קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום התפטרות השליח האמריקני למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים היו"ר משה זלמן פייגלין: אנחנו עוברים להצעות לסדר-היום מס' 3468, 3474, 3492, 3495 ו-3497 בנושא: התפטרות השליח האמריקני למשא-ומתן בין ישראל לפלסטינים. ישיב סגן שר החוץ צחי הנגבי. הדובר הראשון, חבר הכנסת חיליק בר, בבקשה. שלוש דקות. יחיאל חיליק בר (העבודה): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, האמת היא שרצינו לדחות את זה לשבוע הבא, ולא כל כך הסתייע בידנו, כי אני לא מאלה שמאמינים שצריך לדבר היום בהכרח על הנושאים המדיניים – בתקופה הכל-כך קשה שכולם עוברים. זו באמת הזדמנות לחזק עד כמה שבכלל אפשר לחזק את משפחות הנרצחים, שהיו קורבנות הפשע הנתעב הזה, ואני מאוד מקווה ומאמין שכוחות הביטחון שלנו יבואו עמם חשבון שבעתיים. אגב, אמרנו כולנו, ואני שמח שהייתה אחדות דעים בסיפור הזה, שלא רק שהם לא השיגו את מטרתם, הם בעצם השיגו את המטרה ההפוכה. הם רצו לפגוע בעם ישראל – הם איחדו את עם ישראל מימין ומשמאל, יהודים, ערבים, והפכו אותו לעם חזק יותר ונחוש יותר להיאבק בתופעת הטרור, ב"חמאס", בשולחיו ובארגוניו. אני רק ממלא את תפקידי כסגן יושב-ראש לשעבר ומזכיר לך להדליק את השעון. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. עד עכשיו אפילו הגיע לך. יחיאל חיליק בר (העבודה): מטרת הדיון הייתה, בעצם, לדבר על התפטרותו של השליח אינדיק. למה הוא התפטר? האם יש לישראל אשמה, חלילה, בזה שהוא התפטר? האם יש לישראל אשמה בזה שאין יותר משא-ומתן עם הפלסטינים? ויש – גם לנו, ובטח שגם לפלסטינים. אבל, שוב, אני לא אדבר על זה. אני רק רוצה לומר דבר אחד לפלסטינים שנמצאים מהצד השני ודבר אחד לעצמנו. לפלסטינים – ואני אומר להם את זה גם בשיחות שיש לי אתם, ואני מאלה שמדברים אתם, בניגוד להרבה בבית הזה שבוחרים לא לדבר אתם או להתעלם מהם – שני דברים יסודיים: 1. אם אתם רוצים מדינה או להתפתח פה לצדנו כעם, תפאדל. אני מאלה שבאופן אישי ינסו לעזור לזה לקרות, ואני גם עוזר לזה לקרות. רוצים לחיות פה לידנו, זאת אופציה. אתם רוצים לחיות פה במקומנו? זה לא יקרה. לא יקרה לעולם. העם הפלסטיני צריך לחשוב מה הוא בעצם רוצה. דבר שני שאני אומר, ואני חושב שרוב הפלסטינים מבינים את זה, הוא שבכוח ובטרור – לא ילך. כל הפעלה של כוח נגד ישראל – ישראל תוכל להפעיל הרבה יותר כוח. במשחק הזה אנחנו ננצח והם יפסידו. ואתם יודעים מה? גם את דעת הקהל, את הכשרת הלבבות בעם הישראלי, אותה הכשרת לבבות שכולנו רוצים שתהיה, גם פה וגם שם, בשביל שיהיה שלום בינינו – גם את זה הורס מי שמבקש לפעול באלימות כנגד ישראל. אבל גם לנו בצד הישראלי אני רוצה להגיד משהו, ועל זה אני אשמח שנכבדי שר החוץ יענה. היו"ר משה זלמן פייגלין: סגן שר החוץ. יחיאל חיליק בר (העבודה): סגן שר החוץ. אני דווקא בעד שהוא יהיה השר. זו