קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יום השנה לטבח בכפר-קאסם – לקחים שלא נלמדו והנצחת זכרם של הקורבנות
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הנושא הבא: יום השנה לטבח בכפר-קאסם – לקחים שלא נלמדו והנצחת זכרם של הקורבנות, הצעות לסדר-היום מס' 3921 ו-3937.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, שתיים, שלוש הערות לגבי הדיון הקודם. מדובר ברב שאמר דברים נוראיים והוא עובד ציבור, כך אני מבין. לפני כשבועיים, שלושה שבועות, שיח', אימאם באחד המסגדים בטייבה, השתתף בכנס. הוא לא אמר שום דבר מעבר לדברים הרגילים שאומרים בדת, לא עבר כל חוק, לא הפר כל סדר ציבורי. ובכל זאת פקיד זוטר במשרד הפנים, סמנכ"ל באגף כוח-אדם, שולח לו מכתב – אני קראתי בעצמי את תוכן המכתב הזה: מכתב ארסי, מכתב פשוט מאוד נוראי, כל מלה שיש בו היא מילת איום על השיח' הזה – ומודיע לו: מכיוון שאתה השתתפת בכנס הזה, ואף שלא אמרת שום דבר שמוגדר כהפרה של החוק הישראלי, אני החלטתי להשעות אותך מהתפקיד של שיח' ואימאם באותו מסגד.
אז הנה, יש לנו שתי תמונות. רב, ולצערי הרב זה לא הרב הראשון וכנראה הוא לא יהיה הרב האחרון שיגיד דברים נוראיים, גזעניים במהותם כנגד ערבים. יש לנו כל כך הרבה רבנים, גם רבני יש"ע וגם רבנים בתוך ישראל, שמתכנסים כל שני וחמישי, והתכנים של הכנסים שלהם הם דברים נוראיים, גזעניים ביותר, כל תכליתם הכרזת מלחמה על הזולת, ובמיוחד בנושאים רגישים כמו ירושלים והר-הבית כפי שהם מגדירים, מתחם אל-אקצא.
מדובר ב-2,500 סטודנטים ערבים שלומדים בצפת, שבאים ממרחקים לעיר הזו. הם נקלטו באוניברסיטה, במכללות הקיימות בעיר הזו – ואת זה מבין ראש העיר היטב, ואני בטוח שגם חלק לא מבוטל מהתושבים ומהמנהיגים של צפת מבינים זאת – בצורה מסודרת, ולכן הם התרעמו והתקוממו כנגד ההצהרה של הרב וכנגד העבריינים שלו, שתקפו את הסטודנטים האלה והביאו אותם עד כדי שפיכות דמים, ואת כל התמונות שהתגלגלו באמצעי התקשורת גם ראינו בעצמנו.
דבר שלישי, ואני אומר זאת לחבר הכנסת ידידי המכובד הרב נסים זאב, מבלי לפגוע ברגשותיו. שמעתי ממנו דברים גם נוראיים, לא פחות מקוממים מהצהרותיו, מאמירותיו של הרב מצפת או מאמירות של רבנים אחרים. אבל מה אפשר לצפות, כבוד השר, מידידי הרב חבר הכנסת זאב, שהוא התחנך על ברכי רב, גם מאוד מכובד, שאמר פעם שאלוהים טעה כשהוא ברא את בני ישמעאל, שהם פשוט מאוד קבוצה של נחשים ועקרבים וכו' וכו'; הוא התחרט – הוא מדבר בשם אלוהים – הוא התחרט שהוא ברא את בני ישמעאל. מה אפשר להגיד עליו, כאדם שהתחנך גם על ברכי רב שאמר לפני כמה ימים שכל העולם, כל הבריאה, כל האנושות, כל העמים, כל השבטים בעולם, ברא אותם אלוהים אך ורק כדי לשרת את היהודים. אלה לא דברי, אלה דבריו של הרב המכובד ביותר, שאני גם מכבד אותו, תאמינו לי.
