קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר היום
ציון יום האזרח הוותיק הבין-לאומי
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום – הצעות לסדר-היום מס' 3823, 3842, 3844 ו-3895 של חברי הכנסת איתן כבל, חיים אורון, ליה שמטוב ואברהים צרצור, בנושא: ציון יום האזרח הוותיק הבין-לאומי. לפני כן, רבותי, לפני שאני אזמין, אני אשא דברים לכבוד יום הקשיש הבין-לאומי.
רבותי חברי הכנסת, היום אנחנו מציינים את יום הקשיש הבין-לאומי. אנחנו חיים בחברה שיש בה אומנם גילויים רבים של סולידריות, אולם הוקרת האדם המבוגר בה איננה דבר המובן מאליו; לצערי, אף רחוק מכך.
היחס הראוי והמכבד לאנשים המבוגרים ולקשישים איננו יכול להסתכם בהרעפת מלים חמות ובציטוטים חוזרים ונשנים של "והדרת פני זקן".
אין זה סוד שהחברה המערבית כולה סוגדת לנעורים ולצעירים שבה. הביטויים החיצוניים של התופעה מבטאים הלך רוח מהותי, תודעתי, שבו במקום לראות אדם בן 80, כמי ש"הגיע לגבורות", כלשון חכמינו, כבר בגיל צעיר בהרבה הוא נחשב למבוגר שבחבורה, ולא לשבחו כמובן, אלא לגנותו ייחשב הדבר. כאילו עבר ובטל מן העולם חלילה.
ביום הקשיש עלינו לשאול את עצמנו כולנו, מי שהגיע לגיל השלישי, ובעיקר מי שעוד לא זכה לכך: האם כמדינה וכחברה אנחנו עושים די כדי לתת את המקום הראוי לאנשים אלה, שעמסו על גבם את הקמתה של המדינה הזאת מן המסד, ורבים מהם הצמיחו עבורנו כמעט יש מאין?
שהרי הקשישים של היום היו הצעירים והנמרצים של תמול-שלשום. הם שסללו עבורנו את הדרך, כדי שנוכל להתגאות היום במדינה משגשגת.
חברי הכנסת, שיעור העוני בקרב האוכלוסייה המבוגרת הוא תמיד גבוה מדי, תמיד מביש מדי, אבל הכרחי שנקדיש גם הפעם תשומת לב מיוחדת לרבבות ניצולי השואה שחיים בינינו, שסבלו סבל כפול ומכופל, וחובתנו כלפיהם גדולה עוד יותר. באופן מעשי מכוונים הדברים להמלצות ועדת-דורנר מבחינת זכויות הניצולים, שהגישה מסקנותיה כבר לפני למעלה משנתיים. הוועדה לביקורת המדינה, שעקבה אחרי יישום ההמלצות, מצאה לא מכבר שלצד שיפור מסוים יש עדיין חלקים בדוח שאינם מיושמים.
מדובר בעיקר בפישוט של הביורוקרטיה, שבאה לידי ביטוי, למשל, בהעברת כספים לאנשים אלו באמצעות כרטיס מגנטי, והתברר מהר מאוד שהיא קשה ליישום ולמימוש. יש גם נושאים תקציביים אחרים משמעותיים לא פחות, שעדיין לא יושמו. רבותי, כמעט מיותר להזכיר – לניצולים המבוגרים והחולים הללו, שעברו שבעה מדורי גיהינום, אין זמן לחכות עד שנניע את גלגלי הביורוקרטיה. עשרות מהם הולכים לעולמם מדי שבוע, מדי יום. אני קורא למשרדי הממשלה ולרשות שהוקמה לשם כך שלא לנקוט סחבת, להתייחס לכך במלוא הדחיפות, וליישם לאלתר את כל ההמלצות הנוגעות בקצבאות הניצולים.
רבותי חברי הכנסת, לצד זה אני מבקש לציין לשבח פרויקט ראוי לכל הערכה של המשרד לאזרחים ותיקים, שבמסגרתו הוענקו כאן בכנסת לפני שעה קלה מגינים לאזרחים ותיקים המצטיינים בפעולות התנדבות. בין היתר נאמר לזוכים באירוע זה, כי הם ההוכחה הניצחת לכך שרוחו היוצרת והפועלת של האדם, חיוניותו ומידת החסד שבו אינן תלויות בזמן ובגיל. אזרחים ותיקים מתנדבים אלה הוכיחו זאת ביוזמה, באחריות החברתית וברוח ההתנדבות שהם מגלים תדיר, והם הופכים אותנו לחברת מופת, שכולנו גאים בה וראויים לה. תודה.
אם כן, רבותי, נתחיל בהתאם לסדר המציעים את ההצעות לסדר-היום. ראשון הדוברים – חבר הכנסת איתן כבל, ואחריו – חבר הכנסת חיים אורון. על כל ההצעות תשיב סגנית השר לאה נס.
מרינה סולודקין (קדימה):
גם שלי, נכון?
היו"ר יצחק וקנין:
כן. בסעיף האחרון, בסעיף 14 לסדר-היום. לכל חבר אני מאפשר חמש דקות. בבקשה.
