קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות המדינה ביחס לאוצרות הטבע שבתחומיה היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום ועוברים להצעה לסדר-היום מס' 364: הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התנהלות המדינה ביחס לאוצרות הטבע שבתחומיה, של חבר הכנסת דב חנין. חבר הכנסת דב חנין, רשות הדיבור שלך. ישיב לך סגן שר האוצר, חבר הכנסת מיקי לוי. דב חנין (חד"ש): אדוני היושב-ראש, רבותי השרים, עמיתי חברי הכנסת, אנחנו הגענו לצומת היסטורי, וזה צריך להיות גם רגע של תיקון היסטורי של בעיה שהגיע הזמן לטפל בה, והגיע הזמן לטפל בה ברצינות, באומץ ולעומק. אוצרות הטבע של ישראל הם נכס שיש לו משמעות כלכלית אדירה, יש לו השלכות חברתיות גדולות, יש לו משמעויות סביבתיות מרחיקות לכת. אבל מדינת ישראל לאורך שנים רבות לא ידעה לנהל את אוצרות הטבע האלה בצורה ראויה, ואנחנו, עמיתי חברי הכנסת, חייבים לבדוק מדוע ולמה ואיך משנים. כמה שאלות צריכות, אדוני היושב-ראש, להתברר. השאלה הראשונה שהגיע הזמן לתת לה תשובה היא השאלה, איך הגיעו כל אוצרות הטבע שלנו לידיים פרטיות? איך הגיעו כל אוצרות הטבע שלנו לידיים פרטיות? לעתים הגיעו לידיים פרטיות בכסף קטן מאוד. החברה לישראל קיבלה את "מפעלי ים-המלח" – ההפרטה ההיא נעשתה בכסף קטן. המשמעויות הכלכליות היו עצומות. איך זה קרה? איך ניתנו זיכיונות הגז לכל כך מעט גורמים? איך ניתנו זיכיונות בחינם? למה לא שילמו על הזיכיונות האלה? אז, עמיתי חברי הכנסת, השאלה הראשונה היא, איך הגיעו אוצרות הטבע שלנו לידיים פרטיות ולמה זה היה כל כך כל כך בזול? השאלה השנייה, עמיתי חברי הכנסת, היא השאלה, למה אחרי שההפרטה הזו נעשתה, למה אנחנו, הציבור הישראלי, המדינה, החברה בישראל, למה אנחנו מקבלים כל כך מעט מאוצרות הטבע האלה, מהתמלוגים, מהמסים, ממה שמגיע למדינה? בכנסת היוצאת, אדוני היושב-ראש, אתה היית יחד אתי, ועם חברים נוספים בבית הזה, שותף במאבק בנושא הגז. והמאבק הזה הוביל לשינוי: הוקמה ועדת ששינסקי. אומנם התמלוגים לא הועלו, אבל הוטל היטל חשוב על רווחי היתר. אבל אני רוצה להזכיר לך, אדוני היושב-ראש, שכשהתחלנו את המאבק ההוא התמלוגים על הגז היו בגובה 12.5%, ובאו אלינו אז אותן חברות שעסקו בענייני הגז והעלו כלפינו טענה אחת – יש לי תשובה לטענה הזו, אבל זו הייתה טענה רצינית - - - היו"ר יצחק וקנין: שהסכמים לא - - - דב חנין (חד"ש): לא. הם אמרו דבר יותר פשוט: אנחנו לקחנו סיכון, חיפשנו את הגז. ואנחנו ענינו, גם אתה וגם אני וגם חברי כנסת נוספים: אנחנו מוכנים לקנות את הסיכון, נשלם לכם על הסיכון הזה. אבל לא כפרנו בכך שהם לקחו סיכון בחיפושי גז. אבל יש לנו היום, אם נסתכל על מה שקורה בצד השני של הארץ, אנשים שלא לקחו שום סיכון בים-המלח. היה צריך לחפש את ים-המלח? לא ידעו שיש אשלג בים-המלח? שם לא לקחו שום סיכון. ועל מה שקורה בים-המלח היום משלמים 10% תמלוגים – פחות ממה שהיה בגז לפני ששינסקי. למה אנחנו מסכימים לדבר