אני מרחם על הזרמים הדתיים האורתודוקסיים היהודיים שמגיעים עד לכדי כך, היות שאני יודע מהי יהדות נאורה. כל הדברים האלה באמת לדעתי לא מייצגים את היהדות, וצריך לחתור עד כמה שאפשר כדי להחזיק ביהדות נאורה, באסלאם נאור, בנצרות נאורה וכו', ולהתרחק עד כמה שאפשר מהצהרות כאלה, שמביאות בסופו של דבר לשפיכות דמים. כולנו היינו עדים להשפעה של מלים כשהן מופנות להמון חמום-מוח שיכול לקחת את המלים האלה ולתרגם אותן הלכה למעשה על-ידי ביצוע פשעים.
מה שקרה בצפת זה אותו הדבר. נכון, הצהרה שיצאה מהרב – אנשים קלטו את ההצהרה הזו והתחילו לבצע את זממם כנגד חפים מפשע. אני אומר פה בגלוי: אם ישנם, ואני אומר בהנחה שיש סטודנטים לא מכובדים שמתנהגים לא בסדר, בסדר? אז למה להכריז מלחמה על כל 2,500 הסטודנטים? למה לא להפנות את תשומת לבה של המשטרה, שתטפל בצורה נקודתית בעבריינים, שישנם גם בקרב היהודים, גם בקרב המוסלמים – וגם בקרב הערבים? ככה צריכים להתנהג וככה חברה תרבותית צריכה להתנהג.
ועכשיו לגופו של עניין, הנושא של 54 שנים לטבח כפר-קאסם. לפני שהגעתי לאולם הזה אני עיינתי בתמונות שהתגלגלו באמצעי התקשורת, של כל מה שקרה היום בשעות הבוקר באום-אל-פחם, ותאמינו לי, אני נדהמתי. אני זועזעתי עמוקות – ממעמקי לבי, או ממעמקי נשמתי. אני ראיתי בכל התמונות, מי אלה שהותקפו, מי אלה שקיבלו את הגז המדמיע ואת כדורי הגומי של המשטרה וכוחות הביטחון, מי אלה שנעצרו – האנשים שהותקפו על-ידי הבריונים האלה, שבאו מכל קצות ישראל לאום-אל-פחם, בצורה פרובוקטיבית ביותר, כדי להתסיס את השטח וכדי להביא להתנגשות מהסוג הזה. אף אחד, לא ראיתי אף אחד מהבריונים האלה, הלא-שפויים, ההזויים, שבאו לשם בהמוניהם עם כרזות, שכולנו קראנו אותן, וחלק מהכרזות האלה הוחרמו על-ידי המשטרה בגלל הדברים האיומים שנכתבו שם, על הכרזות האלה; לא ראיתי אף בריון מהבריונים האלה שנפגע על-ידי גז מדמיע או על-ידי כדור גומי או נעצר באותם אירועים. רק הערבים הותקפו, כאילו האנשים באום-אל-פחם הם אלה שבאו למרזל וחבריו והכנופיה שלו, לחורים שלהם, איפה שהם מתחבאים בכל השנים ועד היום. כאילו אום-אל-פחם היא זו שבאה לשם ולא הם שבאו לאום-אל-פחם.
רבותי, כבוד השר, אני אומר לך במלוא הכנות. הרגשתי היא זו: אני מאוד מאוד מודאג. מדברים על 54 שנים שעברו מאז הטבח. כולנו מכירים את הטבח, אף-על-פי שבגיל הצעיר, לצערי הרב, מתוצאות של סקר דעת קהל שפורסם רק לאחרונה בקרב תלמידים בכל הרמות בבתי-הספר היהודיים, חלק קטן מאוד מאוד מאוד מהם מכיר את הנושא הזה. ולכן יש צורך בהכללת הטבח הזה בלימודי האזרחות בכל בתי-הספר. היה ניסיון כזה בימי שריד כשר החינוך. לצערי הרב, הניסיון הזה נגדע באבו, אף-על-פי שזה נושא חשוב מאוד: הדגל השחור, כל התכנים, הוראה בלתי חוקית בעליל. הרי כל בני העם היהודי הולכים לצבא כשהם מגיעים ל-18. והם הולכים, גם, הם יישלחו לחזיתות האלה. יהיה מצב שבו הם יעמדו אל מול אזרחים חפים מפשע, אל מול נשים, אל מול ילדים בני שלוש וארבע וחמש ו-14, אל מול זקנים שחזרו מהעבודה שלהם, לא ידעו שיש עוצר שהוקדם ל-17:00 במקום 21:00, הורדו מהעגלות שלהם, הורדו מהרכבים, הועמדו בשורות ונורו, כשהחיילים שמעו: קצור אותם – נורו בדם קר. ולאחר מכן עברו על כל פצוע ופצוע וירו לראש כדי לוודא, כדי לעשות וידוא הרג.
