קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום תמיכת ארצות-הברית בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל היו"ר יצחק וקנין: הנושא הראשון בסדר-היום הוא הצעות לסדר-היום מס' 3265, 3279, 3285, 3290, 3294 ו-3302, של חברי הכנסת חנא סוייד, אברהם מיכאלי, יוחנן פלסנר, אריה אלדד, מסעוד גנאים ואילן גילאון, בנושא: תמיכת ארצות-הברית בדרישה לפקח על מתקני הגרעין של ישראל. ראשון הדוברים, חבר הכנסת חנא סוייד – אני מבין שהוא איננו. אחריו – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, ואחריו – חבר הכנסת יוחנן פלסנר. יוחנן פלסנר (קדימה): מי משיב? היו"ר יצחק וקנין: ישיב השר בנימין זאב בגין. לרשותך חמש דקות. אברהם מיכאלי (ש"ס): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, החלטת ועדת האו"ם על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, תוך התעלמות מהנשק שבידי אירן, מלמדת אותנו על עמדתו של האו"ם במאבק לפירוז הגרעין העולמי. בעוד האו"ם מתעלם מאירן ומהסכנות, לא רק לישראל, אלא לעולם כולו מההתחמשות הגרעינית באירן, האו"ם פונה לישראל. ו-189 מדינות החתומות על האמנה למניעת הפצה לנשק גרעיני אישרו החלטה שקוראת, בין היתר, לקדם את פירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית. על-פי החלטה זו ישראל מתבקשת לפתוח את מתקני הגרעין שלה לפיקוח. כך הם רוצים. בהחלטה הזאת, אדוני היושב-ראש, בעצם מעמידים את העולם בעיוות הגדול, שהעולם לא רואה נכוחה את הסכנה בהתחמשות בנשק גרעיני של מדינות שבאמת מהוות סכנה לכל העולם, ולעומת זאת מנסים בכל דרך לגרום לכך שמדינת ישראל תוצג כסרבנית, עדיין, ומי שמתנגדת כביכול לשלום העולם, בכך שהם כל הזמן מאשימים אותנו שאנחנו אלה שמתחמשים בנשק הגרעיני. החלטה זאת קוראת לישראל לחתום על האמנה ולהעמיד את מתקניה תחת פיקוח של פקחי הסוכנות הבין-לאומית לאנרגיה אטומית, שהאמריקנים ביקשו בתחילה להיפטר ממנו, אבל כעת נראה שוויתרו על הדרישה הזאת, ובעצם האמריקנים אפילו לא מזכירים במפורש את אירן בנוסח ההחלטה שהם אמורים היו לקבל. מה המשמעות המעשית של זה? הפרשנים מסבירים שבעצם בשלב הזה אין לזה תוקף מעשי, וזה רק הצהרת כוונות של המדינות החתומות. עם זאת, יש לזה, אדוני היושב-ראש, משמעות רבה, שכן ההחלטה הזאת מציבה את מדינת ישראל כמדינה גרעינית יחידה, לעומת מדינות אחרות כמו הודו ופקיסטן שלא מוזכרות באופן מפורש בהחלטה. זה עלול להביא, אדוני היושב-ראש, להחלטה עתידית אופרטיבית של מועצת הביטחון, במידה שבסוף באמת לא יילחמו, לפחות בווטו שיש לאמריקנים בדבר הזה, ולא יטילו וטו על ההחלטה הזאת, כי העיוות והעוול, שבסוף אנחנו נצטייר כמדינה שגורמת להפרת השקט העולמי או שביטחון העולם כביכול מופר על-ידי מדינת ישראל, וזה בעצם גורם לשנאה נגד מדינת ישראל ולהתקפות שלצערנו גם כך לא חסרות, במיוחד בימים האלה שכל העולם מוסת נגדנו. אנחנו לא תמיד יכולים לגבור באו"ם על הכוח הגדול שיש למדינות, שהן לא רק אנטי שלום, הן מהוות באמת את הסכנה האמיתית לעולם, כמו אירן וכמו אחרים, שבאמת חותרים כל הזמן, כמו דרום-קוריאה וצפון-קוריאה וכאלה. הנקודה היא שבסוף אנחנו נצטרך כמדינה לבוא ולהיאבק על זכותנו להיראות כמדינה נורמלית שחותרת כל הזמן להגן על עצמה. ובמקרה של היום, שאנחנו רואים התקפה תדמיתית על מדינת ישראל בכל העולם, על התגוננות שבוצעה נגד ספינות שניסו לחדור ולשבור