קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום חינוך יהודי בגולה היו"ר יצחק וקנין: אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעה לסדר-היום מס' 409 – חינוך יהודי בגולה; הצעה רגילה של חבר הכנסת משולם נהרי. לרשותך עשר דקות. אדוני חבר הכנסת משולם נהרי, עשר דקות. משולם נהרי (ש"ס): אדוני היושב בראש, השרים, חברי הכנסת, אני בחרתי להעלות את הנושא של החינוך היהודי בגולה, כי החינוך הוא בראש מעיינינו וההתבוללות היא בנפשנו. אני מאוד הייתי שמח אם שר החינוך היה שומע את הדברים. אני חושב שהוא היה מחכים בנושא הזה, נושא שהוא חשוב. יכול להיות שמכיוון שזה קשור לחינוך יהודי בגולה זה מתקשר לתפוצות, אבל האמת היא שזה שייך למשרד החינוך. לאחר קריסת מסך הברזל ופתיחת שערי ברית-המועצות התחילה מדינת ישראל בפעילות חינוכית בחבר המדינות. בשנת 1992, ביוזמתו של שר החינוך דאז זבולון המר, זיכרונו לברכה – אז עוד הייתי עובד משרד החינוך – הוקמו בתי-ספר בחבר המדינות, ולימים זה הגיע למצב שכיום יש כ-44 בתי-ספר שלומדים בהם כ-10,000 תלמידים. מטרתם של בתי-הספר, מטרת התוכנית – קראו לה, לתוכנית הזאת, היא נקראת עד היום, חפציב"ה – חינוך פורמלי ציוני יהודי בברית-המועצות לשעבר. מטרת התוכנית היא טיפוח, העמקה וביסוס זהותם היהודית של התלמידים וזיקתם לעם היהודי ולמורשתו הרוחנית, התרבותית והלאומית, לארץ-ישראל ולמדינת ישראל; טיפוח הקהילה היהודית בברית-המועצות לשעבר ושמירה על זיקתה לעם היהודי ולמדינת ישראל; ועידוד העלייה לישראל בקרב התלמידים ובני משפחותיהם. המערכת של בתי-הספר של חפציב"ה בחבר המדינות מופעלת באמצעותן של שלוש רשתות חינוך: "אור אבנר", "אורט" ו"שמע ישראל". מה שקורה שם זה דבר מאוד מעניין: יש שם דתיים, יש שם חרדים ויש שם בתי-ספר כלליים, אני לא קורא להם חילוניים. כי מי שיודע מה זה חילוני, חילוני זה זר. אברהם מיכאלי (ש"ס): אין ברוסיה מצב של חילוני. אין מצב כזה. משולם נהרי (ש"ס): התרגום "והזר הקרב יומת", זה חילוני. זר זה חילוני. אז זה בתי-ספר כלליים, והם חיים יחד בהרמוניה, בשיתוף פעולה יוצא מן הכלל. והלוואי שהיינו זוכים לכך גם בארצנו. לפני 12 שנה בערך, כשהייתה עוד שרת החינוך לימור לבנת במשרד החינוך, פנו מהסוכנות היהודית בבקשה: אנחנו רוצים להיות שותפים בתוכנית הנפלאה הזאת, ואכן באמת זו תוכנית נפלאה, ואחר כך אני גם אספר קצת על מה שאני יודע ומה שראיתי ומה שחוויתי שם. פנו אליה ואמרו לה: אנחנו רוצים להיות שותפים עם משרד החינוך במיזם החשוב מכול של בתי-הספר היהודיים בחבר המדינות, שכל מטרתם זה לקרב את היהודים שם למורשת היהודית אחרי מה שהם עברו בשנות דור, עם הרדיפות, עם זה שהיו צריכים להסתיר את יהדותם, ובעיקר למנוע התבוללות, וכמובן, בסופו של דבר להעלות אותם לארץ. טוב, שותפים. אנחנו יודעים היום שמשרדי ממשלה שותפים, מיזם ושותף, זה 50%–50%, וכך הסוכנות היהודית, בנדיבות לבה, הקצתה כ-12 מיליון מול 12 מיליון של משרד החינוך לצורך הפרויקט. אבל לא לקח הרבה זמן, אחרי כמה שנים הסוכנות היהודית קיצצה, ובמיזם משותף כשצד אחד מקצץ, השני משווה לקיצוץ. ועוד שנה קיצצו, ואלה קיצצו. זה מזכיר את אותו אחד שהיה לו פאות והוא רצה ליישר אותן. הוא קיצץ פאה אחת יותר מהשנייה, וכדי ליישר את הפאה השנייה, קיצץ קצת יותר, ואז היה צריך שוב ליישר את השנייה, ובסופו של דבר נשאר בלי פאות. ומה שקרה, הסוכנות היהודית קמה יום בהיר, ואמרו: אין לנו כסף, מצבנו קשה, אנחנו לא יכולים, אנחנו יוצאים מהמשחק. ואם ב-2003 התקציב שעמד לתוכנית הוא כ-28.5 מיליון, הוא הגיע