כן, כבוד השר, מכובדי, יושב-ראש הישיבה. מהמראות שראיתי היום באום-אל-פחם המרחק בין נקודת הזינוק של אירוע מסוים לבין שפיכות דמים באותן מידות של טבח כפר-קאסם הוא אפס. ועל כן, לקחים רבים לא נלמדו. ועל כן יש צורך, כבוד השר, ללמוד לקחים אלה פעם ולתמיד. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה, כבודו. חבר הכנסת חנא סוייד, בבקשה.
שי חרמש (קדימה):
אתה יכול רק לאפשר לי להודיע?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כן. רבותי, עד שחבר הכנסת חנא סוייד יעלה לדוכן, התבקשתי להודיע לפרוטוקול שחבר הכנסת שי חרמש הצביע בטעות במקום מגלי והבה בנושא: אחזקת כבישים ראשיים.
השר אבישי ברוורמן:
זאת אומרת, הוא צריך עכשיו להיות מפוטר מהכנסת ולקבל קלון.
שי חרמש (קדימה):
לא, באתי לפני שהמשטרה הגיעה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצבעה בעד, ולכן נא לתקן את זה.
שי חרמש (קדימה):
מתנצל.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, אני מעלה את העניין של טבח כפר-קאסם השנה במקום חברי מוחמד ברכה, שכבר מסורת אצלו להעלות מדי שנה, בסביבות 29 באוקטובר, את הנושא של הטבח ואת הלקחים של הטבח בכפר-קאסם. זאת מסורת שהיתה מקובלת גם בחד"ש ובמק"י. חבר הכנסת תופיק טובי, ייבדל לחיים ארוכים, וחברי הכנסת מאיר וילנר ותופיק זיאד, זכרם לברכה, היו מעלים מדי שנה את הנושא הזה בערך בתקופה הזאת, לאור החשיבות הרבה של המאורע הזה.
בדרך כלל, כשאני שומע איזה אמירה חכמה, אני חושב – מה יש מאחורי האמירה החכמה הזאת. זה נכון לגבי "הפקודה הבלתי-חוקית בעליל שמעליה מתנוסס דגל שחור". אני חושב שהאמירה הזאת, שהיא אמירה מתוך פסק-הדין בעניין טבח כפר-קאסם ושדמי היא בעצם אמירה מאוד חשובה, מאוד חכמה, והיא הפכה להיות שגורה בפי משפטנים בגלל החוכמה שבה, ובעיקר בגלל המסר שהיא שולחת, או חייבת לשלוח, לכל אחד שמחזיק בידו נשק או מקיים איזו משימה בשם המשטרה או הצבא או זרועות הביטחון השונים. כלומר, קיים צורך לחשוב על מהות הפקודה שאתה מקבל ואתה תבצע רק לאחר שיקול דעת, שבאמת מה שאתה מבצע, שהפקודה שאתה קיבלת היא פקודה סבירה, ושחובה עליך לבצע אותה, ובעצם היא נותנת זכות לאותו איש שמחזיק בנשק גם לסרב לפקודה שהיא פקודה בלתי חוקית בעליל, כי הוא יודע שהתוצאה של הפקודה הזאת תהיה אסון ותהיה הרסנית.
