קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
השביתה ברשויות המקומיות
היו"ר אורי מקלב:
אנחנו נעבור להצעה הבאה לסדר-היום, ויחליף אותי אדוני סגן היושב-ראש גאלב מג'אדלה. בבקשה.
שר הפנים אליהו ישי:
הוא מסכים – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מי זה מסכים? אני צריך להסכים. למה הוא צריך להסכים? אתה אומר שהוא מסכים שאתה תצא לחמש דקות. מי שצריך להסכים זה היושב-ראש. זה לא בכיר קדימה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
הוא יודע שאתה סר למרותו.
קריאה:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם היושב-ראש מסכים. אדוני, מסכים.
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 3768, 3784, 3792, 3797, 3809, 3810, 3811, 3816 ו-3818, בנושא: השביתה ברשויות המקומיות. על סדר-יומנו השביתה שמתוכננת בשלטון המקומי. ראשון הדוברים הוא כבוד חבר הכנסת זאב בילסקי.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה. אני כבר לא זוכר את מספר הפעמים שהתייצבתי פה על הדוכן כדי לזעוק את זעקתן של הרשויות המקומיות היהודיות, הערביות והדרוזיות. אני חושב, אדוני היושב-ראש, שממשלת ישראל משום מה מאמינה שככל שהיא תקצץ את מענקי האיזון, הרשויות המקומיות תוכלנה לחיות עם זה. צריך להבין שאותן רשויות במצב הסוציו-אקונומי הנמוך לא יכולות להמשיך ולהסתדר עם הקיצוץ המתמשך במענקי האיזון.
כדי לסבר את האוזן, לפני כשמונה שנים מענקי האיזון היו כ-4 מיליארד שקל. היום הגענו, בעזרתו האדיבה של יושב-ראש ועדת הכספים – שמתערב בנושא הזה והחליט לחרות את הנושא על דגלה של ועדת הכספים, בתיווכו הטוב של יושב-ראש ועדת הפנים – מנסים להגיע לכך שנקבל קצת יותר מ-2.4, והבטיחו 2.5, ועכשיו יושב-ראש ועדת הכספים מחפש יחד אתם עוד 100 מיליון כדי להגיד להם מאיפה אפשר לתת 2.6 כשהיה כבר 4.
מה אתם חושבים? באמת, ממשלת ישראל, מה את חושבת, שבאמת הרשויות המקומיות – באקה-אל-ע'רביה, דימונה, מעלות–תרשיחא, יכולות להסתדר? זה תל-אביב, זה רעננה, זה הרצלייה? מאיפה הם יביאו את הכסף, מאזורי התעשייה שנתתם להם? קחו את המגזר הערבי, תראו לי מגזר ערבי אחד שאנחנו יכולים להגיד לראש המועצה: תשמע, בוא תסתדר, תעבה, תביא עוד היי-טק לאזור שלך. איפה יש הדבר הזה?
במקום שממשלת ישראל תקיים את חובתה ותעזור לאותן רשויות שקשה להן, שלא יכולות להסתדר לבד, מכבידים את העול וכל הזמן מקצצים במענקי האיזון.
אני רוצה להודות לראש הממשלה שלאחר תקופה ארוכה הסכים לפגוש את נציגי השלטון המקומי. ואכן, בשבוע הבא תתקיים פגישה בלשכתו. אני מאמין שאם ראש הממשלה – הלוא בסך הכול הוא גם מבין קצת בפוליטיקה – אם הוא אמר שהוא מוכן לפגוש אותם, כנראה יש לו בשורות טובות, אחרת אני לא רואה טעם לפגישה.
אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, בשם עשרות רשויות מקומיות: אתם מביאים אותנו לפשיטת רגל. הרשות המקומית לא יכולה לשלם משכורות, לא יכולה לנהל את מערכת החינוך ולא יכולה לנהל את הרווחה.
צריך להבין. מי שלא היה פעם בשלטון המקומי, לא יבין את זה. האזרח, הוא לא מכיר את השולחן הזה, הוא לא יודע מי זה השר עוזי לנדאו. אולי הוא יודע, הוא יודע את מעלותיו של השר, אבל הוא לא בא אליו. יש לו בעיה – הוא בא אל ראש העיר. הוא רוצה להחליף מנהל בית-ספר – הוא בא אל ראש העיר. הוא רוצה שירותי מועצה דתית – הוא בא אל ראש העיר. משהו לא בסדר בכביש ליד הבית שלו – הוא בא אל ראש העיר. ראש העיר אומר לו: תראה, זה כביש ראשי, זה באחריות מע"צ. הוא אומר לו: אתה יודע איפה זה המשרדים של מע"צ? הוא אומר לו: כן. הוא אומר: תלך לשם, תסדר לי את זה. ככה מתפקד ראש רשות במדינת ישראל.
ממשלת ישראל, במקום לעזור לראשי הרשויות, שיוכלו לספק את המינימום הנדרש, מביאה אותם להיות פושטי יד ופושטי רגל. מה קורה כתוצאה מכך? רשויות קורסות. רשויות קורסות, ממנים ועדה קרואה, מפזרים, מביאים אנשים ועושים ועדה. והפלא ופלא, עוד יותר גירעונות. אז גם תרופת הפלא הזאת לא עוזרת. אם תבדוק, אדוני היושב-ראש, כמה עולה להבריא את הרשויות שמלכתחילה יכולת לשמור עליהן, תראה שהחשבון הוא שעדיף מההתחלה לתת את הכסף.
אני רוצה להודיע לממשלה שהדרך שלה תביא לכך שהרשויות תקרוסנה, זה יעלה הרבה יותר, אנחנו נפסיק לתת שירותים לתושבים, וחבל.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני.
זאב בילסקי (קדימה):
יש לי עוד 34 שניות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אבל להודות לך תמיד אפשר.
זאב בילסקי (קדימה):
בסדר. אני מודה לך על התודה, ומוסיף לעצמי עוד 20 שניות על – כן, בסדר?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
על ההפרעה – –
זאב בילסקי (קדימה):
על ההפרעה. אני מודה לך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
– – מצד היושב-ראש.
זאב בילסקי (קדימה):
ולכן, אני נמצא פה כדי לזעוק את זעקתן של הרשויות המקומיות הערביות, הדרוזיות, אלה שבפריפריה, אלה שלא יכולות, ולבקש מממשלת ישראל לבקש משר הפנים – ובאמת, אני פונה אליך, ידידי שר הפנים, אני יודע את היכולות שלך, יש פה אנשים באולם שמכירים יותר טוב ממני את היכולות של שר הפנים הנוכחי: אם תרצה – אין זו אגדה. תאמין לי, תלך לראש הממשלה ותוכל להביא מזור לאותן רשויות מקומיות שכל כך מחכות לרגע הזה שאנחנו נצליח לפתור את המצוקה הכספית שלהן, וראשי הרשויות יתרכזו במה שהם צריכים לעשות. אני מודה לך, אדוני היושב-ראש – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה.
זאב בילסקי (קדימה):
– – גם על תוספת הזמן וגם על התודה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני יכול לבקש שתדלג עלי – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
– – כדי שיגיע שר הפנים?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת אברהם מיכאלי. לא, אנחנו משחררים אותך.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
לא, לא, לא, לא. אני מבקש לדבר כששר הפנים נמצא פה. זאת זכותי, אדוני.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אי-אפשר לשחרר אותך?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
זאת זכותי. אני מבקש.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, חבר הכנסת מיכאלי.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מיכאלי יגיד לו בסיעת ש"ס מה הוא רוצה. פה הוא ידבר לאומה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
הוא פונה אל שר הפנים בפנים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הוא יגיד את זה בסיעה בשידור חי.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
האם הקשבתי טוב והיושב-ראש שחרר את השר לחמש דקות?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אם שמעתי טוב, היושב-ראש שחרר אותו לחמש דקות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם הוא לא חוזר, אני מפסיק את הישיבה. כדאי שהעוזרים יגידו לו.