הייתה פליטה פרוידיאנית. זה נוגע לאמרה האחרונה של שר החוץ אביגדור ליברמן. לכולנו מאוד מאוד קל להגיד עכשיו מה לעשות, את מי לכסח, ואגב צריך לעשות וצריך לכסח. ולכולנו מאוד קל להגיד דברים מהבטן, כי זה מאוד קל וזה גם מאוד פופולרי. שמעתי את ההצעה של שר החוץ אביגדור ליברמן לכבוש מחדש את עזה, להיכנס לשטחים, להחזיר את החיילים שלנו לשם. אדוני סגן השר, אני בעד לתת את המכה הכי חזקה ל"חמאס", לשולחי ולמבצעי הרצח הזה, שאני מקווה שיעמדו לדין מהר וישלמו את המחיר, אבל אוי לנו לעשות פעולות שבכסות מה שקרה בסופו של דבר יסבכו את ישראל במה שהיא לא צריכה לעשות. ישראל היא חזקה, היא תמיד תהיה חזקה, והיא יודעת לטפל בטרור ובבסיסי הטרור בעזה מהקרקע, מהאוויר, מהים, מהיבשה, ואני לא פוסל פעולות קרקעיות נקודתיות כדי להילחם בטרור. אבל היינו בעזה, זה לא עבד. אני, אגב, מאלה שהצביעו נגד ההתנתקות מעזה. אנחנו כבר לא שם. אתם יודעים מה? זה לא הוכיח את עצמו. אני קורא למדינת ישראל לעשות את כל מה שצריך לעשות בשביל להילחם בטרור, אבל לא לעשות את מה שלא צריך בשביל להילחם בטרור, ופה אני מאוד מקווה שסגן השר יתייחס לזה ויסכים אתי. תודה, אדוני. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, אדוני. הדובר הבא, חבר הכנסת מוחמד ברכה, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): כבוד היושב-ראש, חברי הכנסת, ראשית, אני רוצה להשתתף באבלן של שלוש המשפחות הישראליות שאתמול טמנו את בניהן בנסיבות מאוד טרגיות. אני גם רוצה לשלוח תנחומים ל-16 משפחות פלסטיניות שאיבדו את בניהן ב-20 הימים האחרונים, מאז החל האירוע האחרון. ואני רוצה, בצד השני, להעלות על נס את אותם קולות שקוראים לשפיות ולאיפוק, והבולטים בהם בשני דברים שקרו היום: משפחת פרנקל שאיבדה את בנה וקראה לא לנקמה, ולאיפוק; וגם משפחת אבו ח'דיר מירושלים המזרחית שאמרה שנקמה היא לא הדרך ולא המוצא. אם משפחות הקורבנות אומרות את מה שאומרות, אני חושב שיש מקום לומר לכל מחרחרי הריב והמדון בבית הזה ומחוצה לו, שקוראים לנקמה ומבצעים נקמה – גם אם באופן ממלכתי וגם באופן פרטיזני – להגיד להם הס ברגע זה. אני עומד כאן, והדבר הקל ביותר הוא לעמוד כאן ולדבר על מאזן הדמים, שכל אחד ילבש את גלימת הקורבן ויגיד כמה הוא סובל וכמה הוא איבד חיים, והוא ירגיש צודק כמובן. אבל המסקנה ממאזן הדמים היא ללכת למקום שלא מדברים עליו, שלא נמצא באג'נדה של הממשלה, ממשלת ישראל. תשעה חודשים התנהל משא-ומתן בין ישראל לפלסטינים, והדבר היחיד שהוא הוביל – זה למבוי סתום ולחוסר תקווה. שפיכות הדמים, היא תהווה מעין או כביכול הצדקה לסרבני השלום; שפיכות דמים היא מכה לשוחרי השלום. כל שפיכות דמים. ולכן, אם ראש הממשלה חושב שזו שעת כושר על מנת להצדיק את מדיניותו סרבנית השלום, שהיא בניגוד גמור לכל מה שקיים בעולם, ואם מרטין אינדיק, השליח האמריקני לתהליך השלום, מגיע למסקנה כזו – מרטין אינדיק, הציוני