קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום חידוש הבנייה בירושלים היו"ר אורי מקלב: אם כך, אנחנו עוברים להצעות הבאות לסדר-היום, שמספרן 3849, 3852, 3854, 3856, 3862, 3868, 3875, 3877, 3882, 3883 ו-3893. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת נחמן שי. ישיב בשם שר השיכון, חבר הכנסת יעקב מרגי? השר לשירותי דת יעקב מרגי: כן. היו"ר אורי מקלב: השר. מוחמד ברכה (חד"ש): שר הכול-בו היום. היו"ר אורי מקלב: כן, שר הדתות – יש לו הרבה כובעים. מוחמד ברכה (חד"ש): כן, יש לו הרבה דתות. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, רבותי חברי הכנסת, יש פוליטיקה של משחק במלים, לשחק במלים. למשל, המושג הזה של חידוש הבנייה בירושלים. מה זאת אומרת חידוש הבנייה בירושלים? מה, הבנייה נפסקה? זה קולות שבר וקולות זעקה שיצאו מחוגי הימין בישראל כדי לדמות מצב שהבנייה בהתנחלויות הופסקה בעשרת חודשי מה שקרוי ההקפאה. ההקפאה לא היתה הקפאה. ההקפאה היתה מאוד פושרת, אפילו הייתי אומר רותחת, רותחת וקודחת בבנייה מסיבית בשטחים, והדוחות הרשמיים מצביעים על כך שבניית דירות בהתנחלויות בזמן ההקפאה לא היתה פחותה מבזמן שלא היתה הקפאה. ועכשיו מדברים ומקימים קול זעקה האם מחדשים את הבנייה בירושלים או לא מחדשים את הבנייה בירושלים. הרי בעצם ההחלטה על ההקפאה המדומה – ירושלים המזרחית הוצאה מההחלטה ההיא, נוסף על דברים אחרים של בנייה בשלבי ביצוע, של מבנים ציבוריים וכו' וכו'. אדוני היושב-ראש, אני שמעתי לפני יומיים, נדמה לי בטלוויזיה, מישהו מהנהגת המתנחלים אומר: אם בונים ברמאללה אל-רוואבי – רוואבי זו עיר שאמורה לקום ליד רמאללה – למה אנחנו לא יכולים לבנות? בא, מיתמם. כפי שאני אומר לשר מרגי: אני לא אפסיק לקחת מהמקרר שלך עד שאתה לא תפסיק לקחת מהמקרר שלך. אני לא אפסיק להשתמש, סליחה על הביטוי, בשירותים של הבית שלך עד שאתה לא תפסיק להשתמש. מה, מה ההיגיון? אם בונים באדמתם גם הוא יבנה באדמתם. תשמע, ההיגיון, הלוגיקה הקולוניאליסטית הזאת כמעט שלא היתה קיימת בזמן הקולוניאליזם בעתותיו השחורות ביותר. זאת אומרת, לא רק שכובש, אלא כובש וגם טוען לבעלות. ביום שישי האחרון נפגשתי עם חברי לסיעה עם היושב-ראש, עם הנשיא אבו מאזן, הנשיא הפלסטיני, ואנחנו שמענו ממנו דברים שהוא גם אמר למחרת היום בריאיון לערוץ הראשון: יש הזדמנות אמיתית להתקדם לכיוון של שלום ושל הקמת מדינה פלסטינית לצדה של מדינת ישראל. הדרישה של הפסקת הבנייה בהתנחלויות היא לא דרישה פלסטינית, היא דרישה בין-לאומית. מי מסכים? אפילו האמריקנים טרחו להוציא הודעה על 482 הדירות האחרונות בירושלים המזרחית. מי מסכים בכל העולם? וחוץ מזה, על-פי החוק הבין-לאומי זה שטח כבוש. ולכן מה שדרוש ומה שנדרש היום – דבר אחד פשוט: להכיר שהגבולות בין פלסטין לבין ישראל הם גבולות 67', ואחר כך אפשר להתחיל לדון על כל הסוגיות האחרות. אבל ללא זה בעצם יש פספוס אחד גדול שישלמו את מחירו בני שני העמים. ההרגשה שלי, אדוני השר מרגי, שהממשלה שאתה חבר בה, ממשלת נתניהו, וליברמן וברק, מובילה להתלקחות נוספת. זאת אומרת, הדשדוש הזה במקום בעניין הפלסטיני – כנראה מחכים לחבל הצלה בוער בזירה, או בעניין האירני, או בעניין של דרום-לבנון. יש מי שרוקח מלחמה, ויש מי ששורף את השלום. