קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ההקלות בסגר על רצועת-עזה היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא: ההקלות בסגר על רצועת-עזה, מס' 3500, 3502, 3503, 3506, 3507, 3511, 3513, 3518, 3527 ו-3528. ראשון הדוברים – – – טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש דבר כזה? היו"ר יצחק וקנין: כן. ראשון הדוברים – חבר הכנסת מוחמד ברכה, ואחריו – חבר הכנסת אברהים צרצור. חבר הכנסת ברכה, לרשותך שלוש דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני תוהה למה היו צריכים להיהרג תשעה אנשים כדי שהממשלה תדון בעצם קיומו של סגר נפשע, שנמשך ארבע שנים, שבו ממשלות ישראל – גם הנוכחית וגם הקודמת – קבעו מה אפשר להכניס לרצועת-עזה, ולא מה אי-אפשר להכניס. הרי אמרו שהסגר הזה כדי ללחוץ, אומרים שזה בשביל ביטחון, אז אפשר להגיד מה לא מכניסים. למשל, טילים לא מכניסים, בסדר; כדורים לא מכניסים. אבל החשיבה המתנשאת של כיבוש שרוצה פשוט להיכנס לתווי חייהם של הפלסטינים שם אומר, למשל, שאסור דברי מזון יסודיים. לכן זה מה שקרה. למה עכשיו? אני עוד אדבר על ההקלות – מה שנקרא הקלות – אבל למה היו צריכים למות תשעה אנשים? הרי כל המשט היה בגלל הסגר הנפשע שאסר הכנסת דברי מזון בסיסיים לרצועת-עזה. אם לא היה הסגר, לא היה המשט, ולא היינו במקום הזה. מי שייצר את כל העניין הזה, גם ביצירת האווירה הכללית של נחיצות המשט וגם הפשע שנעשה על המשט עצמו, זה ממשלות ישראל. ואז הממשלה, כדי לרצות גורמים בעולם, אולי האמריקנים, באה והכריזה על מה שקרוי הקלות. ושוב, שוב חוטאים באותה נקודה, באותו מקום. חלקי חילוף למכוניות – מה, שסתום של אני לא יודע מה – מה העניין? מה החשיבה הזאת? איפה אתם חיים? אפשר להכניס חצץ ואפשר להכניס מלט. מה זה? רבותי, השר איתן עמד כאן לפני רגע ודיבר על כך שיש מדינות אחרות, או גורמים אחרים – והוא התכוון כמובן למצרים – שהם גם צריכים לעשות סגר או עושים סגר. קודם כול, הגבול פתוח. אבל הזיקה המרכזית, אדוני השר, היא לא שרצועת-עזה תהיה החצר האחורית של מצרים. הדבר העיקרי שאתם צריכים להפנים הוא, שרצועת-עזה והגדה המערבית הן שני החלקים של המדינה הפלסטינית, שתקום על אף – תגיד לי עכשיו – ההפיכה של "חמאס" והשלטון של "חמאס" והשלטון של רמאללה. הקשר צריך להיות פתוח בין הגדה לבין הרצועה, זה הדבר העיקרי. ולכן, הסגר, כל סגר, הוא לא אנושי, גם הסגר הימי וגם הסגר היבשתי. מי מדבר על אמצעי לחימה? מה, אני רוצה אמצעי לחימה? אני בעד בכלל להיאבק בכיבוש. היום הייתי בחברון עם חברי לסיעה, ואני חושב שהמאבק העממי בכיבוש הוא הדבר הכי נכון. אבל אי-אפשר גם להחזיק כיבוש וגם לצפות שהאנשים יגידו: תודה לאל שיש לנו כובשים כל כך נאורים. זה דבר שלא מתקבל על הדעת. אתם לא חיים במושגי העת הזאת, במושגי העולם הזה, עם כל ההסתייגויות שלי מההגמוניה של ההון – ואני לא אפתח עכשיו נושא חדש. אבל זה לא הקלות, זה עבודה בעיניים. זה ניסיון לרצות את ארצות-הברית; זה ניסיון לרצות גורמים בעולם כדי להקל לא על הפלסטינים ברצועה, אלא להקל על ממשלת ישראל בפני הלחץ הבין-לאומי. מי שיצר את הסגר הנפשע הזה, העוול הזה, צריך להפסיק אותו, חד וחלק. אין מלים אחרות. תודה רבה, אדוני. