קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
החלטת שר הפנים לגרש כ-1,000 ילדי מהגרים
היו"ר אורי מקלב:
בזכות מזכירת הכנסת, אנחנו גם זכינו שאנחנו מחזירים. אנחנו כבר עברנו, ממש כבר עברנו להצעה הבאה. אני לא ראיתי אף אחד, אבל הגעת, כנראה הגיע ממש בזמן, השגחה עליונה. הצעות לסדר-היום: החלטת שר הפנים לגרש כ-1,000 ילדי מהגרים; מס' 3597, 3618, 3624, 3638, 3650 ו-3659.
דוד אזולאי (ש"ס):
לפנים משורת הדין.
היו"ר אורי מקלב:
כנראה הנושא הוא מאוד חשוב.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
לדב – – –
היו"ר אורי מקלב:
כן, הוא גם חנין, הוא לא רק דב. חנין ורחום אומרים אצלנו – חנון ורחום, חנין ורחום, זה אותו דבר.
דב חנין (חד"ש):
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, פשוט הכנסת עובדת היום בצורה מאוד יעילה. הקצב פה הוא מסחרר.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
עד לרגע הזה היא היתה מאוד כבדה.
דב חנין (חד"ש):
אני בניתי על לילה ארוך, ראיתי את סדר-היום ובניתי על לילה ארוך.
אדוני היושב-ראש, תודה לך, קודם כול, אני רוצה לשוב ולהעלות פה, מעל בימת הכנסת, את סוגיית גירוש ילדי העובדים הזרים. הסוגיה הזו חזרה ועלתה בכנסת כמה וכמה פעמים, ובעקבות המחאות הציבוריות שהיו על ההצעה לגרש את הילדים הוקמה ועדה מיוחדת על-ידי ראש הממשלה. הוועדה הזו קיימה דיונים, העבירה המלצות, ועל-פי ההמלצות האלה רוב הילדים שבהם מדובר אמורים להישאר בישראל.
אני רוצה להקדים ולומר, אדוני היושב-ראש, שמבחינתי כל הילדים האלה, שנמצאים היום במוסדות חינוך ישראליים, שנמצאים יחד עם ילדים ישראלים אחרים בחיי היום-יום, כולם צריכים להישאר בישראל. אין סיבה להבחין בין מי שנמצא חמש שנים בארץ למי שנמצא ארבע שנים ואפילו שלוש שנים בארץ.
אבל, אדוני היושב-ראש, אני שומע בדאגה ששר הפנים איננו מתכוון לאמץ גם את אותן המלצות שאני אינני מסתפק בהם. לפי דבריו של שר הפנים, הכוונה היא לגרש את רוב רובם של הילדים של העובדים הזרים שנמצאים בישראל. אני חושב שאם זו אכן התמונה, זו החלטה שגויה, מוטעית וחמורה. היא שגויה ומוטעית מכיוון שהרי הממשלה הקימה ועדה, ועדה מקצועית, שבחנה, דנה, שקלה, ואותה ממשלה – אותו שר פנים שבעצם הוביל, או היה חלק ממהלך מינוי הוועדה – מתנער היום, כך אנחנו שומעים, מהמלצות שלה, והדבר הזה הוא מוטעה ושגוי.
אבל הדבר הזה הוא גם חמור, מכיוון שיש כאן איזו התעלמות מנורמה אנושית בסיסית. אנחנו מייבאים לישראל גם היום – אנחנו ממשיכים לייבא לישראל עובדים זרים. אנחנו לעתים מתפלאים שאותם עובדים שאנחנו מייבאים לארץ הם לא רק מכונות קטיף והם לא רק מכונות החתלה למבוגרים ולזקנים שלנו, הם גם בני-אדם. יש להם גם יכולת ורצון להתקשר בקשרים ולהוליד ילדים, ואצלנו, ברגע שהם נולדים, הילדים האלה, באופן אוטומטי הם הופכים להיות בלתי חוקיים, כי אסור לעובד זר להוליד ילדים בישראל ולהישאר חוקי.