איתן כבל (העבודה):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, גברתי סגנית השר, חברת הכנסת לאה נס, אני קודם כול רוצה להעלות על נס את הכנס המרשים שקיימת, שעמדת בראשו היום באודיטוריום. זה לא עניין של מה בכך – כחבר ותיק בבית הזה – למלא את האודיטוריום, והטקס היה מכובד מאוד, מרשים מאוד, ואת ראויה להערכה על כל היום הזה.
זה יום כל כך חשוב, כל כך מכובד, והוא נתקע בסופו של יום. כלומר יש כאן תחושה אולי של החמצה במידה רבה, וזה נושא שאנחנו כל כך רוצים להעלות אותו על נס – הרבה נס יש היום – ומצד שני, אנחנו יושבים ולא יותר מאשר מסמנים "וי" על הלוח.
ברשותכם וברשותך, אדוני היושב-ראש, נושא הטיפול בכלל, במה שאנחנו קוראים היום האזרחים הוותיקים, אף שבאופן אישי אין לי שום בעיה עם ההגדרה "זקן" ביהדות – והדרת פני זקן, זה מושג כל כך גדול, כי והדרת פני זקן, רש"י אומר במקום: זקן ממך בחוכמה, כלומר זה לא אדם שהוא בהכרח מבוגר ממך – – –
היו"ר יצחק וקנין:
המלה זקן – זה קנה חוכמה.
איתן כבל (העבודה):
נכון, זו המהות הבסיסית. נכון, אני עדיין בקטגוריה של איש צעיר, אבל אנחנו הרי דוהרים לתקופה שמוגדרת כתקופה שבה אתה מוגדר כזקן, כגמלאי, או, כפי שאנחנו רוצים לומר זאת במלה יותר יפה – –
סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס:
יותר נכונה.
איתן כבל (העבודה):
– – יותר נכונה. אני מניח שתתייחסי לדברים בצדדים היותר מקצועיים של העניין, אבל, ברשותכם, אני רוצה לומר, וזה לא בהכרח נתון למשרדך: היחס לקשישים, לאזרחים הוותיקים במדינת ישראל – כל שנה אנחנו מעלים את העניין הזה, מעלים אותם על נס, והקימו מדינה, ועשו, וכשמגיע, וזה או-טו-טו מגיע, באוקטובר יש לנו הדיון בקריאה ראשונה, ונמצא בקריאה ראשונה, חברי חברי הכנסת, גברתי סגנית השר, שוב הגמלאים, שוב האזרחים הוותיקים הם אלה שחוטפים את הקיצוצים הכי כבדים, הכי קשים. זה לא כתוב באותיות ברורות, אבל בסופו של עניין כשאתה לוקח ומפרק את התקציב, אלה שנפגעים ראשונים הם האזרחים הוותיקים כמעט בכל פרמטר. בכל סעיף תקציבי שנבדוק, נמצא אותם כאלה שמקבלים בראש ממדינת ישראל, ואף אחד מאתנו לא ברור לו, ואף אחד מאתנו לא חושב, מעבר לקלישאה שכולנו נגיע לשם וכולנו נהיה קשישים בבוא היום.
אני אומר את זה בעיקר לממשלה הזו, שהיא ממשלה עם קואליציה כל כך חזקה – אדוני השר, שנים לא היתה קואליציה כל כך חזקה, ממושמעת. אפילו בקרמלין כבר אין כאלה שהולכים שמאל-ימין כפי שיש בממשלה הזאת, והגדלנו עשות, וזה דיון אחר, זה תקציב שהמשמעות שלו, שלא נדון יותר בנושא התקציב עד הבחירות הבאות. ואני מציע לכולנו להתחייב לפחות בנושא הזה שעליו אנחנו דנים. נכון, המליאה חסרה מבחינת האנשים, אבל יושבים פה אנשים שיכולים בפירוש להתייחס ולהעלות על נס את כל העניינים הנוגעים לגמלאים.
אני אומר לך, אדוני השר, ואני מכבד אותך ומעריך אותך, ובוודאי אותך כמי שאוחזת בתיק: איזו בשורה יש לאזרחים הוותיקים במדינת ישראל? אז כיבדנו אותם היום, ובאמת עשו להם כבוד חבל על הזמן. הרבה זמן לא היה טקס כזה בכנסת, שהרגשתי בו ממש עלא כיפאק, שהמדינה נותנת מעצמה. אבל בסוף סימנו "וי". הם הולכים, וסגנית השר יכולה לצעוק מפה עד הודעה חדשה, להיאבק על כל אגורה. ואתה עובר בבריאות. אין כמעט סעיף שההגדרה של אל תשליכנו לעת זיקנה, ככלות כוחנו אל תעזבנו, לא נוגעת בו. ורק מהמעט שעברתי וסרקתי את התקציב האחרון, אין כמעט סעיף שהגמלאים, שהאזרחים הוותיקים לא מוצאים עצמם נפגעים. אין כמעט סעיף שאתה יכול לומר: שופר מעמדם. אפילו בדקלרציה.
