קטע מדברי הכנסת
הצעה לסדר-היום
מספר תאונות הדרכים והנפגעים בהן בישראל
היו"ר יצחק וקנין:
רבותי, אנחנו ממשיכים בסדר-היום: הצעה לסדר-היום מס' 1140 – מספר תאונות הדרכים והנפגעים בהן בישראל. חבר הכנסת זאב בילסקי, בבקשה. מאחר שזו הצעה רגילה, עשר דקות לרשות הדובר. תודה.
זאב בילסקי (קדימה):
אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אני הייתי רוצה לפתוח במשהו שלא כל כך נהוג בבניין הזה, בהתנצלות לשר התחבורה. אני עוקב אחר הנושא של תאונות הדרכים הרבה מאוד שנים. הייתי על ערש הקמתה של עמותת "אור ירוק", וראיתי שכמה ימים לאחר שהשר נכנס לתפקידו הוחל מסע שמיועד באופן אישי נגדו, באמצעים שונים ומשונים. אני חושב שהמסע הזה אינו נכון ואינו צודק. לכן, אומנם אני לא דובר רשמי, אבל מצאתי לנכון, בתור מי שתומך בעמותת "אור ירוק", להתנצל בפניך, אדוני השר. זה לא היה במקום. אני מקווה שהעניין, שהוא חשוב כשלעצמו, יגבר על אותם דברים שליוו את כניסתך לתפקיד.
לאחר שאמרתי והתנצלתי, אני רוצה להיכנס לגופו של עניין. לפי מיטב ידיעתי, יש במדינת ישראל 82,000 נהגים שרשיונם נפסל. מסתבר – ואדוני היושב-ראש, זה היה חידוש בשבילי; אני הייתי רגיל לשלוח לאנשים ארנונה. קיבל או לא קיבל – צריך לשלם. לא שילם? הולכים לבית-משפט. לפעמים אפילו היינו מנתקים את המים – – –
היו"ר דני דנון:
אצלך בעיר היו משלמים הרבה.
זאב בילסקי (קדימה):
אצלי בעיר היו משלמים הרבה, כי חייכתי לכולם, אבל אלה שלא – נקטנו אמצעים.
מסתבר שכשפוסלים לך את הרשיון, חובת ההוכחה היא על מי שפסל לך את הרשיון. אם אתה לא החזרת את הרשיון או לא קיבלת את הדואר רשום, אתה יכול לנהוג וזה בסדר. לכן, אני חושב שאנחנו צריכים, במהירות רבה, לתקן את מה שנקרא חובת המסירה, ולהביא לכך שכל מי שרשיונו כבר נפסל – כי בדרך כלל אם רשיונו של מישהו נפסל, הוא נהג מועד, נהג שכבר הגיע לבית-משפט ורשיונו נפסל. שלא יסתובבו; להערכתי, מסתובבים בכבישי ישראל עשרות אלפי אנשים שהם נהגים מועדים. רשיונם נשלל, והם נוהגים ונוהגים כחוק.
דבר שני, אדוני השר, ואני פונה אליך היום בתור הכתובת שלי לפחות לכל נושא תאונות הדרכים. רוב הדברים הם אולי למשרד האוצר או למשרד אחר או למשרד המשטרה, אבל במערכת היחסים שיש לי אתך, אני מרשה לעצמי להוריד את הכול ולבקש ממך שתעזור לי לקדם את הנושאים האלה, גם אם זה לא בדיוק בתחום משרדך.
נושא המצלמות האלקטרוניות – אדוני השר, אני מלווה את הנושא עשר שנים. אני אפילו למדתי את המודל של אוסטרליה, שם לקחו את סידני ורישתו אותה ב-3,000 מצלמות אלקטרוניות, והורידו ב-50% את תאונות הדרכים. השאלה האחרונה שלי שהיתה לאחד השרים פה, שאני חושב שהוא די אחראי לעניין הזה – הוא אמר לי: יש בעיה תקציבית. אנחנו נתחיל עם 60 מצלמות, ואחר כך נלך. חשבתי לתומי שאולי אם מישהו, נניח, היה מציע לי באופן אישי להפעיל את המצלמות, יכול להיות שהייתי נפרד פה מכולם, נותן נאום והולך לעשות כסף בכך שאני מפעיל. איך יכול להיות שיש פה בעיה תקציבית, כשכל מצלמה כזאת שתוצב על רמזור אדום או תצלם מהירות צריכה להכניס לאוצר המדינה הרבה מאוד כסף ולכסות את עצמה בתוך זמן קצר, ועדיין אנחנו לא נמצאים שם? וגם כשנימצא שם, אנחנו נימצא עם 60 מצלמות.
זה לא יעזור. אדוני השר ודאי יודע שהסיבה השכיחה ביותר לתאונות דרכים היא מעבר באור אדום ברמזור. מעבר באור אדום זה רולטה רוסית. אתה נוסע באור אדום, סימן שמישהו נוסע באור ירוק, ואתה רק צריך מזל כדי שלא יתנגשו.
