קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום שכונת גבעת-שאול בירושלים – שכונה הסובלת מהזנחה היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: יעלה ויבוא חבר הכנסת דוד אזולאי, יושב-ראש ועדת הפנים, להצעה רגילה לסדר-היום שמספרה 1432 בנושא: שכונת גבעת-שאול בירושלים – שכונה הסובלת מהזנחה. אדוני, לרשותך עשר דקות. דוד אזולאי (ש"ס): שכונה ששורה בה השכינה. שר הפנים אליהו ישי: – – – היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תעשה את זה פחות. השר מבקש. אתה יודע שהמכסה שלו היא עשר דקות. דוד אזולאי (ש"ס): אדוני השר, עד שיש לי עשר דקות, אתה רוצה שאני אקצץ את זה? גברתי היושבת בראש, ידידי שר הפנים, ההצעה לסדר-היום עוסקת בשכונת גבעת-שאול בירושלים. דומני שקשה למצוא אדם בישראל שלא ביקר בירושלים וממילא חצה את שכונת גבעת-שאול, שהיא לכאורה חלון הראווה של העיר, אבל – סליחה שאני מתבטא כך – חלון ראווה מאוד לא מושקע. גם מעבר להיותה חלון ראווה, גבעת-שאול כשלעצמה, כאחת השכונות הוותיקות בעיר הבירה, ראויה שנעסוק בה, שכן היא דוגמה – שכונה חשובה, מאוכלסת באלפי משפחות, חלקן מוותיקי העיר, בתנאים בלתי נסבלים. אני מבקש בזה להיות לפה לתושבי השכונה, שאת חלקם פגשתי. גברתי היושבת בראש, משפחה סבירה בישראל, שמשלמת כדין את מסיה ומשלמת כמובן ארנונה, כל הציפיות שלה הן לקבל בתמורה מעט מאוד דברים: גן-משחקים לילדים, כבישים סלולים, מדרכות ראויות, מתנ"ס, אולי אפילו ספרייה – מותר להם לבקש – וכמובן מבני חינוך ראויים. במקרה של שכונה חרדית, הם יוותרו על מגרש כדורגל ועל אולם ספורט, אבל לא יוכלו לוותר על מבנה לתלמוד-תורה לילדים ועל מבנה שישמש בית-כנסת. החינוך הוא בנפשנו. מדובר בתנאים מינימליים שיאפשרו לתושבים לחיות ברמה סבירה, והם אמורים לקבל את זה מהרשות המקומית, במקרה הזה עיריית ירושלים, בלא שיצטרכו להבעיר צמיגים או לעמוד בפתח כעניים וכדלים. גבעת-שאול לכאורה לא קיימת על המפה העירונית מבחינת חלוקת המשאבים ומבחינת הקצאת שטחים למבני ציבור. מי שיבקר בשכונה ישפשף עיניים ולא יאמין. למשל, ניקח כדוגמה את רחוב נג'ארה, שהוא עורק תחבורה מרכזי מאוד. יותר משבע שנים תושבי השכונה זועקים מרה. אירעו שם תאונות דרכים שגבו קורבנות, ורק לאחרונה הושלמו חלק מהעבודות. כמעט אין גני משחקים בשכונה. מאות ילדים משחקים ברחוב. אדוני השר, אני לא מגזים כאשר אני אומר שאם תרדו לרחוב הרב קוטלר ולרחוב עזריאל, תראו ילדים משחקים שם בכדור בכביש, תוך סיכון, בין המכוניות החולפות. אין להם מקום אחר. לאחרונה, אחרי סדרת כתבות בתקשורת החרדית ושורת שאילתות בכנסת, שגם אני שותף להן, בנו גן-משחקים ברחוב קהתי. זה היוצא מן הכלל המעיד על הכלל. מי שיבקר בתלמוד-תורה "אבני שלמה", שבו לומדים 370 ילדים, כולם תושבי השכונה, לא יאמין למראה עיניו. הכיתות שוכנות ברצף עלוב של פחונים ומבני אזבסט. ראש העיר ירושלים ניר ברקת ביקר בשכונה לפני כחודשיים, היה שם, ויצא חיוור. גם בית-הספר היסודי "בית