קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התרחבות ממדי הפשיעה, האלימות והשימוש בנשק חם בקרב הציבור הערבי היו"ר יצחק וקנין: יעלה חבר הכנסת מוחמד ברכה עם הצעה דומה לסדר-היום, מס' 384 – הצורך בהקמת ועדת חקירה פרלמנטרית בנושא התרחבות ממדי הפשיעה, האלימות והשימוש בנשק חם בקרב הציבור הערבי. לרשותך, חבר הכנסת ברכה, עשר דקות. מוחמד ברכה (חד"ש): אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, המנגנון של הצעה לסדר-היום בדבר הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית, יש לו מסלול מיוחד בתקנון הכנסת, וכנראה זה לא מובן לאנשים מרכזיים בממשלה. מייד חושבים שהמגמה, או הכוונה להציב כתב אישום, ואז ועדת החקירה תהיה מעין כלי ניגוח. ועדות חקירה פרלמנטריות בתולדותיה של הכנסת היו אקט מאוד חשוב כדי להתעמק בסוגיות מסוימות. אני יכול לתת שתי דוגמאות משתי ועדות שכיהנתי בהן, שתי ועדות חקירה פרלמנטריות. האחת, בנושא בדיקת הפערים החברתיים במדינת ישראל, והוועדה הזו הוציאה תחת ידיה דוחות מרתקים וחשובים. ועדת חקירה פרלמנטרית אחרת שכיהנתי בה הייתה הוועדה לבדיקת תאונות הדרכים, וגם שם התקבלו מסקנות שחלקן הגדול גם מיושם ואומץ על-ידי משרדי הממשלה השונים, משרד התחבורה ואחרים. הייתה לי שיחה היום עם השר אהרונוביץ בנושא הזה והוא אמר לי – מה, אני לא רוצה ועדת חקירה, מה, כדי להתחיל לתקוף את המשטרה? כנראה זה לא ברור דיו. אני חושב שהכנסת רשאית וחייבת לטפל בתופעה של הפשיעה שקיימת בקרב הציבור הערבי. הכנסת לא יכולה להתייחס לנושא הזה רק דרך הצעות חולפות לסדר-היום או הצעות רגילות, אפילו. אני חושב שהתופעה מתרחבת בצורה מדאיגה ביותר כך שהיא מסכנת את חיי היום-יום, מסכנת את הפרט, מסכנת את הקולקטיב החברתי, מסכנת את הכלכלה, מסכנת את מערכת החינוך, מסכנת את השקט החברתי. ומי שחושב, רבותי, מי שחושב שהוא יכול לטאטא את הפשע מנתניה לטייבה או מהיישובים היהודיים ליישובים הערביים, סופו שידע וילמד על בשרו שלפשע ולהתרחבותו אין גבולות. אגב, אני חייב לומר, וזה דבר שאמרנו כמה פעמים, שמידת שיתוף הפעולה בין יהודים לערבים הגבוהה ביותר במדינת ישראל היא בעולם הפשע. כשארגוני הפשע נכנסו למצוקה בנתניה, עברו לטייבה. כשהיה מבצע מסיבי של המשטרה בלוד, זה עבר ליפו. לכן, אין אפשרות להתייחס למקומות מסוימים כאל מקומות סטריליים, נקיים מפשע, בזמן שציבור שלם או יישובים שלמים נאנקים תחת הפשעים האלה, תרתי משמע. לעניין הזה, וזה מה שנדרש מהכנסת בוועדת חקירה פרלמנטרית – לעניין הזה נדרשים צעדים של בדיקה בכמה כיוונים. אנחנו לא מדברים רק על ההיבט של ההרתעה או של הענישה, אלא צריך גם כן לטפל ביסודות החברתיים של התרחבות ושל נפיצות הפשע. זו שאלה חינוכית, זו שאלה כלכלית, זו שאלה חברתית, זו שאלה פוליטית. אבל זו גם שאלה של הרתעה ושל ענישה. לכן, כשאנחנו מעלים את הנושא הזה, אומנם הדבר המיידי שעולה על הדעת שהשר לביטחון הפנים הוא זה שאמור להשיב, אבל לדעתי, ראוי בעניין כזה, כל כך קריטי, שראש הממשלה בעצמו הוא אשר יקבל לידיו את המושכות. אני יכול לומר לכם, רבותי חברי הכנסת, ובמיוחד אלה שנכנסו לכנסת החדשה, שבקיץ האחרון, בימי הממשלה הקודמת, השר אהרונוביץ הגיש דוח מקיף בממשלה על תופעת התרחבות הפשע והחזקת הנשק בתוך היישובים הערביים. והדיון הזה היה יכול לעבור על מי מנוחות. מה? בסדר, אז אמר, וזהו. השר אהרונוביץ אמר לממשלה שאם הנושא הזה לא יטופל בתחום הפלילי, זה יכול לזלוג לתחום הביטחוני. ואז כמה שרים קפצו מכיסאותיהם, כולל ראש הממשלה. כמה ימים לאחר מכן התנהל כאן דיון, במסגרת 40 חתימות, והעליתי את הנושא הזה, ואחר כך חברי האחרים העלו את הנושא הזה. ראש הממשלה, שלא כדרכו, קרא קריאת ביניים שהנושא מאוד כאוב ומאוד חשוב ובואו נשתף פעולה על מנת למגר את התופעה. ומה קרה מאז? חודשים רבים עברו, ואנחנו