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. תודה רבה לחבר הכנסת ברכה. חבר הכנסת נחמן שי, ואחריו – חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. נחמן שי (קדימה): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, האמת היא שאני לא יודע אם יש הקפאה או אין הקפאה. הצליח ראש הממשלה להביך את כולם. יום אחד אתה פותח את העיתון – יש הקפאה; יום אחר אתה פותח את העיתון – אין הקפאה, וככה זה הולך מנושא לנושא. אבל מה? בסוף יש נזק גדול, נזק מצטבר. הנזק נובע מהעובדה שהכן-ולא והלא-וכן הזה מביא עלינו את חמת העולם כולו, כעס בין-לאומי, ביקורת, אובדן הלגיטימציה שלנו בעולם, כי לא יודעים: אתם רוצים להקפיא? אתם לא רוצים להקפיא? אתם יודעים איפה אתם עומדים או אתם לא יודעים איפה אתם עומדים? כך הצליח ראש הממשלה לגרום נזק גדול, כפול, למדינת ישראל כי אנחנו גם אוכלים את הדג המסריח וגם מגרשים אותנו מהעיר. אבל מה אני שומע פתאום? אני שומע שהיו ימים אחרים. אני שומע שהיו ימים שכן בנו בירושלים. אני שומע שהיו ימים שכן בנו בגושים. אבל אני שומע יותר מזה – שבאותם ימים לא כל כך רחוקים, רק לפני שנה וחצי, כשקדימה היתה בשלטון, דיברו. זאת אומרת שיש פה אפשרות גם לבנות וגם לדבר. לא אסור. וגם הפלסטינים דיברו אתנו אף שבנו. היתה הסכמה, היתה הבנה, היה רצון טוב. והנה התוצאה: שהמשיכו לבנות, עד שראש הממשלה הכריז, לא יודע למה, לא יודע איך, על הקפאה מוחלטת של עשרה חודשים בלי להוציא מתוכה למשל את ירושלים, שבה אני חושב – היושב-ראש יסכים אתי בעניין הזה, שלא בתוקף תפקידו כיושב-ראש – שכן צריך לבנות בירושלים וכן צריך לתת לירושלים את תוספת האוכלוסייה שהיא כל כך זקוקה לה. אבל כשבלבלו את כל המצב הזה, לא בונים. יושב פה אדוני השר לענייני דתות. אני רוצה לשמוע מה אומר שר השיכון, שנעלמו עקבותיו. הוא מבוקש. לא עלינו, מחפשים את שר השיכון. אתמול היה פה דיון על הדיור – לא ראיתי אותו. עכשיו יש פה דיון על סוגיית ירושלים, שאני בטוח שהיא בנפשו – אני לא רואה אותו. ירושלים ולא מקום אחר. אז אני מרגיש געגועים גדולים לקדימה. אני אומר לך: גם אצלכם, לפחות בדיור, בנו. דיברו ובנו. בממשלה הזאת לא מדברים ולא בונים. באמת אני לא יודע איך נוצר הפלא הזה. רבותי, אני חושב – ואני מבקש ממך להיות ישר בתשובתך, אדוני השר – שצריך להודות שהממשלה כשלה בגדול. היא גם לא מדברת, היא גם לא בונה, והיא גם מסתכלת בגעגועים גדולים על התקופה שקדימה היתה בשלטון. התירוצים האלה: תראו שאצלכם לא בנו, לא תופש. כאן כן בנו, כן דיברו וכן התקדמו – אולי בסוף להסדר, שלצערנו טרם יצא וטרם התממש. אפשר לבנות, אפשר לדבר. צריך לבנות, צריך לדבר. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. לאחר מכן – חבר הכנסת מיכאלי. קריאה: צריך להחזיר את – – – אברהם מיכאלי (ש"ס): תחזיר את ציפי – – – נסים זאב (ש"ס): להחזיר אותה שתהיה שרת החוץ. במקום שהיא תשטין עלינו בחוץ, אז תהיה כסניגורית. נחמן שי (קדימה): – – – נסים זאב (ש"ס): לא משנה – – – נחמן שי (קדימה): אה, נו, יאללה, קדימה. לְמה אתם מחכים? היו"ר אורי מקלב: בבקשה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): כבוד היושב-ראש, אני רוצה להמשיך מאיפה שסיים קודמי ולהגיד לו ולהגיד לכולם: אי-אפשר להידבר כאשר בונים התנחלויות. ישראל צריכה להחליט: היא רוצה להגיע להסדר או לבנות את מלחמת הנצח ואת ההיכלים של המלחמה שנקראים בתים בהתנחלויות, ובירושלים בונים התנחלויות. אומרים: מדינת חוק. מה זו מדינת חוק? מדינת חוק היא לא רק מדינה שכופה את החוק על אזרחיה. מה זה מדינה שומרת חוק? מה החוק החל על המדינה? על מדינות חל החוק הבין-לאומי. מדינה שמפירה באופן שיטתי, פעם אחר פעם, את החוק הבין-לאומי, היא פשוט עבריינית. לכן, מעשה ההתנחלויות בירושלים ובגדה המערבית הוא מעשה עברייני לכל דבר. אבל היום התבשרנו על מעשה חמור ביותר, שגם קודמי חתום עליו. מר נחמן שי חתום על החוק המביש של שלילת רשיון מדריך תיירים מתושבי ירושלים המזרחית. 300 ייזרקו לעוני. זה חוק שאי-אפשר להגיד עליו אלא שהוא חוק שאפשר להעביר אותו במדינה טוטליטרית. מה זה "מדריך תיירים מטעם"? מה הטענות שמדריכי התיירים מדריכים את התיירים לא לפי הקו של הממשלה או לא לפי האינטרסים הלאומיים כפי שכתוב בחוק? מדבר מר גדעון עזרא ומי שתמך בחוק הזה. ומה יגידו על מדריך תיירים מהשמאל, שיכול להגיד, דרך אגב, את אותם דברים? זה הצעד הבא – ישללו את רשיונו. מה על מדריך תיירים שהוא אזרח ישראלי מהגליל או מהמשולש? גם הוא לא הולך לפי הקו של מר גדעון עזרא ומר נחמן שי. תתביישו לכם. נחמן שי (קדימה): אני יצאתי מהחוק הזה. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): בסדר גמור. נחמן שי (קדימה): יצאתי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): שיצאו כולם מהחוק. מר גדעון עזרא אמר שהוא הולך להקפיא אותו בגלל המשא-ומתן. נחמן שי (קדימה): אני יצאתי. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): זה טיעון, איך אומרים, שלא מעלה ולא מוריד. בסופו של דבר, הוא תומך בחוק והוא יביא אותו. אני חושש שהרוב המטורף – יש בכנסת הזאת רוב מוצק שתומך בהצעות חוק פאשיסטיות וגזעניות. ואחר כך באים ושולחים משלחות לעולם להסביר שזו דמוקרטיה. אם אנחנו הולכים לעולם ומסבירים כיצד בכנסת הזאת עוברים חוקים גזעניים, אומרים: אתם משמיצים, ואתם ככה, ומנסים להעניש אותנו. היו"ר