קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית היו"ר יולי יואל אדלשטיין: חברי הכנסת, אנחנו ממשיכים בסדר-היום. הנושא הבא הוא הצעה לסדר-היום מס' 328 לגבי הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא הנשק הבלתי-חוקי בחברה הערבית, של חבר הכנסת עיסאווי פריג'. בבקשה, אדוני. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): - - - לא מצביעים - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: תשובה והצבעה במועד אחר, כן. יש בעצם שתי הצעות על הצורך בהקמת ועדה פרלמנטרית – הראשונה של עיסאווי פריג', לאחר מכן של חבר הכנסת מוחמד ברכה, ולאחר מכן נמשיך בסדר-היום, כי בנושא הזה תשובה והצבעה במועד אחר. עשר דקות לרשות אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): כבוד היושב-ראש, חברים, לדבר אחרי חוק מביש כזה, זה לא הכי - - - היו"ר יולי יואל אדלשטיין: שנייה, הנושא שאתה מעלה הוא מאוד חשוב, גם לא פעם העליתם אותו במליאה, ולכן – סגן שר החינוך חבר הכנסת וורצמן יפסיק לדבר עם חברנו סגן שר האוצר לשעבר וכיום חבר הכנסת יצחק כהן, ושר הרווחה והשירותים החברתיים גם ישב. נכון, חבר הכנסת דוד אזולאי, אתה רוצה שהשר ישב. ויושב-ראש סיעת יש עתיד חבר הכנסת שלח, השיחה חשובה, אבל לא במליאה. והשר שטייניץ גם ישב, ליד חברות הכנסת – השר שטייניץ – אין תגובה של השר שטייניץ. חברת הכנסת שלי יחימוביץ, תעזרי לי לזכות בתגובה של השר. הנה, הוא הגיב. בבקשה, אדוני. עיסאווי פריג' (מרצ): ציפיתי שלפחות שר המשטרה – שאני אזרח והוא אמור לתת לי את הביטחון וביטחון הפנים המינימלי – ציפיתי שרק מטעמי כבוד מינימליים הוא לפחות יהיה נוכח אתנו במליאה. קריאה: הוא הלך - - - עיסאווי פריג' (מרצ): ככה זה? אז צר לי מאוד שהשר לביטחון הפנים לא נמצא אתנו. כמו שאמר היושב-ראש - - - מיקי לוי (יש עתיד): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): אתה כולבויניק הפכת, סגן השר. קיבלת תפקיד קלאסי. הנושא שאני מעלה היום, ומעלה אחרי חבר הכנסת ידידי מוחמד ברכה, הוא נושא כאוב, נושא שדיברנו עליו רבות, נושא שמלווה אותנו יום-יום – צר לי מאוד – בחברה הערבית. מאז שנבחרתי לכנסת לקחתי על עצמי בנדר שאני לא מרפה מהנושא הזה. הנושא הזה ימשיך ללוות אותי בכל כהונתי בכנסת. נושא הביטחון האישי של האזרח, במיוחד האזרח שלא מרגיש שיש לו ביטחון אישי, במגזר הערבי, בחברה הערבית, הוא הנושא הכאוב ביותר שאנחנו נתקלים בו. חברים, כשאין לך ביטחון אישי, אתה לא יכול לייצר. המחשבה שלך נגמרת, עוצרת. אתה לא יכול לנהל חיי יום-יום תקינים. הביטחון האישי הנרמס יום-יום בחברה הערבית, אדוני היושב-ראש, זועק לשמים. אין יום – אין יום שאתה לא שומע צרור יריות ברחוב הערבי. הכאב הולך וגדל מיום ליום והגיע לבתים רבים. ואין מושיע. הנשק הבלתי-חוקי במגזר הערבי הפך להיות חוקי; מי שאין לו נשק הוא חריג – מי שאין לו נשק הוא חריג. בחברה נורמלית – שמענו את זה בוועדת הכספים, ושומעים את זה כל יום – בחברה נורמלית מקימים קבוצות רכישה; קבוצות רכישה