קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
דוח העוני לשנת 2008 של המוסד לביטוח הלאומי
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אנחנו עוברים לנושא הבא: דוח העוני לשנת 2008 של המוסד לביטוח לאומי, הצעות לסדר-היום מס' 135, 1342, 1368, 1371, 1379, 1389 ו-1390. ראשונת הדוברים, חברת הכנסת מרינה סולודקין – לא נמצאת. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.
דב חנין (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, עמיתי חברי הכנסת, שוב מתפרסם אצלנו דוח העוני, וגם הפעם הנתונים קשים. חלק מהנתונים הם נתונים מוכרים וידועים, אבל ברצוני להתמקד בנקודה אחת שנראית לי בעייתית וחמורה ובולטת במיוחד בדוח העוני האחרון. על-פי הדוח שמתפרסם השנה, 46% מהעניים בישראל הם אנשים עובדים. 46% – אחד מכל אדם שני, אדם עני שני, מתחת לקו העוני – הוא אדם עובד. זו תמונה קשה, זו תמונה מדאיגה וזו תמונה שצריך לחשוב עליה.
הטענה תמיד היתה שאנשים הם עניים מכיוון שחלקם לא רוצים לעבוד, חלקם בוחרים שלא לעבוד, ולכן צריך למצוא כל מיני מנגנונים שיתמרצו אותם, או אולי יענישו אותם, או אולי יחייבו אותם ללכת לעבודה. אבל הנתונים שאנחנו רואים השנה הם נתונים שמספרים לנו על מצב אחר. חלק גדול מהעניים הם אנשים שעובדים, וזה אומר שחלק גדול מהאנשים שעובדים אינם מקבלים שכר ראוי, אינם מקבלים שכר שמאפשר להם ולבני משפחותיהם לעלות מעל לקו העוני.
תמונת העוני, כמו תמיד, קשה במיוחד בקרב הציבור הערבי. קרוב ל-50% מהערבים נמצאים מתחת לקו העוני – 49%. התמונה קשה במיוחד בערים כמו ירושלים, במחוזות הצפון, בפריפריה. אנחנו רואים קשר חזק בין רמת ההשכלה לעוני: בקרב אלה שאין להם השכלה שיעורי העוני גבוהים במיוחד.
כאשר אנחנו משווים את הנתונים לנתוני מדינות מפותחות אחרות בעולם, אנחנו רואים שישראל נמצאת בראש הטבלה המפוקפקת של העוני בקרב מדינות ה-OECD, עם כ-20% עוני בקרב האוכלוסייה, לעומת הממוצע במדינות אלה, שהוא כ-10%. אצלנו יש פי-שניים עניים מאשר במדינות המפותחות האחרות.
עמיתי חברי הכנסת, העוני איננו גזירה משמים. העוני איננו גזירת גורל, איננו משהו שאנחנו צריכים להשלים אתו ולא משהו שאנחנו צריכים לחזור ולהזכיר אותו אחת לשנה במין טקס קבוע של יום פרסום דוח העוני. אפשר להתמודד עם העוני, צריך להתמודד עם העוני. הדרך לעשות את זה היא מדיניות אחרת, שתיתן עדיפות אמיתית לשאלות חברתיות, שתבטיח שכר הוגן וראוי לאנשים עובדים כדי שלא יהיו עובדים שנמצאים מתחת לקו העוני, שתגדיל את שיעור התעסוקה ואת אפשרויות התעסוקה בקרב נשים, במיוחד בקרב נשים בציבור הערבי. יש מה לעשות בעניין העוני.
אדוני שר הרווחה והשירותים החברתיים, אני שמח שאתה מצטרף אלינו. אני רוצה לומר לך שהתמודדות עם העוני איננה רק עניינו של משרד הרווחה. התמודדות עם העוני אולי נגמרת במשרד הרווחה, אבל היא צריכה להתחיל במשרד האוצר ובמשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה.
לכן, עמיתי חברי הכנסת, השאלה הזאת היא שאלה שצריכה להעסיק את הממשלה כולה. כדי שנעשה שינוי, צריך להיות שינוי במדיניות הממשלתית. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, חבר הכנסת דב חנין. הבא בתור – חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה.
