קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
פגישת נתניהו–אובמה
היו"ר גאלב מג'אדלה:
אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום. הנושא: פגישת נתניהו–אובמה – הצעות לסדר-היום מס' 3596, 3599, 3609, 3612, 3621, 3626, 3631, 3633 ו-3635. חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
מי משיב בשם הממשלה?
היו"ר גאלב מג'אדלה:
שרת התרבות והספורט. היא נמצאת באולם.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני כאן, אני כאן.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אתמול הסתיימה לה בחיוכים מאוזן לאוזן הפגישה בין ראש הממשלה לנשיא אובמה. נתניהו היה צריך את הפגישה החמה על מנת להראות לעולם שהוא לא עד כדי כך סרבן והמסכה שהוא לובש על אודות שיחות ישירות ובלתי ישירות, שהיא ריקה מכל תוכן, בעצם תקבל תוכן של חיוך של אובמה. לעומת זאת, אובמה היה צריך את הפגישה עם נתניהו כחלק ממערכת הבחירות לקונגרס שיתקיימו לקראת סוף נובמבר. היה נחוץ לו השקט התעשייתי עם ישראל כדי לעקוף כל מיני ביקורות, לקרב את הלובי התומך בישראל, או השמרנים החלשים, וכו'.
ביבי נתניהו קיבל זר פרחים – קיבל זר פרחים על עצם העובדה שבתקופת ההקפאה ישראל תבנה בשטחים יותר ממה שהיא בונה בימים בלי הקפאה. הוא קיבל זר פרחים על כך שיש תוכנית בעידודו הישיר או הבלתי-ישיר להריסת שכונה שלמה, פלסטינית, בירושלים המזרחית. הוא קיבל זר פרחים על כך ששר הפנים שלו וסגנו הוציא צו הרחקה לארבעה נציגים של הרשות הפלסטינית או חברי המועצה המחוקקת הפלסטינית מירושלים המזרחית בטענה של חוסר נאמנות לישראל, כי הרי דרוש שמי שחי תחת כיבוש יגלה נאמנות לשלטון הכיבוש; על כך מגיע לו באמת זר פרחים.
ביבי נתניהו מקבל זר פרחים מאובמה על כך שגדר ההפרדה הגזענית ממשיכה להתפתל לתוך השטחים הכבושים. הוא מקבל זר פרחים על ההסבה של המצור למצור אחר, במקום מה מותר, מפרסמים רשימה מה אסור, אבל המצור הוא עדיין מצור, גם בים וגם ביבשה; גם באוויר, כמובן.
ביבי נתניהו מקבל זר פרחים, אבל בעצם השלום מקבל זר קוצים, ושני העמים מקבלים זרי קוצים. הברית הלא-קדושה בין הממשל האמריקני לבין ממשלת ישראל שמעכבת ומטרפדת כל אפשרות לשלום, היא בעצם שצריכה ללכת מן העולם. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי אריאל, בבקשה.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, אנחנו לא יודעים, לעניות דעתי, אני לא יודע לפחות, מה באמת היה בשיחת שני המנהיגים, נשיא ארצות-הברית וראש ממשלתנו, מר נתניהו. החיוכים נועדו לדברים אחרים.
החיוכים מצד נשיא ארצות-הברית נועדו לקהל הבוחרים שלו לקראת הבחירות בנובמבר אצלם, וכדי להשיג קולות. הישרדות פוליטית זה עיקר העניין. אין אף אחד שחושב שבאמת חל מהפך בדעותיו ובמחשבתו ובמעשיו של אובמה כלפי מדינת ישראל ומי שמייצג אותה, ראש ממשלת ישראל. אלה צרכים פוליטיים פנימיים, וגם בארצות-הברית, כפי שאמר שר החוץ של ארצות-הברית בעבר, מר קיסינג'ר, הכול פוליטיקה פנימית. הוא אמר את זה על ישראל, אבל זה נכון גם כלפי ארצות-הברית.
מה היה שם, אפשר להעריך לפי מה שקורה עכשיו בשטח. מה שקורה עכשיו בשטח זה שיש החמרה, כל הזמן, כלפי ההתיישבות בכלל ובירושלים בפרט. גברתי השרה, הגענו לשיא חדש בירושלים, שלא בונים בה, כידוע, שיש בה הקפאה. עכשיו גם לא מאפשרים לדון בתוכניות על תיירות, כי גם תיירות נכנסה לאמברגו הזה, שעל ירושלים לא מדברים, לא עושים, כי מישהו בארצות-הברית יכול להתרגז.
