קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
הפולמוס סביב הצעת חוק הבטחת הכנסה לאברכים
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום: הפולמוס סביב הצעת חוק הבטחת הכנסה לאברכים, הצעות מס' 3949, 3955, 3975, 3981, 3984, 3988, 3993 ו-4003. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, בבקשה.
בינתיים, חברי חברי הכנסת, מתארחים אצלנו כאן תלמידים מישיבת אלקנה. ברוכים הבאים לכנסת. אנחנו שמחים לראות אתכם כאן. תבואו לכאן יותר ותביאו גם את החברים. בבקשה, חבר הכנסת מוזס.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, השר הממונה על הישיבה כאן, גם אני מצטרף ליושבת-ראש בברכות לתלמידי ישיבת אלקנה.
אני רוצה לדבר על הנושא הזה, על ההסתה כנגד הבטחת הכנסה לאברכים.
ידוע לכם שהתקציב הזה קיים כבר 30 שנה, כולל בתקציב הנוכחי. לא מדובר בכסף חדש, לא מדובר בחוק עוקף בג"ץ אלא תואם בג"ץ; משנים את המיקום שלו. אמרתי כבר, אם רוצים לצרף גם סטודנטים לתוכנית הזאת – אהלן וסהלן.
תקציב הבטחת הכנסה של הביטוח הלאומי מסתכם ב-2.5 מיליארד. מקבלים אותה 111,000 זכאים, ביניהם נרקומנים, פושעים, מסוממים, משפחות אסירים. אף אחד לא שומע על 2.5 המיליארד האלה, לא יוצאים נגד: למה הם לא הולכים לעבודה? למה לא הולכים לעבודה? בדיוק כבשת הרש של 11,000 אברכים, שמקבלים 900 או 1,000 שקל למשפחה – זה מה שמפריע.
בכלל, כל ההרגשה הזאת, כאילו לוקחים את הכסף שלנו ונותנים להם – אנחנו לא משלמים מסים? האם המשפחות ברוכות הילדים לא משלמות מסים במכולת בכל מצרכי היסוד? האם לא רוכשים דירות? וכל דירה, יודעים שהרווח שם של הממשלה, המיסוי, למעלה מ-50%. כל הנוסחה הזאת: חילונים לא רוצים להחזיק את החרדים על הגב שלהם – היא הסתה.
עלות האסיר בבית-הסוהר זה 100,000 שקלים לשנה. התקציב הוא למעלה מ-2 מיליארד. בואו תבדקו מי יושבים שם. האם לא אלה הפושעים, אלה שקיבלו את החינוך הקלוקל? האם אנחנו צריכים לממן באמת את פריסת רשת מצלמות האבטחה בבתי-הספר החילוניים נגד הסכינאות – דבר שלא קיים אצלנו.
הציבור החרדי הוא המופלה לרעה במדינת ישראל.
הקריאה לאברכים לצאת לעבודה במקום לקבל קצבאות – מאז הכנסת הקודמת קיימת ועדת חקירה פרלמנטרית לשילוב ערבים בשרות הציבורי. למגזר החרדי אין ועדה כזאת. ביקשתי מאחמד טיבי שיצרף אותי, איפה שכתוב "ערבים" שיהיה גם "חרדים". הייתי בישיבה וראיתי איך בא החשב הכללי, ומגיע נציב שירות המדינה ומסביר: במשרד זה יש כבר כך, במשרד זה – למה אין ועדת חקירה לחרדים? כי אין חרדי אחד אפילו בכל שירות הממשלה. כמה חרדים יש כאן בכנסת?
אומרים: לצאת לעבודה. מי הראשון שלא מתקבל לעבודה, לפי דוח-אונו ולפי דוח "מרכז אדוה"? אתם יודעים איך זה הולך? קודם החרדי, אחר כך אתיופי, אחר כך ערבי; יש איזה סולם של לא מתקבלים לעבודה. ועד שאומרים לנו: טול קיסם מבין עיניך, תשובתנו: טול קורה מבין עיניך. תמצאו, תראו, באמת לשלב, אז תראו שהרבה רוצים לצאת לעבודה, אבל לצערנו הרב לא מתקבלים. אני מכיר הרבה שמסתובבים ללא פרנסה, אז איך אתם דורשים אחר כך מאלה: תצאו לעבודה? אם אלה שיש להם כבר, התמקצעו, אלפי אברכים, לא מוצאים מקום עבודה. למה? אני דיברתי עם מנכ"ל של מפעל מאוד רציני, אמרתי לו: למה אתה לא מקבל חרדים? הוא אומר: האווירה כאן במפעל שלי מאוד מתירנית, וזה לא – הוא דואג לרוחניות שלנו, הוא דואג לצניעות שלנו, הוא אומר: הם לא ירגישו טוב. הוא דואג להרגשתנו.
רבותי, הדבר הזה, זה פרי צביעות והסתה ללא שום תכלית. אני מבקש, באמת, שכל אלה שמסיתים את הסטודנטים, או שיש להם השפעה עליהם, לומר להם: הרף, תעזבו עם העניין הזה, תנו לנו לחיות בשלום ויחד נחיה בשלום כאן בארץ-ישראל. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת מוזס. הדובר הבא, חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. לרשות אדוני שלוש דקות. בבקשה.
נסים זאב (ש"ס):
גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, גל ההסתה והביטויים כנגד הציבור החרדי לא נפסק. כל פעם קם מישהו אחר, יש לו רעיון חדש. שמענו את השר מרידור, שאמר: הילודה מטורפת מוטרפת, בלתי נשלטת. פתאום מה שמפריע פה זה הילודה החרדית, כאילו אם לא היתה ילודה חרדית, אז היה לנו בכלל פה רוב יהודי במדינת ישראל. יש ביקורת, תעבירו ביקורת בצורה מנומסת, אל תרדו בנו, אנחנו לא איזה טפילים שנראים אולי כחגבים בעיני אחרים.
לגבי הנושא של הבטחת הכנסה, יש 140,000 משפחות במדינת ישראל, כמעט, שיש להן הבטחת הכנסה, השלמת הכנסה חלקן. הם מקבלים בין 2,600 ל-3,000 שקלים. רק אותן משפחות ברוכות ילדים מקבלות 1,000 שקלים, מדוע? כי הם לא ממצים את עצמם, ומכיוון שהם לא ממצים את עצמם הם מקבלים שליש ממה שמשפחות אחרות מקבלות. פשוט, מצד אחד פת לחמן של אותן משפחות ברוכות הילדים, במסגרת קצבאות הילדים, נשחקת; זה קוצץ באופן משמעותי, וכבר הקצבה הזאת אין לה שום ערך, היא לא יכולה לתת שום מענה. מאידך גיסא, עכשיו באים להתנפל על אותה הבטחת הכנסה זעומה ומסכנה ומצומצמת למשפחות ברוכות ילדים.