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. יעלה חבר הכנסת אברהים צרצור – איננו. חבר הכנסת אריה אלדד. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, דומני שהבעיה איננה המצור על עזה אלא המצור על ישראל. הבעיה של ישראל היא לא כמות המלט והברזל שנכנסים לרצועת-עזה – ממילא מבריחים אותם דרך המנהרות – אלא, אם תרצו, כמות הסידן וכמות הברזל בעמוד השדרה של ראש ממשלת ישראל. זו הבעיה שלנו. מה שיקרה כתוצאה מההחלטה על הסרת הסגר היא בדיוק מה שאמר חבר הכנסת ברכה קודם. הם ימשיכו לטעון שיש מצור. הם רוצים תנועה חופשית בין יהודה ושומרון ועזה, הם רוצים ספינות שיעגנו בעזה ויפרקו כל מה שיעלה על דעתם. בין יהודה ושומרון ועזה יהיה ייצוא של נשק מעזה ליהודה ושומרון, ולא העברת פיסטוק-שאמי משכם, או חלבה משכם לעזה. זה מה שהם רוצים. ומה שאנחנו מביאים עלינו כתוצאה מכניעה ללחץ הבין-לאומי להסיר את הסגר זה תביעות נוספות, ולא מצב שבו הקהילה הבין-לאומית מברכת אותנו ומאמצת אותנו אל לבה באהבה גדולה כי הסרנו, כביכול, איזו בעיה הומניטרית בעזה. הסכמנו לוועדת חקירה שלנו, עם נוכחות בין-לאומית. מילא אם זה היה פותר את הבעיה, אבל הקהילה הבין-לאומית ממשיכה ותמשיך לדרוש, ותמנה ועדת חקירה בין-לאומית. גם נכנענו וגם נקבל ועדה בין-לאומית; גם הסרנו את הסגר וגם נקבל דרישות נוספות. התקווה שראש הממשלה יבין כנראה שכניעות ללחץ רק מביאות עוד לחצים, התקווה שהוא יבין את זה, כנראה אין לה על מה להסתמך. הוא תיאורטיקן מצוין. הוא כתב את הספר ולימד את כל העולם איך אסור להיכנע לטרור, וכל יום הוא נכנע לטרור הערבי, ללחץ הבין-לאומי. הצטיין בתיאוריה, נכשל בטסט. אבל עצוב מכול היה, בזמן נאומו של ראש הממשלה לפני כן, לשמוע ולהסתכל בחברי הליכוד. ראש הממשלה שלהם מועל במנדט שנתן לו הבוחר, אומר דברים מנוגדים לחלוטין למצע הליכוד, לחוקת הליכוד. מדבר על מדינה פלסטינית, והם שותקים ככבשים, אינם אומרים דבר. גם הם כנראה חושבים שהכניעות החוזרות של נתניהו יביאו משהו. אפילו המשך שלטון הן לא יביאו להם. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה חבר הכנסת נסים זאב. לרשותך, חבר הכנסת זאב, שלוש דקות. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החלטת הממשלה להקל את הסגר בעזה הביאה לתוצאה ברוכה ואפילו מיידית. ראינו את היחס הבין-לאומי, את נציג הקוורטט, טוני בלייר, שהכריז באופן מיידי שאין צורך במשטים טרוריסטיים לעזה. זה ברור שהמשט הזה נועד בתחילה להביא פיסטוק-שאמי ואולי קצת כוסברה וחומוס, אבל המשט – – – עפו אגבאריה (חד"ש): את זה מביאים מאירן. נסים זאב (ש"ס): מאירן, גם אנחנו אכלנו את הפיסטוק-שאמי מאירן. ב-1979 אני אכלתי עם אחמד פיסטוק-שאמי. מי שזוכר, המחירים של הפיסטוק-שאמי מאירן בשנת 1979, עוד כשהיה השאה, זה היה בזיל הזול פה, במקום כסף קיבלנו פיסטוק-שאמי. אתה זוכר את זה, כבוד השר? זכור לך או לא? אני לא מתלוצץ, אני אומר את זה ברצינות. עפו אגבאריה (חד"ש): בתמורה למה זה היה? נסים זאב (ש"ס): לא יודע, היה מצב של – – – עפו אגבאריה (חד"ש): נשק? נסים זאב (ש"ס): למה אתה לא נותן לי לדבר? למה אתה כל הזמן מסביר אותי? אני לא עד כדי כך טיפש, אני יודע להסביר את