קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין תפילת נשים ליד הכותל היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום. נעבור להצעות לסדר-היום בנושא: החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין תפילת נשים ליד הכותל, הצעות מס' 107, 109, 123, 131, 141, 142 ו-155 – כמה מציעים. הראשונה במציעים – חברת הכנסת עליזה לביא, אחריה – חברת הכנסת מיכל רוזין, ואחריה – חבר הכנסת יעקב מרגי. תשיב לכל הדוברים שרת המשפטים ציפי לבני. שלוש דקות לרשותך, חברת הכנסת עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): אדוני היושב-ראש, תודה, חברי, הורגלנו שמדי חודש בחודש הכותל המערבי הפך להיות מקום לריב ומדנים; נשים שמבקשות לבוא ולהתפלל עטופות בטלית, בג"ץ פסק בעניינן והפרשנות הייתה, וההבנה הייתה, שהן אינן יכולות. המשטרה התבקשה לאכוף את הנהלים ומדי חודש בחודשו זאת הייתה תמונת המצב. ביום חמישי האחרון התקבלה פסיקה של בית-המשפט המחוזי, על-ידי השופט משה סובל, שעומדת בסתירה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה. למעשה הפסיקה מתירה לנשים – הפרשנות המשפטית של השופט היא שאין שום מניעה למנהגן של הנשים בעזרת הנשים ברחבת הכותל המערבי. העמדה הזאת, הפסיקה הזאת, ההחלטה הזאת, של השופט, עומדת כאמור בסתירה לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, עורך-הדין יהודה וינשטיין. כשהתוודעתי לסוגיה הזאת פניתי במכתב ליועץ המשפטי לממשלה וביקשתי את עמדתו, את דעתו, ובעצם את ההחלטה שהוא יפרסם, וכך לא תהיה איזושהי אי-הבנה, סתירה. אני מזכירה לכולם שביום שישי הבא חל ראש חודש סיוון, לא עוד הרבה זמן. הדברים לא ברורים בשטח. אנחנו כינסנו ישיבת ועדה משותפת של ועדת הפנים בראשות חברת הכנסת מירי רגב ושל הוועדה למעמד האישה שאני עומדת בראשה. כינסנו את הוועדה, הישיבה התקיימה אתמול. הוזמנו כולם – פעם ראשונה בכנסת כל האנשים דיברו ביניהם: נציגי המשטרה, נציגות "נשות הכותל", הסוכנות והגן הארכיאולוגי – הפשרה שעתידה להיות – מתווה שרנסקי, שמכירים אותו, וכך שמענו שלמעשה המשטרה בהמתנה, אין לה דעה ברורה בעניין. נציג היועץ המשפטי לממשלה אמר שעדיין לא ניתנה חשיבה. התבשרנו שהיום תהיה ישיבה, אבל אני שוב חוזרת ומזכירה, גברתי היושבת-ראש, שראש החודש חל ביום שישי הבא, וכדי למנוע, חס וחלילה, אי-הבנות ו – ראייה נכונה של המצב, כדאי מאוד שהעמדה תהיה ברורה ונהירה, ולא – יתקיים דיון דחוף. תודה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחברת הכנסת עליזה לביא. תעלה חברת הכנסת מיכל רוזין. מיכל רוזין (מרצ): כבוד היושבת-ראש, ברכותי. היו"ר גילה גמליאל: תודה, תודה. מיכל רוזין (מרצ): איזה כיף. היו"ר גילה גמליאל: יש לך שלוש דקות. מיכל רוזין (מרצ): תודה. ירבו הנשים במשכן. יש לנו תרומה חשובה בכל מקום, גם בכותל. גם שם. גם ביהדות יש לנו תרומה אדירה, ובמקום שירחיקו אותנו מהיהדות, ובמקום שיגידו לנו: זה לא שלכן, ויגידו להן אם אנחנו מאמינות או לא מאמינות ובמה אנחנו מאמינות ובמה אנחנו צריכות להאמין – אולי כדאי לקרב כמה שיותר לבבות אל היהדות. אז אני אישה – לא אישה מאמינה, אבל אני אישה יהודייה. אני בוחרת להיות יהודייה, אני בוחרת להיות חלק