אני לא רוצה להיכנס בהזדמנות הזאת לפרטי המקרה, לפרטי הטבח, שחברי חבר הכנסת צרצור עמד עליהם. אני רק רוצה להגיד שהאירוע הזה, של טבח כפר-קאסם, הוא אירוע מכונן בכפר-קאסם, ונכון גם לגבי כל אזרח ערבי במדינת ישראל. זה אירוע שמסמל את ההרג של אנשים חפים מפשע, אנשים שלא עשו שום דבר, שאפילו לא ידעו לאן הם נקלעים, והתגובה של כוחות הביטחון, שעלתה שם, בזירת הרצח, בזירת הטבח, הפקודה – קצרו אותם. אנשים שהיו, כמו בתקופה הזאת, במסיק הזיתים, וחזרו הביתה בשלווה, בשלום, הם לא ידעו על שום מהלכים שהצבא הכריז במקום. התוצאה היתה שהצבא ואנשי משמר הגבול קצרו אותם.
ולצערי הרב, הדבר הזה הובא לבתי-משפט. אין הרבה ויכוח לגבי הפרטים של המקרה, רק עוד דבר מכונן אחר, ואמירה חשובה מאוד, שכמעט כל צעיר וכל ילד ערבי יודע אותה, שזה "הפרוטה של שדמי", של אותו קצין – – –
השר אבישי ברוורמן:
קראו לזה "גרוש".
חנא סוייד (חד"ש):
הגרוש, הגרוש של שדמי – שבעצם אתה יכול לטבוח בערבים, ובסופו של דבר לא לשלם את המחיר, או לשלם מחיר זול יותר, מחיר שהוא ציני, מצחיק, והוא יותר קשה מהטבח עצמו ומהמעשה עצמו.
ואני אומר, האם נלמד הלקח מהטבח הזה? ואני אומר לכם שהלך הרוחות בציבור הערבי הוא שהלקח לא נלמד. רק לאחרונה אנחנו ראינו שוטר, שבית-משפט קבע שהוא רצח, שהוא ירה בצעיר ערבי ללא כל צורך. וזה לא איזה פרשנות, זה לא איזה סברה, זה בית-משפט – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
ולא גנב מכוניות, כמובן.
חנא סוייד (חד"ש):
אוקיי, נניח שהוא גנב.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הוא לא גנב.
חנא סוייד (חד"ש):
הוא לא גנב. נכון.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
כאשר בדקו במחשב באותו לילה הסתבר שהרכב רשום על שם אזרח יהודי, אז הודיעו: גנב רכב. כאשר בדקו וראו שהוא נתן עשרה צ'קים, וכאשר ייפרע הצ'ק האחרון הרכב יעבור על שמו, שינו את הגרסה. עד היום אומרים "גנב מכוניות" כל הזמן בתקשורת. "הנרצח גנב מכוניות", כשמעולם לא גנב, וקנה רכב במו-כספו.
חנא סוייד (חד"ש):
מה שחשוב בעניין הזה הוא שלמרות הפסיקה של בית-המשפט, הפיקוד של המשטרה בצורה תוקפנית אמר: בכל זאת אנחנו נעמוד לצד השוטר, נספק לו את כל ההגנה, כאילו יש חוסר הבנה לחשיבות המקרה ולעניין של עליונות החוק ושיש פסק-דין של בית-משפט בישראל. זה מלמד אותנו שהלקח לא נלמד.
עוד מקרה אחר, חשוב מאוד – מאורעות אוקטובר. גם ועדת חקירה ממלכתית, בראשות שופט של בית-המשפט העליון, קבעה שאנשים נרצחו, נהרגו על-ידי שוטרים, נורו בדם קר ללא כל צורך, ברוב המקרים, שהוועדה חקרה אותם. עד עצם היום הזה אנחנו לא ראינו ולו שוטר אחד מובא לבית-משפט על המעשים האלה. לכן אני מאוד חושש שהלקח האמיתי ממאורעות – מהטבח של כפר-קאסם, עדיין לא נלמד.
