי: התקציב שלי למשפחות עם צרכים מיוחדים זה 19,400 שקל, ואני מטפל בקרוב ל-100 משפחות. וחברי חברי הכנסת, כשאני אומר "מטפל ב-100 משפחות" זה משפחה, לדוגמה, שאבא ואמא נכים, יש להם ילד שמקבל דיאליזה בחיפה, שצריך לנסוע מרמת-הגולן לחיפה, ואין להם כסף, והמועצה, שהתקציב השנתי שלה למשפחות במצב הזה זה 19,400 שקל, איך אותו ילד – 19,400 שקל לשנה לכל המשפחות שהן במצב מיוחד. זה המצב.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
המידע הזה לא נכון.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, אני לא רוצה להפריע לחברי – – –
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני, אני אומר לך, אני קיבלתי מסמך ממנו, מסמך ברור של תקציב המועצה, שמופיע – למשפחות עם צרכים מיוחדים – 19,400 שקל.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
הדיאליזה זה לא מזה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אני חושב, כשדוח העוני מדבר על 850,000 ילדים עניים, מכל חמישה ילדים שני ילדים עניים, זה לא אני חיברתי את הדוח, ולא חברי הכנסת חיברו את הדוח. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני השר, במקרה, עד שיבוא הנואם הבא – היה היום דיון עם שר האוצר בוועדת הכספים, ולצערי הרב, בנושא הרווחה, ובמיוחד בתקציב לדרוזים בנושא הרווחה, יש קיצוץ דרסטי בכל התחומים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לא יכול להיות. הוספנו כסף במיוחד לרשויות החלשות, ולדרוזים קל וחומר.
היו"ר מגלי והבה:
לא יכול להיות, אז אוקיי, אנחנו נשמח להיפגש בוועדת הכספים, אבל הנתונים מוכיחים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
לא יכול להיות.
היו"ר מגלי והבה:
אז מה, האוצר לא יודע את המספרים?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני אומר לך, יש לנו בעיה גם בסעיף התקציבי שמופיע בספר התקציבים בנושא – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – –
היו"ר מגלי והבה:
אני אהיה, אני חבר ועדת הכספים. כרגע אני לא רוצה לגזול – גם חברי – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
– – – הדרוזים על ראש שמחתי.
היו"ר מגלי והבה:
אני שמח, אבל העובדות שראינו, גם בוועדת הכספים – כן, בבקשה, חבר הכנסת וקנין – אנחנו נשמח להיפגש. ניפגש שם, בוועדה. בבקשה, אדוני, חבר הכנסת וקנין, ואני מתנצל שלקחתי מזמנך.
יצחק וקנין (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני שר הרווחה, השר יצחק הרצוג, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהשר צודק, שלא היתה הפחתה בתקציב המשרד, אלא ההיפך, היתה הגדלה; אפילו היתה הגדלה משמעותית. אבל צריך להבין, הבעיה היא לא כמה תהיה ההגדלה בתקציב המשרד. הבעיה – שיש דברים שהם לא בשליטתו של השר. אני אתן דוגמה. רבותי, בשנתיים האחרונות, שלוש השנים האחרונות, בכלל, המגמה של השנים האחרונות, ואני חושב שזאת המגמה של ראש הממשלה, במדיניות שלו, שאני לא מסכים אתה – הפחתת המס העקיף והשתת מס ישיר. אתן דוגמה, מה זה גורם למשפחה ממוצעת.
היו"ר מגלי והבה:
אתה מתכוון להפחתת המס הישיר.
יצחק וקנין (ש"ס):
המס העקיף לחברות מופחת. יש מגמה בהפחתה, ומדובר במיליארדי שקלים בסופו של דבר. אתן כמה פרמטרים, מה הפרמטרים האלה יכולים לגרום למשפחה ממוצעת, שכבר נמצאת – גם אם היא בקו העוני, היא עלולה לרדת למטה.
דוגמה ראשונה, רבותי, מחירי המים בשנה וחצי האחרונות. רבותי, אחוזי גדילת המחירים במים – הם היום מוכפלים בכ-100%; אם משפחה שילמה 50 שקל, 100 שקל, היום היא משלמת אפילו 300% – יש משפחות שמגיעות ל-300 שקל מים, 500 שקל, שלא לדבר על תקופת הקנסות. פרמטר אחד. כל העלאה והתייקרות בשנים האחרונות במחירי הדלק, בסיגריות, רבותי, השכירות – דיברו על זה חברים קודמים – מחירי הדירות, השכרת דירות. אני נתתי דוגמה בשבוע שעבר, אזור מגורים שקרוב אלי, שלומי: אם בשנה שעברה, או לפני שנה וחצי, מישהו שכר דירה של ארבעה חדרים ב-1,200 שקלים, 1,400 שקל אפילו, היום הוא משלם מעל 2,000 שקל, רבותי. האחוזים האלה, הוא לא קיבל אותם בשכר. זה אוטומטית שם אותו למטה.
קחו את כל הפרמטרים האלה, שהם פרמטרים יומיומיים, ואם אתה מוסיף לכל המדיניות הזאת את המדיניות של אי-הורדת המע"מ, כשיש התחייבות בתקציבים – היתה התחייבות, יש הקפאה של הורדת המע"מ. הדבר הזה פוגע. כל הפרמטרים האלה פוגעים ביום-יום, בכלכלה של כל שכיר, וכאשר אתה משית עליו מסים בגובה כזה, הוא לא יכול לעמוד בזה. זה אוטומטית מוריד אותו מתחת לקו העוני.