ולכן אני אומר, זה יום שאנחנו מגדירים אותו כיום חג מצד אחד, אדוני היושב-ראש, אבל זה גם יום שבו אנחנו חייבים לחזור ולהזכיר ולחזק ולתת את הכתף, והמבחן של כולנו יהיה בתקציב הקרוב. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת איתן כבל. יעלה חבר הכנסת חיים אורון. אחריו תעלה חברת הכנסת ליה שמטוב. גם לך, חבר הכנסת אורון, חמש דקות.
חיים אורון (מרצ):
אדוני היושב-ראש, כבוד השר, גברתי סגנית השר, כבר הזכיר קודמי, ואולי זה לא מקרה, השעה שנשיאות הכנסת דחתה את הדיון הזה אליה, אבל אני רוצה לדבר על פן יותר גדול. היום, אתמול, שלשום – –
היו"ר יצחק וקנין:
אדוני יושב-ראש הקואליציה, חבר הכנסת, הדיבור שלך עם חבר הכנסת נשמע עד לכאן – אני מבקש, אם אפשר להנמיך את הטון.
חיים אורון (מרצ):
– – אירופה מתהפכת על הנושאים שעומדים פה היום על סדר-היום; מיליון איש יוצאים לרחובות, 2 מיליון איש סוגרים את תחנות הרכבת באיטליה. על מה? על משבר מאוד מאוד גדול שהחברה המערבית כולה עוברת אותו ומתקשה להתמודד אתו, עם שאלת העלייה בתוחלת החיים, עליית משקלם של אנשים מבוגרים בתוך החברה, צמצום מספר האנשים הצעירים שיכולים לשאת עליהם את הנטל הסוציאלי של השכבות המבוגרות. ובארץ – שום דבר.
גברתי סגנית השר, היום בוועדת הכספים, על-פי הצעתי, דנו בהצעת חוק מ-2003, שאז הממשלה, בהתנגדותנו, אדוני השר, ירתה ירייה קדימה, שב-2011 – שמע, היה לשר האוצר דאז בנימין נתניהו כזה "ווייטן קוק" – ב-2011 יעלה גיל הפרישה של הנשים בשנתיים. וכשאמרנו: געוואלד, איך אתה יודע מה יהיה ב-2011? בסוף אמרו לנו: אתם יודעים מה, נקים ועדה ציבורית שתבחן את הנושא. היא צריכה להגיש את הדוח שלה – זה בחוק הראשי – עד יוני 2011, ואם הוועדה לא תגיע למסקנה, ברירת המחדל היא לא שהפרישה נעצרת, אלא הפרישה נכנסת לתוקפה. עד היום לא קמה ועדה. שום דבר. הגשתי הצעת חוק שאמרה: אם כך, אין ברירת מחדל. ונעצר. באה היום נציגת האוצר לוועדת הכספים ואמרה שהשר מתחייב להקים ועדה ציבורית. כל מה שכל העולם מתלבט בו ומתקשה למצוא תשובה – ואני אומר, אמרתי את זה בוועדה ואני אומר גם פה: אני לא מוכן היום להביע עמדה חד-משמעית לגופו של הדיון איך צריך לנהוג. שמעתי אנשים בוועדה שהיתה להם דעה מוחלטת שצריך לעצור את גיל הפרישה. אני לא אומר את זה פה עכשיו, אבל בשמונה חודשים יפתרו את זה בוועדה ציבורית, או שבאופן אוטומטי גיל הפרישה בארץ יקפוץ בשנתיים – לנשים במקרה זה, כי לגברים זה כבר היה לפני כמה שנים, בלי שום דיון.
עכשיו, זה לא מקרה, כי יכולתי לעמוד פה עכשיו אם היית נותן לי יותר זמן ולמנות שורה של נושאים שלא נגמרים במלים יפות לקשישים – אני פחות איש של טקסים – שלא נגמרים באמירות כמה הם חשובים. חוץ מזה, שמע, גם אנחנו קצת קשישים, לא, מיקי, אדוני השר? אני לא מדבר על הדבר הזה. יכולתי פה עכשיו לבוא ולדבר על למה אין במדינת ישראל חוק סיעוד. לא חוק סיעוד כמו שמתנהל עכשיו, ששיעורי התשלום עבור ביטוח סיעוד הולכים ועולים וקבוצות שלמות לא נמצאות – כשכל התחשיבים מראים שחוק סיעוד, שהוא חוק סיעוד ממלכתי כחלק מסל הבריאות, יותר זול, יותר יעיל ויותר נכון מבחינה רפואית, ואני בטוח שסגנית השר תגיד שאני צודק. לא מצליחים אפילו להביא את זה לדיון. יש הצעות חוק שלי, הן לא מגיעות לדיון. יש הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית ואני לא מסוגל להתקדם אתה.
תשלומים עבור תרופות לקשישים – מה לעשות, למרות תוחלת החיים אנשים מבוגרים צורכים הרבה הרבה יותר תרופות.
השר מיכאל איתן:
בגלל תוחלת החיים.
חיים אורון (מרצ):
צורכים הרבה יותר תרופות. יש טענה, שיש לה כנראה סימוכין, שכל אדם, לא משנה באיזה גיל, בשנת חייו האחרונה מוציאים עליו על בריאות כמו לאורך כל חייו. זה הממוצע. תמיד יש דברים ששוברים את הממוצע. אתה בא ומציע הצעה לעשות גג לחולים כרוניים, ורבים מהקשישים הם חולים כרוניים, במחלות שחיים אתן עד מאה-ועשרים, אבל הם צורכים כמויות גדולות של תרופות – ללב, לסוכרת, לדברים אחרים. תוקעים אותך. לא מחליטים לא; תוקעים אותך.
