קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום ניסיון פיגוע על-ידי מכונית תופת בחיפה היו"ר מיכאל איתן: אנחנו עוברים לנושא הבא: ניסיון פיגוע על-ידי מכונית תופת בחיפה – הצעות לסדר-היום מס' 182, 192, 197, 198, 200, 203 ו-208. אני לא רואה את חבר הכנסת דוד אזולאי, שהוא ראשון המציעים. אנחנו נצטרך לוותר על הצעתו. השני הוא חבר הכנסת אופיר אקוניס, שכן נמצא כאן. בבקשה. אופיר אקוניס (הליכוד): אדוני היושב-ראש, השר לביטחון פנים, אני חושב שזאת הזדמנות להודות לך, מכיוון שאני ראשון הדוברים לאחר סקירתך, על הסקירה המאוד מקיפה שלך, ולנצל את ההזדמנות לברך את המשטרה, שאתה למעשה עומד בראשה כשר שאחראי, גם על ההתנהלות שלה בשבת, בירושלים המזרחית, גם על פעילותה אתמול באום-אל-פחם. אני חושב שהמשטרה הוכיחה נחישות רבה בשבוע האחרון, ואני חושב שיש לציין זאת, ואת השוטרים, כמובן, לציין לשבח את פעולתם. עפו אגבאריה (חד"ש): "שמשון דער גיבר". אופיר אקוניס (הליכוד): "שמשון דער גיבר" אמרת? אתה יודע יידיש? איזה יופי. נהדר. אדוני היושב-ראש, מחר נציין 30 שנה לשלום עם מצרים – 26 במרס 1979, מחר 30 שנה. זה שלום אסטרטגי, וכך גם השלום עם ירדן. לא בכדי, אדוני היושב-ראש, אני מזכיר את ההסכם שעליו חתמו מנחם בגין ואנואר סאדאת, עליהם השלום, כי אני שואל את עצמי מדוע לא הגענו לשלום עם הפלסטינים. כנראה, כמו שאמר שר החוץ לשעבר מטעם מפלגת העבודה אבא אבן, עליו השלום – אני מנצל את ההזדמנות לברך את מפלגת העבודה על כניסתה הצפויה לקואליציה – אבא אבן אמר מטעם מפלגת העבודה, תראו מה הוא אמר, חברי חברי הכנסת: הפלסטינים לא החמיצו הזדמנות להחמיץ הזדמנות. פעם אחר פעם הם דוחים את ידנו המושטת, במקום לקדם בקריאה אמיצה דוגמת קריאתו של סאדאת No More War, לא עוד מלחמה. הם מגיבים תמיד באלימות ובטרור. תמיד. זאת היתה תגובתם מתחילת ימיה של הציונות. מאה שנה הם מגיבים באלימות. חובת ההוכחה עוברת כעת לצד הפלסטיני. לפני שישראל תודיע על צעדים כלשהם כלפי הפלסטינים, וזה גם בהסכמים הקואליציוניים, עליהם לנקוט שורה של צעדים אמיצים, להראות לעולם כולו שהם רוצים בשלום אמיתי עם ישראל. הכרעת הטרור היא בכל סעיף ראשון של כל הסכם מדיני שנחתם עם הפלסטינים בשנים האחרונות. אבל, לצערי, דברים לא קורים. 40 ק"ג חומר נפץ הוכנסו לתוך המכונית שהגיעה למתחם הומה אדם, מתחם הומה אדם. אני מרשה לעצמי, חברי, להמר, שבמתחם ההומה אדם בחיפה היו גם יהודים וגם ערבים. מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל): אנחנו מבקרים שם. אופיר אקוניס (הליכוד): גם אתה מבקר שם, גם אני מבקר שם, כולנו מבקרים שם. הטרור לא מבחין בין יהודים לערבים, כמו שהרקטות של "חיזבאללה" לא הבדילו בין יהודים לערבים. עפו אגבאריה (חד"ש): גם הפצצות לא הבחינו בעזה. אופיר אקוניס (הליכוד): הפצצות בעזה הן פעולה ברורה, אם אנחנו מתייחסים עכשיו לפעולה בעזה, פעולה מובהקת של הגנה עצמית. שני דברים, אדוני היושב-ראש, הצילו את המבלים בקניון: נס וכוחות המשטרה. אני רוצה לנצל את ההזדמנות להודות באופן כללי לכל כוחות הביטחון, שעושים יומם ולילה, 24 שעות ביממה, 365 יום בשנה, כדי לסכל איומים, מעשים שהם בלתי נתפסים, בלתי אנושיים. 