קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק העובדת הזרה שהועסקה בביתו של שר הביטחון היו"ר אלכס מילר: חברי חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. אני מזמין את חבר הכנסת אריה אלדד לנמק הצעה רגילה לסדר-היום, שמספרה 3902, בנושא: החלטת היועץ המשפטי לממשלה לסגור את תיק העובדת הזרה שהועסקה בביתו של שר הביטחון. בבקשה, אדוני, עשר דקות לרשותך. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני כמה חודשים חשפה כתבת "קול ישראל" כרמלה מנשה את פרשת העובדת הזרה הבלתי-חוקית שהועסקה בביתו של שר הביטחון. על-פי התקשורת, העסקתה שם בבית נמשכה כמה שנים. לאחר הפרסום פתחה רשות ההגירה בחקירת התלונה. הגברת פריאל-ברק הודתה כי העסיקה אשה, אני מצטט, "בעלת חזות פיליפינית שאין לה פרטים עליה". עכשיו, נניח לרגע שכך מקבלים עוזרת לעבודה, בלי לדעת שם, כתובת, טלפון, בלי המלצות; נניח לרגע שזה סביר; נניח, אם צריך באופן חד-פעמי לנקות את הבית לפסח, אז – גם אז אולי רצוי לדעת מי העובד, שלא ינקה חפצים שבעלת הבית קשורה אליהם דווקא. אורי אורבך (הבית היהודי): יש כזה שיר, "הוא לא ידע את שמה". אריה אלדד (האיחוד הלאומי): הוא לא ידע את שמה, היא לא ידעה את שמה, אבל מה עם הצמה? כלומר, הם היו צריכים לזכור שיש לה צמה, לפחות פרטים מזהים כלשהם. אבל ארבע שנים וחצי לא לדעת שם, כתובת, טלפון. זה נראה תמוה. חזות פיליפינית, זה מספיק כל כך הרבה שנים? ציפי חוטובלי (הליכוד): איפה המדים? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): במשך חודשים ארוכים, אנחנו צריכים לזכור, בערך כל חצי שעה הרדיו והטלוויזיה היו מפמפמים באוזנינו מטעם משטרת ההגירה שהעסקת עובד זר היא עבירה: זה לא חוקי, זה לא משתלם, לא כדאי לך. עכשיו, האם במשך ארבע שנים וחצי סביר להניח שלא עלתה אפילו האפשרות שמדובר בעבירה? הרי לא היה שום סיכוי שהעובדת הזרה הזאת שוהה במסגרת אשרה חוקית בארץ, שהעסקתה במלאכות ניקיון והגשת תקרובת לאורחים היא חוקית, משום שבידוע הוא שעובדים זרים מאושרים לעבודה בחקלאות, בסיעוד, במסעדות אתניות, אבל לא בניקיון. אבל בני הזוג ברק, כמו רבים מהחוג החברתי שלהם, יודעים שזו עבירה אבל הם מצפצפים. יש באותם חוגים חברתיים גננים מאריתריאה, ועושי ספונג'ה מגאנה, הכול אפשרי. לכל היותר, מה הסיכון שהם מריצים? יחטפו קנס. עכשיו, כשאנחנו מחשבים את ההבדל בין עלות שכרו של עובד ישראלי ועלות שכרו של עובד זר ומכפילים את זה בארבע שנים וחצי של עבודה, אז אולי אפילו הקנס נכנס לחישוב של כדאיות כלכלית. כלומר, גם הקנס לא מפחיד אף אחד מהם – אנחנו נשלם קנס אם יתפסו אותנו. אבל גם הנימוק, שהוא נימוק שחייב להילקח בחשבון על-ידי איש פוליטי, מנהיג מפלגת פועלים, שבהעסקת עובד זר הם גוזלים עבודה או פרנסה מעובד ישראלי, בבחינת עניי עירך קודמים; גם הנימוק הזה לא פעל במקרה הזה של משפחת ברק. יכול להיות שממרומי המגדל קשה לראות את אלה שהולכים ברחוב, למטה. עד כאן השיקולים הקודמים לחשיפה. משנחשפה