אורי מקלב (יהדות התורה):
אתה יכול לנצל את זה, חבר הכנסת מיכאלי. השר לא נמצא.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בבקשה, אדוני.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
אני מרשה לעצמי לדבר גם בלי השר.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אכן זעקתם של ראשי הרשויות מוצדקת. מדובר פה באמת בשחיקה שחלה במענקי האיזון. אבל לצערנו זה לא התחיל בשנה האחרונה ובממשלה הנוכחית. ידידי חבר הכנסת זאב בילסקי, לצערנו גם בממשלה הקודמת, בראשות שני שרי פנים בממשלת קדימה, הזעקה הזאת נשמעה. אז אתה לא היית בכנסת, אבל הזעקה הזאת נשמעה פה, ולא רק שהיא נשמעה, לצערנו השביתות של ראשי הרשויות נערכו גם אז. אם נבוא היום ונאמר: הממשלה הנוכחית, שר הפנים הנוכחי הוא לא זה שעושה את מה שצריך לעשות, בוא בבקשה נהיה הוגנים לפחות, שלא נפנה לכתובת הלא-נכונה את הטענה שלנו.
אנחנו, ככנסת, תומכים בראשי רשויות. אנחנו מבינים את המצוקה שלהם. חבר הכנסת בילסקי, אחד כמוך, שיודע מה זה לנהל רשות, אנחנו יודעים כמה חשוב לאזרחים שהרשות תתפקד כמו שצריך, והרשות יהיו לה באמת אותם תקציבים שאמורים לאפשר לתושבים לחיות בצורה נורמלית ולא לעשות את עבודתה של הממשלה. במקום שהממשלה תזרים את התקציבים האלה לאזרח, שהרשות תעשה במקום הממשלה.
ולכן באמת, בתחילת העשור – נכון, אתה צודק, מענקי האיזון היו הרבה יותר גבוהים. שר הפנים יודע היטב כמה הממשלה רצתה לתקצב, כמה תקצבה בכלל בקדנציה הקודמת, כמה הממשלה רצתה לתקצב מלכתחילה. אבל גם עם כל הכוחות שאנחנו נצטרך לתת לשר הפנים – ולא לבוא ולעשות שביתות נגדו והפגנות נגדו; כמה כוחות אנחנו צריכים לתת לשר הפנים כדי שיבוא לאוצר ויעמוד באמת בדרישה מוצדקת לבוא ולחזק את ראשי הרשויות, כדי שראשי הרשויות לא יקרסו באמת.
רק היום שמעתי בתקשורת שראשי רשויות מעלים גם את הארנונה. אני חושב שיש בזה מן הטעות, לפחות לגבי רוב גדול מן הרשויות, שאולי יכולות להסתדר בלי העלאת הארנונה. עובדה היא שהודיעו כמה רשויות, שהן לא רשויות הכי עשירות, שהן מוותרות על העלאת הארנונה, אף-על-פי שאין להן כסף, אף-על-פי שחסר להן, כי בסוף על מי זה נופל, העלאת הארנונה? על אותם נזקקים, על אותם חלשים, על אותם אלה שהארנונה הגבוהה בשבילם זה להוריד עוד קצת כסף מהלחם שהם אוכלים.
לכן אני מציע שאנחנו, ככנסת, נחזק את שר הפנים, נחזק את הכוחות שפועלים פה למען הגדלת התקציבים של ראשי הרשויות. ואני חושב שלא יהיה מוגזם אם נאמר שממשלת ישראל צריכה לעשות סדרי עדיפויות, וראשי הרשויות הן בסדר עדיפות אחר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת זבולון אורלב. אחריו – חבר הכנסת מוחמד ברכה. בבקשה, אדוני.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חי בתחושה שלצערי אין מודעות מלאה בממשלה לתפקיד של השלטון המקומי. אני בתחושה שרבים משרי הממשלה לא מבינים שמי שנושא בעול העיקרי של מתן השירותים האזרחיים לאזרחי המדינה הוא לא משרדי הממשלה אלא דווקא השלטון המקומי; וגם אם משרדי הממשלה נותנים שירותים כאלה ואחרים, בסופו של דבר מי שעומד באופן ישיר מול האזרח, מי שמהווה את הכתובת הישירה כלפי האזרח, זה השלטון המקומי.
לכן יש מנהג מגונה של הממשלות לדורותיהן, שבכל מה שקשור בהטלת משימות נוספות, הטלת אחריות נוספת, כאן נוהגים בנדיבות מופלגת. בקלות רבה המדינה אומרת: אתה יודע מה? אני יותר לא אממן ולא אעשה. תעשה את זה אתה, אין בעיה, בכל תחומי החיים. מאידך גיסא, מונעים מהשלטון המקומי את האמצעים.
אני יודע שהיתה עוד הצעה מגונה אחת. הואיל ויש ערים נטולות מענק – נדמה לי 15 ערים הגדולות, קוראים לזה כך – שאגב, לדעתי, מקיפות את רוב אזרחי המדינה – אז אומרים: מה הבעיה? העשירות יביאו לעניות. אבל אז מה יקרה? היום, למשל, עיריית תל-אביב מממנת בתחום החינוך, שאני קצת מבין בו, הרבה מאוד שירותים נוספים שהמדינה לא נותנת. אם יבקשו מעיריית תל-אביב להפחית את התקציב שלה כדי להעביר למקומות אחרים, אז היא לא תיתן את הדברים הנוספים. כלומר בכל מקרה גם התלמיד בתל-אביב ייפגע, כי לא יהיה לתל-אביב לתת גם לאלה וגם לאלה. לכן ההצעה הנואלת הזאת, לקחת מהעשירות ולתת לעניות, זו עוד הצעה מגונה במסגרת ההתייחסות של השלטון המרכזי לרשויות המקומיות.
להערכתי, לא יהיה מנוס בסופו של דבר אלא לחוקק את חוק הרשויות המקומיות – לא בדברים המרגיזים של נטילת סמכויות של נבחרים וכדומה, שיש שם בחוק ההוא, ולא ניסיון לבטל או לצמצם את האחריות של יחידות הביקורת, כמו שהיה ניסיון, וכדומה, אלא להגדיר את המשימות בחוק והמימון הצמוד לכך. כפי שחוק חינוך חובה, למשל, מחייב את המדינה לממן באופן מלא את חוק חינוך חובה, לפחות במינימום שלו, כך אם יטילו שירותי חובה על השלטון המקומי, זה יחייב, ולו גם באופן משפטי בבג"ץ, את התקצוב המלא.
אני ממליץ בפני שר הפנים שיוביל מהלך מאוד ברור. הוא יעורר מחלוקת כבדה, אדוני השר, יהיו כאן ויכוחים, אבל בסוף הוויכוח נדע: אם יש תקציב – יש שירותים; אין תקציב – אין שירותים. וידע האזרח מי אחראי לכך: לא ראש העיר אלא הממשלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה לאדוני. חבר הכנסת מוחמד ברכה. אחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי הכנסת, אקדים ואומר לכבוד שר הפנים, סגן ראש הממשלה: אתה יכול לפתור את המשבר. יש לך הכוח הפוליטי, יש לך המעמד בתוך הממשלה, ואני מניח שיש לך הדאגה לשלטון המקומי. גם לך יש אנשים שאמורים לתת תשובות לאזרחים ולתושבים.
