קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
התגברות האלימות והפשיעה בחברה הערבית
היו"ר יצחק וקנין:
אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הצעה לסדר-היום מס' 174 של חבר הכנסת מסעוד גנאים: התגברות האלימות והפשיעה בחברה הערבית. חבר הכנסת מסעוד גנאים, רשות הדיבור שלך.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):
גברתי היושבת-ראש - - -
היו"ר גילה גמליאל:
יש לך עשר דקות.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):
נכון. אולי עשר, אולי פחות.
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה שאני עומד פה, וגם חברי חברי הכנסת הערבים עמדו פה ודיברו על האלימות, ועל הפשע, וההפקרות, במיוחד בכל הקשור לנשק מכל הסוגים. וכנראה, לצערי הרב, זאת לא תהיה הפעם האחרונה שאנחנו, או אני אעמוד פה גם - - -
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
גם אני.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל-מד"ע):
- - - ומעלים את הנושא הכואב והחמור הזה של האלימות, של הפשע, של הנשק, שסובלים ממנו כל היישובים הערביים. בעבר היינו אומרים, יש איזה אזור מסוים שבו יש פשע, יש בו אלימות יתר, ירי, זריקת רימונים. היום אי-אפשר להצביע על אזור מסוים או על יישוב, או כמה יישובים, אלא לצערי הרב זה התפשט.
נכון, לפי המשטרה אולי האחוז ירד קצת לעומת השנים שעברו, 2010 או 2009, אבל עדיין הנושא בוער. הבעיה הזו לגבינו, בשבילנו, נהפכה לבעיה קיומית, כי אי-אפשר, אדוני היושב-ראש – ואני עכשיו מדבר על תחושת הביטחון. את התחושה הזו, שהייתה אצלנו בכפרים ובערים הערביים, איבדנו. היום, הרבה אנשים כמוני חוששים, חוששים לשלום הילדים שלהם. אתה לא יודע, אם הבן שלך יצא, איך הוא יחזור, לבית-חולים או פגוע, או, או. הרבה סכנות, אדוני היושב-ראש, כבוד השר, ויש הרבה מקומות שאנחנו שומעים עליהם שמקרי הירי בהם מתרבים, אם זה בטירה, אם זה בג'דיידה-אלמכר, אם זה בטובא, אם זה בכפר-קאסם, בהרבה מקומות, והסכנה היא חמורה מאוד וקיומית.
והנושא הזה, אגיד לך את האמת, וכולנו יודעים, במיוחד חברי הכנסת הערבים, במהלך מסע הבחירות ותעמולת הבחירות, כאשר סיירנו בכל היישובים הערביים, זה היה הנושא הבוער ביותר. שאלה ראשונה, לפני השאלה על העניין הכלכלי, החברתי, הפוליטי – תחושת הביטחון: מה עם הנשק, ההפקרות? מה עם הירי, זריקת רימונים, אלימות? על הדברים האלה בתחילה שאלו אותנו.
לכן האחריות שלנו היא להחזיר את תחושת הביטחון, ואני פה, אדוני כבוד השר, אתה יודע שאנחנו, כנבחרי ציבור, וגם החברה הערבית נוטלת על עצמה את האחריות; הכוונה, גם היא רוצה למלא את התפקיד שלה. אנחנו לא אומרים שזה רק עניין של המשטרה או של המשרד לביטחון פנים, לא. אנחנו דורשים מביטחון הפנים, דורשים מהמשטרה למלא את התפקיד שלה ולהילחם במיוחד בכנופיות ומשפחות הפשע, ובכל העניין של הנשק. בעבר לא היה מצב אופטימלי, הייתה אלימות, אבל – אני לא יודע אם אפשר להגיד "אלימות קלאסית", אבל עכשיו העניין התפתח, זה נשק חם, זה דבר חדש.