יעקב", שבו לומדות 970 ילדות, משווע לעוד כיתות, וחלק מהתלמידות, כולל כיתות של חינוך מיוחד, לומדות בתנאים בלתי נסבלים. יודגש, רבותי חברי הכנסת, שהתנאים המחפירים הללו לא משליכים על הרמה הלימודית. חרף התנאים, מדובר במוסדות חינוך שקוצרים שבחים רבים. בתי-הכנסת הם אולי שיא העליבות במקום. בתי-מקדש מעט שוכנים בתנאים כל כך עלובים, עד שהדבר מהווה כתם על פרנסי העיר. מאות אנשים מתפללים מדי שבת בכל מיני מקומות ארעיים. בית-כנסת אחד, למשל, שוכן בחנות. בית-כנסת אחר שכן בחדר האוכל של בית-ספר. בכל מוצאי שבת הם צריכים לפנות את הספסלים והשולחנות כדי להכין אותם ליום הלימודים של מחרת. בתי-כנסת אחרים שוכנים בקרוונים דולפים, וחם בקיץ, וקר בחורף. גברתי היושבת בראש, רבותי חברי הכנסת, הבעיה של השכונה הולכת ומחריפה, שכן זו שכונה מבוקשת מאוד, בעיקר בשל מקומה ובשל אופיה. משפחות צעירות מתגוררות במחסנים ובחניונים. על-פי מדיניות העירייה ומשרד הפנים, נבנים כעת מגדלי ענק בכל המתחם שבקצה השכונה לכיוון גינות-סחרוב ורחוב כנפי-נשרים. התוצאה היא שבקרוב יצטרפו לשכונה מאות משפחות על אלפי ילדיהן. איפה הם ילמדו? היכן הם ישחקו? איפה הם יתפללו? האם מישהו חושב – כאשר מרחיבים שכונה, זה לא היה הדבר המינימלי שהרשות המקומית, משרדי הממשלה היו צריכים לתת עליו את הדעת? האם העירייה ומשרד הפנים מחייבים את יזמי המגדלים הללו להפריש שטחים לצורכי הציבור? האם באחוזים סבירים? האם מישהו עומד על כך ומוודא שאותן התחייבויות ימומשו בפועל? בהקשר זה אבקש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, לשתף אתכם בעובדה אחת מאוד תמוהה. לאחרונה אושר בוועדה המקומית של ירושלים מיזם שיהודים מארצות-הברית עומדים מאחוריו, ומתוך גישה נדיבה הם ניאותו להפריש אחוזים ניכרים מאוד לצורכי הכלל. בזכות המיזם הזה אמורים כלל תושבי השכונה לזכות בשתי גינות נוי גדולות ומבנה ציבור, מה שקרוי שטח חום. והנה זה פלא: דווקא התוכנית הזאת, שתושבי השכונה בירכו עליה והודו עליה, נתקעה בוועדה המחוזית, ובצעד שהוגדר כחסר תקדים הוחזרה לוועדה המקומית. ביררתי מדוע נעשה הצעד המאוד-חריג הזה, ונאמר לי שבית-ספר סמוך למיזם, השייך לזרם הדתי-לאומי, פעל בסיוע גורמים בעירייה כדי שהתוכנית תוחזר לוועדה המקומית כדי שיוחלט שם שהשטח החום יוקצה להם. הם טוענים כי כך הבטיח להם בשעתו ראש העיר לשעבר אהוד אולמרט. תושבי שכונת גבעת-שאול שמעו והתקשו להאמין. איך ייתכן, הם שואלים בכאב ובזעם, לגזול מהשכונה את השטח שיכול לתת מענה חלקי על המצוקה החריפה של השכונה? בשיחה עמי הם העלו טענות קשות מאוד על אפלייתם לרעה משיקולים מאוד לא ברורים. מדובר בשכונה חרדית שכבר אין בה כמעט שטחי ציבור. לדבריהם, יש שטח בלב השכונה, ברחוב קהתי, ולפי כל מבחן היה צריך להקים שם בית-ספר לילדי השכונה ובית-כנסת לתושבי השכונה, ומסתבר שיש כוונה לבנות שם בית-ספר לילדים מהזרם הדתי-לאומי שכלל אינם תושבי השכונה. תנסו רק לתאר לעצמכם, חברי חברי הכנסת, את הזעם הגדול של תושבי