40 ק"ג – אני קורא עכשיו מה שאמר רס"ב יוסי מלכה. הוא אמר: אפשר להשוות את נזק המטען – אתם יודעים? קראתם את זה? – ל-15 מחבלים מתאבדים שמתפוצצים בו-זמנית בנקודה אחת. בדרך הטרור לא תשיגו שום דבר, נהפוך הוא. טרור ייתקל בתגובה חריפה מאוד, והפלסטינים יודעים זאת. כשיד הברזל שלנו מופעלת, עם ישראל מתאחד, מתאחד, והיד הזאת תרד עליהם בעוצמה, אם צריך. אני לא הייתי רוצה, כבוד השר, להיכנס מעל הבמה הזאת להיבטים המבצעיים של פעולות סיכול על המבצעים ושולחיהם, ואני מבין שיש צו איסור פרסום על האירוע שהיה במוצאי שבת. הייתי מציע להעביר את הדיון הזה, שהתחלנו בו פה, בנושא הסימנים להתגברות הטרור, לוועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר מיכאל איתן: תודה רבה, חבר הכנסת אקוניס. הדובר הבא הוא חבר הכנסת אריה אלדד, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אריה אלדד (האיחוד הלאומי): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, הפיגוע בחיפה היה באמת פיגוע חריג מבחינת כמויות חומר הנפץ, ויכול להיות שגם מבחינת הארגון העומד מאחוריו. הוא לא מאפיין, בוודאי, ארגון חובבני עלום שם של "חופשיי הגליל". גם אם הוא בא מה"חיזבאללה", במסגרת ניסיון לנקום על עימאד מורנייה וגם אם הוא בא מאנשי ה"פתח" או ה"חמאס", עומדת כאן למבחן שאלה גדולה בנושא ההרתעה. ישראל השתבחה לא פעם בכך שהיא מצליחה להרתיע את ארגוני הטרור הללו. השתבחנו בהרתעה כאחד מהישגי מלחמת לבנון. אמרנו שהצלחנו להרתיע את ה"חיזבאללה". זה שהוא צבר פי-ארבעה או פי-חמישה טילים יותר ממה שהיו לו בתחילת מלחמת לבנון, כנראה לא נחשב. זה שהוא עדיין מנסה לשלוח ידו בפיגועים בחוץ-לארץ ובארץ, כנראה לא נחשב. עדיין מפטפטים ואומרים: אנחנו הרתענו את ה"חיזבאללה". בין הישגי "עופרת יצוקה" השתבחה הממשלה בכך שהרתענו את ה"חמאס". הירי מרצועת-עזה נמשך, ואינני יודע אם מעבר למכבסת מלים אפשר להרתיע ארגון טרור. אני יודע שאפשר להרוג מחבלים. אני יודע שאפשר, למשל, אדוני השר, לא להעביר להם משאיות עם 100 מיליון שקל ב"ברינקס", כדי לממן את הטרור בעזה באישור המדינה. אני יודע שאפשר, למשל, לא לתת לאסירי ארגוני הטרור תארים אקדמיים או ביקורי משפחות בשעה שביקורים כאלה ודאי נשללים מגלעד שליט. אפשר, למשל, לא להחזיר 300 כלי-נשק לרשות הפלסטינית, כלי-נשק שהוחרמו במהלך "חומת מגן". אפשר לא לשחרר רוצחים, אפילו רק לא 325 רוצחים בעסקאות שונות. אפשר לעשות כל מיני דברים, אבל כנראה אי-אפשר להרתיע ארגון טרור. אפשר להילחם בטרור עד חורמה. אפשר להרתיע מדינות וממשלות שנותנות לארגוני טרור מחסה, מימון, אימון, חימוש – סוריה, אירן, אפילו מצרים, שמאפשרת בעצימת עיניים כזאת או אחרת המשך הברחות נשק מסיביות לרצועה. אפשר אולי להרתיע מדינות וממשלות. ארגון טרור כנראה אי-אפשר להרתיע. יכול להיות שבמקום פטפוטים על הרתעת ארגוני הטרור אפשר להסיק מסקנה שבארגון טרור נלחמים, לא מרתיעים אותו. תודה. היו"ר מיכאל איתן: תודה רבה. חבר הכנסת אופיר פינס-פז, ואחריו – חבר הכנסת יואל חסון. אופיר פינס-פז (העבודה): אדוני היושב-ראש, אדוני השר, עשינו לעצמנו נוהג, ואני מקווה שנצליח להיגמל ממנו, שאנחנו נפגשים שבוע אחר שבוע בהצעות דחופות לסדר-היום על פיגועים. אני מאוד מקווה שהדבר הזה לא יימשך. יש תחושה של עליית מדרגה בתחום הפיגועים, ואני לא יודע אם זה כתוצאה מזה שלא הגענו ל"תהדיה". אני לא יודע אם זה כתוצאה מזה שעסקת שליט לא יצאה לפועל. אני לא יודע אם זה כתוצאה מדברים אחרים, אבל אני מציע להביא את הדבר הזה בחשבון. אמרו לפני שנמנע פיגוע גם כתוצאה מנס וגם כתוצאה מאומץ לב, באמת מדהים ומעורר השתאות, של חבלני משטרה, וזו גם ההזדמנות לומר מלה בשבחם: אלה אנשים שמסכנים את חייהם כל ימות השנה, נמצאים במצבים מאוד קשים ועושים באמת מלאכת גבורה, שאין מלים לתאר אותה. אבל, אנחנו צריכים, כמובן, לעשות הכול כדי למנוע את הניסיון הבא. אני חושב שכולנו מסתובבים פה ושם בקניונים, אדוני היושב-ראש. התחושה היא שבאמת הבדיקה די שטחית. התחושה היא שהבדיקה