את המצור על עזה, והם בסוף עוד יהפכו לגיבורים בכל התקשורת העולמית, וזה באמת בסוף הקו שכנראה העולם כל הזמן חותר נגדנו. הסוגיה הזאת של החלטת האו"ם שמדינת ישראל היא זו שמערערת את ביטחון העולם, הצגתה באופן כזה שהיא בעצם סרבנית לחתימה על אותה אמנה, היא סכנה מאוד גדולה למדינת ישראל. ואנחנו צריכים, כמדינה, מצד אחד לעמוד על שלנו ולא צריכים לחשוש כל הזמן מה יגידו בעולם, אבל אנחנו צריכים גם להיערך לזה שההתקפות האלה תגברנה לצערנו בתקופה הקרובה, ואני מקווה שבסוף נוכל לדחות אותן כמו שנדרש מאתנו. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אברהם מיכאלי. יעלה חבר הכנסת יוחנן פלסנר, ואחריו – חבר הכנסת אריה אלדד. גם לרשותך, חבר הכנסת פלסנר, חמש דקות. יוחנן פלסנר (קדימה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה לחזק את כוחות צה"ל, את חיל הים, בפעולה שלהבנתי עדיין לא הסתיימה – שחיילינו ישובו הביתה שלמים ובריאים וישיגו את משימתם. אני חושב שזה היה נכון שהחלטנו, כסיעת האופוזיציה הראשית, להסיר את הצעת האי-אמון היום. זה לא הזמן לדון באי-אמון בממשלה; זה הזמן להתאחד, להתלכד ולגבות את כוחות הביטחון, וכמובן, להירתם למאמץ ההסברה, כי מה שקורה הוא שמדינת ישראל עכשיו מואשמת. אנחנו עוד לא מגיעים לדון בנושא המדיניותי, מדיניות ישראל ביחס לעזה, אלא מאשימים את חיילי צה"ל שהם ירדו לספינה של פעילי שלום תמימים וטבחו בהם. אלה הן ההאשמות שמאשימים בהן את חיילינו. אלה האשמות שקריות, לא נכונות, ארסיות, ציניות, ואנחנו צריכים להתמודד עם זה – ראשית, כמובן, עם התמונות ועם התיעוד, ואני מקווה שיופץ מה שיותר ומה שיותר מהר, וכמובן, אנחנו צריכים בנושא הזה להיאבק על צדקתנו. וכמובן, הטענה השנייה שמושמעת, אני אומר כמי שהופיע היום בתקשורת זרה, היא שיש איזה מצור הומניטרי נוראי על עזה, והם נמצאים שם לכאורה רעבים ללחם, וגם זה לא נכון. זה שקרי. 15,000 טונות של ציוד רפואי, של מזון, מועברים מדי שבוע לעזה. גם כאן אנחנו צריכים להתייצב, להתלכד, עוד לפני שאנחנו מגיעים לכל השאלות שתישאלנה מאוחר יותר, לגבי ההיגיון של הפעולה והמדיניות ארוכת הטווח שלנו ביחס לעזה – היגיון, לא של הפעולה, אלא של האופן שבו היא בוצעה. אדוני היושב-ראש, לגבי ההצעה לסדר-היום, מה שאנחנו רואים כאן בזירה הבין-לאומית זה שינוי מדיניות אמריקני ושינוי בשיח הבין-לאומי בכל הנוגע למדיניות גרעין. האמריקנים, בראשות הנשיא אובמה, מאמצים באופן גורף מדיניות חדשה של שאיפה לעולם נקי מנשק גרעיני. זה לא שלא היו דיבורים כאלה קודם לכן, אבל עכשיו זה הפך ממדיניות לממש תוכנית עבודה, עם אבני דרך, אידיאולוגיה אמריקנית, שאחת הנגזרות ממנה היא שהמאבק מול הגרעין האירני, או למניעת התחמשותה של אירן בנשק גרעיני מסתמך על האידיאולוגיה האמריקנית הרחבה הזאת. האמריקנים אומרים: אנחנו שואפים לעולם נקי מנשק גרעיני, ולכן גם נפעל למנוע מאירן את הנשק הגרעיני. זה הקו האמריקני החדש. בהקשר זה נתקבלה החלטה, שהיא לא פשוטה מבחינת מדינת ישראל. מדינת ישראל הוזכרה, מה שנקרא בלעז singling out – היא בודדה באזכור שלה. מדינת ישראל לבדה הוזכרה כמדינה שנקראת לחתום על ה-NPT, על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני; פיקוח על המתקנים שלנו, והנושא הזה נתחם בזמן – ועידה ב-2012 שכבר תדון בנושא הזה. זה מאתגר את המדיניות הישראלית, זה מציב סימן שאלה לגבי הקו המסורתי