קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות שמעבר לים היו"ר בצלאל סמוטריץ: אנחנו עוברים לנושא הבא על סדר-היום – הצעות לסדר-היום בנושא: המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות שמעבר לים, מס' 638, 649 ו-667. ראשון הדוברים, חבר הכנסת מיקי לוי – אינו נוכח. חבר הכנסת לוי? אחריו – חבר הכנסת אראל מרגלית. בבקשה, שלוש דקות, כידוע, לרשות אדוני. אראל מרגלית (המחנה הציוני): כבוד היושב-ראש, חברי השרים, חברי חברי הכנסת, שנת 2014 הייתה לענף התיירות כמו "צוק איתן" אחד גדול. צריך להבין שכשאנחנו מדברים על ענף התיירות אנחנו מדברים גם על התיירות המשמעותית יותר, שכולם יודעים שהיא נפגעה, של המלונות הגדולים, סוכני הנסיעות והחברות הגדולות יותר – שם היה אפשר למדוד את זה בצורה מאוד דרמטית וזה היה למראית עין. אבל לא פחות מזה, ואולי הרבה יותר, מי שנפגעו בצורה אנושה ברחבי הארץ היו אותם בעלי עסקים קטנים בתחום התיירות, עסקים שהם צימרים, עסקים שהם מורי דרך, עסקים שנשענים בעצם על העובדה שמגיעים הנה תיירים כל קיץ; ובשיא עונת הקיץ בקיץ שעבר, כמו שאתם יודעים, הייתה פגיעה מאוד קשה בתיירות, והם נמצאים במצב קשה. והמדינה – ואני זוכר, כבוד השר לוין, אני זוכר שגם אתה היית בוועדת הכספים בחלק מהדיונים שעשינו – המדינה כן נדרשה והתייחסה בסופו של דבר לחלק מחברות התיירות הגדולות יותר והביאה איזה הסדר שנתן להם פיצוי כלשהו. אבל המכה הגדולה ביותר הייתה על אותם גורמים אין-ספור, קטנים יותר, שלא קיבלו את הפיצוי, ואני אפרט למה. קודם כול, הם לא קיבלו את הפיצוי כי הם לא היו בתחום 40 הק"מ, ואתם יודעים שהרבה מאוד מהתיירות שנפגעה – היא נפגעה לא רק בתחום 40 הק"מ, היא נפגעה גם הרבה יותר רחוק. אפילו תיירות בצפון של עסקים קטנים – בקושי היו הזמנות. מצב הרוח הלאומי היה מאוד קשה. ולא ניתן שום פיצוי על הפדיון לאותם עסקים. שום פיצוי על הפדיון. יש לציין שמס הכנסה כן נתן פיצוי להרבה מאוד מהנפגעים ברכוש והרבה מאוד מהנפגעים בעובדים. כלומר, הוא נתן פיצוי יפה, הוא עשה את העבודה שלו מאוד ביעילות, יוצאת דופן הייתי אומר הפעם, ובאמת ראה את כל אותן תביעות של אנשים שנפגעו, שהעובדים שלהם לא הגיעו לעבודה והם היו צריכים לפצות אותם. אבל עיקר הפיצוי שלא ניתן זה הפיצוי על הפדיון, הפיצוי של מקומות שקשורים לתיירות כמו ברים ומסעדות וצימרים וחברות טיולים כאלו ואחרות, ואותם עסקים נמצאים במצב קשה ביותר. אני חייב לומר את הדבר הבא: אם אנחנו רוצים תיירות ברמה במדינת ישראל, היום אנחנו צריכים לעשות כמה מעשים שהם מעשים יזומים, כמו – אי-אפשר לצפות שבאשקלון, ומי שהיה שם לאחרונה - - היו"ר בצלאל סמוטריץ: הזמן הסתיים. הזמן הסתיים, אדוני. לקצר. אראל מרגלית (המחנה הציוני): עוד שני משפטים. - - וראה את חוף הים היוצא-דופן ביופיו, וראה שיש עניין של משקיעים כאלה ואחרים להגיע לאשקלון ולשקול השקעה בתיירות – חבר'ה, אי-אפשר לעשות את זה בלי אזור פיתוח א' לתיירות. או במקומות כמו ערד, שבסוף הגבעה שלך שם, איפה שיש חלק מהישיבות, באותה דרך שמובילה למצדה, שמגיעים אליה 1.5 מיליון תיירים בשנה ואין להם שם איפה לקנות, ואין להם איפה להיות, ואם אותה עיר כמו ערד הייתה מביאה איזו אסטרטגיה כזו או אחרת בתחום התיירות זה היה עושה מהפכה. כלומר, מה שאנחנו אומרים, גם ענף התיירות נמצא במשבר וגם יש הזדמנות בתיירות, אבל בשביל זה המדינה צריכה לעמוד מאחורי התיירות כמו שהיא עומדת מאחורי ההיי-טק, באותם אזורים שיש להם ייחוד תיירותי והם יכולים להוביל בו את מדינת ישראל. אז על זה אנחנו דואגים ובשמם אנחנו מדברים, ובעיקר בשמם של העסקים הקטנים שנמצאים במצב קשה. תודה. היו"ר בצלאל סמוטריץ: תודה רבה, חבר הכנסת מרגלית. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה, ואחריה – חבר הכנסת מיקי לוי. שלוש דקות לרשות גברתי, בבקשה. טלי פלוסקוב (כולנו): אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, הדבר שאני רוצה להתחיל ממנו זה שאני עומדת בראש שדולת התיירות, וזו ההזדמנות כמובן להזמין עוד חברי כנסת להצטרף לשדולה. כנראה בסוף חודש יולי, אנחנו נתאם את זה כמובן עם השר, אנחנו נעשה השקה של השדולה, ואני מקווה מאוד שאנחנו נעשה הרבה דברים יפים. אני באמת לא רציתי להכריז מהדוכן דעות פופוליסטיות, אני רוצה לתת קצת נתונים ומספרים שבעיני יש להם משמעות מאוד מאוד גדולה. סך הכול מועסקים בתיירות נכון להיום כ-218,000 איש; כ-100,000 תיירים מספקים כ-3,400 מקומות עבודה; תעשיית התיירות תורמת לתוצר המקומי הגולמי כ-48 מיליארד שקלים, מזה 22.4 מיליארד תרומת התיירות הנכנסת. כל תייר מוציא בארץ כ-1,750 דולר בממוצע. המצב כיום ממש כמו מה שמורה אמר לתלמיד: יש פוטנציאל, הוא רק לא ממומש. אנחנו אומרים את זה במשך שנים, אבל אנחנו לא רואים איך אנחנו משנים את המצב. ופה – אדוני השר, מאוד מאוד חשוב לי שתקשיב. גברתי מזכירת הכנסת, אני מתנצלת, אבל חשוב לי מאוד שהשר ישמע את דברי. אני פונה אליך כי אני חושבת שאני יודעת מה הפתרון. הפתרון הוא לא לפתח עוד אזורי תעשייה או אזורים תיירותיים, כי אני יודעת שאצלי בעיר יש כאלה, אבל הם לא מצליחים, ולמה? כי, אני חושבת, אנחנו כמדינה לא יודעים ולא עושים מספיק כדי לשווק את התיירות במדינת ישראל. רק שוב כמה נתונים: ב-2013 תקציב השיווק היה 225 מיליון שקלים. ב-2014 זה ירד ל-116 מיליון שקל. במקום להגדיל, כי עברנו תקופה קשה של "צוק איתן", אנחנו עוד מורידים. הפתרון היחיד שאני טוענת שיכול לעזור כאן – כבר ב-2015 להוסיף לפחות 100 מיליון שקל לתקציב השיווק. כמובן במבט קדימה הוא צריך להיות סביב 400 מיליון שקל, שאני בטוחה שיכול להביא סדר גודל של – כאן דיברתי על מספר מקומות העבודה שהוא 3,400, אנחנו יכולים להגיע גם ל-6,000. במצב שלנו היום, אני שוב הפעם אומרת מהניסיון, זה הפתרון. לכן אני מצפה לעזרתך בנושא של השיווק, להוסיף כסף, ודחוף. אני רק אומרת, לפני שאני מסיימת, אני רואה מה עושה רוסיה – פשוט אני לפעמים רואה גם ערוצים בטלוויזיה מרוסיה – מה עושים במדינות אחרות, איך הם משווקים את עצמם מול המדינה הזו. ודבר אחרון שגם כאן אתה צריך להתערב – בשנה האחרונה 3,000 תיירים מאוקראינה לא נכנסו למדינה הזו. החזירו אותם כבר בשדה התעופה. למה? צריך לשאול את משרד הפנים. לכן, בבקשה, יש כאן אתגר מאוד גדול, ואני מצפה שביחד אנחנו אכן נביא שינוי. תודה רבה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. יעלה להשיב השר יריב לוין. אה, סליחה. מיקי, לא דיברת ראשון? סליחה. אז חבר הכנסת מיקי לוי. בלעדיך, אמר השר, הוא לא מסכים לענות. אז שלוש דקות לרשותך. מיקי לוי (יש עתיד): תודה רבה. אדוני היושב-ראש, מכובדי השרים, חברי כנסת נכבדים, אין בכוונת השאילתה הזו או העלאת הנושא כדי לנגח חלילה את המשרד או את השר, אלא להפך – לקיים דיון כלשהו כדי לעזור לשר התיירות וכדי לעזור למשרד התיירות. התיירות נקלעה לתקופה רעה מאוד בשנה וחצי שחלפו, כי יש מגמה שתיירים אינם מגיעים לארץ. מדובר בירידה של כ-17%. זה בהחלט מקור לדאגה. התיירות בכל העולם נחשבת כמנוע צמיחה, ודווקא אנחנו, שנמצאים בנקודה מאוד מאוד חמה כמו ארץ הקודש, עם המקומות הקדושים לכמה דתות, מרגישים עקב המצב הביטחוני ירידה קשה בתיירות. אין בכלל ספק שהתיירות היא מנוע צמיחה. הפוטנציאל של התיירות במדינת ישראל הוא פוטנציאל