אברהם מיכאלי (ש"ס):
גברתי היושבת-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, לצערנו, הריטואל השנתי הקבוע של פרסום דוח העוני – פעם העיתונות היתה מתייחסת הרבה יותר מאשר בשנה הנוכחית. זה חלף אחרי כמה דקות או כמה שעות אחרי שהעלו את זה בתקשורת, ואנחנו כביכול עברנו לסדר-היום.
הדוח הוא בעצם – אומרים שהוא דומה לזה של השנה הקודמת. כדי שנבין את המספרים, מספר העניים בישראל הוא כ-1.650 מיליון, ובהם 783,000 ילדים.
מה מטעה אותנו בדוח הזה? הגורמים הממשלתיים שהגיבו על זה אמרו שהדוח הזה לא משקף את המצב האמיתי בשנה הנוכחית, כי אנחנו עדיין לא יודעים מה ההשפעה של המשבר הכלכלי העולמי. המצב שכנראה השתפר בין 2007 ל-2008 במלחמה לצמצום מספר העניים – המצב הזה היה עלול להיות עוד יותר גרוע, כי ההשפעה של המשבר כנראה עדיין לא הורגשה ב-2008. אומרים שבמחצית השנייה של 2008, גברתי היושבת-ראש, הנתונים שעדיין לא משתקפים בדוח 2008, כנראה ישתקפו בדוח 2009. הלוואי והלוואי – אני מייחל שהדוח יהיה הרבה יותר טוב והרבה יותר חיובי, אבל החשש שלי הוא שהדוח יהיה עוד יותר גרוע מאשר ב-2008.
בדוח הנוכחי, שפורסם, אנחנו מגלים שב-2008 ממדי העוני בעצם יציבים. "יציבים" אומר שהמצב גרוע ואנחנו לא מצליחים, עם כל המאמצים של הממשלה הקודמת, שניסתה לצמצם. אדוני שר הרווחה, בקדנציה הקודמת שלך ניסית לעשות הרבה מאוד בתחום הזה, בכל מיני תוכניות חדשות, הן לגבי עמותות שייכנסו למסגרת וידאגו להבטחת מזון, הן לגבי תוכניות אחרות, ואני יודע שמשרד הרווחה באמת עשה מאמצים, אבל המצב עדיין לא משתפר. כל זמן שהממשלה לא תקבע לעצמה יעד לצמצום העוני – זה הרבה פעמים אולי מצב של ניוטרל בפול גז. אנחנו כן מנסים, כן עושים תוכניות כאלה ואחרות, אבל יש כנראה משהו שאנחנו לא מבינים – מהו הפתרון הרצוי למשבר הגדול והחמור הזה.
אם נתחיל לצטט את הנתונים, אולי נעשה את המצב שחור יותר. אולי אנחנו צריכים לחשוב בצורה לא מקובלת, איך אפשר לבוא ולמצוא את הפתרון לשיפור מצב העוני בישראל כיעד לאומי-אסטרטגי חשוב. לא יכול להיות ש-783,000 ילדים יוכרו כעניים בדוח העוני הזה, והילדים האלה יחיו בתוכנו יחד עם ילדי ישראל האחרים, והם יגיעו למצב שאין להם אוכל לקחת לבית-הספר ואין להם אפשרויות מינימליות לגדול במדינת ישראל כילדים בריאים וחופשיים.
הכנסת צריכה לקיים את הדיון הזה לא רק היום, אלא לעשות מעקב תמידי במסגרת ועדות שונות. אנחנו כן מתייחסים בכנסת לבעיות אחרות. צריך לשים את הדבר הזה ולעשות מעקב הרבה יותר תכוף, הרבה יותר מעשי, כדי שנוכל לבוא עם הממשלה ולדווח שמצב העוני משתפר. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך, אדוני. הדוברת הבאה – חברת הכנסת חנין זועבי.
בינתיים – מתארח אצלנו חבר קונגרס. אני רוצה לומר לו ולבני פמלייתו ברוכים הבאים.
חנין זועבי (בל"ד):
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כשהצעתי דיון דחוף במליאת הכנסת בעניין דוח העוני, חשבתי – כפי שחלק מחברי הכנסת חושבים ומצהירים מדי יום – כי הבעיה נעוצה באג'נדה החברתית-כלכלית של הממשלה, ושדוחות כאלה, האמורים לעורר דיונים ציבוריים, אולי יעזרו לתת משקל מדעי לטענות חברתיות. אך אתמול שר האוצר הבהיר שלא כך פני הדברים, ושהעניין אינו רק עניין של אג'נדה חברתית-כלכלית. הבעיה איננה חוסר התייחסות לבעיה, אלא הטלת האחריות על אלה שסובלים ממנה.