אורי מקלב: נא לסיים. ג'מאל זחאלקה (בל"ד): אני קורא לכל חברי הכנסת להתנגד להצעת החוק הזאת, כי זו הצעת חוק גזענית, הצעת חוק פאשיסטית, שרוצה – עכשיו מתחילים במדריכי תיירים. ומה עם מורים בבית-הספר וכו' וכו' לפי האינטרסים הלאומיים? מבחן האינטרס הלאומי הוא מבחן למשרה – לרשיון ולא למשרה. זה לא פקיד ממשלתי, אלא מקבל רשיון. כבוד היושב-ראש – אני אסיים בכך – אני חושש שכאן לא מדובר רק באינטרס בעניין גזעני ובעניין פאשיסטי, אלא מדובר באינטרסים כלכליים, כפי שנאמר על מפלטו האחרון של הנבל. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה. חבר הכנסת אברהם מיכאלי. אחריו – חבר הכנסת אריה אלדד, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – היו"ר אורי מקלב: נכון. יש לך באמת עין בוחנת. אברהם מיכאלי (ש"ס): – – – אני מכבד את אנסטסיה. חשבתי שאת עולה לנאום. היו"ר אורי מקלב: אמרתי "חבר הכנסת". אנסטסיה מיכאלי (ישראל ביתנו): אני תורנית – – – היו"ר אורי מקלב: כבר היו כאלה שחששו שאת מתקרבת למליאה. זה בסדר גמור. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אנחנו דנים בנושא הבנייה בירושלים, ואני חייב לפתוח בדברים של דוד המלך בירושלים: עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים, ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו, ואנחנו שואלים: שאלו שלום ירושלים ישליו אוהבייך. יהי שלום בחילך שלווה בארמנותייך. אדוני היושב-ראש, אנחנו גם לא מתביישים לומר: אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני. אני חושב שאם אנחנו נשבענו לירושלים במשך אלפי שנים בגלות, אנחנו לא צריכים להתבייש לבוא ולומר בפה מלא שירושלים זה לא נושא למשא-ומתן כזה או אחר עם אף אחד. אם שר השיכון לפני כמה ימים פרסם מכרזים לבנייה בירושלים, 650 יחידות דיור, ובתוכם בנייה ברמות ובפסגת-זאב, אני חושב שאנחנו צריכים להתגאות על כך; אנחנו צריכים לומר שבשכונות כמו רמות ופסגת-זאב, אם מישהו בא ומטיל ספק על זכותנו שם, בשכונות כה גדולות, בשכונות שכבר מאוכלסות בעשרות אלפי תושבים ומהוות שכונות מרכזיות בירושלים – אני חושב שצריכים לומר לראש הממשלה: אדוני ראש הממשלה, שלא נהיה כמרגלים שחשבו את עצמם כחגבים וכן נראו בעיני אלה שבאו לארץ-ישראל ולרגל אחר כך על ארץ-ישראל. כתוב שם: ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם. לכן, אני משבח את שר השיכון, שהוציא בסוף את המכרזים האלה בטוב טעם, לא בהתלהמות אלא במינון סביר, בכמות סבירה. ואם מישהו חושב שאנחנו צריכים להתרגש מהאכזבה של ארצות-הברית, חברי חברי הכנסת, אדוני היושב-ראש, אני אצטט את מה שנכתב בתקשורת בשם התת-ועדה למזרח התיכון בבית-הנבחרים – ג'קי אקרמן, שאומר כך: ירושלים היא בירת ישראל. חידוש הבנייה בירושלים לא מצדיק משבר, כיוון שמדובר בבנייה בשכונות היהודיות, כמו רמות ופסגת-זאב, שיהיו חלק מישראל