אז איך קוראים לזה? קוראים לזה סטודנטים מול סטודנטים. פה יש סטודנטים למדעי הרוח, שעוסקים ברוחות ושדים וכל מיני נושאים שהם חשובים אולי למדינת ישראל, ורוח הולך ולא ישוב, ואנחנו יודעים כמה סטודנטים כאלה בכלל נשארים במדינת ישראל אחרי שהם מקבלים את ההשכלה הגבוהה. מדינת ישראל משקיעה כל כך הרבה, ולצערי הרב, כשמדברים על ציונות – פה זה נמדד, מבחן הציונות שלנו. האם אותם סטודנטים שקיבלו השכלה והגיעו כבר לרמה שהם יכולים לתת מעצמם, הם נשארים במדינת ישראל, או מחפשים מחוזות אחרים בעולם כדי להביא כמה פרוטות נוספות על מה שמדינת ישראל יכולה להציע? זה בכל המקומות, לצערי הרב, אם זה ברפואה – אתה רואה רופאים, בכירי הרופאים במדינת ישראל, מיטב המוחות, עוזבים את מדינת ישראל.
לכן, אני לא רוצה לתת מוסר פה לאף אחד. אני חושב שאנחנו צריכים להירגע מהנושא הזה. הממשלה החליטה מה שהחליטה, אני חושב דבר נבון וחכם – להשאיר את קצבאות הילדים. אנחנו לא רוצים עוני במדינה. מצד אחד אנחנו עושים איזה "יום העוני", וכולם קוראים לי לבוא לאותו כנס על החרדים שנמצאים ברמת עוני הנמוכה ביותר במדינת ישראל, ולהשתתף בדיונים, ומאידך גיסא אתה שומע – לא רוצה לומר לגזול, אבל באמת לקחת את פת לחמן של משפחות ברוכות ילדים.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
אבל אם הם יצאו לעבוד – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, אדוני. לא, אל תפריע לו, הוא כבר מסיים. בבקשה. משפט.
משה מטלון (ישראל ביתנו):
אם הם יצאו לעבוד והם ייקחו חלק עם כל האחרים בחברה הישראלית, ומול עצמם ומול המדינה יישאו באותו נטל – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה, חבר הכנסת מטלון.
נסים זאב (ש"ס):
רק תשובה קצרה. – – – במספרים: כמה משפחות חרדיות אתה יודע שיש במדינת ישראל? יש למעלה מ-100,000?
משה מטלון (ישראל ביתנו):
אני לא בעד לפגוע.
נסים זאב (ש"ס):
רגע, רגע.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, לא, זה לא דיון פה. חבר הכנסת נסים זאב.
נסים זאב (ש"ס):
אני אומר לך, אפילו אם תיקח משפחה ממוצעת עם שבעה ילדים, יש לך 120,000 משפחות ברוכות ילדים. על מה אנחנו מדברים? על פחות מעשירית. אז אם 90% – אני אומר לך – עובדים ומביאים את פת לחמם בכבוד ונמצאים בשוק העבודה, אז אותם אחוזים קטנים שבאמת תורתם-אומנותם והם לא נמצאים בישיבות כדי לקבל את 1,000 השקלים האלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב, תודה.
נסים זאב (ש"ס):
אני מודה לך על שנתת לי דקה נוספת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זה הרבה יותר, אבל תודה לך שלא עמדת בלוחות הזמנים; בציניות גדולה, כמובן. הדובר הבא, חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. לרשותך, אדוני, שלוש דקות.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
ברשות היושבת-ראש וברשות חברי הרב נסים זאב, חברי חברי הכנסת, מתוך התבוננות בפרספקטיבה היסטורית אפשר לקבוע: אנשים אוהבים לשנוא. ראו למשל מה קרה אצלנו בעשור האחרון: מפלגת שינוי קיבלה 15 מנדטים על גלי השנאה לחרדים, מפלגת ישראל ביתנו קיבלה 15 מנדטים על גלי השנאה לערבים.
לפעמים יש עכבות לשנאה. ערכים הם מעכבים חשובים. בושה היא מעכב חשוב. יכול להיות שאני שונא קבצנים ברמזורים, אבל הבושה מונעת ממני לפתוח חלון ולצרוח עליהם. זרם חשמלי זורם במוליך בעל התנגדות נמוכה ביותר. שימו תיל נחושת ולידו חבל כותנה. לו אני זרם חשמלי, הייתי זורם בנחושת, לא בחבל, אבל באין נחושת ואם נרטיב את החבל במי מלח, הזרם החשמלי יזרום בו בשמחה.
יש ישראלים ששונאים מתנחלים אבל חלקם מתביישים בשנאת אחים זו. אם תקלפו את ציפוי הבושה, השנאה תפרוץ. כל אלה ששורפים מסגדים ופוגעים בזיתים וקוראים לזה "תג מחיר", מסייעים להסיר את חסמי הבושה. משניתן תג מחיר, כבר לא צריך להתבייש לשנוא מתנחלים.
ובדומה לכך, שנאת החרדים. שונאים אותם כי הם לובשי שחורים, מתנהגים אחרת, כמו סבא וסבתא שלי בגלות, אבל אנחנו הרי ישראלים משוחררים, ליברלים, יהודים חדשים, ושונאים מה שהיינו פעם. רק הבושה מעכבת את השנאה מלפרוץ, וצריך תירוצים טובים כדי לקלף את בידוד הבושה מכבלי השנאה.
אז באים עסקנים חרדים ומנהיגי ציבור ורבנים וחברי כנסת ומקלפים בחריצות את הבידוד הזה – הפטור משירות בצבא, המלחמה בגיורים בצה"ל, הכספים הייחודיים, המחיצות ברחוב, האוטובוסים למהדרין, קברי הפלישתים בחצר בית-החולים באשקלון, ועכשיו הבטחות הכנסה לאברכים ולא לסטודנטים. עושים הכול כדי שגם מי שמתבייש בשנאת אחים, יהודים אמוני ישראל, לא יצטרך להתבייש יותר. יהיו לו סיבות ותירוצים למכביר.
אי-אפשר לקבל מצב שבו אברכים מקבלים מה שסטודנטים, שחלקם משרתים בצבא, לא מקבלים. ומי שסבור שהכללת עשרה סטודנטים שלומדים לתואר ראשון ואין להם דירה או רכב ויש להם שלושה ילדים, מי שסבור שזה עלה תאנה גדול דיו כדי להסתיר את קלונו של החוק הזה ולשכך את זעם הציבור, שוכח איך הסבירו חכמים למה שונאים חזיר יותר מחיות טמאות אחרות – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ולסיום?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
– – לפי שהחזיר אינו מעלה גירה, אבל הוא פושט טלפיו לפנים כדי להראות שהוא שוסע שסע. תוספת עלה תאנה בדמותם של קומץ סטודנטים, שגם הם יקבלו הבטחת הכנסה, לא תכשיר את החוק הזה. היא רק תשרוף את הפיוז ליותר אנשים, ואז, ובהיעדר נתיך ביטחון, בהיעדר חסמי בושה, זרם השנאה שוטף וזורם באין עוצר. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. הדובר הבא, חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. לרשותך שלוש דקות, בבקשה.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
אף-על-פי שהאורחים ביציע החליטו באמת לעזוב, בכל זאת רציתי לפנות אליהם גם בברכה. מאחל לכם הרבה אושר ובריאות ומבקש מכם לשים לכם למטרה שלום, כבוד לאחר ולזולת, ומאוד מתפלל ומקווה שאתם תהיו חיילים בשדה השלום ולא חיילים בשדה הקרב והמלחמות. זאת תקוותי וזאת תפילתי בשלב הזה.