הפרשה, נתגלה דפוס ברקי אופייני. מעטה טפלון הופיע בשבריר שנייה: אני לא יודע, אני לא מעורב, אני לא אחראי, זה לא אני, זאת נילי. הגברת פריאל-ברק, בגבורה רבה, שכבה על הגדר בשביל שר הביטחון ונטלה על עצמה את האשמה. הגברת פריאל-ברק אפילו היתה מוכנה לשלם קנס. אבל על-פי הקריטריונים של משרד התמ"ת, ככל שאני מכיר, העסקה ארוכה, בפרק זמן כזה, ארבע שנים וחצי, היא כבר לא עניין של ברירת קנס, היא עבירה פלילית. לכן ההתנדבות הזאת לשלם קנס, ככל שהיא נאצלת, היא לא במקומה. וכאן מגיעים תפקידה ומקומה של המערכת המשפטית, ולכן אני שמח שאתה, שר המשפטים, יושב כאן להשיב לי. המערכת המשפטית לא מצליחה לאתר את העובדת, ולכן גם הודאתה של הגברת פריאל בעצם העסקתה של עובדת בלתי חוקית לא מספיקה. צריך את העובדת, הביאס קורפוס. זה נשמע תירוץ חלש, רע מאוד. אין מחלוקת על העובדות, הגברת פריאל מודה, אבל עוד יותר עקום נראה התירוץ של רשות ההגירה: לא הצלחנו לאתר אותה. וכדי להבטיח שכל עם ישראל מבין שהתירוץ הזה הוא בגדר בדיחה, מוצאת אותה הכתבת החרוצה כרמלה מנשה בתוך כמה דקות. היא גם מקליטה ריאיון אתה. המשטרה לא מצליחה למצוא, הפרקליטות, רשות ההגירה, משטרת ההגירה, כל אלה לא מצליחות לעשות מה שכתבת אחת עושה בכמה דקות בשיחת טלפון. עם כל הכבוד, זה לא נראה רציני. כאן אנחנו יכולים ודאי להיזכר במה שלמדנו בטירונות לפני שנים רבות, ש"לא יכול" זה בן-דוד של "לא רוצה"; נדמה לי שחבר הכנסת גדעון עזרא מכיר את האמירה הזאת. קשה לקבל את האמירה "לא יכול", "לא הצלחנו לאתר", אלא אם כן אנחנו זוכרים ש"לא יכול" זה בן-דוד של "לא רוצה". אם היו רוצים באמת, היו יכולים, אבל למה לריב עם שר הביטחון? ולצערי – באמת לצערי – אני צריך לומר את המשפט הבא: היועץ המשפטי לממשלה נראה רע מאוד בפרשה הזאת. כשהוא מסתמך על תירוץ דחוק כזה ש"לא הצלחנו למצוא אותה" ומחליט לסגור את התיק, נדמה לי שעורך-הדין וינשטיין נכשל במבחן בוזגלו. יש משוא-פנים בדין ויש צדק לעשירים ותקיפים, והוא איננו הצדק לחלשים ועניים. הלוא המדינה תעשה את המוות לחקלאי שמעסיק תאילנדי אחד יותר ממה שהמכסה מתירה לו, אבל לא ימצו את הדין עם שר הביטחון, ונותנים לו להחליק בין חורי הרשת הדלילה הזאת. ושוב למדנו בפעם המי-יודע-כמה מה ההבדל בין אומץ לב צבאי בשדה הקרב של החייל הכי מעוטר בצה"ל, של האיש שהיה מוכן להשליך את חייו מנגד בעשרות שדות קרב לישראל, ובין אומץ-לב אזרחי – פשוט להגיד "אני אשם", לא לשלוח את אשתו לקבל אחריות. להגיד: "אני אשם, אני אחראי". יש כנראה שני סוגי אומץ-לב – אחד בשדה הקרב, אחד בשדות האזרחיים, ואולי שלישי, במרומי הקומה ה-30 וכמה. ועוד אמירה אחת בעניין זה של דמותו של שר הביטחון והציפוי שלו. שוב הוכחה ניתנה לנו השבוע שברק – ונכון לומר את הדברים האלה ביום הזיכרון ליצחק רבין – ברק זה לא רבין. ב-15 במרס 1977 פרסם דן מרגלית את הידיעה על חשבון המט"ח של לאה רבין, זיכרונה לברכה. היועץ המשפטי לממשלה החליט להעמיד לדין את שני בני הזוג. רבין קיבל על עצמו את