נחמן שי (קדימה):
ההיפך. אתה נוסע בירוק, והוא – – –
זאב בילסקי (קדימה):
אם אנחנו נציב מאות מצלמות על רמזור אדום, אדם בר-שכל שיודע שתוך 48 שעות זה יעלה לו 1,200–1,500 שקל, לא יעבור באור אדום. היום, הסיכוי שהוא ייתפס על-ידי המשטרה שואף לאפס, ואז הוא מנסה את זה. לכן אנחנו משלמים ביוקר.
אדוני השר, אני רוצה לגשת לעוד נקודה, והיא מניסיוני רב השנים כראש עיריית רעננה. אני זוכר שבכל תאונה עם נפגעים שהיתה בעיר אני הייתי יוצא לשם באופן אישי. אדוני השר, אני למדתי מהיציאה הזאת באופן אישי יותר מכל הסטטיסטיקות. מה קורה היום? בכל תאונה עם נפגעים היחידי שיכול לשחרר את התאונה הוא בוחן המשטרה. הוא מגיע לתאונה, הוא מודד ומסתכל, והוא איש מקצוע ויודע מה שקרה. יש לו ביפר, ובעודו בעבודה הביפר כבר מצלצל לו עם התאונה הבאה, ואז הוא רץ מהר לשם. חסרה פה חוליה. אם היינו מוצאים איזו דרך שהבוחן יודיע לראש הרשות מה קרה שם וישלח לו דוח, ולא רק יכין את התיק לבית-משפט ויגיד: לפי מיטב שיפוטי, התאורה לקויה, או: מעבר החצייה לא היה מסומן ולכן נדרס ילד – אנחנו נוכל להציל הרבה מאוד אנשים אם לבוחן התנועה יהיה קשר עם הרשות המקומית – לחברה הלאומית לכבישים בכבישים ראשיים ולרשויות המקומיות.
מה אומר היום החוק? החוק אומר היום שבתאונה קטלנית מהנדס תנועה צריך לצאת. גם את זה בדקתי, ומסתבר שב-20%–30% מהתאונות הקטלניות יש דיווח של מהנדס התנועה שמגיע ומדווח מה קרה. לכן אנחנו עדים לכך שתאונות חוזרות ונשנות באותם מקומות שיכולנו למנוע את זה.
אדוני השר, נושא נוסף, והוא בתחום משרדך, זה הנושא של מה שהיה פעם מע"צ – החברה הלאומית לדרכים. אחד הדברים שגורמים לתאונות הוא השילוט. שילוט צריך להיות הגיוני. כשאדם משלט, כדאי לו לצאת לכביש, להסתכל ולבדוק את השלט. אדוני השר, אני מודיע לך מעל הדוכן הזה שהשילוט במדינת ישראל נועד לאלה שמכירים את הדרך. כל מי שמכיר את הכביש, השילוט מתאים לו. אני יכול לתת לך כל כך הרבה דוגמאות של אנשים שלא יכולים למצוא את הדרך. ברגע שהשילוט לא טוב – הוא נעצר, הוא מהסס, הוא פונה לא נכון וגורם לתאונה הבאה.
יש דרכים להתגבר על כך. אני הצעתי פעם, למשל, שידידי מנכ"ל החברה הלאומית לדרכים ילך לשדה-התעופה וימצא איזה תייר שהגיע מיפן ויגיד לו: אדוני, מע"צ החליטה לתת לך מכונית "הרץ" על חשבוננו לשבוע, בתנאי שאני אשב לידך. ישב אדון מנהל החברה הלאומית לדרכים ליד אותו יפני ויגיד לו: סע לחיפה. בכל מקום שהוא יטעה – יעמוד וישים שלט, וכך נשלט את המדינה. אנחנו היום משלטים – וגם בדקתי את זה, וישבתי וראיתי מי אחראי לשילוט, והוא לקח את זה מקנדה ומארצות-הברית, ושם אומרים junction וכו'. באיטליה, בצרפת – כלונס פשוט עם מסמר. לוקחים ועושים: "חיפה", "תל-אביב", "רעננה". זה כל כך פשוט ובגובה העיניים, כדי שהנהג יראה. למשל, לא משלטים פה על גשרים. יש פה במדינת ישראל כל כך הרבה גשרים, ויש מדיניות שלא משלטים על גשרים.
נחמן שי (קדימה):
למה?
זאב בילסקי (קדימה):
למה? כי ככה. לא משלטים על גשרים. אדוני השר, אני אומר לך: מה ייגרע מעולמו של הקדוש-ברוך-הוא אם אנחנו, בבטיחות רבה, נשים שלט מרובע וקטן: "כביש מס' 6" על איזה גשר שעוזר לנהג שמתלבט ולא מצא את הדרך שלו?
