קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום ועדת-גולדברג והמלצותיה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב היו"ר גאלב מג'אדלה: אנחנו עוברים להצעה הבאה לסדר-היום: ועדת-גולדברג והמלצותיה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב – הצעה לסדר-היום שמספרה 3665. חבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אני לא רואה את השר שאמור לענות על ההצעה מטעם הממשלה, וחשוב לי מאוד שגם הוא ישמע את הדברים, וגם יתייחס אליהם. היו"ר גאלב מג'אדלה: אני חושב שהשר נאמן – – – שר המשפטים יעקב נאמן: אני השר התורן. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): כן? כי בסדר-היום שלנו כתוב השר דניאל הרשקוביץ. אדוני היושב-ראש, אנו עדים לתופעה שחוזרת על עצמה, והיא הבעיה של הבנייה ללא היתר. לעתים יש כאלה שמשתמשים בתופעה כקרדום לחפור בו ולנגח את הציבור הערבי, כאשר הציבור הערבי הוא קורבן של המדיניות הזאת. הוא לא עושה את זה מתוך אהבה או מרצון, אלא מפני שכופים עליו את המציאות הזאת. היו ועדות שהוקמו על-ידי ממשלות ישראל כדי לפתור את הבעיה, כי הממשלה יוצרת את הבעיה, ואחר כך מקימה ועדה כדי לפתור אותה. היתה ועדת-מרקוביץ, שעשתה חלוקה של בתים אפורים, שחורים, לבנים, ואחר כך הוועדה של גזית. השאלה הנשאלת היא מדוע התופעה הזאת קיימת אך ורק בקרב הציבור הערבי, מדוע המצוקה של הזוגות הצעירים, מדוע הבעיה של תוכניות המיתאר – האם זה מקרי או זו תופעה עקב מדיניות ממשלתית שיטתית שיוצרת את הבעיה במכוון כדי להצר את ההתפתחות הטבעית של האוכלוסייה הערבית? הבעיה הזאת קיימת בגליל, במשולש, בוואדי-עארה, קיימת בלוד, בכפר דהמש, אבל קיימת בחריפות, בקיצוניות ובצורה שחוצה כל גבול בנגב. התושבים קיימים, אבל ממשלות ישראל לא דאגו לקלוט אותם, לא דאגו להעלות אותם על המפה, לא דאגו להכיר ביישובים שלהם. זה לא אנשים שעלו תמול-שלשום ויש בעיה של מצוקת דיור, אלא האנשים קיימים, ועקב מדיניות ממשלתית מכוונת לא הכירו ביישובים שלהם. לאחר מכן באים ומאשימים אותם מדוע הם גרים בבתים ללא היתר. לא פעם עולים כאן, מהכנסת, קולות וקריאות והסתה פרועה שאלה אנשים שהשתלטו על אדמות המדינה. רבותי, א. – – היו"ר גאלב מג'אדלה: מה זה גרים בבתים? הם לא גרים בבתים. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – הם גרים בבתים ללא היתר, כי המדינה לא אפשרה להם לקבל היתרי בנייה. היו"ר גאלב מג'אדלה: פחונים הם הבתים? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): גם הפחונים האלה – חבר הכנסת מג'אדלה, אתה צודק שבקושי שאפשר להגדיר שהם בתים. הם בגדר סלאמס. גם שם מדברים על הריסת אותה קורת גג עלובה, שלדעתי זו בושה וחרפה. רק אתמול, באזור רחמה, יצאו והרסו בית שהוא פחון של מישהו שהיה אמור להתחתן ביום שישי הזה. הותירו אותו ללא קורת גג. כאשר אחיו התקרב, גם ירו באח וטענו שהוא התכוון לדרוס שוטרים. הטענה הזאת של לדרוס שוטרים, שומעים אותה יותר מדי בתקופה האחרונה כדי להצדיק פשעים שנעשים. אז גם הורסים בתים, גם אחר כך יורים וגם מאשימים. אלא מה הבעיה? הבעיה שמאז 1948 הוקמו יותר מ-130 יישובים יהודיים, מגוונים – קיבוצים, מושבים חקלאיים, מה שאתה לא רוצה, ואנחנו מברכים על זה. מצד אחר, יש התעלמות מוחלטת מיישובים קיימים. רק לאחרונה החלו ממשלות ישראל לחשוב איך מסדירים את התופעה. אנחנו מברכים על כך שסוף-סוף מוכנים להתמודד עם הבעיה ולתת פתרון, כי כל הילדים שלנו רוצים שייתנו להם הזדמנויות שוות, רוצים ללמוד בבתי-ספר, רוצים שיהיו להם גנים, רוצים שיגדלו באיכות חיים וביישובים ובכפרים שמספקים את הצרכים הבסיסיים. אבל החלטות לחוד וביצוע לחוד. מהסדרת התיישבות, שאנחנו שומעים שהיא חוזרת על עצמה, יש רק דבר אחד שאנחנו רואים: עוד ציוד מכני שיוצא כל שני וחמישי כדי להרוס עוד בתים ולהותיר ילדים ונשים על עיי החורבות של הבתים ללא פתרון חלופי. היתה החלטה של ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, לפתור את הבעיה. הקים ועדה, היו החלטות, אבל מהחלטות אלה לא