בקניונים היא שטחית, חפיפניקית, סוג של הרתעה אבל לא באמת בדיקה יסודית. צריכים לדבר על המאבטחים, צריכים לדבר על שיטת האבטחה. זה דבר שאני משער שגורמי הביטחון, ודאי משטרת ישראל, יביאו בחשבון. הדבר הנוסף שלדעתי צריך לדבר עליו, מעבר לסידורי הביטחון, הוא באמת השאלה אם ממשלת ישראל החדשה – שתאושר, אני מניח, בכנסת בשבוע הבא – באמת תשדר מסר כלשהו חוץ מאשר ייאוש כלפי הגורמים מסביב. אתמול ראיתי אפילו את ההסכם שנחתם – ראיתי היום על שולחן הכנסת את ההסכם שנחתם בין הליכוד לעבודה. אני עצמי לא מצליח להבין. מדובר על ניסיון להגיע להסדר אזורי, ניסיון להגיע לשלום עם שכנינו. אני לא רואה פלסטינים, אני לא רואה ניסיון לחתור להסדר מול הפלסטינים – לא בהסכם הזה, לא בהסכמים עם ש"ס וישראל ביתנו ולא בקווי היסוד. גם הנוסחה של שתי מדינות לשני עמים לא מקובלת על הממשלה. אני לא רואה לאן זה מוביל. בטרור צריך להילחם כל ימות השנה, אבל לצד המלחמה בטרור גם צריך להראות – צריכה להיות גם תקווה. צריכים לשדר מסר למתונים, לאלה שרוצים לחיות בשלום, שיש דרך להגיע להסדר, ואסור שהייאוש הוא יהיה זה שיכוון את המדיניות. בשולי הדברים, אני מוכרח לומר, לגבי הפיגוע הזה, בלי להיות מומחה גדול למניעת פיגועים: אדוני השר, בוודאי יש לך רקורד גדול מאוד בעניין הזה. אני חושב שבלי להיות מומחה אפשר לראות שפיגוע מהסוג הזה לא היה אפשר להוציא לפועל בלי שיתוף פעולה מתוך ישראל. אני מניח שגם בעניין הזה מי שיש לו תשובות שיוכל למסור אותן למליאה, אני מניח שהוא ימסור. היו"ר מיכאל איתן: תודה; אני מאוד מודה לך. חבר הכנסת יואל חסון, בבקשה. יואל חסון (קדימה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אדוני השר, אין ספק, לדעתי, שארגוני הטרור מנסים לייצר סדר-יום חדש במזרח התיכון, סדר-יום חדש בעיקר במדינה, וגם אולי להשפיע על הממשלה החדשה שתושבע בשבוע הבא. ראינו כאן ניסיון לבצע פעולת טרור קשה וקטלנית, שאם, חס ושלום, היתה יוצאת לפועל, המשמעויות שלה לגבי חיי אדם היו קריטיות, ובוודאי גם היו משפיעות על המדיניות ועל ההתנהלות שלנו במערכת היחסים בינינו לבין הפלסטינים. התברר גם והתגלה שכנראה המכונית שבה היה המטען היתה שייכת לתושב ירושלים. ראינו את זה בפיגועי הטרקטורים וגם בפיגועים אחרים, שכנראה יותר ויותר – נחכה, כמובן, לתוצאות בדיקת המשטרה וגורמי הביטחון והמודיעין – כמו שנאמר כאן קודם, גורמים פנימיים, אזרחי המדינה או תושבי המדינה, נותנים יד ומסייעים ומשתפים פעולה בביצוע פיגועי טרור. אני מאמין שפיגועי הטרור, פעילות הטרור בוודאי לא משרתת – ועד היום זה הוכח – וגם לא שירתה את האינטרס הפלסטיני. היא פוגעת באינטרס הפלסטיני, היא פוגעת בסיכוי האמיתי להשיג כאן הסדר שלום ולחיות כאן ביחד בפתרון של שתי מדינות שחיות זו לצד זו בשלום, ויוצרת בסופו של דבר יותר קיצוניות, יותר עוינות, מקשיחה עמדות, יוצרת הסתגרות של שני הצדדים. למעשה, היא יוצרת, כמו שנאמר, חוסר תקווה וחוסר יכולת של המנהיגים לשאוף ולהגיע לשלום. כמובן, צריך לזכור גם את הפיגוע שקרה בבקעת-הירדן, שגם – עוד פעם, בכל הפיגועים, ואני אומר את זה, כמובן, בלי ביסוס ובלי ידע, נראה שמעורבים אנשים שחיים בתוך גבולות המדינה, וחלק, כנראה, באזור ירושלים ובאזורים אחרים. נראה שהטרור לא פסק. נראה שהטרור מנסה כל הזמן להשפיע, כמו שאמרתי, על סדר-היום. הוא עושה את זה בכל הזדמנות שניתנת ובכל פתח שניתן לו או שהוא יכול להיכנס בתוכו. תודה לאל, הגדר ואמצעים אחרים, וגם עבודת המודיעין ועבודות של כוחות הביטחון, מצליחים לסכל ניסיונות פיגוע, אבל הניסיונות קיימים. הניסיונות קיימים, ומנסים בכל דרך