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, לגופו של עניין, אני אקדים ואומר שאני בעד שהאברכים החרדים היהודים יקבלו את הקצבה הזאת, שהיא קצבה מעטה מאוד, שלא מספקת את הצרכים שלהם ושל הילדים שלהם וכו'. אין שום הצדקה להנחית את העונש הזה על ראשיהם של הילדים שהם חפים מפשע. יש, מה שנקרא, חינוך מסוים אצל קבוצה מסוימת באוכלוסייה שלנו, שהם היהודים החרדים, ואני צריך להגיד שלא כל החרדים הם באמת אברכים שמקדישים את כל חייהם ללימוד תורה. חלק גדול באמת עובדים ומנסים לקדם את חייהם בצורה מסודרת ככל האחרים. אבל יש חלק שמקדישים את חייהם למטרה הזאת וצריכים באמת לעזור להם במידת האפשר.
מבדיקה שעשיתי לפני שעליתי לדוכן – יש לנו גם כ-3,000 אברכים מוסלמים, ידידי חברי הכנסת הדתיים. אנחנו נמצא גם את הדרך לעזור להם במידת האפשר במשותף ובעזרת אחינו היהודים החרדים מהזרמים הדתיים בתוך הכנסת וגם מחוץ לכנסת. זה כעיקרון.
אני רציתי לנצל את ההזדמנות הזאת ולדבר בקצרה על הקשר בין הישגים ומצב סוציו-אקונומי. כולנו היינו באמת עדים לתוצאות המיצ"ב לאחרונה, שהתגלגלו בכלי התקשורת השונים; תוצאות מחרידות ביותר. כל המנתחים, כל המחקרים שפורסמו על בסיס התוצאות של מבחני המיצ"ב אמרו בצורה חד-משמעית שיש קשר, וקשר הדוק, בין ההישגים לבין המצב הסוציו-אקונומי.
לצערי הרב, המצב בקרב נתחים רחבים באוכלוסייה במדינת ישראל, במיוחד גם בקרב הערבים, בקרב הדתיים היהודים, בקרב הרוסים אולי, יש שם מצב סוציו-אקונומי קשה ביותר. ועל כן, ההישגים בקרב האוכלוסיות האלה הם פחותים מההישגים באוכלוסיות אחרות, שנהנות ממצב סוציו-אקונומי יותר גבוה.
אני מסיים בזאת – גם התוצאות של הבחינות הפסיכומטריות – פורסמו לאחרונה תוצאות; יש מרחב או מרחק או פער תהומי אסטרונומי כמעט של יותר מ-100 נקודות בין האוכלוסיות העניות ובין האוכלוסיות העשירות בקטע של ההישגים, בסדר-גודל של יותר מ-100 נקודות.
אני חושב שבחינות המיצ"ב, הבחינות הפסיכומטריות, התוצאות של שתי הבחינות האלה, גם משליכות אור קודר על האפשרויות של האנשים האלה, של הבחורים האלה, להיקלט גם במוסדות להשכלה גבוהה.
ועל כן, יש צורך ויש החובה הזאת שממשלת ישראל תתחיל לתכנן בצורה אסטרטגית ותשים את האוכלוסיות החלשות האלה במרכז ההתעניינות הלאומית שלה, לתת להם את הדחיפה הזאת. האברכים הם חלק אינטגרלי של האוכלוסייה הזאת, שמחייבת תמיכה ועזרה. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך מאוד, חבר הכנסת צרצור. הדוברת הבאה, חברת הכנסת עינת וילף – לא נמצאת. חבר הכנסת יוחנן פלסנר, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
מזל שיש ערבים בארץ.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך שלוש דקות. בבקשה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אני מעדיף להתחיל את הדברים שלי בנושא החשוב הזה בדברים שהם דווקא לא שלי, אבל דברים שאני מאוד מזדהה אתם, עם הנוסח שלהם.
"בשנים האחרונות", ואני מצטט, "אנחנו מזהים אסקפיזם אצל הדור הצעיר וירידה ברמת הפטריוטיות. לא באשמתם, אלא כיוון שהם אינם חשים כי הבעיות שלהם מעסיקות את הפוליטיקאים. זו אמירה ברורה. בחרנו לפתוח את הקמפיין בתוכנית שפונה אליכם. מה מלווה את הקמפיין הזה? עיקרי התוכנית של הקמפיין" – ועוד פעם, אני מצטט, אדוני השר – "מי שנותן למדינה, מקבל מהמדינה". אמר, כמובן, והדגיש: "הקמפיין דיבר כאן על מענק לחיילים משוחררים, שנת לימודים אקדמית חינם לחיילים משוחררים".
חברים, מי שהגיש את הקמפיין הזה זה השר שיושב כאן ומשיב מטעם הממשלה, גלעד ארדן: מענק זה איננו מחליף את המענק לחיילים משוחררים. והוא ממשיך, השר ארדן, שעכשיו ישיב לנו, אני מניח, תשובה מנומקת ולא פחות מנוסחת בקפידה: "אנחנו עושים היסטוריה. זוהי המהפכה הצעירה של הליכוד". באמת, מלים כדרבונות, אדוני השר. "הבעיות של הצעירים במדינת ישראל אינן מושאי מחקר עבורם", אתה מדבר על חבריך בסיעת הליכוד, "אלא נושאים המוכרים להם מחייהם".
אז אתה מדבר על שנת לימודים אקדמית חינם לכל צעיר ששירת בצה"ל, והתוכנית תחל לפעול כבר באוקטובר 2009. ואז, כששאלו אותך כמה עיתונאים, אולי קצת יותר מנוסים: ומה הולך לקרות? הרי תקציב המדינה, ויש לחץ, ומה אם זה לא ייכלל? ואומר להם השר ארדן, "הממוקם במקום השלישי ברשימה", ואני מצטט: "זו קבוצת הלחץ של צעירי ישראל, אנחנו נתמוך רק בתקציב שיכלול את הדבר הזה, אבל ממילא זה על דעתו של נתניהו לאחר שהוא שקל את כל השיקולים התקציביים. זו אמירה ברורה והתחייבות שתיבחן כבר בתחילת הקדנציה".
כשרצית את הקולות של הסטודנטים והחיילים המשוחררים, זה מה שאמרת להם, אדוני השר, זה מה שאמרת להם, בלי למצמץ, בלי להתבלבל, בלי לגמגם. הבטחת להם את מלוא התמיכה למי שנותן, הדגשת שהוא יקבל. זה מה שאמרת לפני שנה וחצי. לא אתה ולא אף אחד מהחברים שלך כאן בסיעת הליכוד לא עמדתם בהתחייבות הזאת.