לרכישת מניות שירכשו שליטה וכדי שתהיה להן עוצמה כלכלית. אצלנו בחברה הערבית יש קבוצות רכישה, אבל קבוצות רכישה מסוג אחר; קבוצות רכישה של כלי נשק. זאת קבוצת הרכישה הנפוצה ביותר, חברים, במגזר הערבי. בקרב כלל הצעירים, וחלק לא מבוטל מהם בני טובים, ארבעה-חמישה צעירים בגיל הביניים, כל אחד חוסך לו איזה 1,000, 2,000 שקל, מגיעים לסוף חודש, מגיעים לעשירייה שלהם, וקונים כלי נשק. למה? אני רוצה לתת הגנה לעצמי. אראל מרגלית (העבודה): דווקא בני הטובים קונים נשק? עיסאווי פריג' (מרצ): לא הבנתי. אראל מרגלית (העבודה): דווקא בני הטובים קונים נשק? עיסאווי פריג' (מרצ): בני הטובים, כי אין להם הגנה. הם יהיו חריגים בחברה, כי אין להם הגנה. מה אנחנו צריכים את לבנון וסוריה והטילים? אתה נמצא בשוק – אני, לשם השוואה, יצאתי לעשות בדק – יש לי לקוחות שאני מייצג. אמרתי לעצמי: אני רוצה לקנות כלי נשק. אין לי נשק. לא יצא לי שנגעתי בנשק אף פעם, לא יודע איך יורים בו. קראתי: רוצה כלי נשק – רוזנטל צוחק. תשמע, אחי, זה דבר חדש עבורי. אמרו לי: מה אתה רוצה, עיסאווי? והתחילו להגיד לי כל מיני סוגים. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): מה אמרו? עיסאווי פריג' (מרצ): נשבע לך. ראובן ריבלין (הליכוד ביתנו): אבל מה אמרו? לא שמעתי. עיסאווי פריג' (מרצ): לקוחות אצלי במשרד. אני יודע מי יש לו נגיעה בעולם הזה. אני רוצה לקנות כלי נשק. אמרו לי: אין בעיה, איזה סוג אתה רוצה? ואז התחיל – עולם חדש עבורי – והתחילו לזרוק שמות. תראה איזה שמות זרקו לי. צריך רק כמה אלפי שקלים, אתה מסודר, תגיד לי כמה אתה צריך. זה מתחיל מ-7,000 שקל. 7,000 שקל, תשמע איזה סוגים, שמות שאני צריך להתרגל אליהם. אתה יכול לקנות אקדח – קו"ף, רי"ש, למ"ד, וי"ו – איך זה נקרא? איך? קריאה: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): "קרָלו". "קרלו" מייצור מצרי. זה הסוג הראשון. מיקי רוזנטל (העבודה): זה ייצור ביתי. עיסאווי פריג' (מרצ): הסוג השני – אפשר להשיג אקדח FN צ'כי, או "ברטה". קריאה: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): זה הסוג השני, זה מה שאמרו לי. תראה, הסוג השני למתקדמים. מיקי רוזנטל (העבודה): כמה, כמה זה? עיסאווי פריג' (מרצ): זה בעשירייה. הסוג השני למתקדמים – תמורת עשרות אלפי שקלים בודדים – M-16. מיקי לוי (יש עתיד): כמה? כמה? עיסאווי פריג' (מרצ): כמה? אתה תמשיך – אתה תענה לי, כי יש לך תפקיד בממשלה. תראה, אתה צוחק וזה עצוב. מיקי לוי (יש עתיד): אני מה-זה עצוב. עיסאווי פריג' (מרצ): אתה צוחק, וזה עצוב - - מיקי לוי (יש עתיד): אני לא צוחק. עיסאווי פריג' (מרצ): - - אתה צוחק על העלאת מע"מ וצוחק שאין ביטחון אישי. למה? ערבי מת – ערבי טוב. אתה צוחק, וזה לא יפה. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. עיסאווי פריג' (מרצ): וזה לא יפה. מיקי לוי (יש עתיד): חס וחלילה. אל תנצל את זה. חס וחלילה. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. אז M-16 – כמה עשרות. יש דבר חדש בצה"ל, אמר לי הבחור, יש דבר – אני באמת לא יודע. צור, אתה איש צבא וזה – M-18, יש דבר כזה? זה חדיש. דוד צור (התנועה): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): יש? יש? שר החקלאות ופיתוח הכפר יאיר שמיר: מטוס F-18. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, נשק אוטומטי. עכשיו - - - קריאה: - - - עיסאווי פריג' (מרצ): שנייה, אם אתם רוצים יותר השקעה - - - משה מזרחי (העבודה): עיסאווי, זה M-16 פלוס מע"מ. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, אומרים: זה חדיש בשוק. אתם תצליחו לעשות מזה הצגת תיאטרון. "הבימה", "הבימה". מיקי לוי (יש עתיד): - - - היו"ר יצחק וקנין: אדוני סגן השר. עיסאווי פריג' (מרצ): "הבימה" – בינתיים אנשים מתים. היו"ר יצחק וקנין: אדוני סגן שר האוצר. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, תן למיקי. היו"ר יצחק וקנין: אולי כבודו ישב במקומו? אראל מרגלית (העבודה): M-18. עיסאווי פריג' (מרצ): איך? אראל מרגלית (העבודה): M-18 – עם המע"מ. מיקי לוי (יש עתיד): עם המע"מ. בסדר. עכשיו, למתקדמים, למתקדמים, תמורת כמה עשרות אלפי שקלים אפשר להשיג – אתם מוכנים באמת להשקיע? ככה הוא אומר לי: אתה רוצה להשקיע, עיסאווי? טיל "לאו". קריאה: או-אה. עיסאווי פריג' (מרצ): מה אני אומר לך? טיל "לאו". אנשים נעצרים על זה, טילי "לאו" – נכון, אבו ברכה? תפאדל, הנה החברים שלי. טיל "לאו". אראל מרגלית (העבודה): טיל "לאו" זה קל. בקושי שוקל. עיסאווי פריג' (מרצ): טיל "לאו". עכשיו - - - משה מזרחי (העבודה): - - - עיסאווי פריג' (מרצ): מזרחי, אבל, תקשיב, לא צריך לדרום-לבנון. מה הוא אומר לי? גם מא"ג עם תושבת על הרכב אפשרי. ואמרו לי: במא"ג יש שני סוגים. היו"ר יצחק וקנין: זה נראה לי כמו המיליציות בסוריה. עיסאווי פריג' (מרצ): אני נשבע לך, זה מה שקורה במגזר. אתם – 20,000 כלי נשק בלתי חוקיים מטירה עד כפר-קאסם. אזור מלחמה. אבל זה מופנה – ערבי נגד ערבי, אז מה זה משנה. ערבי מת זה לא ידיעה תקשורתית. שתי ילדות קיפחו את חייהן, קיבלו איזה ידיעה בעמוד האבל, בעמוד 20 ב"ידיעות אחרונות". משה מזרחי (העבודה): גם ברחוב היהודי נהרגים אזרחים. עיסאווי פריג' (מרצ): תלוי מי ותלוי איפה הם, אם זה פריפריה או במרכז העניינים. משה מזרחי (העבודה): גם חפים מפשע נהרגים. עיסאווי פריג' (מרצ): אז אתה מבין? אז מה שאני אומר: המא"ג הזה – 250 ו-500, אמרו לי. אז קבוצות הרכישה האלה, שקמות – וזה אני אומר לכם: יש לי שכן, עמרי, יש לו המשרדים של החברה, לפני שהיה חבר כנסת, ליד כפר-קאסם. נכון, עמרי? עמר בר-לב (העבודה): עמר, עמר. עיסאווי פריג' (מרצ): עמר, סליחה, עמר. עמר, שכני העסקי. קריאה: הוא מחמם אותך. עיסאווי פריג' (מרצ): למה, אני מחמם אותו? עמר, שיהיה עמר. אתה מכיר צעירים ערבים, נכון? אתה מכיר אותם מעולם אחר – היי-טק, לא נהג מונית ולא מטאטא ולא בנאי. מהברנז'ה האחרת. מה מספרים לך, עמר? לא מספרים לך על הפשע הערבי – הטרור שהפך להיות, שגורם לאי-נחת בכל בית ובית בכפר-קאסם ובכל האזור. עמר בר-לב (העבודה): לקחו