לא חשים שיש צעדים אמיתיים ורציניים. אומנם באו ואמרו שהם רוצים לעשות את הפרויקט של "עיר ללא אלימות" בכמה יישובים. יפה. ה"עיר ללא אלימות" הפכה למין במה לגייס אנשים לשירות האזרחי או השירות הלאומי. במקום לטפל באמת בשורשים החינוכיים או האנטי-חינוכיים של תופעת הפשע, במקום להביא להקצבת תקציבים למיגור הפשע ולמיגור תופעת הנשק – אני אומר נשק, גם חוקי וגם בלתי חוקי, כי בסופו של דבר הכול מתערבב, ואם נסתכל על כמה דוגמאות, על כמה יישובים, על אחוזי הפענוח של פשעים, של מקרי רצח – לפני כחודשיים השתתפתי בהפגנה שארגנו תושבי טירה מול המשטרה ברמלה לאחר מקרים של רצח. ושם דובר על 16 רציחות שהמשטרה לא הגיעה לפענוח אפילו של אחת מהן. זה לא מקרה חריג, זה המקרה הרווח. משטרת ישראל אינה ידועה ואינה מוכרת כמשטרה חסרת אונים או חסרת אמצעים או חסרת מוחות שיכולים לפענח. ויושבים כאן באולם הזה, בקרב חברי הכנסת, כמה אנשים שמילאו תפקידים מרכזיים במשטרה. באסל גטאס (בל"ד): חסר רק מודיעין. מוחמד ברכה (חד"ש): ולא חסר מודיעין. אני הייתי אומר דבר הרבה יותר מסוכן מזה: יש מקום לַמחשבה שיש מי שמעוניין דווקא שהחברה הערבית, במקום לטפל במצוקותיה ובאינטרסים שלה ובמעמדה ובמיקומה בתוך החברה בישראל, תתבוסס בדמה תוך התעלמות מוחלטת משלטון החוק. זו אמירה שהיא מעין כותרת לכתב אישום שמתחתיו יכולה לבוא שורה של אירועים ושל מקרים ושל פשעים ושל רציחות שנתקלים בשווין נפש מוחלט של המערכת. לכן הזנחת העניין הזה, של התרחבות הפשיעה, יכולה לזכות את המתעלמים בכמה ימים של "חדווה". אבל זה עוד יגיע לפתח ביתם הם. זה יכול להיות מתורגם בתוך החברה הערבית למצבים מסוכנים ביותר, גם בעניין הכלכלי, גם בעניין החברתי. לכן, אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, בבקשה – אם רשויות הממשלה השונות ממלאות את תפקידן, או שיש להן תוכניות למלא את תפקידן, בבקשה שיבואו לוועדת חקירה פרלמנטרית ויגידו: זה הדוח שלנו. ויבואו פרנסי הציבור הערבי ויגידו: זו המציאות שלנו. יבואו הקורבנות ויזעקו את זעקתם בכנסת. ותשב ועדה פרלמנטרית של חברי כנסת מסיעות שונות, בנושא שאמור ללכד את כולם – אמור תיאורטית ללכד את כולם, ויגידו את דברם, ויוציאו מתחת ידיהם דוח שיוכל לשמש תשתית לטיפול בבעיה או לעזור בטיפול בבעיה. בסופו של דבר, ועדת חקירה פרלמנטרית היא לא ועדת חקירה ממלכתית שצריך לקבל את מסקנותיה ואז הן יהיו מחייבות. ועדת חקירה פרלמנטרית היא לא תחליף למשרד החינוך, ולא תחליף למשרד לביטחון פנים, ולא תחליף לרשויות הממשלה, אלא היא הירתמות הריבון, שהוא הכנסת, המערכת הפרלמנטרית, לטיפול בבעיה – לשמוע, לראות, לחבר את הקצוות סביב שולחן אחד כדי לראות איפה אנחנו עומדים ולאן אנו הולכים. אני אומר לכם, רבותי, ויכול להיות שהדבר יישמע קשה: הרציחות שהיו – אבל הרציחות שיהיו – דמם של האנשים שנרצחים יהיה בראשה של הממשלה. הממשלה חייבת לספק ביטחון אישי לתושבים, זו התכלית של קיומה של מערכת ממלכתית, גם לספק הגנה חברתית ומעטפת של חיי קיום בסיסי, אבל היא חייבת לספק מעטפת של קיום פיזי קודם כול. לכן – הכדור אצל הממשלה. אני לא יכול להבין, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיים, אני לא יכול להבין שהממשלה באה עם עמדה שהיא תתנגד, אני לא יכול לתאר לעצמי מצב כזה. הכנסת היא ריבונית לבוא ולחקור ולברר נושא מסוים. מה הממשלה צריכה להתנגד או להסכים? זה חלק מסדרי העבודה של הכנסת, שחברי הכנסת צריכים להחליט עליהם בהתאם לרמת החשיבות ורמת המסוכנות של נושא זה או אחר, והנושא הזה הוא מסוכן, והוא זועק לשמים. הקורבנות שמתחת לאדמה זועקים לשמים, והקורבנות שיבואו, אם יהיו, חס וחלילה, יזעקו בראשם של אותם אנשים שמתעלמים מהתופעה הזאת. תודה רבה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה. רבותי, כאמור, תשובה והצבעה במועד אחר.