רבותי, אם בשנה שעברה היתה עצירה – היתה עצירה, היתה איזה בלימה מסוימת, השנה אנחנו רואים שזה הופך להיות איזה מין מירוץ שאי-אפשר לעצור אותו. אם הממשלה לא תשנה את המגמה, את האלכסון, מה שאומרים, לא תשנה את זה, רבותי, זה לא יעזור. אם הממשלה לא תבין שאת הפחתת המס לחברות – להקפיא את זה, רבותי, כי זה אוטומטית מושת על מישהו אחר, מה יעשה אותו ציבור? מה יעשה הציבור הזה, העני? רבותי, זה הולך ומוריד אותו למטה, ועוד למטה, ועוד למטה, ואין לזה סוף. זה לא יעזור, מה שיוסיפו לו – אפשר להוסיף לשר עוד 200 מיליון, אני אומר לכם את זה באחריות. מה אתם חושבים שהוא יכול לעשות עם 200 מיליון, כאשר גודל השתת המחירים על אותן משפחות זה במיליארדים כבר?
כולם מדברים על המים. המים זה המכה הכי גדולה, רבותי. אי-אפשר לתאר את המכה הזאת אפילו. באחוזים זה גורם לכך שמרבית המשפחות שיורדות היום זה בגלל המחירים האלה שאנחנו מדברים עליהם. זה לא יעזור אם יוסיפו לשר עוד הרבה כסף. צריכה להיות מדיניות ממשלתית, איך מסייעים לשכבות החלשות, והמדיניות הזאת – אפשר לבוא כל הזמן בתלונות לשר, אבל זאת בעיה של מדיניות ממשלתית, וזה לא בידיו של השר. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת וקנין. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחריו יהיו חבר הכנסת משה גפני, אם יהיה כאן, חבר הכנסת כרמל שאמה, ויסיים חבר הכנסת טלב אלסאנע. בבקשה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, עוני זה דבר מאוד משפיל, מאוד מנַוול, מאוד עצוב. ראיתי עוני בחיים שלי – מכל מיני כיוונים; אני גרתי בכפר-שלם, אדוני השר, עד גיל 12 היו לי שכנים שלא היה להם בבית חשמל; עד שאני הייתי בן 12, זה אומר אמצע שנות ה-70, לא היה להן חשמל בבית. זאת מציאות. עבדתי בבית-ספר בבית-שמש, באה אלי מורה, אומרת לי: יש לי תלמידה שסובלת מפצעי קור, כי אין כסף לקנות גרביים.
אני מביא כמה דוגמאות, ואפשר לראות, מי שיוצא – ומספרים על אחד הצדיקים, שהיה הולך להתרים, והיה נכנס לבית של גביר, היה מחכה מחוץ לדלת. היה אומר לגביר: אני רוצה לדבר אתך על צדקה. היה אומר: אין בעיה, תיכנס אלי הביתה, יש בבית תנור. היה אומר: לא, אני רוצה שתצא אתי החוצה ותרגיש את הקור המקפיא, וככה היד שלך על הצ'ק קצת תהיה יותר חופשית כשאתה נותן. שלא בתוך החמימות של הבית שלך – אם אתה לא מרגיש את הסבל, אם אתה לא מרגיש את העוני, אם אתה לא חווה אותו, אתה לא יודע עד כמה הוא מנוול, עד כמה הוא קשה.
אני חושב שהחברים שדיברו לפני דיברו דברי אמת, אבל אני רוצה למשוך לכיוון אחר בזמן הקצר שיש: בפרשת ראה, בפרק ט"ו, יש המתח הזה שבין "אפס כי לא יהיה בך אביון" לבין "כי לא יחדל אביון מקרב הארץ", על המתח של המציאות לעומת האידיאל. ואני רוצה לקרוא לאדוני השר להקים בתוך משרד הרווחה רשות למיגור העוני.
ישנה דוגמה נהדרת בדמות הגוף שנקרא "פעמונים". לא פעם נתקלתי, והייתי מורה המון שנים ובשכונות מצוקה, מה שלא הייתי מרשה לעצמי – וברוך השם תמיד התפרנסתי, אשתי ואני בעלי תארים מתקדמים, התפרנסנו יפה – לא הרשיתי לעצמי מה שילדים ממשפחות עניות ביותר היו מרשים לעצמם, כל מיני מכשירים וכל מיני דברים שלא הייתי מרשה לעצמי, לא לי, לא לילדי. כאן ישנו תפקיד נוסף, מעבר להקצבות, מעבר לכל ההקצבות האלה שצריך לראות, ולהוריד את מחיר המים והלחם והחלב, בא גוף שנקרא "פעמונים" – מן הסתם השר מכיר אותו – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גם מכיר אותם וגם הוצאנו מכרז – – – למשפחות שעכשיו הוא יתחיל לעבוד.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יפה. אני אשמח אם תפרט על זה לאחר מכן, כי אני חושב שזה הכיוון.