חינוך תעבורתי – אני יודע שאדוני השר מייד עם כניסתו התערב בעניין הזה, וכתוצאה מהחלטה חד-צדדית שלך, השר, יש לנו היום עוד כמה חודשים לחינוך התעבורתי, ואני מודה לך בשם כל תלמידי ישראל. אבל הייתי מצפה – בוא ויחד נגיש איזו הצעת חוק שאנחנו לא צריכים לחכות לרצון הטוב של שר התחבורה שאומר לשר החינוך: אני אתן לך כסף. בוא ונמשיך הלאה. אני לא האמנתי כששמעתי את שר החינוך, אדם מוכשר בצורה בלתי רגילה ועושה את תפקידו כל כך יפה – הוא התבטא ואמר שלדעתו חינוך תעבורתי לא חשוב ושחשובים יותר מתמטיקה, פיזיקה ולימודי מורשת. לא האמנתי. אני עכשיו חושב איך לנסות להכניס חינוך תעבורתי אצל החרדים והערבים. מסכן מי שהוא ערבי או חרדי במדינת ישראל, בייחוד אם הוא ילד. הוא נדרס פי-שלושה מילד יהודי, כי אנשים לא יודעים. אתה יכול ללמד אותם. לכן, כדי לא להיות תלוי ברצון הטוב של השר, אני חושב שאנחנו צריכים ליזום ששר חינוך לא יוכל להחליט מתי הוא עושה חינוך תעבורתי, אם הוא קיבל את הכסף או לא.
עוד דבר שעשית אתה בשכל רב, אדוני השר, הוא נושא הנת"צים. קובעת מדינה ומשקיעה הרבה בלעשות נתיבי תחבורה ציבוריים. אבל מה לעשות? במדינת ישראל תמרורים הם רק המלצות. כולם נוסעים בהם. נת"צים זה נתיבי תחבורה ציבוריים, נתיבים מיוחדים שמיועדים לתת עדיפות רק לרכב ציבורי כדי להפחית את הנסיעה ברכב פרטי. כל הנת"צים מלאים בכל עם ישראל, כי זאת מדינת ישראל. אני מזמין את כולם לנסוע לקליפורניה לראות מה שיש שם כשמישהו נוסע ויש שם car pool – מישהו שנוסע לבד באוטו לא יעז בחיים שלו ללכת ולנסוע בנת"צ, אבל פה כולם חופשי-חופשי נוסעים. היום השר היה צריך בהחלטה חד-צדדית, לאחר שהוא ראה את המצוקה ונמאס לו כבר לראות מה שקורה שם, לקחת כסף ממשרד התחבורה או מהרשות, להעביר למשטרת ישראל, ומיום ראשון, בזכות ההתערבות של השר, יתחילו לאכוף את הנת"צים. נראה לכמה זמן.
יש לי שתי הצעות. אדוני השר, בוא ותעזור לי ונעביר את זה לסמכות של הרשות המקומית. ראש עיריית תל-אביב ישמח מאוד אם פקחים של עיריית תל-אביב יוכלו לעצור את מי שנוסע בנת"צ ולתת לו דוח על המקום. גם את זה אנחנו, ראשי הערים – הם – לא יכולים לעשות. זהו. השר צריך לתת כסף למשטרת ישראל שתעשה את זה. אני כבר מודיע לך שלמרות הכסף שלך, ברגע שיהיה להם איזה אירוע קטן – הופ, כל השוטרים מהנת"צים הולכים, ואתה ואני נתחיל לחפש אותם.
לאחר מאבק אדיר פה בכנסת הוקמה הרשות למאבק בתאונות דרכים, ואני פונה אליך, אדוני השר, ומבקש ממך לעשות כל מה שאתה יכול לשמור על העצמאות של הרשות הזו, להביא את האנשים הטובים ביותר, שהם ימנכ"לו אותה, שהם יהיו חברי הדירקטוריון. למצוא אותם על בסיס יחידי, אנשים שהם יהיו שליחי ציבור נחושים כדי ללכת ולעשות את זה.
מכיוון שזמני הולך לעבור, ואני לא יכול לנצל יותר מדי את הרצון הטוב שהיושב-ראש מגלה כלפי, אני רק רוצה עוד נקודה אחת, שכבר רמזתי עליה, לגבי הנושא של הערבים והחרדים. אתן לך דוגמה. במחצית הראשונה של 2008 נהרגו 34 ילדים. 12 מהם יהודים, 22 ערבים. כלומר, בניגוד לחלקם באוכלוסייה. ולכן הייתי מציע – גם קבעתי פגישה עם הרב הראשי, כי לפי מיטב ידיעתי החרדים לא מוכנים שיכניסו לבתי-הספר שלהם חינוך תעבורתי. הם טוענים שזה ביטול תורה. אז אם אני לא אשכנע את הרב הראשי שפיקוח נפש יכול לבטל קצת מהתורה שלומדים שם – מילא, לימודי ליבה קשה לנו, אבל לפחות את הפיקוח נפש אפשר לעשות.
