קטע מדברי הכנסת
הצעות לסדר-היום
יחסי ישראל–טורקיה
היו"ר יצחק וקנין:
אנו ממשיכים בסדר-היום. הצעות לסדר-היום בנושא יחסי ישראל–טורקיה – מס' 1139, 1165, 1175, 1195, 1201, 1208, 1211, 1216, 1217 ו-1236. המציע הראשון – חבר הכנסת אופיר פינס-פז. ישיב על ההצעה בתום רשימת הדוברים – על כל ההצעות – סגן שר החוץ דני אילון. לרשותך שלוש דקות.
אופיר פינס-פז (העבודה):
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני השר, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, אמר פעם שר החוץ המיתולוגי – או מזכיר המדינה המיתולוגי – של ארצות-הברית, ד"ר הנרי קיסינג'ר, שלישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים, והאמרה הזאת מלווה אותנו הרבה שנים, והיא מאוד רלוונטית גם היום.
מדיניות החוץ של ישראל נמצאת בהידרדרות חמורה ומסוכנת, בקריסה של ממש, ואני לא רואה בממשלה הזאת מי הפרסונות שיכולות לחלץ את ישראל מהמשבר המדיני החמור שנקלעה אליו, ואני לא רואה מהי מדיניות החוץ שהממשלה הזאת יכולה לאמץ, שתעזור לנו לצאת מהמבוך והמבוי הסתום, משום שממשלת ישראל תקועה במדיניות פנים. בעיניה, כל מרכיבי הקואליציה, והפוציניו-והמוציניו, וכל הקשקושים האלה, יותר חשובים, בהרבה, לעומת ההידרדרות המסוכנת שאנו חווים, ואתה, אדוני סגן שר החוץ, שבאת מהעולם הדיפלומטי, מהעולם המקצועי, אני משוכנע שאתה מדיר שינה מעיניך לנוכח המציאות הקשה הזאת. אני חושב שכבר שנים רבות לא היינו במקום הזה.
איך הגענו למצב שבו רק לפני זמן קצר הפקדנו בידיה של טורקיה את אחד הנושאים הרגישים ביותר שלנו – את המשא-ומתן העקיף עם סוריה, והיום אנו כמעט לפני ניתוק יחסים עם טורקיה? איך הגענו למצב הזה בתוך זמן כל כך קצר? איך הגענו למצב שבו יש התקפות בלתי פוסקות על ישראל מצדה של טורקיה, הסתה נוראה בטלוויזיה הטורקית, הסתה מקוממת, ראויה לכל גנאי, בושה וחרפה, אנטישמיות צרופה, אבל עדיין – עם מי? עם מדינה שהיא בקנה מידה מזרח-תיכוני מעצמה, שהיתה שותפה אסטרטגית של ישראל בברית גדולה מאוד, שיש גם עם מצרים וגם עם ירדן, נגד ציר הרשע, וישראל לא יכולה לאבד שותף אסטרטגי – עם כל הכעס ועם כל הכאב – בסדר הגודל של טורקיה, זה לוקסוס שאנו לא יכולים להרשות אותו לעצמנו.
לכן אנחנו חייבים לעשות מעשה, ויש שני מעשים שאנו צריכים לעשות – מפני שאני לא יכול לפתח בשלוש דקות יותר מדי, אני ממש מגיע מייד לשורות התחתונות: הדבר הראשון שצריך לעשות, אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החוץ, זה לקבל החלטה – לא לפחד. אין ברירה. הגענו למצב קשה, צריך לקבל החלטה על הקמת ועדת חקירה בלתי תלויה שבודקת את דוח גולדסטון. אין מנוס מזה. זאת לא שאלה של ימין ושמאל, זאת שאלה של קיום. אם ישראל תמשיך לגרור רגליים בעניין הזה, ההידרדרות והמצב הנורא של ישראל יימשכו, ואנו לא יכולים לחיות על אסטרטגיה שהופכת בסופו של דבר את ישראל למדינה מוקצית ומבודדת. אז קודם כול, לקבל את ההחלטה הזאת. ראיתי שהשר דן מרידור כבר תומך בעניין הזה, צריך לגבש את הרוב הדרוש בממשלה ולהכריע. נדמה לי שאפילו שר החוץ כבר גיבש החלטה שהוא בעד העניין הזה. הדבר השני – צריך ליצור את המכניזם שיאפשר לחדש את שיחות השלום בינינו ובין הפלסטינים, ולחדש את ערוץ השיחות על בסיס אמיתי.
אם את שני הדברים האלה לא נעשה, אני חושש מאוד שנגיע לתהומות שבהם באמת יהיה לישראל קשה מאוד, אפילו בדברים הכי פשוטים והכי אלמנטריים, לקבל את תמיכת העולם, ולא לעולם נוכל לסמוך על וטו אמריקני. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אופיר פינס. יעלה חבר הכנסת חנא סוייד, ואחריו – חבר הכנסת חיים אמסלם, ואם הוא לא יהיה במליאה – יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים. לרשותך שלוש דקות.
חנא סוייד (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, רבותי חברי הכנסת, ברור לכולם שהבעיה איננה הבעיה של טורקיה בלבד. הבעיה עם טורקיה היא רק חלק מהבעיה. היום קראנו ואנו יודעים על קושנר, הבעיה עם קושנר והביקור בעזה. אנו יודעים על הנתק, או הבעייתיות, ביחסים עם צרפת ועם אנגליה בעניין דוח גולדסטון. כל אירופה בעניין הזה, וארצות-הברית, ולכן לחפש ולהתרכז אך ורק בעניין הטורקי, אני חושב שאנחנו מחטיאים את המטרה.
הבעיה היא יותר רחבה; היא בעיה של המדיניות הישראלית, מדיניות הכיבוש, המשך הכיבוש עד אין סוף, עד שאי-אפשר בשום פנים ואופן להסביר, לא רק לטורקים, אלא לכל אחד בעולם שרוצה קצת לחשוב בצורה אובייקטיבית ונייטרלית, מעבר לאינטרסים הישירים. נכון שהטורקים חשבו, בתקופה מסוימת, על האינטרסים שלהם בצורה ממוקדת. עכשיו, כשהם לא כל כך חושבים בעניין האינטרסים הספציפיים הנקודתיים הישירים, יש להם דעה אחרת. היתה מלחמה על עזה, והיה דוח של גולדסטון אחרי זה, ואנחנו יודעים מה העמדה של העולם כולו – של אירופה, של טורקיה בפרט, שגילתה רגישות מאוד גדולה לעניין הזה.
לכן, מפרספקטיבה רחבה יותר מעניין של אינטרסים ישירים, ברור שכל מדינה בעולם, וכל עם בעולם – מה הוא חושב על הכיבוש הישראלי, על מדיניות ההתנחלויות ועל הסירוב של הממשלה הנוכחית במדינת ישראל להקפיא את ההתנחלויות ולהתחיל בתהליך שלום אמיתי עם הרשות הפלסטינית כדי לסיים, כדי לנסות להגיע להסכם שלום בר-קיימא.