חשבתי, אולי דברים שרואים מכאן לא רואים משם, אז אחרי שהפכת כבר לשר אולי אתה כבר שינית את תפיסת העולם ומאז תדבר בצורה עקבית. אז יש לי ציטוט מערוץ-2 של גלעד ארדן לגבי החוק שעלה השבוע, היה אמור לעלות לוועדת שרים, החוק בחקיקה פרטית, שכבר התברר שהצבענו בעדו בתקציב. ואומר חבר הכנסת ארדן, כפי שמצוטט כאן: החוק הזה הוא אנטי-חברתי, שמעודד את החרדים לא לעבוד. זה לא הדבר הנכון.
אדוני השר, זה מה שאמרת: זה לא הדבר הנכון, אבל אתה הצבעת בעד זה. הבטחת שמי שנותן מקבל, אבל מי שנותן לא מקבל, ומי שלא נותן מקבל. הפכתם את כל היוצרות, ועכשיו אני גם שומע מלשכת ראש הממשלה את הדיבור: מה אתם בכלל מדברים? הסטודנטים לא יצאו לרחובות, אתם לא מסוגלים לדרוש שום דבר. חברים, הזלזול שלכם בסטודנטים, הזלזול שלכם בצעירים, הזלזול שלכם בעתיד של מדינת ישראל יעלה לכם ביוקר, ואני קורא לכם לחזור בכם. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת פלסנר. הדובר הבא, חבר הכנסת אלכס מילר – לא נמצא. כבוד השר, בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני יכול לדבר במקום אלכס מילר?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה יכול להציע הצעה אחרת לאחר דברי השר, אם תרצה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא, כי יוחנן פלסנר שכנע אותי שהם נתנו הרבה מאוד לסטודנטים כשהם היו בשלטון. הם נתנו לאברכים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
שוב, התקנון בבית הזה אומר שאם יש לאדוני הצעה אחרת, תבקש.
משה גפני (יהדות התורה):
יש לי הצעה אחרת. יש לי הצעה אחרת, אולי באמת להחזיר את קדימה לשלטון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת גפני, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים.
שלמה מולה (קדימה):
לא כדאי לך, אנחנו נבוא במקומכם.
משה גפני (יהדות התורה):
למה? אצלכם קיבלנו הכול.
מתן וילנאי (העבודה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת גפני, זה נכון שממשלת קדימה התחשבה יותר בכל האוכלוסיות, כולל ניצולי השואה, אבל לא צריך להגזים כרגע. כבוד השר, בבקשה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, אם עד היום היה לי איזה ספק קטן שיכול להיות שקדימה ויוחנן פלסנר, חבר הכנסת וחבריו, עושים משהו בנושא הזה מסיבות כנות, אמיתיות, דאגה אמיתית לסטודנטים או לאלו – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
לצטט את ההבטחות שלך הופך את זה ללא רציני?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא. אבל לשקר – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אל תענה לו.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לשקר זה הופך – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
אני רק מבקש מהשר שיתייחס להבטחות שלו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני אתייחס, אני אתייחס.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אני לא חשוב פה. אתה הבטחת לסטודנטים, לא לי.
שלמה מולה (קדימה):
לא, אבל הבקשה לקיים פסיקת בג"ץ – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מולה, לא. תנו לו להשיב. ואם התשובה – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
שישיב אבל לציבור שהוא הבטיח לו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
סליחה, הוא ישיב למי שהוא רוצה להשיב, חבר הכנסת פלסנר. בבקשה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אז אם היה לי ספק כזה, הרי שהדברים הכל-כך צבועים, כל כך שקריים, שנאמרו כאן מעל הדוכן על-ידי חבר הכנסת פלסנר, הוכיחו באמת שאין גבול לציניות, אין גבול לצביעות, וצר לי לומר, כנראה גם אמירת אמת היא לא ממש הכרחית מעל הדוכן הזה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אתה מתכחש לציטוטים שלך?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כשתשמע מה אני אומר תראה אם אני מתכחש או לא מתכחש. הרי את הסיבוב שלך על הנושא הזה כבר עשית ב"מעריב" לפני כמה חודשים. לא התכחשתי אז ולא אתכחש גם היום.
קודם כול, בוא נדבר על הצביעות של קדימה, בוא נדבר על הצביעות של הגברת לבני, כי אנחנו הרי יודעים ששום דבר, לפי תקנון קדימה, לא קורה שם שלא על דעתה של היושבת-ראש ומי שחושבת שאולי אי-פעם היא תהיה מועמדת רצינית לראשות הממשלה. בוא ניזכר קצת בעמדותיה של הגברת לבני ובעמדות קדימה. הרי אם מישהו בא ומוכיח אותנו בצורה כל כך עמוקה, בוא ניזכר מה היתה המדיניות שלו כשהיתה לו האפשרות באמת להיאבק מתוך הממשלה. הרי אתה באותו עזוז, באותו להט, הרי אתה תתמוך במועמדותה, נכון? אתה תשכח את הדברים שהגברת לבני עשתה. אולי זה המקום לשכנע אותך שאם אנחנו כל כך לא בסדר, אחרי שתשמע מה הגברת לבני עשתה יכול להיות שאתה תקום היום ותעזוב את קדימה, כי לא תהיה מוכן להישאר חבר בסיעה שכל כך מעודדת לא לצאת לעבודה, שכל כך משתמשת בתקציב המדינה כדי לשחד שותפים קואליציוניים – כפי שאתה כמובן מכנה את זה כשזה אצל אחרים שמתנגדים לכם פוליטית.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אני מוכן גם להסתפק ב"לשמר".
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אז בוא ניזכר בכמה מעלילותיה של הגברת לבני. כשאני אומר "עלילותיה", אני מדבר על הצבעה אישית שלה. היא אפילו לא חשבה להתחמק, לצאת פה מאחורה, שיחפשו אותה, ולהגיד: אה, איחרתי. לא, היא התייצבה כמו חיילת טובה, כי הרי תמיד היא היתה מתייצבת, לא היו לה עמדות של הנהגה או מנהיגה אף פעם. אז קודם כול, משרד הדתות. נכון? הקמתם את משרד הדתות לתחייה, מחדש, אותו משרד דתות שתמיד דיברתם על כך שהוא ידוע לשמצה והוא נועד למינויי מקורבים ויש בו בזבוז וכו' וכו'. אז הנה, באה ממשלתכם, הקימה מחדש את משרד הדתות, והגברת לבני – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
איך כל זה קשור להבטחות שלך לסטודנטים?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני אענה גם לגבי – אתה רואה, אחד הדברים הטובים בלהיות שר, שאתה לא מוגבל דווקא לשלוש דקות. אז אני אתייחס גם לעניין הזה. הגברת לבני הצביעה אישית על הקמה מחדש של משרד הדתות, כשהיה ברור לכולם שזה נעשה כדי לרצות שותפים קואליציוניים. לאחר מכן, אני כמובן אזכיר את – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
כמה משרדים אתם הקמתם אחר כך?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר, תן לו להשיב בבקשה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני אזכיר את השר נהרי. הוא יראה את זה כזכות, אבל אני כמובן טוען – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
הוא מדבר על הקמת משרדים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר.