המובהק, חבר החוגים הציוניים הרחבים והמרכזיים בארצות-הברית – אם הוא אומר שהוא לא יכול, אז סימן שראש הממשלה הרחיק לכת בסרבנותו ובהתכחשותו לעקרונות הבסיסיים של תהליך השלום. לכן, אם נחבר את ההתפטרות עם מעגל הדמים, אני אומר שיש כתובת אחת שחייבת להתעשת. ראש הממשלה לא יכול להגיד: "חמאס" עשה, "חמאס" ישלם. זה לא מספיק, זה גם לא נכון. אם משעל, ראש "חמאס", אומר היום שהם לא מעורבים והם מעוניינים לשמור על ההבנות שהיו בין ישראל לבין "חמאס", אתה רוצה להכניס אותם למשבצת בכוח? אני מקווה שהחקירה תוציא את האמת, גם במקרה של היום וגם במקרה של שלושת הנערים, אבל יש מסקנה אחת שלא צריך לעשות שום חקירה לגביה, והיא חוסר התקווה, התסכול, חוסר המוצא שקיים בעצם המשך הכיבוש, ועל הדבר הזה אמון אחד ויחיד, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו. אני חושב, ואני – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני מסיים, אדוני. אני מזהיר: ספסרות בדם תביא לעוד דם. זה לא סוג של פטריוטיזם, זה סוג של בוגדנות – באינטרסים של העם שלך ושל כל עמי האזור. מה שנדרש עכשיו על מנת להפסיק את המעגל – ואני פונה למפלגות בקואליציה, שקוראות לתהליך שלום – זו העת להגיד דברים אחרים, לא להיכנע לרוח המורעלת – – היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): – – לא להיכנע לרוח הדמים, שנשפך כאן דם ומהצד השני קוראים לנקמת דם, ואז מי ישלם? ישלמו שני העמים, וסרבני השלום יחגגו, ואנחנו, שוחרי השלום, גם היהודים וגם הערבים, גם הישראלים וגם הפלסטינים, נמשיך כאילו להצטדק ולהתנצל. זו העת, אדוני שר הרווחה, זו העת לבוא ולהגיד: המסקנה משפיכות הדמים היא ללכת לתהליך שלום אמיתי, שמבוסס על הקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים המזרחית, לצד מדינת ישראל. אין פתרונות קסם אחרים. תשפוך דם – – היו"ר משה זלמן פייגלין: טוב, בסדר, בסדר. מוחמד ברכה (חד"ש): – – תשפוך דם – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: אוקיי. תודה. מוחמד ברכה (חד"ש): אני יודע שאתה לא נהנה מהדברים האלה – – היו"ר משה זלמן פייגלין: לא, אני רומז לך ורומז לך – – מוחמד ברכה (חד"ש): – – ואתה לא אוהב אותם, אני יודע – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: – – ונותן לך. אוקיי, סיימנו. משפט אחרון, בבקשה. מוחמד ברכה (חד"ש): ולכן, זה מה שנדרש, ואני חושב – מי שרוצה לדבוק באינטרסים של העם שלו, יגיד: זו עת שלום, על אף הדם שנשפך – – היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה רבה. מוחמד ברכה (חד"ש): – – ובגלל הדם שנשפך. תודה רבה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה רבה. דווקא דיברת יפה, מה אתה מתעצבן? מוחמד ברכה (חד"ש): אני יודע שדיברתי יפה, אבל לא לרוחך, מה אני אעשה. היו"ר משה זלמן פייגלין: בבקשה, חבר הכנסת נסים זאב. אני גם בעד סיום הכיבוש, אגב. קריאה: – – – מוחמד ברכה (חד"ש): פייגלין, אתה לא – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: אני רציני – – מוחמד ברכה (חד"ש): אתה לא מתכוון – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: – – אני חושב כמוך, שחייבים לסיים את הכיבוש. מוחמד ברכה (חד"ש): כן? היו"ר משה זלמן פייגלין: כן. מוחמד ברכה (חד"ש): אתה לא מתכוון לשבח אותי באווירה הזאת – – – שלי יחימוביץ (העבודה): הוא שיבח אותך – – – קריאות: – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: בעניין הזה אני אתך – – – מוחמד ברכה (חד"ש): לא, לא, אנחנו לא ביחד – – – שלי יחימוביץ (העבודה): ברכה, אין דרך חזרה, קיבלת שבחים – – – מוחמד ברכה (חד"ש): כי שלי יחימוביץ – – היו"ר משה זלמן פייגלין: הלך עליך – – מוחמד ברכה (חד"ש): – – רצתה לשבח אותי והרגישה נבוכה – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: – – הלך עליך, זהו. קיבלת תשבחות. נסים זאב (ש"ס): איזו קואליציה – מוחמד ברכה ומשה פייגלין. היו"ר משה זלמן פייגלין: על העניין הזה, של סיום הכיבוש. נסים זאב (ש"ס): אידיאולוגי, לא נורא, בסדר, מה. היו"ר משה זלמן פייגלין: על סיום הכיבוש. בבקשה. נסים זאב (ש"ס): כולנו בעד סיום הכיבוש כי אין כיבוש, נכון. היו"ר משה זלמן פייגלין: בדיוק. שלוש דקות, בבקשה. נסים זאב (ש"ס): אדוני היושב-ראש, מאז פיצוץ שיחות השלום, ג'ון קרי כמובן ידע שהוא נכשל. הוא ניסה לדחוף כמה שיותר, הוא חשב שהוא איזה מין שדכן בין בני-זוג, רצה לעשות איזה חופה וקידושין, חשב, אין מה לעשות, נחייב את הרשות הפלסטינית לקיים שיחות על-כורחה – של הרשות, אגב. הוא הבין אחרי כמה חודשים שוודאי זה לא פועל לטובת הרשות הפלסטינית; אבו מאזן לא רוצה את השיחות האלה, זה מכביד עליו, הוא הפך להיות נודניק. אז אמר: טוב, אני אשלח מישהו אחר במקומי, שהוא יעשה את העבודה. וכנראה אחרי זמן, ההוא גם כן אמר: מה, אין לי מה לעשות? נכון, אני שליח טוב, אבל גם אני מבין שאין מה לעשות. ואין מה לעשות. למה? כי הרשות הפלסטינית באמת איננה מעוניינת במשא-ומתן. הלוא ההיסטוריה מדברת בעד עצמה. לפני כמה שנים, כאשר הייתה הקפאה של תשעה חודשים, וכל מטרת ההקפאה הייתה רק לקיים את המשא-ומתן, משא-ומתן לא היה – לא ישיר ולא עקיף, לא בחלום ולא בהקיץ – אז מובן שצריכים כל פעם להראות שיש איזה מין תהליך, למראית עין. זה חשוב לאבו מאזן, זה חשוב גם לנו. אז למה אתם מפריעים? מה אכפת לכם? קריאה: – – – נסים זאב (ש"ס): מה אתם דוחפים, מוחמד ברכה, את האף שלכם בכוח לעשות משא-ומתן? למה זה טוב? הלוא זה טוב לפלסטינים שאנחנו שומרים עליהם. תגיד לי, מי שומר על הרשות הפלסטינית אם לא מדינת ישראל? מוחמד ברכה (חד"ש): מישהו ביקש ממך – – – נסים זאב (ש"ס): היא הייתה נכבשת מזמן על-ידי הג'יהאדיסטים – – מוחמד ברכה (חד"ש): מישהו ביקש ממך – – – נסים זאב (ש"ס): – – על-ידי "הג'יהאד האסלאמי", על-ידי ה"חמאס". תראה מה קורה בעזה. מי נותן – מי עוזר לאבו מאזן להישאר עם עמוד שדרה ולהנהיג את העם שלו, אם לא מדינת ישראל? אם לא צבא הגנה לישראל? אתם לא רואים את זה ככה, אבל אני אומר לכם שזוהי המציאות. עפו אגבאריה (חד"ש): זה אתה אומר. נסים זאב (ש"ס): אז מה, אני אומר לך, תראה מה קרה בעזה. הרי גם בעזה חשבנו שאולי, איך אומרים, בא הנייה, הוא יעשה איזה חידוש, וראינו לאן הוא הוביל את העם. מחצית מהעם היום סובל, בעזה, בגלל המדיניות הקלוקלת והדורסנית של ה"חמאס". היום ברשות, תראה, ביהודה ושומרון, אחרי הכול, איך שלא יהיה, אתה רואה יותר פתיחות, אנשים מרגישים הרבה יותר ביטחון. שיהיה ברור, אדוני היושב-ראש: זה ש"חמאס" יש לו, איך אומרים, קני צרעות בתוך יהודה ושומרון, והוא מתבסס, ורק בעקבות החטיפה והרצח של שלושת הנערים צה"ל סוף-סוף החליט לפעול, זו הבעיה שלנו. אם אנחנו רוצים לחזק את הרשות הפלסטינית, צריכים לנקות את ה"חמאס" מיהודה ושומרון, וכל עוד אותם בסיסים ואותם קנים, כמו שאומרים, נמצאים ומתחפרים שם בכל מיני דרכים – של ארגוני צדקה וחסד ועזרה – והם משתלטים שם על הציבור ומתכננים את עצמם ליום שהם ישתלטו על הרשות הפלסטינית, מי שיכול להציל את הרשות זה – – היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. נסים זאב (ש"ס): – – אך ורק מדינת ישראל. ולכן, אדוני היושב-ראש, עשה בשכל אינדיק, כשהגיע למסקנה הנכונה, שבינתיים אולי כדאי לעשות איזו הפסקה, הפוגה, ואולי בבוא העת ירצו באמת לעשות שלום אתנו. אנחנו באמת נהיה הראשונים שפתוחים לכך. היו"ר משה זלמן פייגלין: חוץ מזה אוגוסט מתקרב, אתה יודע. תודה. הדובר האחרון – חבר הכנסת אברהים צרצור. בבקשה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): כבוד היושב-ראש, כבוד השר, רבותי חברי הכנסת, הכול מתגמד אל מול האירועים הטרגיים שהתרחשו בימים האחרונים, ולצערי הרב ממשיכים להתגלגל במלוא האכזריות עד עצם הרגע הזה. אין מי שיבטיח שהמצב הזה, הגרוע, המדמם, לא יימשך גם בימים ובשבועות הקרובים, אלא אם כן כל הצדדים יתעשתו, ינצרו את המוטיבים של השנאה האחד כלפי השני ויחליטו בצורה אמיצה ביותר שאכן הגיע הזמן לשים period, נקודה, לתקופה המדממת שעברה, ולהתחיל בשלב חדש שיבטיח את רווחתם, את ביטחונם, וגם את היציבות של כל האזור, שבלעדיה אי-אפשר להתקדם בכיוון של הקמת חברה נאורה, כפי שאנחנו כולנו מקווים. אני אומר זאת כשלבי נשבר ונפשי מדממת, היות שגם אני בן למשפחה שכולה, שאיבדה 12 מבניה, מתוך 49 חפים מפשע, נשים, גברים, ילדים, טף, בטבח שאירע בכפר-קאסם בשנת 1956. אני יודע מה זה שכול. אכן, אני נולדתי שנתיים לאחר הטבח בכפר-קאסם, אבל אני, מאז נפקחו עיני והתחלתי באמת להבחין במה שקורה מסביבי, הבחנתי בשכול, בעומק היגון והעצב שכבש את הלבבות – של אבא שלי, אימא שלי, כל המשפחה שלי, כל הסובבים. ועל כן, בדברים האלה אני לא מתכוון להטיף מוסר למאן דהוא, ואני לא אומר זאת כדי להיראות יפה בעיני מאן דהוא, אבל