היו"ר מגלי והבה:
הזמן שלך תם.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ברשותך, חצי דקה. "פעמונים" בא למשפחה, אומרים לה: יש לכם חובות, יש לכם קשיים? נעזור לכם, נחסל את החובות, הכול, אבל בואו נשב פה ביחד ונעשה בדיוק את הסדר של ההוצאות בבית, איפה חותכים בבשר החי. הטקס המרכזי הוא המספריים שגוזרים את כרטיס האשראי. בחברה הצרכנית שאנחנו נמצאים בה, כאשר "לכמה תשלומים אתה רוצה שאני אחלק לך" – לימדו אותי בבית שכמה תשלומים, זה בסוף משלמים. אז אם יש – משלמים, ואם אין – כשיהיה משלמים. זה חינוך שאנחנו צריכים – זה חלק מהעניין של מיגור העוני. זה חלק מהותי. מעבר לכל הדברים.
אני מכיר את השר, יש בינינו מחלוקת פוליטית מאוד גדולה, אבל לא בעניינים של רווחה. וכל מי שיעמוד במקומו יכיר את המצוקות ויילחם את המלחמות, אבל יש את הצורך לתת דגש דווקא על הדבר הזה, כי עוני מוליד עוני, מוליד עוני, וצריך לדעת איפה גוזרים והופכים את האנשים האלה מעניים, מנצרכים, לעומדים על רגליהם ומסייעים לאחרים. תודה רבה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אני מזמין את חבר הכנסת משה גפני, יושב-ראש ועדת הכספים. אני בטוח שהוא ישכיל אותנו בצרות של כולנו. בבקשה, אדוני. אני מקווה שדייקתי, שתשכיל אותנו בצרות של כולנו.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, המשק בישראל הוא משק מאוד חזק, ברוך השם. הוא משק יציב, ומול מדינות שהיו נחשבות ונחשבות עד היום כמעצמות כלכליות, גם בארצות-הברית, גם באירופה, גם במדינות אחרות, המשק בישראל הוא משק יציב וחזק. דווקא בגלל הסיבה הזאת ממדי העוני שהולכים וגדלים בחברה הישראלית צריכים להדאיג את כולנו, מעבר לעובדה שאנשים וילדים ומשפחות נמצאים מתחת לקו העוני, מתקשים בפרנסתם ומתקשים ביכולת להביא אוכל לילדים.
פערי המעמדות מסכנים את קיומה של החברה יותר מכל אויב חיצוני אחר. המציאות הזאת, שבה במדינת ישראל יש אנשים שמשתכרים סכומי עתק, שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין אותם, וקיימים בישראל ילדים שגדלים, שמתקשים בחינוך, מתקשים ברווחה, מתקשים בבריאות, מתקשים ביכולת פרנסה של המשפחות. אנחנו חיים היום בעולם שכולם יודעים את הכול. הילד משכונת הארגזים בדרום תל-אביב יודע בדיוק מה האפשרויות שעומדות מול הילד המקביל לו שנמצא בסביון, בכפר-שמריהו או בצפון תל-אביב. הוא יודע ומכיר את זה.
אדוני השר, אמרה קודם חברת הכנסת רוחמה אברהם, שאני מסכים עם כל הדברים שהיא אמרה, גם לגבי החוק שהיא הגישה ואני הצטרפתי אליה, וועדת השרים לחקיקה דחתה את זה, ואני אשתדל לנסות לשכנע שאולי ישנו את החלטתם, היא גם אמרה שהמשרד שלך, אדוני שר הרווחה, המשרד שלך ראוי לציון. אמרתי לך את זה גם בשיחה בינינו ואני אומר את זה גם כאן מעל הדוכן: הנושא אינו משרד הרווחה. משרד הרווחה עושה את עבודתו ועושה את עבודתו נאמנה. אני יכול להעיד את זה על הרבה מאוד דברים, ואני לא אומר את זה על כל שר בממשלה הנוכחית. יש שרים שאני גם מעביר עליהם ביקורת ואפילו ביקורת פומבית. זה לא המקרה של משרד הרווחה.
אבל אני רוצה להגיד לך, תראה, אני מתנצל שאני הולך מדי רחוק, אבל רק כדי לסבר את האוזן. סדום ועמורה היו שתי מדינות שהיו בהן שפע רב. הסתכלנו שם, כפי שכתוב בתורה, "כי כולה משקה" – היה שם שפע, של מצב כלכלי בלתי רגיל. אבל המדיניות שלהם היתה שאם מגיע אורח והוא לא תורם לכלכלה המקומית, מחסלים אותו. מחסלים אותו קיומית, לא נותנים לו עזרה, לא עושים שום דבר בשבילו. המציאות הזאת שבה מתייחסים במדינת ישראל למצב הכלכלי כאילו שמדובר על איזה חברה או מפעל לפחיות בירה, זה לא הנושא. מדינה היא מדינה שגרים בה אנשים, אנשים יותר עשירים, אנשים פחות עשירים, ואנשים עניים. זה הולך וגדל ולא הולך וקטן.
