קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום תשעים שנה לרצח ישראל דה-האן היו"ר יוני שטבון: חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים לנושא האחרון בסדר-היום – הצעה רגילה לסדר-היום מס' 3432: 90 שנה לרצח ישראל דה-האן, של חבר הכנסת מאיר פרוש. אין תשובת שר בנושא. עד עשר דקות. בבקשה. מאיר פרוש (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, בראשית דברי אני מבקש לברך את חברנו חבר הכנסת הרב יואב בן צור, בהצטרפו למועדון הח"כים. אין לי ספק שביכולתו ותרומתו עד היום לחינוך ילדי ישראל, ועוד דברים טובים רבים שהוא עשה, בוודאי יביא כבוד, תועלת וקידוש שם שמים. לעצם ההצעה: בעוד יומיים, ביום שישי, כ"ט בסיוון, ימלאו 90 שנה להירצחו של פרופסור יעקב ישראל דה-האן ברחובה של העיר ירושלים. רצח זה בוצע בעקבות החלטה נפשעת שנתקבלה על-ידי אישים בכירים מראשי התנועה הציונית בימים ההם. לפני שבועיים, בבית הזה, כאן, בכנסת, בחרו חברי הכנסת נשיא חדש. מערכת בחירות זו הייתה מלווה במתחים ובניסיונות הכפשה של אנשים אנונימיים נגד המתמודדים על תפקיד הנשיא. אין לי ספק שאם הייתה מתפרסמת שמועה עקשנית על מועמד מסוים לנשיאות שהוא עמד בראש – או היה מראשי כנופיה או קבוצת אנשים שרצחו אדם בגלל השקפתו, דעתו, עמדותיו המדיניות, הוא היה נפסל. מועמדותו לנשיאות הייתה מוסרת. הפוליטיקה הישראלית הייתה מקיאה מתוכה דמות מפוקפקת כזאת, שקשורה לרצח, ומועמד זה היה נעלם כאילו בלעה אותו האדמה כמו את קורח ועדתו. אבל אם אישים בכירים מהתנועה הציונית הרשו לעצמם לתת הנחיות לרצוח את פרופסור דה-האן, שייצג את היהדות החרדית לפני יותר מ-90 שנה, צריך לדעת ולזכור שהכנסת, שמסמלת יותר מכולם את הריבונות ואת שיא שאיפותיה של התנועה הציונית, בחרה לפני יותר מ-60 שנה לנשיא המדינה את יצחק בן-צבי, שמואשם כאחד מאדריכלי הרצח הנתעב הזה, כך מעיד אברהם תהומי לשלמה נקדימון, שפרסם את הספר "דה-האן – הרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל". כדי שחס ושלום לא נגיע שוב לרגע שבו יחזור על עצמו רצח נפשע כזה, הבה ונתבונן מה הביא את ראשי הציונות להידרדרות החמורה של רצח יהודי. בואו נתעמק ונחקור מה הייתה העילה להחלטתם של ראשי הציונות לרצוח את פרופסור דה-האן – מה פרופסור דה-האן עשה, את מי הוא ייצג ומה היו העמדות שהוא הציג בימים ההם. התנועה הציונית, שביקשה לשנות את דפוסי ההתנהלות של העם היהודי המסורתי, חרתה על דגלה את המסר: היה יהודי בביתך וגוי בצאתך. אלה המאמינים בקדוש-ברוך-הוא ובתורתו, שחביבותם לארץ-ישראל באה מכך שרק בארץ-ישראל אפשר לקיים מצוות רבות שכתובות בתורה ואי-אפשר לקיימן במקום אחר בעולם, והקשר שלהם לארץ-ישראל הוא בגלל קדושתה, יהודים אלה, שהתאגדו בימים ההם למסגרת ארגונית ותנועתית, שהיא אגודת ישראל, לאחר הקמת התנועה הציונית, החליטו להיאבק במגמות שהתנועה הציונית ייצגה, ובין השאר ובעיקר לאחר חילופי השלטון בארץ, מהטורקים לאנגלים, כשהציונים ביקשו לקבל את הגושפנקה שהם המייצגים הבלעדיים של העם היהודי. היהדות החרדית, שחשה – וחששה מאוד מכך – שראשי התנועה הציונית ייצגו את העדה היהודית ואת דרישות היהודים החרדים, נאבקה בכל החזיתות נגד חילון ארץ-ישראל. ובדיוק כמו שהראייה החרדית