מהעם היהודי. בחרתי להינשא כדת משה וישראל, בחרתי לעשות בר-מצווה לבן שלי, אבל בר-מצווה שבה יכולתי גם אני להתעטף בטלית, יכולתי גם אני לשים עליו את הטלית ולברך אותו, יכולתי גם אני לשבת לידו, ממש לידו, ולברך אותו, וסבא וסבתא שלו בירכו אותו, ודודות ודודים שלו בירכו אותו. וזו חוויה חשובה מאוד, חוויה יהודית מכוננת. לעומת זאת, בשבוע שעבר הגיעה משפחת מזרחי לכותל. הסבתא בת ה-80 פלוס שרצתה מאוד לראות את הנכד האחרון ברשימה שהגיע לגיל מצוות וחווה בר-מצווה, והיה להם מאוד חשוב להגיע ולעשות את זה בכותל, הסבתא הזאת, שנאלצה להיות בעזרת נשים, לא הייתה יכולה אפילו לראות את הנכד שלה עולה לתורה, כי המחיצה כל כך גבוהה וכל כך אטומה שהיא אפילו לא הייתה יכולה לחוות את החוויה יחד עם הנכד שלה. בעיני זה לגמרי לא יהודי. אז אין בעיה הלכתית, וכמו שכבר אמרה חברת הכנסת יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה עליזה לביא: אין בעיה משפטית, ולכן אני דורשת מהשר לביטחון פנים להורות למשטרה להפסיק לאלתר את ההתעמרות ב"נשות הכותל", להפסיק את המעצרים, לאפשר לנשים להיכנס ביום שישי הבא, ראש חודש, חג מתן תורה, להכניס ספר תורה שהן יוכלו להתפלל בו, ספר תורה שהן יוכלו לקרוא בו, לעטות את הטליתות, לאפשר להן להכניס טליתות ולהניח תפילין, כי כך נכון, גם הלכתית, גם משפטית, אבל יותר מכך – כך נכון יהודית. תודה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחברת הכנסת מיכל רוזין. חבר הכנסת יעקב מרגי. יעקב מרגי (ש"ס): אני רוצה לברך את היושבת בראש חברתי חברת הכנסת גילה גמליאל, ברכות על המעמד ועל התפקיד, סגן יושב-ראש הכנסת. אין ספק שתעשי זאת בהצלחה – כמו את כל תפקידייך הקודמים. היו"ר גילה גמליאל: תודה רבה. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, סוגיית "נשות הכותל" עלתה לכותרות בימים האחרונים בעקבות פסיקת בית-המשפט המחוזי, שדחה את בקשת המדינה להחזיק את "נשות הכותל" במעצר והוסיף פרשנות לפסיקת בג"ץ שזכותן של "נשות הכותל" לערוך טקס תפילה כמנהגן ברחבת הכותל. חשוב שנדע מי אלה "נשות הכותל"; "נשות הכותל" הן עמותה של נשים יהודיות המשתייכות לזרמים הלא-אורתודוקסיים ביהדות. במטרות העמותה מופיע "לחנך את הנשים היהודיות והחברה כולה על זכויות האזרח הפוליטיות", וכן מופיע באתר של העמותה שהתנועה הרפורמית תומכת בפעולתן. מכאן אנו מבינים שזה מאבק יותר אידיאולוגי, ולא ענייני. לידיעה, ומהו הכותל המערבי? כנראה הרבה לא יודעים. הר המוריה, לפי המסורת היהודית, הוא המקום שבו התרחשו אירועים חשובים בהיסטוריה של עם ישראל. על-פי המסורת המסורה לנו מחז"ל, בתלמוד וב"זוהר" הקדוש, בריאת העולם החלה באבן השתייה שבהר המוריה. שם גם התרחש סיפור העקדה, עקדת יצחק, ושם גם שכב יעקב וחלם את חלומו עם הסולם, חלום סולם יעקב. עם הזמן נבנה שם, סביב האבן, בית קודש הקודשים. עם התמנות הורדוס למלך בירושלים הוא יזם שיפוץ נרחב של בית-המקדש ובנה את קירות התמך סביב בית-המקדש. במשך הדורות, בשל האיסור לעלות להר-הבית, הפך הכותל המערבי, הקרוב ביותר למקום קודש הקודשים, למקום תפילה וגעגועים לציון ולבניין בית-המקדש. מכוח זה קיבל הכותל המערבי את קדושתו, שחז"ל אומרים עליו: לא זזה שכינה, כמו שנאמר: "אמר רב אחא, לעולם אין שכינה זזה מהכותל המערבי", והוא סומך זאת – נסמך על הפסוק בשיר השירים: "הנה זה עומד אחר כתלנו". וכמקום קדוש – אני רוצה לומר שיש לשמור על קדושת המקום לפי הכללים שתקבע הרבנות הראשית, ולא הסוכנות היהודית. אני מתפלא על ראש הממשלה, שהטיל את המשימה על יו"ר הסוכנות, שמצוי בניגוד עניינים מובנה, טבעי. הוא סמוך תקציבית ופוליטית על שולחנה של התנועה הרפורמית בארצות-הברית. אני כן מבקש להוציא את המלחמה האידיאולוגית של התנועה הרפורמית מרחבת הכותל. גם אני רוצה שהכותל יהיה מקום קדוש, מקום שקט. "נשות הכותל", שרוצות להתפלל, שיתפללו. תפילות לא מזיקות, הן מועילות. אבל חרחור ריב כן מזיק. למה לנהל פרובוקציות, ודווקא בכותל? הייתי מצפה מהארגון שכתב שמטרתו לחנך לזכויות האזרח, שיעתרו לבג"ץ לאפשר לנשות המתפללים המוסלמים להתפלל בתוך מסגד אל-אקצא, בניגוד למסורת הקיימת שם. אני לא רוצה לחשוב מה בג"ץ היה פוסק, ואני כמו תמיד מעדיף להשאיר שאלה זו באוויר, כדי שריח הצביעות יפוג ולא יחנוק אותנו. תודה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחבר הכנסת יעקב מרגי, ותעלה חברת הכנסת אורית סטרוק. לרשותך שלוש דקות. אורית סטרוק (הבית היהודי): תודה, גברתי היושבת-ראש, ברכותי לתפקיד. היו"ר גילה גמליאל: תודה רבה. אורית סטרוק (הבית היהודי): אני מצטרפת לחבר הכנסת מרגי. אני בטוחה שתעשי אותו בצורה הטובה ביותר. יעקב מרגי (ש"ס): לא שומעים טוב. אורית סטרוק (הבית היהודי): לא שומעים? מהתחלה. מצטרפת לברכות של חבר הכנסת מרגי ליושבת-ראש שלנו. אני מוכרחה להגיד שהדברים של מיכל רוזין ריגשו אותי, ואני שמחה שבזכות "נשות הכותל" אנחנו זוכים לשמוע פעם ראשונה כמה כואב כשלא נותנים להתפלל. ואני רוצה לדבר על השאלה כמה כואב לנו כשלא נותנים לנו להתפלל בהר-הבית. אסור שנשכח מהו מקום התפילה האמיתי והמרכזי של עם ישראל, המקום שאליו כיוונו יהודים בתפילתם בכל הדורות ומכל הגלויות. המתפלל צריך שיכוון פניו כנגד בית קודשי הקודשים. הר-הבית הוא מקום התפילה המרכזי האמיתי והקדוש ביותר. כששלמה המלך סיים לבנות את בית-המקדש על הר-הבית הוא נשא תפילה ארוכה שמבהירה עד כמה בית-המקדש והר-הבית שעליו הוא נבנה, וייבנה בעזרת השם, עד כמה המקום הזה הוא מקום התפילה האמיתי של עם ישראל. אני אקריא פסוק או שניים מהתפילה הזאת: "בהנגף עמך ישראל לפני אויב - - - בהעצר שמים ולא יהיה מטר - - - רעב כי יהיה בארץ" – אני מדלגת – "כל תפלה, כל תחנה, אשר תהיה לכל האדם, לכל עמך ישראל אשר ידעון איש נגע לבבו, ופרש כפיו אל הבית הזה". האם ייתכן שמדינת ישראל אוסרת על יהודים להתפלל במקום הקדוש הזה, בהר-הבית? האם ייתכן שיהודים דתיים, כשהם עולים להר-הבית, נאלצים לעבור סלקציה, מופרדים משאר המבקרים, מקבלים תדרוך מיוחד על מה אסור עליהם לעשות בהר-הבית? להתפלל כמובן, זה מה שאסור. מחתימים אותם על התחייבות להתנהגות הולמת. התנהגות הולמת, כלומר אסור להתפלל, אסור למלמל פסוקים, אסור להשתחוות, חלילה, או לקרוע קריעה על חורבן הבית. מה זה אם לא כפייה דתית, גברתי שרת המשפטים, מהסוג הגרוע והמביש ביותר? מחפשים בכליהם שמא יש עליהם סידור או אולי דף עם פרק תהילים. וכל זה בזמן שלערבים מותר לשחק שם כדורגל, לעשות שם