קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום האלימות המשתוללת במדינה היו"ר דני דנון: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: האלימות המשתוללת במדינה, הצעה לסדר-היום מס' 3808, של חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. יואל חסון (קדימה): חבר הכנסת בן-ארי צודק. ברגע שיש הצעה אחרת, צריך להצביע גם על ההצעה האחרת. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אם יש לי הצעה אחרת, מצביעים גם על ההצעה שלי. אני בהצעה האחרת לא הסכמתי. היו"ר דני דנון: אבל אתה לא מציע, חבר הכנסת בן-ארי. מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי): אבל יש לי הצעה אחרת. נסים זאב (ש"ס): אבל אתה לא המציע. היו"ר דני דנון: אין טעם לעשות הצבעה על הנושא ברגע שזה עבר ברוב של שבעה. חבר הכנסת אברהים צרצור, בבקשה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, מכובדי השר, כנסת נכבדה, אני מודע לעובדה שאנחנו עכשיו בסוף היום. כבוד השר בוודאי תשוש מדיונים רבים במשך היום. אני אעשה את זה בקצרה, עד כמה שאפשר. אבל אני אקדים ואומר שצריכים להבדיל אלף הבדלים בין שני מושגים בבואנו לדבר על האלימות המשתוללת במדינת ישראל בכלל ובסקטור הערבי בפרט, להבדיל בין המושג שנקרא אלימות לבין המושג שנקרא פשע. ולמה אני מבדיל בין שני המושגים האלה? היות שמבחינתנו כאוכלוסייה ערבית אנחנו מרגישים את האחריות הכבדה המוטלת על כתפינו בהתמודדות עם מה שנקרא הטרור החברתי/אלימות. בנושא הזה אני לא יכול לפטור את עצמי, לפטור את המנהיגות הערבית, לפטור את האוכלוסייה הערבית מלקחת חלק בהתמודדות עם התופעה הגרועה הזאת, שגורמת לנזקים רבים לאלפי ערבים במדינת ישראל. על כן, מתוך תחושת האחריות שאנחנו חשים כלפי הסוגיה הזאת, אנחנו, במסגרת ועדת המעקב, קיבלנו שורה של החלטות. במסגרת ההחלטות האלה הקמנו ועדות ציבוריות בכל יישוב, בכל כפר, בכל עיר, ותפקיד הוועדות האלה מרוכז בנושאים נקודתיים. הראשון, בלימת תופעת הטרור החברתי, האלימות; טיפול מניעתי בסוגיה הזאת; והדבר השלישי, טיפול בתוצאות האלימות כשהאלימות הזאת באה לידי מימוש. אני יכול להצביע, כבוד השר, על כך שהוועדות הציבוריות האלה שהוקמו במסגרת החלטת ועדת המעקב השיגו הישגים רבים מאוד, גם דרך טיפול ישיר בתופעות האלה ברמה של הבלימה, ברמה של המניעה וברמה של הטיפול בתוצאות האלימות הזאת, וגם דרך שיתוף הפעולה המלא שקיים בין הוועדות האלה, שחלק מהן גם ראשי רשויות מקומיות, לבין המשטרה. בכל מקום ששיתוף הפעולה הזה קיים – ואני מדבר גם מתוקף תפקידי הקודם כראש המועצה המקומית בכפר-קאסם במשך עשר שנים, אני גם טיפלתי באופן אישי. שיתוף הפעולה המלא שהיה ביני לבין המשטרה בטיפול בסוגיה הזאת הביא למה שנקרא הנמכת הלהבות, עד כדי סיומן באופן מוחלט. אולי אני מגזים, אבל עד למינימום, הקטנת הממדים של התופעה הזאת עד למינימום. הבנה בין המשטרה לבין המנהיגות תביא בסופו של דבר לתוצאות מבורכות