וגם אני רוצה להוסיף, אדוני השר, שהחברה הערבית בכלל – נכון, הכול בסוף מתנקז ומתרכז בפתחו של השר לביטחון פנים, אבל העניין הוא רחב יותר. הכוונה שזה עניין חברתי, כלכלי, תרבותי. אנחנו יודעים שהחברה הערבית עברה תמורות ושינויים ומודרניזציה, ואנחנו עברנו מחברה מסורתית, חמולתית, לחברה חדשה. מתפרקת המשפחה הגדולה, החמולה, מוכתר – היו לנו בעבר כל הכלים האלה להילחם באלימות. עכשיו אנחנו עוברים מחברה שהייתה חברה פלאחית מסורתית לחברה מודרנית, אבל לא פיתחנו את הכלים ההולמים והמתאימים לחברה החדשה כדי באמת לעמוד בפני פרץ האלימות וההפקרות הזאת.
אז לאחרונה היו כמה מקרי פשע. למשל יש דבר שקרה – הוא קרוב אלי משום שההרוג, הנרצח הוא מהעיר שלי, סח'נין. נכון, ההורים שלו גרו בחיפה. ההרוג הוא בחור בן 19. בחור נורמלי, מלא חיים, בשם מחרוס זבידאת. סיים תיכון. היו לו שאיפות, חלומות, להיות שחקן כדורגל, להיות שחקן תיאטרון. אפילו התקבל. בן-אדם עם יכולות, עם עתיד לפניו בכל דבר, והוא בן יחיד להורים שלו. בקלי קלות, משום שהוא הלך לאיזו משפחה כדי לנסות ליישב סכסוך בין אחותו לבין הבת שלהם, הוא נהרג. הוא נרצח בסכין.
יש שם דבר חמור מאוד, כבוד השר, שאני רוצה – אולי פעם ראשונה שאני מדבר עליו. המואשם ברצח, אבא שלו הוא מעזה. הוא מעזה אבל גר בחיפה. ויש כאלה הרבה, כבוד היושב-ראש, אולי אתה תשמע מראש עיריית חיפה. והאנשים שם – אני לא רוצה להכליל – אבל האנשים שם אולי היו משת"פים שם בגדה, והמדינה רוצה לתת להם לגור בחיפה או באזור אחר. אבל שם עושים בלגן, ולצערי הרב מתייחסים אליהם בקלות. זה עניין שאני רוצה מכבוד השר באמת לחקור אותו ולעמוד עליו, כי אי-אפשר, בגלל שהוא מעזה, מהגדה, היה משת"פ, שירת את המדינה באיזו משימה, אני לא יודע מה, שהוא יבוא לכפרים שלנו, לערים שלנו, כדי להפיץ פשע, אלימות, סמים.
ואני אומר עוד פעם, אתה יכול לשאול ואתה יכול לבדוק עם עיריית חיפה מה קורה שם. אני, כאשר הלכתי לשם, פגשתי ערבים ויהודים בחיפה. והם אמרו לי – הם סובלים מהבעיה הזאת. נהרגו הרבה, לצערי הרב, נרצחו, ובקלות. לכן אני חושב – אני רוצה לשמוע, בטח – אני יודע שכבוד השר, את הנתונים שלו, הוא יודע את הנתונים במדויק, מה האחוזים של מקרי הירי, של הפשע, של התיקים, של כל הדברים האלה. ואני רוצה לשמוע וכולנו רוצים לשמוע.
ואני אומר עוד פעם: אנחנו כחברה ערבית, כציבור ערבי, אתה תמצא כל שיתוף פעולה בעניין הזה. ואני אמרתי כמה פעמים בוועדות: ככל שהמשטרה, ככל שמשרד ביטחון הפנים יפגין כנות ונחישות ורצינות להילחם בתופעות האלה, ככה התושבים יהיה להם ביטחון ואמון במשרד לביטחון הפנים ובצעדים שלו.