באים ואומרים כל הזמן – אני זוכר את ביבי נתניהו כשר אוצר ב-2003 שאמר שצריך לעודד את האנשים לצאת לעבודה, לא יכול להיות שהרזה יסחב על גבו את השמן. לא יכול להיות דבר כזה. אז בדקנו – זה נאמר פה גם קודם – מה קורה כאשר האבא עובד או האמא עובדת או שני בני הזוג עובדים ואינם יכולים להביא פרנסה הביתה. מה סיפורי המעשיות האלה שאם נעודד אנשים לצאת לעבודה, אז הם יצאו ממעגל העוני. הם לא יוצאים ממעגל העוני. אם המדיניות לא משתנה, אם המציאות היא שאתה צריך לשלם על המים הון תועפות – כמו כשאתה קונה פחית קולה, אם אתה לשלם מסים, אתה צריך לשלם את כל הדברים שאתה צריך לשלם במסים העקיפים – ואת זה משלמים כולם, גם העניים – התוצאה הזאת היא בלתי נמנעת. אנחנו הופכים להיות חברה אכזרית. וזה לא משנה מה יעשה משרד הרווחה, לא רלוונטי.
אני מבין שסיימתי את דברי, ולכן אני רוצה להגיד משהו, אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר מגלי והבה:
אני מקווה שאת הדברים החשובים שאתה אומר שמע גם שר האוצר.
משה גפני (יהדות התורה):
שמע.
היו"ר מגלי והבה:
חשוב שנילחם להציל ממה שנשאר בקריאה השנייה והשלישית.
משה גפני (יהדות התורה):
נכון. מה שקורה עכשיו הוא שמפחיתים במס החברות, מפחיתים במסים הישירים, שזה הולך בעיקר למעמד הבינוני ולעשירים, ומקפיאים את המסים העקיפים, מייצרים מסים עקיפים חדשים, שזה הולך על כולם, זה הולך על העניים. אז נותנים יותר לעשירים ולוקחים יותר מהעניים. אנחנו יותר גרועים ממדינות ה-OECD בתהליך הזה, ששם המסים הישירים יותר גבוהים והמסים העקיפים יותר נמוכים. אצלנו לא. אצלנו – הפכנו להיות מדינה אכזרית.
אני רוצה לומר משפט לסיום, שהוא אקטואלי, אבל הוא מעיד על הכלל. המשפחות הכי עניות בישראל – לא שייך לדרוזים. נכון שאמר קודם חבר הכנסת חמד עמאר שהמגזר הדרוזי הוא מגזר מאוד עני, וזה נכון. אבל המגזר הכי עני במדינת ישראל זה גם לא האברכים. עניים, אבל הכי עניים-עניים-עניים הם אלה מבין האברכים שמקבלים הבטחת הכנסה. הם הכי-הכי עניים. אין קבוצה יותר ענייה מהקבוצה הזאת, מתוך בחירה.
רוצים להתמודד אידיאולוגית מול האברכים? יש את תקציב הישיבות. שיתמודדו על תקציב הישיבות, יגידו שבמדינת ישראל, כמדינה יהודית, לא צריך לסייע לישיבות. בסדר, נתמודד עם הטענה הזאת – כן צריך, לא צריך. לא מתמודדים עם תקציב הישיבות. הולכים למשפחות העניות האלה, ומסיבות אידיאולוגיות שאין להן שום ערך, לפי דעתי, אבל לפי אלה שטוענים, במי הולכים לפגוע? אני מכיר את המשפחות האלה. אני מכיר איך שהאמא שולחת את הילדה למכולת והיא אומרת לה: היום אל תקני לחם שלם, תקני רק חצי לחם. אנחנו נחתוך את הפרוסות יותר דק.
הולכים שרים בממשלה וחברי כנסת ומתמודדים – לא אידיאולוגית עם הישיבות. תלכו לתקציב של הישיבות, בואו תתמודדו עם זה, תגידו: לא צריך ישיבות, לא צריך כוללים במדינת ישראל. נתמודד עם הטענה הזאת. הולכים למשפחות הכי-הכי עניות ואומרים לממשלה, אל תעבירו חוק, בגלל שבג"ץ קבע שצריך להעביר חוק. אל תעבירו חוק. לא יכול אף אחד – מי שהולך ולוקח את הלחם והחלב מהילדים האלה – לבוא באיזה זכות טענה ולהגיד: בוא נתמודד עם ממדי העוני. בוא נרחם על הילדים העניים. זאת אכזריות שאין כדוגמתה להתמודד עם זה. ועוד מסיבות אידיאולוגיות? אידיאולוגיה – תתמודדו עם הנושא עצמו, לא עם הילדים העניים האלה והכי עניים. עליהם אתם אומרים: בואו נקצץ להם בלחם ובחלב, שלא יהיה להם אפילו את ה-1,000 שקל היחידים האלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת גפני. אני מזמין את חבר הכנסת טלב אלסאנע. כמובן, חבר הכנסת כרמל שאמה לא נמצא כאן. ישיב אחר כך שר הרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כבוד השר, יש אמירה מפורסמת של אחד ה"צחאבה", אנשי הדת המוסלמים הידועים, שאמר: לַוּ כָּאנַ אֵלְפַקְרֻ רַגֻ'לַאן לַקָתַלְתֻהֻ. אני חושב שזה עומר אבן אל-ח'טאב, אני חושב שהוא אמר את הדברים, וזה היה הח'ליף המוסלמי השני.