עצמי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עפו אגבאריה, אפשר הערה אחת, לא להגזים. נסים זאב (ש"ס): בעקבות מכירת סחורות לאירן, היה סחר עם אירן בשנת 1979 – – – עפו אגבאריה (חד"ש): שטיחים פרסיים. נסים זאב (ש"ס): גם שטיחים, נכון. במקום כסף שלחו סחורה כנגד. בין יתר הסחורה שישראל קיבלה היה פיסטוק-שאמי, וכאן המחירים היו זולים מאוד, בגרושים. פעם, לפני שהמשוגע הזה אחמדינג'אד עלה לשלטון, האירנים היו שפויים בדעתם. אבל אתה יודע מה קורה היום. מי שירים את ידו או מי שיחשוב אחרת ממה שאחמדינג'אד חושב או רוצה – אחת דתו להמית. זה בתקופת המן, אותו המן שהיה בזמן הבית השני ועד היום. הוא השתנה רק בשם, אבל זה אותו אחד שביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים. שלא נשכח אותו, הנה, הוא רק בשם אחר, בשם אחמדינג'אד. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): איפה אסתר? נסים זאב (ש"ס): מה שאני מבקש ממך, אדוני השר – האם לא יכולנו לבקש את המינימום שבמינימום, שהצלב-האדום יבקר את גלעד שליט בעקבות הסרת הסגר? עד כדי כך אנחנו לא מסוגלים – לא ביקשתי שישחררו את גלעד שליט, זה ודאי שלא, ולא שאנחנו נבקר או המשפחה שלו תבקר. הצלב-האדום לא יכול לבקר? כמה אכזריות, כמה רשע יש בעזה הטרוריסטית, ופה עומדים חברי הכנסת השכם וערב, מגינים על עזה-עזהון, שאף פעם אנחנו לא יוצאים מהשבי של הרשעים האלה. כמה אפשר לגבות את דרך הטרור וכמה אפשר לשכוח, כפי שאמר ראש הממשלה, ספינת "פרנקו" 500,000 טון של חומר נפץ. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. נסים זאב (ש"ס): הרי ברור שהם לא מחפשים להעביר מזון לעזה. זה לא מעניין אותם בכלל. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת זאב, אבקש לסיים. נסים זאב (ש"ס): תסלח לי, "חמאסניקים" ששוחטים את אחיהם הערבים רק בגלל שהם מה"פתח", זורקים אותם מהגגות כמו בשר חתולים, אין מה לצפות מהם שירחמו, שתהיה להם טיפה של מידת רחמים, אולי צלם אנוש ילווה אותם. הפלא שלי עליכם, כמה אפשר לגבות רשע במסגרת הפוליטית שלנו, של כנסת ישראל, לנצל את הבמה הזאת בכל רגע לנגח את המדינה ואת שלטון ישראל ולגבות את אותם אויבי ישראל שמבקשים את רעתנו ולא שקטים לרגע אחד מלהשמידנו. היו"ר יצחק וקנין: תודה. תודה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה חברת הכנסת חנין זועבי – לא נמצאת; חבר הכנסת משה גפני – לא נמצא; חבר הכנסת גאלב מג'אדלה – גם הוא אינו נמצא; חבר הכנסת כרמל שאמה – גם הוא אינו נמצא. ישיב השר מיכאל איתן על כל ההצעות שהועלו. השר מיכאל איתן: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, נדמה לי שאנחנו מתגלגלים סביב הנושא הזה מזוויות שונות אבל עוד פעם חוזרים על הדברים. אני חושב שדיברנו כבר על העניין של הסגר, ניסיתי להסביר כמיטב יכולתי. חבר הכנסת ברכה, מבחינת ה"חמאס", הם נמצאים במצב מלחמה מול ישראל. מבחינתם, לא מבחינתנו. מבחינתנו, אנחנו נמצאים במצב מלחמה מולם. זה המצב. אז איך אתה יכול לבוא ולהגיד הסגר הנפשע? הסגר הוא תוצאה של מצב – אני מדבר עכשיו הכי אובייקטיבי בעולם. באתי ממקום אחר. אני מנסה לנתח אובייקטיבית – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אז למה אתם עושים הקלות