שלנו, שחשב שלא נכון להעלות את הנושאים האלה על סדר-היום הציבורי, שלא נכון לדון בנושאים הללו, וזה מציב סימן שאלה משום שהיום מתחילים לדון בנושאים האלה, אתנו או בלעדינו, אם אנחנו רוצים או לא רוצים. עכשיו מתחילים לכרוך את הדיון בנושא האירני בדיון בנושא הגרעיני הרחב, בדיון בנושא הגרעיני במזרח התיכון, ועכשיו נשאלת השאלה לא אם אנחנו בעד זה או נגד זה, אלא מה אנחנו עושים אל מול המציאות הזאת. אני חושב שכאן צריך לשאול או להעלות שתי הערות או שלוש ביחס למדיניות הממשלה. אחת, ההתנהלות שלנו מול ארצות-הברית. עולות לא מעט שאלות. חלק אומרים שהממשלה הופתעה מהתמיכה האמריקנית בקריאה שקוראת לנו להצטרף ל-NPT, אחרים אומרים שלא הופתענו. יש יותר מדי שאלות לגבי פרימה ברמת התיאום וברמת האינטימיות בינינו לבין האמריקנים, וכאן אני חושב שנכון וחשוב להגיד: אנחנו צריכים לשים את הדברים שבאמת חשובים בסדר-היום בינינו ובין האמריקנים בראש סדר העדיפויות, וזה הגרעין האירני, וזה מה שקורה בבושהר ונתאנז, ואסור לתת חשיבות – אני לא חושב שזה כל כך חשוב, אבל יש כאן אנשים בבית הזה שחושבים שצריך לשים את יצהר ואיתמר בראש סדר העדיפויות שלנו, ולשלם על זה במטבע אסטרטגי קשה. אנחנו רואים שמערכת היחסים שלנו עם ארצות-הברית זה מכלול, ואתה לא יכול מצד אחד להתמקד ביצהר ואיתמר ובשיח'-ג'ראח ומצד שני לצפות לתמיכה אמריקנית באינטרסים שהם באמת חשובים וחיוניים לנו, ואנחנו צריכים לעשות את השיקול הזה. היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. יוחנן פלסנר (קדימה): אדוני היושב-ראש, משפט אחרון: אנחנו צריכים לעשות הכול כדי למנוע את העובדה – ואני רוצה לשמוע מנציג הממשלה, כמובן, איך זה נעשה, כי לי יש הרעיונות שלי; על הדיון הגרעיני, על משטר האייטולות שמנסה להשיג גרעין – עכשיו הולך ומופנה כלפי מדינת ישראל, מכל מיני סיבות, חלקן קשורות בנו, חלקן לא קשורות בנו, ואנחנו צריכים למנוע את הדבר הזה, ואני הייתי רוצה לשמוע את התייחסות הממשלה. תודה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת יוחנן פלסנר. יעלה חבר הכנסת אריה אלדד, ולאחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. ואם הוא לא יהיה – חבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת אלדד, גם לרשותך חמש דקות. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, תודה, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, לפני שניגע בבגידה האמריקנית בנושא האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, אי-אפשר שלא להתייחס למה שקרה הלילה ולפנות בוקר בים התיכון, ולברך את חיילי צה"ל על פעולתם, לברך גם את הדרג המדיני, שעמד נחוש והחליט שלא להיכנע לפרובוקציה להסרת המצור מעל רצועת-עזה, לברך בברכת החלמה את חיילי צה"ל הפצועים, ולקוות שממשלת ישראל לא תיבהל מההשתוללות ברחוב הערבי ומהסערה הבין-לאומית, ותמשיך להסביר את מה שאנחנו צריכים להסביר ולהודיע שגם להבא, אם ינסו לפגוע בנו, בביטחוננו, זו תהיה התוצאה. אבל בשבת נפל דבר שמבחינת ההשלכות ארוכות הטווח על ישראל הוא חמור הרבה יותר ממה שקרה הלילה במימי הים התיכון. כמדומני, מאז ההבנות שהושגו בין ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר ונשיא ארצות-הברית דאז לינדון ג'ונסון, ב-1969, כל ראשי הממשלה בישראל וכל הנשיאים האמריקנים חזרו וחידשו את ההבנות על שימור מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. הממשלים האמריקניים, כל אחד בדורו הבין בדיוק מדוע היתה צריכה ישראל להקים את הקריה למחקר גרעיני, והבינו את מהות האיומים המאיימים על עצם קיומה של ישראל במעגלים הקרובים והרחוקים, ושימרו את היכולת של ישראל לפעול במסגרת המגבלות שהיא נטלה על עצמה, ועמדה במבחנים לא פשוטים – גם מלחמת יום הכיפורים, אחד מהם. למרות מה שנאמר גם כאן בבית הזה בחודשים האחרונים, על ההבנות העמוקות שיש בין ישראל ומצרים בסוגיה האירנית, ומה שנאמר גם כאן, גם מעל במות אחרות, שמצרים מודאגת מאירן לא פחות ממה שישראל מודאגת מאירן, הובילה מצרים את המהלך של המדינות החתומות על האמנה לאי-הפצת נשק גרעיני, הובילה את המהלך לכתיבת הסיכום הנוכחי, סיכום שנכתב אחת לחמש שנים, ובו ישראל מצוינת כמי שנדרשת לחתום על האמנה ולפתוח את שעריה לפיקוח. אז מצרים היא מצרים. היא באמת לא צריכה להפתיע אף אחד מאתנו, ודאי לא את אלה שידעו את האמת כשסיפרו לנו עד כמה שיתוף הפעולה אתם הוא כל כך מצוין בזמן האחרון. אבל ארצות-הברית היתה אמורה להפתיע, כי גם במסגרת הלחצים והאקדח הטעון המונח על השולחן במשא-ומתן בין ישראל וארצות-הברית והרשות הפלסטינית היתה הבנה שהכדור הזה לא טעון באקדח – שגם הבנות בכתב שחזרו ואושררו על-ידי כל ראש ממשלה וכל נשיא אמריקני, וגם ההבנות בעל-פה שהיו בין נתניהו ואובמה, אמרו: זה לא במשחק. אז הנה, בשבת שמו האמריקנים את זה בתוך המשחק. להבנתי, עוד אחת מהטעויות הפוליטיות של אובמה. הוא ירה את הכדור הזה מוקדם מדי, הוא יכול היה לסחוט מישראל הרבה יותר באיום לעשות את זה, ועכשיו כשהכדור נורה יש לו פחות כדור אחד במחסנית. יש לראש ממשלת ישראל סיבה אחת פחות לפחד מהנשיא אובמה, כי הוא כבר בגד בנו בסוגיה שהיתה מובנת ודיסקרטית וברורה, שבעניין הזה לא עוזבים את ישראל לבד, והוא עשה את זה. אחר כך הוא הסביר שהוא באמת מצטער על כך שאירן לא הוזכרה וישראל הוזכרה, אבל הוא הצביע בעד. אי-אפשר להתעלם מהעובדה ש-189 המדינות החתומות, כולל ארצות-הברית, תמכו פה-אחד בהחלטה, ונשיא ארצות-הברית, המחויב בכתב, עם התחייבויות לרציפות ממשלית ושלטונית וקבלה של התחייבויות של ממשלים קודמים, פשוט התנער מההתחייבויות שלו. מה זה אומר? זה אומר לממשלת ישראל היום להתייחס ברצינות הראויה לכל התחייבות אמריקנית בעתיד לערוב לביטחוננו; להיות בטוחים שהם ימשיכו לתמוך ביתרון האסטרטגי של ישראל – הבל הבלים. זה אומר לנו שאיש לא יסיר במקומנו את האיום האירני; זה אומר שחלון ההזדמנויות שלנו לפעול צבאית מול האיום האירני הולך ומתקצר. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אריה אלדד. יעלה אחרון הדוברים, חבר הכנסת אילן גילאון, ואחריו ישיב השר בנימין זאב בגין. השר זאב בנימין בגין: אדוני היושב-ראש – – – שמי הראשון הוא כשם סבי זאב – – – אולי גם שובש בפני אדוני, אבל שמי זאב בנימין. אילן גילאון (מרצ): אדוני השר זאב בנימין בגין, המכובד מאוד – – השר זאב בנימין בגין: אבל זה שיבוש שמוכר לי. אילן גילאון (מרצ): – – אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, כמובן, אין מנוס מלפתוח במה שקרה במהלך הלילה. אני רוצה לומר, מבחינתי ומבחינת סיעתי, על מה אין עוררין. אין עוררין על כך שמדינה שיש מי שבא להפר את ריבונותה ואת גבולותיה, צריכה לעשות את אותה פעולה ולעתים יש גם שימוש בכוח. לכן, מבחינתנו, המשט היה בהחלט הפרה של הריבונות