הייתה שונה מראיית הציונים את הנושאים שקשורים לשאלות כמו נישואין וגירושין, החינוך, הרבנות והקהילה, כך גם אגודת ישראל, שייצגה את החרדים, לא ראתה את הפתרון בכל הקשור לסכסוך עם הפלסטינים עין בעין – כמו שראשי הציונות ראו זאת. מי שהיטיב יותר מכולם להעביר כאן בארץ לאנגלים ולכל המדינאים בכל העולם את המסר שהציונים אינם הדוברים הבלעדיים של העדה היהודית, היה דווקא פרופסור דה-האן, שהיה גם איש אמונו של מרן הגאון הצדיק רבי יוסף חיים זוננפלד זצ"ל, רבה של היהדות החרדית בארץ, והוא שגרם לכך שהאנגלים גם הטילו ספק בבלעדיות שהתנועה הציונית ביקשה לקבל כמייצגת העדה היהודית. לא פחות ולא יותר, כאשר פרופסור דה-האן היה בשיא פעילותו, והצליח וגם השיג הישגים לציבור החרדי בתחום המדיני והקהילתי, הוחלט לחסל אותו. לפי טיעונו של אברהם תהומי, שמעיד על עצמו כאחראי למבצע הרצח, סמכות-העל מבחינתו הייתה יצחק בן-צבי, בדרג הפוליטי, ותחתיו מפקד "ההגנה" בירושלים זכריה אוריאלי. שליחיה של אותה תנועה ציונית, שראשיה חשבו לגמד את הכוח של הציבור החרדי לפני 90 שנה על-ידי הרצח של פרופסור דה-האן, צריכים להתמודד עם אוכלוסיית תלמידים חרדים שמונה כיום במדינת ישראל קרוב ל-40% מתלמידי כיתה א'. לרגע חושבים אותם שליחים, שאדוקים בתנועה הציונית, שהם הריבונים, שהם השליטים – כמו ששמענו את זה מחברים ביש עתיד – שהם יהיו הדוברים היחידים של הציבור היהודי, ולצורך כך הם גם מעזים ופוגעים כלכלית באוכלוסייה החרדית. אבל מיום ליום, מחודש לחודש ומשנה לשנה, בפרספקטיבה, במבט לאחור, מתברר להם יותר ויותר שהעתיד הוא שלנו. אנחנו, הציבור המאמין, הדבוק בה' ובתורתו, איננו משנים את אורח חיינו; דפוסי ההתנהגות שלנו הם מסורתיים, ומתקיים בנו הפסוק: "וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרֹץ". אבל כאשר אירע רצח פוליטי ראשון על-ידי אישים שתלמידיהם ותלמידי תלמידיהם נמצאים כיום ליד הגה השלטון, אני מביע חשש. אולי מכיוון שהציבור החרדי מתחזק, גדל ומשגשג, מי יודע – מי יהיה ערב לנו – אולי במחשכים מישהו חושב, מישהו חס ושלום מתכנן משהו מזעזע? עצם העובדה שהממשלה העדיפה שלא לשלוח לדיון הזה נציג מטעמה, שר בממשלה שיתייחס להצעה שלי לסדר-היום ולדברים שנאמרים על-ידי, מביאה אותי למסקנה – ועל כך אני מבקש שהכנסת תדון בהצעתי ואולי לאחר מכן נגיע יחד למסקנה – שיום כ"ט בסיוון יהיה יום שמדי שנה הכנסת תדון ותוקיע את הרצח המתועב של פרופסור דה-האן, ותעביר את המסר הברור שנאמר בעשרת הדיברות: "לא תרצח". היו"ר יוני שטבון: תודה רבה לחבר הכנסת מאיר פרוש. האם אתה מעוניין להעביר את הנושא לוועדה? מאיר פרוש (יהדות התורה): להעביר למליאה. דיון במליאה. היו"ר יוני שטבון: דיון במליאה. אנחנו עוברים להצבעה על ההצעה להעביר את הנושא למליאה. מי בעד? מי נגד? הצבעה מס' 21 בעד ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום – 6 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה לכלול את הנושא בסדר-היום של הכנסת נתקבלה. היו"ר יוני שטבון: בעד – 6, אין מתנגדים, אין נמנעים. הנושא יועבר למליאת הכנסת. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים, בעזרת השם, ביום שני, ב' בתמוז תשע"ד, 30 ביוני 2014, בשעה 16:00. ישיבה זו נעולה.