קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
ציון עשור למותו של מדחת יוסף
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום מס' 3788, 3796, 3827 ו-3834 – ציון עשור למותו של החייל מדחת יוסף ז"ל. חבר הכנסת חמד עמאר – ראשון הדוברים. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. השר המשיב הוא סגן שר הביטחון מתן וילנאי. אבקש לקרוא לסגן השר להיות נוכח באולם.
חמד עמאר (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אכן שנים רבות עברו מאז אותם רגעים מרים שבהם קיפח מדחת את חייו, אך הפצע טרם הגליד והשבר המוסרי טרם אוחה, וספק אם הדבר יקרה. עבורנו הרגעים ההם היו נמהרים, אולם עבורו הם היו לנצח. הוא מת מות גיבורים, אך חייו קופחו לאטם על שום חוסר התעוזה, היעדר ההחלטיות, ובשל אי-היכולת ליטול אחריות.
אין אני יכול להשתחרר מהמחשבות שליוו את מדחת בשעותיו האחרונות שלאחר פציעתו. הוא לבטח שאל ושאל: האם יבואו לחלצני? האם אזכה לראות את משפחתי? האם אספיק לבנות את ביתי ולהקים משפחה משלי? רגע לפני שעצם את עיניו ולפני שלבו נדם, הוא ענה לעצמו: לא ולא, כי הופקרתי, כי נפגעתי.
לכתו של מדחת באופן שבו התרחשה הותירה אותנו בשבר ערכי החמור ביותר שהיה מעודו בנוגע לרוח הלחימה ולתורת הלחימה של צה"ל. חיילי צה"ל יודעים שבמהלך לחימה הם עלולים לסכן את חייהם על מנת לנסות ולהציל את חבריהם, ועד לאותו מקרה הם נהגו כך. מאותו יום הם יודעים שהדבר הוא בעירבון מוגבל. האמון המוחלט, הבלתי מעורער בין החייל למפקדיו, הפך להיות לדבר התלוי בנסיבות הזמן והמקום ובשיקולים זרים. האירוע שייזכר, ושעדיף שייזכר לדורות, הפך לכתם בתולדות צה"ל, כתם שלא יימחק בקלות.
האירוע, לצערי, קרה ואת שנעשה אין להשיב. נותר לנו להקיש ממנו את המיטב עבורנו כמדינה וכחברה החפצות חיים. החיים שזומנו לנו רוויים סכנות וסיכונים, שמולם המנהיגות חייבת להתמודד.
אני מאמין כי חובה עלינו, לשם הפקת לקחים ולמען עתיד בנינו וביטחון מדינתנו, לבדוק ולחקור את אשר קרה באותם רגעים, כדי שנבין את השיקולים שעמדו מאחורי ההחלטות שהתקבלו אז. זאת על מנת שנוכל ללמוד מטעויות העבר לשם שיפור העתיד. משכך, אני קורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את הנושא לעומק ותגיש את מסקנותיה. זוהי גם חובתנו המוסרית והערכית כלפי המשפחה וכלפי חיילינו.
למשפחתו של מדחת אני אומר: אתם הקרבתם את היקר מכול. כאבכם ויגונכם מובנים לנו מאוד. תקוותנו היא שביום מן הימים תמצאו נחמה בכך שיופקו הלקחים הנכונים ממותו של מדחת, כדי שקורבנכם לא יהיה לשווא. יהי זכרו ברוך.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת חמד עמאר. חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת מגלי והבה, סגן יושב-ראש הכנסת. תודה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, לפני עשר שנים, בפרוץ המלחמה שנקראה אחר כך האינתיפאדה השנייה, תקפו עשרות מחבלים ערבים, שוטרים פלסטינים במדים ובלא במדים, ומאות פורעים חמושים באבנים ובבקבוקי תבערה את קבר-יוסף. שוטר משמר הגבול מדחת יוסף נפצע קשה מירי. הפרמדיק אסף פרלמן טיפל בו כמיטב יכולתו, נאבק על חייו והעביר בקשר דיווחים כי מדחת פצוע קשה וכדי להצילו יש צורך בחילוץ מיידי.