שר האוצר עצמו לא צריך אותי ולא צריך את חברי הכנסת, גם הערבים וגם היהודים, כדי לדעת עד כמה הוא טועה. הוא, בדומה לחברי הכנסת, לא שומע אותנו כשאנחנו מדברים. כשאנחנו מביעים את דעתנו בסוגיית הכיבוש, למשל, או הסכסוך הערבי-ישראלי – דרך אגב, אנחנו רק מדברים, לא עושים יותר מזה – אומרים לנו, האפוטרופוסים למיניהם ואלה שהם עוינים לאינטרסים של החברה שלנו: תדברו רק על האינטרסים של החברה שלכם – כאילו החירות של העם שלי אינה חלק מהאינטרס של החברה שלי. וכאשר מדברים על האינטרסים של החברה שלנו, או שלא מקשיבים או שצועקים או שאומרים: אתם יותר מדי סקטוריאליים.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, בעיית העוני אצל הערבים היא בעיית המחסור במקומות עבודה. אנחנו לא רוצים ולא דורשים העלאה בתגמולים משירותי הביטחון הסוציאלי. לא את זה אנחנו דורשים, גם אם אלה חוטאים בהרבה בהשוואה למדינות מערביות. ואני לא מאלה שמשווים את ישראל למדינות המערב ולא מאלה שמחלקים את העולם למערב נאור ולמזרח פרימיטיבי. אך גם הם מדברים על שירותי ביטחון סוציאלי. דוח העוני עצמו מדבר על כך שתרומת אמצעי המדיניות להפחתת העוני אצל הערבים נמוכה באופן יחסי לקבוצות אחרות. שיעור הירידה בעוני כתוצאה מהתערבות ממשלתית של תשלומי מס היא 13% בקרב האזרחים הערבים לעומת 50% בקרב האזרחים היהודים. לא רק שאנחנו מקבלים פחות משאר הקבוצות, גם באופן יחסי וגם במונחים מוחלטים, זה גם לא עוזר למשפחות הערביות להיחלץ מהעוני.
בתוך האווירה הדמוקרטית הזאת אני רוצה לפנות אל שר האוצר, וגם אל שר העבודה והרווחה, ולבקש מהם שיעקבו אחר המחקרים של האקדמיה הישראלית המצביעים על בעיית המחסור במקומות עבודה כבעיית העוני בקרב הערבים. אני רוצה להגיד שדווקא אצל הערבים עניין העוני הוא רק עניין של מדיניות. דווקא אצל הערבים אין מדובר בערכים תרבותיים או במחסומים חברתיים. אנחנו, אדוני שר העבודה והרווחה, לא רוצים להיות עניים ולא רוצים הטבות סוציאליות. אנחנו דורשים מדיניות שמייצרת מקומות עבודה, ומדיניות נכונה – כך ניסיונות הממשלה לא עונים על צורכי החברה, דוגמת הפחתת שיעור המס החל מ-2010, שלא עוזרת לבעלי ההכנסות הנמוכות, אלא רק לבעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה, מה שמביא בהכרח להעלאת ממדי העוני והאי-שוויון.
לבסוף, אני תוהה למה גם שר האוצר מתבלבל בין דוח-אונו לדוח העוני, תוהה למה אנשים מתבלבלים, כי יש קשר הדוק ביניהם. הדוח הראשון מדבר על חששם של עסקים פרטיים מהעסקת עובדים ערבים, ודוח העוני תולה את תחולת העוני הגבוהה בקרב הערבים באי-שילובם בשוק העבודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אמרת "לבסוף", אז משפט לסיום.
חנין זועבי (בל"ד):
משפט לסיום: איננו מחפשים נדבות, גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, אנחנו רוצים לעבוד, ולעבוד במולדת שלנו.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה. אני מודה לך. יעלה ויבוא חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לפרוטוקול אומר שהוגשה לי בקשה מיוחדת על-ידי חבר הכנסת חיים אורון לאפשר לחבר סיעתו ניצן הורוביץ להעלות את ההצעה הדחופה לסדר-היום ואישרתי לו. בבקשה.