אם הדבר הזה לא ייעשה, עוד יהיו צרות עם טורקיה. עכשיו שמעתי שבכלל, מעבר לברית האסטרטגית, מדברים על עוד דבר אסטרטגי עם טורקיה – על אספקת מים, שזה לא פחות אסטרטגי מכל הבריתות והקשרים הצבאיים עם המדינה הזאת, כאילו בטורקיה יש פתרון למצוקת המים במדינת ישראל. עם הזמן הבעייתיות הזאת, והצורך בלהתעמת עם האמת, עם המשך הכיבוש ועם הדחייה של כל העולם את המשך המדיניות הישראלית, זה דבר בלתי נמנע. הממשלה הזאת – אני אומר – לא צריכה להתעמת עם הבעיה הנקודתית עם טורקיה, אלא צריכה באמת להשקיע ולקבל החלטה אמיצה ורצינית לשנות את כל האוריינטציה של המדיניות שלה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חנא סוייד. יעלה חבר הכנסת חיים אמסלם. אחריו – חבר הכנסת מסעוד גנאים. אחריו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. לרשותך, חבר הכנסת אמסלם, שלוש דקות.
חיים אמסלם (ש"ס):
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן שר החוץ, חברי חברי הכנסת, זה כעשרה ימים המדינה כולה רועשת וגועשת בעקבות המשבר החמור ביחסי ישראל–טורקיה. כותרות בומבסטיות בעיתונים וציטוטי התבטאויות של מנהיגים מפה ומשם, אלו מרגיעים וממתנים ואלו מתלהמים ומקצינים. על פני הכול נסוכה הבעת תדהמה והפתעה, כאילו כל העניין הוא זר ומוזר, חדש ומחודש, ונחת עלינו בפתאומיות וללא כל סימנים מקדימים, כאילו לא ראינו כבר בשנת 2002 את ניצחונה של המפלגה האסלאמית בראשותו של ארדואן בבחירות, ואת שינוי המגמה שאפיינה את הממשלות הקודמות בטורקיה, של הידוק הקשרים עם המערב, ובמקומה הידוק היחסים עם המזרח וצינון הקשרים הצבאיים בין צה"ל לצבא טורקיה. טורקיה כבר זמן רב שומרת על יחסים טובים עם אירן, מחממת מאוד את יחסיה עם סוריה, ועורכת עמה תרגיל צבאי משותף בפעם השנייה.
בעבר ידעה טורקיה להפיק תועלת רבה מיחסיה עם ישראל, בכך שניצלה את קשרינו ואת השפעתנו במערב כדי להשתיק כל ביקורת כלפיה בסוגיית העם הארמני. כעת, כשנראה שהמחלוקת עם הארמנים שוככת, מפנה אלינו טורקיה את גבה, ואת ההאשמות החמורות שהושמעו נגדה, ואת אותן טענות שעמלנו להשקיט, היא מפנה כלפינו. טורקיה נוזפת בנו ומבקרת אותנו כאילו היינו מדינת חסות שלה, והיא, לכל הפחות סמל הצדק והאנושיות עלי אדמות.
טורקיה, שניסתה זמן מה ללכת בין הטיפות, ואולי קיוותה להיות גשר יציב בין המערב והמזרח, החלה תופסת צד ברור, ומראה לעולם כולו – לארצות-הברית ולאירופה, מיהם החברים האמיתיים שלה. מבצע "עופרת יצוקה" בעזה לא היה אלא תירוץ נוח לאותת לבעלי הברית האסלאמיים על רצונה בקרבתם. המתקפות העקביות על ישראל, שכללו הצגות פומביות כמו נטישת ראש הממשלה הטורקי את הדיון בדבוס תוך הטחת האשמות בנשיא פרס שנכח שם, ההצהרות התקשורתיות של ראש הממשלה והנשיא, סדרת הטלוויזיה המזוויעה, המציגה את חיילי צה"ל כפושעים, כל אלה הם הוכחה ברורה לאן פניה של טורקיה מועדות. נו, איפה כל המומחים ומנתחי היחסים הבילטרליים, כל מכוני המחקר, אנשי משרד החוץ ודומיהם? הטחו עיניהם מראות?
המגמה הזאת, כואבת ככל שתהיה, חובה עלינו ועל הממונים ועל הדיפלומטיה הישראלית לזכור, ולשים לנגד עיניהם – אל לנו לוותר על יחסינו עם טורקיה, ועלינו לנסות ולמצוא את הדרך לשמר את הקשר עם אנשי הממשל והצבא בטורקיה, שרואים את הדברים אחרת מראש הממשלה הטורקי, אך כנראה חוששים להשמיע את קולם בפומבי. עלינו לנצל דווקא את קשרינו עם המערב, כך שטורקיה תבין שהתקרבותה אל העולם המוסלמי הקיצוני תגרום לה נזק גדול עשרות מונים מהתועלת שהיא תוכל להפיק מקשר כזה, והשגשוג והמודרניזציה שהיו מנת חלקה במשך עשורים רבים עלולים להיפגע קשות אם תתמיד בהתנהלותה הנוכחית.
יחד עם זאת, עלינו להיות תקיפים מאוד בכל הקשור להאשמות הקשות שמטיחה בנו ההנהגה הטורקית. שתיקה ואיפוק מצדנו עלולים להתפרש כחולשה, או כהסכמה לביקורת השקרית המופנית כלפינו. על התקפות כגון אלה אנו חייבים להגיב במלוא עוצמתנו ההסברתית, אם היא אכן קיימת. לא ייתכן שמנהיגי מדינות יאשימו אותנו בפשעי מלחמה ובפשעים נגד האנושות, ואנו נישאר שווי נפש ומפוחדים שמא נקלקל יחסים מקולקלים ממילא. כל האמונים על מערכות היחסים האלה והדומות להן, לכם אני אומר: "עורו ישנים משנתכם ונרדמים מתרדמתכם". תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת חיים אמסלם. יעלה חבר הכנסת מסעוד גנאים, ואחריו – חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. אם היא לא תהיה, אחריו – חבר הכנסת אורי אורבך. לרשותך, חבר הכנסת גנאים, שלוש דקות.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אני חושב שהמסר שארדואן, ראש הממשלה הטורקי, רוצה להעביר לישראל הוא שתם עידן "הכול כלול" במדיניות וביחסים בין טורקיה לבין ישראל. הכול כלול אולי באנטליה ובמלונות שם, אבל ביחסים, בקשרים, תם העידן הזה. העידן הזה, ארדואן אומר: הכול כלול – לא. הכוונה: יחסים כן, אבל חותמת גומי לתמוך בצורה עיוורת – לא. זה חשף גם את יחסה – או: איך ישראל מגדירה את יחסיה עם מדינות העולם. עם טורקיה, למשל, לפני ארדואן, היה קשר אסטרטגי, וכאשר ישראל אומרת "אסטרטגי", הכוונה היא שהמדינה הזאת משרתת את המטרות הביטחוניות של ישראל. אבל למה לא יהיו יחסים טבעיים בין מדינות? זכותה של טורקיה, ושל כל מדינה, לא להיות חותמת גומי לישראל, זכותה לבקר את המדיניות של ישראל ולא לתמוך בצורה עיוורת בכל מה שישראל רוצה.