לסיום, אדוני השר, אני לקחתי על עצמי בקדימה לטפל בנושא התחבורה ותאונות הדרכים.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
– – –
זאב בילסקי (קדימה):
קטונתי מלהיות שר.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אני מאחל לך.
זאב בילסקי (קדימה):
אני מודה לך, אדוני השר, אבל אני גם סומך עליך, ושמחתי מאוד כשהתמנית לתפקיד, כי אני מאוד רוצה לעבוד יחד אתך ולעשות כל מה שאפשר, ואם נצליח להחזיר ילד אחד בחיים לבית הוריו, עשינו את שלנו. תודה.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה. אני מתכבד להזמין את שר התחבורה והבטיחות בדרכים, השר ישראל כץ, להשיב להצעה לסדר-היום. לרשותך עשר דקות; אתה לא חייב לנצלן עד תום, כבוד השר.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מאחר ששר בקבינט הצללים דיבר יותר, אני מקווה שאני אצליח לעמוד במשימה הזו.
היו"ר דני דנון:
זה לא תואר שאתה יכול לקחת אותו אתך, חבר הכנסת בילסקי.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
שהתואר הזה יהיה כמה שיותר זמן.
ובכן, באמת ההצעה לסדר-היום היא באחד הנושאים החשובים ביותר, ודאי החשוב מבחינה ערכית – נושא תאונות הדרכים. גם נשזרו כאן כמה נושאים שקשורים ומובילים, בין השאר, בהחלט, גם לתאונות.
ראשית, אני אגע בכמה נקודות שהועלו כרגע. אני יכול לציין שלגבי נושא פסולי הרשיון, היה גם דוח מבקר המדינה שהונח על שולחני מייד בסמוך לכניסתי. הוא מדבר על מספר מדהים של בערך 60,000 פסולי רשיון שלא הפקידו את הרשיון. דוח מבקר המדינה תקף כל עוד בג"ץ לא קבע אחרת. המספר הוא באמת מאוד גבוה, אבל לא התעמקתי בוויכוח, האם זה כך או זה פחות. אני הוריתי לעשות צעדים שלא ננקטו עד אז. אם כבר נפסל למישהו הרשיון, והרשיון הזה לא מופקד, אז מה שווה כל האכיפה? הרי זו התוצאה הסופית. אם היא לא ממומשת, ודאי שאין טעם לנקוט צעדים אחרים.
הוריתי להגיש לי תוכנית, ואכן היא הוגשה במהירות על-ידי המשרד, וכתוצאה מזה נשלחה הודעה בכתב לכל אחד מהפסולים, לפי הכתובות הקיימות, עם התראה שהוא חייב להפקיד את רשיונו לפי החוק, אחרת הוא עובר עבירה באי-הפקדה. הדבר השני, היתה הודעה קולית לטלפונים המאותרים, והדבר השלישי – משטרת התנועה החלה במבצע אכיפה שדוגמתו היה כבר בעבר, וכתוצאה מזה כבר בתקופה הסמוכה לתחילת המבצע, כבר אז, למעלה מ-4,000 איש הפקידו את רשיונם, אנשים שלא הפקידו קודם, ולאחר מכן המשטרה עצמה ממשיכה במבצע. יש גם תשדירים בתקשורת שקראו לפסולים להפקיד את רשיונם, ואני חושב, בעניין הזה אני מתכוון תמיד להמשיך ולפעול כדי להשיג את התוצאה שמי שרשיונו נפסל יפקיד את רשיונו.
לא כל מי שרשיונו נפסל, אגב, יודע. לפעמים יש בעיה בהודעה, ולכן יזמתי תיקון לחוק שנקרא חזקת מסירה, זה נהוג בנושא גביית מס, בדברים אחרים, קנסות של עירייה ודברים אחרים. עצם המשלוח בדואר הרשמי מהווה הודעה מוסמכת. זה לא קיים כאן, ולכן אדם, גם כשהוא נתפס על-ידי המשטרה ומסתכלים במחשב, ואין לו רשיון, הוא אומר: לא ידעתי. אגב, בחלק זה נכון, אבל חייבים כאן לתקן את החוק, ומשרד המשפטים אכן חייב מבחינתנו לתת את האור הירוק להשלמת הטיפול בדבר. זה יגיע לכנסת גם כדי לתקן את הדבר הזה.
הנושא של תאונות בעיר, דיווח לראשי ערים. אני חייב לומר שהרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, זה הגוף שנמצא לצד משרד התחבורה, היא רשות עצמאית, אבל מאחר שאני נושא באחריות, ודאי שגם הפעילות היא משותפת, אני צריך לאשר את תקציבה לאחר אותם מאבקים מול האוצר. כשנכנסתי לתפקידי היה קיצוץ דרסטי של 200 מיליון שקל בכל אחת מהשנים 2009, 2010 – שהשר הקודם, למרות שנאבק, לא הצליח לבטל. אני פעלתי והצלחתי לצמצם, במידה לא מוחלטת אבל ניכרת לשנה הזו ובמידה אחרת לשנה הבאה.