אני מציע לך, כמו גם לשאר חברי הקואליציה, לא להשלים עם זה. אתם יודעים שלא בונים. אני לא שומע קול אחד מתוך הממשלה שמוחה על כך בתקיפות. אולי זה נאמר בחדרי חדרים, אבל השאלה היא לא חדרי חדרים. העניין הוא עניין ציבורי.
מכובדי סגן היושב-ראש ידוע במלחמתו, יותר נכון במאבקו, למען הבנייה בכל חלקי ארץ-ישראל, ודאי ביו"ש ובוודאי בירושלים. ההשלמה שלכם, כליכוד, אני מדבר עכשיו, לא דווקא אישי, עם מעשיו של ראש הממשלה – אלה דברים שנחרתים בכל העולם. אין מישהו בעולם שלא מבין מה קורה, אין מישהו בעולם שלא רושם את התקדים הזה, שמבחינת העולם הוא הרף, הוא הסף לדיון הבא וללחץ הבא.
לכן אני מסיים ואומר לכם שהפסוק הידוע "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני" הוא לא רק פסוק שאומרים בחתונות כאיזה מין טקס כזה. ירושלים, מקום בית-מקדשנו, מקום קודש הקודשים, לא יכול להיות לשמה ולא יכול להיות ששועלים ימשיכו להלך בו, ואתם יושבים בשקט.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת אורי אריאל. הדובר הבא – חבר הכנסת מסעוד גנאים.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אולי לאור כל החיוכים והפרחים וקבלת הפנים החמה, אני מצאתי שהתיאור המתאים ביותר לביקור הזה או למפגש הזה בין אובמה ובין נתניהו הוא משפט שקראתי בעיתון: "ביקור עם איפור". הכוונה שהקוסמטיקה יותר חשובה מהתוכן, והמראה החיצוני לפגישה כנראה הוא העיקר.
ולמה? יש כאלה שהגדירו שהמפגש הזה היה מוצלח, שהוא באמת הצליח. הצליח במה? הצליח לסיים את ההקפאה אולי ביחסים בין אובמה לבין נתניהו. אבל האם זהו העיקר? האם זאת המטרה? האם מטרת הנשיא האמריקני אובמה רק לשפר את היחסים ולהיות חם יותר ולהיות ידידותי יותר עם נתניהו? מה עם העיקר, שאנחנו לא יודעים עד עכשיו מהו. אנחנו לא יודעים מה קרה שם, מה דיברו שם, אבל כל הדברים היפים שהרעיפו על המפגש הזה כאילו צ'יק-צ'ק, חלאס, הכול נפתר.
אני חושב שפה אנחנו מפספסים, האמריקאים וכולם, כי העיקר, המפגש בפני עצמו זה לא המטרה, זה לא העיקר, זה כלי. זה אמצעי לקדם את תהליך השלום. אין תהליך שלום מבלי שראש ממשלת ישראל יכיר בזה שצריכה לקום מדינה פלסטינית עצמאית בגבולות 67', וירושלים המזרחית הבירה שלה.
נכון שיש האמרה העתיקה, אבל כנראה כולם הולכים לפיה – לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים. ומה עושים היהודים היום? משנים את הסטטוס-קוו בגדה המערבית, בירושלים, מנסים לייהד, ולפי ארגון "בצלם" 42% משטחי הגדה, 42% – אני לא יודע למה אורי אריאל כועס – 42% משטחי הגדה בשליטת המתנחלים, מהם 21% מהשטח הבנוי הם רכוש בבעלות פלסטינית פרטית, אף שכל האדמה כבושה, היא ערבית ופלסטינית. אוכלוסיית המתנחלים הולכת וגדלה ועולה – כ-300,000 או יותר.
עם נתונים כאלה השלום אינו קרוב. הוא רחוק, ואנחנו זקוקים לישיבות ולמפגשים לא בשביל קוסמטיקה ולא בשביל איפור אלא בשביל החלטות אמיצות. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. הדובר הבא – חבר הכנסת זבולון אורלב, יושב-ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, כבוד השרה, לא צריך להיות תמים כדי להבין שיש דברים שלא התפרסמו מהפגישה של ראש הממשלה עם הנשיא. זו דרכו של עולם, כך מתנהלת דיפלומטיה, ואתה לעולם לא יודע אם הדברים שמתפרסמים הם משקפים, ואתה צריך לצאת מתוך נקודת הנחה שבהחלט יש דברים שאתה תדע אותם אולי במועד רחוק מאוד, כשהדברים כבר לא יהיו רלוונטיים.