אם אני בוחן את הראייה הישראלית הזאת, או את היחס הזה ליחסים עם מדינות, אני גם בוחן את יחסה של ישראל לרשות הפלסטינית ולאבו מאזן. בכל קשר עם מדינה ערבית או אסלאמית, ישראל, נדמה לי, לא רוצה יחסים טבעיים, אלא רוצה או גרורות או משתפי פעולה. זה מה שהיא רוצה.
זאב בילסקי (קדימה):
– – – הם כועסים על המגבות והברזים. נמאס להם. זה העניין.
מסעוד גנאים (רע"ם-תע"ל):
אני מאוד רוצה לשמוע אותך, חבר הכנסת בילסקי, אבל תן לי. אה, כעסו על זה.
אני חושב שראש הממשלה הטורקי ארדואן הוא לא ראש ממשלה לבד. הוא מבטא את רחשי לבו של העם הטורקי. הוא נבחר בצורה דמוקרטית וברוב סוחף. אז עלינו לכבד את העם הטורקי. העם הטורקי – וזה מה שאמר ארדואן: אני מבקר את ישראל בגלל "עופרת יצוקה", בגלל כל הפשעים האלה, ואני מפסיק את התמרון של הצבא הישראלי עם הטורקי, כי העם שלי, העם הטורקי, לא רוצה את זה. הוא נבחר, הוא לא דיקטטור. ישראל לא רוצה יחסים עם ממשלות שנבחרו בצורה דמוקרטית? ארדואן נבחר. אני חושב שארדואן רוצה יחסים עם ישראל, אבל לא רוצה להיות חותמת גומי ולא רוצה להיות גרורה.
ואני אומר: תם עידן "הכול כלול" ביחסי ישראל – לא רק עם טורקיה, אלא אני חושב עם כמה מדינות אחרות. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מסעוד גנאים. תעלה חברת הכנסת אנסטסיה מיכאלי. מאחר שהיא איננה באולם, יעלה חבר הכנסת אורי אורבך, ואחריו – חבר הכנסת סעיד נפאע. לרשותך, חבר הכנסת אורי אורבך, שלוש דקות.
אורי אורבך (הבית היהודי):
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, בהמשך לדבריך, חבר הכנסת בילסקי, הייתי מתלונן ואומר שאחרי כל הברזים שגנבנו, זה היחס שאנחנו מקבלים? לא נחזיר, הא?
קל מאוד לבעוט ולשנוא ולקטרג על היחסים שלנו עם טורקיה, אבל אין לנו יותר מדי ידידים, ודאי לא בארצות מוסלמיות, ולכן אני מניח שגם הממשלה, ואני חושב שגם חברי הכנסת – בואו נשתמש קודם כול באויבים הקודמים, לפני שאנחנו מייצרים לנו אויבים חדשים ומעצימים את איבתם.
אני חושב שערעור היחסים – לפחות הזמני, אני מקווה שהוא זמני – עם טורקיה, הוא עוד תוצאה, עוד פרי באושים של הנסיגה ההיא, נסיגת ההתנתקות מעזה. אותה נסיגת התנתקות מעזה, שהביאה למתקפות פראיות של ה"חמאס", הביאה למבצע "עופרת יצוקה". אלה שאמרו לנו לסגת מעזה, פה בבית הזה, אמרו: אנחנו נצא לגמרי מעזה, או נצא מכל השטחים האחרים, ואז יהיה לנו גיבוי בין-לאומי כדי להשיב מלחמה שערה אם הם יתקפו אותנו. יצאנו מעזה, ואם חס וחלילה נצא ממקומות אחרים, לא גיבוי בין-לאומי וזכות מהאומות להשיב מלחמה שערה נקבל, אלא לחץ בין-לאומי הרבה יותר קשה והרבה יותר קיצוני.
מבצע "עופרת יצוקה", שפה היה כמעט בקונסנזוס מוחלט, לפחות באוכלוסייה היהודית בישראל, הוא זה שמביא למתקפות החריפות ביותר, לדוח – שזה הנושא הבא שעולה על סדר-היום, לערעור היחסים עם טורקיה, ללחצים בין-לאומיים נוראים. וכל נסיגה – חוץ מזה שאני כמובן מתנגד לנסיגות, כי זכותנו על ארץ-ישראל וכל הטענות האחרות – מבחינה בין-לאומית כל נסיגה תזמין לחץ יותר גדול, על דברים שיותר חשובים לנו מהדברים המקוריים שמהם נסוגונו ועליהם ויתרנו.
ועל כן, לפחות לא לשגות באשליות שיהיה לנו חופש פעולה אם רק נוותר על דברים שהעולם נורא לוחץ שנוותר עליהם.
אבל יש עוד נקודה ביחסים עם טורקיה, שעליה – למרות הרצון שלנו בקשרים סבירים, ואפילו טובים, אסטרטגיים – אני בכלל חושב שצריך קשרים; כל דבר פה – בכלל, בכנסת, לא רק בקשרים – הוא אסטרטגי. אתה פוגש פה חבר כנסת באולם, והוא אומר: קיבלתי החלטה אסטרטגית. תגיד, אתה לא מקבל סתם החלטות? כל דבר – אסטרטגי. גם במדיניות שלנו, הכול אסטרטגי – קשרים טובים וראויים בין מדינות, ודאי מדינה חשובה כמו טורקיה. יש דבר שגם עם מדינה חשובה וגדולה ויקרה כמו טורקיה, אסור לשירות החוץ שלנו, למשרד החוץ שלנו, להבליג עליו, ואלה ביטויים אנטישמיים.
ביטויים אנטישמיים חד-משמעיים – לא חופש הביטוי, דברים של דקויות – דברים שהם אנטישמיים מובהקים, ישראל הרשמית – כמובן הלא-רשמית – צריכה להגיב עליהם בחריפות. ישראל אינה עוד מדינה בין המדינות, עוד עם בין העמים. חוץ מזה, אנחנו הביטוי המדיני והפוליטי של העם היהודי, הנפגע העיקרי באנושות מאנטישמיות, ואי-אפשר לעשות הנחה למוסלמים כי אצלם מקובל ככה, זה חלק מהסכסוך, זה בגלל הציונות. יש להם סיבות מוצדקות. אין סיבות מוצדקות לאנטישמיות.