ואני חייב לומר בהקשר הזה של הדיווחים – אחד הדברים, ואני מבקר בהרבה מאוד רשויות מקומיות, אדוני היושב-ראש; אני מאמין, אגב – את זה למדתי מהמנהיג לשעבר-לשעבר של מפלגתכם, אריאל שרון, מייסד קדימה, אבל לא בזמן שהוא ייסד את קדימה אלא כשהוא היה בליכוד. בתחילת שנות ה-80 הייתי עוזרו, ובהחלט בעניין הזה למדתי שהשיטה הטובה ביותר לקדם דברים זה לצאת לשטח עם כל הצוות, לראות את הדברים במקום, לקבל החלטות במקום ולוודא שיבוצעו. ולכן בנוסף לכל הדיונים וההחלטות וכל הגורמים המקצועיים שמטפלים, אני גם יוצא לשטח.
הייתי בקרוב ל-50 רשויות, נפגשתי, כמובן, עם הרבה יותר ראשי רשויות, ואחד הדברים שבולטים, והוא תמיד עולה באופן מובנה, הוא נושא המאבק בתאונות הדרכים; הסיור, מגיעים נציגי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים לכל סיור עם הנתונים, ויש דבר מרשים דווקא, והוא שבכל רשות יש מטה בטיחות משותף עם העירייה. בדרך כלל נושא משרה בכיר בעירייה בדרג נבחר עומד גם בראש המטה הזה, ובכל מקום שיש בו תאונה יוצאים לשטח, מפיקים את הלקחים, ומתוך התקציבים, אם יש צורך מקבלים גם תוספת, מטפלים בפתרון הבעיה.
אגב, גם יש נוהג בקביעה של תיקון תשתיות קיימות. יש כ-200 מיליון שקל לשנה – קצת קוצץ עכשיו – כ-200 מיליון שקל לשנה שמיועדים לתיקון תשתיות קיימות מחוץ לעיר, בתוך העיר. כמובן, בכל פרויקט חדש מוטמע הנושא של בטיחות בדרכים – בכבישים החדשים, בפרויקטים החדשים. מאחר שיש הרבה פרויקטים ותשתיות קיימות בתחום התחבורה, העדיפות הראשונה לטיפול במוקדי סיכון היא למקומות שבהם היו תאונות. זה אחד המדדים המובהקים. לפעמים הוא אבסורדי אפילו, אבל אין מדד אחר. כלומר, רואים כמה תאונות היו – וזה מקבל עדיפות. אף-על-פי שאומרים: המקום הזה הוא מסוכן, וזה מתוך זה, צריך לעשות סדר עדיפויות בטיפול. אני ביקשתי גם להקדים את התקצוב, כי כמה שאפשר להקדים יותר ולבצע כבר בשנה הזו ובשנה הבאה על חשבון השנים שאחרי זה, פתרת יותר בעיות, חסכת תאונות.
אני רוצה להגיד לך, גם כראש עיר לשעבר, אתה מכיר את זה – במקום שהיו תאונות ובנו מעגל תנועה, בדרך כלל הירידה היא דרמטית, מ-40 מקרים, 30 מקרים בשנה, יורד לאפס כמעט, וזו בדיוק הדוגמה, ויש כמובן נושא של תשתיות ומעברי חצייה וכל מיני אמצעים אחרים שמשתדלים לתגבר אותם, תוך כדי קבלת האינפורמציה באופן מלא לגבי מה שהיה, וזה גם הוצג לנו, והדרך לטפל בדברים.
לגבי נושא השילוט, הדבר שמשך את תשומת הלב זה הוויכוח אם בתעתיק לערבית ולשפה לועזית ירושלים תיקרא "אל-קודס" או תיקרא "אורשלם" או "ירושלים", אבל זה היה במסגרת החלטות קיימות, שבאות להסדיר אחידות בנושא השילוט. ואגב, העדר האחידות בשפה האנגלית הרבה יותר גדול מאשר בשפה הערבית, למשל. במסגרת הזאת אנחנו מסדירים כרגע את הנושא, וכמובן לא מחליפים תוך יום שלט, כי העלות היא מאוד גבוהה. אבל ההנחיה בכל מקום, או בכל עת שמחליפים או מתקנים, שזה יהיה לפי ההסדרה הזאת של השמות האחידים, שתיקבע. אצלי, בכל כמה שאני אצטרך לפעול, ירושלים תיקרא "ירושלים", ולא בשמות אחרים, כשם שאום-אל-פחם תיקרא אום-אל-פחם גם בעברית וגם באנגלית. שם עברי ועיר הבירה – ודאי שלא צריך לשנות את זה, אם כי אני יודע שיש בעיות.