לאחד העובדים את המכונית. עיסאווי פריג' (מרצ): יפה. עכשיו, לפני שבועיים, לפני שבועיים – סיפור בכפר-קאסם. שתי כנופיות, כנופיה רצתה לנקום בכנופיה השנייה ברחוב הראשי. היו"ר יצחק וקנין: חבר הכנסת עיסאווי פריג'. עיסאווי פריג' (מרצ): לא לא לא, לקח לי שתי דקות. היו"ר יצחק וקנין: לא לא, אני רציתי - - - עיסאווי פריג' (מרצ): בסדר. היו"ר יצחק וקנין: תהיה קצת סבלני - - - עיסאווי פריג' (מרצ): אני עוד לא התחלתי. היו"ר יצחק וקנין: אנין מבין שאתה בלהיטות הדיבור. אני מוסיף לך עוד דקה. עיסאווי פריג' (מרצ): למה? שתיים מגיע לי. היו"ר יצחק וקנין: אם תרצה עוד דקה, אני אוסיף לך. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, מה קרה? מה? אני עוד לא הקראתי מה שכתבו לי. היו"ר יצחק וקנין: מה, יש עוד כלי נשק? עיסאווי פריג' (מרצ): לא. זה כלי נשק, אבל לא הקראתי. היו"ר יצחק וקנין: הנה. נתתי לך עוד שתי דקות. עיסאווי פריג' (מרצ): בסדר. תודה, תודה, כבוד היושב-ראש. הנושא כל כך חשוב. הנושא – נכון שאנחנו החצר האחורית, וכל מה שקורה בחצר האחורית פחות מעניין. הרי "לא יגיע אלי". אבל, חברים, זה יגיע. זה עניין של זמן, אל תשלו את עצמכם. נכון, חבר הכנסת פייגלין? זה יגיע. משה זלמן פייגלין (הליכוד ביתנו): אתם אשמים. עיסאווי פריג' (מרצ): זה יגיע. משה מזרחי (העבודה): הוא מסכים אתך, אבל בהיבטים אחרים. עיסאווי פריג' (מרצ): לא, לא. זה מתחיל מההיבטים האלו. לפני שבועיים, בכפר-קאסם, שתי כנופיות, יורים האחד על השני ברחוב הראשי, רחוב סולטאני. הרחוב הראשי של היישוב. קריאה: רחוב נחמד. עיסאווי פריג' (מרצ): לא נחמד. רחב, יפה. התחילו – כנופיה אחת לנקום בשנייה, לאור היום, בשעה 13:00, אחר הצהריים. מי הקורבן? רבותי, ילד בן 14, תוך כדי שהוא מזיז עגלת נכה של אבא. והוא נאבק על חייו ב"בילינסון". מה קרה? תראו בפייסבוקים, בכל התקשורת. ילד בן 14 קיבל כדור – כאן. והמשטרה, כשדיברתי עם קצין המודיעין של האזור, אומר לי: עיסאווי, מה שהצלחנו למצוא – 110 קליעים. זה מה שהצליחו למצוא. 110 קליעים ברחוב ראשי בעיר שמונה 21,000 תושבים. מה עושים התושבים? עכשיו, הרבה חברים יהודים שלא מזדהים אתנו, אומרים – עיסאווי, הבעיה אצלכם, בעיית חינוך, בעיה, בעיה. אז יפה מאוד. גם לנושא הזה אני אתייחס. אני מודה שההיבט הזה מחייב טיפול משני הכיוונים: מהחברה הערבית, אבל גם הממסד שאמור לספק לי את הביטחון, שלא יציף אותי בנשק בלתי חוקי, בנשק שקל מאוד להשיג, בנשק שכל אזרח יכול להשיג. היו"ר יצחק וקנין: נא לסיים. עיסאווי פריג' (מרצ): עכשיו, הנושא האחרון, נושא החינוך. אני רואה של-30% מקרב החברה הערבית יש תעודת בגרות. 65 שנה אנחנו במדינה, ורק 30% יש להם תעודת בגרות. הכשל המקצועי החינוכי שכולם שותקים עליו 65 שנה – גם האזרח אשם, ולא הממסד – דורשני. איפה החינוך? ואיפה השר לביטחון הפנים שייתן לי קצת, קצת? אתה אזרח שצריך לתת לך הגנה. חברים, קחו את העניין מאוד ברצינות. תודה לכם. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת עיסאווי פריג'.