האחריות, התפטר, אבל אהוד ברק נהנה מהמצב שבו אשתו מקבלת עליה את האחריות, והוא – הוא נקי. אבל, נכבדי שר המשפטים, השר נאמן, את כבודו של שר הביטחון לא תוכל להציל כאן היום, אבל בדרכו מטה, החוצה מהמערכת הפוליטית, עלול שר הביטחון לקחת אתו גם את שמה הטוב של המערכת המשפטית, את כבודה של המערכת המשפטית, מערכת אכיפת החוק. אותה אתה עוד יכול להציל היום כאן, את כבודו של היועץ המשפטי לממשלה שנכשל במבחן בוזגלו הראשון, ונתגלגלה לידיו הזדמנות לתקן, לפתוח מה שסגר. היום אתה יכול להוכיח שאין משוא-פנים בדין, ואני מבקש: אל תסתפקו בתירוצים דחוקים, עלובים; אל תסכים שיציגו את כל המערכת שאתה אחראי לה ככלי ריק. לא מתקבל על דעתו של הציבור שמה שכרמלה מנשה מסוגלת לעשות, כל המשטרה וכל משטרת ההגירה והפרקליטות לא מסוגלות לעשות. ולפיכך, מכובדי השר נאמן, אתה יכול עוד להציל את אמון הציבור במערכת המשפטית, שלא יגידו "כולם מושחתים", שלא יגידו "יד רוחצת יד". תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. שר המשפטים, מר יעקב נאמן, ישיב על הצעה זו לסדר-היום. שר המשפטים יעקב נאמן: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת הנכבדים, אבקש להביא בפני הכנסת את תגובת היועץ המשפטי לממשלה בנושא הצעתו לסדר-היום של חבר הכנסת אריה אלדד. בעקבות חקירה שנערכה בתיק, נעשו ניסיונות על-ידי החוקרים לאסוף מידע על העובדת, וכן נעשו ניסיונות לאתר את העובדת בביקורת הגבולות, בקרב ארגונים שונים המטפלים בעובדים זרים ועוד, אך ניסיונות אלה לא נשאו פרי. נוכח מצב דברים זה, ולאחר דיון שנערך במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה, נערכה פנייה לגורמי השב"כ – שמתוקף תפקידם מצויים בידיהם פרטיהם של באי ביתו של שר הביטחון – לצורך קבלת פרטים על העובדת. במענה על פנייה זו קיבלו כמה פרטים מזהים, כגון שם ושם משפחה, אזרחות, מספר דרכון ותאריך לידה. ואולם, גם בעזרת הפרטים שנתקבלו, ועל אף מאמצים שנעשו בנדון, לא הצליחו החוקרים לאתר את העובדת או למצוא כל מידע נוסף בנוגע למקום מגוריה, מקום עבודתה הנוכחי וכיוצא בזה. בנסיבות אלה הוחלט כי לא ניתן לנקוט הליך פלילי בעניין, שכן בהינתן כמה אפשרויות, כל עוד הן קיימות – ולו באופן תיאורטי – לא ניתן היה לבסס תשתית ראייתית ברמה הנדרשת לצורך הליך פלילי, הרמה של "סיכוי סביר להרשעה". למותר לציין כי החלטה זו התקבלה בהתאם לקריטריונים הרגילים הנוהגים בעניין זה ברשות ההגירה. באשר לפרסום שלפיו העיתונאית כרמלה מנשה הצליחה לאתר את העובדת הזרה, נבקש להבהיר כי במהלך החודשים שבהם התנהלה החקירה שוחח מר אלכס קוגן, ממונה תביעות ברשות ההגירה, כמה פעמים עם גברת מנשה, בעקבות פרסום קודם שלה בעניין, במטרה להיעזר בה לשם איתור העובדת. כפי שנמסר לנו על-ידי מר קוגן – הן בדיון שקוים בטרם התקבלה ההחלטה והן בבדיקה נוספת עמו – אף שגברת מנשה הביעה נכונות לסייע, היא הסבירה בשלב מסוים כי לא תוכל לעשות כן בשל הבטחתה לעובדת שלא תחשוף אותה. בשיחה האחרונה ביניהם אף מסרה גברת מנשה למר קוגן כי ניתק הקשר בינה לבין העובדת ואין בידיה מידע בנושא. אני רוצה להדגיש ולציין, בתשובה על ההצעה של חבר הכנסת אלדד, כי ככל שכעת יקבלו הרשויות הרלוונטיות מידע חדש בעניין, הדברים ייבדקו וייבחנו כמקובל. כיוון שהנושא הוא נושא הטעון החלטה של היועץ המשפטי לממשלה, אני מציע כי הכנסת לא תקיים דיון בנושא כל עוד היועץ המשפטי לממשלה לא קיבל החלטה בנושא. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לך, אדוני. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): האם תתנגד, אדוני, שנקיים דיון מעקב בוועדת חוקה בעוד חודש רק כדי לדעת איפה זה עומד? אורית זוארץ (קדימה): או בביקורת המדינה, אריה. שר המשפטים יעקב נאמן: אני לא מתנגד לכל דיון לאחר שהיועץ המשפטי יקבל החלטה, אבל אני חושב שכל עוד העניין תלוי ועומד, לא רצוי שהכנסת תתערב בהחלטות הדורשות שיקול דעת שיפוטי של היועץ המשפטי לממשלה, ודיה לבעיה בשעתה. היו"ר אורי מקלב: ללא הגבלת זמן אנחנו נמתין להחלטת היועץ המשפטי? שואל חבר הכנסת המציע אם אנחנו יכולים – – – שר המשפטים יעקב נאמן: אדוני היושב-ראש, ממה נפשך. אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט שלא להעמיד לדין, מובן שיהיו נסיבות חדשות וחברי כנסת יכולים לבקש דיון. אם היועץ המשפטי לממשלה יחליט להעמיד לדין, אז אין צורך בדיון. לכן, כיוון שהכנסת ממילא עמוסה, ובוודאי ועדת החוקה, חוק ומשפט, אני מציע בשלב זה לא לקיים דיון ולהמתין להחלטה. היו"ר אורי מקלב: כנגד תשובת ממה נפשך, אני חושב שזה מספק. שר המשפטים יעקב נאמן: סליחה? היו"ר אורי מקלב: כנגד תשובת ממה נפשך, אין מה להגיד יותר. שר המשפטים יעקב נאמן: כן. זה יש לנו כל יום בדף היומי. היו"ר אורי מקלב: ובזכות הדף היומי. האם אדוני מסתפק בדברי תשובתו של השר? אריה אלדד (האיחוד הלאומי): – – – היו"ר אורי מקלב: אם כך, אנחנו נעמיד את זה להצבעה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): לפחות דיון בוועדה, בוועדה לביקורת המדינה – – – אורית זוארץ (קדימה): ביקורת המדינה. היו"ר אורי מקלב: אבל ההצבעה שלנו תהיה בעד דיון במליאה או הורדה מסדר-היום. אורית זוארץ (קדימה): אני מבקשת מכבוד היושב-ראש, הוועדה לביקורת המדינה. רוברט טיבייב (קדימה): הוועדה לביקורת המדינה. היו"ר אורי מקלב: ועדת הכנסת תחליט אם זה הוועדה לביקורת המדינה או חוץ וביטחון. אורית זוארץ (קדימה): אנחנו מסכימים, הוועדה לביקורת המדינה. היו"ר אורי מקלב: בעד זה בעד דיון בוועדה לביקורת המדינה, נגד זה הורדה מסדר-היום. אני חוזר כדי שלא תהיינה אי-הבנות. ההצבעה היא עכשיו. מי שבעד – זה בעד דיון בוועדה. מי שנגד – זה הורדה מסדר-היום. הצבעה מס' 4 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 5 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 5 נמנעים – אין היו"ר אורי מקלב: אם כך, חמישה נגד חמישה. כפי שמיידע אותי מזכיר הכנסת, הנושא מוסר מסדר-היום. יש איזו הסתייגות על ההצבעה? תודה רבה לכם.