הבעיה הזאת נהפכה לבעיה קיומית, מסוכנת. אני מקווה שכולנו ביחד ננסה להפחית ממנה ולעמוד בפניה. תודה, גברתי היושבת-ראש.
היו"ר גילה גמליאל:
אני מודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים, ואני מזמינה את השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ להשיב בשם הממשלה.
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אבקש להדגיש כבר בפתיחת דברי כי נושא הפשיעה במגזר הערבי הוא אחד מנושאי המדיניות המרכזיים שלי כשר לביטחון הפנים אשר הורדו למשטרת ישראל ולמשרד לביטחון הפנים.
בעקבות המדיניות שלי הפעלנו שני מאמצים מרכזיים: המאמץ הראשון הנו המאמץ המשטרתי באכיפה ובשירות לתושבים. הקמנו שלושה אורגנים, אחד נמצא בנצרת, אחד בטירה והשלישי ברהט, בעיירות. האורגן הרביעי כרגע, בימים אלו, מושלם באזור כרמיאל. מה זה אורגן? זה מעל 55–56 שוטרים שבאים ולא שייכים לתחנה. הם נמצאים בקרבת התחנה, אבל הם פועלים בשטח לחיזוק שלטון החוק, אכיפה, סדר, תנועה, ולתת נוכחות, בולטות, נשק, כל מה שקשור שם באזור. אמרתי נצרת, אמרתי טייבה-טירה, אמרתי העיירות, ועכשיו באזור כרמיאל והכפרים.
אני גם יכול להגיד לכם שבתקציב השגתי ל-2013–2014 עוד שלושה מתחמים – שלושה מתחמים, אחד שיהיה בקרוב בוואדי-עארה. נשים אותו שם באזור אום-אלפחם. מתחם נוסף, אורגן נוסף אנחנו נשים באזור שפרעם, כל האזור, ומתחם שלישי – אני מתלבט אבל כנראה הוא ילך לכיוון כפר-קאסם, באזור ההוא. סך הכול, מה זה אומר המתחמים האלה? זה להגביר את הנוכחות של השוטרים, שלא הייתה קיימת מספיק. היו תחנות – לא מספיק, והרגשנו באמת שיש שם הפרות, הפרות חוק, נהיגה פרועה וכל מיני דברים ונשק לא חוקי; הרבה נשק. והמתחמים האלה גם נלחמים. אותם אורגנים גם נלחמים בארגוני פשיעה שקיימים גם במגזר הערבי. זו תוספת כוח שהשגנו. באמת, אני מאוד שמח שראש הממשלה נענה, ושר האוצר, ונתנו לי את האפשרות הזאת כדי להגביר.
מעבר לזה, תחנות משטרה – הקמנו בטירה לדוגמה, אבל נצטרך להמשיך להקים תחנות משטרה ומרכזי שיטור קהילתי, וגם שם עשינו גם הרבה מאוד, גם במגזר הערבי. בנוסף לכך, בתקציב הקרוב השגנו גם תקציב לשיטור עירוני וגם ל"עיר ללא אלימות", פרויקטים של המשרד, כדי לתת יותר נוכחות, בולטות, שיתוף האוכלוסייה – החלק האזרחי. המאמץ השני הוא המאמץ האזרחי, כפי שאמרתי. הוא כולל את הפרויקטים "עיר ללא אלימות", שיטור עירוני, "מצילה" והרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. גם שם השגתי קצת כסף כדי לתת גם את התחום הזה ולכסות באותם תחומים שקשורים לרשות המקומית.
התכלית, באמת, זה טיפול בכל מגוון הנושאים שמתחוללים, בדגש על האלימות, על הפשיעה, ובשיתוף הפעולה, כמובן, עם הרשויות המקומיות, משרד החינוך שהזכרת לא פעם והרווחה וכל מה שקשור לזה.