לשנות פה את המאזן ולהביא למצב – נראה לפעמים שיש כאן שקט ביטחוני; כמובן, מי שכמונו רגילים לפיגועי טרור קצת יותר תכופים, אז כשיש פיגוע אחת לכמה זמן נראה שיש שקט ביטחוני. זה לא אמיתי. מנצלים פה כל אפשרות לעשות פיגוע טרור, וזה בעיקר מנוהל ומכוון על-ידי כאלה שמבקשים למנוע כל תקווה וכל יכולת להסדר מדיני וכל יכולת להתקדמות בתחום המדיני. אדוני השר, ברשותך, הערה נוספת. משטרת ישראל, בתרגיל שעשתה, הצליחה להכניס, כפי שהבנתי, שלושה מטעני-דמה לקניונים באזור חיפה מייד אחרי האירוע. היו גם ניסיונות אחרים, שבהם לא הצליחו להכניס את אותם מטענים. נראה לי שממשלת ישראל, וכנראה זאת תהיה הממשלה הבאה, תצטרך להנחות את גורמי הביטחון לקבוע אולי כללים אחרים לאבטחת הקניונים. אנחנו נכנסים לקניון, תא המטען יכול להיות מלא בדברים, פותחים וסוגרים וממשיכים הלאה. אתה לא יודע מה נכנס. פה זה היה בחניון פתוח; אני לא יודע איך באמת היה משפיע אותו פיצוץ אם חס וחלילה הוא היה קורה, אבל רוב החניונים של הקניונים הם חניונים מקורים, והם חניונים שלמעשה הם מתחת לכל פני מתחם החנויות. כולם יכולים לדמיין מה יקרה אם חס ושלום מכונית תופת תתפוצץ בחניון מקורה כזה. המשמעות תהיה הרסנית. ולכן, לדעתי, צריך לבחון את כל נושא אבטחת הקניונים, המקומות הגדולים האלה, אולמות, כל דבר שיש בו חניון גדול ויש בו התקהלות גדולה של אנשים. הייתי מבקש גם, כשהשר יעלה לענות על ההצעה לסדר-היום, לדעת מהמידע שהוא יודע, אם יש לנו מידע, אם אנחנו על סף התגברות של פעולות הטרור, או התגברות האיומים, או אולי אנחנו על סף של גל טרור חדש. גם בעניין הזה הייתי שמח לקבל התייחסות. תודה רבה. היו"ר מיכאל איתן: תודה רבה. המציע הבא, חבר הכנסת זבולון אורלב, בבקשה. אחריו – חבר הכנסת משה גפני. זבולון אורלב (הבית היהודי): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, ניסיון הפיגוע הוא ודאי ניסיון חמור, אבל דומני שאין מדובר בנקודה בעייתית, כי לאחרונה גברו מאוד הניסיונות וההצלחות, לצערנו, של פעולות הטרור. השאלה היא למה. למה? היינו עד היום בגרף ירידה, ולפתע בשבועות האחרונים יש עלייה במספר ניסיונות הפיגוע, וגם, לצערנו, במספר ההצלחות. אני חושב שהתשובה על כך די ברורה. זה מעיד על – כפי שזה נתפס בצד הפלסטיני – חולשה ורפיון במאבק נגד הטרור. אלה לא, חס וחלילה, חולשה ורפיון בקרב הגורמים המבצעיים או הגורמים המקצועיים, בצה"ל בשב"כ, במשטרה וביתר זרועות הביטחון, אלא בדרג המדיני. כשראש הממשלה ושרת החוץ מכריזים אחרי "עופרת יצוקה" שאם וכאשר ימשיך ה"חמאס" לירות טילים על מדינת ישראל תהיה תגובה חריפה, והנה נופלים עשרות טילים ואין תגובה – השידור לארגוני טרור כמו "חמאס", כמו "חיזבאללה", כמו ארגונים ג'יהאדיים נוספים, הוא של חולשה ורפיון. אדוני השר יכול להעיד יותר מכולנו שהסוגיה הזו של טרור תלויה הרבה באווירה פסיכולוגית. כשיש תחושה שיש רפיון וחולשה מצד הדרג המדיני וכשיש תחושה שעכשיו זה הזמן הנכון לבצע, אז פתאום אנחנו גם שומעים שאין התרעות, ככה לפחות העידו אנשי המשטרה על הפיגועים האלה, גם במקרה של הבקעה וגם במקרה של הקניון בחיפה. לכן אני חושב שמי שצריך לעשות חשבון נפש הוא הממשלה. אין לי טענות לממשלה היוצאת, היא יוצאת, ואולי גם לחילופי המשמרות כאן יש השפעה. אבל זהו מסר מאוד ברור לממשלה החדשה, שהיא צריכה לפתוח פרק חדש לחלוטין בכל ההתייחסות הזו להכרעת הטרור. הכרעת הטרור לא יכולה להישאר התחייבות קואליציונית בהסכמים קואליציוניים. היא צריכה לבוא הלכה למעשה. אם ממשלה אומרת שלא יהיו "קסאמים", טילים, על מדינת ישראל, ואם כן, תהיה תגובה א', ב', ג' – ומצדי