ביקור אצל רופא – תבקרו אצל אנשים במערכת הבריאות והם יגידו לכם שאנשים מבוגרים לא הולכים לביקור אצל רופא, גם אם רופא המשפחה שלח אותם, כי אין להם כסף. לא שאני ממציא פה משהו. זה לא מיליארדים וזה לא בשמים. מה לעשות, זה המבחן האמיתי של חברה – בעוד חוק, ובעוד תיקון, ובעוד החלטה, ובעוד החלטה, ובעוד מאבק, ובגוף ציבורי שמוכן לתמוך בזה.
ואני אומר לכם, פשוט, אתה רואה מה קורה – בטלוויזיה – מה קורה בעולם – – –
היו"ר יצחק וקנין:
ידידי, נא לסיים.
חיים אורון (מרצ):
אני יורד. מה קורה בעולם – וזה עובר אצלנו בשקט. ואני לא רוצה להגיד על מה תהיה הסערה מחר ומחרתיים, אבל בנושאים הללו יש משהו מעוות בחברה הישראלית. יש לי הסברים למה, כי יש לנו בעיות אחרות כאילו. ומי שמשלם את המחיר הגבוה ביותר על זה זאת הקבוצה הכי מבוגרת, הכי שזקוקה לעזרה – אני לא רוצה להגיד הכי חלשה, כי היא לא חלשה – שזקוקה לעזרה של הכלל. וזה המבחן שכשנכשלים בו, איך כתוב במקורותינו, נכשלים בכול.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חיים אורון. תעלה חברת הכנסת ליה שמטוב, ואחריה – אחרון הדוברים, חבר הכנסת אברהים צרצור. לרשותך, חברת הכנסת ליה שמטוב, חמש דקות.
ליה שמטוב (ישראל ביתנו):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, היום אנחנו מציינים בכנסת את יום הקשיש הבין-לאומי. אני, כיושבת-ראש ועדת העלייה והקליטה, רוצה לשתף את מעט חברי הכנסת במצב הקשישים העולים בישראל.
הבוקר קיימתי ישיבת ועדה בנושא מצב העולים הקשישים. אני חייבת לומר ששמענו בוועדה, גם מהמשרדים וגם מכל המכתבים, מתלונות שקיבלנו, שהמצב של העולים הקשישים בישראל ממש קשה. גם שמענו על מקרים של הזנחה, ולעתים אף רעב. יש המון בעיות, אבל מעט מאוד פתרונות.
שמענו בוועדה שכמעט 90% מהקשישים הנזקקים הם עולים חדשים ועולים ותיקים אשר מתקשים לחיות ולמות בכבוד. יש עוד קבוצה של עולים קשישים, שעלו לארץ לא בגיל זיקנה, עבדו פה, גם צברו את הפנסיה, אבל היא כל כך קטנה שהם לא יכולים לקבל את השלמת ההכנסה, ועקב זה הם נאלצים לבחור, או לקנות מזון או לרכוש תרופות.
חוץ מזה, עם כל המצב של היום, של מחירי הפירות וירקות, העלייה בתשלומי המים, מתברר שבהוסטלים קשישים עולים משלמים 8% מההכנסה שהם מקבלים שכר דירה. ופתאום, משרד השיכון, ביום בהיר אחד, החליט שהקשישים ישלמו עוד 2%, זאת אומרת 10%. למה? כי יש הוצאות. הוצאות של אם-בית, הוצאות על מעלית – אבל ההוצאות היו גם קודם, אז למה זה דווקא על חשבון העולים?
אני יודעת שראש הממשלה ער למצוקת הקשישים ופועל בעזרת אנשיו למציאת פתרונות לבעיות. גם אני, כחברה בקואליציה, חייבת לומר, ובכאב: אנחנו לא עושים מספיק ולפעמים אנחנו, כמו שאמר פה חבר הכנסת כבל, עושים "וי".
ביטוח לאומי – הם כל כך גאים בזה שלקשישים נותנים אפשרות להרכיב את כפתור המצוקה, וכשנזקקים לכפתור הזה ומצלצלים, נזקקים לאמבולנס, אז מתברר שאמבולנס לא מגיע להם. אם רוצים רופא, אז רופא יגיע בעוד שעה, והם גם צריכים לשלם על זה 140 שקל. אז אני לא חושבת שזו גאווה גדולה שהביטוח הלאומי עוזר בזה לקשישים.
הקשישים הם לא רק העבר שלנו, הם ההווה, והם חיים בינינו, ואנחנו לא תמיד רואים ושומעים אותם. הזיקנה היא לא מחלה. כל אחד מאתנו יהיה זקן וכולנו אולי נזדקק לתמיכה של החברה, ואנו צריכים להשיב לקשישים, אנו כאן כדי לתמוך ולסייע, לתת להם יד, לעזור לעבור את הכביש הביורוקרטי, את מחסומי השפה, את הקושי הכלכלי.