היו"ר מגלי והבה:
אז תתרגם לאלה שלא מבינים.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
ומה הוא אמר? אילו העוני היה אדם, אני הייתי מוציא אותו להורג, כי עוני פוגע בכבודו של אדם, בתקווה ובהערכה העצמית של אדם כלפי עצמו. וכאשר אנחנו מדברים על כבוד האדם, העוני פוגע בכבודו של אדם. האדם העני יכול לאבד את כבודו ואת צלם האנוש שלו, ולכן המחויבות של המדינה כלפי העניים משקפת אחריות של המדינה כלפי העניים. העוני הוא לא בעיית העניים, העוני הוא בעיית הממשלה.
ולכן, עם כל ההערכה וההוקרה שלנו לשר הרווחה, וכולנו מסכימים – אם יש דבר שהוא מוסכם – על פועלו ועל מחויבותו לנושא, שהוא עושה את המקסימום שהוא יכול, אבל זה דבר שהוא באחריות הממשלה כולה. צריך טיפול הוליסטי, מערכתי – שר התעשייה והמסחר ושר האוצר ושר הרווחה ושר התעסוקה – צריך להיות באופן מקיף.
ואי-אפשר, אדוני השר, שאנחנו נתייחס לעוני כאילו זה גזירה משמים. אם זה גזירה משמים אז אנחנו באים לדווח שמזג האוויר כך וכך, אי-אפשר לשנות את מזג האוויר, אי-אפשר לשנות באיזה שעה השמש זורחת או שוקעת, זה חוק טבע. אבל זו גזירה של הממשלה. יש תקציב ענק שאושר בקריאה הראשונה – מדובר על 370 מיליארד, למיטב זיכרוני – אז השאלה איננה עניין של תקציבים, השאלה היא סדר עדיפויות, כבוד השר. איך מחלקים את התקציב – מה שמים בעדיפויות. העניין איננו רק כלכלה. זה עניין של רווחה, עניין של איפה מציבים את האדם ואיך מתמודדים עם הבעיה.
אי-אפשר כל הזמן לקבל את הנתון של מיליון ו-700,000 עניים. לא אחד, לא 1,000, לא 100,000. מיליון ו-700,000, יותר ממחציתם ילדים, ואני מאמין ש-60%, אפילו יותר, הם מהמגזר הערבי. אז לעוני במדינת ישראל יש צבע עור, כבוד השר. לעוני יש מיקום גיאוגרפי, לעוני יש תעודת זיהוי. אנחנו יודעים מי עני, ואי-אפשר לשבור את המעגל הזה, כי אם אתה עני אתה לא יכול לספק תנאים הולמים לבן שלך, הוא לא יכול לרכוש השכלה והוא נשאר במעגל העוני, ואנחנו ככה מעצימים דורות אחרי דורות של עניים. כדי לשבור את המעגל צריך את המעורבות האגרסיבית של הממשלה, וזה המבחן האמיתי, וזה אחריותה של הממשלה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל):
זה לא קו העוני, זה קו חוסר הבושה של הממשלה כולה, שלא מתמודדת בצורה נכונה עם התופעה הלא-מכובדת הזאת.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. אני מזמין את שר הרווחה והשירותים החברתיים, השר יצחק הרצוג. בבקשה, אדוני.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אדוני היושב-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אני מודה לכל המציעים שדיברו מנהמת לבם, אני מכבד מאוד את דבריהם ואני מזדהה אתם מאוד.
דוח העוני לשנת 2009 עומד כולו בסימן המשבר הכלכלי העולמי שפקד את ישראל, והוא מצביע על עלייה ברורה בממדי העוני, בשיעור של 0.6%. עיקר העלייה על-פי הדוח היא זמנית. היא הקיפה כ-15,000 משפחות, מרביתן מרובות ילדים, משמע הרבה מאוד ילדים סבלו מן המשבר הזה. עיקר המשפחות שנפלו אל תוך העוני באות משני מגזרים בולטים – המגזר החרדי והמגזר הערבי. מאפיין עיקרי של משפחות אלה – שאחד המפרנסים איבד את מקור פרנסתו או הורעו תנאי עבודתו בשל המשבר, לעתים אף פוטרו שני המפרנסים. המכה לא פסחה על כלל המגזרים, כולל חד-הוריות, למעט הקשישים, שם חל שיפור מובהק.
כמה מלים על שנת 2009, בואו נזכיר לכולנו. כאמור, היתה זאת שנת שיא במשבר הכלכלי העולמי. בישראל עלתה האבטלה דרמטית כבר בשלהי 2008, והחלה לרדת רק לקראת סוף 2009. בשנה זו נשחק השכר ובעיקר גדל האי-שוויון בין עניים לעשירים, וזהו נתון מכריע שגם הוזכר כאן קודם. פער זה גרר את חציון ההכנסות כלפי מעלה והותיר רבים שגלשו מטה-מטה לעבר קו העוני.
אוסיף ואזכיר כי היתה זאת שנת בחירות. הכנסת התחלפה, הממשלה התחלפה, עסקת החבילה במשק ותקציב המדינה נכנסו לפעולה רק לקראת סוף השנה, ומנועי הצמיחה העיקריים נתנו אותותיהם רק במהלך השנה הנוכחית, שנת 2010. חשוב להדגיש – מסקנה ברורה של הדוח קובעת במפורש כי בעוד העוני הזמני עלה, העוני המתמשך ירד.