וברוכות לטובת כולנו. אבל בנושא של הפשע – כבוד השר, אין שום ספק שלא אני ולא הוועדות הציבוריות יכולים לטפל באופן ישיר בנושא של הפשע. ביום שני שעבר ועדת הפנים דנה בנושא של האלימות, ושמענו גם את נציגי המשטרה שדיברו בצורה מפורטת והביאו גם נתונים, שאני לא יכול להכחיש אותם בשום פנים ואופן. דיברו על כמות של תיקים שמטופלים, על תיקים שפוענחו במשך השנים שעברו, 2008, 2009 וגם בשנה הזאת. אבל אין שום ספק שבעת הדיון, כבוד השר, מתבררת תמונה פשוטה מאוד, שהסטטיסטיקה הזאת של המשטרה כוללת גם את מעשי הרצח, שהם גם אלימות, על בסיס של מה שנקרא "כבוד המשפחה", או סכסוך בתוך המשפחה, ובמקרים האלה אין מקום, אין סיבה לפענוח, היות שהנושאים האלה מפוענחים מלכתחילה. כל הגורמים המעורבים במקרים האלה, באלימות הזאת, ידועים למשטרה, ולכן עוצרים אותם, מביאים אותם למשפט ושולחים אותם אל מאחורי סורג ובריח. הבעיה הקשה ביותר נמצאת בקרב הפושעים, או מה שנקרא הפשע המאורגן. אני לא יודע בדיוק אם יש פשע מאורגן, אם יש משפחות של פשע מאורגן באוכלוסייה הערבית, זה תפקידה של המשטרה להשיב על השאלה הזאת. אבל אני מסיים בדבר שקומם אותי מאוד, כבוד השר. הוא קצת עסוק עם חבר הכנסת אלקין, אבל לא חשוב. היו"ר דני דנון: אני בטוח שזה בנושא הזה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד השר, קומם אותי מאוד לא הביקור שלך בלוד – הביקור הזה מבורך, אין שום ספק. זה תפקידך, ואתה צריך להגיע גם לשטח כדי לעקוב באופן אישי אחרי מה שמתרחש שם. אני התקוממתי מההצהרות של הרבה חברי כנסת, ולצערי הרב, גם של גורמים ממשלתיים; ודאי שלא אתה, כבוד השר, שאני מכיר אותך, מכיר את הכנות שלך ומכיר את האומץ שלך לעמוד מעל הדוכן הזה ולהגיד "טעינו" כשהמשטרה טועה. זה דבר שלא נמצא, דרך אגב, אצל הרבה שרים בממשלת ישראל. הולכים קדימה, ולא חשוב. דורסים את הכול, ואין להם האומץ לבוא ולעמוד ולהגיד: גם אנחנו בני-אדם, גם אנחנו טועים. הרבה שרים, הרבה חברי כנסת ביקרו במקום, ומה הסלוגן שהתרומם מעל ראשיהם שם? הם טענו שסיום האלימות שם, בערים המעורבות, במיוחד לוד ורמלה-לוד, זה להעצים את הנוכחות היהודית בתוך הערים האלה. דבר מקומם, דבר בלתי נסבל, אי-אפשר לעבור עליו לסדר-היום. כאילו שבקרב היהודים אין פשע, אין שם משפחות פשע, אין שם פשע מאורגן, אין שם תופעה שהיא מחרידה ביותר, שכולנו עוקבים אחריה בכל העיתונות, בכל כלי התקשורת. דבר מדהים. ולכן יש לגנות את ההצהרות האלה. אני אומר לך במלוא הכנות, כבוד השר: אכן אתה שר לביטחון פנים, ותפקידך מוגדר, ואינך יכול להיכנס גם לתחומי השיפוט של שרים אחרים. אבל הגיע הזמן, כבוד השר, שגם אתה תעמוד ותגיד בתוך ממשלת ישראל שהגיע הזמן לטפל בסוגיה של האלימות לא במנותק ממכלול הדברים האחרים. כולנו יודעים, אתה באופן אישי גם בתוקף תפקידך הקודם כסגן המפכ"ל בשנות ה-80 וה-90, כולנו מודעים לעובדה הזאת שהמצב שבו חיה האוכלוסייה הערבית בערים המעורבות הוא זה שגורם