ואני מקווה מאוד שהיום, אחרי שייכבו האורות וכל אחד יחזור לענייניו, הוא לא ישכח את הזקן הזה מעפולה, את הזקנה מאשדוד ואת כל אלה שאפילו לא זכו שקולם יישמע. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת ליה שמטוב. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור. תשיב על כל ההצעות לסדר-היום סגנית השר במשרד לאזרחים ותיקים לאה נס. חבר הכנסת צרצור, לרשותך חמש דקות.
אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל):
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בבואי לדבר על הנושא הרגיש והרגשי הזה, אני מצאתי את עצמי עומד בפני שתי חלופות. חלופה אחת, לדבר על הנושא הזה בצורה אקדמית, להביא נתונים, סטטיסטיקות וכו' וכו', או לדבר מתוך הלב. אז מצאתי לנכון בערב הזה לדבר על הנושא הזה מתוך הלב, והכלי שאני הולך להשתמש בו כדי להביע את דעתי, מתוככי לבי, ממעמקי נשמתי, זה להביא שני סיפורים מהמקורות שלנו בנושא של הקשישים והזקנים, היות שכולנו מודעים לעובדה שבדתות השונות – גם באסלאם, גם ביהדות, גם בנצרות, גם בתרבויות השונות בעולם כולו – שמור מקום מכובד לזקנים, לזקן ולקשיש.
הסיפור הראשון, אני חושב שמי מכם ששמע את המושג חאג', זה עלייה לרגל למכה, אחת המצוות שמוסלמי אמור לעשות כחלק אינטגרלי מביצוע המצווה הזאת זה להקיף את הכעבה שבע פעמים. באחת מעונות החאג' הזה, אחד האנשים, אחד המוסלמים היה מקיף את אל-כעבה כשעל גבו נושא את אמא שלו בת ה-90, והוא רוצה להקיף את אל-כעבה שבע פעמים כשאמו נמצאת על הגב שלו. באמצע ההקפה של הכעבה הוא נפגש עם הנביא מוחמד, עליו השלום, ורצה דווקא לשאול את הנביא שאלה מעניינת. אמר לו: כבוד הנביא, אתה רואה מה שאני עושה. האם לפי דעתך אני החזרתי, ולו במקצת, עבור ההקרבה הלא-מוגבלת, הנתינה הבלתי-מסויגת של אמא שנתנה לי במשך כל כך הרבה שנים, האם אני הצלחתי לגמול לה חלק ממה שהיא נתנה לי? התשובה של הנביא היתה מאוד מאוד מפתיעה. אמר לו: לא, בשום פנים ואופן, ולא עבור ציר אחד מצירי הלידה שהיא הרגישה כשהיא הביאה אותך לעולם הזה.
והוא הוסיף עוד דבר מעניין. הוא אמר לו: אתה היום מנסה לתת לה קצת עבור הדבר הלא-מוגבל שהיא נתנה לך. תדע לך שהיא גידלה אותך במשך שנים, הקריבה בצורה לא מוגבלת, היא סבלה מאוד בעת שהיא גידלה אותך, אבל לאורך כל הדרך, למרות כל הסבל והכאב היא היתה כל הזמן מתפללת שאלוהים ייתן לך אריכות-ימים, בזמן שאתה היום מנסה לשרת, מנסה להחזיר, מנסה לגמול, אבל בלב שלך מתפלל שאלוהים יקצר את חייה עד כמה שאפשר.
זה ההבדל, וזה ממחיש באמת את העובדה שכולנו צריכים להביא בחשבון שככל שמערכת הערכים והמוסר – גם בחברה בכלל וגם במשפחה בפרט – חזקה יותר, כך נשמר כבודם ונשמר מעמדם של הקשישים כמעמד של קדושה.
הרבה דברים אפשר באמת להגיד, הרבה סטטיסטיקות, מצב קשה, אתגרים רציניים שעומדים בפני הקשישים, אבל תאמינו לי, גבירותי ורבותי, כל האתגרים האלה, כל הקשיים האלה, הם בסך הכול סימפטומים להיעדר ערכים בתוך החברה ובתוך המשפחה. החברה שלנו, לצערי הרב, אפשר להגדיר אותה כנטולת ערכים, אבל ככל שאנחנו מחזקים את הערכים האלה בתוך החברה, ככל שהקשיש והזקן מחזיר את מקומו, כפי שאומרים – מחזירים אותו למקום המכובד שלו.
ואני מסיים בסיפור אחר. היום מדברים על מה שנקרא המוסד לביטוח לאומי, על מה שנקרא קצבת זיקנה. יש כאלה שחושבים שהמושג הזה הוא חדש, מודרני, הוא נולד עם החברה המודרנית. הסיפור שאני אספר לכם מוכיח ההיפך הגמור.
בימיו של הח'ליף המוסלמי השני, עומר אבן אל-ח'טאב – הח'ליף השני הוא השליט מספר שתיים, לאחר הראשון, שבא לאחר מותו של הנביא מוחמד – היה לו הרגל מעניין מאוד. היה מסתובב ברחובות בירת מדינת האסלאם, במדינה אל-מנו'ורה שבסעודיה היום – שם המסגד של הנביא והקבר של הנביא עצמו – היה מסתובב בתוך רחובות הבירה, הוא רצה באמת להרגיש את מה שקורה שם ולא הסתמך על הדוחות שמביאים אליו, ללשכתו במסגד.