הדבר שאתה צריך להכריע בו, לדעתי, הוא אם אתה רואה בתפקידך כשר הפנים את התפקיד המרכזי שלך בממשלה. אם זה חלטורה שאתה עושה אותה נוסף על דברים אחרים, יכול להיות שזה לא עומד בראש סדר העדיפויות שלך. אם אתה שר הפנים, ומשתמע מכך שאתה השר לענייני השלטון המקומי – וקיימים במדינות אחרות, והרעיון הזה עלה באותה ישיבה עם ראשי הרשויות לפני יומיים. אם אתה רואה עצמך כשר השלטון המקומי כחלק מתפקידך כשר הפנים, אני חושב שאפשר לפתור את הבעיה מייד, ואתה יכול ומסוגל, ויש לך הכוח הפוליטי לבוא לישיבת הממשלה, לראש הממשלה, ולומר לו: אני זקוק ל-500 מיליון שקל באופן דחוף, להכניס אותם לבסיס התקציב, כדי לפתור את הבעיה של השלטון המקומי במדינת ישראל.
זה לא כדי להגיע לרמת השירותים ולרמת התקצוב שהיתה קיימת, נגיד, לפני עשר שנים, אדוני היושב-ראש; זה כדי לפתור את הבעיות הבוערות של עכשיו. השערוך של מענקי האיזון לפני עשר שנים במונחים של היום הוא כ-4 מיליארד שקל, ועל-פי הסיכומים של האוצר, היקפם היום הוא 2.4, כלומר אנו בפיגור של מיליארד ו-400 מיליון לעומת לפני עשר שנים. אנחנו מדברים על חצי מיליארד כדי רק לכבות את השרפה, ולא לחזור לאותה רמה של שירות ושל תקצוב שהיתה קיימת לפני עשר שנים.
תקציבי הפיתוח בשלטון המקומי עמדו לפני כמה שנים על כ-600 מיליון שקל – משוערך, כמובן, למונחים של היום. בשנת 2010 – ואתה, שר הפנים, לאורך כל השנה, כנראה, תישאר בתפקיד הזה עד 31 בדצמבר – הם נקבעו ל-200 מיליון שקל. 600 מיליון זה שליש תקציבי הפיתוח, ושלא לדבר על דברים אחרים – על השתתפות בתקציבי חינוך ועל אישור תוכניות הבראה שיועדו להן כ-600 מיליון שקל, אבל טרם קודמו כל תוכניות ההבראה ברשויות המקומיות, כולל תוכניות הבראה ברשויות שמנוהלות על-ידי משרד הפנים, על-ידי ועדות קרואות ועל-ידי חשב מלווה.
אני מציע לך, אדוני השר, להיכנס בעובי הקורה. בסופו של דבר זה התפקיד שלך, ועל-פיו אתה נשפט איך אתה מתפקד ואיך אתה עושה ואיך אתה פועל. אבל גם, אם אתה טוען שאתה מפלגה חברתית, אין מקום שיש בו מגע יומיומי בין האזרח לבין השלטון יותר מאשר השלטון המקומי. אתה נדרש, אדוני שר הפנים, לקום, לא לתת לנו תשובות, לחברי הכנסת, אלא ללכת לממשלה כבר ביום ראשון ולהגיד: עד כאן. אחרת, אם השלטון הזה יקרוס, אני לא יודע אם משרד הפנים יוכל למלא – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה. חבר הכנסת ניצן הורוביץ, בבקשה. אתה נכנסת כשכבר קראתי לחבר הכנסת הורוביץ. בבקשה, חבר הכנסת הורוביץ. אחר כך – חבר הכנסת צרצור, ואחר כך – אתה תסגור את הרשימה. יש סדר במדינה. זו מדינה של חוק וסדר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אני שמח שאתה אומר את זה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תמיד אמרתי את זה. בבקשה, אדוני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה. אני חושב שמה שאנחנו רואים כאן זה מפגן של אחידות דעים – נדיר בכנסת הזאת – מכל קצווי הקשת הפוליטית ביחס למשבר הרשויות. אני לא רוצה לחזור על מה שאמרו קודמי, אני רק רוצה לתת שתי דוגמאות למצב הבלתי-אפשרי הזה, שבו מטילים על הרשויות המקומיות חובות, כולל בחוקי הכנסת, בלי לתת תקצוב הולם.
דוגמה ראשונה – הרפורמה בחוק התכנון והבנייה שמונחת לפתחנו נועדה בין היתר להרחיב את סמכויות הוועדות המקומיות, ומימוש הסמכויות החדשות יטיל על הרשויות המקומיות הוצאות כבדות, ומקור המימון לא ברור. למשל, סעיף 107 בהצעת החוק קובע כי העברת הסמכויות לוועדות המקומיות דורשת תגבור בכוח אדם מקצועי, שיפור מערכת המידע והמחשוב, ייעול רמת השירות והאכיפה, וכל השינויים האלה, שהם כבדים, הוצעו בלי שנערכה בחינה כלכלית של העלויות שיושתו בפועל על הרשויות המקומיות ועל היכולת של הרשויות האלה לעמוד בעלויות האלה; ומה שיביא, כמובן, להרחבת הפערים שכבר קיימים בין רשויות חזקות לחלשות. עוד מחלישים את הרשויות המקומיות על-ידי כך שקבעו שוועדות מקומיות שלא יסיימו את התהליך הזה – תהליך ההסמכה לפי חוק התכנון והבנייה החדש – בתוך חמש שנים, יעבירו את הסמכויות לוועדה ממלאת-מקום, שבה יהיה רוב לנציגי הממשלה, בלי שום נציגות של השלטון המקומי.
חייבים להבין שההשקעה התקציבית הנדרשת בהתאם להצעת החוק הזאת יכולה להיות נטל משמעותי מאוד על מרבית הרשויות המקומיות, שגם כך סובלות שנים ארוכות ממצוקה תקציבית וגירעון וכו'.
אתן עוד דוגמה; היא משמעותית פחות מבחינת העלויות, אבל היא חשובה כדי להבין כאן את המנגנון המקובל. סוגיית היטלי הטמנת אשפה: השר להגנת הסביבה גלעד ארדן הודיע שהוא רוצה להעלות את היטלי ההטמנה. הרי על-פי ההיטלים האלה, הרשות צריכה לשלם על כל טון פסולת שהיא טומנת, כחלק מהמגמה לעודד את הציבור למחזר, להפריד, להקטין את היקפי האשפה. וזה בסדר, המגמה הזאת היא בהחלט חיובית, ואני מברך על העלאת היטלי הטמנה. אבל זו עוד התחייבות כספית שמשיתים על הרשויות המקומיות בלי שנותנים להן תקציב. מאיפה רוצים שהם ישלמו את ההיטלים האלה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים, אדוני.
ניצן הורוביץ (מרצ):
בקיצור, אדוני היושב-ראש, אדוני שר הפנים, כפי שאמרו כאן גם קודמי, הרשויות המקומיות הן שמספקות את רוב השירותים לאזרחים. מצד אחד מורידים להן את מענקי האיזון ומצד שני מעלים את הארנונה, כך שהאזרח ברשויות משלם יותר עבור פחות שירותים.