פיקניקים, לירוק, לעשן, לפצח גרעינים – הכול. ולנו אסור להתפלל. גברתי שרת המשפטים, מדובר על פסיקה של בית-המשפט המחוזי. יש לי כאן דף שלם עם מובאות של בית-המשפט העליון. אני אקרא רק את האחרונה שבהן, של הנשיאה לשעבר דורית בייניש, שקבעה שלכל יהודי זכות לעלות להר-הבית ולהתפלל שם כחלק מחופש הפולחן הדתי ומחופש הביטוי, ואין די בחשש ערטילאי או רחוק לשלום הציבור שייגרם אם תמומש זכות עלייתו של העותר להר-הבית, אלא יש צורך בחשש קונקרטי המצביע על סכנה קרובה לוודאי לפגיעה קשה בביטחון הציבור. איך אפשר לחיות עם כל פסקי-הדין האלה, יותר מעשרה במספר, ולהמשיך לאסור תפילת יהודים בהר-הבית? ושלא יגידו לנו: המזרח התיכון יבער. אני מתעוררת כל בוקר בבית שאמרו לנו שהמזרח התיכון יבער אם הוא ייבנה, ונוסעת כל יום על כביש שאמרו לנו שהמזרח התיכון יבער אם הוא ייסלל. מספיק עם התירוצים המעליבים האלה. לא מדובר בזה שהמזרח התיכון יבער, מדובר על זה שכל דאלים גבר. נותנים לצד האלים את זכות הווטו. זה מה שקורה. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות לזה סוף. כשצחי הנגבי היה שר לביטחון פנים, אמרו לו שאם הוא יפתח את הר-הבית לביקורים, המזרח התיכון יבער. הוא פתח וזה לא בער. הגיע הזמן שממשלת ישראל תמצא את הדרך ואת האפשרות לאפשר ליהודים להתפלל גם בהר-הבית, לפחות חלק מהזמן ובחלק מהאזור. תודה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחברת הכנסת אורית סטרוק. אמור היה כרגע לעלות חבר הכנסת מנחם אליעזר מוזס, ואני לא רואה אותו כאן. אז השרה, שרת המשפטים ציפי לבני, תשיב בשם הממשלה. שרת המשפטים ציפי לבני: האמת היא שעל הדף כתוב בפתיח אדוני היושב-ראש, ומה-זה-תענוג להגיד גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה. זה גם קשור לנושא. היו"ר גילה גמליאל: בהחלט. שרת המשפטים ציפי לבני: אני אענה כמובן על הנושא עצמו, שזה החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין תפילת נשים ליד הכותל. בשבוע שעבר פורסמה החלטת בית-המשפט המחוזי בעניין "נשות הכותל", בעקבות ערר שהגישה המדינה על החלטת בית-משפט השלום, שדחה את בקשת המדינה לשחרורן של "נשות הכותל" בערובה בתנאי שלא ייכנסו לכותל המערבי לתפילות העתידות להתקיים בו בשלושת ראשי החודשים הבאים, סיוון, תמוז ואב. בית-המשפט קבע כי לא קיים חשד סביר לביצוע עבירה של הפרת הוראה חוקית, כי לא קיים חשד סביר להפרת האיסור שבתקנות המקומות הקדושים שאחד ממרכיביו העיקריים הוא עריכת טקס דתי שלא על-פי מנהג המקום, ולכן אין מקום להטיל הגבלות על גישתן לרחבת הכותל. זאת הייתה החלטת בית-המשפט המחוזי, ועל-פי עקרון הפרדת הרשויות, על-פי אמונותי ועל-פי הדין הנוהג, שר המשפטים לא מתערב בהליך או בקביעה משפטית, ובוודאי ששרת המשפטים היא לא ערכאת ערעור על החלטת בתי-המשפט. כך או כך, מטבע הדברים יש כאן עניין מאוד מורכב, מאוד מסובך, שעוסק גם בזכויות, וגם בזרמים השונים ביהדות, ואני מצרה על זה שנראה שגם אם מסתמן לרגע שיש פתרון, שכל אחד יוכל להתפלל על-פי דרכו ואמונתו באופן שכולם יוכלו לעשות את זה בחלקים שמיועדים לכך, נראה שהפתרון הזה עדיין לא מקובל על כולם. אני מאוד מקווה שיימצא לזה הפתרון, גם כי אני מאמינה שכל אדם ואישה זכאים להתפלל לאלוהיו-אלוהיה על-פי דרכם, אבל אני גם מאמינה שכל אחד צריך לכבד את האחר. אז אני – לא רוצה להגיד נושאת תפילה, אבל אני מאוד מקווה שיימצא פתרון. תודה. היו"ר גילה גמליאל: תודה. כבוד השרה, מליאה? שרת המשפטים ציפי לבני: כן. היו"ר גילה גמליאל: יש עכשיו הצעה אחרת. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, בוודאי תפילתן של נשים יקרה בעיני הקדוש-ברוך-הוא, בפרט שהן באות להתפלל מעומק לבן, משתחוות להתפלל לבורא עולם. אבל השאלה שלי: אותן נשים שאנחנו רואים אותן תמיד מול ביתו של ראש הממשלה עטופות בשחור ומתאבלות על הכיבוש וכל כך צר להן על כך שמדינת ישראל כובשת וממשיכה בכיבוש, הן באות בלבן לכותל המערבי, עטופות בלבן. אולי לפחות להחליף את הלבוש, כי מכיוון ששם מדובר בשטח כבוש, שיתעטפו שחורים, ילבשו שחורים ובאמת יבכו על כך שהכיבוש הזה, הכותל המערבי ביד הציונים. מול ביתו של ראש הממשלה, שלפחות הם מכירים בקווי 67' יתעטפו בלבן, אנחנו יותר נכבד אותן. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחבר הכנסת נסים זאב. תעלה חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. יש לך דקה. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): חברתי היושבת-ראש, גברתי היושבת-ראש – זה נעים, לכן כולנו חוזרים על זה שוב ושוב. היו"ר גילה גמליאל: אני נהנית. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני רוצה להמשיך רק שתי מילים מהמילים של קודמי ולדבר על הריבון שאליו הוא התייחס. כמו שחשוב לנו להביא לפתרון נכון שיאפשר לכל אישה להתפלל בכותל המערבי, אני קוראת לכל יושבי הבית הזה לאמץ את אותה גישה ולהביא לפתרון אמיתי ברצון ובזכות שלי לעלות ולהתפלל על הר-הבית. תודה. היו"ר גילה גמליאל: אני מודה לחברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. עכשיו למציעים, השרה, שרת המשפטים הסכימה שיהיה דיון במליאה. מישהו רוצה דבר אחר, או שזה בסדר? שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): למה לא בוועדה לקידום מעמד האישה? היו"ר גילה גמליאל: זה לא למה לא. השרה הסכימה למליאה ואתם רוצים ועדה. עליזה לביא (יש עתיד): הוועדה לקידום מעמד האישה. היו"ר גילה גמליאל: בסדר, זה יעלה להצבעה. ההצעה צריכה לבוא מחבר כנסת שלא הציע את ההצעה לסדר-היום. שולי מועלם-רפאלי (הבית היהודי): אני מציעה שזאת תהיה הוועדה לקידום מעמד האישה. היו"ר גילה גמליאל: בסדר, אז תהיה הצבעה על זה. חבר הכנסת מרגי, אתה מסכים שזאת תהיה ועדה? יעקב מרגי (ש"ס): מאחר שאני יודע שלא יהיה דיון לא פה ולא שם, אין לי בעיה. היו"ר גילה גמליאל: גם כך מתקיים דיון בוועדה לקידום מעמד האישה. מי שבעד, הוא בעד העברה לוועדה לקידום מעמד האישה, ומי שנגד זה לדון במליאה. השרה אמרה שהיא בעד מליאה. ויתרתם על הזכות של המליאה? בסדר. זה יהיה או הסרה או לוועדה לקידום מעמד האישה. הצבעה. הצבעה מס' 10 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – 1 ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה נתקבלה. קארין אלהרר (יש עתיד): לא הספקתי ללחוץ. היו"ר גילה גמליאל: 12 בעד, מתנגד אחד, אין נמנעים. אני מוסיפה את חברת הכנסת קארין אלהרר למרות שלא נקלטה הצבעתך, אז יש 13 בעד.