פעם הוא ראה איש זקן ברחובות המדינה שמקבל או מבקש נדבות. המצב הזה, המראה הזה הדהים אותו מאוד, זעזע אותו עמוקות, והוא הזעיק את כל האחראים וכינס, מה שנקרא, ישיבת חירום של כל יועציו וכל האחראים בנושאים השונים האלה, המטפלים בנושאים החברתיים והכלכליים, ושאל אותם: איך אתם מרשים לעצמכם שזקן בגיל זה יסתובב ברחובות של אל-מדינה ויבקש נדבות? אחד מהם אמר לו: אתה מכיר את האיש הזה? אמר: לא. אמר לו: הוא איש יהודי. אמר: אם הוא יהודי אז יש יותר הכרח לטפל בסוגיה הזאת בצורה דחופה ביותר, עד כמה שאפשר. ומאותו רגע הוא קיבל החלטה. כל אדם שמגיע לגיל זיקנה ונפסקת יכולתו לעבוד ולפרנס את עצמו – כל אדם, ללא הבדל לאום, מין, גזע או צבע – הוא יקבל מאוצר המדינה מה שנקרא היום קצבת זיקנה.
ככה צריכים לטפל בזקנים. לא כמעמסה אלא כחלק אינטגרלי, שמסמל את הניסיון, את החוכמה שכולנו זקוקים לה. אני מאוד מודה לך.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אברהים צרצור. תעלה סגנית השר, לאה נס, להשיב על כל ההצעות לסדר-היום.
סגנית השר לענייני גמלאים לאה נס:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השר, כנסת נכבדה, על-פי החלטת האו"ם, ה-1 באוקטובר צוין ברחבי העולם כיום הקשיש הבין-לאומי. אנחנו במשרד לאזרחים ותיקים מייחדים את חודש אוקטובר כולו לנושא האזרחים הוותיקים בישראל, וזאת על מנת להעלות את המודעות למגוון הנושאים השזורים בחיי האזרחים הוותיקים בישראל והאתגרים הנובעים מכך.
בישראל 2010 כל אזרח עשירי הוא אזרח ותיק. אוכלוסיית האזרחים הוותיקים בישראל כיום היא כ-750,000 איש. מספרם של האזרחים הוותיקים עולה בעקביות וצפוי שיגיע ל-1.4 מיליון איש בשנת 2030. זאת אומרת, 14% מכלל האוכלוסייה תהיה מעל גיל 65.
העולם כולו עובר תהליך משמעותי של שינויים דמוגרפיים מרחיקי לכת. בעבר הרחוק היה אחוז ילודה גבוה אל מול תמותה גבוהה, נתון שהביא לרוב צעיר באוכלוסייה. כיום, עם השיפור הטכנולוגי ברפואה והעלייה המשמעותית באיכות החיים, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי, ולמול תופעה זו חלה ירידה גדולה בשיעור הילודה, דבר שמצמצם משמעותית את אחוזי הגיל הצעיר בקרב האוכלוסייה.
חברי חברי הכנסת, אנו מתקדמים לעבר שינוי משמעותי מהעולם המוכר לנו כיום; הערכת החוקרים הדמוגרפים היא כי נקודת השוויון בעולם בין אוכלוסיית הצעירים לאזרחים הוותיקים תתרחש בעתיד הקרוב מאוד, בסביבות שנת 2030. ישראל אומנם מתקדמת באותו מסלול של המגמה העולמית, אך התהליך אצלנו מתון יותר, ולכן נקודת השוויון בין אוכלוסיית הצעירים לאזרחים הוותיקים תתרחש מאוחר יותר. ההבדל נובע מהעובדה שאומנם מבחינה טכנולוגית אנחנו מאוד מפותחים, תוחלת החיים בישראל היא מהגבוהות בעולם, אך גם שיעורי הילודה הם מהגבוהים בעולם, תודה לאל. ועדיין אנו ניצבים בפני תהליכים עצומים שישפיעו בראש ובראשונה על אזרחיה הוותיקים של המדינה, ובהמשך על המדינה כולה.
לכן עלינו לדאוג להיערכות כל המערכות להתמודדות עם אתגר הזיקנה. אז – חבר הכנסת אורון, כפי שציינת את הנושא שכל העולם מתמודד אתו וקורא לו "אתגר הזיקנה", ממשלת ישראל ייחדה לפני כשבועיים את ישיבת הממשלה לנושא האזרחים הוותיקים. אני הצגתי שם סקירה רחבה מאוד על כל השינויים הדמוגרפיים בעולם, כולל נושא גיל הפרישה, שעליו דיברת, כולל גיל הפרישה – אותה ועדה שקמה, כך שהנושא נדון בממשלת ישראל, ואני שמחה לדבר על חלק מהנושאים גם פה.