גבעת-שאול, כאשר בית-ספר כמעט ריק, והולך ומתרוקן, ואין בו תלמידים, ודווקא הם הולכים לקבל את ההיתר להתרחב. לאחרונה התפנה בית-ספר מתלמידיו, בית-הספר "מימון". בגבעת-שאול האמינו שהתלמוד-תורה יזכה במבנה שהתרוקן, או אולי הוא יהפוך לבית-כנסת. אבל הציבור הדתי-לאומי קבע עובדה ופלש למבנה הנ"ל. תושבי השכונה מביטים ואינם מאמינים: על המבנה של בית-ספר "מימון" השתלטו; על השטח שברחוב קהתי הם רוצים להקים את בית-הספר "נועם", וכעת הם נאבקים גם על השטח החום של המיזם הנבנה. האם אין גבול לתעוזה? הם שואלים. כמה אפשר לקפח את השכונה? הם מתבטאים בעדינות ונמנעים מלהשמיע דברים בוטים. אין עינם צרה חלילה בתושבי קריית-משה, אבל הם שואלים: האם אין גבול לגישת "כולה שלי"? לא די, הם שואלים, שהמתנ"ס השכונתי משרת רק את תושבי קריית-משה, שהם ממשיכים בשיטת הסלאמי לגזול, כלשונם, את כל נכסי השכונה החרדית? יודגש, אגב, שגבעת-שאול היא מאה אחוז חרדית, וגם שכונת קריית-משה ברובה חרדית. זה בדיוק הנושא שכולם כואבים אותו – דווקא בגלל האופי של השכונה הסבל של השכונה גדול ורב. ייתכן שהבעיה נעוצה גם בעובדה שלשכונה אין נציגות ראויה שתשמיע את זעקתה. מחברי העירייה אין אחד שמתגורר בשכונה. ייתכן שזה משליך על התעלמות העירייה מצורכי השכונה, וחבל שהדברים כך, אבל גם זו רעה חולה, שכן לא ייתכן שאלפי תושבים יהיו תלויים בשאלה אם יש להם נציג בעירייה. העירייה על כל נציגיה לא מחויבת להעניק שירות לכלל התושבים, ללא כל הבדל? ובוודאי ראש העיר, שמתעלם בצורה כל כך בוטה משכונה שלמה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: לאחר שימונה לו סגן מש"ס הוא לא יוכל להתעלם. דוד אזולאי (ש"ס): אני כרגע מציין עובדות. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אחרי שהחוק הזה יעבור, אין סיכוי שראש העיר – – – דוד אזולאי (ש"ס): יש לנו היום נציגים של התנועה במקום הזה, אבל זאת שכונה שחבר מועצה וסגן ראש עיר לא יכולים להרים בה פרויקט. אם העירייה לא לוקחת את השכונה הזאת כפרויקט – להרים אותו ולתקן את כל הליקויים – אף אחד לא יכול לעשות את זה. לא מדובר פה על שכונה פינתית, שאין בה תושבים. מדובר על שכונה מאוד מרכזית, שרוב רובה תושבים חרדים, והם סובלים מקיפוח. זה לא קיפוח שנוצר בשנה אחת או בשנתיים. אני לא בא כאן בהאשמות דווקא כלפי ניר ברקת. יש פתרונות, רק צריך לתת אותם, לאפשר אותם. איתן כבל (העבודה): משרד הפנים צריך להתערב. דוד אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת בראש, הבאתי את זעקתם של תושבי השכונה, שכואבים את הדבר הזה, ואני קיבלתי על עצמי להיות להם לפה במקום הזה, מתוך תקווה שאולי מישהו ירים את הכפפה ויגיד: שכונת גבעת-שאול היא שכונה מרכזית שגרים בה תושבים הגונים וישרים שמשלמים ארנונה, ומגיע להם המינימום של שירותי חינוך ושירותי קהילה. תודה רבה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אני מודה לך, אדוני, על ההצעה החשובה הזאת לסדר-היום. עם זאת, אני חושבת שכעת, עם המעורבות