אגב, ריבוי הכבישים והפרויקטים – היינו ברעננה-צפון לא מזמן וחנכנו ובמקומות אחרים – יוצר בלבול יותר גדול. אני חייב להודות שאני לא נוהג בעצמי בזמן האחרון. אני מנצל את הזמן או למנוחה או ללימוד דברים, אבל אם הייתי צריך, אני לא בטוח שלא הייתי מתבלבל 20 פעם, ואני לא תייר. אבל עושים, וצריך לעשות את זה בדרך הנכונה ביותר. ככל שיש יותר מחלפים וטוב שיהיו, ויותר כבישים, אז זה יותר מורכב. העיקר שבסופו של דבר מגיעים לאן שצריך, וצריך להסדיר את זה.
לגבי עצם העניין, התאונות שהן כבר מתרחשות. אז נכון למסמך שהוכן לי אתמול בלילה, נכון להיום בבוקר, פחות או יותר, יש 279 הרוגים בתאונות דרכים. המעגל הזה הוא רחב, הוא מכאיב. השבוע הזה גם היו תאונות, בכלל, החודש הזה מבחינתי הוא אוקטובר השחור, יש הצטברות של דברים. נכון שהרבה מהם באשמת נהגים, ויש כאן באמת פירוט, אבל בהחלט זה מנוגד למגמה. המגמה היא מגמה של ירידה, אני בהחלט אחראי לעשות הכול.
נכון שבהמשך לדבריך בנושא עמותה כזו או אחרת, שעם רגע כניסתי כבר קבעה שנכשלתי או משהו כזה – אני יכול להיות אחראי לכך שתבוצענה מקסימום הפעולות הנכונות כדי לצמצם את התופעה החמורה והקשה הזאת של למעלה מ-30,000 הרוגים בתאונות, יותר מבכל מלחמות ישראל. אכן, אני באמת עשיתי ואני עושה. אני מבקש מכל גורם שאני אחראי עליו לעשות את הכול. אנחנו ראינו שחלק מההרוגים בשבוע שהיה היו כתוצאה מהליכה אסורה על שולי דרך בכביש בין-עירוני; נסיעה שאינה מתאימה לתנאי הדרך; עקיפה במקום שאינו פנוי, וגם התפרצות לכביש. כל הפעולות האלה כמובן גבו קורבנות.
במדינת ישראל יש תופעה ייחודית למדינות המערב, שהולכי הרגל היו כ-35% מסך ההרוגים לאורך השנים. הנתון הזה קשה, הוא גבוה משמעותית, כמו שאמרתי, מרוב מדינות המערב, מכולן אפילו.
ברבע הראשון של 2009 היתה ירידה כללית במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, אבל מאחר שהירידה בקרב הולכי הרגל היתה נמוכה יותר, אז האחוז עלה ל-45% מסך ההרוגים. עם כניסתי, הנחיתי את הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להתמקד בנושא הולכי הרגל, שזו הבעיה העיקרית, ואכן נערכו פעולות. ביום פתיחת שנת הלימודים, 1 בספטמבר, לקראת זה אני הקציתי למשטרת התנועה – קודם כול, הקציתי עוד 85 ניידות חדשות, אבל זה תהליך שלוקח זמן. אבל הוריתי לשכור 50 ניידות, וזומנו כל המנהלים של חברות ההסעה הגדולות, מנכ"ל משרד התחבורה יעקב גנות, עם נציגי הרשות, נציגי משטרת התנועה ונציגי העיריות. ביחד נערכנו למבצע פתיחת שנת הלימודים ולאחריו, כדי לשים דגש במעברי החצייה, להגן על התלמידים.
אכן, אי-אפשר לקחת אף פעם קרדיט בדברים כל כך קשים, צריך מאוד להיזהר מלתקוף, או לקחת קרדיט על מספר ההרוגים, צריך לעשות את המקסימום. אבל, באמת, חודש ספטמבר הוא בולט בירידה שהיתה במספר ההרוגים. אני משווה את זה ל-2007 ו-2008, שהיו 34 הרוגים בכל אחת מהשנים. בחודש ספטמבר הזה רק 22 הרוגים, אז לפחות נעשו הפעולות, אף-על-פי שזה קשור גם בדברים אחרים, כמו שאמרתי – הגורם האנושי.
בנושא התשתיות – כמו שהדגשתי בהתחלה, מבצעים פעולה שיטתית. נושא התשתיות הוא נושא חשוב.
נושא החינוך – החינוך התעבורתי הוא נושא מאוד חשוב. אנחנו למרות הקיצוץ העברנו בדיוק את אותו סכום, 16 מיליון שקלים, למשרד החינוך, גם בשנה הזאת וגם לקראת השנה הבאה. משרד החינוך חייב למצוא את המשאבים מתוך 30 מיליארד. ידידי שר החינוך חייב להתערב ולמצוא את התקציב כדי שהפרויקט החשוב הזה – אגב, אני ראיתי בתי-ספר, אפילו יסודיים, של חרדים ובמגזר הערבי, שכן מתבצע שם נושא הטמעת הזהירות לגבי תאונות דרכים והחינוך למאבק בתאונות.