אבל יש דברים שאי-אפשר להסתיר אותם ואי-אפשר להכחיש אותם, כי זאת המציאות. נדע בתוך זמן קצר מה קורה, לדוגמה, עם הבנייה בירושלים. כשעל דוכן זה עומד שר הפנים ומצהיר חדשות לבקרים שיש הנחיה למסגרות התכנון והבנייה לפעול כרגיל, בשעה שאנחנו יודעים שאין דיון ואין אישור על דברים אלמנטריים, דברים מאוד מאוד בסיסיים בכל מה שקשור ב"קו הירוק" זיכרונו לברכה בירושלים, אף שכל ירושלים היא שטח ריבוני של מדינת ישראל. בתוך זמן קצר נדע אם יש שינוי, אם הבנייה מתקדמת בירושלים או שהיא ממשיכה בהקפאה שמעולם לא הוכרזה אבל בפועל היא מתקיימת.
נדע מה קרה עם הלחץ של האמריקנים שלא להפסיק את ההקפאה הפורמלית, המעשית, ביהודה ושומרון, נדע מה קורה שם, בתוך זמן קצר נוכל לדעת. נוכל לדעת אם באמת האמריקנים חוזרים למסורת של העמימות בסוגיה הגרעינית, אם הם מוכנים להגן על מדינת ישראל. זה לא חשוב אם אנחנו לא יודעים מה דובר שם. נדע בתוך זמן קצר. נדע בתוך זמן קצר מה קורה עם הפעילות של האמריקנים בקשר לסנקציות שהם מצהירים שצריכים להטיל יותר ויותר על אירן, כדי להביא את אירן להפסקת התהליכים הגרעיניים שלהם, את ההכנה של הפצצות הגרעיניות שלהם, שמסכנות לא רק את ישראל אלא גם את אירופה ואת העולם כולו.
לכן, גברתי השרה, אני לא מצפה ממך בוודאי, וגם לא מראש הממשלה, שיבוא ויקריאו לנו את פרוטוקול הפגישה שהיתה בין ראש הממשלה לבין אובמה. אבל צריך לומר ביושר, שנדע בתוך זמן קצר מה קורה בפועל במציאות. אף שיעמדו ויצהירו כאן דברים אחרים, המציאות תדבר בעד עצמה. כמו שגברתי השרה יודעת, רבים גם בתוך הקואליציה ואני בתוכם, ומפלגתי וסיעתי בתוכם, מאוד מאוד לא מרוצים בכל מה שקשור בהתייחסות של הממשלה להתיישבות בירושלים, לירושלים, ודבר שני – להתיישבות ביהודה ושומרון.
אני אסיים במשפט אחד ואומר שאין בדברי משום הקלת ראש, ולו במעט, בחשיבות היחסים בין ישראל לארצות-הברית. ודאי שאנחנו צריכים להסביר. אבל אני חושב שההסבר הטוב ביותר לארצות-הברית הוא, שאנחנו לא המדינה הנוספת שלהם, אלא מדינה עצמאית דמוקרטית, וראש הממשלה אין לו מלוא הגמישות להחליט מה שהוא רוצה. גם הוא מחויב להכרעות הדמוקרטיות שמתקבלות במדינת ישראל, והרוב במדינת ישראל הכריע הכרעות וארצות-הברית צריכה לקבל אותן.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. אחריו תענה שרת התרבות לימור לבנת.
ג'מאל זחאלקה (בל"ד):
כבוד היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, חודשים רבים היה מתח בין הבית הלבן לממשלת ישראל והיו חילוקי דעות. אומנם חילוקי דעות לא עמוקים, שלא נגעו ליחסים האסטרטגיים ולמסד החזק של היחסים האמריקניים–הישראליים, אלא חילוקי דעות על השטח הפוליטי.