ניצן הורוביץ (מרצ):
תודה רבה.
גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, דוח העוני חושף תמונה חריפה מספיק – כל ישראלי רביעי מוגדר עני בדוח הזה. אלא שאני חושש שהתמונה חמורה עוד יותר משהדוח מציג, משום שהנתונים שבו רובם נאספו לפני המשבר הכלכלי העולמי, שפגע במידה מסוימת גם בישראל, ולכן סביר להניח שהמצב עכשיו בארץ חמור משמוצג בדוח.
אני רוצה להתייחס לנקודת המפתח בדוח הזה, וזה חלקה של האוכלוסייה העובדת בקרב האוכלוסייה הענייה. אמר שר האוצר – והדברים צוטטו בהרחבה בתקשורת – שהעוני בישראל נובע מכך שיש אוכלוסיות, שני מגזרים במיוחד – הוא ציין את הערבים ואת החרדים – ששיעור ההשתתפות שלהם בכוח העבודה הוא נמוך. אבל זה רק חלק קטן מהתמונה. דוח העוני הזה חושף מצב שבו חצי מהעניים בישראל הם אנשים עובדים, והדוח אפילו מציין שבשנה שהוא מתייחס אליה, 2008, השיעור הזה הוסיף ועלה. זאת אומרת, יש כאן מגמה נמשכת של אנשים שעובדים ולמרות זאת נשארים עניים. המצב הזה נגרם כתוצאה מפערי שכר.
יש מדד בין-לאומי מעניין שבודק בכל ארץ מה ההפרש הממוצע בין אנשים בחברה מסוימת – אפילו בחברות פרטיות – בין האנשים שמשתכרים את דרגת השכר הנמוכה ביותר לבין דרגת השכר הגבוהה ביותר. זאת אומרת, אתה לוקח חברה מסוימת ובודק כמה מרוויח עובד הניקיון וכמה מרוויח המנכ"ל ובודק את הפער. בדנמרק, הפער הממוצע – כולל בחברות פרטיות – הוא פי-חמישה, זאת אומרת מנכ"ל בדנמרק מרוויח פי-חמישה בממוצע מהעובד הזוטר ביותר, נגיד עובד הניקיון. בישראל, הפער הזה לפעמים מגיע לפי-50 ופי-100. מדוע? אין לזה הצדקה. זו הסיבה לכך שכל כך הרבה אנשים שעובדים בארץ הזאת – אני לא מדבר על מובטלים ואני לא מדבר על אנשים שנמנעים מלצאת לעבודה, אני מדבר על אנשים שעובדים – עובדים קשה, מרוויחים שכר מינימום, ונשארים בעוני. פערי השכר.
הנתונים הכלליים על מדינת ישראל הם בסך הכול נתונים טובים. אנחנו נמצאים בקרב 25 המדינות העשירות והמפותחות, אבל הנתונים האלה, רבותי, הם ממוצע, ומספר האנשים שנופלים לתוך הממוצע הזה, של נאמר תל"ג לנפש של 20,000 דולר בשנה – שזה בערך הנתון הישראלי – הולך ופוחת, כי פערי השכר הבלתי-מוצדקים, כולל בשוק הפרטי, הולכים וגדלים.
אני רוצה לומר לכם, רבותי, שמה שהכי מטריד אותי – ועולה גם מדוח העוני הזה – שאין מדיניות ארוכת טווח לטיפול בעוני, ולכן, לפי מה שאני רואה כאן, המגמה הנמשכת הזאת של גידול בשיעור האנשים העובדים שהם עניים, תלך ותגבר, וכנראה – וזאת ההערכה – בשנת 2010, בשנה הבאה, דוח העוני שיגיע כאן לכנסת, ושבטח נידרש אליו באותה צורה, יהיה חמור יותר.
ושוב, רבותי, אני מפנה לנושא פערי השכר. אין שום הצדקה שמנכ"ל בחברה ישראלית ירוויח פי-50 או פי-100 מהעובד הזוטר בחברתו, כאשר במדינות מתוקנות שאליהן אנחנו רוצים להשתייך, הפערים האלה נמוכים בהרבה, באופן דרמטי אפילו. תודה רבה לכם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה, חבר הכנסת ניצן הורוביץ. הדובר הבא, חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. לרשותך שלוש דקות.