אפשר לומר אותה מראש, ומצדי אפשר להודות היום שהיתה טעות גדולה לסיים את "עופרת יצוקה" כפי שהמבצע הזה הסתיים – הממשלה הזו מחויבת לומר, ומוטב, אגב, אם היא לא שוקלת לבצע את מה שהיא מאיימת, שלא תאיים, כי איום ואי-קיום הם הדבר הגרוע ביותר. לכן, חובת ההוכחה היא על הממשלה החדשה. עוד דבר אחד: אני יודע שנעשו הרבה מחקרים לגבי ענישה כזאת או אחרת שהיא מרתיעה, למשל הרס בתים, גירוש. אני לא עוסק כרגע בהיבטים המשפטיים של המהלך הזה, זה דיון בפני עצמו. כאיש שעוסק בחינוך, וקצת מבין, מעט, באינטראקציה בין בני-אדם, אני סבור שאנחנו שוגים לחלוטין כשאנחנו מונעים מעצמנו להשתמש בשני האמצעים האלה, גם של גירוש וגם של הרס בתים של אשמים ושל הסביבה התומכת בהם. אין לנו ברירה. אם חפצי חיים אנחנו, צריך לנקוט את אותה ענישה שהיא מרתיעה. עונש מוות לא מרתיע, כי הרי יש מתאבדים, אבל יש דברים אחרים שלדעתי הם מרתיעים. עובדה שניסו להרוס פה בירושלים את הבתים של המחבלים שפגעו בירושלים – גם בישיבת "מרכז הרב", גם בפיגועי הטרקטור, והמשפחות וגורמים אחרים נזעקו לבג"ץ. פתאום הבג"ץ הוא המושיע. זה אולי אחד הסימנים הטובים שיש משקל גדול לענישה. אז אני אומר במסר לממשלה החדשה: גם הרתעה ופעולה מעשית, וגם בחינה מחדש של כל הענישה. אני מאוד מקווה שהממשלה החדשה לא תאכזב אותנו בנושאים האלה. תודה רבה. היו"ר מיכאל איתן: תודה רבה. אחרון המציעים הוא חבר הכנסת משה גפני. משה גפני (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אדוני השר, ראשית, אני רוצה לברך אותך על יום העבודה הארוך שלך היום ועל תפקידך. אני יכול לומר שהיית שר טוב לביטחון פנים – התקופה שלך, מבחינת המשרד, בנסיבות המיוחדות והקשות שמדינת ישראל מצויה בהן. יכולות להיות טענות כאלה ואחרות, אבל אני מודה לך על תפקודך כשר לביטחון פנים, זה היה תפקוד מעולה. אדוני היושב-ראש, ראשית, אני מבקש בתחילת דברי להודות לקדוש-ברוך-הוא על מה שהיה בחיפה. אם ה' לא ישמור עיר, שווא שקד שומר. נכנס רכב עם מטעני חבלה שמשקלם הכולל 40 ק"ג, וכולם יודעים מה המשמעות, והצליח לעבור את הבידוק, שכנראה גם לא היה בחניון החיצוני. אם, חס וחלילה, הוא היה מתפוצץ, הנזק לנפש היה רב מאוד והיה יכול לעשות פה מציאות מאוד קשה. הקדוש-ברוך-הוא שמר עלינו. אני רוצה להודות על כך. שווא שקד שומר, אבל השומר צריך לעשות את עבודתו. אני חושב שבעקבות האירוע הזה – ואני חושב שהוא חסר תקדים מבחינת הפוטנציאל של מה שהיה עלול לקרות – המשטרה צריכה לבדוק את הנהלים שלה שוב; המשטרה, כוחות הביטחון. האם אפשר במקומות הומי אדם כמו הקניונים – כפי שאכן אירע ופורסם בעיתונות, שהמשטרה, חבלני המשטרה, העבירו שלושה רכבים עם מטעני-דמה, והם הצליחו להיכנס פנימה. משמעות העניין היא שצריך לבדוק מחדש את הנהלים. צריך לרענן אותם. זה דבר שאני סבור שצריך לעשות. אני רוצה לומר ולפנות מכאן למנהיגים, גם של מדינות ערב וגם למנהיגים הערבים בישראל, המנהיגים המתונים: ישראל היא מדינה שוחרת שלום. העם היהודי בכלל הוא עם שרוצה לחיות בשלום. התורה שלנו היא תורת חיים. קדושת החיים, בעם היהודי היא הערך הנעלה ביותר. על קדושת החיים, על ספק של קדושת החיים אפילו, אנחנו מחללים את היום הקדוש לנו, את יום הכיפורים. אנחנו מנסים באמת עכשיו. אנחנו מדברים על 30 שנה להסכם השלום עם מצרים, אנחנו מדברים על הסכם השלום עם ירדן. כל ממשלה בישראל שאני מכיר רצתה, רוצה ותרצה להגיע להסדר עם הערבים ועם העם הפלסטיני שחי פה, שחי באזור הזה, שחי ביהודה ושומרון ובעזה. אנחנו לא רוצים לפתוח בשום מלחמה. אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו נצטרך להיכנס