לכן – ואני אסיים במשפט הזה – לא צריך להעצים את העימות הנוכחי הדיפלומטי עם טורקיה, ולא צריך להבליג על ביטויים אנטישמיים. לכך יש מדינת ישראל. להגיב.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אורי אורבך. יעלה חבר הכנסת סעיד נפאע, ואחריו – חבר הכנסת ניצן הורוביץ. לרשותך, חבר הכנסת נפאע, שלוש דקות.
סעיד נפאע (בל"ד):
תודה.
כבוד היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, סגן השר שאמור להשיב, במקרה או שלא במקרה, בשעה שהתקיימה בקרבת הכנסת ועידת נשיא המדינה, התקיימה ועידה אחרת באיסטנבול, תחת הכותרת של "פורום איסטנבול הפוליטי", בחסותו של ראש ממשלת טורקיה. עקבתי אחרי הנאום של ראש ממשלת טורקיה באותו כנס, בנאום הפתיחה, ואלה הדברים שהוא אמר: התפקיד שטורקיה לוקחת על עצמה בכלל נשען על שלושה: הגינות, צדק ושיתוף פעולה. נקודת המוצא היא שהאזור צריך לקחת את ענייניו בידיים שלו. הוא הוסיף ואמר: המדיניות הטורקית היא שיפור היחסים עם המדינות השכנות, והיא תתרכז באזור וצפוי שתהיה לה השפעה רבה על האזור ועל השלום העולמי.
כמו כן אמר: באפשרות ארצות-הברית ואירופה להפיק תועלת מהתפקיד של טורקיה, בהיותה מדינה חזקה שנהנית ממשקל סגולי באזור.
ובעניין הבעיה הפלסטינית אמר: זוהי הבעיה המרכזית באזור, ואסור שמישהו יקבל את המשך הסבל האנושי בעזה והמשך המצור. זוהי קטסטרופה אנושית שאף אחד לא יכול להתכחש לה. ואני מדבר לא כמוסלמי, אלא כאדם.
אלה עיקרי נאומו של ארדואן באותו פורום שנפתח בימים אלה באיסטנבול. את האמת, אני לא מוצא בדברים האלה שום דבר שאמור לעורר איזו מהומה בישראל, אלא אם כן אנחנו הולכים אחרי האמרה הקלה ביותר: כולם שונאינו, כולם דורשים את אובדננו – –
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא אותך הם שונאים.
סעיד נפאע (בל"ד):
– – ותמיד האחרים הם האשמים. אבל לא באים ומחפשים את האשמה האמיתית. אני חושב שהמסקנה צריכה להיות כל כך פשוטה וברורה: אילולא המדיניות שהממשלה הזאת נוקטת, ודווקא כלפי הבעיה המרכזית; אילולא המעשים החמורים ביותר – ואני לא מבקש להשתמש ולא רוצה להשתמש במלה יותר חמורה מהמלה הזאת, יותר בוטה מהמלה הזאת – אני חושב שגם טורקיה לא היתה נוקטת את העמדה שנקטה לאחרונה. נדמה לי שהגיע הזמן לחפש את האשמה בבית, ולא אצל אחרים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת סעיד נפאע. יעלה חבר הכנסת ניצן הורוביץ, ואחריו – חבר הכנסת מיכאל בן-ארי. לרשותך, חבר הכנסת ניצן הורוביץ, שלוש דקות.
ניצן הורוביץ (מרצ):
אדוני היושב-ראש, תודה. אני אמשיך מהנקודה שבה סיים חברי חבר הכנסת סעיד נפאע, שאמר שאנחנו צריכים לחפש את האשם בבית. לפעמים זה נכון. לא תמיד, אבל לפעמים זה נכון. אני לא בטוח שדווקא במקרה הזה, אבל אני רוצה לדבר באופן כללי. אם אני מסתכל ברשימה של החודשיים האחרונים, של המדינות שמשרד החוץ גינה, וכל מיני יוזמות של חרם ישראל: טורקיה, וסין, ורוסיה, ונשיא ארצות-הברית אובמה, ובריטניה, וצרפת, וספרד – כל מדינה מסיבותיה שלה, כל מדינה שמניתי זכתה לנזיפה יומית משר החוץ.
תראו, יכול להיות באמת שאנחנו מאוד צודקים וכל העולם נגדנו, כי כולם אנטישמים, וכולם שונאי ישראל, וכולם מחוברים לאירן, ועוד כל מיני דברים שנאמרו כאן, אבל אני לא חושב שגישה כזאת – בטח בהצהרות יומיומיות כלפי מדינות שהן המדינות המרכזיות שאתן אנחנו מקיימים יחסי חוץ – גישה כזאת, לדעתי, לא מועילה במיוחד.
ישראל נמצאת – וצריך להודות בזה – במשבר דיפלומטי כללי, והתגובה האוטומטית של נזיפה, וקריאה לסדר וחרם, וכאמור הדברים האלה לא נעשו רק כלפי טורקיה, אלא גם כלפי מדינות נוספות – גם אם אנשים מרגישים שהם מאוד צודקים ומאוד פגועים, אני לא חושב שזה חכם.
אני לא אומר כאן שתגובה כזאת או אחרת של טורקיה היא בהכרח צודקת או ראויה, כמו למשל אותה סדרת טלוויזיה איומה ששודרה שם, ואני לא אומר שישראל תמיד בהכרח טועה, ממש לא, אבל צריך להבין, רבותי, שיחסים דיפלומטיים, מדיניים, כלכליים, תרבותיים, הם גם אינטרס שלנו, ואנחנו לא עושים טובה לטורקיה או לסין שאנחנו מקיימים אתן יחסים.
יש פה הדדיות, ולכן אני מציע – ואני חושב שמשרד החוץ צריך לנהל את הדברים בצורה אחרת, והנזיפה היומית הזאת של שר החוץ בגדולות שבמדינות תבל, אולי זה עושה לנו הרגשה מאוד טובה, אבל אני לא חושב שזה מועיל ומקדם את הדברים.
מעבר לזה, לצערי, הדברים לא נשארים רק ברמת הדיפלומטיה בין מדינות – זאת אומרת בין ישראל לבין מדינות. בשבוע הבא, למשל, עומד להיות בוושינגטון כנס גדול של ארגון בשם J Street, שהוא ארגון הגג – הלובי היהודי החדש – של ארגוני שמאל וארגונים של פרו-שלום, והנה אני רואה ששגריר ישראל ושגרירות ישראל בוושינגטון מחרימים גם את הכנס הזה, שבו – איך אני אגדיר את זה – משתתפים ראשי הציבור היהודי בארצות-הברית.