אני חושב שראינו כאן מפגן דעות אחיד שאומר שבמצב הזה אי-אפשר להמשיך, ואני חושב שתקציב המדינה שעומד להגיע הוא המקום הנכון כדי לטפל בזה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת צרצור, בבקשה. שיח' אברהים צרצור.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
למה אתה לא מעלה אותי, אני רוצה להבין? אדוני היושב-ראש – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אמרתי לך, זו מדינת חוק וסדר. ברגע שאתה נכנס אחרי שתורך עבר, משלימים את הרשימה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
התור שלי לא עבר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, עבר.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
התור שלי אחרי ברכה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אתה נכנסת כאשר כבר קראתי להורוביץ. אתה צריך לבוא בזמן. בבקשה, חבר הכנסת שיח' אברהים צרצור. אתה אחרי האחרון.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, היות שהרבה מים זרמו בצינורות של הדיון הזה, אני אתמקד בשתי סוגיות בקצרה. הסוגיה הראשונה היא חלוקת התפקידים בין משרד הפנים למשרד האוצר. אני, באופן אישי, הייתי עד, בבואי ללוות הרבה ראשי מועצות מקומיות, ראשי עיריות, בהרבה דיונים הנוגעים לתקציבים, לבעיות שלהם, לאתגרים שהם עומדים בפניהם, וחשתי על בשרי את החלוקה הזאת המוזרה בין משרד הפנים למשרד האוצר. בדיונים שהיו בין ראשי הרשויות המקומיות לבין שר הפנים, שר הפנים טען לאורך כל הדרך שהוא מוכן לעזור לרשויות המקומיות בכל הכוח, אבל לצערו הרב הכספים נמצאים במשרד האוצר. משרד האוצר לא מעביר את הכספים, ולכן אין לו מה לתת. כשפונים אל משרד האוצר, משרד האוצר טוען טענה אחרת: אנחנו העברנו את הכספים למשרד הפנים וכו'. כל ראשי הרשויות המקומיות, כל המועצות המקומיות, כל העיריות נופלות בין הכיסאות. זה דבר שאני מאוד מקווה שאני אשמע היום באופן אישי, וגם כולנו נשמע, שאכן הפינג-פונג הזה בין משרד הפנים למשרד האוצר בא על סיומו בצורה הטובה ביותר, לטובת השלטון המקומי.
הסוגיה השנייה היא גדיש-שיינין. כולנו יודעים שלפני שנים רבות היתה ועדה שנקראה ועדת-גדיש, שקבעה את הנוסחה לחלוקת מה שנקרא "תקציבי איזון ברשויות המקומיות". בהחלטת הממשלה מס' 2899 מיום 6 בינואר 2008, הממשלה החליטה להקים ועדה חדשה שנקראת ועדת-שיינין. הוועדה הזאת קבעה נוסחה חדשה, שמצד אחד לא פוגעת ברשויות החזקות, היות שיש כאלה שהתרשמו שהוועדה הזאת המליצה לקחת מהרשויות החזקות ולתת לרשויות החלשות. מעיון מעמיק בהמלצות של הוועדה הזאת מתבררת התמונה החד-משמעית: ההמלצות האלה לא פוגעות ברשויות החזקות, אבל באו כדי לעשות צדק עם הרשויות החלשות. זה מסתכם בסך 350 מיליון שקל שצריך להוסיף כדי לאזן את התמונה.
שר הפנים, כפי ששמעתי, סירב לאשר את ההמלצות של ועדת-שיינין, בטענה – אולי מוצדקת מצדו – שאין לו כסף, הכסף הזה לא נמצא אצלו בקופה. ולכן, כל עוד הכסף הזה לא הוזרם אליו, לוורידיו, ממשרד האוצר – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שיח' אברהים, נא לסיים.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
משפט אחרון. – – הוא לא יכול לאמץ את ועדת-שיינין.
לכן אני חושב שהגיע הזמן שהכנסת הזאת תחליט באופן סופי איך להביא את משרד האוצר ומשרד הפנים לשולחן אחד, כדי לחרוץ את הדין של כל השלטון המקומי בצורה חיובית. תודה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. אחריו – כבוד השר ישיב.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, אנחנו מלאי הערכה על שמירת החוק והסדר במליאה. חברי חברי הכנסת, הנושא הזה של רשויות מקומיות חוזר לכך בסוג של דז'ה-וו, מדי פעם בפעם. כמו בפעם שעברה, אני רוצה לרדת מהפרטים של ההטמנה ותקציבי האיזון ולקרוא לנו-עצמנו לסדר בעניין הזה.
לא פעם, כשאנחנו יושבים בישיבת הסיעה על החוקים שעומדים לעלות באותו שבוע, אומר מנהל הסיעה: מיכאל, אתה באופן עקרוני נגד כל חוק שקשור לשלטון המקומי. והכוונה היא שכל פעם שיש פה איזה חבר כנסת שרוצה לגרוף איזה סוג של הון פוליטי, הוא אומר: ניתן הנחה. אני אתן לכם דוגמה: במושב הקודם עלתה הצעת חוק לפטור מארנונה את האקדמיה ללשון העברית. אני נגד האקדמיה ללשון העברית? ועוד איך אני בעד האקדמיה ללשון העברית. אני רוצה שיקבלו תקציבים פי כמה וכמה. השאלה היא, מהכיס של מי אנחנו לוקחים את זה. לשבת כאן ולהיות חכמים גדולים, ולשלוח יד לכיס של השלטון המקומי ולהגיד לו: תעשה הנחה לפלוני והנחה למוסד אלמוני – רבותי, זה בעצם היסוד שמביא לקריסה. אנחנו לוקחים את השלטון המקומי והופכים אותו לריק מתוכן. בלי להרהר אנחנו שולחים יד אל הכיס שלו ולוקחים.
היה פה חוק בכנסת הקודמת, חוק הספריות. הנה מה טוב ומה נעים. לנו בבית אין טלוויזיה, ברוך השם הילדים קוראים. זו אחת המריבות הקשות בבית – לי מגיע שלושה ספרים, לך מגיע ארבעה ספרים. הספרייה זה הדבר שיש לילדים, זה תרבות הפנאי שלהם, דבר נהדר. ושילמנו על זה כמו שצריך. פתאום יש חוק הספריות שלא צריכים לשלם. אומר לי ראש הרשות, שבמקרה הוא גם קרוב משפחה שלי: מאיפה אני אקח את הכסף? עד עכשיו היה לי 50,000 השקל שגביתי מהאנשים, יכולתי לממן, יכולתי לפתח. עכשיו, מן הגורן ומן היקב – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
לא, לא, הוא טועה. ראש הרשות שלך טועה, עם כל הכבוד לו, או שהוא לא מכיר את החוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
הוא מכיר את החוק ומכיר – – – גם כן. גם את החוק וגם את החור.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו חוקקנו את החוק, אז תגיד לו שילמד את החוק. החוק בא לתגבר את הספריות ולשחרר את האזרח מהתשלום פי כמה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל לא נתתם לרשות. הרשות המקומית לא קיבלה שום פיצוי עבור זה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
היא קיבלה פי כמה, אל תגיד לי.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היא לא קיבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אז אני אומר לך, אני חוקקתי את החוק. לך תגיד לו שילמד את החוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתה חוקקת את החוק, וראש הרשות הוא – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תגיד לו שילך ילמד אותו.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
והנושא הזה, כשעלה, ועד היום – – –
שר הפנים אליהו ישי:
תבררו את זה ביניכם אחר כך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אז אני מציע לך, תגיד לו שילמד את החוק.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
ילמד את החוק, הלוואי – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הוא קיבל כסף פי כמה. אנחנו הגדלנו את התקציב פי כמה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אתם יודעים מה, אולי הדוגמה הזאת לא טובה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
היא לא טובה.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אבל יש דוגמאות לאין-ספור – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נכון.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש דוגמאות לאין-ספור של חקיקה פופוליסטית כזאת. אני בעד שייתנו פטור לזה ופטור לזה, אבל כל שליחת יד לשלטון המקומי – שהממשלה תשלם 80% מהדבר הזה ותשאיר לשלטון המקומי 20% – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
נא לסיים.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – ואז אנחנו נשקול חמש פעמים לפני שאנחנו שולחים יד וגורמים לקריסה של הרשויות המקומיות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה. כבוד השר, נא להשיב.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, עוד לא הגיע התור שלי.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
סליחה?