אני רק רוצה כאן להביא מקרה כמעט דומה, שהיה באנגליה. בשנת 1972 היה מקרה שנקראBloody" Sunday" בלונדונדרי שבצפון-אירלנד. המשטרה הבריטית ירתה במפגינים אירים על לא עוול בכפם; הם לא היוו סכנה לשוטרים, הם היו בהפגנה, להביע איזו דעה פוליטית, ומהירי 14 אזרחים אירים נרצחו, נורו, מתו. לקח בערך 38 שנים, הוקמה ועדת חקירה, ועדת חקירה שעלתה לאוצר הבריטי משהו כמו 250 מיליון לירות שטרלינג. זה מראה על הדבקות ועל הרצינות של השלטונות, לחקור ולהגיע לאמת. רק במאי האחרון הוועדה הזאת הוציאה את המלצותיה, פרסמה את הדוח, ומצאה ואמרה בצורה מפורשת שהאזרחים האלה נרצחו על לא עוול בכפם. הם לא עשו שום דבר, הם פשוט מאוד הביעו דעה פוליטית, ולא היה נכון, ולא היה הכרחי, ולא היה נחוץ לירות בהם ולהרוג אותם.
אני רוצה להגיד כאן ולהבליט את התגובה של הממשלה. מה קרה? לא טאטאו את זה או זרקו את זה החוצה. יצא ראש הממשלה – זה היה טרי, זה בעצם ההודעה שלו, של דייוויד קמרון – עמד ואמר: אנחנו מקבלים – ממשלת אנגליה, ממשלת בריטניה – מקבלת את כל האחריות. אף-על-פי שעברו 38 שנים, אנחנו מקבלים את כל האחריות, עם כל המשמעויות המשפטיות של האמירה הזאת של ראש הממשלה, אם בתביעות פיצויים, ואם בהיבטים משפטיים לגבי האנשים שביצעו את הרצח הזה.
לצערי הרב, הדברים האלו לא נעשו במדינת ישראל. נכון שפעם נשיא המדינה אמר שזה מקרה מצער, זה לא בסדר וזה לא טוב, אבל החלטות אמיתיות מצד ממשלת ישראל, להראות שמקבלים את האחריות לטבח הלא-מוצדק הזה, אף פעם לא היה, ואני חושב שהגיע הזמן לדבר הזה. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת נסים זאב, הצעה אחרת? אחרי תשובת השר. נכון שביקשת הצעה אחרת?
נסים זאב (ש"ס):
כן, כן.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, אדוני השר. בבקשה. אבל עד שהשר יעלה – שאלת אותי למה חבר הכנסת, שיח' צרצור, דיבר בהתרגשות – כי הוא תושב כפר-קאסם גם.
נסים זאב (ש"ס):
אני גם מדבר בהתרגשות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, לא. רק להבהרה. להבהרה. בבקשה, אדוני השר.
השר אבישי ברוורמן:
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הייתי בן שמונה ב-1956, קרוב לתשע, כשהטבח בכפר-קאסם קרה. בתור ילדים, היינו מאוד ערים אז. אני זוכר, שנים עקבנו, וככל שגדלתי ברור שכאן היה כתם על צה"ל, משמר הגבול ומדינת ישראל.
אני גם מסכים – ולא אכנס פה – אני מאמין תמיד שיש אחריות למפקד, למעלה. כמו שהאמנתי שמשה דיין נשא באחריות למחדלים ביום כיפור ושפכו את דמו של דדו לשווא, ככה האמנתי גם אז שישכה שדמי היתה לו אחריות, ולא רק אותם אלה ברמה הנמוכה, שפשוט מילאו פקודות לא אנושיות, לא מוסריות, סתם, שאנשים חוזרים הביתה וקוצרים אותם. כן, הנושא הזה, שרק החיילים והשין-גימלים משלמים, אכן גם היה פגום.
אבל כמו שאמרתם, היה אז דבר מכונן, כי בית-המשפט הישראלי הוא שיצא, ובנימין הלוי פסק מהי פקודה בלתי חוקית בעליל, שעל חייל לסרב לציית לה כאשר היא ניתנת לו. אחד הדברים בצה"ל, בצבא, אנשים חייבים למלא פקודות, ללכת בדרך, כי על זה בנוי צבא, אחרת זו תהיה אנרכיה. אבל יש דברים שלא עוברים. אנחנו, שחונכנו – כשהיה משפט אייכמן המפורסם, כאן בירושלים, ואמרו: I just follow orders – אני רק הולך – יש פקודות שלא מצייתים להן. ולכן פסיקתו של בנימין הלוי שמה היום לכל חייל בישראל, וטוב שכך, שיש פקודות – וזאת היתה גדולתו של המשפט הישראלי, ומובן שהיו פה חטא וכתם. כולנו יודעים את זה.