במרחק מאות מטרים משם, במוצב צה"ל בהר גריזים, ישבה כל צמרת הפיקוד: מפקד החטיבה ומפקד האוגדה ואלוף הפיקוד וגם הרמטכ"ל, והתייעצו טלפונית, ככל שאני יודע, גם עם שר הביטחון. כולם זכו מאז לכבוד ויקר וקידום. שניים מהם יושבים עמנו בבית הזה.
ארבע שנים קודם לכן, במה שכונה אירועי מנהרת הכותל, נהרגו שישה חיילי צה"ל בקרבות בקבר-יוסף. כלקח מאותם אירועים תוקנה פקודת "כתונת פסים" והוגדר כוח חילוץ משוריין שעמד ערוך ומוכן במפקדת החטיבה, דקות נסיעה מהקבר.
ולמרות זאת, בגלל ליקוי מאורות טקטי, אסטרטגי, ערכי, מורלי, העדיפו מקבלי ההחלטות שלא להפעיל כוח צה"ל לחילוץ חייל פצוע והעדיפו לפנות לג'יבריל רג'וב, ארכי-מחבל בזכות עצמו, כדי שהוא יחלץ את הפצוע. הדקות חלפו, מדחת יוסף המשיך לדמם, הלך ודעך. אסף פרלמן קרא שוב ושוב לחילוץ דחוף, אבל אהוד ברק, שאול מופז, יצחק איתן, בני גנץ, העדיפו לסמוך על ג'יבריל רג'וב ולא על צה"ל.
ליקוי מאורות אמרנו, כי מה שהוביל לרמיסת הקוד האתי של צה"ל היה שיקול פוליטי מעוות שראה בארכי-רוצח יאסר ערפאת שוחר שלום, שותפם של יצחק רבין, זיכרונו לברכה, וייבדל לחיים ארוכים שמעון פרס, לפרס נובל. הם לא הבינו דבר והיו שבויים בקונספציה שלהם וקיוו שאם ערבים יורים על אזרחים ישראלים וחיילים שלנו, ואנחנו נבליג ונירה על מגרשים ריקים ובניינים ריקים, הערבים יבינו שאנחנו שוחרי שלום. אז הקונספציה הזאת התפוצצה לנו בפנים, ולהתפוצצות קוראים האינתיפאדה השנייה, ויותר מ-1,000 ישראלים שילמו בחייהם על העיוורון הזה, ומדחת יוסף היה בין הראשונים.
המזעזע מכול היה הנימוק שהועלה: אם יופעל כוח צה"ל לחילוץ, עלולים עשרות ערבים ליהרג בחילוץ. לא חלילה חיילי צה"ל, אלא מחבלים, אויבים. וכדי לשמור על חיי מחבלים, נתנו למדחת יוסף למות.
קמה סערה ציבורית קשה. ערך יסוד של צה"ל נרמס: חייל הופקר למותו. אז התקיימה ועדת חקירה צבאית. ובצער גדול, בכאב גדול, בכאב אמיתי, עלי לקבוע שהוועדה טייחה את המסקנות, קבעה שהכול היה בסדר, השיקולים נשקלו, הדרגים אישרו. היום, אם אנחנו רוצים באמת שצה"ל והממונים עליו יפיקו לקחים מהפקרתו למוות ללא צורך של מדחת יוסף, יש צורך בוועדת חקירה ממלכתית.
עשר שנים חלפו, אדוני היושב-ראש, מקבלי ההחלטות התקדמו בחיים. מדחת יוסף מת, ואתו מתו כמה מערכי היסוד של צה"ל. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת מגלי והבה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת דני דנון.
מגלי והבה (קדימה):
אדוני היושב-ראש, השרים, חברי הכנסת, נחמץ הלב לעמוד כאן ולזכור בחור כארז, בן הכפר שלי, החייל מדחת יוסף. בן למשפחה שכל מה שעשתה, רצתה לגדל ולחנך ילדים שיתרמו לעצמם ולחברה שלהם. אני מכיר את המשפחה הזאת שנים רבות.