הזה? אני מדבר על ים-המלח? אני אזכיר פה את השאילתה שאני שאלתי בכנסת היוצאת את שר האוצר, וענה לי סגנו, על הסכם החכירה שנעשה עם "מפעלי ים-המלח" בשנת 1961, שהעביר ל"מפעלי ים-המלח" את כל השטח של ים-המלח בחכירה לעשר שנים תמורת הסכום הגדול של 10 לירות. אבל יש כוכבית, אדוני היושב-ראש, ובכוכבית היה כתוב ש-10 הלירות תשולמנה למדינת ישראל רק אם המדינה תזכור לדרוש את הכסף הזה בכתב. שאלתי את שר האוצר, וענה על השאילתה הזו בהגינותו סגן שר האוצר, חבר הכנסת יצחק כהן, ואמר לי שמשרד האוצר לא יודע: אנחנו לא יודעים אם באמת זכרנו לבקש ואם ביקשנו את 10 הלירות האלה שמגיעות לנו על החכרת השטח של ים-המלח. אני מקווה שלפחות תשובה לשאלה הזאת נמצא. היו"ר יצחק וקנין: על זה נאמר: נשכחתי כמת מלב, הייתי ככלי אובד. דב חנין (חד"ש): כן. אני אומר, אבל אלה דברים – אנחנו פה אומרים את הדברים בחיוך – אלה דברים שפשוט לא יאומנו, שככה מחכירים שטח גדול לחברה, שבסופו של דבר, בהמשך הדרך, מתגלגלת לידיים פרטיות, והתמורה היא כל כך אפסית. אני מדבר על ים-המלח 10%? בוא נלך 30 קילומטר דרומית-מערבית לשם, למכרות הפוספטים, ושם משלמים תמלוגים פחות מ-2%. פוספטים – משאב יקר עם משמעויות כלכליות מרחיקות לכת – משלמים כמעט אפס. אני מדבר על פוספטים? בואו נדבר על מים. מים מינרליים. מים מינרליים – יש מאתנו אנשים שקונים בכסף מים מינרליים בבקבוקים ושותים מים מינרליים. זה עולה לא מעט. הציבור בישראל לא יודע שהחברות בישראל שמפיקות את המים המינרליים האלה משלמות על המים האלה מחיר של מים לתעשייה. זאת אומרת, הן משלמות על המים האלה מחיר יותר נמוך מאשר אתה ואני משלמים על המים בברז שלנו. איך הדברים האלה יכולים להתמשך? איך הם יכולים להתקיים? אדוני היושב-ראש, הרשימה של הדוגמאות היא מאוד מאוד ארוכה, הזמן שלי לא מספיק ארוך כדי לפרט אותה, אבל יש מכנה משותף לכל הדוגמאות האלה, והמכנה המשותף הזה, הוא מתחיל באיזשהו סוג של הפקרות, כנראה, בנכסי המדינה – שהיא לא הפקרות שהתחילה בממשלה הנוכחית, חס וחלילה, היא משהו שמתמשך על פני הרבה שנים, והגיעה למצב, אין מילה אחרת לתאר את זה אלא ביזה. ביזה של נכסי הציבור על-ידי גורמים כלכליים חזקים, שאולי היו מקורבים אי-פעם לשלטון כזה או אחר, אבל הצליחו להגיע לנכסים ציבוריים בהיקפים משמעותיים, נכסים שלנו, ואנחנו לא נהנים מהם. אז השאלה השנייה היא השאלה הגדולה: למה אנחנו מקבלים כל כך מעט? למה כל כך מעט? השאלה השלישית, שגם אותה צריך לחקור, היא השאלה, למה אנחנו מתנהלים עם אוצרות הטבע שלנו כאילו שאין מחר? רק רווחים מיידיים – בלי שום חשיבה לטווח ארוך, לטווח בינוני. דיברנו על פוספטים – משאב במחסור. מדינת ישראל לא רוצה לתכנן ל-20 שנה, 30 שנה קדימה איך אנחנו רוצים להתנהל עם המשאב הזה? הרי גם ילדינו יחיו פה אחרינו, גם נכדינו יחיו פה; אנחנו רוצים לתת לכולם פתרונות. למה רק החשיבה לטווח קצר? למה לא חושבים לטווח הבינוני, אפילו? לטווח הארוך – ודאי שלא. למה מכלים והורסים? אני