שלמה מולה (קדימה):
עשיתם על זה דוקטורט, יש לכם 30 – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מולה, תנו לו להשיב.
יוחנן פלסנר (קדימה):
בדיוק. נתניהו המציא את השיטה. הוא שכלל אותה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר, אני קוראת אותך לסדר פעם ראשונה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מה שאני לומד, ששניכם לא ראויים לשלטון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בוקר טוב, חבר הכנסת בן-ארי. אתה עוד מעט עולה לדבר, כמדומני.
שלמה מולה (קדימה):
בן-ארי צריך – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מולה, מספיק. די.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
השר דהיום וחבר הכנסת לשעבר, הוא גם היום חבר כנסת אבל אז הוא היה רק חבר כנסת, משולם נהרי, כיוון שראה את ההירתמות של הגברת לבני ושל קדימה לכל יוזמה של השותפות החרדיות בקואליציה, יזם שני חוקים. דומני שאחד מהם היה, שוב, כדי להתגבר על החלטה לא נוחה בבג"ץ, יכול להיות אפילו ששני החוקים היו כאלו. חוק אחד זה לחייב רשויות מקומיות – ורבים מהעיתונאים בישראל כינו את החוק הזה כאחד האסונות החברתיים; אפילו מישהו מקדימה, דן בן-דוד. כינו את זה כאחד האסונות החברתיים הגדולים ביותר לעתידה של מדינת ישראל, וזה בגלל החלק הגדל והולך של הציבור החרדי באוכלוסייה והרצון של כולנו – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אדוני השר, שאלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, לא.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
שאלה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – לתת להם כלים להתמודד בשוק העבודה המודרני.
סגן שר הבריאות יעקב ליצמן:
אדוני השר, שאלה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני רק ברשות היושבת-ראש יכול לענות על שאלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד סגן השר מתבקש קודם כול לשבת.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
תודה.
משה גפני (יהדות התורה):
שאלה חשובה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני לא אומר את זה כרגע – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני אתן את ההזדמנות לשאול.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני לא בא לחוות כרגע את דעתי – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
גפני שקט. אתה מייצג אותו. אתה עושה לו את העבודה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כן. אני בסוף גם אחווה את דעתי הפרטית. אבל אני משיב כאן כשר – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
את דעתך אנחנו מכירים מערוץ-2.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר, מספיק.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, סליחה. זה לא יכול להיות שאתה לא תיתן לו לסיים משפט אחד כמו שצריך. באמת.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בכל אופן, דומני שזה היה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, שפסק שמוסדות לימוד שלא ילמדו את לימודי הליבה לא יוכלו לקבל תמיכה מהרשות המקומית. כדי להתגבר על חוות הדעת הזו של היועץ המשפטי לממשלה – ואני מבקש מאוד סליחה אם זה לא הוא אלא בג"ץ פסק זאת כך – חבר הכנסת נהרי קידם את הצעת החוק הזו, שכמובן הגברת לבני באופן אישי וקדימה התגייסו לסייע לו, והכול בשם שלמות הקואליציה עכשיו ומתוך הפקרות מוחלטת לגבי עתידה הכלכלי והחברתי של מדינת ישראל. ואולי נזכיר גם את חוק נהרי השני, שמאפשר לבתי-הדין הרבניים לפסוק בדיני ממונות. זה כמובן בקשר לאמירותיה של הגברת לבני על החשיבות שהיא מייחסת למעמד האשה ולשוויוניות. התזה הרווחת לפחות אצל הגברת לבני והחוגים המקורבים לה היא שבבתי-הדין הרבניים נשים – ושוב אני לא פותח את זה עכשיו לדיון וזה לא בהכרח – – –
קריאה:
לא רלוונטי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבוד השר, יש לי הצעת ייעול. אני יכולה להציע הצעת ייעול תקנונית?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אפשר לגשת לוועדת – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא. אתה שר בממשלת ישראל, ולא אחת אני שמעתי את כבודו מעיר לחברי הכנסת, אשר עמדו פה על הדוכן ואמרו "ביבי", ואתה אמרת: "כבוד ראש הממשלה". בוא ותנהג כראוי. הגברת לבני היא חברת כנסת בבית הזה, והיא גם יושבת-ראש האופוזיציה. אז אני מבקשת: אם אתה מתייחס לחברת הכנסת לבני, תתייחס כראוי ואל תזלזל במעמדו של אף אחד.
רחל אדטו (קדימה):
במיוחד שזה לא רלוונטי לנושא.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גברתי, אני מוחה בתוקף. אני אמרתי כמה פעמים בתחילת דברי "יושבת-ראש האופוזיציה", ולהאריך כל פעם עם כל התארים – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, לא, לא. אני העזתי להעיר לך – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני לא קורא לה בשמה הפרטי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
– – לאחר שלא פעם, לא פעמיים וגם לא שלוש פעמים אמרת "הגברת לבני".
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בסדר גמור.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני חושבת שיש פה תקנון. בוא ונכבד אחד את השני.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מאה אחוז.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה לך.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אז אני אקרא לה: יושבת-ראש האופוזיציה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
עוד דקה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מאה אחוז. אני אמשיך לקרוא לה: יושבת-ראש האופוזיציה. אני אקפיד על זה מאוד.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
יש – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
בסדר גמור. אני מקבל.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך מאוד.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני מקבל. בכל אופן, יושבת-ראש האופוזיציה, שנזכרה בזמנים שהיו נוחים לה בחשיבות שוויון הזכויות של נשים במדינת ישראל, דווקא כשנאלצה להצביע על חוק נהרי השני, שמאפשר לבתי-הדין הרבניים לעסוק בדיני ממונות, באותו יום כנראה האידיאולוגיה שכה מנחה אותה, כנר לרגליה, נשכחה ממנה, וגם שם – איפה חבר הכנסת פלסנר? הוא לא מעוניין ללמוד את כל – – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
פה. אני עדיין עובר על הציטוטים שלך. אני נהנה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מאה אחוז.
יוחנן פלסנר (קדימה):
הדברים שלך פה היו מאוד משכנעים פשוט.
רחל אדטו (קדימה):
– – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מאה אחוז. וכמובן לא נשכח גם את העובדה שחוק טל, שבזמנו עבר על-ידי – נכון? – ראש הממשלה אז, שרון, שתמך, ואני לא זוכר אם זה היה באופוזיציה או בקואליציה, אבל הוא היה אז יושב-ראש הליכוד, אבל לאחר מכן מייסד קדימה, ובקדנציה הקודמת, או בזכותכם, חוק טל, שבעיני לפחות הוא אחד מאלו שהם בעייתיים מאוד באמירה של עידוד הציבור החרדי לצאת לעבודה, אז אתם אלו שהארכתם אותו בחמש שנים.