הפגיעה ב-15,000 המשפחות שנוספו למעגל העוני בשנת 2009 היתה ישירה וממוקדת והקיפה מעל 120,000 נפש. למשפחות אלו אין עורף כלכלי איתן שיכול היה למנוע מהן את המצוקה שאליה הן נקלעו. לעומתן, כאמור, דווקא בקרב הקשישים חלה ירידה ניכרת בתחולת העוני עקב עדכון הקצבאות והגידול הריאלי בקצבאות הזיקנה, שעליו נלחמתי בשנים האחרונות יחד עם חברי.
השיפור המתמשך בממדי העוני אצל הקשישים לא מותיר ספק באשר לנחיצות עדכון קצבאות הביטוח הלאומי ותוספת, למשל אצל הנכים הקשים ביותר או אצל המשפחות עם ילדים נכים קשים ביותר. הדוח מוכיח שדווקא עדכון הקצבאות הוא ששמר על רבים ומנע את כניסתם למעגל העוני ואת המשך הידרדרותם. זו בדיוק המטרה של רשת ביטחון סוציאלי.
מכאן ההוכחה הניצחת בדבר האבסורד של גזל כבשת הרש על-ידי האוצר, המפגין אטימות וקהות חושים בהתעקשותו להקפיא את קצבאות הביטוח הלאומי בתקציב לשנים 2011–2012, ואני אומר פה לחברי בקואליציה: בואו נראה אתכם נלחמים בביטול הקפאת הקצבאות.
קהות החושים בולטת גם כלפי המשפחות החד-הוריות. בכמה צעדים פשוטים וסבירים ניתן היה להקל על יכולתן של משפחות אלה. בתוספת של 90 מיליון שקלים מתקציב קיים בביטוח הלאומי ניתן לחלץ 26,000 משפחות חד-הוריות ממעגל העוני בבת אחת. הצעתי להעלות את תקרת הכנסתן המזכה בגין עבודתן ב-600 שקלים לחודש. למרות שהדבר ניתן, האוצר עדיין ממשיך לטרפד יוזמה זו. חבר הכנסת גפני, אני זקוק לעזרתך. אין לי כוונה לוותר. כפי שהצלחתי לפצח מכשולים אחרים, אמשיך לפעול בכל הכוח גם במאבק הזה, ולהצליח בו.
אני שב ואומר לשר האוצר: אי-אפשר להתהדר בתקציב חברתי ולפספס פעם אחר פעם כל הזדמנות שיכולה להפחית את העוני ולהקל על המצוקה. אי-אפשר לצאת בראש חוצות, להכריז על מדיניות של סגירת פערים בין עובדים ששכרם גבוה מאוד לעובדים ששכרם גם לא מגיע לשכר המינימום, ולמנוע מהלך של הגבלת שכר בכירים, לגרור את ביצוע התוכנית של מס הכנסה שלילי, לא לקבוע יעדים אמיתיים להתמודדות עם העוני, לא להעלות את שכר המינימום ולהעלות את מחירי המים ב-40%.
רבותי, לפני כחצי שנה הצטרפנו ל-OECD. לצורך כך התחייבה ממשלת ישראל בפני הארגון לשנות לחלוטין את המגמה של העוני והתעסוקה בקרב שני הציבורים העיקריים הנמצאים בעוני, החרדים והערבים – שהם-הם הנפגעים העיקריים כפי שניתן לראות בדוח הזה.
שימו לב. מול עינינו הולכת ומתהווה "ישראל השנייה החדשה" – זו המורכבת מחרדים וערבים. בשתי קבוצות אלה כבר מחלחלת ההכרה שיש זיקה בין גודל המשפחה למצב העוני, ויש לעודד הכרה זו ולהפנים אותה, ולהעצים נשים ככלי מרכזי בשינוי. שתי קבוצות אלה הן האתגר האמיתי שלנו. בשתיהן מתרחשות תמורות, ואסור להשאיר עוד את המצב הקיים. זהו אתגר משולב הן לממשלה, הן לציבור בכל קהילה בעצמה ולחברה הישראלית כולה. זה עכשיו או לעולם לא.
הניסיון, חבר הכנסת גפני ידידי, לקבע את חוק האברכים הוא דוגמה קלאסית למה שאני אומר. זהו גול עצמי למגמה המבורכת והמתפתחת של שילוב חרדים בשוק העבודה ויציאתם ממעגל העוני. בואו נאמר את האמת: אלה המבקשים להנציח את המצב הקיים מבקשים להנציח חיי דלות ולעתים קבצנות בציבור שיכול ורוצה להשתלב במעגל התעסוקה אם רק נעזור לו לעזור לעצמו.
ואשר לציבור הערבי, הרי שהוא בעיקרו שוחר פרנסה ומוצא עצמו ניגף לעתים בתקרות הזכוכית שמעליו. הפיתוח הכלכלי וההשתלבות בכל מעגלי המשק חיוניים להפחתת העוני. זה מחייב שינוי פרדיגמה גם במגזר העסקי המפותח שלנו – לראות יותר ויותר מנהלים, אנשי מטה ועובדים ערבים ויותר השקעות במגזר הזה, ברוח החלטת הממשלה שהתקבלה השנה.