הגדולה יותר של סגן ראש עיר, תהיה התקדמות בעניין הזה. אני כמעט סומכת ידי בעניין. שר הפנים, בבקשה. שר הפנים אליהו ישי: גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני מצטער לשמוע את הדברים הקשים האלה. אגב, אני חושב שהדברים שנאמרים הם צודקים. כמה שהם קשים, הם נכונים וצודקים, כי אני עובר הרבה בשכונה ורואה את המצוקה שם. פנינו אל עיריית ירושלים ועדיין לא קיבלנו תשובות מספקות. אגב, זה לא קשור לשאלה אם יש חבר מועצה שגר בשכונה או לא. חבר המועצה וסגני ראש מועצה או עיר לא תמיד יכולים לעשות הכול, כי הרבה מאוד תלוי בסופו של דבר בראש העיר. יהיה עוד סגן או לא יהיה עוד סגן – במסגרת ההסכמים וההבנות, כפי שזה עבר פה בקריאה טרומית – זה לא יפתור את הבעיה. אני מציע לקיים דיון מאוד מעמיק ולזמן את כל הגורמים בעירייה, לבחון את זה בוועדת הפנים של הכנסת, שאתה, אדוני, היושב-ראש שלה. אשמח לקבל את ההצעות וההערות וההמלצות, כי בהחלט, לגבי הקצאות קרקע, שההקצאות נעשות באופן לא שוויוני או לא צודק, במה שקשור למשרד הפנים או לחתימה ואישור של משרד הפנים – הם לא יינתנו במקומות שהצדק לא קיים. אבל עד להחלטה של משרד הפנים, במסגרת הסמכויות, מה שהוא מוסמך, מה שיש לו סמכות לעשות, אני מציע להביא את זה לוועדת הפנים של הכנסת, לקיים דיון מעמיק. אני מקווה שזה יהיה בקרוב, ואשמח לקבל המלצות מפורטות, או לפחות דרכי פתרון, יחד עם ראש העירייה. אם לא, אם יש סמכות למשרד הפנים להתערב, אחרי הבירור הסופי נשמח להפעיל את הסמכות שלנו, איפה שיש. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: תודה רבה, אדוני השר. לפיכך, אדוני המציע, אני מניחה שאין לך התנגדות להעביר את זה לדיון אצלך בוועדה. דוד אזולאי (ש"ס): גם שר הפנים, גם חבר סיעתי. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: אז בכלל. אני מניחה שגם לא תהיה התנגדות בבית הזה. אני רוצה לעבור להצבעה. איתן כבל (העבודה): אני רוצה להציע להעביר את זה לדיון בסיעת ש"ס. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: על-פי התקנון, יכולים להעביר רק לאחת הוועדות או למליאה, או להסיר. משה גפני (יהדות התורה): מה השר הציע? היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: השר ביקש להעביר את זה לדיון בוועדת הפנים. שר הפנים אליהו ישי: אפשר גם שם וגם שם. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: זה לא פוטר אתכם, סיעת ש"ס, מדיון מעמיק וממצה בעניין, אין לי ספק. לצערי, דיון בתוך הסיעה לא יכול להיות החלטת כנסת, אלא רק דיון בוועדת הפנים. לפיכך, כדאי לך להצביע, אדוני השר. הצבעה מס' 18 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 8 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר רוחמה אברהם-בלילא: ובכן, חברי חברי הכנסת, חבר הכנסת דוד אזולאי, אני שמחה להודיעך שהכנסת החליטה ברוב של שמונה קולות, ללא מתנגדים וללא נמנעים, להעביר את הצעתך החשובה לדיון בוועדת הפנים של הכנסת. אני מודה לך.