יוחנן פלסנר (קדימה):
גם את זה אני רושם לפני. אז כדאי – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לכן, אחרי שמדברים על כל הנושאים הללו, צריך היטב להבין שבאמת מדובר באחד ממפגני הצביעות והשקר הפוליטיים הקשים ביותר והמזעזעים ביותר בהיסטוריה של מדינת ישראל. כל כך למה? כי הרי רק לפני שבע שנים מי שעשה את אחד הצעדים הפוליטיים הקשים ביותר מול הציבור החרדי ושילם על זה מחיר פוליטי, הוא וגם מפלגתו יותר מאוחר, היה בנימין נתניהו, ראש הממשלה, כאשר הלך וקיצץ בצורה מאוד קשה ומשמעותית – –
שלמה מולה (קדימה):
אז עכשיו הוא משלם פיצויים על זה? – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – בקצבאות הילדים למשפחות ברוכות ילדים, וכידוע לכולנו מי שבעיקר נפגעים מכך זה הציבור החרדי והציבור הלא-יהודי. לכן, אותם אנשים בדיוק, בראשותה של יושבת-ראש האופוזיציה, שלאורך כל הדרך הוכיחו שאין גבול למה שהם מוכנים לעשות כדי לשמור על השותפות עם המפלגות החרדיות – שהם יבואו ויטיפו לנו מוסר על דברים כאלו? באמת אין גבול לצביעות הזאת. זו פעם אחת.
יוחנן פלסנר (קדימה):
זו הסיבה שבגללה לא הקמנו ממשלה ב-2008?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
פעם שנייה, חבר הכנסת פלסנר – – –
משה גפני (יהדות התורה):
יוחנן, התחרות מי עושה יותר רע לציבור החרדי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
מי עושה יותר רע לציבור החרדי – נתניהו או לבני? מי מנצח?
קריאה:
החרדים בסוף.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אנחנו עושים טוב – רוצים לעזור לכם לעבוד – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר, תודה רבה.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
די. חבר הכנסת גפני, סליחה, יש לך הצעה אחרת, נכון?
משה גפני (יהדות התורה):
לא, אבל – – – לציבור החרדי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בהצעה אחרת שלך אתה יכול לומר את אשר תרצה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
הרב ליצמן ביקש משהו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
הרב ליצמן ביקש שאלה, ואתה יודע שזה לא נהוג. אני אמרתי שאני אאפשר זאת.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
לא. – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תאמין לי שאני מכבדת מאוד את סגן השר ליצמן, והוא יקבל את השאלה.
נסים זאב (ש"ס):
– – – מאוד מאוד דואגים לנו, כי העבודה משחררת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת זאב.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אל תגיד דברים כאלו, חבר הכנסת זאב.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בואו וננצל את ההפסקה הזאת. כבוד השר ליצמן, בבקשה, שאלה קצרה. אפשר?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כן. אני – – –
משה גפני (יהדות התורה):
רגע, הוא שואל.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
יש לי שאלה לשר.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
שאלה שהיא קצרה מאוד. אתה יודע. זה לא – – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
האמיני לי שזה קצר מאוד – לא יותר מדקה. יש לפני את הפתק של המשא-ומתן הקואליציוני שיהדות התורה ניהלה עם קדימה. הנה, זה הפתק.
יוחנן פלסנר (קדימה):
הוא מחזיק מעמד כבר שנתיים – – –
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מקריא: הבטחת הכנסה – 1,040 שקל לחודש – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אל תקריא. אתה ביקשת שאלה. ביקשת שאלה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
אני מגיע לשאלה. 1,040 שקל לחודש לאברך הבטחת הכנסה שהבטיחה קדימה ליהדות התורה. מה תשובת השר? – שקדימה הבטיחה את הכסף והוא – – –
קריאה:
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
סגן השר, תודה רבה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
התשובה היא שקדימה לא נכנעה, ונתניהו הבטיח הכול מראש מתחת לשולחן.
קריאה:
– – – נתנה את זה. ציפי לבני נתנה את זה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. סגן השר, אני קוראת אותך לסדר. די.
נסים זאב (ש"ס):
נמשיך במורשת של קדימה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת נסים זאב, תודה.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
סגן השר, אנא שב במקומך.
יוחנן פלסנר (קדימה):
כל פעם מחדש. כל פעם ימציאו פתק.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
סגן השר.
נסים זאב (ש"ס):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
– – – היא לא נתנה לכם. היא לא – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת מולה.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
היא חתומה על זה.
משה גפני (יהדות התורה):
אתם צריכים להיות בשלטון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת גפני.
משה גפני (יהדות התורה):
לא. קדימה צריכה להיות בשלטון. – – –
רוברט טיבייב (קדימה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
הייתי יותר מבסדר ואפשרתי לכם לעשות משהו שהוא באמת – אל תגזימו.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
יוחנן פלסנר (קדימה):
תכתוב פי-עשרה – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אל תגזימו. חבר הכנסת פלסנר, די.
יעקב ליצמן (יהדות התורה):
– – – מה אתה רוצה? – – –
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
גברתי היושבת-ראש, הפעם השנייה שקדימה מנהלת מסע שקרי – זו גם העובדה שבימים האחרונים מציגים לציבור כאילו כבר אושרה מחדש הקצבה והעובדה שזה הופיע בספר התקציב כתקנה תקציבית מוכיחה שלמעשה מאחזים את עיני הציבור – –
שלמה מולה (קדימה):
נכון.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – והנה ראש הממשלה הקים ועדה שלמעשה – –
שלמה מולה (קדימה):
זה נכון.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – מסקנותיה ידועות מראש. אז אני קובע חד-משמעית – –
שלמה מולה (קדימה):
אז למה שמתם – – –?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – אתם משקרים במצח נחושה לציבור. אתם יודעים היטב שמדובר בתקנה תקציבית שנועדה אכן לשריין את הכסף ואת התקציב הזה – –
שלמה מולה (קדימה):
בג"ץ ביטל אותה. בג"ץ ביטל אותה. בג"ץ ביטל אותה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
למה לא שריינת כסף לסטודנטים?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת פלסנר, אני קוראת אותך בקריאה שנייה.
יוחנן פלסנר (קדימה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
מספיק.
שלמה מולה (קדימה):
– – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חבר הכנסת מולה, מספיק.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – ובמקביל ראש הממשלה, שאם היה רוצה לאמץ את החוק שהציע חבר הכנסת גפני ככתבו וכלשונו הרי היה אומר זאת – אין שום צורך להקים ועדה ולהמתין זמן, לא ארוך אומנם, וטוב שכך, אבל המטרה היא באמת – ופה אני אגיד אמירה שאצל מפלגת קדימה היא מאוד לא פופולרית, כי היום קדימה בצר לה, כשהיא רוצה לקבל את כל קולות השמאל הקיצוני במסגרת מסע גנבת הקולות ממפלגת העבודה שהיא התחילה בו, אימצה את העמדות של שינוי ורוצה לעורר עוד יותר ריב, ועוד יותר שנאה ועוד יותר קיטוב בתוך העם היהודי. לנו, לליכוד, אין שום כוונה ללכת אחרי קמפיין ההסתה של קדימה, שאני לא רוצה לכנות אותו בכינויים קשים, אבל אין לנו כוונה להיגרר אחרי הקמפיין הזה.