כמו כן, על-פי הנחייתי פועלת המשטרה לעידוד גיוס בני מיעוטים. פתחתי – כבר ארבע שנים אני מתעסק בלגייס יותר בני מיעוטים. אני לא מדבר כרגע על הוועדה לשוויון בנטל. שיבואו ושיתגייסו ושיתנדבו גם למשטרה, למשמר הגבול, לשירות בתי-הסוהר, לכיבוי אש. זה חשוב לי מאוד, הדברים האלה.
מנתוני המשטרה עולה כי בשנת 2012 חלו ירידות ברוב תחומי הפשיעה. אלה הנתונים שאמרת לעומת 2011. ברצח יש לנו ירידה קלה של 2.5%. דרך אגב, יש עלייה באחוזים של הגילוי, וזה טוב. באירועי ירי יש ירידה של כ-15%.
אבל אני אגיד לך מעבר לזה – אני לא מסתכל על הנתונים האלה. מה שמדווח זה מדווח. אם תשאל אותי זה אולי, אולי מגיע ל-50%, אני אומר לך אפילו פחות, מה שמדווח. לכן, אם תוסיף את כל האירועים שלא מדווחים, אתה תגיע למספרים הרבה יותר גדולים.
רק לפני שבועיים חייבתי את המשטרה ואת הרשות לכלי ירייה שנמצאת אצלי לצאת למבצע של איסוף נשק, שכבר עשר שנים לא היה. זה לפתוח את כל תחנות המשטרה. כל מי שיש לו כלי נשק בבית ורוצה למסור אותו – שימסור אותו. אנחנו לא פותחים תיקים. ביומיים הראשונים כבר – אתמול קיבלתי עדכון – ביומיים הראשונים כבר 70 כלי נשק. 70 כלי נשק. חלקם במגזר, חלקם אצל היהודים. 70 כלי נשק, באו ומסרו אותם. המבצע הוא כרגע לחודש, ואני מקווה שאנחנו נגיע למאות, ואולי אפילו מעבר לכך. יש הרבה כלים שמסתובבים, ואני מדבר על האנשים הנורמטיבים שרוצים למסור את הנשק. למה? כי הם לא צריכים את הכלים האלה. המבצע הזה יימשך.
נושא האלימות בחברה הערבית נמצא בלב העשייה של המשרד לביטחון הפנים. יש לזכור כי הטיפול בתופעות האלימות בישראל נעשה בשילוב כלל המערכות והגורמים שנמצאים, שהזכרתי אותם. על מנת להשיג את יעד ההפחתה המשמעותית בתחום הפשיעה יש לפעול באופן כלל-מערכתי, לרתום לעשייה את כלל משרדי הממשלה. דיברנו על רובם, את חלקם לא הזכרנו, אבל גם הם צריכים להירתם. יש הרבה מה לעשות בכפרים. בסוף הנוער, בעיקר הנוער, הולך לפשיעה – מי שהולך לפשיעה – ופוגש את המשטרה, ואחר כך את שירות בתי-הסוהר. ויש חינוך, ויש רווחה, ויש פנים, ויש ספורט, כדי שיטפלו בזה, ויש היי-טק, ויש מפעלים, ויש הכול כדי שיעבדו. אני מכיר את הדברים האלה כי אני מלווה את הדברים האלה כבר הרבה שנים. ברגע שמגיעים למשטרה זה כבר סוף התהליך. אנחנו צריכים לעשות את זה, למרות שישנן פה פעילויות רבות מאוד שנעשות בשנים האחרונות.