בכלל? השר מיכאל איתן: ה"חמאס" מאיים להשמיד את מדינת ישראל, משגר אליה "קסאמים", נלחם בה, אומר: אנחנו נילחם, אנחנו נמשיך להילחם, אנחנו נלחמים – הוא אומר. הוא רואה את המצב כמצב מלחמה. ישראל רואה את המצב כמצב מלחמה, אז יש סגר. הסגר לא נולד מהאוויר. להיפך, ביו"ש, ביהודה ושומרון, נעלמו הרבה סגרים. למה? כי רואים שיש שם אפשרות לקדם חיים משותפים, לקדם הבנה, לקדם כלכלה, לדאוג לרווחה, יש שם אנשים שזה בראש שלהם כרגע והם מוכנים ללכת בכיוון הזה. מוחמד ברכה (חד"ש): בשביל זה הורסים שכונה בסילואן, בגלל זה ממררים את החיים ל-200,000 פלסטינים ובגלל זה בונים חומה? באמת. השר מיכאל איתן: עזוב עכשיו את סילואן, אתה לא רואה את התמונה. מוחמד ברכה (חד"ש): זו התמונה. השר מיכאל איתן: הכלכלה פורחת שם, התנועה הרבה יותר קלה. למה לראות הכול כל הזמן בשחור? מוחמד ברכה (חד"ש): השר איתן, אתה שר בממשלת ישראל, אתה יודע שיש 110 מחסומים בעיר חברון עצמה. 110. השר מיכאל איתן: אני שואל אותך, האם אתה היית מסכים לאפשר כעת כניסה בלתי מבוקרת, בסיטואציה כזאת? היית במקום אחר, היית מסכים ואומר: רגע אחד, מישהו מכריז עלי מלחמה ואני אגיד שמותר לו לעשות חופשי, לקחת כלי נשק, להצטייד? למה? מוחמד ברכה (חד"ש): הרי לפני הסגר אתה יודע שבדקו כל דבר שם. לפני הסגר כל דבר שנכנס לעזה היה נבדק. אתה יודע את זה ואני יודע. הסגר בא לאחר מכן כדי למנוע הכנסת דברים בסיסיים. השר מיכאל איתן: הסגר הוא תוצאה והוא חלק ממצב שהוביל ל"עופרת יצוקה" והוביל לצעדים שעליהם הכריזה ממשלת ישראל, שהיא לא תסכים להמשך מצב של לוחמה מהצד של רצועת-עזה ולחיבוק ידיים. זו אפילו לא היתה הממשלה הזאת, זו היתה עוד הממשלה הקודמת, והיא עשתה בסדר. מוחמד ברכה (חד"ש): 100,000 בתים או נהרסו או ניזוקו, למה לא נותנים לשפץ את הבתים? זה בשביל ילדים, זה לא "חמאס". השר מיכאל איתן: אתה יודע מה, אני לא בטוח שאתה משכנע את עצמך. מוחמד ברכה (חד"ש): אני אומר לך נתונים, 100,000 בתים ניזוקו. השר מיכאל איתן: אתה לא שומע את עצמך כשאתה אומר שהסגר הזה התחיל מסגר. הוא לא התחיל מסגר, הוא התחיל ממאבק מזוין של ה"חמאס" להשמיד את מדינת ישראל, משם זה מתחיל. אפשר היה בעקבות העברת השליטה ויציאת צה"ל מרצועת-עזה ללכת למסלול אחר, אבל הם בחרו במסלול של מלחמה. הם בחרו את בזה מרצונם החופשי. מוחמד ברכה (חד"ש): 100,000 בתים נהרסו או ניזוקו. למה לא מאפשרים לשפץ ולבנות את הבתים האלה מחדש? זה בתים של "חמאס"? זה בתים של קרוב ל-400,000 אנשים. חצי מהאוכלוסייה בעזה חיה בבתים הרוסים או חצי הרוסים. זה לא נפשע? בחייך. השר מיכאל איתן: לא, לא, אל תהפוך את זה לנפשע. אני מציע לך גם – אני יכול לקחת אותך אתי לשדרות, איפה שאני גר. מוחמד ברכה (חד"ש): אני הייתי שם. השר מיכאל איתן: לא, לא. אתה עוד לא שמעת מה אני רוצה להגיד, עוד לא שמעת מה אני רוצה להגיד. יש שם בתחנת המשטרה – אוספים את כל ה"קסאמים" ואת כל הרקטות למיניהן שמשוגרות מרצועת-עזה למקומות נוספים, ואתה רואה את כל הדגמים, ואת כל – חלקם הם באמת "סקאדים" – – – מוחמד ברכה (חד"ש): – – – השר מיכאל איתן: תן לי לסיים את המשפט, אומנם – – – מוחמד ברכה (חד"ש): אני אחסוך לך, אני אראה לך. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ברכה, אי-אפשר. אנחנו לא נסיים את סדר-היום. השר מיכאל איתן: אתה יודע מה, חבר הכנסת ברכה? מוחמד ברכה (חד"ש): תראה, אני אמרתי לך – – – השר מיכאל איתן: לא, תן לי לסיים. תן לי לסיים את המשפט. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת ברכה, תן – – – השר מיכאל איתן: אני מנסה לענות, תן לי לסיים את המשפט. אתה רואה שם רקטות שעשויות בסך הכול מצינורות. אתה רואה שם דברים שהם מייצרים שפוגעים ויכולים גם להרוג, שעשויים מחומרי בנייה, מדברים שמשתמשים בהם אולי לבנייה. מוחמד ברכה (חד"ש): – – – השר מיכאל איתן: לא אולי, בטוח. אז אני מסכים אתך. אתה רואה? אני מחפש את ההסכמה אתך. אני מסכים אתך שגם כשעושים סגר, וגם כשנמצאים במצב מלחמה, לא צריך לפגוע באוכלוסייה אזרחית, ולצמצם את זה עד למינימום הנדרש כדי להגן על עצמנו. וזה מה שעושה היום הממשלה מכוח החוק הבין-לאומי, ואומרת: אנחנו, מה שלאוכלוסייה האזרחית – יעבור, אבל אנחנו צריכים לבדוק, וזכותנו לבדוק, לא מישהו אחר, שבתוך החומרים האלה – למזון, ולכימיה, ולתרופות ולכל הדברים האלה – לא יעברו בתוך זה חומרים לייצור חומרי לחימה נגד ישראל. את זה אנחנו רוצים לבדוק, ולהיות כמו שאתה אומר – אני מנסה אפילו להרחיב את הטענה שלך – גם בסגר להקפיד שאוכלוסייה אזרחית של ילדים, של אנשים חולים, לא ייפגעו. זה ניתן, והממשלה תעשה את זה, וכך ננהג. וכך ננהג. אבל לא נוכל בשום פנים ואופן לוותר על זכותנו הטבעית לבדוק שלא מעבירים שמה למסגריות פרימיטיביות אמצעים שיכולים – חומרים שאחר כך אנחנו נקבל אותם באמצעות רקטות. זה לא, וזאת זכותנו. אני רוצה לסיים ולומר, גם לחבר הכנסת אלדד, עם כל הכבוד, ועם כל הרצון לתקוף את ראש הממשלה כמישהו שהוא חסר חומרים כאלה או אחרים – אני שומע מדי פעם בפעם את חבר הכנסת כץ מדבר על העם שאמר את דברו. אז אני מציע גם לחבר הכנסת כץ וגם לחבר הכנסת אלדד, להסתכל באמת – העם אמר את דברו, ואם העם היה תומך בגישה שאתם מייצגים – גם זה הרבה יותר קל מספסלי האופוזיציה. כשצריך לנהל קואליציה, כשצריך לנהל מדינה אז לא תמיד – צריך לומר את זה ביושר. המצע שאתו אתה יוצא לבחירות – אתה חייב לעשות ויתורים. נדמה לי שבמהלך המשא-ומתן, גם אתם כשהייתם במצב של דיונים ושיחות עם הליכוד על הצטרפות אמרתם: על מנת שנוכל להשפיע ולהיות פרקטיים, אולי נוותר על חלק מהעקרונות שלנו; אולי לא על הדברים הבסיסיים, אבל נגמיש את עמדותינו על מנת שנוכל להיות אפקטיביים ומשפיעים. וכך, בפוליטיקה אתה יכול להצהיר מה אתה רוצה, אבל כשאתה בא הנה, בעיקר לצד של הממשלה, אתה צריך לעשות פשרות על מנת לנהל את המדינה, ולנהל את כלל האזרחים, ולהיות בחזית – לא רק בחזית מול האויב הישיר, אלא בחזית בין-לאומית שבה אתה צריך לאסוף ידידים, וליצור עוד הפעם קואליציות של מי שיתמוך במהלכים ויתמוך במדיניות שלך – אתה פועל לא על בסיס המצע שאתו יצאת. זה ה-guidelines שלך, אבל אתה צריך להתפשר עם מה שאפשר לעשות על מנת לעשות כמיטב יכולתך להגשים את משאלות לבך שאתן אתה הולך לבוחר. בבקשה? יעקב כץ (האיחוד הלאומי): חודש אחרי שהוא – – – היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת כץ, אני מבקש, תאפשר לשר לסיים. השר מיכאל איתן: כן, אני כבר מסיים. משפט אחרון. אז אני בא מאותם מאוויים, חבר הכנסת כץ, שיש לך לגבי הזכויות ההיסטוריות שלנו, והיה לי רצון במשך שנים רבות להגשים אותם. יעקב כץ (האיחוד הלאומי): – – – ככה זה – – – השר מיכאל איתן: אבל מה לעשות? אנחנו נמצאים במציאות מסוימת שאתה אנחנו צריכים לחיות, והממשלה הנוכחית חרתה על דגלה את ההתקדמות במשא-ומתן מתוך כוונה להשיג את המקסימום האפשרי – ומהו המקסימום האפשרי? נכון, זה לגיטימי שאתה תגיד שאפשר יותר. אחרים יחשבו שאפשר פחות. אני מניח שלו היו מתקיימות היום בחירות, התוצאות לא היו שונות בהרבה ביחס למה שיכול לקבל הליכוד מול מה שיכול לקבל האיחוד הלאומי, בלי לפגוע. אתה יודע, אני הייתי שנים רבות באופוזיציה. עוד הספקתי להיות בתור ילד, וגם בתור נער, וגם בתור סטודנט, ואחר כך גם בתור בוגר, תחת מנהיגותו של מנחם בגין, שהיה שנים רבות באופוזיציה. ואנחנו למדנו שלא תמיד הרוב צודק. זה שאתה במיעוט, זה לא אומר שאתה לא צודק, אבל זה שאתה ברוב לא אומר שאתה בהכרח טועה. לפעמים גם המיעוט טועה. ולכן, אני רוצה לומר בהקשר של העניין הזה, שאנחנו לא מצפים שבזמן שאנחנו נמצאים במאבק כל כך קשה – אז בהחלט ויכוח, בהחלט עמידה על העקרונות, אבל לבוא ולפגוע בצורה אישית בראש הממשלה – אני לא חושב שאתם הולכים בכיוון הנכון בעמידה הלאומית שלו. לתאר אותו כמי – אתה יודע מה? אני לא אחזור על הדברים. אני חושב שאתם יכולים להיות אופוזיציה יותר קונסטרוקטיבית תוך כדי דבקות בעקרונות שלכם גם בלי לפגוע בממשלה ברמה האישית הזאת. היו"ר יצחק וקנין: תודה, השר. מה אדוני השר מציע? השר מיכאל איתן: כפי שהצעתי בהצעה הקודמת. היו"ר יצחק וקנין: ועדה. השר מיכאל איתן: אני חושב שהמקום הנכון לברר סוגיות כאלה זה ועדת החוץ והביטחון. אני לא רוצה למנוע את הדיון הזה, רק אני לא חושב שזה צריך להיות במליאה. היו"ר יצחק וקנין: הצעתו של השר זה ועדה. המציעים מסכימים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מוחמד ברכה (חד"ש): היושב-ראש, היושב-ראש, היות שאני לא הולך לוועדת החוץ והביטחון, ולא מזמינים אותי, אני לא מעוניין בדיון נוסף בעניין הזה. הדברים נאמרו ונרשמו, ומספיק. מבחינתי, זה מספיק. אני לא מבקש. השר מיכאל איתן: הוא מסתפק בדברי השר. יעקב אדרי (קדימה): כן, מסתפקים. מוחמד ברכה (חד"ש): לא, לא ניסחתי את זה כך. היו"ר יצחק וקנין: אם כן, כפי שאמרתי, אם המציעים מסתפקים, וגם השר מסתפק, אנחנו לא נצביע. אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נסים זאב (ש"ס): למה אתה לא שואל אותי אם אני מסתפק? היו"ר יצחק וקנין: אתה לא אמרת כלום. יעקב אדרי (קדימה): נסים, שתיקה כהודאה. היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אני ממשיך בסדר-היום. עפו אגבאריה (חד"ש): למה אתה לא שואל את נסים? היו"ר יצחק וקנין: רבותי, אני ממשיך בסדר-היום: שימוש פרובוקטיבי בנשים במשטי הספינות מלבנון, הצעות מס' 3479, 3499, 3521, 3526. קריאה: שלוש גרסאות – – – היו"ר יצחק וקנין: הצעה – חבר הכנסת דני דנון, איננו. חברת הכנסת רוחמה אברהם – איננה. אם כן, אין מציעים. כל המציעים לסדר-היום אינם פה. אם כן – – השר מיכאל איתן: ההצעה יורדת. היו"ר יצחק וקנין: – – ההצעה יורדת מסדר-היום.