בכל הסדר שלום עם הפלסטינים. אומר מר אקרמן: מי שבחר לבזבז עשרה חודשים של הקפאת הבנייה במקום לנצל אותם באגרסיביות לשיחות ישירות לשלום, לא יכול להתלונן עכשיו שהפסקת ההקפאה וחידוש הבנייה בירושלים הם מכשול לשלום שאי-אפשר להתגבר עליו. לכן, אדוני היושב-ראש, אם אנחנו נסתכל על העבר הלא-רחוק, בשכונות היהודיות בירושלים בנו כל ממשלות ישראל, הן מימין והן משמאל, כולל הממשלה הקודמת, שניהלה גם משא-ומתן עם אבו מאזן, אבל לא נמנעו מלבנות בירושלים, כי ירושלים היא בירת ישראל. מבחינת הפלסטינים, אדוני היושב-ראש, אף פעם אין עיתוי מתאים לבנות בירושלים. אנחנו מאוד מכבדים, אדוני היושב-ראש, את הממשל האמריקני, אבל כשאנחנו מוציאים מכרז על כמות כה סבירה וכה קטנה בירושלים ואחר כך מחפשים תירוצים איך לפוצץ כביכול את המשא-ומתן הישיר עם הפלסטינים, יש בכך רק זריית חול בעיניים של כל העולם, ולצערנו, העולם קונה את זה. אבו מאזן נתלה בקש כדי שלא לחזור לשיחות, אז הוא מחפש תירוצים איך אפשר להערים על המשא-ומתן הישיר בין ישראל לאבו מאזן. אם הוא רוצה לנהל משא-ומתן, אדוני היושב-ראש, הוא צריך להבין שלשבת ולדבר אתנו – אנחנו מוכנים. משא-ומתן של שלום, אבל לא משא-ומתן של לבוא ולהגיד לנו שאין לנו זכות לבנות באף מקום בירושלים ואין לנו זכות לבנות בהתנחלויות. כי, אדוני היושב-ראש, עשינו כבר בזמנו את הצעד של פינוי גוש-קטיף וראינו מה יצא מפינוי גוש-קטיף – חטפנו טילים על מדינת ישראל. לכן, אין לנו מה לחשוש ואין לנו מה לפחד ונבוא ונכריז בפה מלא שירושלים היא שלנו ואנחנו נבנה בירושלים. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני כחודש פגה תקופת ההקפאה שהכריזה עליה ממשלת ישראל ביהודה ובשומרון. בירושלים, לכאורה, לא היתה הקפאה כלל. בכל זאת, כאשר אנחנו סופרים כמה בתים נבנו בירושלים בתקופת ממשלת נתניהו, במשך שנה וחצי, הנתון המדהים הוא 509 יחידות דיור – שפל שאין לו תקדים בכל ממשלות השמאל בישראל­; 509 יחידות דיור במשך שנה וחצי בירושלים, שצריכה לפחות 7,000 יחידות דיור בשנה בשביל הגידול הטבעי שלה. על-פי דוח מבקר המדינה שהתפרסם לאחרונה, בתקופה הזאת שממשלת נתניהו בנתה 509 יחידות דיור, בנו 2,500 יחידות דיור בלתי חוקיות במגזר הערבי בירושלים. אז לכאורה אין בכלל הקפאה בירושלים, לא מדברים על ירושלים. אבל כששר השיכון פרסם לפני שבוע כמה מאות יחידות דיור, אנחנו יודעים והתפרסם בתקשורת שמאחורי הקלעים קיבל נתניהו את התכתיב האמריקני ופסל פרסום של עוד 1,300 יחידות דיור. כלומר, מדברים על בנייה בירושלים. כשאמרנו לממשלה הזאת: כשאתם מקפיאים את הבנייה ביהודה ושומרון אתם מייד מזיזים את קו המלחמה לירושלים – כך היה מייד. האמריקנים ביימו משבר בגלל הבנייה ברמת-שלמה וכעסו עלינו כעס רב, ונתניהו התקפל ועצר את הבנייה וחילק הוראות לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, ולא אישרו שום