התבצע שום דבר. ממשלת אולמרט, אדוני השר, ממשלת אולמרט – לא אנחנו – החליטה להקים ועדה שעמד בראשותה השופט בדימוס גולדברג, שהיה מבקר המדינה, והוועדה הזאת ישבה על המדוכה תקופה ארוכה, והיא קיבלה כמה המלצות. היא החליטה שהגיע הזמן להסדיר את הבעיה של היישובים הלא-מוכרים בתוך חמש שנים מ-2008. אבל מ-2008 לא נעשה כלום, שום דבר. הדבר היחידי שנעשה – עוד הריסות בתים. האם תקופה של שנתיים היא תקופה קצרה? לחלוטין היא לא תקופה קצרה, כי אנחנו יודעים – כאשר ממשלת ישראל – – – היו"ר גאלב מג'אדלה: סליחה. חבר הכנסת פלסנר, אני פשוט שומע אותך ואני לא רוצה לשמוע את הסודות של קדימה. יעקב אדרי (קדימה): לא, לא. אני רוצה לשמוע אם הוא מאמץ את הדוח של השופט גולדברג או לא. היו"ר גאלב מג'אדלה: אם אתה רוצה לשמוע, אז תקשיב. יעקב אדרי (קדימה): אני טיפלתי בזה לא מעט. היו"ר גאלב מג'אדלה: אתם בינתיים מדברים, אני שומע את השיחה ביניכם – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): בתור השר לפיתוח הנגב והגליל. יוחנן פלסנר (קדימה): אנחנו מדברים על גולדברג. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אילו התפתח המצב בקצב של מינוי שרים, המצב היה טוב. אילו הוועדות, כל ועדה היתה פותרת בעיה של יישוב, המצב היה טוב. יעקב אדרי (קדימה): בכל זאת, לגופו של עניין – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): אבל אני רוצה לומר, ב-1990 היתה עלייה גדולה של היהודים מברית-המועצות לשעבר, ועלו יותר ממיליון עולים חדשים. ממשלות ישראל אז הצליחו לקלוט את כולם, יותר ממיליון – אולי מיליון וחצי אפילו, מיליון ו-200,000. היו"ר גאלב מג'אדלה: לא, לא, מיליון ו-100,000. אתה מתכוון לשנת 1990. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): 1990–1992. היו"ר גאלב מג'אדלה: 1990. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): קלטו אותם וסיפקו לכולם קורת גג. מדינה שיש לה האפשרות – שינו את חוקי התכנון והבנייה, אימצו הליכי תכנון מקוצרים ופתרו את הבעיה. מדינה שמסוגלת לקלוט מיליון עולים חדשים בתוך שנה לא מסוגלת לפתור בעיה של 80,000 תושבים בתוך 60 שנה? מישהו מעלה את זה על דעתו? היו"ר גאלב מג'אדלה: סליחה, מה זה 80,000? 180,000. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש 100,000 ביישובי הקבע, יש לנו 80,000 ביישובים הלא-מוכרים. אז לא יכולים לקלוט אותם? 60 שנה כבר מחכים? הם, אותם ילדים הגדלים, הצעירים הבדואים, שרואים את היישובים הסמוכים עומר ולהבים ומיתר, ורואים את בריכות השחייה ליד הבתים שם, והם – אין להם מי שתייה בתוך הבתים, אז באיזו אווירה הם יגדלו? וכאשר מקימים עוד ועדה, למה לא מקיימים דיון עם מנהיגי האוכלוסייה הבדואית? למה לא משתפים אותם בפתרונות? למה לא מגוונים את ההיצע של היישובים – יישובים חקלאיים, יישובים כפריים, יישובים תיירותיים. למה לא דואגים למקורות תעסוקה ופרנסה ביישובים האלה? אני רוצה לשאול אותך, כבוד השר. מדוע היישובים הבדואיים בנגב – יישובי הקבע, לא היישובים הלא-מוכרים – תופסים מקום ראשון באבטלה ובעוני? למה? הרי היישובים האלה רק קמו. אנחנו לא נדבר על היישובים הלא-מוכרים, על היישובים המוכרים. מדוע? תסתכל על הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, על הנתונים של המוסד לביטוח לאומי, מדי חודש – מקום ראשון. למה? כי חשבו אך ורק איך לרכז אותם, איך לדחוס אותם ביישובים הלא-מוכרים. לא חשבו שאנשים אלה, משפחות, יש להם ילדים. איך יתפרנסו? ממה יתקיימו? מה התשתית התעסוקתית? אין שם תעשייה, אין מסחר, אין תיירות, אין חקלאות. איך יתפרנסו? אז אני רואה איך מקימים יישובים בנגב. לפני שעולה התושב הראשון כבר דואגים לתשתית – מבחינת כבישים, תאורה, חשמל, הכול – וגם מתכננים איך זה יתפתח ואיך יתפרנסו. למה התכנון הוא שונה? למה מי שצריך לדאוג ליישובים והתושבים היהודיים זה משרד השיכון, משרד החינוך, משרדי הממשלה, ולגבי התושבים הערבים בנגב צריך להיות גוף אחר – אם המינהלת או הרשות או ממשלה אחרת? למה? מה הסיבה? הרי