אורי מקלב (יהדות התורה):
תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
והשר, שר הרווחה בוז'י הרצוג, יענה לאחר מכן.
אורי מקלב (יהדות התורה):
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, כולנו דנים בדוח העוני הקשה של המוסד לביטוח לאומי, אבל יש לי הרגשה שבמקרה הטוב זה מזכיר לכולם את דוח מבקר המדינה שמתפרסם – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
חברת הכנסת חנין זועבי, שומעים אותך עד לכאן.
זאב בילסקי (קדימה):
זה אני.
אורי מקלב (יהדות התורה):
– – מדי שנה בשנה; ואולי, במקרה הגרוע יותר, אולי זה איזו תחזית מזג אוויר שנתית שבה דוח העוני מתפרסם. גם הכנסת, אנחנו דנים, מעלים את זה על סדר-היום הציבורי כמדי שנה, אבל שום דבר לא משתנה, אלא אפילו הפוך, המצב נהיה גרוע יותר, כמו שהזכירו קודמי.
מצד אחד, הנתונים מראים אולי עלייה בתחילת 2008, אבל מה שאיזן את הנתונים – שאין עלייה, ולא רואים את ההעמקה של העוני – זה שבתחילת 2008 היה יותר, אבל במחצית השנייה, בעקבות המשבר הכלכלי, היתה ירידה ועוד העמקה במשפחות שנכנסו למעגל העוני.
אבל יש עוד נושא – צורת התחשיב, איך עושים את הדוח הזה. זה בעיקר מתמקד בפער בין אנשים, וזה לא שוויוני. יש אנשים שמרוויחים יותר ויש אנשים שלא יכולים להגיע למה שאנשים שמרוויחים יותר מגיעים. זו לא המציאות האמיתית. המציאות האמיתית היא הרבה יותר קשה, דהיינו, זה יכול לעבוד גם למעלה וגם למטה. אם גם העניים היו מרוויחים עכשיו הרבה יותר, עדיין היו נוצרים פערים בגלל דברים אחרים. אבל כיום, כשגם המשפחות המבוססות יותר, גם הן ירדו ברמת הצריכה, ברמת החיים שלהן, ועם כל זה עדיין יש כאלה פערים, זה אומר שהממדים של העוני – מי שהיה בעוני – מתעמקים יותר, בגלל שהדוח הזה מראה רק על השווה, והוא לא מראה על העוני עצמו; על השונה, ולא על העוני עצמו.
צריך לזכור שזה לא רק מספרים. בסופו של דבר צריך להפנים שמדובר בנפשות, באנשים חיים. אנחנו אומרים שכל משפחה רביעית – לא כל משפחה – כל אדם, כל אזרח רביעי נמצא מתחת לקו העוני. צריך לדעת את המשמעות כשאנשים מתקשים לסיים את החודש, לשלם את המים, לשלם את החשמל, אוכל, בריאות, חימום בחורף.
שליש מהילדים חיים מתחת לקו העוני. שליש מהילדים – מה המשמעות של שליש מהילדים? ילד לא מקבל אוכל מזין. דיברנו בהצעת חוק על השמנת יתר בקרב בני-הנוער. השמנת יתר של בני-הנוער – לפי המחקרים הבדוקים, כפי שהובאו בוועדה לפניות הציבור, זה בגלל מצב סוציו-אקונומי נמוך. ככל שהמצב הסוציו-אקונומי נמוך, כך גדלה ההשמנה, מטבע הדברים, כשהאוכל הוא לא מזין ולא בריא.
מה עם הילד הזה שרוצה רפואת שיניים, רוצה יישור שיניים, טיפול בשיניים, וההורים לא יכולים לתת לו את זה? כמה הורים צריכים להגיד לילדים "אין לי", או שהילדים מבינים לבד שלאבא אין שום דבר לתת להם?
לא רק זה. מה עם הקידום שילד צריך בלימודים, עזרה בלימודים? איזה פער נוצר. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו חיים בחברה של 2010, שיש מצד אחד הרבה קדמה, הרבה אפשרויות להרבה משפחות, ומצד אחר הפער גדל, וילדים לא יכולים לצבור ולצמצם את אותו פער, כי ההורים לא יכולים לאפשר להם את זה.