ומה קרה היום? פתאום יש פגישה וכולם יוצאים שמחים והכול טוב ויפה. אני שאלתי את עצמי, האם נתניהו שינה את מדיניותו? אם הוא עשה זאת, הוא עשה זאת בסודי סודות, דבר שהוא לא יחשוף לעולם, כלומר, שום דבר. אין שום סימן ולו הקטן ביותר שיש איזה שינוי במדיניות של נתניהו.
על כן השינויים הם בבית הלבן ואצל אובמה. יש לו השיקולים שלו, הוא רוצה יחסים גם בעניין עמימות הגרעין. ההצהרות של אובמה הן מסוכנות ביותר, הן בעצם נותנות לגיטימציה לנשק גרעיני במזרח התיכון, שבמוקדם או במאוחר יביא לעוד נשק ועוד נשק, במקום שהוא ידאג, כפי שהוא הצהיר קבל עם ועדה, שהוא רוצה לפרז את כל העולם מנשק גרעיני, אבל שבידי ישראל יישאר הנשק. אני חושב שאובמה נעשה יותר – במדיניות האמיתית, במדיניות הלא-הצהרתית, הוא מדבר לפעמים יפה אבל במדיניות הוא מתחיל להידמות לבוש. זה דבר עוד יותר מסוכן לעולם. כי נגד בוש קמה קואליציה כלל-עולמית, ואובמה משחק אותה.
לכן כאן יש לנו שני שחקנים שמשחקים בכאילו על חשבון העמים. אני שואל את עצמי על כל דבר פוליטי את השאלה הפשוטה ביותר: האם הדבר הזה יגרום לפחות סבל או ליותר סבל? האם ייתן יותר תקווה לאנשים לחיות בשלום, בצדק בשגשוג בפיתוח או לא? זה הדבר האמיתי. כאן, הפגישה הזאת בעצם משרתת את מדיניות ניהול הסכסוך של ביבי נתניהו, של המשך הכיבוש, של המשך הסבל של מיליוני אנשים.
לכן אני חושב שצריך לקטלג את הישיבה הזאת כישיבה שפועלת נגד האנושות ונגד העמים באזור.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה. גברתי השרה לבנת, בבקשה.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת – – –
היו"ר אחמד טיבי:
יושרוב לחאלו. בבקשה, גברתי.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
סליחה?
היו"ר אחמד טיבי:
דיברנו בשפה רשמית.
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אה, דיברתם בשפה רשמית, יפה מאוד.
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, נראה שפגישתו של ראש הממשלה אתמול עם נשיא ארצות-הברית בבית הלבן והדיון הפורה והטוב שהיה ביניהם, כפי שהגדיר אותו נשיא ארצות-הברית אתמול במלים מאוד מאוד ברורות ובתיאורים, הייתי אומרת, מופלגים, של ידידות רבה מאוד בין שתי המדינות ובין שני המנהיגים – נראה שהיו דווקא לצנינים בעיניהם של כמה חברי כנסת כאן בבית, שקשה להם להשלים עם כך והם היו מאוד מרוצים כאשר נראה היה להם שהיחסים בין ארצות-הברית ובין ישראל היו יחסים אחרים. זה מילא אותם אז שמחה גדולה, וקשה להם מאוד עכשיו לעכל את העובדה שאותה מערכת ערכים משותפת שיש לארצות-הברית ולישראל, מערכת של ערכים דמוקרטיים, של חופש ביטוי, של חופש דיבור, אותה מערכת ערכים משותפת של דמוקרטיה, של זכויות אדם, של זכויות נשים, שלא ממש קיימת בכל הארצות הסובבות אותנו, כן קיימת פה בישראל. לכן הם יכולים להתבטא פה בחופשיות, כי במקומות אחרים לא נראה שהיו יכולים לעשות כן. אבל כאן כמובן ניתן להם לעשות זאת, אפילו כאן בבית הזה, גם כשהם אומרים דברים שלא נראה שבמקום אחר בעולם היה אפשרי לומר כמותם.
מערכת היחסים הזאת המבוססת, כמו שאמרתי, על ערכים משותפים, וההיסטוריה של מערכת היחסים בין ארצות-הברית ובין ישראל מבוססת גם על אתגרים משותפים, כדי לשמור על העולם המערבי, הליברלי המתקדם, מפני השתלטות של כוחות שחור שמנסים להשתלט על העולם.