נכון, לא תצא משם תמיכה בהתנחלויות, אבל אני לא חושב שגישה של החרמות כלפי מדינות, ובטח כלפי קהילות יהודיות, היא גישה מועילה או נכונה, ושוב אני מדגיש: יכול להיות שבנקודות מסוימות אנחנו צודקים; יכול להיות שבמקומות מסוימים הביקורת כלפינו איננה מוצדקת, יכול להיות שבמקומות מסוימים היא כן מוצדקת, אבל משרד חוץ, שמנהל דיפלומטיה, ומנהל יחסי חוץ, שהם דבר חשוב בצורה בלתי רגילה, לא יכול להתנהג כמו פיל בחנות חרסינה. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת ניצן הורוביץ. יעלה חבר הכנסת מיכאל בן-ארי – אני מבין שאתה אחרון הדוברים. מייד אחרי כן ישיב סגן השר דני אילון. לרשותך שלוש דקות.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אנחנו מחונכים על כך שמי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים, ובוודאי ובוודאי כשמדובר ביותר מפושרים, כשאנחנו מדברים על מה שקורה ביחסי ישראל–טורקיה בזמן האחרון.
לא מזמן עוד הייתי מורה, וכשהייתי מלמד חומש שמות לימדתי את תלמידי שיש תבנית שמביאה בסופו של דבר להשמדת עם – להשמדת העם היהודי. זה מתחיל תמיד באיזו הסתה – הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו; לאחר מכן זה עובר שלב של אפליה – שרי מסים למען ענותו בסבלותם; ועוד כמה שלבים – בניית ערי מסכנות, ולאחר מכן מין סוג של רצח בסתר, של מיילדות, שאם אתם רואים ואף אחד לא מרגיש, ולאחר מכן רצח בגלוי.
מה שאנחנו רואים כאן, רבותי, זוהי התבנית. אנחנו יכולים להסיר את המשקפיים מעינינו, אנחנו יכולים להמשיך להסתכל על המציאות באופן של מי שבחר להיות עיניים להם ולא יראו, אבל, רבותי, התבנית הזאת היא תבנית תמידית. השואה היא לא אירוע מקדמת דנא, היא אירוע שאנחנו חווים אותו יום-יום – ואני מכיר את החבורה הזאת של J Street ואחרים, שבעצם אומרים: מה אתם שייכים לעבר, תסתכלו קדימה, העולם לא כולו נגדנו. לדאבוני, העולם נגדנו; לדאבוננו, העולם לא עומד לצדנו. זוהי המציאות. אנחנו יכולים להתכחש לזה, זה לא נעים לנו, אבל, רבותי, זאת המציאות.
רבותי, ההסתה הזאת, שהיתה או שמתרחשת כרגע בטורקיה, ללא ספק תוביל לשפיכות דמים. אני שומע אנשים שעובדים עם ערבים באזור יהודה ושומרון, שאומרים: ראינו איך החיילים שלכם רוצחים תינוק. ראינו איך. דבר כזה יחמם את הלבבות ויביא לרצח של יהודים, רבותי.
זה שאנחנו נלך לקראתם, או כמו ששמעתי השבוע את חבר הכנסת דיכטר אומר: ודאי שהטורקים ישנאו אותנו, אנחנו לא מניחים שום דבר על השולחן. רבותי, אנחנו לא הנחנו על השולחן; אנחנו התמסרנו לחלוטין. ברחנו מעזה עד הגרגיר האחרון, לא רצו להישאר בציר פילדלפי, שלא יגידו שאנחנו נשארנו במשהו. היינו מה-זה מאה אחוז. שלושת אלפים אחוז.
הבטיח פה השר מופז בזמנו, שר הביטחון, השר לביטחון פנים – כולם הבטיחו פה הבטחות: נקבל פה הכרה בין-לאומית, נקבל פה לגיטימציה ליישוב יהודה ושומרון – רבותי, זה הכלל: שמי שאומר: חציה שלי, גם חציה אינו שלו.
אדוני סגן שר החוץ, אנחנו רואים את ההסתכלות הזאת, שצריכים לחפש את האשם בבית. לא. מה שאנחנו צריכים זה להצמיד כתף אל כתף. אנחנו צריכים להבין שאנחנו פה עומדים על נפשנו, ואם אין אני לי מי לי. אם אנחנו לא נעמוד על נפשנו בשעה הזאת, אם זה לא יהיה סוג של מבחן מבחינת טורקיה ומבחינת היחסים שלנו אתם, אנחנו רק נגרום להמשך ההסתה הזאת.
רבותי, הבריחה לא הביאה לכלום. שמעתי השבוע ששואלים את חברת הכנסת חוטובלי: האם את רוצה לחזור לעזה? אני הייתי עונה במקומה: כן, אני רוצה לחזור לעזה. מה עם הפליטים? למה לגרש יהודים זה בסדר? למה לגרש אוהב זה בסדר ולגרש אויב זה לא בסדר? מאיפה המוסר הסלקטיבי הזה?
לכן, רבותי, אנחנו צריכים וחייבים לעמוד על שלנו, ולא להיענות – שאם אומרים שאני אשם אז לחפש את האשם בי. אין בנו אשם. מבצע "עופרת יצוקה" היה מהמוצדקות שבמלחמות, ואני מברך את מי שעשה את המלחמה והגן על חיילינו שלא ייפגעו. מה שהמזימה רוצה לעשות כרגע זה לגרום לכך שחיילים שלנו ייפגעו, ואני מקווה שאלה שיושבים כאן בממשלה לא יירתעו ולא יגרמו לכך שחס ושלום תיפול שערה אחת משערות חייו של חייל צה"ל, באשר הוא. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מיכאל בן-ארי. ישיב על כל ההצעות סגן שר החוץ דניאל אילון.
מוחמד ברכה (חד"ש):
שו הדא? מה זה מחיאות הכפיים פה?
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
זה מאחורי הזכוכית, מותר להם. לא שומעים.
מוחמד ברכה (חד"ש):
מה זה? מה זה, שוק של פאשיסטים?
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי ביציע, לא מוחאים כפיים על נאומו של שום חבר כנסת.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני ישבתי כאן ושמעתי ברוב קשב את חברי חברי הכנסת, גם מימין וגם משמאל, ואני רוצה להרגיע את כולם; אין משבר ביחסים בין ישראל לטורקיה. היחסים נמשכים במתכונת שהיתה עד היום, ואני לא רוצה לפרט, אבל בין המערכות – גם מערכת הביטחון, גם מערכת החוץ – הדברים נמשכים.
אני רוצה להוסיף ולהגיד שאנחנו רואים בטורקיה לא רק מדינה מרכזית כאן, ושותפה וידידה; טורקיה היא גם אנטיתזה למודל האירני. טורקיה היא מדינה מוסלמית, מדינה שהיא טולרנטית, מדינה שהיא דמוקרטית, מדינה שיש בה חוקה אזרחית עוד מימי אטאטורק, מדינה שלמעשה השליכה את יהבה, אדוני היושב-ראש, על מדינות המערב. טורקיה שמנסה להצטרף לאיחוד האירופי, טורקיה שמנסה באמת להשתלב, חברה בנאט"ו. אז לכן, כדאי לשים דברים בפרופורציה.