ב-2009 ל-8 מיליון. וזה דבר שאי-אפשר לתאר אותו, קיצוץ כזה משמעותי, כ-70%, כאשר אנחנו מדברים בבתי-ספר שהולכים ומתפתחים, בתי-ספר שהם עוגן ההצלה של היהדות של חבר המדינות. אבל בזה זה לא נגמר. באה שרת החינוך יולי תמיר ב-2007 ואמרה: בעצם למה אנחנו צריכים את זה? יש לנו פה בעיות, יש לנו בתי-ספר, מי שרוצה שיעלה לארץ, למה אנחנו צריכים להחזיק בתי-ספר בחבר המדינות? פניתי לראש הממשלה דאז, הייתי בממשלתו של מר אהוד אולמרט, ולשבחו ייאמר שהוא הזדעק, לא היה מוכן לשמוע, ונתן הוראה חד-משמעית לא לסגור את המערכת הזו, אבל כסף אין – מנא לן? הורי לא באו מחבר המדינות, הורי באו מתימן, אבל רוב שנותי עסקתי בחינוך, והחינוך יקר לי, ועם ישראל הוא עם אחד, זה לא משנה איפה הם נמצאים, ישראל ערבים זה בזה. ואם אפשר להציל מהתבוללות, אין הצלה יותר גדולה מזו, ולקחתי על עצמי להשתתף ב-5 מיליון, מהכסף הקואליציוני של ש"ס, ועמדתי על כך. וכל שנה מאז, עד השנה האחרונה – השנה הזו עדיין השתתפנו, ובלבד שחס וחלילה המערכת הזו לא תקרוס. אנחנו צריכים לזכור דבר אחד: יהודי העולם נרתמים, מתגייסים כל שנה ותורמים מאות מיליוני דולרים לחינוך ולמניעת התבוללות בארץ ובעולם. אני פוגש אותם, אני רואה אותם, אני מדבר אתם, אני נפגשתי אתם בתוך בתי-הספר בחבר המדינות; זה לא ייאמן איזו עבודה, איזו השקעה. אני זוכר שהלכתי עם חברי ועדת החינוך בזמנה, כשהיה יושב-ראש ועדת החינוך שלגי משינוי, וכל מה שקורה היום קרה גם אז, ההסתה גם הייתה אז. והלכנו יחד, ואמרתי לו: עזוב, אנחנו לא בארץ, אנחנו בגלות, התנתקנו; בוא נלך יחד ונראה את מערכת החינוך הזאת. ואני אומר לכם שעיניו זלגו דמעות. הוא ראה מה זה יהדות אמיתית, שום פוליטיקה, שום נגיעות, יהדות לשמה, חינוך לשם חינוך. הוא ראה את ההישגים, הוא ראה את האקלים הבית-ספרי – ואצלנו זה לא קיים, זה רחוק מלהיות. אילו היינו מאמצים מעט מאוד מהאקלים הבית-ספרי שם, מהיחס של המורים לתלמידים, של התלמידים למורים, להורים, לקהילה, אילו היינו מאמצים כהוא-זה, היינו נראים אחרת. את החינוך לערכים, את הדרך-ארץ, את האווירה שם, בבתי-ספר, כל האקלים, שהוא חשוב מאוד לבניית התלמיד - - היו"ר יצחק וקנין: משפט אחרון. משולם נהרי (ש"ס): - - אז אם היינו מגיעים לזה, המערכת שלנו הייתה נראית אחרת. אבל מה, כל חברי ועדת החינוך חזרו מוקסמים, לא האמינו שיש מערכת כזאת. אני באמת אסיים ממש במשפט, אבל הוא חשוב מאוד. הסוכנות היהודית, במסגרת המכון לתכנון מדיניות העם היהודי, מגישה לממשלה כל שנה דוח על ההתבוללות, מצב ההתבוללות של היהודים בעולם, ומצאתי שם דבר מאוד מעניין. ניקח את מקסיקו – 85% מהתלמידים היהודים לומדים בבתי-ספר יהודיים, אחוז ההתבוללות – 10%. ברוסיה, שיעור הלמידה של התלמידים היהודים בבתי-ספר יהודיים יומיים הוא 15%, ואחוז ההתבוללות הוא 80%. אותם נתונים גם באוקראינה, בחבר המדינות. רואים זיקה ישירה. במקום שבו מתחנכים, יש חינוך יהודי, זה מוריד את ההתבוללות. היכן שיש רק 15%, יש 80% התבוללות; היכן שיש 80% שלומדים בבתי-ספר יהודיים, יש רק 10% התבוללות; זה מה שהסוכנות היהודית – זאת אומרת, בתי-הספר האלה הם אלה שימנעו את ההתבוללות. היו"ר יצחק וקנין: תודה. משפט אחרון. משולם נהרי (ש"ס): כן, החשוב חסר מהספר. זו ההזדמנות שלי, אני ביקשתי להעלות את הנושא לא בשביל לנגח, חס וחלילה. אני לא בא לנגח, בחינוך לא מנגחים. ההפך, אני חושב, עד היום יכולתי, ובשמחה, אם היה אפשר להמשיך ולסייע, היינו מסייעים. אבל היום אני קורא לשר החינוך, כיוון שזה בתחומו, כיוון שהתוכנית הזו מתוקצבת על-ידי משרד