דבר עד הפירורים שחולקו לאחרונה, שהם פחות מ-10% משיעור הבנייה השנתי הדרוש בירושלים. אז אפשר להישבע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". אני ממליץ ללכת לאורתופד לבדוק אם היד בסדר, כי הממשלה הזאת שכחה את ירושלים, בפועל. אפשר לדבר גבוהה-גבוהה על תום ההקפאה ביהודה ושומרון. מכרז אחד לא פרסמה הממשלה ביהודה ושומרון בשנה האחרונה ולא תפרסם גם להבא, משום שהם מפחדים. הממשלה הזאת מפחדת מהצל של עצמה, מהצל של האמריקנים, מצל-צלו של זנבו של אבו מאזן. מפחדים מכל דבר שזז. אם הממשלה הכי לאומית שיש למדינת ישראל מפחדת לבנות בירושלים, איזו תקווה יש שממשלת שמאל לא תרצה ליישר קו אתה? הלוא כשראש הממשלה, והחרו החזיקו אחריו רבים משרי הממשלה, התחייבו והצהירו ונשבעו ואמרו שמייד בתום תקופת ההקפאה נבנה כמו ממשלות קודמות – נראה אותם מתקרבים לבנייה בתקופתו של אהוד ברק כראש ממשלה ביהודה ושומרון. 4,000 יחידות דיור מדי שנה נבנו בתקופתו של אהוד ברק. בבקשה, תפרעו את השטר. מוחמד ברכה (חד"ש): זה לא נכון. 4,600. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): 4,600, סליחה. אני מבקש לתקן בפרוטוקול. נאמנים עלי דבריו של חבר הכנסת ברכה. אני מתפלא ש"שלום עכשיו" לא משגר את הג'יפים שלו עכשיו ליהודה ושומרון לראות את הבנייה. אולי הם יודעים שההקפאה בפועל מתקיימת למרות ההצהרות הללו ושאין מה לצלם? אני מבקש לסיים, אדוני היושב-ראש. מי שהקפיא ביהודה ושומרון גזר הקפאה על ירושלים. וכיוון שעל ירושלים לא יוותרו במשא-ומתן, אולי הגיע הזמן להתחיל לבנות בירושלים כדי להסביר לכל העולם כולו שארץ-ישראל שייכת לעם ישראל ולא לאף אחד אחר. תודה רבה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אריה אלדד. חבר הכנסת אברהים צרצור, ואחריו – חברת הכנסת פאינה קירשנבאום. בבקשה, אדוני. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, יש לנו פתגם בערבית שאומר כך: עֻדְ'ר אַקְבַּח מִן דַ'נְבּ. ומה זה אומר? תירוץ גרוע מחטא. זה פתגם שמתאר נאמנה את התנהגותה של ממשלת ישראל בימים האחרונים, ואני אתמקד בשני אירועים. האירוע הראשון – הצהרתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו שהוא יכלול גם את היהודים במסגרת החוק שנקרא אזרחות–נאמנות. זה דומה למצב שבו ממשלת מצרים, למשל, באה ודרך הפרלמנט מחוקקת חוק שמחייב את כל אזרחי מצרים לעלות לרגל למכה, לצום את חודש רמדאן או להתפלל חמש פעמים ביום. בוודאי זה דבר שהדעת לא סובלת בשום פנים ואופן. ממילא ליהודים אין בעיה להביע נאמנות ליהדותה של מדינת ישראל. הבעיה טמונה בצד השני. המצב במדינה ערבית, כשהם באים וכופים על אזרחים שאינם מוסלמים לממש מצוות שהן מצוות אסלאמיות גרידא – ודאי שלמוסלמי אין שום בעיה לעלות לרגל, לצום את חודש הרמדאן, להתפלל חמש פעמים ביום, אין בעיה. אבל יש בעיה לצד השני. אלה דברים עקרוניים, שאי-אפשר לכפות אותם דרך חוק. אבל אני חייב להגיד שיש גם צד חיובי בהצהרתו של בנימין נתניהו. מה הצד החיובי? זה שנתניהו פתוח לשינוי. ועל כן, אני פונה אל ראש הממשלה להמשיך בשינוי הזה ולהוריד את החוק הדרקוני הזה, הבלתי-נסבל הזה, מעל סדר-היום, וייטב – שעה קודם. הדבר השני קשור לנושא שאנחנו דנים בו היום – חידוש – – – נסים זאב (ש"ס): לאיזה נוסח כן היית מסכים? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): זה דיון ארוך, תאמין לי. נסים זאב (ש"ס): לאיזה סוג של הצהרת אמונים למדינת ישראל כן היית מסכים? אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): אני אומר לך, המושג נאמנות זה מושג פילוסופי. אי-אפשר באמת להגדיר אותו בצורה חד-משמעית. כמו המושג של טרור – מה זה טרור? אי-אפשר באמת להגדיר אותו. אפילו האומות המאוחדות לא הגיעו לשלב שבו הגדירו את המלה טרור בצורה חד-משמעית. אלה מושגים שבאמת משתנים לאורך זמן, וגם משתנים על בסיס זמן ועל בסיס מקום וכו' וכו'. לכן מבחינתי נאמנות זה כיבוד החוק, וכיבוד חוק שהוא גם חוק אנושי, חוק אוניברסלי וחוק המבוסס גם על ערכים אוניברסליים. הנאמנות שאני מאמין בה מחייבת אותי להתנגד בכל תוקף לחוקים שהם חוקים גזעניים, למשל. אז הנה, נאמנות היא מושג שאי-אפשר באמת להגדיר אותו בצורה חד-משמעית. אני מסיים בנושא של ירושלים – חידוש הבנייה. אני מסכים עם חבר הכנסת ברכה, כשהוא עמד על הדוכן ואמר: הכותרת הזאת, אין לה אחיזה במציאות. אלה שטוענים לחידוש בנייה, זה אומר שהבנייה הופסקה במשך תשעת החודשים של מה שנקרא הקפאת בנייה. אבל האמת, המציאות, מוכיחה את ההיפך הגמור. בירושלים המזרחית הכבושה ישראל המשיכה לבנות. מהנתון שנתן לי חבר הכנסת ברכה לפני כמה רגעים, 2,600 יחידות דיור נבנו בירושלים בתקופה הזאת. מוחמד ברכה (חד"ש): בגדה המערבית. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): יפה. בכל הגדה, כולל ירושלים. לכן הטענה הזאת שישראל הולכת לבנות – אין לה שום קשר למציאות. אבל הדבר המעניין ביותר – שנתניהו טען שחידוש הבנייה בירושלים המזרחית הכבושה מתבצע או התקבל בתיאום מלא עם נשיא ארצות-הברית, עם הממשל בארצות-הברית. נציגי הממשל התרעמו על ההצהרה הזאת של נתניהו, והם יצאו לתקשורת ופשוט גינו את ההחלטה הזאת ואמרו שההחלטה הזאת פשוט מאוד טומנת מוקשים בדרך להשגת שלום. יתירה מכך, מועצת הביטחון, בהחלטה תקדימית, רק אתמול קיבלה החלטה פה-אחד, כולל ארצות-הברית, שגינתה את החלטת מדינת ישראל לחדש את הבנייה בירושלים, והגדירה ותיארה את ההחלטה הזאת כהפרה בוטה של החוק הבין-לאומי ופגיעה קשה במאמצים המושקעים להניע את תהליך השלום מחדש. היו"ר אורי מקלב: תודה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): משפט אחרון. הגיע הזמן שממשלת ישראל באמת תתעשת ותתעורר, לפני שיהיה מאוחר מאוד. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחבר הכנסת אברהים צרצור. חברת הכנסת פניה קירשנבאום, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): חשבתי שיש לנו אויבים רק מבחוץ. גם מבפנים. פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי הכנסת, האמת היא שעליתי לפה והנושא שהתכוונתי לדבר עליו הוא הבנייה בירושלים, ואני עוד אחזור לזה, אבל אני לא יכולה לדלג ולא להתייחס לקודמי שדיברו. נכון, חוק הנאמנות – להיות נאמן למדינה שאתה חי בה, שאתה חבר הפרלמנט שלה – זאת גזענות. אני רוצה לשאול: האם אתם נאמנים למדינה שאתם גרים בה? אני לא בטוחה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל): לא למדינה, ליהדות. פניה קירשנבאום (ישראל ביתנו): היום עלה בוועדת הפנים הנושא של דגל מדינת ישראל – האם אנחנו רוצים שדגל מדינת ישראל יהיה מונף על כל המשרדים הממשלתיים ועל העיריות. השאלה שחברי שאלו: אנחנו מוכנים, אבל שליד דגל מדינת ישראל יהיה תלוי גם דגל מדינת פלסטין. זאת הנאמנות. בטח שחוק הנאמנות לא בדיוק מתאים למי שלא נאמן למדינת ישראל, אלא נאמן למדינה שכרגע עדיין נמצאת באיזה תהליך שלום ועדיין לא בשלום אתנו. אני אחזור בכל זאת לבנייה בירושלים. בחוק-יסוד: ירושלים, שהתקבל ב-30 ביולי 1980, נכתב: "ירושלים השלמה והמאוחדת היא בירת ישראל – – – תחום ירושלים כולל, לעניין חוק-יסוד זה – – – את כל השטח המתואר בתוספת לאכרזה על הרחבת תחום עיריית ירושלים מיום – – – (28 ביוני 1967)". כלומר, הכנסת קבעה בחוק-היסוד כי ירושלים הינה בירתה המאוחדת והנצחית של מדינת ישראל. ואני לא חושבת שאחרי שזה עבר, מישהו יכול לערער, ומי שמערער הוא לא נאמן למדינת ישראל, והוא צריך לשקול אם הוא רוצה לכהן בתור חבר פרלמנט של המדינה הזאת. בחוק גם נאמר כי לא תועבר לגורם זר, מדיני או שלטוני, כל סמכות המתייחסת לתחום ירושלים. זו היתה ההחלטה הריבונית של כנסת ישראל. אם כך, מדוע חדשות לבקרים מבקשים גורמים שונים שאינם חלק מישראל הריבונית להכתיב לנו כיצד לבנות בעיר הבירה שלנו? האם אנחנו מכתיבים מה לבנות בוושינגטון? האם אנחנו מכתיבים מה לבנות בערי בירה באירופה או אולי באפריקה? לא. אבל משום מה כולם חושבים שהם יכולים להכתיב לנו מה לבנות לנו בעיר הבירה שלנו. ירושלים סובלת ממצוקת דיור. עתודות השטח שלה כמעט אינן קיימות. האוכלוסייה בה גדלה, משגשגת בקצב, והעיר חנוקה וזקוקה לבנייה. הבנייה בירושלים היא לא רק חובה לנוכח מצב הדיור, היא גם זכותנו המלאה והמוחלטת כעם ביחס לבירתו, כמדינה ריבונית. אני מברכת את ראש הממשלה ואני סומכת עליו שאנחנו נמשיך לבנות בירושלים ועיר הבירה שלנו תתפתח, ואני מאוד מקווה שאנחנו נמשיך לבנות בכל מדינת ישראל. אם נחזור לחוק הנאמנות, אני חושבת שגם חברי כנסת שנשבעים, לא רק צריכים להתחייב, אלא צריכים להישבע אמונים למדינת ישראל. מי שלא יכול להיות נאמן, אז כנראה מקומו לא פה. תודה. היו"ר אורי מקלב: תודה רבה לחברת הכנסת קירשנבאום.