זה נכון שהביטוח הלאומי מנסה ליצור ומנסה להראות את הצד החיובי – שהעוני לא גדל. זה לא הנתון האמיתי. הנתון האמיתי – ודאי שהוא גדל, אבל מספיק גם מה שהוא. קרוב ל-50% מהמשפחות העובדות – גם כן, כפי שציינת זאת, חבר הכנסת הורוביץ – נמצאות מתחת לקו העוני.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תסכם בבקשה. תודה.
אורי מקלב (יהדות התורה):
קשה, אבל אנחנו נשתדל לסכם.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני יודעת, אבל – – –
אורי מקלב (יהדות התורה):
יש לי גם הצעה אחרת לסדר-היום על מפעל ההזנה, ואני אחבר את זה לפה. איך קורה שההורים לא יכולים לשלם על ההזנה? גם במפעל ההזנה הם לא יכולים להשתתף. זה רק מראה כמה קשה לאנשים – אחד תלוי בשני. דוח העוני ומפעל ההזנה – אחד נושק לשני.
אני יודע שאנחנו מדברים על איזו תוכנית, אדוני שר הרווחה, של ביטחון בתזונה. הדבר הזה יכול לעזור, אבל אי-אפשר להסתפק. אנחנו לא יכולים להשקיט את המצפון שלנו אם ניתן איזה ביטחון בהזנה. יש עוד דברים, כפי שאמרתי, מסביב, חוץ מהאוכל. גם אם אין מצב שילדים הולכים לישון רעבים, יש עוד הרבה הרבה דברים שבהם להיות מתחת לקו העוני משמעותי מאוד מאוד מאוד בחברה הישראלית. תודה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני מודה לך מאוד. יעלה ויבוא שר הרווחה, חבר הכנסת יצחק הרצוג. בבקשה.
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, אכן, דוח העוני הוא נושא שמליאת הכנסת דנה בו לא פעם ולא פעמיים, וגם ועדותיה.
בישראל, אפשר לומר שלצערנו הרב, כ-20% מהאוכלוסייה מתחת לקו העוני. זה הנתון. והשאלה איך משנים את הפרדיגמה הזאת ואיך מביאים לשינוי חברתי עמוק, שמעלה את ההכנסות של המשפחה הממוצעת בישראל ומאפשר לה לחצות ולעלות מעל קו העוני.
כמו כל המדינות האחרות בעולם שנמצאות במשבר כלכלי, ישראל נקלעה בחציון השני של 2008 לטלטלה כלכלית-חברתית קשה, ולכך יש השפעה. דהיינו, הצמיחה של המחצית הראשונה של 2008 התקזזה מול המשבר של המחצית השנייה של 2008. לכן, המשבר קיזז את העלייה הריאלית בהכנסה הפנויה, שהושגה כאמור במחצית הראשונה של השנה, ומחק את השיפור שהיה יכול להיות מושג בממדי העוני, במיוחד בקרב ילדים. לולא המשבר, סביר שהיינו מראים שיפור משמעותי ב-2008.
לראשונה זה חמש שנים אנחנו עדים למצב שאין עלייה ברמת החיים בישראל. ההכנסה לנפש ירדה ב-0.6%, לאחר עליות שנתיות בשיעור של 3% או 4% לשנה בשנים קודמות.
אני אציין ואומר שמבחינת הפערים החברתיים, אין מה לעשות – לצערנו הרב ישראל עדיין במקום הגבוה ביותר במדינות ה-OECD, מועדון יוקרתי שישראל שואפת אליו בצורה מובהקת. אני אומר עוד, שרשת הביטחון הסוציאלי – דהיינו, תשלומי ההעברה של ביטוח לאומי – משפרת את המצב ב-30%, בעוד שבמדינות אחרות זה יכול להגיע ל-50%.
אם כן, הגם שהדוח מראה באופן כללי יציבות יחסית בממדי העוני, כפי שנאמר – בקרב משפחות, בקרב קשישים, בקרב עולים חדשים, אפילו בקרב ילדים – הוא מצביע במקביל על תופעה קשה. בקרב העניים, העוני העמיק והחמיר. הדוח מצביע בבירור על כך שהעוני בקרב משפחות עובדות נותר יציב ולא עלה. לעומת זאת, שיעורי העוני הגבוהים ביותר, בקרב משפחות שאינן עובדות, מוסיפים לעלות.