הישראלית. אבל הדבר הזה התגלגל למצב כל כך טרגי, בסופו של דבר, שאני חושב שהבמאי הטוב ביותר של ה"חמאס" מהבחינה הזאת לא יכול היה לביים את האירוע הזה כאירוע מכונן מבחינת הפלסטינים. לפחות ברמה המבצעית יש לי רושם שעשינו פה שגגה גדולה. איך אומר הזמר פול סיימון: יש 50 דרכים לעזוב את אהובתך. יש גם 100 דרכים לעצור ספינה מבלי לעלות ולהשתלשל לתוכה. ברור שזה היה אירוע מתגלגל לכל דבר. לכן זה נכפה עלינו בצורה הטרגית הזאת. אבל אנחנו לא יכולים להיות משוחררים משאלה הרבה יותר מוקדמת. הרי בסופו של דבר, אדוני, המשט הזה היה צריך להגיע כך או אחרת, משום שאחרי "עופרת יצוקה" – קלאוזביץ תמיד אומר שהמלחמה היא המדיניות באמצעים אחרים, אבל גם היפוכו של דבר קיים – המדיניות היא גם המשך המלחמה באמצעים אחרים. הבעיה הזאת לא נפתרה, לפחות אליבא דעצתנו באותו זמן על תוכנית ארבעת השלבים, שדיברה על שחרור אסירים, על שחרור גלעד שליט, על פתיחת המעברים ועל ביטול המצור בעזה. אנחנו חשבנו אז שאבו מאזן היה צריך להיות שותף גם למהלך ההוא. לכן, המשט הזה היה משט כמעט בלתי נמנע, ואני שוב נמצא באותה סיטואציה שבמקום שטיפש אחד זורק אבן לתוך האגם גם מאה חכמים לא יוציאו אותה. זו המציאות שלנו היום, שהיא נפיצה בצורה בלתי רגילה. זה מהלך מכונן, ואני מקווה מאוד שאנחנו נצליח היום לכבות את הלהבות ככל שניתן. וכך יאה וכך צריך לעשות, ולכן ראש הממשלה צריך לחזור מייד הביתה ולכבות קודם כול את הלהבות, לעסוק בכיבוי האש. לעניין האטום, אדוני, אתה יודע, זה הסיפור המפורסם – תמיד טוב שיש לנו ואנונו, כי תמיד אנחנו מפילים את הסיפור הזה עליו, את כל הפולקלור של האטום. בספרות שלנו קיימים מפורסמים ונגידים גדולים – בזמנו היה אפרים קציר הנשיא, לאחר מכן שמעון פרס פה ושם. זה מסוג הדברים שאתה אומר: אין לנו ויש לנו, ונבצר ממני להגיד וכו'. כן, אליבא דכולם אנחנו – מותר להגיד את זה או שאני איעצר? אני מניח, לפי מה שאני שומע, שיש לנו כנראה נשק כזה, אבל זה לא צריך למנוע מאתנו – במהלכים הקודמים שהיו לנשיא אובמה, ואני דווקא נותן בו את אמוני ולא מבטל בקלות ראש את ההתחייבויות של ארצות-הברית, כי אם תרצה או לא תרצה, אדוני, זה הידיד הטוב ביותר שיש לנו. ולכן במהלך הזה גם לא הייתי הראשון שרוצה לוותר. אם יש מאזן אימה – ואני, אתה יודע, התקופה של העולם במאזן האימה היתה כנראה יותר בטוחה מאשר התקופה עכשיו, כי במאזן האימה כל אחד פחד מהשני, והיום אנחנו נמצאים במציאות שכבר אין הפחד הזה. לא הייתי הולך להתנער מן – אם יש לנו או אין לנו. נגיד שיש לנו. רק נגיד, כאילו, לכאורה יש לנו. אף אחד לא נתבקש להתנער מהדבר הזה באופן מיידי וכן לצפות להתפתחויות שקיימות, אדוני. אבל, תדע לך שמדינת ישראל איננה מוקצית מחמת המיאוס היום בגלל זה שהיא – אם, נניח, לכאורה – מחומשת בנשק גרעיני, אלא בגלל חוסר ההתקדמות שלנו בתהליך המדיני מול השכנים שלנו. כלומר, הדבר הזה צריך ללכת בד בבד עם תהליך שבתוכו יש הליכה אמיתית לנושא של פשרה בתחום המדיני מול הפלסטינים, זה צריך לעבור דרך ציר הגנה שבתוכו יש עוד מדינות ערביות, כמו מצרים, כמו סעודיה, כמו ירדן וכמונו, מין נאט"ו אזורי של המזרח התיכון – כן, מדינות שמפחדות מהגרעין האירני יותר מאשר מדינת ישראל או לפחות לא פחות, שיש להן אותו אינטרס. כמובן, כאן הרעיון הנפסד הזה, של ללכת ולנקוט מדיניות של הדחק ומשול, אינו מוכיח את עצמו כמו הרעיון של לאבד זמן ככל