אדוני היושב-ראש, אתה בוודאי יודע שהציווי הרווח ביותר בתורה הוא הציווי של ואהבת את הגר שגר בשעריך. אני אומר בצער ובכאב שכשאני שומע את הנטיות שקיימות היום בממשלת ישראל – כנראה הציווי הזה נשתכח מן הלב, וחבל שכך. אני מנצל את ההזדמנות, ואני שמח שהשר מרגי, שהוא אדם שאני מכיר אותו גם ברגישותו החברתית, עונה לנו פה. אני מאוד אשמח לשמוע עמדה אחרת. אני מאוד אשמח לשמוע עמדה של אמירה ברורה, אנושית ועקרונית: הילדים הישראלים האלה צריכים להישאר אתנו, ואנחנו נעשה הכול כדי לתת להם פתרון ראוי, הולם וקבוע. תודה רבה.
היו"ר אורי מקלב:
תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. כבוד השר יעקב מרגי, בבקשה, במקום שר הפנים.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, עמיתי חבר הכנסת דב חנין, תאזור הרבה תעצומות נפש וסבלנות לשמוע את תשובתו של שר הפנים, שהיא באורך של שלוש שורות. אבל אני אנדב לך גם מידע אישי, וגם דעתי: כמה שלפעמים בנושאים כאלה – כמעט השתיקה יפה להם, כי מה שלא תגיד לא תצא טוב.
אז בוא ואומר לך את עמדתו של שר הפנים או של משרד הפנים: בימים אלה מקיימת ועדה בין-משרדית דיונים בנושא. הוועדה תציג את המלצותיה בעניין ילדי הזרים לממשלה. נקודה. זו העמדה הרשמית של משרד הפנים עד לרגע הזה. אין ספק שהם התכוונו לומר שברגע שהממשלה תקבל את ההמלצות, הממשלה תאמץ את חלקן או את כולן, או בכלל לא, אבל אני מאמין שהם הקימו ועדה על מנת ליישם את המלצותיה.
אבל בוא אני אומר לך, עכשיו אנחנו מדברים כאזרחים – מהרהרים, אני לא אומר עמדות, אני מהרהר. כמי שמכיר את סוגיית העובדים הזרים, ומי כמוך מכיר אותה, גם מתל-אביב. אבל אני אספר לך, ידידי דב, איך מגיעים לתל-אביב. איך מגיעים, אני אומר לך. הרי העובדים הזרים הגיעו לכאן, חלקם לסיעוד, חלקם לבניין, חלקם לתעשייה בתקופות מסוימות, חקלאות. בוא אני אספר לך, בדידי הווה עובדא.
חמותי קיבלה אשרה להביא עובדת זרה. כולנו מכירים את בג"ץ הכבילה, נכון? אתה מכיר אותו, לכאורה דבר מבורך ונאור למדינתנו. פעם המעסיק היה מראיין את העובד. היום עובדת זרה נחתה בארץ והגיעה למעסיקה שלה, שבגינה היא קיבלה את האשרה, והיא מראיינת את הקשישה הסיעודית: מה אני הולכת לעשות פה? רגע, זה בכלל מושב, זה לא מרכז העיר, לא יהיה לי איך לצאת, אני לא מוכנה לעבוד. היא כבר בארץ, היא לא מוכנה לעבוד במושב. היא גם לא תהיה מוכנה לטפל בסיעודי קשה. היא גם מקבלת הדרכה מחברותיה. בתוך 24 שעות, 48 שעות, אותה עובדת מסרבת לעבוד אצל אותו קשיש או קשישה ונוסעת לחברותיה. היא מתחייבת שבתוך כך וכך ימים היא צריכה למצוא מעסיק, ולא היא תגורש מהארץ, נכון? זה החוק. אתה חושב שהם מגורשים, ידידי דב? הם לא מגורשים והן לא מגורשות.
דב חנין (חד"ש):
זה המצב – – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
בוא אני אומר לך ואני אסביר לך, היום בגלל בג"ץ הכבילה הזה, נוצר מצב שאין ברירה לאותו קשיש שלא מצליח למצוא. בוא אני אספר לך, קשיש היום – – –
דב חנין (חד"ש):
– – – לקשיש עזרה כספית – – – עובדים ישראלים.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אני מייחל ליום הזה, שקצבת הסיעוד תעבור לידי הקשיש ולא לידי חברות הסיעוד.