עובדה זו באה לידי ביטוי מובהק בקרב משפחות חד-הוריות. למרות השיפור במצבן של משפחות חד-הוריות, על-פי הדוח, אלה שנותרות עניות נהיו עניות יותר, ובאופן חד, והדבר הזה ברור. זה עולה מנתוני המשבר הכלכלי. המפרנס היחיד במשפחה חד-הורית, עליו כל הנטל. בהתייחס לכך, ברצוני לומר שכפי שבוצעה המהפכה באוכלוסיית הנכים בתיקון לחוק הביטוח הלאומי, שמאפשר לאנשים עם מוגבלויות להשתכר בלי שנפגעת קצבתם, אנחנו חייבים לעשות מאמץ דומה של שינוי קונספציה גם בעניין מקבלי הבטחת הכנסה, במיוחד חד-הוריות וגרושות המקבלות מזונות. זהו המודל הנכון, ואני מחויב לו, ואני נאבק עליו.
מכל מקום, בשנתיים האחרונות פעלנו ביתר שאת להטבת מצבם של הקשישים: ערכן הריאלי של קצבאות הזיקנה עלה במיליארדי שקלים; הגדלת השלמת הכנסה לאוכלוסייה הקשישה היטיבה את מצבם, ולולא המשבר הכלכלי היינו רואים ירידה מובהקת בעוני בקרב קשישים.
אזכיר שלאחר אישור תקציב המדינה, ביולי האחרון, הוספנו עוד כמיליארד שקלים לקצבאות הזיקנה ומאות מיליוני שקלים לקצבאות ילדים, והדבר ודאי יבוא לידי ביטוי בדוח הבא.
בשורה חיובית, חברת הכנסת זועבי, אנחנו יכולים לייחס לשיפור במצבם של ערביי ישראל. לראשונה, למרות הגידול הדמוגרפי, אנחנו רואים ירידה בעוני במגזר הזה. מדובר בירידה מובהקת, הגם שהתמונה כמובן לא מרנינה – – –
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אתה יודע לומר את זה באחוזים?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
כן. אנחנו ראינו עלייה בתעסוקה בשיעור של 4%, ולכן ראינו ירידה במספר המשפחות – ירידה ברורה של כמה אלפי משפחות שיצאו ממעגל העוני. אני אומר עוד – ותסכימי אתי שאני מסכים אתך – שהציבור הערבי רוצה לעבוד, והוא צריך לפרוץ תקרות זכוכית וחומות זכוכית. יש בעיה עם תעסוקת נשים ערביות, שהיא גם בעיה חברתית; לא רק בעיה של המדינה, אלא גם האם האשה הערבייה מוכנה לצאת מהיישוב, לצאת לתעסוקה. אבל זה הנושא האמיתי והאתגר האמיתי, ואני חייב לומר שמצבן של 10,000 משפחות ערביות הוטב על-פי דוח העוני.
מכל מקום, אני חוזר ואומר, גברתי היושבת-ראש, לשאלתך: מצבן של 10,000 משפחות הוטב. אנחנו מייחסים את השיפור לגורם מרכזי של יציאה לעבודה, הודות לעלייה של 4% בשיעור המועסקים במגזר הערבי. אי-אפשר להתעלם מהנוסחה הברורה: השתתפות בתעסוקה משפיעה על השיפור במצב הכלכלי והירידה בעוני.
כאן אני חייב לומר שהממשלה הקודמת הציבה, לראשונה בהיסטוריה, יעד של ירידת העוני ועלייה בתעסוקה. היעד הזה נדחה בגלל המשבר הכלכלי ל-2013. אבל אני מסכים עם מה שאמר חבר הכנסת מיכאלי: חייבים להציב יעדים ולעמוד ביעדים הללו. אם נגדיר יעדים, אנחנו נראה תוצאות, כי היעדים מתכנסים לאג'נדה שנותנת שורה של כלים, ואני אפרט אותם – אין ספק, לדעתי, שצריך להמשיך ולהעמיק אותם – דהיינו, הגדלת הכנסה מלמטה למעלה, הפעלת מס הכנסה שלילי בכל הארץ, עידוד התעסוקה, הסרת חסמים לתעסוקה, אכיפת חוקי עבודה, הגברת תעסוקה בשכר ראוי, יצירת פתרונות תעסוקה שמותאמים לקבוצות באוכלוסייה שנמצאות בעיקר בתחום העוני והאבטלה, דהיינו המגזר החרדי והמגזר הלא-יהודי. אני חייב לומר שהממשלה רואה עדיפות עליונה בצורך לתת תמריצים לשני המגזרים האלה לעידוד והשתלבות במעגל התעסוקה. זו החובה האמיתית של המדינה.