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
יש פה חוק וסדר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
איזה תור, בבקשה?
משה גפני (יהדות התורה):
לא הגיע התור שלי. עכשיו דיבר מיכאל בן-ארי, ואני אחר כך.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מיכאל בן-ארי דיבר אחרון, אחרי שהוא איחר לכאן.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
מיכאל בן-ארי הפר חוק וסדר. היושב-ראש עשה פה סדר.
שר הפנים אליהו ישי:
אדוני חבר הכנסת יושב-ראש ועדת הכספים, היות שאני שמעתי אותך אתמול באריכות רבה בוועדת הכספים, אז אני כבר יודע מה אתה רוצה לומר. תרשה לי להתייחס לכל מה שנאמר – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אם כבוד השר לא היה על הדוכן, הייתי מאפשר לך.
שר הפנים אליהו ישי:
אני אתייחס גם למה שאמרת אתמול. תוותר על התענוג הזה לומר את זה פה עכשיו.
קריאה:
הוא יכול להגיד את זה בהצעה אחרת.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
– – – אפשר לסגור את הישיבה, אנחנו יודעים גם מה אתה רוצה לומר.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
הצעה אחרת.
משה גפני (יהדות התורה):
אתה היית שמח לשמוע את מה שאני אומר, אבל אני אומר אחרי זה, אז אל תברח אחרי שאתה מסיים את הנאום, ותשמע אותי דקה-שתיים.
שר הפנים אליהו ישי:
אם תחזור לפה למניין, כן. אם לא – – –
משה גפני (יהדות התורה):
התפללתי כבר.
שר הפנים אליהו ישי:
אז אני לא התפללתי. התעכבתי פה ואני צריך לתפוס מניין. אני מוכן להישאר פה כל זמן שיתאפשר לי, בתנאי שאני לא אפסיד את תפילת מנחה. אתה בטח לא תהיה זה שיכשיל אותי בתפילת מנחה ובמניין.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני אקדים – לפני שאני אנסה לתאר את המשבר ואת התוצאות של המשא-ומתן עם האוצר, ברשותכם, אדוני היושב-ראש, אני אתייחס קצת לפוליטיקה, מה לעשות עם הפוליטיקה שמסביב. ממשלות ישראל – ממשלת שרון השנייה, ולאחר מכן הממשלה הקודמת שהייתי חבר בה, עשו צעדים. יותר נכון, הממשלה השנייה של שרון עשתה צעדים קשים ביותר נגד השלטון המקומי. ממשלת אולמרט עשתה אולי תיקונים קלים, אבל – – –
מוחמד ברכה (חד"ש):
למה אתה אומר – – – שר האוצר בנימין נתניהו, שהוא ראש הממשלה היום?
שר הפנים אליהו ישי:
אני אומר, כולם יחד, אדוני. תפסיקו עם הצביעות.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
פורז, פורז, שר הפנים פורז.
שר הפנים אליהו ישי:
תפסיקו עם הצביעות. ראש הממשלה היה שרון, שר האוצר היה נתניהו ושר הפנים היה פורז, ואני אפרט אחד לאחד, כדי שלפחות הציבור ידע את האמת מה קורה, מה קרה.
אני מכבד את כל חברי הכנסת שדיברו פה, מאוד מכבד. פרלמנטרים מוצלחים, טובים, חברי כנסת שאכפת להם, מציגים את המצב הקשה והמורכב, אבל מסתירים לפחות מהציבור את האמת. זאב בילסקי למשל מדבר, כראש עיר לשעבר, מביע את הזעקה האמיתית – – –
זאב בילסקי (קדימה):
ראש עיר טוב.
שר הפנים אליהו ישי:
ראש עיר טוב.
זאב בילסקי (קדימה):
ואם אתה יכול לפרט.
שר הפנים אליהו ישי:
ראש עיר טוב, ראש עיריית נהרייה טוב, הייתי שר שלו.
קריאות:
רעננה.
נחמן שי (קדימה):
מה עם רעננה?
שר הפנים אליהו ישי:
רעננה, סליחה. רעננה, הייתי שר שלו, גם כשר הפנים וגם כשר העבודה והרווחה, ואני מכיר היטב את התפקוד שלו.
אבל, אדוני המכובד, חבר הכנסת בילסקי, ראש עיריית רעננה לשעבר, אזכיר לך שבממשלה הקודמת – קדימה ישבה בממשלה הקודמת, שר הפנים היה מטעם קדימה, מאיר שטרית, וכמעט שלא היו תוספות כל שלוש השנים האלה; אחרי הקיצוץ הדרמטי של ממשלת שרון השנייה, כששר הפנים היה פורז – קיצצו ב-50% את מענקי האיזון. איפה כל אותם חברי הכנסת שבאים כל יום ומגישים הצעה לסדר ושאילתא כזאת או אחרת, בדאגה כל כך עמוקה לשלטון המקומי?
זאב בילסקי (קדימה):
זה מה שאמרתי בדיוק לפני חמש דקות.
שר הפנים אליהו ישי:
רגע, ובצדק רב, הדאגה היא אמיתית, אבל איפה אותה צביעות? 50% קיצוץ, האשימו את כל השלטון המקומי כמושחתים, את כל ראשי הערים: אתם מושחתים. שחטו אותם 50% בתקציב – דממת אלחוט. ופורז כשר הפנים באותה ממשלה של שרון, השנייה, אומר מעל דוכן הכנסת: הוא יעשה סדר, הוא יפזר מועצות. כנ"ל שר הפנים של ממשלת אולמרט, מאיר שטרית – פיזר 40 יישובים, ועדות קרואות. זאת השיטה? דווקא אני, שלא מצדד בשיטה הזאת של פיזור, לכאורה עומד מול התקפות, מול הצביעות הזאת.
ולכן אני רוצה לומר פה, שהציבור ידע את האמת. בממשלת שרון השנייה היתה פה דממת אלחוט. כשפגעו כל כך קשה, אף אחד לא דיבר כמעט. כמעט כלום – לא הפגנות, לא שביתות, לא הצעות לסדר, אולי פה ושם לצאת ידי חובה.
משה גפני (יהדות התורה):
לא.
שר הפנים אליהו ישי:
אולי לצאת ידי חובה. עזוב, לא היה רציני. מוישה, אני הייתי באופוזיציה.
משה גפני (יהדות התורה):
אני צעקתי.
שר הפנים אליהו ישי:
אתה צעקת, נו בסדר, גם אני צעקתי. נו, ודאי.
משה גפני (יהדות התורה):
אתה צעקת.
שר הפנים אליהו ישי:
כן, אני מתכוון לאותם אנשים מאותן מפלגות.