הם אזרחים. משרדי הממשלה צריכים לדאוג להם ישירות. למה נותנים למינהל? הרי כל הוויכוח בין האוכלוסייה הערבית בנגב לבין המדינה הוא סוגיית הקרקעות. מי שמייצג את המדינה בסוגיית הקרקעות הוא המינהל. מי שמפקידים וממנים כאחראי לייצוג ולטיפול בנושאים של האוכלוסייה הערבית הבדואית הוא המינהל. זאת אומרת, אנחנו בסכסוך עם המינהל. מי שיש לו הסמכויות לטפל בנושאים הוא המינהל. מי שאחראי, זאת אומרת, מי שאמור לתת את השירות והפתרונות זה המינהל, שהוא בסכסוך. זה לא יעלה על הדעת, הדבר הזה. כאשר אנחנו רואים בכל יום שני-שלישי, עולים כאן ועושים דה-לגיטימציה והסתה פרועה נגד האוכלוסייה הערבית, שסובלת זה 60 שנה, והיא קוראת לפתרון, והם אומרים: תנו לנו לבנות על-פי דין, תנו לנו לקבל היתרי בנייה. הרי מי מאשר את תוכנית המיתאר? מי נותן היתרי בנייה? זה לא אנחנו, זה אתם. זה מוסדות התכנון. פעם ראשונה לא מאשרים תוכניות; פעם שנייה לא נותנים היתרי בנייה; פעם שלישית יוצאים להרוס בתים; פעם רביעית מסיתים – בנו שלא כחוק. ולכן, הגיע הזמן להתייחס לאוכלוסייה הזאת כאזרחי המדינה – – היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה לחבר הכנסת טלב אלסאנע. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): – – שמגיע להם מלוא הזכויות שמגיעות לילדים שלך, שמגיעות לך. הם לא הגיעו אתמול-שלשום. גם העולים החדשים קיבלו. אלה נולדו שם, ואלה מבקשים ודורשים ותובעים, וזה לא חסד, זו זכות שאי-אפשר לוותר עליה. ואם הוקמה, אדוני היושב-ראש, ועדה בראשות השופט גולדברג – אנחנו חולקים על הרבה מהמלצותיה; הרבה מההמלצות לא מקובלות עלינו. אנחנו גם לא מקבלים את הדרך הזאת להכתיב ולהנחית פתרונות. אנחנו אומרים: פנינו להידברות ולפתרון מוסכם, שיאפשר גם ליישובים העתידיים להצליח ולשגשג, שלא יהיו מוקד אבטלה ועוני. היו"ר גאלב מג'אדלה: תודה רבה. כבוד השר דניאל הרשקוביץ, בבקשה. זו היתה שאלה נוספת? טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): לא. ביקשתי הסכמה להעביר את זה לוועדה מוסכמת. נעביר את זה לוועדת הפנים. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה, כבוד השר. שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אגב, אני כאן בא בשמו של השר המקשר. השר גלעד ארדן היה אמור להיות כאן, הוא ביקש שאני אחליף אותו, ולכן אני מקריא את תשובתו כפי שהוכנה על-ידו. היו"ר גאלב מג'אדלה: בבקשה. שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: ביום 18 בינואר 2009, בהחלטת ממשלה מס' 4411 – אגב, זאת אומרת, עדיין הממשלה הקודמת – מינתה הממשלה צוות ליישום דוח ועדת השופט אליעזר גולדברג, שהוגש לממשלה בדצמבר 2008. הדוח הוגש חודש קודם, ואז מונה הצוות. במסגרת דיוני ועדת-גולדברג שמעה הוועדה מאות ארגונים ואישים מהמגזר הבדואי, ושילבה את הנהגת הציבור בעבודתה. צוות היישום עוסק ביישום המסקנות, ולא נראה שיש צורך בהליך נוסף של שיתוף ציבור מעבר להליך הרחב שנעשה. בנוסף, צוות היישום מתעתד לקיים במהלך החודשים אוגוסט וספטמבר שורה של סיורים בנגב ומפגשים בלתי פורמליים עם תובעי בעלות. ככל שהממשלה תחליט על חקיקה, תזכיר החוק יופץ כמקובל להערות. היו"ר גאלב מג'אדלה: מה מציע אדוני השר? שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: אני מבין – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): להעביר לוועדת הכלכלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: אני שואל את כבוד השר. שר המדע והטכנולוגיה דניאל הרשקוביץ: אני מציע להעביר את זה לוועדת הפנים. היו"ר גאלב מג'אדלה: ועדת הפנים והגנת הסביבה. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): מקובל. היו"ר גאלב מג'אדלה: מקובל, אז הדיון עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה. אנחנו מצביעים. מי שלוועדה – בעד. הצבעה מס' 24 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר גאלב מג'אדלה: בעד – 6, נגד – אין, ונמנעים – אין. הדיון עובר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.