מצד אחד, יש לנו דאגה אמיתית וכנה לעתיד הכלכלה הישראלית, לראות איך יותר ויותר אנשים, אזרחים מהציבור החרדי, משתלבים בשוק העבודה לפי רצונם, אבל לפחות שיהיו להם גם הכלים להשתלב. ואני חושב שכולם כאן יודעים, הציבור לא מספיק יודע, שבשקט בשקט מתרחשת גם מהפכה כזאת, ויותר ויותר חרדים וחרדיות מצטרפים למעגל העבודה. יש לנו עניין להגביר את התהליך הזה. מצד שני, אין לנו שום עניין לראות עוני בחברה הישראלית, לא בציבור הערבי ולא בציבור החרדי ולא בשום ציבור. וצדקו מי שאמרו כאן שאותו דקדוק והסתה שעושים כלפי הציבור החרדי – לא מחפשים אצל ציבורים אחרים שיש בהם עוני.
אנחנו לא רוצים לראות עניים במדינת ישראל, ואנחנו רוצים שיהיו כלים לכל מי שרוצה להשתלב בשוק העבודה, ואנחנו גם רוצים לתמרץ אותו ללכת לכיוון הזה. אז לא ניבהל מההסתה, ולא ניבהל מההכפשה ולא ניבהל מהשנאה שאתם מנסים לעורר – –
שלמה מולה (קדימה):
מה זה הסתה? אני לא מבין אותך.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – כלפי החרדים וכלפי כל מי ששותף אתם.
שלמה מולה (קדימה):
למה אתה קורא לזה הסתה?
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
הציבור החרדי הוא ציבור חשוב, הוא ציבור שהולך וגדל במדינת ישראל, והוא תורם. וזה נכון, יוחנן פלסנר, חבר הכנסת – יכול מאוד להיות שהוא וסיעתו, או רוב סיעתו, לא רואים בלימוד תורה שום דבר שיש בו איזה ערך במדינת ישראל. יכול מאוד להיות. דווקא הגברת לבני, סליחה, יושבת-ראש האופוזיציה, שציטטה כאן את ז'בוטינסקי ועוד רבים אחרים, אני נותן לה את הקרדיט שהיא מבינה היטב שגם לימוד תורה הוא ערך חשוב מאוד כלפי המדינה היהודית. ולכן צריך לנסות ולקדם את הדברים האלו עם כמה שפחות שנאה – –
שלמה מולה (קדימה):
גם ללמוד וגם לעבוד.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – וכמה שפחות קיטוב – –
מרינה סולודקין (קדימה):
תורה ועבודה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – ואנחנו בוודאי לא נשמע – –
מרינה סולודקין (קדימה):
תורה ועבודה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
– – הטפות מוסר מאותם אלה שעשו בנושאים האלה הרבה הרבה הרבה יותר מאשר הליכוד ומאשר הממשלה הנוכחית.
שלמה מולה (קדימה):
תורה ועבודה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
ולכן אין לנו מה להתבייש. ואם תרצו – נעביר את זה לוועדה, ואם תרצו – נעביר את זה למליאה. ולכן, מבחינתי, גברתי היושבת-ראש – מה היו ההצעות של החברים, דיון במליאה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אף אחד לא מציע. זכותו של השר להציע, וזכותם של חברי הכנסת להביע התנגדות.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
מה חברי הכנסת – יש איזו עמדה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
השאלה מה כבוד השר רוצה: להעביר את הדיון הזה למליאה, להסיר את זה מסדר-היום?
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
ועדת הכספים.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
אני מבקש להעביר את זה לוועדת הכספים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אוקיי. הצעות אחרות.
רוברט טיבייב (קדימה):
למה ועדת הכספים?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זכותו להעביר לוועדת הכספים. זו הבקשה שלו.
רחל אדטו (קדימה):
הצעה אחרת.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
כבר נרשמו להצעה אחרת. סליחה, יש מסורת לבית הזה.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
כל ועדה שהכנסת תחליט.
רוברט טיבייב (קדימה):
ועדת ביקורת המדינה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
נרשמו שלושה, ומעבר לזה אין לי אפשרות. אני לא יכולה, לאחר שהשר כבר אמר את דברו, לרשום להצעה אחרת. נרשמו שלושה חברי כנסת.
יוחנן פלסנר (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, לפי סעיף 34 – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תמתין רק רגע בבקשה, שאני אסיים את המשפט שלי, עם כל חוסר הסבלנות שלך. אני מבינה שהנושא חשוב, אני גם יודעת מה אתה רוצה לומר. חבר הכנסת בן-ארי, בבקשה. יש לך דקה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זהו, כשמכים את החרדים, סימן שיש ריח של בחירות באוויר, והדברים היו פה נכוחים. אבל אני אומר, אם כנים דבריכם, בואו נחוקק חוק של אפליה מתקנת בקבלה למקום עבודה לחרדים. אתם מספרים שחרדים לא רוצים להתקבל למקומות עבודה, ואני מכיר מאות רבות שמסיימים – – –
משה גפני (יהדות התורה):
אלפים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – ואלפים שמסיימים קורסים אקדמיים ולא מוצאים מקום עבודה, הרבה פעמים בגלל צורת הלבוש ובגלל התרבות שלהם. בואו נחוקק חוק לאפליה מתקנת במגזר הציבורי ובמגזרים אחרים לקבלת חרדים לעבודה. בואו נמשיך את המהפכה שדיבר עליה השר גלעד ארדן.
וחוק נוסף שהייתי שמח – אני מעלה אותו, ואני אשמח שיצטרפו אלי, זה להרחיב את חוק ההסתה. לא יכול להיות שיעמוד פה חבר כנסת ויגיד: כל החרדים פרזיטים, כל החרדים לא עובדים. זו הסתה נגד ציבור שלם, ואין מי שיכול לפעול נגד הדבר הזה, והדבר הזה חייב להיפסק. אם היה פה דיון ענייני, הייתי אומר שיש פה דיון ענייני, רוצים לצרף את האנשים לשוק העבודה. הבעיה היא שמדובר פה בהסתה – הכה את החרדים, ולקחת 15 מנדטים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך. תודה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
זה מביש אותנו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה, חבר הכנסת בן-ארי. הדובר הבא, חבר הכנסת גפני, בבקשה.
מתארחים אצלנו כאן יושב-ראש הפרלמנט של מדינת סקסוניה התחתונה. אני רוצה לברך אתכם בברכת ברוכים הבאים לירושלים, לפרלמנט של מדינת ישראל, ואנחנו מקווים לראותכם כאן תמיד. תודה.
(מחיאות כפיים)
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
דקה. בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך דקה.
משה גפני (יהדות התורה):
אבל רמקול, מיקרופון.
שלמה מולה (קדימה):
לא רוצים שהחרדים ידברו, סגרו את המיקרופון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
בבקשה.