אבל אני מכיר משטרים בכל העולם. קרו אסונות ומעשי טבח בכל העולם. החלטתו של בנימין הלוי המשיכה, והיום צבא-הגנה לישראל, עם כל הביקורות, הוא הצבא המוסרי ביותר, והנקודה הזאת, פקודה בלתי חוקית בעליל, היא חוק מדינת ישראל לכל חייל ולכל איש צבא.
כפר-קאסם, אני מסכים לחלוטין, בתור דמוקרט – אני אוהב את המדינה הזאת אהבת נפש, יש בה צדדים יפים, יש בה צדדים שאינם יפים. כמו בכל מדינה שהיא, יש כתמים, כי המין האנושי, בכל מקום, מתנהג לעתים כצאצא של הקוף ההורג ולא אחד שנשמת האלוהים בתוכו.
ולכן הבגרות של החברה הישראלית היא לא רק להגיד: אנחנו תמיד צודקים, אלא גם להגיד: פה חטאנו, אנחנו לא שונים, ואנחנו טובים מאחרים אבל בחטא הזה חטאנו. שינינו את החוקה, פגענו באזרחים חפים מפשע. ולכן אני גם חושב שכפר-קאסם היום, שהיא באמת מנוהלת על-ידי מר צרצור, ראש עיר מצוין, חייבת לקבל את תנופת הפיתוח, לא בגלל החטא שהיה שם, אלא בכל זאת שעוד ימים יזכרו, והערבים זוכרים, כי רוב היהודים אינם יודעים – רובם בורים בכלל, גם יהודים וגם ערבים, תסלחו לי. אמר ידידי המשורר חיים גורי, ושכח שאמר לי את זה, שההבדל בין עכברים ואנשים, זאת תרבות הזיכרון. וכשאין זיכרון, אנשים כעדר עכברים. אתה יכול להגיד שלא היתה שואה ולא היה זה – הלוא אנשים לא יודעים כלום. פותחים את ה"טוויטר" וזהו. העולם החדש.
החובה עלינו, מנהיגי הציבור, יהודים וערבים, ללמוד את הלקחים, אבל מצד שני להתחבר לאור ולהתחבר לקדמה. לא להשתמש בעוול כדי להצדיק את עצמנו, כי עוול קיים בכל מקום. וכאן יש לי שתי הערות, הערה אחת לכבוד השיח', חבר הכנסת, ידידי אברהים צרצור, לגבי נושא שאינני תמים דעים אתו, ודבר שני, לגבי פיתוחה של כפר-קאסם.
איני מסכים אתך לגבי ההערה שאמרת על אום-אל-פחם: כפסע בין אום-אל-פחם היום לכפר-קאסם ב-1956; ולא כן. אני מגנה – וגיניתי היום בכל אמצעי התקשורת – את אותם ימניים קיצוניים, מסיתי ריב ומדון, שמטרתם להדליק את הארץ הזאת, ולהפוך אותה לארץ הבעירה שבה איש את רעהו חיים בלעו. אני מגנה אותם בכל התוקף, אבל עדיין מתוך שמירה על הדמוקרטיה הישראלית, נתנו להם לצעוד. אני חושב שמשטרת ישראל, היום, במיוחד אחרי שלמדה את לקחי הטעויות שהיו באוקטובר 2000, וההתנהלות של ידידי, השר יצחק אהרונוביץ, הרבה יותר מתונה ומבינה, ולכן אני אומר: יש ת"ק פרסה בין מה שקרה ב-1956 בכפר-קאסם לבין ההפגנה באום-אל-פחם. ופה – אתה יודע כמה אני מכבד אותך – ההשוואה ביניהן מורידה עד לכאן את הנושא הזה.
לגבי כפר-קאסם: כפר-קאסם נמצאת בתוכנית 13 היישובים שהובלתי, יש לה ראש עיר מאוד מוכשר, אנחנו משקיעים בה, וכמובן גם כאן מדינת ישראל חייבת לתת את תחום הפיתוח המתאים, כדי שלא רק מעבר לכביש, בראש-העין, יהיו פארקים תעשייתיים, וכפר-קאסם תיסגר פנימה; לתת לה להתפתח, כדי, כמו שנאמר פה, שתושביה יוכלו להתפתח.