יש שיתוף פעולה יוצא מן הכלל עם משטרת התנועה. עד שיארגנו את הניידות, אני הוריתי לשכור 100 ניידות חדשות בנוסף ל-50 שאישרנו. הוספנו עוד 50 לטובת משטרת התנועה, כשהחידוש הוא שהפעם יכולים לפעול גם בתוך הערים. בדרך כלל משטרת התנועה עובדת רק מחוץ לערים. אני חושב שלדבר הזה תהיה משמעות, כי כשהתשתיות לאורך ההיסטוריה שלנו במדינה הן כל כך פגומות, ולוקח זמן לתקן אותן, והחינוך – נקווה שיעשה את שלו, ותרבות הנהיגה ושאר הדברים וההסברה, הדבר המיידי שיוצר אפקט של נוכחות והרתעה זה הניידות, זה השוטרים עצמם. לכן, כל עוד לא עברנו את נקודת האל-חזור בנושא התשתיות, ותמיד תהיה שם עבודה, אני בעד לתגבר כל הזמן את משטרת התנועה, שבה תלוי הרבה בנושא הזה.
הרשות הלאומית תקיים ב-10 בנובמבר, כ"ג בחשוון השנה, את יום המחויבות הלאומית לבטיחות בדרכים. זה יום ממלכתי שנקבע על-ידי ועדת שרים לענייני סמלים וטקסים. הוא נועד לרתום את הציבור ונבחריו להעלות לסדר-היום הציבורי פעם בשנה את המחויבות האישית של כל אחד ואחת מאתנו בנושא הבטיחות. אני מזמין את חברי הכנסת להיות מעורבים וליטול חלק.
ברשותך, אדוני היושב-ראש, רק כמה נתונים עובדתיים בנושא התאונות. הלכנו לפי חודשים, כי עוד לא נגמרה השנה. אנחנו נמצאים כרגע, כמו שאמרתי, ב-279 הרוגים. בשנה הקודמת היו 449, ובשנה שלפני זה היו 431. בחודש אוקטובר עד כה היו 25 הרוגים, אומנם זה עדיין פחות, אבל אנחנו עוד לא נמצאים בסוף החודש. כשאני מודד את זה באחוזים, אז מדובר בתאונות קטלניות בירידה של 23% ביחס לאותו מועד בשנה הקודמת, בתאונות קטלניות. במספר ההרוגים – ירידה של 21%; ירידה של 23% בהרוגים במגזר היהודי; ירידה של 24% בהרוגים במגזר הלא-יהודי, ביחס לנתונים שהבאת. דווקא בנושא הזרים יש עלייה של 133%: יש שמונה הרוגים עד כה, והיו 14 במהלך השנה הקודמת. בתחום העירוני בהרוגים יש ירידה של 21%; בתחום הבין-עירוני – של 21%. רוכבי אופניים דווקא, למרות חוק הקסדות, יש עלייה של 20% במספר ההרוגים; רוכבי אופנועים, יש ירידה של 39% במספר ההרוגים; בהולכי רגל יש ירידה של 22%, וכאן זה מתחלק גם לפי גילאים.
אלה הנתונים. אנחנו צריכים לסיים את החודש הזה. אני הוריתי למנכ"ל משרדי, עקב שני נתונים: ראשית, ההתגברות של התאונות כרגע בחודש הזה; דבר שני, עשינו בדיקה, אף-על-פי שהכנו אותם – אני מייחס חשיבות רבה מאוד להשגחה על חברות האוטובוסים, כי שם כל תאונה יכולה לגבות, אנחנו זוכרים מה היה, נדמה לי בשנת 2008, עם אוטובוס התיירים הרוסים שהתהפך ליד אילת. לכן אני הוריתי לו לזמן מייד, מאחר שבדקנו אוטובוסים וגילינו שמתוך כ-100 ומשהו אוטובוסים, 40 אוטובוסים היו בהם ליקויים. האוטובוסים האלה מסיעים גם תלמידים ואחרים, ולכן הוריתי לו לזמן את חברות האוטובוסים, את המסיעים, את המשטרה, את כל מי שעוסק בתחום, את אנשי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, ושוב, דרך הסברה ופנייה לוודא שהנהגים שנוהגים כשירים. למשל, הדריסה שהיתה בירושלים של ילדה בת שלוש, התברר שהנהג החליף את הנהג הקבוע של ההסעה הזאת ושהיו לו כ-30 הרשעות. אז לא יכול להיות שחברת הסעות כזאת – אני מתכוון לנקוט אמצעים גם נגד החברה הזאת ולא לחכות שיקרו תאונות, לוודא את כשירות הנהגים, את תקינות האוטובוסים. אנחנו נלחץ ונעשה את המקסימום כדי להוריד ולצמצם את הדברים.