ב-5 בינואר מדחת היה אמור להיות בן 30. כשחושבים כיצד נפל מדחת יוסף עולות שאלות קשות ונוקבות, הכיצד אותם אנשים, אותם מפקדים, אותו שר ביטחון, שאמורים היו להבטיח את חייו, לא הצליחו לעמוד בכך. הם הפקירו אותו, הפקירו אותו למות, והם מינו ועדות חקירה שונות, והמסקנות של אותן ועדות הן שצה"ל פעל כשורה.
עשר שנים עברו ואנחנו צריכים לשאול את השאלות האלה: מדוע אנחנו ממשיכים לטייח? מדוע אנחנו צריכים להסתיר את העובדות? היו תחקירים והיו בדיקות שהוכיחו לכולנו שהיה שם מחדל. על המחדל הזה היה צריך לשלם את המחיר מי שהיה אז ראש ממשלה ושר ביטחון, וכן כל שרשרת הפיקוד שהיתה אמורה לטפל באירוע הזה.
אי-אפשר לדבר על ערכים ולהתייחס אליהם כאילו הערכים האלה, אין להם חשיבות. אי-אפשר לחנך דורות על ערך הרעות ועל הערך שלא מפקירים פצועים בשטח ולפעול להיפך. הרי החיילים שנשארו בחיים והיו שם בקבר ידעו לספר את האמת. הם אמרו את זה למפקדים שלהם. מה היו השיקולים שמנעו מאותם מפקדים לפעול כמו שמתחייב ולהציל את חייו?
האבסורד הוא שלפני כשבועיים התקיים אירוע עשור למותו ונפילתו של מדחת יוסף ביישוב בית-ג'ן. לצערי, לא יצא לי, לא יכולתי להשתתף, כי הייתי בחוץ-לארץ, אבל, אדוני סגן שר הביטחון, לא היה אף נציג צה"ל ולא היה שם אף פוליטיקאי, לפחות מאלה שצריכים להתנצל, לא רק בפני המשפחה אלא להתנצל בפני כל החברה הישראלית, בפני כל חיילי צה"ל, שידעו שדמם אינו הפקר. והערכים שחינכו את האנשים – שיעשו אותם הלכה למעשה ולא רק יפיצו ססמאות וינסו להיות מנהיגים, כשהם לא ראויים להנהיג לא את המדינה הזאת ולא את הצבא הזה.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
מגלי, רק דבר אחד. גם עמאר וגם אני היינו שם.
מגלי והבה (קדימה):
אני מודה – לא נתת לי לסיים – גם לך, גם לחבר הכנסת עמאר וגם לכל אלה שהשתתפו שם, המאות שהשתתפו, מכל היישובים ומכל המקומות ומכל הארץ, אבל מה שמפתיע אותנו – רבותי, אנחנו צריכים להיות הדוגמה.
ולכן, ממקום זה אני אומר לך, אדוני סגן שר הביטחון, צריך לעשות בדיקה מדוע. לפחות לתת למשפחה את התחושה – כי גם היום מפקירים אותם. מה שנעשה אז אנחנו יודעים, אבל לא לבוא להשתתף באירוע כזה של עשור לנפילתו של חייל, שכל חטאו שהיה חייל ולוחם שניסה להגן בהתאם לפקודות ולהנחיות שהצבא נתן לו?
ולכן, אנחנו נמשיך לעמוד לצד משפחת מדחת יוסף, נמשיך לחזק אותם ונמשיך לחקור את האמת, ואני מצטרף לקריאה של החברים שדיברו כאן להקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתחקור ותשים את העובדות, ושהצדק ייעשה למשפחה הזאת. תודה, אדוני.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת מגלי והבה. חבר הכנסת דני דנון, אחרון הדוברים. לאחר מכן תשובתו של סגן שר הביטחון מתן וילנאי. בבקשה, אדוני. אני לא הפרעתי ואני לא קטעתי אף אחד בדברים, אף שכולם עברו את שלוש הדקות, אבל בכל אופן – –
דני דנון (הליכוד):
נקפיד בזמנים.