נכון, יש התפתחויות, יש מעשים שהם לא רצויים, יש רטוריקה שהיא לחלוטין לא מקובלת עלינו. ביטול התרגיל הצבאי בינינו לבינם גם הוא דבר לא מקובל, אבל אני חייב להגיד שכאן ישראל נמצאת בחברה טובה; אני מזכיר לכולם שכבר ב-2003, מרס 2003, בזמן המערכה נגד הצורר סדאם חוסיין, כשארצות-הברית ניסתה להעביר גיס שלם צפוני כדי לקצר את המהלך היבשתי ולחסוך בחיי אדם, בחיי חיילים אמריקנים, וגם בחיי אזרחים עירקים, היתה זו טורקיה שלא אפשרה לאמריקנים לבוא מתחומה, ולא אפשרה לטייסי חיל האוויר האמריקני, שמוצבים באינצ'רליק, ובמקומות אחרים, לצאת משם לכיוון הגבול העירקי.
כך שצריך לשים את הדברים בפרופורציה, ולאו דווקא להסתכל – ואני יודע שמבחינתנו, חבר הכנסת פינס, מאוד נוח להסתכל בצורה מאוד צרה – זה לא רק יחסי ישראל-טורקיה כאן, שעומדים על כפות המאזניים; זה יחסי טורקיה עם המערב, ומקומה העתידי של טורקיה. אני רוצה להגיד כאן, שישראל ממשיכה לראות בטורקיה שותפה, ואנחנו גם תומכים, בניגוד להרבה מדינות אירופיות, בהצטרפות טורקיה לאיחוד האירופי.
אופיר פינס-פז (העבודה):
– – –
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אנחנו לא ביקשנו להצטרף. הטורקים ביקשו. אולי גם אנחנו יום אחר נבקש, דרך אגב, ואין בזה פסול – לבדוק את הדברים האלה.
ביטול התרגיל, לפני כשבועיים, גם כאן, אני לא רואה את זה – גם אם שוב שמענו רטוריקה שלא מוצאת חן בעיני, ביטול התרגיל לא היה רק נגדנו, הוא היה גם נגד אותן חברות נאט"ו שהיו אמורות להשתתף יחד עם טורקיה – איטליה, הולנד, ארצות-הברית. הן במחאה ביטלו גם כן את התרגיל. אז לכן, אנחנו כאן בחברה טובה.
היתה כאן איזו התייחסות, אני חושב של חבר הכנסת פינס, למשא-ומתן – שהטורקים הציבו את עצמם כמתווך בינינו לבין הסורים. אמרתי אז, כשזה קרה – ואז עוד לא הייתי בכנסת, וגם לא חשבתי עדיין לרוץ לכנסת ולחיים הפוליטיים, והמחשבה שלי היתה מקצועית גרידא – שזאת היתה טעות חמורה לערב את הטורקים במשא-ומתן עם סוריה, לא בגלל הטורקים – –
אופיר פינס-פז (העבודה):
אני שותף לדעתך.
סגן שר החוץ דניאל אילון:
– – בגלל הסורים, מכיוון שהסורים פה שיטו בכולם. הם הרי לא רצו להגיע להסדר, הם רצו תהליך. מה התהליך הזה נתן להם? קודם כול הוא חילץ אותם מהבידוד הנורא שהם היו בו, במיוחד אחרי רצח חרירי, שמצאו יותר מהוכחה למעורבות של הסורים, כולל אסד, בנושא הזה, ולכן הוקם טריבונל בין-לאומי, כדי לא רק לחקור, אלא להביא את הסורים לבית-הדין הזה.
לכן, ראה זה פלא. פתאום הם התחילו לדבר על שלום, לדבר על תהליך, אבל בלי לעשות שלום, כי הסורים, בכל רגע ורגע, גם היום, מנסים לדבר על תהליך שלום, כאשר הם מחרחרים מלחמה. אם זה "חיזבאללה" בלבנון, אם זה "חמאס" בעזה, אם זה "הג'יהאד האסלאמי", ועוד תשעה ארגוני טרור אחרים שיושבים – איפה? בדמשק, ומקבלים תמיכה סורית רצינית.
יש בעיה אחרת עם סוריה, וזה הגבול הפרוץ עם עירק, אבל זה סיפור אחר, שאני מניח שהאמריקנים כבר נדרשים לו ביחסיהם הבילטרליים עם סוריה באופן ישיר.
אז כדי לסכם את העניין, אני רוצה שוב לחזור ולהגיד שלא הכול מוצא חן בעינינו, אבל לא צריך לשלוף מהמותן, לא צריך להיות זחוחים, אבל גם לא צריך להיבהל מכל דבר. יש הכלים, ויש המסגרות, שבהם אנחנו והטורקים מלבנים כל דבר, גם ברגע זה, ונמשיך לעשות את זה מתוך שותפות, מתוך כבוד הדדי, כיוון שהיחסים האלה, החשובים לנו, חשובים מאוד גם לטורקים, ובסך הכול הם חשובים לכל מדינות האזור, ומעבר לכך ודאי למדינות נאט"ו, וכו', כדי לשמור על יציבות. ואם יש סיכוי להגיע בעתיד לתהליך של שלום אמיתי במזרח התיכון, אנחנו בהחלט רואים את טורקיה שותפה לזה. אבל זה נושא של משא-ומתן, ואני רוצה להדגיש שוב: זה לא עניין של טורקיה או של כל מדינה אחרת. ארצות-הברית הגדולה לא הצליחה להביא לשלום בינינו לבין סוריה, צרפת לא הצליחה, והבעיה היא – עוד פעם – הפרטנר הסורי. יחסי ישראל וטורקיה ימשיכו להיות טובים. תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
מה מציע סגן השר?
סגן שר החוץ דניאל אילון:
אני מציע להעביר את זה לוועדת החוץ והביטחון. בהחלט.
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, יש לנו שתי הצעות אחרות, של חבר הכנסת רוברט טיבייב – מהמקום בבקשה – ואחריו חבר הכנסת אריה אלדד, גם הוא עם הצעה אחרת.
רוברט טיבייב (קדימה):
אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, אין ספק שהיחסים עם טורקיה אינם בשיא שלהם. ביטול התמרון הצבאי, ההתבטאויות של ראש הממשלה הטורקי ובכירי ממשלתו, סדרת הטלוויזיה המסיתה, כולם סימנים לעובדה שהממשלה הטורקית לא רואה בנו עוד בעלי ברית מרכזיים שלה באזור. יחד עם זאת, מדובר במצב שאפשר לתקן ולשפר אותו.