משה גפני (יהדות התורה):
אה.
שר הפנים אליהו ישי:
מאותן מפלגות. אותם חברי כנסת של הליכוד שצועקים היום, איפה הם היו אז כשקיצצו וגרעו? גם מפד"ל וגם שינוי, באותה ממשלה, עשו פגיעה – תאמינו לי, רבותי – –
משה גפני (יהדות התורה):
גם האיחוד הלאומי.
שר הפנים אליהו ישי:
וגם האיחוד הלאומי. – – עשו קיצוצים שאי-אפשר בכלל להאמין ולתאר, לא נתפס. פגעו בכל השירותים. ראשי ערים לא יכלו לתת שירותים לאזרחים שלהם. פגיעה עצומה בדמוקרטיה ובשירותים, התאכזרות גם של הממשלה וגם של האוצר, ביחד.
זאב בילסקי (קדימה):
אבל, אדוני השר, אתם כבר עוד מעט שנתיים.
שר הפנים אליהו ישי:
רגע, אני עכשיו עונה. זאביק, אני אענה בסוף.
זאב בילסקי (קדימה):
אני סיפרתי לכולם מה עשה פורז.
שר הפנים אליהו ישי:
אתה תשמע את התשובה שלי.
זאב בילסקי (קדימה):
– – – אתה תקבע היום.
שר הפנים אליהו ישי:
אתה תשמע את התשובה שלי, תן לי לסיים.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
זה החלק ההיסטורי, כבוד חבר הכנסת בילסקי. זה החלק ההיסטורי.
זאב בילסקי (קדימה):
אבל ההיסטוריה כבר מאחורינו.
שר הפנים אליהו ישי:
לא. אתה תשמע את התשובה, ואני רוצה למען ההיסטוריה, שהיא מאחורינו – –
נסים זאב (ש"ס):
צריך לדעת מה מקור החורבן.
שר הפנים אליהו ישי:
– – שהמאזינים ששומעים אותנו יבינו את גבולות הצביעות והצבע שיש גם פה, בבית הזה. שידעו את זה לפחות.
אחרי שממשלה שרון השנייה פגעה פגיעה כל כך קשה, באה ממשלת אולמרט ועשתה תיקונים כאלה ואחרים, אבל תאמינו לי, בעיני לא משמעותיים – 100 מיליון פה, 200 מיליון פה, 300 מיליון – ביחד, בסך הכול אולי; אולי פלוס מינוס, ובהשוואה לקדנציה הזאת – באמת דממת אלחוט. יחסית דממת אלחוט.
כל התקווה היא לכאורה אלי ישי. אז קודם כול, אני אומר, אני לא אוהב להתקשט בנוצות לא לי, ובטח לא להתנשא או להתייהר מה אנחנו יכולים, מה אנחנו לא יכולים, אבל עשינו מאמצים גדולים, ועוד מעט אני אפרט אותם, מה הצלחנו – ברוך השם, בחסדי השם – יחד עם האוצר, לעשות.
אבל כדאי מאוד שגם הציבור וגם אתם כחברי הכנסת תבינו. מי שגרם להידרדרות של השלטון המקומי לשפל המדרגה, ברמת השירותים, בפגיעה בדמותם ובשמם הטוב של ראשי הרשויות, זה פה הכנסת הזאת של ממשלת שרון, ולאחר מכן, עם תיקונים כאלה, הממשלה הקודמת.
אבל לא מספיק – הפכו את כל ראשי הערים לגנבים ולמושחתים. אני אומר לכם כשר הפנים – אני מכיר את משרד הפנים הרבה שנים ומכיר את השלטון המקומי הרבה מאוד שנים, גם כחבר מועצת עיר וגם כשר העבודה והרווחה ולאחר מכן כשר הפנים ואחר כך שר תמ"ת, לא מעט שנים, ואני מכיר את השלטון המקומי: יש שינוי דרמטי בין ההתנהלות של השלטון המקומי לפני עשור, עשור וחצי או שניים, לבין ההתנהלות של היום. גם מי שחושד בראש עיר כזה או אחר שמתנהל באופן לא תקין או בשחיתות – גם אם הוא חושד בו, או שאנחנו חוששים שמא הוא יעשה – תאמינו לי, היום כמעט אין לו אפשרויות לעשות את זה, גם אם הוא רוצה, כי יש מערכת ביקורת מאוד מאוד קשה. פעם במשרד הפנים היה מקל והיה גזר; הגזר היה גדול מאוד והמקל היה קטן. היום המקל הוא כל כך גדול והגזר הוא כל כך קטן, שמאבדים את הפרופורציה.
ולכן, גם ראש עיר שרוצה לעשות שטויות, ואם אכן הוא עושה את זה – הוא וחברי המועצה שלו – הוא מוצא את עצמו מפוזר. גם אני, שאני לא חסיד של פיזור מועצות, פיזרתי, ואני אפזר עוד. בכל מקום שמתנהלים לא נכון – ראש עיר, חברי מועצת עיר – אני אפזר אותה, אקים ועדת בדיקה, אפזר, אמנה ועדה ממונה. אני לא אוהב לעשות את זה, אבל אני אעשה את זה איפה שצריך, כי בעיני טובת האזרח והשירות לאזרח הם מעל הכול.
ראשי ערים באמת עושים עבודה נפלאה, אני מודה. אני נפגש עם ראשי ערים, אני יכול להביא פה הרבה דוגמאות של ראשי ערים שעשו. אני מתפעל ומתפלא ומלא התפעלות מהשינוי של אותם ראשי ערים, מה היתה הרשות לפני שלוש, חמש ועשר שנים, ולאן הגיעה היום, בכל המגזרים.
ודווקא מתוך תחושת אחריות של שר הפנים, וכולם פה אוהבים לשבח, וזה נחמד מאוד – אתם יכולים, אתם ש"ס – נכון, ברוך השם, כן, כנראה רק ש"ס יכולה לסייע ולעזור. מפלגות אחרות יכולות להזיק. מתברר שכן. כי ברוך השם, בפגישה ובדיונים עם שר האוצר יש לנו הישג. אתם שואלים אותי אם זה מספיק? אתם שואלים אותי אם זה עונה על כל הצרכים של השלטון המקומי, האם לא חסר עוד? האם הטענות והזעקות והכאב והשבר – לא נכון? התשובה היא שהצעקות, הזעקות והכאב והשבר והמצוקות הם נכונים, ומה שהושג – צריך עוד, ומה שהשגנו לא מספיק.
אבל בואו נראה את כל אותם דוברים, בפרט מהקואליציה, מצליחים להביא עוד משהו, כי אלי ישי, עם כל הכבוד והקומפלימנטים או הכוח שייחסתם לו, ברוך השם – אני חושב שבמספרים שלי תשמעו, תבינו שש"ס עשתה פה צעד גדול מאוד ואמיץ, אבל כנראה צריך עוד עזרה. אני לא מתבייש לומר: צריך עוד עזרה, ואני גם לא מתבייש לומר שחברי בקואליציה יכולים להוסיף עוד כסף, כל אחד בשיטות שלו, באיומים שלו במשבר הקואליציוני או בתקציב המדינה, בדרישות כאלה ואחרות, אם באמת הזעקה היא אמיתית, והזעקה היא אמיתית. אם באמת רוצים לעזור – בבקשה, שכל אחד ייתן את חלקו.