ובכן, התברר אתמול, בפגישתו של ראש הממשלה עם נשיא ארצות-הברית, שמערכת היחסים הזאת איתנה גם אם לעתים יש חוסר הסכמות, גם אם לעתים יש ויכוחים כאלה ואחרים. זה בהחלט יכול לקרות בין ידידים.
אכן ראש הממשלה ונשיא ארצות-הברית דנו אתמול בפגישתם בבית הלבן בנושאים בעלי חשיבות עליונה למדינת ישראל. ראשית – לא ראשית, שורה של נושאים – בשאיפתה של אירן להשיג נשק גרעיני ובאיום שאירן מהווה למדינת ישראל ולעולם כולו. ישראל נמצאת בחוד החנית או בחזית של האיום האירני, אבל היא איננה לבד, משום שמדינות רבות – העולם כולו נמצא תחת הסכנה של האיום האירני. הם דנו, כמובן, בצורך למנוע מאירן להגשים את שאיפתה ואת היעד שלה.
הנשיא האמריקני וראש הממשלה דנו בהמשך תהליך השלום ובצורך לעבור בהקדם האפשרי משיחות הקרבה לשיחות ישירות. למרבה הצער, אני אומרת כאן, הפלסטינים וכמובן אבו מאזן החליטו לא לשבת לשיחות ישירות עם ממשלת ישראל, דבר שהם עשו קודם לכן, אף שישראל ביצעה מחוות רבות. אבל עד היום זה לא קרה. אנחנו מקווים מאוד שאכן בקרוב יתבצע מהלך של מעבר משיחות באמצעות מתווך, מה שנקרא תיווך אמריקני כמובן, שיחות קרבה, למשא-ומתן ישיר, משום שזו הדרך הנכונה וזו הדרך היחידה למשא-ומתן רציני, משא-ומתן ישיר בין ישראל ובין הפלסטינים.
כמובן, הנשיא אובמה וראש הממשלה נתניהו דנו גם על שיתוף פעולה בין ישראל לארצות-הברית בתחום המודיעין ובתחום הביטחון, ובהעמקת היחסים המיוחדים, כפי שציינתי קודם, בין ארצות-הברית לבין ישראל.
ראש הממשלה, כפי שניתן היה לשמוע אותו גם בדברים שהוא אמר ושצולמו, ביחד עם נשיא ארצות-הברית, תיאר את פגישתו עם הנשיא כמעמיקה, כפגישה מעולה – דברים דומים אפשר לשמוע גם מנשיא ארצות-הברית – והביע את הערכתו לנשיא על כך שאמר אתמול שהוא נחוש למנוע את התגרענותה של אירן, וציין את המנהיגות שהפגין הנשיא אובמה במאמציו המוצלחים להעביר במועצת הביטחון סנקציות נגד אירן, וכמובן, נוסף על זה, את החוק שעליו חתם הנשיא בשבוע שעבר, החוק האמריקני כמובן, כדי למנוע מאירן להמשיך ולהגיע להתגרענות. בפגישתו עם הנשיא אתמול חזר ראש הממשלה על הצורך לנקוט צעדים חריפים יותר נגד אירן, כגון צעדים נגד מגזר האנרגיה שלה.
לגבי תהליך השלום, ראש הממשלה הדגיש בשיחתו עם הנשיא את המחויבות של ישראל לתהליך השלום עם הפלסטינים ואמר שעם ישראל מוכן לעשות הרבה כדי להשיג שלום. אנחנו מקווים כמובן שגם הפלסטינים יהיו מוכנים לעשות מה שהם צריכים לעשות כדי להשיג שלום, וזה, כמובן, לא כולל פנייה לאירופים כדי למנוע את כניסתה והצטרפותה של ישראל ל-OECD, גם לא כולל מדורות כפי שעושה סלאם פיאד כאשר הוא מעלה באש מוצרים תוצרת ההתנחלויות, ועוד פעולות כהנה וכהנה, אלא להיפך. אלה לא צעדים בוני אמון, אלא צעדים הורסי אמון. ישראל, שביצעה כבר כמה צעדים בוני אמון ותבצע צעדים בוני אמון, מצפה ששיחות ישירות ומשא-ומתן ישיר אכן יובילו לתהליך שלום רציני וראוי, כפי שאמר ראש הממשלה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר אחמד טיבי:
גברתי השרה, מה את מציעה?
שרת התרבות והספורט לימור לבנת:
אני מציעה שאנחנו נעביר את זה לוועדת חוץ וביטחון.