אחד מנושאי הדגל שהמשרד מוביל, ובחרנו להדגיש אותו השנה בחודש האזרח הוותיק, זה המושג "הזקן הצעיר". אנשים בגיל 65, אני אומרת: 65 ומעלה, כי היום, לפי חוק האזרחים הוותיקים, אזרח ותיק בגברים זה 67, ונשים, כמו שציינו פה, זה 64. אנשים גילאי 65 ומעלה בממוצע הם אנשים עצמאים, הם בריאים באופן יחסי והם פעילים. בשנת 2010 יותר מ-50% מהאזרחים הוותיקים הם בני 65–75. מדובר באוכלוסייה גדולה שצריכה להיות פעילה ועסוקה כדי להישאר חיונית, משפיעה ותורמת. היעדר פעילות כזאת משאירה את האנשים בביתם, הופכת אותם פחות בריאים, מפוחדים ובלתי עצמאים. זה המקום שלנו להיערך למתן אפשרויות של פעילות ותעסוקה לציבור שיש ביכולתו לתרום רבות לעצמו ולחברה. ראינו את זה גם היום בכנסת ישראל, כשהענקתי אות ומגן לאזרחים ותיקים מתנדבים מצטיינים. ראינו שם אזרחים, גם בגיל 99, שכוחם במותניהם ורוצים לתרום ויכולים לתרום לעצמם וגם לחברה.
לצערי, נכון להיום, כמו שנאמר פה, המערכות בישראל עדיין אינן מותאמות למצב הזה. אין די פעילות לאוכלוסייה. נדרשת היערכות מצד הקהילה, המשפחה, מערכות הבריאות והתעסוקה, להתמודד עם ציבור גדול זה, לבנות לו מסגרות ומערכות מלוות התואמות את צרכיו החדשים כ"זקן צעיר".
המשרד לאזרחים ותיקים פועל כיום בכמה אפיקים להטמעת המגמות שעליהן אני מדברת. המשרד מגבש כיום תוכניות-אב יישוביות שמטרתן להוביל היערכות מחודשת של הרשויות המקומיות במגוון תחומי החיים לשיפור והעשרת איכות חיי כלל האזרחים הוותיקים. כמו כן, בימים אלה נכנס לתוקפו חוק יועץ לראש הרשות בתחום האזרח הוותיק. יועץ מיוחד זה ידאג כי הרשויות ברחבי הארץ יפעלו תוך התחשבות בשינוי הדמוגרפי הקרב בכל אחת מהן, ידאגו כי בהחלטות בדבר תוכניות עתידיות שונות יובאו בחשבון האזרחים הוותיקים וצורכיהם.
חוק נוסף שמקדם משרדי זה חוק היידוע. לדאבוני, אזרחים ותיקים רבים אינם מודעים כלל לזכויות האלמנטריות המגיעות להם. החוק הזה יחייב יידוע אקטיבי לכל אזרח ותיק בדבר זכויותיו. המשרד מפעיל בהצלחה גם מרכז מידע וסיוע, מוקד טלפוני שמפעיל יועצים מקצועיים המתמחים בתחום הזיקנה, העונים לאזרח הוותיק ועוזרים לו לממש את זכויותיו. יש גם מוקד מיוחד למימוש זכויות של האזרחים הוותיקים שהם ניצולי השואה.
מלבד קידום החקיקה המשרד משקיע בהרחבת הפעילויות לבני הגיל השלישי. מחקרים רבים בארץ ובעולם, חלקם ממש מהשנה האחרונה, מוכיחים השפעה ישירה בין איכות החיים, בריאות, צלילות ועצמאות בקרב בני 65 ומעלה השומרים על פעילות ועיסוק. זאת אומרת שהשקעה בפעילויות תרבות ופנאי בקרב האזרחים הוותיקים היא לא עניין של מותרות אלא השקעה בבריאותם.
לאור העובדה שמעל 80% מקרב האזרחים הוותיקים הם עצמאים וחיים במסגרת הקהילה, אנחנו מוצאים חשיבות רבה בהשקעה בפעילויות במסגרת חיי הקהילה של כל האזרחים הוותיקים ברחבי הארץ. לכן המשרד מקדם סוגי פעילויות המותאמות להם, כמו השלמת השכלה, פעילויות פנאי, העשרה, פעילויות התנדבות של אזרחים ותיקים.
למרות העובדה שמרבית האזרחים הוותיקים הם עצמאים, כמו שאמרתי, מבחינה כלכלית מצבם לא פשוט; זה נאמר פה: תחולת העוני בקרב משפחות שבראשן עומד אזרח ותיק מעוררת דאגה. נכון לשנת 2010, אחוז האזרחים הוותיקים הזכאים להשלמת הכנסה עומד על 25%. על-פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מרבית האזרחים הוותיקים מתקשים לכסות את הוצאותיהם החודשיות. תופעה זו כשלעצמה דורשת טיפול מערכתי כולל שלנו, כמדינה, לאור העובדה כי האוכלוסייה הזאת הולכת וגדלה.