שניתן. כן, יש סדר-יום חדש בבית הלבן. הוא סדר-יום חדש, ואני מציע שנהיה שותפים לסדר-היום הזה ונתקדם יחד אתו עקב בצד אגודל, מבלי שנהיה הראשונים – אם לכאורה יש לנו גרעין – להתנער ממנו כבר עכשיו. אבל ההתקדמות לפירוז העולם, איך אומרים, לא צריך להתחיל בדיוק מהמדינה שבתחום הזה, לפחות עד כה, אין לנו אכזבות ממנה, וזה שימש לה כנראה כמאזן אימה אמיתי מול כל האיומים האחרים. ולכן אני אומר שבעניין הזה כמה שמדברים פחות, ככה זה יותר טוב. כמה שמשתפים פעולה ומתקדמים במסלולים המקבילים, אדוני, לתהליך מדיני שבתוכו מגיעים להסכמות אזוריות, כך ייטב. יכול להיות שבעולם השמימי שאני מאמין בו, אין בו נשק גרעיני בכלל, אבל זה לא מתחיל מכאן. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת אילן גילאון. ישיב לכל הדוברים השר זאב בנימין בגין. דוד רותם (ישראל ביתנו): בפסוק כתוב: "בנימין זאב יטרף". השר זאב בנימין בגין: אני מנסה לדייק, חבר הכנסת רותם, זה הכול. זה שמי, כך הובאתי בבריתו של אברהם אבינו וכך נקרא שמי בישראל, על שם סבי זאב וולף. אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדיון שיזמו המציעים נוגע לשאלה בסיסית, יסודית: זכותה של מדינת ישראל להגנה מפני אלה המאיימים עליה ואלה הקמים עליה. ביסודו של דבר, מדובר בעניין של צדק, מדובר בהגינות, מדובר בהעמדה הנכונה של הדברים – מי המאיים, מי המאוים, מי היא זו הדמוקרטיה אשר מרגע לידתה קמו עליה לכלותה, ברגע לידתה. הסוגיה הזאת, בעיקרה, בקנה מידה אחר, נבחנה גם הבוקר בלב ים. אני מבקש להודות לחברים. למרות הסתייגות כזו או אחרת, גם חבר הכנסת גילאון, גם חבר הכנסת אלדד, גם חבר הכנסת פלסנר – אני מודה לסיעתכם על ההתייצבות, אני מבקש באמצעותך להודות לראש האופוזיציה, חברת הכנסת ציפי לבני, על התייצבותה הבוקר. כביכול, הדברים הם טבעיים ומובנים מאליהם. לא תמיד הדבר הוא כך, ועל כן הוא ראוי להערכה ולציון. אני חושב שראוי שלא לאבד את הנתונים היסודיים בשלל הידיעות המתרגשות ומתרחשות עלינו מאז הבוקר – מצערות, צריך לומר; איננו רוצים באובדן חיים, לא בפציעתם של אנשים – אבל צריך לדבר על היסוד, על הנסיבות היסודיות, במי מדובר. מדובר בארגון "חמאס", שעלה לשלטון באופן חוקי לאחר בחירות פתוחות, עצמאיות, אמרו גם הוגנות. הארגון הזה, ארגון טרור שכוונתו המוצהרת היא השמדת מדינת ישראל והעלמתה מארץ-ישראל, מ-Palestine, מפלסטין; הארגון הזה השתלט על עזה ביוני 2007, ומאז התעצם במאוד-מאוד, כשהוא נתמך על-ידי אירן, מפקדתו בדמשק, הוא למעשה שליח של אירן לחוף הים התיכון, כמו הארגון האחר, "חיזבאללה", בלבנון, שליח נוסף של אירן לחופי הים התיכון – זה דרומית לישראל, זה צפונית לישראל. הארגון הזה ממשיך לא רק לחרוש רעה אלא גם להתעצם, גם ברקטות ארוכות-טווח באופן יחסי, כאלה העלולות להגיע למרכזי אוכלוסייה בישראל. לא מדובר בתיאוריה, כל אחד ואחד יודע, ודאי בארץ, גם בעולם, בוודאי בדרום הארץ, לא מדובר באיזה איום תיאורטי. ה"חמאס", ותחת שלטונו "הג'יהאד האסלאמי", הפלסטיני, מתחמשים בעיקר בעזרתה של אירן. אסור לנו, כבעלי אחריות, לאפשר התעצמות חופשית של הישות העוינת הזאת למדינת ישראל – הגדרה שאומצה על-ידי הממשלה הקודמת באופן רשמי, ובצדק. זו חובתנו בהסתכלנו ובצפותנו פני העתיד, להגן על מדינת ישראל ועל אזרחיה מראש, לא לאפשר את חיזוקו של ה"חמאס", לא לאפשר את התבצרותו כתרופה לאפשרות שיטופל ביום מן