להתגברות התופעה של האלימות, ולכן צריכים לטפל בנושא של האלימות לא במנותק מהדברים האחרים. צריכים לטפל גם בדרישות של האוכלוסייה הערבית בערים האלה. אם מדברים בלוד, שכונות שלמות היום מאוימות. תופעת הסמים, תופעת הנשירה מבתי-הספר, המחסור, היעדר היכולות של האוכלוסייה הערבית – וגם של העירייה, דרך אגב, שהיא גם עירייה ממונה, ועדה קרואה, וראש העיר שם אינו ראש עיר, אינו מקיים את תפקידו כראוי וכו' וכו'. לכן הגיע הזמן שניקח את הכול ביחד וננסה באמת לטפל בסוגיה של האלימות לא במנותק, כפי שאמרתי, כדי שנוכל בסופו של דבר לא לכבות שרפות, אלא לסיים את השרפות פעם ולתמיד, עד כמה שאפשר. זאת תקוותי, ואני מאוד מקווה שאוכל לשמוע מכבוד השר דברים ובשורות בסוגיה הזאת. אני מודה לכם מאוד. היו"ר דני דנון: תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. ישיב על ההצעה לסדר-היום השר לביטחון פנים, השר יצחק אהרונוביץ. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני אפתח ואומר שהבעיות במגזר הערבי כפי שאני רואה אותן מהמשרד לביטחון הפנים הן מכלול רחב של בעיות שקשורות ליתר משרדי הממשלה. אני אמרתי את זה כל הזמן, ואני חוזר על זה לא בפעם הראשונה ולא בפעם השנייה. ראינו את זה גם בעיר לוד, אבל לא רק בלוד. יש שם בעיות אמיתיות, שיתר משרדי הממשלה חייבים להיכנס ולסייע. בסוף זה מגיע, לצערי, למשטרה, לטיפול המשטרה, לרף אלימות גבוה. זה לא מצדיק, אבל זה מגיע אחר כך לטיפול, וחייבים – את הדברים האלה אני אמרתי גם בישיבות ממשלה – וחייבים לעשות מעשה. כי בסוף התוצרים הם קשים, וחלק מהדברים הם הדברים של אירועי האלימות שאתה דיברת עליהם, חבר הכנסת צרצור, ואני ארחיב על הדברים האלה כפי שאני רואה אותם. אני חייב לציין בנתונים, להתחיל עם הנתונים, וזאת לא תחושת הביטחון שכולנו חשים, וגם אני וגם אתה מרגישים את הדברים. הנתונים היבשים שאנחנו שמים בשלוש השנים האחרונות – חלה ירידה ברמת האלימות הגופנית במדינת ישראל: עבירות של קטטות, תקיפות, רצח, הריגה, גרימת חבלה גופנית, עבירות מין ועבירות שוד. מהנתונים עולה שב-2008 חלה ירידה של 1.1% במספר התיקים שנפתחו בהשוואה ל-2007, ב-2009 חלה ירידה נוספת של 2.9% במספר התיקים, וב-2010 עוד 2.7%. אלה הנתונים היבשים שיש במשטרת ישראל, שאנחנו מציגים אותם, ואני שם אותם בצורה יבשה גם פה, בדיון היום. בהמשך לדיון שנערך בנושא ביום שני האחרון בוועדת הפנים, הרי שבעיית האלימות ואמצעי הלחימה המצויים בידי האזרחים הישראלים באופן לא חוקי – ואני אומר: כלל אזרחי מדינת ישראל – זוהתה כבעיה קשה, המחייבת התייחסות מיוחדת של משטרת ישראל. זאת, היות שההימצאות של אמצעי הלחימה היא גורם מרכזי באירועי האלימות במדינה. מדובר בתופעה חמורה, שבה כמות גדולה של כלי נשק ממקורות שונים: הברחות, גנבות ממחנות צה"ל – אני אתן, ככה, מאחר שאני מתעסק עם זה בחודשים האחרונים, אני חושב שמהיום שנכנסתי לתפקיד נכנסתי לזה ודיברנו גם במליאה של הכנסת, גם בוועדת הפנים – הנושא הזה מאוד-מאוד-מאוד מעסיק אותי; מאוד מעסיק אותי. ואני יודע שזה מעסיק גם את ראשי השלטון המקומי וגם את חברי הכנסת, חלקם לפחות, ואתה ביניהם, חבר הכנסת צרצור. אני רק יכול להגיד לכם, לדוגמה, אני אתן: גנבות רכב שהיו במהלך, בתחילת השנה, ממחנות צה"ל – אנחנו מדברים היום על בין 70 ל-80 כלי נשק שנגנבו. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): כמה – – – המשטרה לאחרונה? היתה פריצה למחסן בראש-פינה. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: בראש-פינה. כן, כן. אבל אני אומר, כרגע, מחנות צה"ל. בראש-פינה היתה גנבה גדולה מאוד של כלי נשק, ממחסן הנשק שם, בתחנת המשטרה. יש לנו נתונים של התפרצויות לדירות, מתיקי החקירה, ונגנבו כלי נשק, בעיקר בדגש על דירות. אנחנו מדברים על קרוב ל-300 כלי נשק שנגנבו. מהנתונים שיש לנו היום אנחנו מדברים: נשק לא חוקי במגזר הערבי – קרוב ל-5,000 כלי נשק. איום ונורא. איום ונורא. תוסיף לזה – אני יכול להגיד לכם – אלפי כלי נשק חוקיים; שרשומים כחוקיים. גם אותם אנחנו נבדוק עוד מעט. בפעילות שביצענו היו, באמת, הרבה מבצעים. באמת, אמרתי לך. זו לא פעם ראשונה שאני מדבר על זה, ואני אגיד גם מה יהיה בהמשך. עצרנו 600 עצורים – לא נגד כולם הוגשו כתבי-אישום, אבל היו 600 עצורים. נתפסו 550 אקדחים. 550, ועוד 5,000 נמצאים. 230 רובים, רוס"רים או כל כלי. 80,000 כדורים, 800 מחסניות, 200 רימונים נמצאו, 160 מטעני חבלה. כמות אדירה. אנחנו רואים את הפוטנציאל ואת הכמות האדירה של אמצעי לחימה שנמצאים, בדגש על המגזר הערבי. אלה נתונים מפחידים, נתונים מדאיגים מאוד, וכולם צריכים לעשות פה מעשה. הכוחות – אנחנו, ואני בראשם והמפקח הכללי, מכניסים כוחות כדי לטפל בתופעה, אבל היא תופעה מסוכנת מאוד ורחבה מאוד. התופעה של אמצעי הלחימה הבלתי-חוקיים משפיעה מאוד על ההיקפים והאופי של האלימות, ואנחנו רואים שישנה התגברות של אירועים שבהם נעשה שימוש בכלי נשק. רוב האירועים מתרחשים בצפון ובמרכז. זה לא אומר שבדרום אין אירועים, אבל רובם שם. במסגרת המבצעים הושקעו משאבים רבים: כוח-אדם, יחידות מיוחדות, ובאמת, המבצעים נוהלו בכל הארץ. יש פה רשימה גדולה מאוד של פעילויות שעשו פה. המשטרה פועלת, אבל אני אומר שצריך להמשיך לפעול ולהגביר את הפעילות. צריך לזכור שגם הופעלו, במסגרת המשטרה, סוכנים בתחום האמל"ח, בתחום אמצעי הלחימה – והיו גם שם הצלחות ונמשיך לעשות את זה – של נשק שמסתובב, והסוכנים האלה מגיעים בסוף גם למקור של הסחר בכלי הנשק. במסגרת הפעילות המשטרתית, גם יחידות, מעבר ליחידות, התחנות המרחביות, יחידות משמר הגבול, היחידות המיוחדות, גם היחידות הארציות נכנסות וייכנסו לפעילות גם בתחום הזה. אנחנו נמשיך, לפי ההנחיה שלי מהימים האחרונים: אנחנו נגביר את הפעילות בצפון, במרכז ובדרום מהשבוע הבא. הפעילות היא פעילות מאוד ממוקדת, ונעבור ונעשה, באמת – איך אומרים – סריקות אמיתיות, כדי לאתר את כלי הנשק. גם את