היו"ר אורי מקלב:
– – מראש אני אומר, אולי אפשר להתכנס בזמן. תודה.
דני דנון (הליכוד):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים טיילתי עם בני בכורי בשומרון והגענו לתצפית בהר-ברכה על קבר-יוסף, ובני שאל אותי מדוע אנחנו לא נכנסים לראות את הקבר מקרוב – יוסף הצדיק. התשובה שנתתי לו היתה תשובה שמתאימה לדיון של היום: מכיוון שהיתה, ואולי יש, הנהגה חלשה. הנהגה חלשה שבזמן האירוע לא קיבלה את ההחלטה הנכונה, לשלוח את הכוחות הנדרשים לחלץ את מדחת יוסף, לחלץ את כוחות הצבא, והנהגה חלשה, שעד היום יהודים לא יכולים להגיע לקבר-יוסף.
ותראו שזה יוצא שכשמציינים עשר שנים למדחת יוסף מתקיים גם טקס נוסף בהר-ברכה – מציינים עשר שנים שלא ניתן להגיע לקבר-יוסף. זה קשור יחדיו, אי-אפשר לפרום זאת.
והלוחם האמיץ שלחם על הזכות של יהודים להגיע ולהתפלל בקבר-יוסף, היום הקהילה הדרוזית באה ואומרת: אנחנו דורשים משפט צדק, דורשים ועדה אמיתית שתבדוק מה שקרה. והציבור בישראל אומר: אנחנו מצטרפים לקריאה הזאת, ובאותה נשימה: אנחנו רוצים גם לחזור להתפלל בקבר-יוסף. וצריך הנהגה חזקה שתאפשר זאת. כמו שאנחנו מאפשרים ליהודים להגיע להתפלל בקבר רחל, להגיע להתפלל במערת המכפלה, אין שום סיבה שלא יגיעו להתפלל בקבר-יוסף.
היה לי התענוג המפוקפק להיכנס לתפילה בקבר-יוסף בשעת לילה מאוחרת. אז כמובן זאת חוויה מרגשת, אבל למה אנחנו צריכים להגיע ב-24:00, בחושך, כגנבים בלילה, למקום כזה?
אני חושב שאנחנו צריכים לקרוא היטב את הפרוטוקולים של מקבלי ההחלטות, שנמנעו מלקבל את ההחלטה הנכונה ונכשלו כשל חמור, וחלקם יושבים היום אתנו בכנסת, וצריך לומר שהם נכשלו בקבלת ההחלטה הנכונה באותו רגע, וזו העת לתקן.
התיקון יתבצע בקבלת החלטה ציונית, החלטה אמיצה, שתאפשר ליהודים להגיע להתפלל בקבר-יוסף, ונאפשר ליהודים להגיע עם כוחות הביטחון, ושידעו הפלסטינים שהניצחון והפשע שהם ביצעו בקבר-יוסף הוא לא לעד. ברגע שנחזור למקום, זה הניצחון האמיתי: אנחנו טעינו, חזרנו, נמצאים שם ומתפללים – ואני לא נכנס לכל ההיבטים של הסכמי אוסלו, מה כתוב שם, והסכמים אחרים על הזכויות שלנו במקום.
אני חושב שהיום צריך לומר למשפחתו של מדחת יוסף ולומר לקהילה הדרוזית האמיצה, שנלחמת אתנו יד ביד בכל מקום, בכל שעה: נכשלנו, והכישלון יתוקן על-ידי חזרה לקבר-יוסף.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני. סגן שר הביטחון מתן וילנאי, בבקשה.
סגן שר הביטחון מתן וילנאי:
כבוד היושב בראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, אכן ב-1 באוקטובר 2000 התחולל קרב בין שוטרי משמר הגבול וחיילי צה"ל לבין פלסטינים חמושים והמון מתפרע מסביב למתחם קבר-יוסף במזרחה של שכם. במהלך האירוע נפצע קשה, ומאוחר יותר נפטר מפצעיו, סמל מדחת יוסף, בן בית-ג'ן, זכרו לברכה. בעקבות כך מינה הרמטכ"ל דאז צוות תחקיר מבצעי לבחינת סוגיית הפינוי וכלל השיקולים הקשורים בו.