ואעיר עוד הערה, שעולה מהנתונים והיא מעניינת בפני עצמה: העלייה המשמעותית ביותר בעוני נרשמה בקרב תושבי מזרח-ירושלים. זה מתחבר לתמונת המצב שאנחנו מכירים מן השטח, של שכונות ואזורים ללא מעורבות עירונית או ממשלתית מספקת.
ראש הממשלה בארצות-הברית. אני מאוד מקווה שהוא יחזור עם בשורה מדינית משמעותית ועם אופק שיוכל להניב, בסופו של דבר, הסטה של תקציבים מביטחון לאומי לביטחון חברתי, אבל לא אכחד: אני מתריע שוב ושוב – וזה הדיון השלישי על העוני החודש במליאת הכנסת – שמצב העוני מסכן את ישראל, פשוטו כמשמעו. האחריות לתופעה רובצת לפתחה של הממשלה כולה, על משרדיה ושלוחותיה. חברה הניצבת מול אתגרים כה קשים מוכרחה לכידות חברתית, וזו, לצערי, נשחקת.
אתם כבר מכירים את המנטרה שלי: אנחנו אוהבים לדבר על העוני, אך לא אוהבים עניים. משרד הרווחה בראשותי רואה את תוצאות העוני בכל פינה בארץ – באלימות, בילדים בסיכון, בפשיעה והזנחה, תופעות שיש להן השפעות מרחיקות לכת, כמו כדור שלג, על אלפי אזרחים ועל איכות חיינו.
את הדוח הזה אציג בהקדם לראש הממשלה ולחברי הממשלה. אתבע לאשר בהקדם את תוכניתי להתמודדות עם העוני, שהוצגה לא מזמן לראש הממשלה, ואביא הצעת מחליטים מקיפה. תוכניתי מבוססת על העיקרון שלפיו אדם עובד לא יהיה עני, על חיזוק ותמרוץ אוכלוסיות קשות יום ובהן משפחות חד-הוריות, על הבטחת תשלומי העברה למי שלא נכלל בשוק העבודה, על צמצום פערים ברמת השירותים החברתיים הניתנים על-ידי הרשויות המקומיות, וכמובן יישום מס הכנסה שלילי ושילוב הגדלת שכר המינימום, עידוד התעסוקה, אכיפת חוקי העבודה, הגדלת התעסוקה בשכר ראוי ויצירת פתרונות המותאמים גם לקבוצות החלשות בחברה, שיש להן קושי בכניסה למעגל התעסוקה.
חברי הממשלה וראש הממשלה בראשם, וגם הכנסת הזאת, יצטרכו להכריע מה יהיו פני החברה בשנים הבאות, בצעדים אמיצים ולא בהצהרות בלבד.
לסיום – הגם שמדובר בעלייה זמנית של ממדי העוני, שנובעת מן המשבר הכלכלי העולמי, הרי שהיקף העוני הפרמננטי, הקבוע, בחברה שלנו, העומד על כפול מהממוצע של ה-OECD, הוא הוא האיום הגדול על חוסננו הלאומי, והוא מכרסם עמוק בתוכנו. אני מפעיל גם כאן, במליאת הכנסת, פעמון אזהרה, וקורא לכולם להתעורר, פן יהיה הדבר מאוחר מדי. תודה רבה לכם.
היו"ר מגלי והבה:
מה אדוני השר מציע?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אם אנשים רוצים דיון בוועדת הכספים של הכנסת או בוועדת העבודה והרווחה, בבקשה. זאת כבר הפעם השלישית שאנחנו דנים בשבועיים האחרונים בנושא הזה.
היו"ר מגלי והבה:
אדוני, חבל רק – היום שמענו את שר האוצר, והפער בין מה שאדוני מציע לבין מה שהוא הציג לנו הוא תהומי. אנחנו נעזור לך.
אני אשאל את המציעים – – –
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
יישר כוח, דברים כדרבונות.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת ברכה, איזו ועדה? כספים.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
רק בממשלה שלכם זה היה אחרת.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – – ברגע זה, אדוני השר – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
דברי אופוזיציה מובהקים.
היו"ר מגלי והבה:
חברת הכנסת רוחמה אברהם, כספים?
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
כן.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת טלב אלסאנע – לא נמצא כאן. חבר הכנסת בן-ארי?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
כספים.
היו"ר מגלי והבה:
חבר הכנסת עמאר?
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
כספים. חבר הכנסת וקנין – לא נמצא. חבר הכנסת משה גפני? – כספים.
אם כך, אנחנו עוברים להצעות אחרות לפני ההצבעה. נרשמו להצעות אחרות – חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אדוני השר, שמעתי בקשב רב את דבריך, ואני רוצה להפנות לארבעה נתונים מהדוח הזה: 1. תשלומי העברה מחלצים בעיקר יהודים מהעוני, והערבים נותרים תקועים מתחתיו – מתחת לקו העוני. אלה דברים שאמר חברי חבר הכנסת ברכה. אדוני השר, אני מציע לבדוק את הדברים. הם מראים – – –
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
אמרתי שזה לא נכון, אבל אני אבדוק.