עובדת היותם של מרבית האזרחים הוותיקים בבית מעצימה גם את בעיית ביטחונם האישי. כפי שכולנו שומעים חדשות לבקרים, האלימות כלפי קשישים בישראל הפכה למכת מדינה. על-פי סקר שקיבלנו מהמכון לחקר הזיקנה באוניברסיטה העברית, אחוז ניכר מהם אינם מרגישים בטוחים אפילו בביתם שלהם, המקום שלכאורה אמור להיות מבצרו של אדם. לאור זאת הוביל המשרד לענייני אזרחים ותיקים בהחלטת הממשלה הקמת ועדה בין-משרדית אשר הכינה תוכנית ממלכתית אופרטיבית לטיפול בנושא האלימות כלפי קשישים וחיזוק ביטחונם האישי. התוכנית פועלת כיום בעשר רשויות מקומיות ברחבי הארץ, שנבחרו לפי אחוזי האלימות הגבוהים. בנינו מעטפת הגנה שכוללת ליווי פיזי של הקשישים, לחצני מצוקה, שכונה תומכת ואף סיוע משפטי – כל אלה כדי שהאזרח הוותיק יחוש יותר מוגן ובטוח.
התנהלות אחראית דורשת מאתנו, כממשלה, לא להתמודד רק עם המצוקות בהווה ולפתור בעיות קיומיות, אלא ליצור תוכניות עתידיות מתוך חשיבה ארוכת טווח, הכוללת בתוכה פעילות מונעת. דוגמה לכך אפשר להביא מתחום הרפואה: על אף הצורך ההולך וגובר ברופאים גריאטרים, במומחים וחוקרים בתחום הגרונטולוגיה, תחומים אלה לא תפסו להם מקום ראוי, וכיום יש בהם מחסור חמור, עובדה שאיננה עולה בקנה אחד עם הלך הרוח הכללי בעולם ולא עם השינויים הדמוגרפיים בישראל. אנחנו פועלים להובלת מגמה של הפיכת הגרונטולוגיה והגריאטריה בישראל לתחומים דינמיים ומתפתחים. אין כל היגיון בכך שבתי-הספר לרפואה מקדישים זמן מועט כל כך ללימודי זיקנה בעוד ש-80% ממאושפזי המחלקות הפנימיות בישראל הם קשישים.
יש להפנים ולהביא לתודעה הציבורית כי תחומים אלה הם הכרח בסיסי לחברה ולמדינה. עלינו להשקיע במחקר בין-תחומי מקיף, לבנות מערכת לימודים איכותית, יוקרתית ומאתגרת, להביא את טובי הסטודנטים והמרצים ללמוד, לחקור ולהתמחות בתחומי הגריאטריה והגרונטולוגיה. אנחנו, במשרד, מעודדים ומשקיעים רבות במרכזי מחקר בתחום הזיקנה ומעניקים מלגות עידוד למתמחים בגריאטריה. נוסף על כך, משרדי מקדם מהלך להוספת יחידות גריאטריות אישיות בבתי-החולים הממשלתיים.
כמו שציינתי, בישיבת הממשלה המיוחדת לציון יום האזרח הוותיק, שהתקיימה בתחילת החודש, אושרה הצעת מחליטים לביצוע הערכות גריאטריות כוללניות לאזרחים ותיקים מעל גיל 70; הישג משמעותי לטובת ציבור האזרחים הוותיקים בישראל – במיוחד כמו שנאמר פה – שלא מצליחים להגיע לאותם רופאים, ולעשות באמת הערכה כוללנית, שבאמת יכולה למנוע הידרדרות בריאותית.
חברי הכנסת, לסיום, אני רוצה לפנות אל האזרחים הוותיקים: לאורך כל הדורות המסורת היהודית העניקה כבוד והדר לזקניה, מתוך הכרה והערכה לחוכמה ולניסיון החיים שצבר האדם הבא בימים. אנחנו ממשיכים בדרך אבותינו ומביטים בכם, ותיקי המדינה, בהערכה רבה; יודעים כי אתם האבות המייסדים שלנו. הדור שלנו נהנה היום מפירות העצים שאתם נטעתם במו-ידיכם. אני יודעת כי מדינת ישראל ב-2010 אינה מסבירה תמיד פנים לוותיקיה, וודאי שיש לנו, כחברה וכמדינה, עוד הרבה מה לתקן ולשפר בנושא. המשרד לאזרחים ותיקים שם לו למטרה ראשונה במעלה לדאוג לכם, האזרחים הוותיקים, לחזק את כבודו ומעמדו של האזרח הוותיק בחברה הישראלית, ולוודא כי יזכה לחיות בבריאות טובה ובאיכות חיים טובה, כראוי לו. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לסגנית השר לאה נס. תם – – –
מרינה סולודקין (קדימה):
לא תם, לא תם.
היו"ר יצחק וקנין:
תם הנושא: ציון יום האזרח הוותיק הבין-לאומי. אני רוצה להודות לחברי הכנסת איתן כבל, חיים אורון, ליה שמטוב ואברהים צרצור, וגם לסגנית השר, שהעלו את הנושא הזה לסדר-היום. אני מודה לכם. יהי רצון שבורא עולם ייטיב את אחריתנו וראשיתנו. אני רוצה לסיים. לפני שאגיע לסעיף האחרון בסדר-היום, הודעה לסגן מזכיר הכנסת.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
– – – לשבח את סגנית השר. חשבתי שייתנו לנו הצעה אחרת.
היו"ר יצחק וקנין:
אני שיבחתי.