אפילו הרף העקרוני שקבעה ועדת-שיינין – אני חייב לציין שאני מאוד לא אוהב שאומרים שהרף הוא 375 הרוגים, כאילו זה רף סביל. זה לא רף סביל, הרוג אחד הוא כבר יותר מדי. גם במלחמות וגם בתאונות אני נגד לעשות שימוש בקורבנות. אפשר לבוא לשר ולשאול אותו מה עשית ולא עשית ואתה כן צריך לעשות. אותו דבר לרמטכ"ל או לשר הביטחון או לכל אחד אחר. כרגע, לפי הנתונים האלה, הירידה, בלי עין הרע, ועם הרבה מאמץ – נסכם גם בסוף השנה, אדוני היושב-ראש – היא כרגע מתחת לרף, אבל המאמץ מתחיל מהחינוך, הסברה, תשתיות, אכיפה.
אנחנו גם הולכים להחמיר את הענישה, בתיאום עם משרד המשפטים, ולהביא לכנסת בקרוב הצעות לשינויי חקיקה לגבי החמרה בענישה של מי שעובר תאונות חמורות.
גם בנושא המצלמות – נתתי אישור עקרוני למשטרה להכניס את פרויקט המצלמות לתוקף. כרגע, מאחר שבחרתי מנכ"ל שיש לו כל כך הרבה ניסיון – בזמנו הוא הקים את משטרת התנועה והוא מעורב בנושא – כרגע הוא מקיים אתם את הדיונים כדי למצוא את הדרך הכי נכונה לעשות את זה. בפירוש יש כוונה בטווח של עשר השנים הבאות, בכל שנה גם להפעיל את מכלול הדברים האלה.
אני מקווה שלא נסתפק במה שהשגנו עד עכשיו, אלא נמשיך ונוריד ונוריד את מספר ההרוגים והנפגעים בתאונות הדרכים. כל עצה שתהיה כאן וכל רעיון בהחלט יתקבלו בברכה. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.
היו"ר דני דנון:
תודה רבה, אדוני השר. האם אתה מציע להעביר את ההצעה לדיון במליאה או לוועדה או להסיר מסדר-היום?
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
לוועדה, לא?
זאב בילסקי (קדימה):
אני מסתפק בתשובה שלך.
היו"ר דני דנון:
אם כך, אני מודה לאדוני השר. לא תהיה הצעה אחרת, חבר הכנסת נפאע. כיוון שהמציע הסתפק בתשובת השר לא ניתן לאפשר להציע הצעה אחרת, חבר הכנסת נפאע. זה התקנון.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
הוא יכול להעיר הערה. אני אתן לך על חשבון הזמן שלי.
היו"ר דני דנון:
אני מאשר לך שאלה. השר הסכים, בבקשה שאלה קצרה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
מאחר שעמדתי במכסת הזמן, אני נותן לך דקה מזמני.
היו"ר דני דנון:
לגבי מכסת הזמן, אדוני השר, התקנון מאשר תשובה של עשר דקות, אבל כיוון שהכנת תשובה כל כך מקיפה ומעניינת – אבל להבא השרים יצטרכו להגביל את זמנם לעשר דקות. בבקשה, חבר הכנסת נפאע.
סעיד נפאע (בל"ד):
כבוד השר, הרי ידוע לכולם שסימון על כביש הוא למעשה מעשה חקיקה. כל סימון על הכביש זה מעשה חקיקה, שכן זה מטיל איסורים ועבירות חמורות. כשבאים לסמן כביש מחדש אנחנו עדים לכך שיש פתאום שינויים וקשה לדמיין שעובד של מע"צ או מנהל אזור של מע"צ לוקח לעצמו את הסמכות הזאת ועושה מעשה חקיקה. זה במיוחד בולט בקווי החצייה. אני יכול להצביע לפחות על שני מקומות בצפון. אני באמת לא יודע איך זה יכול להיות. דרך אגב, גם אין שום הצדקה. אני לא חושב שזה תורם לבטיחות בדרכים. רציתי לשמוע מכבוד השר איך הדבר נעשה, איך זה יכול להיות? תודה.
היו"ר דני דנון:
חבר הכנסת נפאע שאל לגבי סימונים שנעשים בכביש על-ידי עובדי מע"צ.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
אני תמיד מוכן לקבל נתונים ולבדוק אותם. בעיקרון, עובדי מע"צ פועלים לפי קריטריונים מקצועיים ברורים. אתה מדבר על סימונים בכביש עצמו, מעברי חצייה או דברים אחרים?
סעיד נפאע (בל"ד):
מדובר בעיקר על קו הפרדה.
שר התחבורה והבטיחות בדרכים ישראל כץ:
זה רק פרי החלטות ורק באישור משרד התחבורה. יש ממונה על נושא תעבורתי והוא חייב לאשר דבר כזה. אף עובד מע"צ לא יכול לעשות דבר כזה על דעת עצמו. אפשר לערער על ההיגיון או לומר שבמקום מסוים צריך לשנות – היקף התנועה משתנה במקומות. אם יש הערות אני אשמח לקבל ולהעביר לטיפול.
היו"ר דני דנון:
תודה. אני מודה לשר ישראל כץ.