דב חנין (חד"ש):
אני אשמח לבדיקה. הנתונים, כפי שהם פורסמו, הם אור אדום לחברה הישראלית. 2. שיעור המשפחות העניות דווקא משכבות הביניים, עם שני מפרנסים, הולך וגדל. כאן עיקר העלייה בעוני. יותר עובדים הם עניים, ויותר עניים הם מהעובדים. העני החדש הוא שכיר, הענייה החדשה היא שכירה. 3. יותר ילדים עניים, ואת תשומת לבי צדה דווקא תמונת הגידול בעוני בקרב משפחות עם ילד עד שלושה ילדים. נתונים חדשים לחלוטין. מול כל אלה – העשירים נעשים עשירים יותר, הבנקים מרוויחים יותר, מורידים את מסי החברות.
עמיתי חברי הכנסת, הדברים האלה הם לא גזירת גורל. ממשלת נתניהו הכריזה מלחמה על החברה הישראלית, והגיע הזמן שהחברה הישראלית תחזיר מלחמה שערה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה לחבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, האמת, הנתונים בדוח על העוני מצביעים על העלייה בעוני, בשיעור העוני, במיוחד בקרב הילדים, מ-34% ל-36%. הנתונים האלה, לפי דעתי, מחייבים את הממשלה לנקוט צעדים דרסטיים בתוכנית חברתית וכלכלית צודקת.
אבל הנתון שעורר את תשומת לבי הוא שהערבים במזרח-ירושלים הם העניים ביותר, וזה בגלל ההזנחה והאפליה. בסוף, אני לא יודע למה הממשלה וכל המפלגות הציוניות נרגזות וכועסות כאשר ראש ממשלת הרשות הפלסטינית והרשות הפלסטינית דואגים לערבים הפלסטינים במזרח-ירושלים. אם ממשלת ישראל מזניחה אותם, לא מכירה בהם, מפלה אותם, שתיתן לרשות הפלסטינית לטפל בהם. תודה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת נסים זאב, ואחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, ידוע שיש יארצייט בשנה. הנושא של דוח העוני זה בדיוק יום היארצייט. הדבר היחיד שלא אומרים פה זה קדיש. כל שנה שומעים את הדוח, כל כך מתרגשים, אבל מה? אחר כך באות גזירות הרבה יותר קשות.
דוגמה קטנה: קצבאות הילדים. בזמנו, כאשר קיצצו, אמרו שזה זמני, רק בשביל הערבים, לא רוצים, חס ושלום, לגרום נזק לחרדים. את הקצבאות אנחנו מורידים כדי שהערבים לא ייהנו מהקצבאות. טוב, חשבתי שזה באמת – בסוף יצא שהערבים מקבלים, והחרדים לא. לא משנה.
עכשיו תראו מה קורה, אדוני השר, איזה ביזיון זה – לקחת 50 מיליון שקלים ולתת את זה לעמותות כדי שייתנו מזון למשפחות. איזו מדיניות זו? אני רוצה להבין, האם – – –
היו"ר מגלי והבה:
תודה, אדוני.
נסים זאב (ש"ס):
אני מסיים. איזה כבוד זה נותן להורים, שההורים צריכים ללכת לבית-תמחוי או לעמותה לקבל איזושהי סלסילה של אוכל? תיתנו להם את זה ישירות, תיתנו להם את זה בבית, תיתנו להם את זה בכבוד.
היו"ר מגלי והבה:
תודה. חבר הכנסת מיכאלי.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, ראשית, אני כן רוצה לשבח אותך על הנחישות שלך. כבר שתי קדנציות אתה מוביל את המאבק נגד החוליים החברתיים האלה, ובראשם דוח עוני, שלצערנו, כפי שחברי נסים זאב אמר – שזה סאגה. כל פעם שהדוח מתפרסם כולם מזילים דמעות, זה יום, יומיים בכותרות, ולאחר מכן, לצערנו, שוכחים את הנושא.
אדוני השר, הממשלה לא יכולה להתנער מהאחריות שלה. כל עוד הדוח הזה מתפרסם, וכל עוד אנחנו לא נשים את זה בכנסת, פה, בסדר-היום – כרגע אנחנו הולכים לאשר את תקציב המדינה לשנתיים. אדוני השר, אנחנו, ככנסת, חייבים להתגייס נגד כל הגזירות שעדיין מופיעות בחוק ההסדרים. כל מיני דברים שאנחנו כרגע הולכים לדון בהם גם בוועדת הכספים וגם בוועדות האחרות, שלא נשאיר את זה בתור הצהרות. אנחנו חייבים לבוא ולהצביע גם על פתרונות.
היו"ר מגלי והבה:
טוב, תודה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
לא לדבר באוויר, אלא לעשות את זה באופן מעשי. פורמלית, אני מציע להשאיר את הדיון במליאה.
היו"ר מגלי והבה:
תודה.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
– – –
היו"ר מגלי והבה:
חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. מי שבעד – דיון בוועדת הכספים. מי שנגד – הסרה. אנחנו עוברים להצבעה.
הצבעה מס' 5
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר מגלי והבה:
בעד – 13, אין מתנגדים ואין נמנעים. אם כך, אני קובע שההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום בנושא דוח העוני לשנת 2009, עברה לוועדת הכספים.