משה גפני (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, אני לא רוצה להתייחס לכל הדברים שנאמרו, כבר התייחסתי ואני אתייחס בעזרת השם. אני פונה אליכם, חברי קדימה: אתם עושים עוול גדול. תראו, סיעת יהדות התורה, ונדמה לי שגם סיעת ש"ס, מאז אני בכנסת, מאז חברי בכנסת, כל הזמן תמכנו בסטודנטים. לא היו איזה הצעות, לא במליאה ולא בוועדות, אלא אם כן היתה משמעת קואליציונית – אבל כל הזמן תמכנו בסטודנטים. אני העברתי בוועדת הכספים, עכשיו, לא מכבר, חוק שלא הצליחו להעביר קודם, חוק שפוטר ממס מלגות לסטודנטים, תמכתי ברפורמה במוסדות להשכלה גבוהה עם 7.5 מיליארד שקל לשנה. אני עשיתי את ההסדר באוניברסיטה הפתוחה. אנחנו תומכים במי שלומדים. אתם, כדי לנהל את המלחמה נגד ראש הממשלה נתניהו ונגד הליכוד – אני לא מדבר על זה שלקחתם אותנו בני ערובה, אבל למה אתם הסַתם את הסטודנטים נגדנו? מה עשינו רע לסטודנטים? מה כל זה נוגע לעניין?
בדקנו, היה דיון בוועדת הכספים, התברר על-פי נתוני החשב הכללי שרק מהמשרדים שאנחנו יודעים עליהם יש 450 מיליון שקל שמיועדים למלגות סיוע לסטודנטים. אני לא מדבר על חוק חיילים משוחררים, אני לא מדבר על התוכניות של מפעל הפיס – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
ולסיום.
משה גפני (יהדות התורה):
עוד דקה אני מסיים.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא, אני לא יכולה לתת לך עוד דקה. כל הצעה היא דקה. אתה כבר מדבר שתי דקות, אז לסיום.
משה גפני (יהדות התורה):
כן, אני מסיים. גברתי היושבת-ראש, היום באו לוועדה שני סטודנטים עם השטר הזה עם התמונה שלי, עם הכסף של הבטחת הכנסה לאברכים, שזה לא הפקר. אז חשבתי, אני יודע, סטודנטים. קראתי להם לחדר. הם קצת פחדו. שאלתי אותם: מי הזמין אתכם? הם אמרו לי: חבר הכנסת מולה. אם אתה רוצה לעזור לסטודנטים, חבר הכנסת מולה, אני יושב-ראש ועדת הכספים, חברי, יש להם כוח פרלמנטרי, אנחנו בעד הסטודנטים. בוא ננהל את המלחמה הפוליטית כאן. תגידו שלא צריך לימוד תורה, תגידו שלא צריך אברכים. מה סטודנטים? אנחנו תומכים בהם. יש לי עוד הרבה מה לומר לכם, אבל זה בהמשך.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. הדובר הבא – חבר הכנסת מולה, בבקשה. ותשתדל לעמוד בזמנים.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
זו ההזדמנות שלך להכחיש את זה עכשיו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לרשותך דקה.
שלמה מולה (קדימה):
גברתי היושבת-ראש, מר גפני, קודם כול אני מסכים עם בן-ארי: יש אפליה בהעסקת חרדים ועולים, עולים מאתיופיה בפרט. אין עוררין על כך בכלל. זאת לא השאלה. השאלה שאנחנו שואלים, האם את אי-העסקתם של האנשים צריך להנציח בחוק? זאת אומרת, לא מוצאים עבודה, אז ישבו בישיבה וילמדו ולא יעשו? זה דבר שלא ייעשה. הראיה לכך – שבית-המשפט העליון, בג"ץ, ביטל את האי-שוויון שהיה 30 שנה, בא ואמר: התקנה הזאת היא תקנה בלתי חוקית, בלתי שוויונית. הוא אמר עליה. בג"ץ הכריז כך.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
עכשיו, הנה, ראש הממשלה, כדי לשרוד, הוא רוצה אתכם.
משה גפני (יהדות התורה):
– – –
שלמה מולה (קדימה):
הוא רוצה אתכם. תראה, אני רוצה להגיד לך: אם ראש הממשלה היה כן, הוא היה מעביר את החוק שלך, אבל מכיוון שהוא רק רוצה אתכם בכיסא, הוא מורח אתכם, והוא עושה את המשחק על השולחן, סטודנטים וכן הלאה – מפריח בלון, הוא מצא סטודנט אחד שיש לו שלושה ילדים – סטודנטית אחת. הנה, עשה שוויון.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה.
שלמה מולה (קדימה):
לכן, גברתי היושבת-ראש, אני חושב, העניין הזה, אחרי שראש הממשלה – צריך להיפסק, החרדים צריכים ללכת לעבוד. תורה ועבודה כמו בברוקלין, בלונדון, בכל מקום בעולם.
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
מקבלים אותם לעבודה.
שלמה מולה (קדימה):
וזה אפשרי.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת מולה. מכיוון שהשר הציע ועדה כלשהי, אשר תיבחר על-ידי מי מחברי הכנסת, אני אשאל את כל אחד מהמציעים איזו ועדה, ולאחר מכן אנחנו נצביע. לאחר ההצבעה תינתן אפשרות להודעה אישית של חבר הכנסת פלסנר. ראשון הדוברים היה חבר הכנסת מוזס. איזו ועדה?
מנחם אליעזר מוזס (יהדות התורה):
ועדת הכספים.
השר להגנת הסביבה גלעד ארדן:
לא אמרתי שום דבר שמצדיק הודעה אישית.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אמרת. על-פי סעיף 34(א). טענת טענות, גם כנגד חבר הכנסת פלסנר אישית וגם כנגד סיעה, ואתה מוזמן שאני אקריא לך. אם אתה רוצה שאני אקריא לך את הסעיף, אני יכולה להקריא לך את הסעיף. אשר על כן, חבר הכנסת פלסנר גם הפקיד בידי מכתב שהוא רוצה לעשות זאת לפי הסעיף בתקנון, ואני אאפשר לו זאת.
יוחנן פלסנר (קדימה):
אל תיבהל, אני רק אסתמך – – –
משה גפני (יהדות התורה):
גם אני יכול הודעה אישית על השטר הזה?
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
לא. עכשיו אתה לא יכול כבר כלום, כי אני באמצע תשאול של חברי הכנסת, גפני. חבר הכנסת נסים זאב? – כספים. חבר הכנסת אלדד? – חוקה. חבר הכנסת אברהים צרצור – לא נמצא. חבר הכנסת פלסנר? – חוקה.
אם כך, חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נצביע – בעד זה להעביר את הנושא לוועדה, נגד זה להסיר אותו מסדר-היום; ועדת הכנסת היא זו שתכריע באיזו ועדה הנושא יידון.
הצבעה מס' 10
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 21
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה.
משה גפני (יהדות התורה):
21 חברי כנסת בעד האברכים. כל הכבוד.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
זה כבר משהו, אתה רואה?
21 בעד, לא היו מתנגדים, לא היו נמנעים. לפיכך אני קובעת שהדיון יועבר לוועדת הכנסת על מנת שתכריע באיזו מן הוועדות הסוגיה תידון, כספים או חוקה.