מהממצאים של הצוות עולים הדברים הבאים: במהלך האירוע היו מאות מתפרעים מסביב לקבר, עם פעולות אלימות קשות של אבנים, בקבוקי תבערה ואף ירי לכיוון המתחם, שממנו נפגעו חיילים, שוטרים.
עם פציעתו של שוטר מג"ב סמל מדחת יוסף, זכרו לברכה, החל הצוות הרפואי במקום בהענקת טיפול רפואי. הוזנק מסוק חילוץ, ובמקביל המפקדים, שהיו, כפי שצוין כאן, לא הרחק משם, החלו בהערכת מצב מה הדרך הראויה לחילוצו.
הרמטכ"ל מינה ועדת חקירה, והוועדה הדגישה את המחויבות לחילוץ הפצוע כשיקול מרכזי של המפקדים בשטח. לא היה ספק שצריך לחלץ אותו, זה לא היה דיון בכלל. השאלה היתה איך לחלץ אותו. ובעניין הזה, התוצאה היא שכשלנו מכיוון שמדחת נפטר מפצעיו, ולצערי כשלנו במקרה הזה.
אני חייב להגיד לנוכחים פה – שחלקם גם יודעים מה זה שדה קרב: זה קורה. אנחנו לא תמיד מצליחים, אנחנו גם נכשלים, וזה מה שקרה במקרה הזה, ואני רק יכול להצר על הנושא הזה.
ביולי 2003 דחה בג"ץ עתירה שדרשה הקמת ועדת חקירה לחקירת האירוע. צריך להדגיש גם את הדבר הזה.
האירוע המצער גבה את חייו של שוטר מג"ב, כפי שציינתי, לוחם מהעדה הדרוזית, שמהווה חלק משמעותי ואמיץ במערכת הביטחון כולה ובמשמר הגבול ובצה"ל בפרט.
בציון עשר שנים לנפילתו של מדחת, אני רוצה מכאן לשלוח את תנחומי הכנים למשפחה ביום עצוב זה של עשור לנפילתו של מדחת יוסף.
אני רוצה להדגיש בביטחון מוחלט שהנורמה הצה"לית בשום פנים ואופן לא השתנתה, והנביאים שאומרים שמעכשיו הכול אחרת – נער הייתי וגם זקנתי, חילצתי עשרות פעמים, נחלצתי עשרות פעמים, אף פעם לא דיברתי עם אף אחד, מקסימום דרג פיקודי אחד מעלי. אף פעם לא חצה את מוחי שמישהו כמו ראש ממשלה עוסק בחילוצי, או אני צריך לשאול אותו אם לחלץ או לא. זאת נורמה ברורה, חד-משמעית, עושים את מה שנדרש בתבונה ובקור-רוח. וזה מה שכשלנו בו במקרה הזה. אי-אפשר למרוח את זה, אכן זה היה כישלון.
הכנסת היא לא מקום לעסוק בנושאים הקרביים האלה. אנחנו לא מסתירים שום דבר. כל מה שנדרש להציג אנחנו נציג, אבל בשום פנים ואופן – וכבר בדברי הדוברים פה עלו נושאים פוליטיים, והכנסת היא פוליטית, מטבע הדברים – אני מאוד ממליץ לא להתחיל להידרדר במדרון שכל נושא קרבי – לא נושא אסטרטגי, לא נושא של מדיניות אלא אירוע קרבי, ויש רבים כאלה – יגיע לדיון במליאה ויקבל מייד אופי פוליטי.