דוד אזולאי (ש"ס):
יש פיילוט, אדוני. יש פיילוט, שכנראה מוכיח את עצמו.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אני מקווה שהמוסד לביטוח לאומי, המדינה אכן תאמץ את זה ותרחיב את זה מפיילוט. אבל בוא אני אספר לך, דב, כך עכשיו אני מדבר עכשיו בשם – לפני שאני הולך לרחם, ואני מחויב לרחם על הגר ולא להונות אותו, כמצוות התורה, אבל בוא נראה: אני לא מחויב לייבא אותו.
דב חנין (חד"ש):
– – – על זה אנחנו מדברים – – – אנחנו מחויבים.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
רגע, אבל לפני שאני הולך להגן על הגר, בוא ננסה להגן על מי שבגינו יש לי גר.
דב חנין (חד"ש):
אני בעד להגן – – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אותו קשיש או קשישה שגרים במושב, ואין שם מרכזי בילוי שם ואין קניונים, והעובדת הזרה פנטזה – לפני שהיא הגיעה לפה מאיזה כפר נידח בהודו, בסרי-לנקה, בתאילנד או בפיליפינים, מאחד הכפרים – שהיא הולכת למרכז בילויים גדול ויש לה אפשרות לראות עולם; היא אומרת: סליחה, לא באתי לעבוד במושב, והיא קמה ועוזבת. והחברות שלה השיגו לה עבודה, אם לגלית ואם לא-לגלית. אם היא תמצא לגלית, מה טוב. אם לא, היא תמצא עצמה ישירות בביתם של כמה עשירים, ותשתכר יותר טוב מאשר קצבת הסיעוד, ויש תנאים היום לעובדים זרים. רבותי, יש פה לקונה במדינה, לקונה קשה. תשאלו את פקידי הסיעוד, תשאלו את העובדים הסוציאליים של חברות כוח-האדם. יש לקונות. והם אלופים, יודעים, מיומנים ומכירים את החוקים, ואוהבים לנצל את הפרצות בחוק.
דב חנין (חד"ש):
– – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
רגע, אני ניגש כרגע לסוגיה. אני אומר לך, דב, ואתה יודע, אני אנסה להפריד כרגע את הדאגה שלך, ההומניזם כלפי אותם ילדים – ואני אומר לכם, זה לא הוגן שאתם מציגים את הילדים, ילדים, ילדים, ילדים, ילדי העובדים הזרים, זה לא נכון. הילדים הזרים זו חומת מגן אנושית להורים שלהם פה. בואו נהיה כנים עם עצמנו.
דב חנין (חד"ש):
אבל אנחנו, המדינה, הבאנו אותם.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
דב, אני לא אומר לך שכרגע צריך לגרש, אני אומר: בוא נשים את האמת על השולחן. האם זה מה שאנחנו רוצים לראות בדרום תל-אביב? זה מה שחשבת, שכך תל-אביב תיראה? כך אנחנו רוצים? כולנו יודעים מה הבעיות החברתיות שמתפתחות סביב כל הנושא הזה, ובתל-אביב אומנם הבעיה בעיצומה, אבל זה מתחיל להתפשט. תוסיף לזה את בעיית מסתנני העבודה, שקוראים לזה פליטים, תוסיפו לזה עוד תופעות אחרות, שאני יכול לומר פה שהן נוצרות בגלל הסוגיה הזאת של העובדים הזרים, שמוגנים, אני חושב, הגנת-יתר פה במדינה.
יש בעיה. אני חושב שהממשלה גוררת רגליים בבחינה של כל הסוגיה הזו, בטיפול בסוגיה הזו. אני חושב שצריך להקים צוות בדיקה, בחינה, מעמיק. האופן שבו מטפלים היום בסוגיית העובדים הזרים הוא רשלנות פושעת, זו פצצת זמן חברתית שתתפוצץ לנו בפרצוף. זו דעתי. עד כאן.
דב חנין (חד"ש):
אז אדוני מסכים אתי, שנעצור את הדלת המסתובבת, אבל במי שכבר נמצא נטפל בצורה אנושית.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
אם לא תתקן את החוקים, לא תוכל לעצור את הדלת המסתובבת.
דב חנין (חד"ש):
מי – – – הממשלה – – –
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
בג"ץ בחוק הכבילה נתן פתח, לא פרצה; פתח של אולם, ואתה לא תוכל לעצור. זו לא דלת, זה פתח של אולם.