היו"ר אחמד טיבי:
לוועדת חוץ וביטחון. תודה רבה. רפיק דב, רפיק דב חנין.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה.
אדוני היושב-ראש, גברתי השרה, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו צריכים להיות מאוד מודאגים בעקבות הפגישה של נתניהו ואובמה, ואנחנו צריכים להיות מודאגים לא מפני שיש חיוכים או אין חיוכים. השאלה היא לא חיוכים, אני בעד חיוכים ואני בעד לחיצות ידיים. השאלה היא שאלה פוליטית. והשאלה הפוליטית הזאת נראית היום לא טוב. ממשלת נתניהו מדברת על המשך בנייה בשטחים, בהתנחלויות. זה אומר שלא הולכים להידברות אמיתית עם הפלסטינים. ממשלת נתניהו לא מרימה את היד המושטת לשלום, לא של סוריה, לא של העולם הערבי, לא את יוזמת השלום הערבית. האמריקנים כנראה חיים עם זה, ואפילו נותנים לזה גיבוי.
הלקח מהפגישה הזאת, אדוני היושב-ראש, הוא שהישועה למי שרוצה שלום בארץ הזאת לא תבוא מבחוץ, היא בוודאי לא תבוא מארצות-הברית. היא תבוא מהמאבק שלנו, ערבים ויהודים בארץ הזאת, למען שינוי, למען עתיד לשני העמים. שוב אנחנו למדים שארצות-הברית פועלת לפי האינטרסים האמריקניים, לא לפי האינטרסים הפלסטיניים, לא לפי האינטרסים הישראליים. יש אינטרסים אחרים בתמונה, ואלה הם האינטרסים שמנחים גם את נשיא ארצות-הברית.
היו"ר אחמד טיבי:
תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין. אנחנו עוברים להצבעה. מוחמד ברכה?
מוחמד ברכה (חד"ש):
מליאה.
היו"ר אחמד טיבי:
אורי אריאל?
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
למליאה.
היו"ר אחמד טיבי:
למליאה. ציפי חוטובלי – לא כאן. אמנון כהן – לא כאן. רוחמה לא כאן. מסעוד גנאים?
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
מליאה.
היו"ר אחמד טיבי:
אורלב?
זבולון אורלב (הבית היהודי):
אני מבקש לוועדת חוץ וביטחון.
היו"ר אחמד טיבי:
ועדה. חיים אורון – לא כאן, ג'מאל זחאלקה – לא כאן. ובכן, שתי הצעות, אני בניגוד לאחרים שעושים שתי הצבעות, אני עושה הצבעה אחת. מי שבעד הוא בעד הוועדה כפי שהציעה השרה, מי שנגד הוא בעד מליאה.
זבולון אורלב (הבית היהודי):
שלא תהיה הצבעה אחת, אלא הצבעה על הצעה שלי.
היו"ר אחמד טיבי:
יש לך זמן. בסדר, אז נעשה הצעה נפרדת. מי שבעד ועדה רק לגבי הצעתו של חבר הכנסת זבולון אורלב, מצביע בעד. מי שנגד – כלומר הסרה, יצביע נגד.
אורי אריאל (האיחוד הלאומי):
חברים, בעד זבולון – זה ילך לוועדה – – – תודה.
היו"ר אחמד טיבי:
אגב, אפשר להצביע בעד – בעד שתי ההצעות.
הצבעה מס' 13
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא שהעלה חבר הכנסת זבולון אורלב לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
12 בעד, אין נמנעים, אין מתנגדים. הצעתו של חבר הכנסת זבולון אורלב עברה להמשך דיון בוועדת חוץ וביטחון.
אנחנו עוברים להצבעה הבאה, לשלב השני של ההצבעה. מי שבעד הוא בעד מליאה, מי שנגד הוא בעד הסרה. בבקשה.
הצבעה מס' 14
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא שהעלו חברי הכנסת מוחמד ברכה, אורי אריאל ומסעוד גנאים
בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אחמד טיבי:
בעד – 13, אין מתנגדים, אין נמנעים. הוחלט להעביר את שאר ההצעות ולכלול אותן בסדר-היום לדיון במליאה.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, בינתיים חבר הכנסת זחאלקה הגיע.
היו"ר אחמד טיבי:
ההצעה תיכלל.