הימים אם שוב ישלח רקטות לעבר אזרחי מדינת ישראל. ארגונים תומכי "חמאס", יחידים תומכי "חמאס", תומכי טרור, עלו על ספינות באופן הפגנתי למשט שכותרתו "משט שלום". קשה למצוא דוגמה לצביעות כזאת, לשימוש כזה בשפה, כשהאמת היא היפוכו של שלום. לא מדובר בשייטי קיאקים, לא מדובר בשיט מפרשיות למען השלום, במפרשי לבן או תכלת, כצבע השמים. לא, מדובר בכוונת מכוון, והראיה: במשך שבועות אחדים הממשלה ניסתה לבוא בדברים – הן עם ממשלות, הן עם ארגונים, אפילו עם הארגונים המשלחים – כדי למנוע עימות כזה. המצג הוא מצג שווא. אין צורך בסיוע הקרוי הומניטרי בעזה. אלפי טונות – אלפי טונות – של מזון, של תרופות, של הדרוש, מסופקים בחבל-עזה למעשה מדי יום ביומו על-ידי ממשלת ישראל, אבל מתוך בדיקה קפדנית כך שהדברים האלה, הסחורות האלה – ולא סחורות אחרות, שאיננו רוצים שייכנסו לחבל-עזה ומטרתן חיזוק "חמאס" – יגיעו לידיו. זה יכול להיות באמצעים המאפשרים ייצור אמצעי לחימה מתוצרת עצמית וזה יכול להיות אמצעים ש"חמאס" זקוק להם להתבצרותו. על כן, לא היה מנוס מהחלטה שמשמעותה עצירת המשלוח הזה. מיהם האנשים, אנחנו יודעים בשעות האחרונות עוד יותר טוב ממה שניתן היה להניח קודם לכן. והיו הצעות פשוטות, על-פי הסדר, שאנחנו הצבנו כבר לפני שנים אחדות: אין ספינה נכנסת לעזה ללא בדיקה. ועל כן, ההצעה היתה שהספינות האלה יבואו לנמל אשדוד, המפגינים – אם הם רק מפגינים – ירדו אל החוף, המטען ייבדק כהלכה, סחורות שאינן פוגעות בביטחון יועברו לחבל-עזה, כפי שאכן נעשה פעמים רבות. היתה הצעה מצרית שההסדר הזה יוחל באמצעות הנמל באל-עריש, המעגן באל-עריש – גם לכך סירבו האנשים האלה, תומכי הטרור על הספינה. ניסיון ההשתלטות של כוחותינו, בגבורה ובמיומנות – הופעלה עליהם אלימות קשה בכלים, שאנחנו יודעים עכשיו, הוּכַנוּ מראש לצורך כך – גם סכין הורגת, גם אלה פוצעת קשה, גם מוט ברזל מהווה סכנת חיים. וכאשר המון מתנפל, חובה על חיילינו להגן על עצמם – כך עשו, הגנו איש על רעהו. איננו אלא מצטערים על התוצאה, אבל כאשר קבוצה נחושה בדעתה להביא מזור ל"חמאס" ולהתעלם מכל ההסדרים הנכונים וההוגנים המוצעים לה, לעתים התוצאות אכן אינן כאלה הרצויות לאף אחד. אבל, להווי ברור וידוע, לא נפר את אחריותנו ונמשיך לא לאפשר הבאת סחורות ואולי גם אנשים, אנשי טרור, מומחים לעניין זה או אחר, על-פי מה שניתן היה לשער, גם במשטים נוספים. לו הלכנו בדרך הקלה ואמרנו: נו, תעברו הפעם – לא היתה החלטה נכונה לו קיבלנו כזאת, והאחריות הזאת, המוטלת על כתפינו, היא זו המכתיבה את החלטותינו – אני חוזר: להווי ידוע, גם כאן וגם מעבר לים. אדוני היושב-ראש, אני מודה לך על נדיבותך. חשבתי שהיה מוטב, ביום סוער זה, גם להביא דברים אלה, הנוגעים לזכותה של מדינת ישראל ולזכותם של אזרחיה להגנה עצמית. התוצאות של הוועידה הידועה כ"וועידת סקר" – תרגום מן המלה review, אני חושב: תרגום לא רע – לעניין האמנה למניעת הפצת הנשק הגרעיני, ההחלטות האלה לא רק שאינן מאוזנות, כפי שנטען בהודעה רשמית מסוימת, אלא גם החלטות מעוותות; לא רק מעוותות, גם מעוותות. הנה, חברה בארגון למניעת הפצת הנשק הגרעיני, חתומה על כל ההסכמים, מפירה אותם, כידוע, זה שנים אחדות, במירוץ נחוש להשגת נשק גרעיני. חברה שראשיה מאיימים על שלום העולם, בוודאי, אבל קודם כול בפירוש, בגלוי, שוב ושוב, על קיומה של מדינת ישראל ועל שלומם וביטחונם של אזרחיה, מדינה כזאת, אם חלילה