ברצוני לציין כי לתקציב ל-2013–2014 נוספו גם תקציבים כדי לשפר ולהקים את המתחמים שהזכרתי, ועוד פרויקטים שאנחנו כמובן נחזק אותם. אבל המדיניות לגבי כלי הירי שיורים ופוצעים לעתים קרובות – הזכרתי, פעם אחת ישבתי פה ונתתי לכם סקירה על מאות כלי נשק. דיברנו על טילים – דיברנו; דיברנו על רימונים – דיברנו. וזו מלחמה בין כנופיות ובין ארגוני פשיעה שנמצאים גם במגזר הערבי. והם לא בוחלים, ונמצאים גם ילדים וחפים מפשע. יש פה הרבה עבודה. אני מוביל פה הרבה מהלכים, אבל אני אומר שגם המהלכים התומכים שהזכרתי, והרשויות – ואני מאוד שמח, חבר הכנסת גנאים, שגם חברי הכנסת וראשי הרשויות ברובם משתפים פעולה בצורה טובה ואפקטיבית. חשוב לציין גם את זה. וגם לכם, אני אומר את זה גם פה – חשובה לי מאוד התמיכה שלכם ושל ראשי הרשויות, כי אני חושב שיש לנו הרבה עבודה.
לסיום, אנחנו נמשיך בעבודה. הפעילות מתבצעת, ויש פה פעילות ענפה מאוד. הדגש הוא באמת על המגזר הערבי. אני לוקח את זה כאחד הפרויקטים שבשנים האחרונות אני מטפל בהם, ואני גם רואה את השינוי, וזה חשוב. תודה רבה.
היו"ר גילה גמליאל:
אני מודה לשר. אני קוראת לחבר הכנסת שרוצה גם לתת דעה נוספת, עפו אגבאריה. יש לך דקה מהצד.
עפו אגבאריה (חד"ש):
גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, העניין – אנחנו כבר דיברנו על זה הרבה פעמים אולי, אבל אני יודע שאלו גורמים שונים וגורמים מאוד גדולים, לא רק המשטרה ולא רק המשרד לביטחון פנים. יש חלק גדול גם של האוכלוסייה. ואני יודע למשל שחברי הכנסת וראשי העיריות לא רק הבטיחו, אלא גם מחרימים למשל חתונות שבהן יורים. וזה בסדר.
הדבר השני שרציתי לשאול – הקלות שבה אנשים יכולים להגיע לנשק ולקנות את הנשק. אני חושב שדבר כזה, אפשר לחסום אותו. דבר נוסף – כאשר העבריין לא בא על עונשו, אנשים רוצים, מטבע הדברים, להגן על עצמם, אז הם הולכים וקונים את הנשק. השאלה, מדוע אפשר לקנות את הנשק הזה בכזאת קלות בכל כפר ערבי? מדוע הממשלה, הממשלה – לא רק המשרד לביטחון פנים – לא תעשה כזה דבר, כפי שעשו כבר במדינות או ברשויות אחרות, שכל מי שיש לו נשק בלתי חוקי חייב להפקיד אותו בתחנת המשטרה תוך חודשיים נניח? והוא יכול אולי לקבל פיצוי על זה שהוא מפקיד את הנשק שלו. אם לא, שלושה חודשים אחרי זה, מי שלא יפקיד את הנשק, ייענש. אפשר לעשות כמה דברים כדי להפחיד את האנשים באמת, שאת הנשק הזה שיש להם – שאנחנו לא צריכים אותו, החברה לא צריכה אותו. אנחנו חושבים שזה רק מזיק לנו, לחברה, לאנשים - -
היו"ר גילה גמליאל:
אני מודה לך.
עפו אגבאריה (חד"ש):
- - לכל האוכלוסייה, כשיש אפשרות לגשת לנשק זה.
היו"ר גילה גמליאל:
אני מודה לך.
עפו אגבאריה (חד"ש):
אנחנו מבקשים את הנשק הזה, בכל דרך, להוריד מהכפרים שלנו ומהאוכלוסייה שלנו. תודה.
היו"ר גילה גמליאל:
תודה לחבר הכנסת עפו אגבאריה. השר, רוצה שיסתפקו בדבריך או להעלות את זה לדיון?
השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ:
כן.
היו"ר גילה גמליאל:
כן. אוקיי. תודה. מסתפקים בדבריו של השר.