התופעה של כלי הנשק וגם את התופעה של ירי במגזר הערבי. אני רוצה לומר משפט אחד לגבי בתי-המשפט והתביעה. רוב התביעות, רוב התיקים, מגיעים לפרקליטות, אתם יודעים. אלה תיקי פרקליטות של שימוש או החזקת נשק, או ירי בשטח בנוי. אני פונה ואני אפנה, בימים הקרובים, גם לפרקליטות, כדי לבקש עונשים מתאימים. אי-אפשר שעל החזקת נשק גנוב או נשק לא חוקי, יקבלו בסוף חודש או חודשיים, כאשר אנחנו מדברים – המקסימום הוא שלוש או חמש שנים. רמת הענישה חייבת להיות בהתאם. חייבים פה לעשות – אני הוריתי גם למשטרה לבקש לדבר עם הפרקליטות כדי להחמיר בענישה, לדרוש אנשים מתאימים, כדי שבאמת תיווצר הרתעה. צד אחד זה פעילות מבצעית, שאתם תרגישו אותה, אני מקווה, כבר בשבועות הקרובים ולאורך זמן וללא הפסקה, ומצד שני גם ללכת ולדרוש עונשים כבדים יותר, כדי באמת לנסות להתמודד עם התופעה. אני מקווה שבתחום הזה, לפחות, נעשה את הפעולה. אנחנו מדברים בכמויות אדירות, וצריך להבין את זה. מלה אחת לגבי הנשק החוקי: גם הנשק החוקי ייבדק על-ידי המשטרה. אנחנו יודעים – כל אחד שמחזיק נשק חוקי יצטרך, אחרי שאנחנו סוגרים את זה בחלק המשפטי, להופיע בתחנת המשטרה או במקום שהוא יידרש, יצטרך להציג את האישור, להציג את כלי הנשק, וברגע שהכול מאושר והכול כדין, הכול יימסר לו. הדברים האלה מאוד חשובים, כי אנחנו יודעים שמחזיקים נשק שלכאורה רשום כנשק חוקי אבל הרשיון, פג תוקפו. והרבה כאלו מחזיקים, מכל מיני סיבות, ואנחנו יודעים שגם הנשק הזה משתתף בירי בלתי חוקי. גם שם אנחנו נעשה עבודה. תודה. היו"ר דני דנון: תודה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אז למה שלא תזמינו רק את אלה שפג תוקף רשיונם? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אנחנו לא יודעים. אי-אפשר לדעת. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אי-אפשר – אין מעקב ממוחשב אחרי תוקף רשיונות? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: לא. הנתונים – זה משרד הפנים. אנחנו פנינו, אנחנו יודעים מי נושא נשק עם רשיון, אבל יש כאלה שלא שילמו בכל מיני תירוצים, היו אמורים לשלם ולא שילמו ולא חידשו. יש פה משחקים שאנחנו רוצים לבדוק אותם. לכן אמרתי: גם הנשק החוקי אנחנו רוצים לבדוק אותו. יכול להיות, יהיו כלים – יכול להיות שיהיו כלים שניקח אותם גם לבדיקה בליסטית, אם נידרש. היו"ר דני דנון: תודה, אדוני השר. מה אתה מציע, אדוני השר? להעביר את זה לדיון? השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: חבר הכנסת צרצור, אם התשובה מספקת – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): מה שאתה מציע. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: אני מציע, בוא – – – אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני מסתפק בתשובה של השר. השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ: בדיוק. גם אני חושב, בוא ניתן למהלך הזה להתקיים. היו"ר דני דנון: תודה.