אני אומר לכם מה ההסדר שהגענו אליו עם שר האוצר, ואני רוצה גם לשבח את שר האוצר, כי בדיונים האלה – והיו דיונים רבים, גם בשנה הראשונה שנכנסנו לקואליציה, לפני כשנה וחצי, עבר תקציב של שנתיים – היתה תוספת של כ-600 מיליון שקלים. זה לא הספיק, אבל היו 600 מיליון שקלים.
בתקציב של 2010, 2011 ו-2012, עד לקראת התקציב הבא, רק ב-2010 יש תוספת למענק איזון 600 מיליון שקלים, עוד 100 מיליון שקלים שיפוי חד-פעמי, וייתכן מאוד שיהיה עוד 100, דהיינו – 200 פלוס 600 זה 800, ו-200 מהם זה חד-פעמי, אבל בשנה הבאה זה יהיה שוב, ובסוף זה יכול להיות גם קבוע.
יש 33 מיליון שקל תוספת לפיתוח ויש 400 מיליון שקל תוספת שעכשיו נחתמה עם האוצר לתוכניות הבראה. לכבאות – 40 מיליון שקל; תוספת מענקי פיתוח ומענקים מיוחדים – עוד 130 מיליון שקל. מיליארד ו-3 מיליון ב-2010. עוד מיליארד ו-68 מיליון ב-2011, עוד 764 מיליון ב-2012. יוצא אפוא שבתקציב 2010, שאנחנו ממש בתוכו, 2011 ו-2012, דהיינו 1010, 1011 ו-2012 עד התקציב שלאחריו – 3 מיליארד ו-135 מיליונים.
זה בדיוק מה שאני מניח ומעריך שציפו ממני, אולי אפילו פחות מזה. כי אני גם היום, אומר לכם את האמת, אם הייתי משיג – אני יכול לומר את זה היום אחרי התוצאה, כי זה לא חוכמה לומר לפני. אתם יודעים מה, אולי אפילו הייתי מוותר על זה, שלא יישמע שאנחנו אולי מרוצים מדי, כי באמת המצוקה היא רבה. אבל לאין ערוך – אחרי שבע שנים של קיצוצים ובקושי בלימה כזאת או אחרת, יש תוספת של מיליארדי שקלים – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
חבר הכנסת צרצור.
שר הפנים אליהו ישי:
– – וזה מתחלק – כבר ב-2010 כמיליארד ו-300; ב-2011 – עוד מיליארד ו-68 מיליון. זה לבד הישג של תנועת ש"ס.
עכשיו אני גם אגלה לכם למה אנחנו נמנענו בהצבעה על תקציב המדינה בממשלה. יכולתי להצביע נגד וזה לא היה קיים, ההסכם הזה לא היה מתקיים, והיינו יושבים פה ומדברים, ואתם צודקים לגבי הטענות – כל אחד והצדק שלו, איפה שהוא יכול יותר והוא לא עשה, איפה שהוא מכסה את ערוות ממשלתו הקודמת או את סיעתו הקודמת, במה שגרמה למשבר הזה היום.
כל ההצגה הזאת מוכרת ומובנת, ואני מכבד אותה כחבר פרלמנט, כחבר הכנסת. אבל כדאי שהציבור ידע את האמת: מה שקרה בשש, שבע שנים האחרונות – פגיעה אנושה בשלטון המקומי. דווקא הממשלה הזאת, דווקא הממשלה הזאת, ודווקא כששר הפנים מטעם ש"ס יושב במשרד הפנים, ברוך השם ההישגים הם גדולים מאוד והם עצומים. גם אתה מופתע וגם אתם מופתעים מההישגים שהושגו עד כה.
אתם שואלים אותי האם זה מספיק; אני אומר לכם – לא. האם צריך עוד? התשובה היא – כן. אבל קיצוצים שנעשו במהלך כמה שנים אי-אפשר להחזיר בשנה אחת; שיוכלו לעשות קיצוץ בתקציב המדינה. זה לא רק תוספת למשרד הפנים, כי שלטון מקומי – ואתם טועים כאשר אתם חושבים שזה רק מענק איזון. זה לא רק מענק איזון, כי זה תקציבים ברווחה, ובחינוך, ואם אתם עושים במענקי האיזון ומקצצים בחינוך וברווחה, הרי פגעתם בראש רשות. ראש רשות בסוף הוא הגוף, הוא קבלן המשנה שמבצע את העבודה בשטח, כראש עיר.
אז אם משרד הפנים – אפילו אם לא יהיה קיצוץ במשרד הפנים אבל יהיה קיצוץ בחינוך וברווחה, בסופו של דבר אותו ראש עיר חוטף את המכה מכל הכיוונים. אז אם הוא מקבל קיצוצים מהפנים, משיכון, מרווחה, מחינוך ומעוד משרדי ממשלה שקשורים לעניין, ועוד תוספת הצעות חוק כאלה ואחרות, בסופו של דבר ראש העיר משלם את המחיר, כי אצלו מתרכזים על הראש, מיליארדי שקלים קיצוץ, והוא צריך לעשות יש מאין, והוא לא יכול לעשות יש מאין. אין מושג של יש מאין. גם ראשי עיר שמתנהלים על הצד הטוב ביותר, והכי טוב, ותאמינו לי – יש כאלה שמתנהלים בצורה בלתי רגילה, ואני יושב ומתפעל מההישגים שלהם, ויושב וכואב את הכאב של הפגיעה בשירותים. כל זה על מנת באמת להגיע לתקציב מאוזן וכדי שלא יגידו שראשי הערים האלה מושחתים. זה עושה להם עוול גדול.
ולכן, אדוני היושב-ראש, ההישג שאנחנו השגנו, ומהסיבה הזאת גם נמענו בתקציב – ותמורת הימנעות קיבלנו את ההסכם הגדול הזה, תמורת הימנעות. זה היה שווה. היה עדיף להימנע ולקבל הישג כזה גדול מאשר להצביע נגד ולא לקבל את זה, ופה היינו יושבים עד התקציב וספק איזה הסכם היינו משיגים, כי בדצמבר כולם פה צריכים להצביע בעד, בטח כל הקואליציה, והיינו נושכים שפתיים והשלטון המקומי היה נכנס לעוד סרט ב-2010 ו-2011, ואז – הדיונים מתחילים בינואר, פברואר, מרס, ומי יודע עד מתי ב-2011 ו-2012. ולכן, זה הסתיים לעת עתה, מבחינת ההישג שהושג.
אני מאוד מקווה – אדרבה, לאותו חבר כנסת שאכפת לו, אותם חברי כנסת שאכפת להם, בפרט מהקואליציה, כי חברי באופוזיציה, תזכרו טוב שהמצוקה בשלטון המקומי בשנה שעברה ובשלוש שנים של ממשלת אולמרט שהייתי חבר בה – אבל הייתי שר התמ"ת ולא שר הפנים – המצוקה היתה שם רבה מאוד, ולא שמעתי את הזעקות האלה באותן שנים, ממש לא שמעתי, ועכשיו אני שומע אותן. אני לא בא חשבון עם אף מציע הצעה לסדר ועם אף חבר כנסת למה הוא זועק. זה תפקידו לזעוק ולומר. אבל אני מצפה גם לשמוע את האמת, ויהיה נכון ויהיה גם הגון אם כל אחד יבקר את מי שהוא רוצה וחושב לנכון לבקר במידה ובמשורה הנכונה והאמיתית.