אני מאוד ממליץ לחברי הכנסת שמעלים את זה ושלא מעלים את זה להיזהר מזה מאוד, כי זה מדרון שבקושי אנחנו יודעים איפה הוא מתחיל, ואין לי ספק שאנחנו לא יודעים איפה הוא מסתיים. ואנחנו כבר, לצערי, היום במצב של דה-לגיטימציה מוחלטת לפעולות צה"ל בכל מקום – אתם מכירים את זה היטב מהעולם, אז גם אצלנו זה יתחיל? בתוך הבית? אני מציע לשקול את זה פעם שנייה, ואני ממליץ להסיר – מעבר לדברים שאמרתי – להסיר את הדברים מסדר-היום של הכנסת.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני. האם המציעים מקבלים את דברי סגן השר? אם כך, יש לנו הצעות אחרות. ההצעה הראשונה האחרת היא של חבר הכנסת נסים זאב. אחריו, ההצעה השנייה, של מיכאל בן-ארי.
נסים זאב (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אני חושב שסגן השר נתן בעצם תשובה הכי ברורה שכן היה מחדל. היתה הססנות, היתה פחדנות, היתה ספקנות. לא היתה נחישות. יכלו להציל את החייל הזה. היו צריכים לעשות מעשה במקום לשבת שעות רבות עד שדימם המנוח יוסף מדחת. אני חושב שכן הופקו הלקחים, כך זה משתמע, ולכן כל הנושא בוועדת חקירה – מיותר כרגע.
אבל אני רוצה להזכיר לכולם את שני חיילי המילואים שנכנסו לרמאללה בטעות, ועשו בהם לינץ', וטבחו בהם בצורה אכזרית ביותר. גם שם צריך ועדת חקירה מדוע שר הביטחון שלנו לא עשה מעשה גם באותה תקופה. מדוע חיל האוויר לא היה במקום באותו רגע, עוד לפני שרצחו אותם? וידעו שהולכים לרצוח אותם. ובשעת הרצח? אולי היינו חוסכים את "עופרת יצוקה", שאולי היו חושבים שצה"ל מסוגל להפציץ טרוריסטים, גם אם הם בהמוניהם. היו צריכים לעשות מעשה באותה שעה, ואולי היינו חוסכים, במבצע כזה, בעיות אחרות שבאו בהמשך השנים.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, בבקשה. אני רק רוצה להזכיר לחברים שבהצעה אחרת זכות הדיבור היא דקה אחת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, הייתי משתכנע מדבריו של סגן השר שלא להביא דברים כאלה למליאה אילו הייתי משוכנע שבאמת אין מעורבות פוליטית בשיקולים של מפקדי צה"ל, והקונספציה שהביאה לאותו אסון, לאותו מחדל נורא ואיום שאנחנו מזכירים היום – הייתי מקבל את דבריו ולא מעיר, והיינו מסירים את זה מסדר-היום. אבל זה לא חשש, אלה דברים שאנחנו רואים עין בעין. הקונספציה הזו, כאילו יש לנו עסק עם שיתוף פעולה, עם מנגנוני ביטחון וכן הלאה, בזמן שאנחנו מטפחים כאן ארגון מרצחים, צבא של ארגון מרצחים, ומסייעים לו לחסל כנופיה אחרת, כדי שכנופיה אחת – הכנופיה של אבו מאזן – תתגבר על כנופיות אחרות; האשליה הזאת, לצערי הרב, תביא לשפיכות דמים נוספת. כדי שמדחת יוסף יהיה האחרון, כדאי שהנושא יבוא לסדר-היום כאן ויידון באופן ראוי.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לך, אדוני. אם הבנתי נכון, חבר הכנסת מיכאל בן-ארי הציע דיון בוועדה. האם המציעים מסכימים לדיון בוועדה?
מגלי והבה (קדימה):
ועדת החוץ והביטחון.
היו"ר אורי מקלב:
ועדת חוץ וביטחון, חבר הכנסת אריה אלדד?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
כן.
היו"ר אורי מקלב:
גם כן. אז אם כך – ההצבעה שלנו בעד היא בעד דיון בוועדת החוץ והביטחון. ונגד – זה בעד הסרה. מי שבעד, אני חוזר – זה בעד דיון בוועדה, ומי שנגד – תומך בהורדה מסדר-היום.
בבקשה, חברים.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 3
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
בעד – 7, נגד – 3, אין נמנעים. לפיכך אני קובע שהנושא יועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון – הנושא של ציון עשור למותו של מדחת יוסף. תודה רבה לכולכם.