בתוקף תפקידי כיושב-ראש אגודת הידידות עם טורקיה, שוחחתי בשבוע שעבר עם לא מעט בכירים טורקים, הן במשרד החוץ והן חברי פרלמנט, בהם גם בכירים ממפלגת השלטון האסלאמית. לא צריך לשכוח שטורקיה היא אחת המדינות הראשונות שקיבלו את מדינת ישראל ב-1948. לפני יומיים קיבלנו את משלחת האקדמיה מטורקיה, והמסר המרכזי ששמענו מכולם היה: אנחנו כועסים עליכם, על הדרג המדיני לקדם את התהליך המדיני, אבל אנחנו סבורים שחשוב לשמור על יחסים מיוחדים בין שתי המדינות – – –
היו"ר יצחק וקנין:
תודה.
רוברט טיבייב (קדימה):
אפשר עוד קצת?
היו"ר יצחק וקנין:
בדרך כלל זה דקה ולא יותר. זאת לא הצעה לסדר-היום. אחרת אעלה אותך לכאן.
רוברט טיבייב (קדימה):
תודה רבה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת טיבייב. חבר הכנסת אלדד, גם לרשותך דקה – מהמקום.
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
תודה.
אדוני היושב-ראש, אדוני סגן השר, חברי חברי הכנסת, שמענו אתמול שהגיעו חיסונים נגד שפעת החזירים. הבעיה היא שהגיעו חיסונים עם "אדג'ובנט", שלא מתאימים כנראה לנשים הרות או לתינוקות, מה שאומר שהרפואה המונעת נגד השפעת הזאת היא הבעיה המרכזית העומדת בפנינו. כידוע לכם, הנגיפים מופצים בעזרת אירוסול, שיעול, התעטשות, רוק. מה שאומר, אל תלכו למקומות שבהם יורקים עלינו, ויורקים עלינו בטורקיה, ויורקים עלינו בשגרירות, במקום שעומדים לערוך קבלת פנים לכבוד החג הלאומי הטורקי. אל תלכו לשגרירות, ואל תיסעו לטורקיה.
אני מציע שהנושא יידון בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כי הנושא הוא רפואי.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת אלדד. חבר הכנסת נחמן שי, גם לך הצעה אחרת. דקה, בבקשה.
נחמן שי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, החשש הגדול שלי הוא שבסוף אנחנו לא נקיים את הדיון הזה, כי דרך הדברים שהוא ילך ויימשך וייעלם לנו. אני רואה חיוניות גדולה בדיון בנושא הזה, זאת מערכת יחסים אסטרטגית, בינינו לבין טורקיה, שנמצאת כרגע בסכנה. יפה דיבר סגן השר, ברוח דיפלומטית ובטון מתון. אני עוקב אחריו כמה ימים, הוא מכהן כ"מכבה אש" לאומי, הוא המ"מ – "המרגיע הלאומי" – –
היו"ר יצחק וקנין:
הוא למד את זה ממך, אני מניח.
נחמן שי (קדימה):
– – הוא רץ מאולפן טלוויזיה אחד לאחר עם כמויות גדולות של מים וחומרי כיבוי, והוא מנסה איכשהו לכבות את האש הזאת.
אני רוצה לחזור ולהציע שהדיון בכל זאת יתקיים פה, במליאה, כדי שנוכל להתייחס אליו כולנו ולתת לו ביטוי. אני מניח שזה ייעשה בזהירות, כדי לא לפגוע ביחסים, אבל אני חושב שזה כן צריך לבוא אל שולחן הבית הזה. תודה.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת נחמן שי. חבר הכנסת בילסקי עם הצעת אחרת, ואחריו – חבר הכנסת ברכה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, קודם כול, לאחר ששמעתי את דבריו של פרופסור אלדד, קטונתי מלתקן – גם רופא, גם פרופסור, גם חבר כנסת מהטובים ביותר שיש, אבל נדמה לי שגורמי הבריאות, פרופסור אלדד, כשדיברו על שפעת החזירים, אמרו שאם אתה עושה ככה, זה בסדר. כלומר, לא אמרו שלא צריך שום דבר, אלא מספיק ככה. אז אני מציע שביחסי – – –
אריה אלדד (האיחוד הלאומי):
כשיורקים עליך זה לא עוזר.
זאב בילסקי (קדימה):
כשיורקים עליך, גם זה יכול לעזור. אתה יודע, לפעמים לא צריך ישר להכות בכול. חוץ מזה, תראה, לטורקים יש חשבון מאוד ארוך אתנו. כמה ברזים, כמה מגבות – כמה הם יכולים לסבול? אז לכן, אתה יודע, בוא נהיה מתונים קצת. ניתן להם להוציא, ואני מקווה שנחזור לאותה מערכת יחסים.
היו"ר יצחק וקנין:
זאב, מה היינו עושים בלעדיך? תודה לחבר הכנסת זאב בילסקי. חבר הכנסת מוחמד ברכה, הצעה אחרת.
מוחמד ברכה (חד"ש):
אדוני היושב-ראש, יושבים כאן אנשים שמגייסים את כל כוחות הרטוריקה והיצירתיות כדי להתמודד עם מצב שהוא – ומתמודדים במקום הלא-נכון. זה לא הראי; זה לא טורקיה. זה אתם, הממשלה. אז אם שוברים את הראי, אז מה – הפנים שלך יהיו אחרות? אתה תישאר אתה – מי שעשה את הפשעים ב"עופרת יצוקה", מי שמכשיל את תהליך השלום, מי שבונה התנחלויות, מי שמכשיל כל דבר נורמלי באזור. לכן, גם אם תשברו את הראי, הפרצוף יישאר מכוער. הראי לא אשם, טורקיה לא אשמה. זה אתם.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחבר הכנסת מוחמד ברכה.
רבותי, לפני שניגש להצבעה, אני שואל את המציעים – חבר הכנסת אופיר פינס, מסכים להצעתו של סגן השר, לוועדה?
אופיר פינס-פז (העבודה):
כן.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת חנא סוייד? איננו. חבר הכנסת חיים אמסלם – איננו. חבר הכנסת מסעוד גנאים – איננו. חבר הכנסת אורי אורבך – אינו נוכח. חבר הכנסת סעיד נפאע, מסכים להצעתו?
סעיד נפאע (בל"ד):
אני מציע מליאה.
היו"ר יצחק וקנין:
חבר הכנסת ניצן הורוביץ – אינו נוכח. חבר הכנסת מיכאל בן-ארי, מה אתה מציע? מסכים להצעתו של סגן השר, לוועדה? אם כך, אנחנו מצביעים על שתי הצעות: ההצעה של סגן השר, שהדיון יהיה בוועדה, גם כמה מחברי הכנסת מציעים. מי שבעד – בעד הצעתו של סגן השר. מי שנגד – בעד דיון במליאה. מליאה מול הסרה, אנחנו קודם כול מציעים מליאה מול הסרה. לגבי ההצעות של מי? – נפאע וגנאים. גם אתה מציע מליאה?
אופיר פינס-פז (העבודה):
אם זו הפרוצדורה – אז גם אני מליאה.