לסיום, אני אחרי ההישג הגדול הזה אומר – ברוך השם, באמת ברוך השם, כי המצוקה היא אמיתית. שמנו את כל כובד משקלנו, נפגשתי עם ראש הממשלה, לא רציתי כותרות על משבר כזה או אחר. ישבנו בדיונים אינטנסיביים עם שר האוצר. שר האוצר גילה באמת פתיחות בדיונים רבים ומעורבות רבה, וההישג הזה בא באמת כתוצאה מדיונים משותפים רבים, במאבק שלנו ובסיוע של משרד האוצר, וגם בתיאום עם ראש הממשלה. ההישג הגדול הזה הושג כפי שהוא הושג, אבל שאף אחד לא יטעה – עדיין זה לא מספיק, עדיין המצוקה היא רבה. עכשיו אנחנו בתוכניות הבראה של 400 מיליון שקל השנה, בשנה הבאה – 270 מיליון שקל, זה ביחד 670 מיליון שקל לשנתיים הבאות לתוכניות הבראה. לא מספיק, צריך עוד. כמה שייתנו עדיין יהיה חסר. תמיד יש מה לעשות בדאגה לאזרח.
אבל אחרי ההישג הטוב הזה אני מקווה שבמסגרת הדיונים על התקציב, אדוני יושב-ראש ועדת הכספים, שאיננו פה – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
מה מציע אדוני?
שר הפנים אליהו ישי:
אני מציע שבאמת – במסגרת הדיונים על התקציב אני בטח אבוא ואציג את זה בפניכם, את תקציב משרד הפנים, את החוסרים ואת התוספות והצרכים הנוספים שיש – – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
להסיר את זה מסדר-היום?
שר הפנים אליהו ישי:
אני אשמח מאוד אם חברי בקואליציה יוסיפו כל אחד אחוזים בודדים על מה שהשגנו. אז, תאמינו לי שהמצב יהיה טוב.
מכל מקום, אפשר לומר שאני מסתפק בדברי. אפשר להעביר את זה לוועדת הכספים, אפשר להעביר את זה לוועדת הפנים של הכנסת, או שוועדת הכנסת תחליט לאיזו ועדה להעביר את זה. מבחינתי, אני פתוח לכל דיון. מה שהוסבר פה – אני אשמח לחזור ולהסביר את זה בכל פורום ובכל מקום.
קריאות:
– – –
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רב לאדוני השר. לוועדת הכספים? לוועדת הכספים. כבוד יושב-ראש ועדת הכספים, הצעה אחרת. אחר כך מצביעים.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מודה לך שאפשרת לי את זה. אדוני השר, תראה, אני הגשתי את ההצעה הזאת לסדר-היום לא כל כך בגלל הרשויות המקומיות. אנחנו קיימנו ונמשיך לקיים דיון על העניין הזה. המצב גרוע באמת, באמת. אני לא מזלזל בהישג שאמרת פה. הדיון כאן במליאה, וגם מה שהיה בוועדה, הוא לא על תקציב משרד הפנים, הוא על מכלול הנושאים של השלטון המקומי – על קיצוץ בחינוך, על קיצוץ ברווחה. הדבר היחיד שעשו בו סדר זה מועצות דתיות לפי המצב הסוציו-אקונומי, המצב הכלכלי של הרשות המקומית.
עכשיו אני אומר לך, אדוני השר. למה אני העליתי את העניין הזה? משום שיש מדיניות, והמדיניות הזאת מתמשכת. אנחנו עכשיו קצת מאטים אותה ומשנים אותה. יש מדיניות לעזור לעשירים ולפגוע בחלשים. זו מדיניות כוללת. אתה רואה את זה בהעלאת המס העקיף ובהורדת המס הישיר; אתה רואה את זה בהורדת מס חברות ואתה רואה את זה בהעלאת מסים או בהיטל לעקרות הבית; אתה רואה את זה ברשויות המקומיות. הרשויות העשירות לא נפגעות מקיצוץ במענקי האיזון. הרשויות הנפגעות הן הרשויות החלשות, הרשויות שיש להן בעיה כלכלית.
אתה אמרת את זה ואני חייב לומר את זה. אנחנו היינו באופוזיציה ב-2003, גם ש"ס וגם יהדות התורה. היינו באופוזיציה. מי שהיה בקואליציה אז היה הליכוד, היה שינוי, היה המפד"ל, האיחוד הלאומי וישראל ביתנו. הם היו בקואליציה. אנחנו התרענו על העניין הזה. אנחנו אמרנו, בגלל שזה בא לידי ביטוי בכל הנושאים – כמעט ביטול של קצבאות הילדים, פגיעה בקצבאות הזיקנה, פגיעה בקצבאות הנכים. ישב פורז – אני זוכר, הוא היה שר הפנים – הוא ישב בוועדת הכספים והוא אמר: כן, צריך לקצץ. שר פנים. לא היה דבר כזה. צריך לקצץ וצריך לאחד רשויות.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הוא אמר את זה גם בממשלה.
משה גפני (יהדות התורה):
הוא אמר את זה גם בממשלה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
הוא אמר: אני לא הלוביסט של ראשי הרשויות המקומיות, ויש עוד הרבה מה לקצץ. תקצצו.
משה גפני (יהדות התורה):
נכון. ואני אומר לך – מי שהיה שר האוצר, שזו המדיניות שלו, זה ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
או. עכשיו אתה מדבר.
משה גפני (יהדות התורה):
הוא היה שר האוצר. זו המדיניות הכלכלית שלו, ואני לא מתווכח על המדיניות, אני מתווכח על התוצאה. אמרתי לו ואני אומר לו גם היום: מדינה זה לא מפעל לפחיות בירה. לא עושים את החשבון מה מרוויחים ומה מפסידים. לא עושים חשבון למי נותנים כסף כדי שהוא ייצר מקומות עבודה וכדי שהוא יביא כסף. אני מסיים.
שר הפנים אליהו ישי:
אבל תראה מה קרה כשש"ס לא היתה במשרד הפנים.
משה גפני (יהדות התורה):
תראה מה קרה כשיהדות התורה לא היתה בראשות ועדת הכספים. מה דעתך?
זאב בילסקי (קדימה):
– – – הלוא העם החליט שאתה תחזור למשרד הפנים. אתה כבר עוד מעט שנתיים שם. אז אני מודה ומתוודה על כל הקודמים שעשו לא בסדר. עווינו, חטאנו. אבל היום אתם פה.
משה גפני (יהדות התורה):
אדוני השר, אני מסיים במשפט אחרון: אני מציע לך, כשר הפנים, הממונה על השלטון המקומי, מה שנאמת – נאמת, וזה נכון. אתה לא יכול לנוח על זרי הדפנה. המצוקה היא בלתי מתקבלת על הדעת. זה תהליך לא פשוט לשנות את כל המדיניות שצריך לעזור לחלשים. הרי הגיע בחוק ההסדרים הקודם החוק של לקחת מהגדולות ולהעביר לחלשות, והלובי של הגדולות ניצח את האוצר, ניצח את הממשלה. הורידו את זה מסדר-היום.
השר אלי ישי, אתה תיבחן במבחן התוצאה, אבל אם חס וחלילה אתה תיכשל, גם אני נכשלתי, בגלל שיגידו: גם אתה בעניין. לכן אני רוצה שתצליח.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
תודה רבה לאדוני.
עוברים להצבעה. מי שמצביע בעד – בעד להעביר לוועדת הכספים. מי שנגד – להסיר.
הצבעה מס' 9
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה.
היו"ר גאלב מג'אדלה:
בעד – 14, נגד – אין, ונמנעים – אין. ההצעות לסדר-היום עוברות לוועדת הכספים לדיון. תודה רבה.