התחזיות ל-2009 מצביעות על מגמה של המשך יציבות. עם זאת, ברור לי שנצטרך לראות באמת את משקל ההדף של המשבר במשך השנה, וזה מחייב אותנו להרבה יצירתיות.
בהקשר הזה אני חייב לציין את מה שהוזכר כאן על-ידי חבר הכנסת מקלב. במסגרת כלים ופתרונות, מעבר למה שציינתי, אני סבור שצריך לתת רצועה נוספת, שעוסקת בתחום הביטחון התזונתי, דהיינו הסדרה והפעלה ושדרוג של כל התעשייה הזאת שמכונה "עמותות המזון". יש בכך צורך אמיתי מצד אחד, והמון בעיות מצד שני. לצערי, בממשלה הקודמת נבלמתי על-ידי שר האוצר, וראש הממשלה לא הצליח להגיע אתי לפריצת דרך בנושא הזה, אף-על-פי שהוא ראה בזה צורך. אני שמח שראש הממשלה הנוכחי – לפני שבועיים, עם ראש הממשלה נתניהו ועמיתי שר האוצר, יחד עם יושב-ראש המועצה הלאומית לכלכלה, הגענו להבנה מלאה בנוגע להפעלת תוכנית שעוסקת בתחום הביטחון התזונתי, שמרכיבי הליבה שלה מבוססים על דוח-איצקוביץ לביטחון תזונתי, ועדה שאני מיניתי. סוכם שהמדינה, בשיתוף עם ארגון ה"ג'וינט", תפעיל מערך הסדרה והפעלה נכון יותר של שוק עמותות המזון ואספקת המזון לנזקקים, וזה תהליך דרמטי ומשמעותי מאוד. מבחינתי זה מהלך חשוב ביותר של הסולידריות החברתית, המבסס את צביונה של ישראל כמדינת רווחה השואפת להבטיח לאזרחיה חיים בכבוד, גם באספקט של אספקת מזון בריא ונכון למי שזקוק לו באמת. המבחן יהיה בסופו של דבר מבחן היישום.
לסיכום, דוח העוני מאתגר אותנו שוב. האתגר הזה מחייב מהלכים רדיקליים, והדבר העיקרי הוא הגברת התעסוקה בכל הרמות, במיוחד בקרב משפחות ברוכות ילדים וחד-הוריות, ובתוך כך מתן שכר הולם וראוי שמאפשר קיום בכבוד. תודה רבה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
תודה רבה לך. מה מציע אדוני השר?
שר הרווחה והשירותים החברתיים יצחק הרצוג:
זה תלוי במציעים. אין לי שום בעיה שזה יעבור לוועדת העבודה והרווחה, אם כי אני חושב שמיצינו את הנושא. אבל אם תרצו דיון בוועדה, אני אשמח.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אני עוברת למציעים. אני מבינה שכולכם מסכימים לדיון בוועדת העבודה והרווחה – חבר הכנסת מיכאלי, חברת הכנסת זועבי וחבר הכנסת ניצן הורוביץ.
אני עוברת להצבעה. בעד – יועבר לוועדה, נגד – הסרה.
הצבעה מס' 15
בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8
נגד – אין
נמנעים – אין
ההצעה להעביר את הנושא לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות נתקבלה.
היו"ר רוחמה אברהם-בלילא:
אדוני השר, תודה רבה לך על התשובה המפורטת. אני שמחה מאוד שאתה אחד השרים שנשארו מהממשלה הקודמת כדי להמשיך מדיניות אמיצה ונכונה. יישר כוח על המהלך של הביטחון התזונתי.
בעד – 8, אין מתנגדים ואין נמנעים. לפיכך אני קובעת שהנושא דוח העוני לשנת 2008 של המוסד לביטוח לאומי יועבר לדיון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.