לעזה ולהילחם שם. אין לנו שום עניין, לא טקטי ולא אסטרטגי. אנחנו רוצים שלא יירו "קסאמים", שלא יירו טילים על דרום הארץ. יש אנשים אצלכם שפשוט לא מעוניינים שזה מה שיהיה. הכנסת המטען הזה של 40 ק"ג לקניון במוצאי שבת, המשמעות שלה מאוד ברורה: להרוג חפים מפשע, יהודים, ערבים, מבוגרים, תינוקות, נשים, גברים, ללא הבחנה, כדי לא לאפשר שמדינת ישראל, ממשלת ישראל, גם הממשלה הנוכחית וגם הממשלה שאמורה להתמנות – שהיא תעצור בהליך המדיני. עושים בזה נזק. מן הראוי היה שתקום המנהיגות המתונה של העם הערבי, של העם הפלסטיני, שתקום מנהיגות ותאמר: די. הלנצח תאכל חרב? הרי כולם סובלים מזה. סובל מזה העם היהודי שחי כאן וסובל מזה העם הערבי. כולם סובלים מזה. צריכה לקום מנהיגות אמיצה, כמו שהיה סאדאת, צריכה לקום מנהיגות אמיצה שתאמר: די לטרור, די למלחמות האלה. מה רוצים להשיג, בסופו של דבר? עוד שפך דם של חפים מפשע? עוד הרג מיותר שאין מאחוריו שום תועלת? צריכה לקום, כמו שבעם היהודי עושים את זה – ולא היתה ממשלה אחת שאני מכיר שלא אמרה שידנו מושטת לשלום. יש ממשלה שהיא יותר ימנית, ממשלה שהיא יותר שמאלנית, אבל מדובר בכל הממשלות. המנהיג הגדול ביותר של הימין, מנחם בגין, עשה את השלום עם סאדאת. האם אין עוד סאדאת במנהיגות הערבית? האם אין כאלה יותר? האם יש אומץ לקום ולהגיד: די להרג של חפים מפשע? תודה רבה. היו"ר מיכאל איתן: אני מודה לך. אני מזמין את כבוד השר להשיב למציעים. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חברי הכנסת המציעים, במוצאי שבת, 21 במרס, בערך בשעה 20:45, דיווח אחראי משמרת האבטחה בקניון "לב המפרץ" למרכז השליטה המבצעי של משטרת ישראל במחוז הצפון על פיצוץ שאירע ברכב שחנה בחנייה שמחוץ לקניון, בחניון הפתוח. למקום הוזעקו ניידות משטרה, והצירים נסגרו. בהנחיית החבלן פונה הקניון הן ממבקריו והן מעובדיו. כל הכניסות והיציאות של הקניון נסגרו. הוחל בסריקות ובבדיקות של כל כלי הרכב שחנו בחניון וגם בחניונים סמוכים במטרה לבדוק שמא יש רכבים חשודים נוספים. בהמשך, נוכח הערכת הסכנה, פונו גם אנשים מצדו השני של הכביש הראשי. בסופו של דבר הרכב שבו אירע הפיצוץ נבדק על-ידי חבלן, ובתא המטען נמצא תיק גדול ופתוח ובתוכו מה שהוגדר בשלב הראשון "חומר לבן" – מוליכים חשמליים ואמצעי הפעלה שלא הותירו ספק בלב החבלן שמדובר ברכב תופת. בסך הכול השתתפו בנטרול המכונית הזאת 11 חבלנים ועוד שלושה מתנדבי חבלה, מעבדות חבלה וכוחות נוספים. באמת, כל מי שמבין את המשמעות של לעסוק בכמות כזאת של חומרי נפץ – בל נטעה, המיגון שעוטים עליהם החבלנים הוא לא מיגון נגד כמות חומר הנפץ שהיתה שם. הוא נגד דברים אחרים. לו, חס וחלילה, היתה קורית שם תקלה בתפעול, לא היה לחבלנים שם שום סיכוי. באמת, זה השלב שבו חבלן או חבלנים פשוט מסכנים את חייהם – לא כפראזה אלא כעבודה אמיתית, שנמשכה שעות רבות, מ-21:00, בלילה, עד 02:00, לפנות בוקר. היו"ר מיכאל איתן: בהזדמנות הזאת, תרשה לי קריאת ביניים. קודם, העבירו ביקורת על השומרים והבודקים הביטחוניים. אנחנו יודעים שגם בודקים ביטחוניים – היו כאלה שעמדו וחסמו בגופם פיגועים וצמצמו את מספר הפגיעות. זה צריך להיאמר בכפוף לדברים שהושמעו כאן בעניין החפיפניקיות של העבודה. אתה טרחת להזכיר את אומץ הלב ואת ההקרבה של החבלנים. בהזדמנות הזאת, אני בהחלט רוצה לכרוך גם את אלה שעומדים על המשמר ומבצעים את עבודתם כבודקים, שהם בדרך כלל אנשים פחות מיומנים ועם עבר אולי פחות עשיר בנושאים מלחמתיים. הם עושים את העבודה. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: כן. אדוני היושב-ראש, החניון המדובר הוא חניון פתוח ללא מאבטחים. המאבטחים נמצאים בכניסות לחניונים המקורים בתוך קניון "לב המפרץ". לצערי, מצלמות האבטחה שישנן שם לא פעלו בגלל עבודות שמבוצעות בקניון, ולכן אין ברשותנו תיעוד של הרכב שהגיע אל תוך החניון. שאר פרטי החקירה נמצאים כמובן תחת צו איסור פרסום. אני חושב שכולנו מבינים שפיגוע כזה, שמבחינת מבצעיו כמעט הצליח – חשוב מאוד לעלות על עקבותיהם ולהביאם אל מאחורי סורג ובריח. לכן, צו איסור הפרסום של החקירה המשותפת של משטרת ישראל ושירות הביטחון הכללי הוא כמובן צו במקום ובהיקף הנדרש. לצערי, לא היו התרעות ספציפיות על המקום הזה, ולכן גם לא היתה היערכות מיוחדת, לא של המשטרה ולא של גורמים אחרים. ההנחיות של מחלקת האבטחה של משטרת ישראל בנושא בידוק ביטחוני בחניונים קובעות שיש לבצע בידוק רק בכניסה לחניונים מקורים, או חניונים סגורים תת-קרקעיים או עליונים, או בחניון פתוח שנמצא מול קיר זכוכית, שם סכנת הפיצוץ היא כמובן שונה לחלוטין מפיצוץ מאחורי קיר אבן. יש הנחיות גם לגבי חניונים אחרים, דוגמת החניון הזה, מבחינת סריקות של סיירים, אבל הן לא הנחיות שמחייבות אבטחה צמודה במתכונת שמוכרת לכולנו. בכל מקרה, בעקבות האירוע ניתנו הוראות של ראש חטיבת האבטחה באגף המבצעים של משטרת ישראל – סדרה של הנחיות. נוסף על כך, ניתנו הנחיות של אותו ראש חטיבת האבטחה – ודרך אגב, זה תקן שהועלה. כל חטיבת האבטחה במשטרת ישראל נבנתה בשנה האחרונה במתכונת חדשה כדי לאפשר לה לעמוד במשימות – שגדלו לאין ערוך – בתחום הזה של אבטחה או הנחיית אבטחה במוסדות שונים או במקומות שונים ברחבי מדינת ישראל. ההנחיות, גם לקציני האבטחה והרישוי המחוזיים – ניתן סט של הנחיות לגבי מקומות, אבל גם בנושא התחבורה הציבורית: באוטובוסים, בתחנות אוטובוס ובמקומות ציבוריים, לרבות כמובן רכבת ישראל. הנחיות ספציפיות יותר ניתנו במחוז הצפוני על-ידי מפקדי המחוז הצפוני. זו סדרה של הנחיות שעוסקת גם בחניונים. במקביל, הוחל בביצוע תרגילים על-ידי חטיבת האבטחה של משטרת ישראל, במטרה להגביר את עירנותם של המאבטחים. קראתי או שמעתי על הפרסומים ועל התרגילים שהיו. דרך אגב, תרגילים נועדו להעלות את רמת האבטחה. כאשר מתורגל נכשל – זה המקום לבצע בדיקה אם הכישלון הוא כישלון בגין רשלנות, חס וחלילה, או כישלון בגין נסיבות אחרות, שמאפשרות לנצל את הלקחים מהכישלון, להפיק אותם, לתרגם אותם להנחיות חדשות, ואולי לפעמים אפילו לשנות הנחיות. אבל לא כל כישלון בתרגיל הוא בהכרח רשלנות של המתורגל. בכל מקרה, האינווסטיגציה והחקירה סביב הפיגוע הזה, שהוא באמת פיגוע חריג בעוצמתו, במאפיינים שלו, במקום שבו הונחה מכונית התופת, בשעה שבה היא הונחה – בהחלט נמנע כאן אסון כבד. ללא קשר לעובדה שהמכונית היא עדיין בחניון פתוח ולא בתוך הקניון, אף פעם לא נדע מה באמת היתה תמונת המצב סביב אותה מכונית תופת, כמה אנשים היו באמת סביב החניון וכמה אנשים היו עלולים להיפגע. בוודאות, כמות חומר הנפץ הזאת והמאפיינים של חומר הנפץ בהחלט צריכים לעורר בנו דאגה. אנחנו לא יודעים להגיד מודיעינית שיש גל חדש של טרור גואה, אף-על-פי שהפיגוע הזה בא שבוע ימים אחרי הפיגוע שבו נרצחו השוטרים דוד רבינוביץ וחזי רמזרקר בבקעת-הירדן ליד משואה. אבל מה שאולי ראוי לומר הוא, שאנחנו בדרך כלל שומעים על הפיגועים שמצליחים מבחינת המחבלים ונכשלים מבחינת מערכת הביטחון. כמעט מדי שבוע יש ניסיונות או גלגולי פיגועים שנבלמים בשלבים שונים על-ידי מערכת הביטחון. מטבע הדברים, בדרך כלל עליהם לא שומעים, אבל לצערי הם קיימים גם קיימים. דווקא בגלל הרגישות של העיסוק בנושא הזה אני לא חושב שנכון יהיה לדון בסוגיה הזאת במליאה, אדוני