ונושא אחרון לגבי הדיור: דווקא ראש העיר צרצור אמר בנוכחותי דבר יפה. הוא הורס בתים שבונים שם לא חוקית, ויפה שהוא עושה כך, אבל הוא אומר: אני מפסיק להרוס. למה? כי אני זקוק לתוכניות פרטניות ותוכניות מיתאר כדי להתקיים, כדי לתת לצעירים את האפשרות. ולכן אני אומר – גם כאן אני פונה לעמיתי, לשר השיכון, לאנשים במינהל: פתחנו בתוכנית? – לחתוך בביורוקרטיה בחרב אלכסנדר, להתקדם, כדי שכפר-קאסם, שיש לה ראש עיר מאוד מוכשר, שהיא נעה קדימה, תמשיך היום להתפתח ותהיה מקבילה לראש-העין שמולה. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה לך, אדוני השר. הצעה אחרת לחבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. כבוד השר, רק לא שמענו מה כבודו מציע.
השר אבישי ברוורמן:
אני פונה לחברי חברי הכנסת: אתם רוצים להעביר את זה לאיזו ועדה, או שזה מספיק? אני לא חושב שיש פה צורך.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
מסתפקים בדברי השר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
מסתפקים.
נסים זאב (ש"ס):
אבל מכיוון שכבר עליתי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
מכיוון שהם מסתפקים בתשובת השר, אין לך הצעה אחרת.
נסים זאב (ש"ס):
אבל מכיוון שכבר עליתי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, לא, לא. מכיוון שכבר עלית – אבל יש כללים – – –
נסים זאב (ש"ס):
מכיוון שעלה לא ירד – זו הלכה מפורשת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב, יש עוד הצעות, ואני מניחה שנשמע אותך עוד בהמשך.
חנא סוייד (חד"ש):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, לא. לא. בבקשה. בוא נפעל לפי התקנות.
חנא סוייד (חד"ש):
אנחנו לא מתנגדים. אנחנו לא מתנגדים שהוא ינגן קצת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יש תקנון שאנחנו – – –
נסים זאב (ש"ס):
כולם רוצים לשמוע אותי חוץ ממך, באמת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא. אני – – –
נסים זאב (ש"ס):
יש מישהו שמתנגד שאני אומר את – – –
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אני לא.
קריאות:
– – – תהיה לך הזדמנות אחרת.
נסים זאב (ש"ס):
אף אחד פה לא מתנגד. אני כבר עליתי. אני פשוט מתבייש לחזור ולא לדבר. אני מבוגר – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני אתן לך לפנים משורת הדין.
נסים זאב (ש"ס):
רק לפנים משורת הדין. ודאי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אבל ממש בקצרה.
נסים זאב (ש"ס):
בקצרה, לא יותר מדקה.
אני מבקש, צריך לחשוב מהי המטרה של חברי הכנסת המבקשים להעלות את הנושא הזה. המטרה היא אחת ויחידה: להשחיר את צה"ל בעיני העולם ולהשחיר את עצמנו בעיני עצמנו. מדוע הם לא מבקשים, למשל, להעלות את טבח יהודי חברון? את יהודי העיר העתיקה? הרי ההבדל במה שקרה – בהחלט היתה שם איזו טעות. הנושא שיותר צריך להטריד אותנו, האינתיפאדה בשנות האלפיים. אם אנחנו נעלה כל פעם את מה שקרה למשל במלון בנתניה, 32 איש נהרגו בטבח אחד, אנחנו כל יום נצטרך לציין את הטבח, את מה שקרה בעם ישראל והטבח היהודי, שהמוסלמים התעללו בעם היהודי.
לכן, כאשר אנחנו מדברים על היסטוריה שחלפה ועברה, אנחנו לא צריכים לעורר שוב ושוב את הנושא כדי לא לעורר מדנים מיותרים ומחלוקות מיותרות.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת נסים זאב.