מאחר שהוועדה הבין-משרדית מקיימת דיון ואמורה לתת את המלצותיה, אני חושב שיש להסתפק.
היו"ר אורי מקלב:
בכל אופן, יש לנו הצעה אחרת, גם של חבר הכנסת אזולאי. בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
אפשר להעביר את זה להמשך בירור בוועדת הפנים.
היו"ר אורי מקלב:
נראה מה יציע יושב-ראש ועדת הפנים.
דוד אזולאי (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, בוועדת הפנים שבראשותי התקיים דיון על הצעת חוק העובדים הזרים. אני רוצה להגיד לך, אדוני השר, מה שראיתי שם: כל הארגונים באו והגנו בחירוף נפש על העובדים הזרים, ולא היה אף לא אדם אחד – חבר הכנסת דב חנין השתתף בדיון הזה והוא ראה אותם – לא היה מי שידבר עבור הסיעודיים.
מה שאדוני השר אמר מעל דוכן הנואמים, ישנם עובדים זרים ששכרם יותר טוב משכרו של מורה במדינת ישראל ושל פקידה במשרד ממשלתי, והם מקבלים את הוויזה ונעלמים לאותו סיעודי, והמסכן הזה לא יכול לקבל אחר במקומם.
לכן אני אומר, ידידי חבר הכנסת דב חנין, לפני שאנחנו דואגים לילדים, עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת. בוא קודם כול נדאג לכך שאותו עובד זר – – –
דב חנין (חד"ש):
– – –
דוד אזולאי (ש"ס):
רגע, מכובדי, אבל קודם כול בוא נדאג שאותו עובד זר, כשהוא מגיע עם ויזה למקום מסוים, שיהיה חייב לעבוד. אם הוא לא עובד, לשלוח אותו הביתה, אין לו מה לחפש פה במדינה.
עם זה, אני לא יכול שלא להתאפק ולשאול: איפה כל אותם ארגונים שדואגים לעובדים הזרים ולילדי העובדים הזרים, איפה הייתם כאשר ההורים של ילדי עמנואל נשלחו לבית-הכלא? לא שמענו אתכם. תודה.
היו"ר אורי מקלב:
זה נכון. מה אתה מציע, אדוני? לוועדת הפנים?
דוד אזולאי (ש"ס):
השר ביקש להסתפק בהודעה.
היו"ר אורי מקלב:
להסתפק. והמציע?
דב חנין (חד"ש):
אדוני, אני הייתי שמח אם זה יועבר לוועדה; אם השר מסכים – לוועדת הפנים בראשות חבר הכנסת אזולאי. נמשיך לדון בנושא הזה, זה נושא חשוב.
השר לשירותי דת יעקב מרגי:
– – – להסתפק.
היו"ר אורי מקלב:
אבל השר לא מסכים, הוא מציע להסתפק בזה, עד הוועדה. השאלה, אם אתה מצטרף – – –
דב חנין (חד"ש):
אני לא מסכים, אני עומד על מליאה.
היו"ר אורי מקלב:
ההצבעה היא בעד – בעד המליאה, ונגד – הסרה מסדר-היום.
קריאה:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
אוקיי, אבל הוא ביקש מליאה. אתה יכול לבקש במקרה הזה גם ועדה.
דב חנין (חד"ש):
אדוני, אני מעדיף שהדיון יהיה בוועדה.
היו"ר אורי מקלב:
בוועדה. אם כך, מי שבעד, בעד דיון בוועדה; ומי שנגד זה להורדה, זה להסיר.
קריאה:
מה השר מבקש?
היו"ר אורי מקלב:
השר מבקש להוריד.
קריאה:
מה השר מבקש?
היו"ר אורי מקלב:
להסיר.
קריאות:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
מה שנקרא, אתה סר למרותו. חבר הכנסת מיכאלי, אתה סר למרותו.
קריאה:
– – –
היו"ר אורי מקלב:
אני מבין, השאלה אם הוא שר – לכל הסרים למרותו.
הצבעה מס' 18
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 1
בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – 4
נמנעים – אין
ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר אורי מקלב:
אם כך, בעד – 1, נגד – 4. אם כך, הנושא הוסר מסדר-היום.