החינוך, לעשות את הכול כדי שבתי-הספר האלה לא יקרסו. מפני שעד היום – אנחנו נמצאים במאי – כל השליחים ממדינת ישראל שעובדים שם בבתי-הספר, המורים השליחים, לא יודעים אם הם ממשיכים או לא ממשיכים. אם הם לא יקבלו הודעות עכשיו, הרי הם יבואו לארץ וכבר לא יחזרו לשם, וכל המערכת תקרוס, כי המורים השליחים הם אלה שמחזיקים את בתי-הספר. אז אם לא זכיתי ששר החינוך יהיה פה, אני אבקש מהשר לענייני ירושלים והתפוצות להעביר את הדברים ולדאוג, אנחנו נשמח, כי בסופו של דבר בנפשנו הוא, כולנו עם אחד. תודה. אני מבקש להעביר לוועדה. היו"ר יצחק וקנין: תודה לחבר הכנסת משולם נהרי, שהעלה נושא מאוד חשוב. ישיב השר לענייני ירושלים והתפוצות ושר הכלכלה נפתלי בנט. השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני מאוד שמח שאתה מעלה את זה, חבר הכנסת משולם נהרי, וקודם כול, יישר כוח ענק על הפרויקט האדיר הזה. אני חושב שהתפיסה שלך היא תפיסה שאני שותף לה. בעצם אתה אומר, הייתה תפיסה היסטורית ביחס של ישראל לגולה, שאמרה: תעלו לארץ ותביאו לנו כסף; להסתכל על הגולה כארנק וכפוטנציאל לעלייה. עדיין, ודאי שאנחנו מעוניינים שיהודי העולם יעלו לארץ, אבל בד בבד המדיניות שלי – וזה משהו מרחיק לכת, אני רוצה לחדד – המדיניות שלי היא: אנחנו מכירים בזה שהגולה היא בת-קיימא, לא כל יהודי הגולה יעלו לארץ, ולמדינת ישראל יש אחריות מיוחדת כלפיהם, כולל אחריות שמתבטאת בתקציבים. הם לא עוד הארנק שלנו, אלא לנו יש אחריות כלפיהם וכלפי שימור הזהות היהודית של העם היהודי בגולה. זו משימה ענקית וקשה מאוד לאור הנתונים שאתה הצגת, והנתונים הידועים – לראשונה, נדמה לי, מאז גלות בבל, יש רוב יהודי בארץ-ישראל, ולאמירה הזאת יש משמעות גדולה. היו"ר יצחק וקנין: אדוני השר, אני חושב שהדבר שנוגע באמת, מה שאמר חבר הכנסת משולם נהרי – הנושא של ההתבוללות, רואים את היחס. אני חושב שמדובר פה באיזה תקציב זעום שעם טיפת רצון אפשר לגרד אותו - - - השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט: לגופו של עניין, פרויקט חפציב"ה, עוד מראשית שנות ה-90 הוא פרויקט חינוכי, והוא שייך למשרד החינוך וממומן על-ידי משרד החינוך באופן מלא. משרד החינוך אחראי לתוכניות הלימוד ולתכנים שמועברים במסגרת הפרויקט. הוא תואם גם את האג'נדה של המשרד שלי. הוא ימשיך לפעול בשנים הקרובות. כיום משרד החינוך – ודיברנו אתם – עורך דיונים על ההיקף ועל מערך הפעילות. אני אחליף עוד מילה עם שר החינוך. אני חושב שהנקודה נכונה. בבסיס הפרויקט לא חל שום שינוי, אלא בחלקים שהוספו לפרויקט על-ידי הכספים הקואליציוניים, בעצם, שאתה הבאת. בימים אלה, במקביל, אנחנו עובדים על אסטרטגיה בתוך המשרד שלנו, ונבחן גם את האפשרות מבחינתנו, מבחינת המשרד שלי – שצריך לומר: הוא דל-תקציב – אבל בכל זאת, לשתף פעולה עם משרד החינוך. אני אדבר אתו וגם פנימה, וננסה לפתור את הבעיה. היו"ר יצחק וקנין: תודה. אדוני השר, מה מציע? השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט: מה אתה רוצה? משולם נהרי (ש"ס): אני חושב שלוועדת החינוך, כדי שנוכל להתקדם בנושא הזה. השר לענייני ירושלים והתפוצות נפתלי בנט: מבחינתי זה בסדר גמור. היו"ר יצחק וקנין: אוקיי. רבותי, אם כן, גם השר מציע שזה ילך לוועדת החינוך. רבותי, מי שבעד – בעד ועדת החינוך, מי שנגד – הסרה מסדר-היום. מי בעד, רבותי? מי נגד? הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החינוך, התרבות והספורט נתקבלה. היו"ר יצחק וקנין: שישה בעד, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת החינוך לדיון.