היושב-ראש. אני ממליץ שאם יהיה דיון, הוא יהיה בוועדת החוץ והביטחון. חזקה על יושב-ראש הוועדה – הוא יחליט אם לקיים את זה בוועדת המשנה או בוועדה אחרת. אני רוצה לומר משהו נוסף בהקשר של הדברים הקודמים, לפני שאתה מסכם. אני מנצל את העובדה שנמצא כאן גם מי שהיה יושב-ראש ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת ולהודות לחבר הכנסת פינס ולחבר הכנסת לשעבר מנחם בן-ששון, שהיה יושב-ראש ועדת החוקה, חוק ומשפט, שמול שניהם בשלוש השנים האחרונות באמת התבצעה עבודה מאוד אינטנסיבית. ועדת הפנים, אפילו באופן חריג, הכירה ברגישות של החומרים המשטרתיים והבינה שלא ניתן לדון בדברים בפורום מלא ופתוח והקימה מעין תת-ועדה שתוכל לדון ולהיחשף לנושאים רגישים של משטרת ישראל, די דומה לתת-ועדה של ועדת החוץ והביטחון. אני רואה ביוזמה הזאת באמת שיתוף פעולה מאוד חשוב ומאוד פורה בין הכנסת לבין המשרד לביטחון פנים, משטרת ישראל ושירות בתי-הסוהר. באמת תודה על שיתוף הפעולה הזה, גם עם ועדת החוקה, חוק ומשפט, שעזרה לנו מאוד לשייף חוקים שהונחו בפניה. היה קשה, אבל היה כדאי. היו"ר מיכאל איתן: הם גם המליצו המלצות בעניין האזנות סתר, אני רוצה להזכיר לך. כשאתה כל כך משבח את עבודתה ואת פעילותה של ועדת החוקה, תביא גם את זה בחשבון. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: אדוני היושב-ראש, אמרתי ואני חוזר ואומר, שקבעתי כמדיניות ששקיפות אל מול ועדת הכנסת היא כוח לא רק לוועדת הכנסת, היא כוח גם למשטרת ישראל. מבחינתי חבל השקיפות שראוי שמשטרת ישראל תיתן לוועדות הכנסת צריך להיות ארוך מאוד. עם חבל שקיפות ארוך, יהיה אפשר לתת סמכויות למשטרת ישראל, וזה הדיל, אם אפשר לקרוא לזה כך, הדיל הנכון בין רשות מבצעת או גוף כמו משטרת ישראל לבין ועדת הכנסת. אני מנצל את הבמה הזאת מאחר שאני לא מאמין שיצא לי לדבר כאן כשר לביטחון פנים, ובאמת לומר תודה מיוחדת גם לאנשי המשרד לביטחון פנים, למנכ"ל דני ברינקר ולאנשי המשרד; לנציב שירות בתי-הסוהר, רב-גונדר בני קניאק, ולאנשי שירות בתי-הסוהר, שאנחנו כחברה מפקידים בידיהם אנשים שהחלטנו להוציא אותם מהחברה, לשים אותם בבית-האסורים ולוודא שהם יהיו שם כל פרק הזמן שקבע בית-המשפט; והאחרון, כמובן, רב-ניצב דודי כהן ואנשי המשטרה. אני אומר לך, אדוני היושב-ראש, ולחברי הכנסת: הם אלה שעומדים בפרץ של הידרדרות של מדינת ישראל ממצב של מדינת חוק – ואנחנו כאן, בית-המחוקקים הזה קובע את החוקים – למצב של מדינת הפקר, ועל זה באמת הם ראויים לכל שבח, גם במעמד הזה. תודה רבה. היו"ר מיכאל איתן: תודה רבה. אני מודה לך מאוד. את הברכה שלנו לצאתך ולהמשך הדרך כבר השמענו קודם, אני לא אחזור עוד פעם על הכול, אבל שלא יהיה חסר גם למי שהצטרף עכשיו לאולם או לשידור, אני רק חוזר על עיקריה. אכן, אנחנו מאחלים לך הצלחה והמשך תרומה לחיים הציבוריים, הפרלמנטריים והחוץ-פרלמנטריים. שיהיה לך בהצלחה. כל טוב. השר לביטחון פנים אברהם דיכטר: תודה רבה. היו"ר מיכאל איתן: השר הציע להעביר את הנושא לוועדה. האם המציעים מסכימים? קריאות: כן. היו"ר מיכאל איתן: ובכן, ניגש להצבעה. ההצבעה תהיה כדלקמן: מי שתומך בהעברת הנושא לוועדה – יצביע בעד. מי שמתנגד ורוצה להוריד את הנושא מסדר-היום – יצביע נגד. אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד? מי נגד? נא להצביע. הצבעה מס' 1 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 13 נגד – 3 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר מיכאל איתן: בעד – 13, שלושה נגד. אני קובע שהנושא יועבר לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת. תודה רבה.