קראתי את הסכם זיכיון ים-המלח, וכל פעם שאני נזכר בו אני מתרתח, כי ההסכם הזה מאפשר ל"מפעלי ים-המלח" להרוס – כתוב שם – להרוס, להחריב, את ים-המלח. כתוב – מותר להם. אנחנו לא יכולים לבוא בטענות כי זה הכול כתוב. היו"ר יצחק וקנין: לא מספיק מה שהיה בסדום ועמורה, רוצים עוד להרוס? דב חנין (חד"ש): סדום ועמורה מודרני. אכן סדום ועמורה מודרני. ואכן יש הרס לא רק בים-המלח אלא בכלל בכל - - - היו"ר יצחק וקנין: דרך אגב, אני חייב להגיד משהו – אני זוכר, כשהגעתי לכנסת – הבעיה עם העניין הזה הייתה שזאת הייתה דלת מסתובבת: גם קיבל את המשאב וגם קיבל כסף מהמדינה כדי לבצע, הלוואה מבנק לקח, אז הכול על חשבון המדינה. דב חנין (חד"ש): הכול מעגלי על חשבון המדינה, על חשבון אזרחי ישראל, שחלקם אולי צופים בנו, ואני מניח שהם כל כך משתאים לשמוע את הדברים שהם לא מאמינים למשמע אוזניהם. אבל זו האמת, אמת מכאיבה, שאנחנו, עמיתי חברי הכנסת, חייבים לטפל בה וחייבים לשנות אותה. מה שקורה עם משאבי הטבע זו חשיבה לטווח קצר שמטרתה רק להשיג רווחים כלכליים לבעלי הון. אין חשיבה חברתית, אין חשיבה סביבתית, אין תכנון אמיתי לטווח הבינוני והארוך; אין מחר, אין מחר. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): שמחתי לשמוע מסגן שר האוצר שהמדינה מתכוונת להקים ועדה שתדון בכל הנושאים האלה, ושמחתי לשמוע ממנו שהוא ישמח מאוד למנות אותך כנציג הכנסת לוועדה זו. שיירשם בפרוטוקול, אני מצטט דברים בשם אומרם. היו"ר יצחק וקנין: אם תהיה הצבעה, חשאית או גלויה – אנחנו נבחר בדב חנין, כיוון שאני חושב שהוא - - - ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): על זה אני לא יכול להתחייב, אבל הבטחה שלטונית היא חשובה. דב חנין (חד"ש): תודה, אדוני. והשאלה האחרונה, שגם אותה אנחנו נצטרך לברר, אחרי כל השאלות הקשות האלה, מה צריך לעשות כדי לשנות את זה? מה צריך לעשות כדי לשנות - - - היו"ר יצחק וקנין: אם אפשר לסכם. דב חנין (חד"ש): אני מסיים. מה צריך לעשות כדי לשנות את המצב? איך אנחנו מחזירים את המשאבים האלה לציבור? איך אנחנו מחזירים לציבור את התועלת במשאבים האלה? איך אנחנו הופכים את ההתנהלות שלנו במשאבי הארץ הזו והעם הזה והאזרחים שחיים פה להתנהלות נכונה יותר, כלכלית וחברתית וסביבתית? ומבחינת ההגינות? אדוני היושב-ראש, נשאלה לפני הבחירות שאלה מאוד-מאוד חשובה, והיא אכן שאלה אמיתית; השאלה הייתה, איפה הכסף? וצריך לחשוב ולמצוא את הכסף במקומות שבהם הוא נמצא, ונמצא בהיקפים גדולים. אני, אדוני היושב-ראש, קיבלתי את פניית הממשלה והקואליציה לא לבצע את ההצבעה היום. אני מקבל את זה בברכה, מתוך באמת רצון לאפשר גם לממשלה וגם לקואליציה לשקול את עמדתה. הסוגיה הזאת איננה סוגיה מפלגתית. היא לא עניין של קואליציה ואופוזיציה. אין פה מטרה להביך אף אחד. המטרה היא לשנות ביחד נושא שיש בו חשיבות עצומה לכולנו. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת דב חנין. אם כן, רבותי, תשובה והצבעה במועד אחר.