ככה אנחנו חושבים, וככה אנחנו מאמינים, וככה אנחנו מרגישים. ועל כן, התפטרותו של מרטין אינדיק, מבחינתי, היא לא עניין טכני, שהאדם בשלב מסוים הגיע למסקנה שאין לו מקום בקטע של המשא-ומתן, ועל כן הוא מתפטר. אין הדבר הזה עניין טכני, אלא עניין מהותי. הוא גם נושא בתוכו מסרים שצריכים להדליק נורה אדומה לממשלת ישראל, באופן נקודתי, ולא לעם הפלסטיני. דרך אגב, העם הפלסטיני, וגם העם הערבי, וגם העם המוסלמי, החליטו בצורה אמיצה ונועזת שפנינו לשלום. יש להם יוזמה ערבית לשלום, שלצערי הרב ממשלות ישראל מאז 2002 ועד עכשיו פשוט מאוד רמסו ברגל גסה, לא התייחסו אליה בכבוד הראוי, לא ניסו לפתח את היוזמה הזאת לכיוונים חיוביים שיכולים באמת לפרוץ את הסכר לכיוון של עשיית שלום אמת בין שני העמים. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): משפט אחרון. על כן אני אומר שהתפטרותו של אינדיק איננה עניין טכני, היא עניין מהותי שצריך להדליק נורה אדומה בפני ממשלת ישראל. ממשלת ישראל צריכה לקבל את ההחלטה עכשיו, היות שהצד השני קיבל החלטה. בהיעדר תקווה, כבוד שר הרווחה, בהיעדר תקווה, בהיעדר אופציה של שלום אמת, העמים נדחפים לכיוון של ייאוש. וצריכים לדעת את ההבדל בין ישראל לבין אלה שעוסקים במלאכת השנאה – מחרחרי הריב והמדון, כפי שנאמר כאן – לבין העם הפלסטיני. למתנחלים יש מדינה, יש צבא; לעם הפלסטיני אין מה להפסיד. אין מה להפסיד. כשהם רואים את החלום שלהם נקטל על-ידי הכיבוש הישראלי יום-יום, הם לא יכולים – – – היו"ר משה זלמן פייגלין: אבל זה כבר נאום חדש. אברהים צרצור (רע"ם-תע"ל-מד"ע): משפט אחרון. – – – לא יכולים באמת לעבור לסדר-היום. ועל כן, הגיע הזמן לשים קץ, והקץ לא יהיה אלא על-ידי שלום שיבטיח את ביטחונם של כל הדורות של שני העמים. תודה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה. בפעם הבאה תתחיל עם המתנחלים. תודה. סגן השר הנגבי, בבקשה, ישיב למציעים. סגן שר החוץ צחי הנגבי: אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, מציעי ההצעות, השגריר מרטין אינדיק ודאי היה בבית הזה לא פעם, ואולי אפילו באולם המליאה, אבל אם הוא היה כאן היום, אני מניח שהוא היה מסמיק ממבוכה או מתמלא רגשות גאווה על כך שחברים נכבדים בבית הזה באמת סבורים שגורלה של השאיפה ליישב את הסכסוך בינינו לבין שכנינו תלוי או קשור כל-כולו בכהונתו של אדם אחד בתפקיד אחד כשליח מיוחד בצוות האמריקני למשא-ומתן. אכן, השגריר אינדיק הוא אחד מן המומחים המובהקים לענייני אזורנו; הוא הוכשר לכך בכהונתו הכפולה כשגריר ארצות-הברית בישראל, ועוד בשפע של משימות מדיניות מאוד אחראיות שהוא ביצע לאורך השנים מטעמם של נשיאים ושרי חוץ. אבל הרי אנחנו יודעים את האמת, והאמת הזאת עלתה כחוט השני גם בדברי הדוברים: העילה לעובדה שתהליך השלום לא התקדם בצורה משמעותית עשרות בשנים, אבל גם בתשעת החודשים האחרונים שבהם מזכיר המדינה האמריקני עשה מאמצים