היו"ר יצחק וקנין:
אז כל המציעים מציעים מליאה. סגן השר מציע ועדה. אם כך, רבותי, אנחנו מצביעים – מליאה מול הסרה, רבותי. מי שבעד – הוא בעד מליאה. מי שנגד – הוא בעד הסרה.
הצבעה מס' 7
בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 13
בעד ההצעה שלא לכלות את הנושא בסדר-היום – 3
נמנעים – אין
ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה.
היו"ר יצחק וקנין:
בעד – 13 חברים, נגד – 3. אם כן, רבותי, הוחלט לכלול את הנושא הזה בסדר-יומה של המליאה – ייקבע בהתאם למזכירות הכנסת, והיא תקבע את היום ואת המועד.
הצעות לסדר-היום
יחסי ישראל–טורקיה
היו"ר יצחק וקנין:
אני מאפשר לחברת הכנסת רוחמה אברהם לדבר, מאחר שהיתה אמורה לדבר בנושא הקודם, הצעה לסדר-היום מס' 1139.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
היושב-ראש הכי ליברלי שהיה לנו עד עכשיו.
היו"ר יצחק וקנין:
לא, היא היתה אמורה לדבר, היה כאן עניין טכני.
מיכאל בן-ארי (האיחוד הלאומי):
לא, זה בסדר.
היו"ר יצחק וקנין:
אני מאפשר לה שלוש דקות. מאחר שהיה שינוי בסדר-היום, כל הנושא הקודם היה אמור להיות אחרי השעה 14:30. מאחר שהנושא הוקדם, אני מאפשר לה לפנים משורת הדין.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני מודה לך, אדוני היושב-ראש, וליושב-ראש הכנסת ראובן ריבלין, שאפשרתם לי, למרות התקלה הטכנית שהיתה – – –
היו"ר ראובן ריבלין:
אנחנו סיכמנו עם סגן השר, ולכן בדין אישרנו לך.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני מעריכה את זה מאוד. אני רוצה לומר כמה דברים על כל הסוגיה שפרצה בשבוע שעבר עם אותה סדרת טלוויזיה. אבל לפני זה אזכיר עובדה חשובה מאוד; אותה עובדה היא שביום שלישי, ב-18 באוגוסט 1999, זה היה ב-03:00, חלה רעידת אדמה גדולה מאוד בטורקיה. הרס הבתים היה גדול מאוד. חלק מהאנשים ניצלו, חלק נפצעו, ורבים נלכדו תחת ההריסות וחיכו לצוותי הצלה שיגיעו לחלץ אותם. כשהגיעו הידיעות על אותה רעידת אדמה נעמדה ישראל לצדה של טורקיה ושלחה שלושה מטוסי "הרקולס" ובהם ציוד הצלה ומשלחת ישראלית גדולה בפיקודו של אלוף פיקוד העורף דאז, גבי אופיר. חברי המשלחת הללו, אדוני היושב-ראש, הם אנשי מילואים, אנשי צה"ל בעלי ניסיון בפעולות חילוץ.
עשר שנים מאז, והיום אותם חיילי צה"ל שהצילו חיי אדם מוצגים בסדרת טלוויזיה שממומנת על-ידי הממשלה הטורקית כבני גזע עליון. הם מופיעים כמי שצמאים להרוג ולרצוח ילדים, הם מוצגים כמי שמוכנים לעשות הכול כדי להשתלט על האזור ולהשמיד כל הנקרה בדרכם.
אדוני היושב-ראש, אני מצרה על העובדה שטורקיה של היום בחרה בחינוך לשנאה על-ידי שימוש בסטריאוטיפים קשים כל כך בסדרת טלוויזיה שצופים בה מבוגרים וילדים כאחד. אני מצרה על ההצהרות האחרונות של ארדואן, ראש ממשלת טורקיה, שישראל רוצחת בכוונה ילדים פלסטינים.
חברי חברי הכנסת, אל לנו להקל ראש בכך. ההצהרה הזאת חמורה, משום שהיא נותנת גושפנקה להסתה מצד הארגונים האסלאמיים. ההצהרה הזאת מובילה לגזענות ולאנטישמיות. היא מסכנת את חייהם של ישראלים בכל מקום בעולם, היא מסכנת את חייהם של אותם תיירים רבים, ישראלים, שמגיעים לטורקיה – וזה הרגע שבו אני קוראת להם להדיר את רגליהם מטורקיה בחודשים הקרובים. היא מסכנת את הקהילה היהודית שעוד חיה בטורקיה, שמונה כיום יותר מ-30,000 איש ואשה, ילד וילדה.
אדוני היושב-ראש, אני קוראת לראשי הקהילה היהודית ולכל יהודי שגר שם, ומבקשת ממנו, קומו ותעזבו, ובואו לבית שלכם, ארץ-ישראל, לארץ שלכם. אין לכם מה לעשות שם. בואו לכאן, ויפה שעה אחת קודם.
יחד עם זאת, אני יודעת שסגן השר דני אילון כבר ענה על ההצעות לסדר-היום, ואני שמחה על עצם העובדה שישראל תמשיך לשמור על קשר עם ממשלת טורקיה, אבל בתוכי אני מאמינה שצריך לחזור לנתיב שמחזק את האינטרסים בין שתי המדינות. צריך לחזק את תהליך השלום באזור. אזכיר ואומר, שעד לפני חצי שנה, לממשלה בראשות קדימה היו יחסים טובים מאוד עם טורקיה. זה היה גם עם אותו ראש ממשלה שקוראים לו ארדואן. אני גם אומר, שממשלה בראשות קדימה קיבלה רוח גבית מהקהילה הבין-לאומית. אני מאמינה שאפשר לחזור למסלול הידידותי, ולכן חשוב לחדש את הדיאלוג בין הדרגים הבכירים. אני שמחה שזאת היתה תשובתך.
בולנט ארינץ', סגן ראש ממשלת טורקיה, אמר לא מזמן שהיחסים בין ישראל לטורקיה תמיד היו חזקים, והם יישארו חזקים. אותה סדרת טלוויזיה, המציגה את חיילי צה"ל יורים בפלסטינים חפים מפשע, אינה משרתת מטרה פוליטית, הוא אמר; התוכנית מציגה תרחיש, ולא מציאות, ואיני מעוניין שהיא תביא למשבר דיפלומטי. לו יכולתי, הייתי שואלת אותו: האם הציבור שיצפה בתוכנית יבין שמדובר בתוכנית בדיונית?
היו"ר יצחק וקנין:
אני מבקש לסיים.
רוחמה אברהם-בלילא (קדימה):
אני מסיימת, אדוני היושב-ראש. ולכן, טוב יעשה הממשל הטורקי אם יחליט להוריד את הסדרה האיומה הזאת מהטלוויזיה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר יצחק וקנין:
תודה לחברת הכנסת רוחמה אברהם.