תינתן לה ההזדמנות להפגיש את רצונה עם אותו חימוש – המדינה הזאת אינה נזכרת כלל בהחלטות אלה. איזו אירוניה, ואיזה צער, ואיזה חוסר הגינות. והדמוקרטיה המתגוננת שלנו – בסביבה אלימה, על-פי ניסיוננו וניסיון העולם כולו, שנים רבות מאז נולדה – המדינה הזאת דווקא נזכרת, וכלפיה מעלים דרישות, ולגביה מתכננים תוכניות. ההחלטה הבלתי-מאוזנת הזאת, המעוותת, המעַוותת, איננה מחייבת כלל וכלל את מדינת ישראל ולא תחייב אותה. אכן, כפי שציינו דוברים אחדים, נגרם נזק. עמדתה של ארצות-הברית, תמיכתה בהצעה הזאת, אינה מפצה על הודעות ההסתייגות שפורסמו לאחר קבלתה. ההצבעה פה-אחד נרשמה. ומי שמפרש, גם במזרח התיכון, את משמעותה – מפרשה. ולכן, קשה להקל ראש באותו נזק – האם ניתן לתיקון, האם ידידינו האמריקנים ירצו לתקן, באיזו מידה ירצו או יוכלו לתקן – הרי זו שאלה שעדיין עומדת בפנינו, אבל אני מסכים עם אותם מציעים שהעלו את ההצעות האלה מבחינת חשיבותן, אבל גם הדגישו את הנזק הזה, לא רק לעניינה של מדינת ישראל. זוהי בשורה של אי-יציבות למזרח התיכון. זהו היפוכו של הרצון להביא לכך שיהיה כאן שלום ותהיה שלווה, או למצער יציבות. כי יש לא מעטים מבין השליטים באזורנו, שמפרשים הצהרות כאלה ותמיכות בהן כחולשה – כחולשה של הדמוקרטיות המערביות, ככניעה ללחץ של מדינות רבות. מהי דמוקרטיה – אפילו לא התחילו לנסות לפתוח את הספר הראשון המסביר את יתרונותיה, גם את בעיותיה, לפעמים. על כן, אנחנו צריכים לצפות בזהירות, שוב, באחריות, ולהביא במידת האפשר לידיעת אומות העולם: לא נוותר על זכותנו הטבעית, הפשוטה, האנושית, הצודקת, ההוגנת, להגנה עצמית. אדוני היושב-ראש, ברשותך, ואולי בהסכמת המציעים, נעביר את הדיון לוועדת החוץ והביטחון. ראיתי הנהונים. אני מודה לכם. היו"ר יצחק וקנין: אני אשאל אותם. השר זאב בנימין בגין: תודה, אדוני היושב-ראש. היו"ר יצחק וקנין: אם כן, רבותי, הצעת השר ברורה. חבר הכנסת רוצה הצעה אחרת. נסים זאב (ש"ס): אדוני השר, אדוני היושב-ראש, אני חושב שהנושא שנדון פה יותר זה הנושא של המשט, והנושא הוא הנושא של הגרעין. צריך לזכור שמדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמאוימת בהשמדתה. זאת אומרת: השכם והערב יש לנו אותם עמלקים שמנסים להכריז על השמדתה של מדינת ישראל, כאשר שותפים – ציר הרשע זה אירן, "חמאס" וה"חיזבאללה", שחרתו על דגלם את הנושא של השמדה. הנושא של כוח ההרתעה של מדינת ישראל במזרח התיכון הוא חיוני, קודם כול, לא רק למזרח התיכון אלא לעולם כולו. הנושא של הכוח של ישראל והבלימה, הייתי אומר, במזרח התיכון, הוא אך ורק – המדינה היחידה הדמוקרטית במזרח התיכון היא מדינת ישראל. ולכן, אני חושב, היינו מצפים שארצות-הברית תגבה את ישראל במלוא עוצמתה, אבל לצערנו הרב התבדינו – – – היו"ר יצחק וקנין: תודה. נסים זאב (ש"ס): אבל אני חושב שעדיין ניתן לתקן. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת נסים זאב. אם כן, רבותי, חבר הכנסת יוחנן פלסנר, אתה מסכים להצעת השר להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון? אילן גילאון? – מסכים. אריה אלדד? – מסכים. חבר הכנסת מיכאלי? – מסכים. אם כן, רבותי, אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 14 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: בעד – 14, אין מתנגדים, אין נמנעים. אם כן, רבותי, ההצעות לסדר-היום תועברנה לוועדת החוץ והביטחון, לדיון.