כנים, עיקשים, נחושים, ללא לאות, לקדם את התהליך הזה – העילה איננה טמונה בהרכבו של הצוות, או אפילו לא במבנה האישיות של הנושאים והנותנים; היא טמונה כנראה בעומק הפער והתהום שמפרידה בין הגישות הבסיסיות של שני העמים השונים. עמדתה של הממשלה ידועה – אנחנו לא נמצאים פה באמת בדיון מדיני מובהק, אבל אתם מכירים את עמדת הממשלה; הממשלה הייתה מוכנה ללכת לקראת הפלסטינים באופן שהוא חסר תקדים. ראש הממשלה ניצב כאן בבית הזה ובאין-ספור פורומים והגדיר מצד אחד את הנכונות הזאת, הרבה מעבר למנהיגים אחרים בעבר שמקורם בגישת המחנה הלאומי, וזאב ז'בוטינסקי, והשקפת העולם של תנועת החרות המקורית; אבל באותה נשימה הוא גם גיבש עקרונות, מה שאנחנו קראנו "הקווים האדומים", העקרונות הבסיסיים שעליהם מבחינתנו אין אפשרות להתפשר. אני חושב שהטעות הגדולה נעשתה על-ידי הצד השני, שלא השכיל לגבש את הצד הזה, של הפשרה. את הדרישה ואת המאוויים הפלסטיניים כולנו מכירים, ואבו מאזן נתן להם ביטוי לכל אורך הדרך, מאז היה ליושב-ראש הרשות הפלסטינית. לא שמענו, לצערנו, אף פעם בצורה ישירה ואמיצה את "נאום ביר-זית" המקביל ל"נאום בר-אילן" של ראש הממשלה. זאת הבעיה העמוקה, היסודית. אם יימצא לה פתרון או יהיה אפשר לגשר על פניה, אני בטוח שמרטין אינדיק – שכנראה עזב מטעמים פנימיים מינהליים בארצות-הברית – יבוא בריצה, בכל ההתעלות והמחויבות, לנסות להיות שותף ומעורב בהשגת ההסדר. אבל זה לא תלוי כרגע, לצערנו, באנשים; זה תלוי בפער ובגישה הבסיסית, בעינינו, הפלסטינית, שלא מוכנה להבין שלא תהיה הצפה של ישראל בפליטים פלסטינים; שלא מוכנה להבין שאנחנו לא נוכל לחלק ולא נרצה לחלק את בירתנו ירושלים לעולם, וגם לא מבינה את עוצמת המחויבות שלנו לדרישות הביטחון ולאינטרסים הלאומיים שיש לנו ביהודה ושומרון ובמרחב של בקעת-הירדן. היו"ר משה זלמן פייגלין: אתה משוכנע שהם בכלל רוצים מדינה? סגן שר החוץ צחי הנגבי: יכול להיות. אבל אפילו בהנחה שהם רוצים מדינה, הם חייבים – אני מאמין שבעתיד הם יהיו יותר פרגמטיים, כדי להתקדם באמת ולשים קץ לטרגדיה הזאת, שניתן לה ביטוי כל כך מצמרר בשבוע האחרון. לכן, אדוני היושב-ראש, ההצעה שלי היא להעביר את ההצעות לסדר-היום כולן, כמקשה אחת, לוועדה הרלוונטית, ועדת החוץ והביטחון. תודה. היו"ר משה זלמן פייגלין: תודה, אדוני. ההצעה מקובלת על המציעים? ובכן, ההצעה לסדר-היום תעבור להמשך דיון בוועדת החוץ והביטחון. נעבור להצעה הבאה לסדר-היום – – – יחיאל חיליק בר (העבודה): מה עם הצבעה? היו"ר משה זלמן פייגלין: יש הסכמה. בבקשה, מצביעים. סליחה, נצביע. מי בעד, מי נגד – העברת המשך הדיון לוועדת החוץ והביטחון. בבקשה. הצבעה מס' 2 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 11 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת החוץ והביטחון נתקבלה. היו"ר משה זלמן פייגלין: 11 בעד, אין מתנגדים. אם כן, המשך הדיון יעבור לוועדת החוץ והביטחון.