עצום. ארץ קודש – כבר אמרנו; חופים, שמורות טבע, חופי ים מדהימים. אבל עדיין יש בעיות. אני מודה שבקדנציה הקודמת ניסיתי לטפל בחלק מהן. חלקן – הצלחנו, חלקן – לא. הוצאות על מס מעסיקים. דנו השבוע בנושא החקלאות – אדוני השר, אני אומר לך שגם צריך לדרוש עבור בתי-מלון מיוחדים, כמו בים-המלח, שלא מסוגלים להעסיק ישראלים במקצועות כמו חצרנות, מטבח וכו', צריך לדרוש את ההקלה הזאת, ואותו דבר באילת, כי המצב הוא בהחלט מצב לא טוב, בפרט הוצאות האבטחה. חברים, הגיע הזמן להוריד את העול הזה, של מאות מיליונים בשנה בהוצאות האבטחה שמוטלות על בעלי המלון ועל מלונות מדינת ישראל. יש לדון בכך עם המשרד לביטחון פנים. אני מתנדב לייעץ בעניין הזה. כבר הורדנו אבטחות ממקומות אחרים. אפשר למצוא חלופות של דלתות חשמליות, של מאבטח אחד – אפשר. צריך לנסות בתקופה קשה כזאת להקל על בתי-המלון. מועסקים בבתי-מלון 218,000 איש. זו כמות לא מבוטלת של עובדים. אנחנו – בשנה הקודמת, בסוף שנת התקציב, לצערי התקציב לא רץ – הקדשנו סכום נכבד מאוד, של מאות מיליונים, לנושא שיווק ופרסום במדינות העולם, וראוי שהאוצר – אני סומך עליך, אדוני השר, בעניין הזה – יחזיר את זה לתקציב המדינה. יש לי קרן אור אחת בכל נושא התיירות ומשרד התיירות – כניסתו של שר צעיר, שזה לו התפקיד הראשון כשר. אני אישית, גם כחבר וגם כמעריך, מאוד סומך עליך, על הכישורים המבורכים שלך, ואין לי בכלל ספק שאתה תשיב את המשרד למקומות גבוהים יותר. תודה רבה – והצלחה לך, אדוני. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה רבה לך, חבר הכנסת מיקי לוי. אני מזמין את השר לוין לעלות, ועד שתעלה, כבוד השר, אני מברך משלחת מאוסטרליה, של מנהיגים אוסטרלים, מנהיגי הסתדרות אוסטרלים וגם חברי מפלגת העבודה האוסטרלית. With the permission of the minister, I welcome you, union and labor leaders from Australia, for coming to Israel, to the Knesset. Australia is a good friend of Israel, and Israel – of Australia, and we are welcoming you here, in the Knesset. You are led by Michael Borowick, our friend. Welcome to Israel, and we hope to continue the great work together. This is Minister Levin. (מחיאות כפיים) שר התיירות יריב לוין: תודה רבה. אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חברות וחברי הכנסת, קודם כול, אני רוצה לפתוח ולומר תודה למציעים. אני מוכרח לומר, גם לחבר הכנסת לוי, גם לחברת הכנסת פלוסקוב, גם לחבר הכנסת מרגלית – כן ירבו הצעות לסדר-היום בנושא הזה, וכן ירבו בכלל אנשים כאן, בבניין, שמוכנים לעסוק בנושא הזה ולשים אותו במקום שבו הוא צריך להיות, ואני ודאי מברך ברכה חמה על הכוונה להקים כאן שדולה לתיירות. אני בטוח שהיא תהיה לנו לעזר רב בהתמודדות ובמאבקים הרבים שאנחנו צריכים לנהל כדי להביא את ענף התיירות למקום שבו הוא צריך להיות. תראו, אני אפתח ואומר שאני מעריך מאוד את – אמרה לי קודם חברת הכנסת פלוסקוב שהיא הייתה עדינה בדברים שלה, וזה באמת נכון; אמר חבר הכנסת לוי: אני לא כאן כדי להתריס אל מול המשרד ואל מול השר. אבל אני כן אומר לכם, ואני מרשה לעצמי להגיד את זה, כי בכל זאת הייתי חבר כנסת מהקואליציה בשתי הקדנציות הקודמות, כך שיש לי שותפות באחריות לעניין הזה, שאפשר להיות פחות עדינים ולומר שמה מתרחש בענף התיירות, והזנחתו המתמשכת לאורך שנים – דבר שבאמת קשה להבין אותו – גורם למשק הישראלי נזק עצום, והגיע הזמן לקום ולתקן אותו. זה לא סוד שכאשר התנהלו דיונים על חלוקת התיקים בממשלה, אני ביקשתי לקבל לידי את משרד התיירות, ואני מודה שקיבלתי אותו בלי מאבקים רבים מדי, כי הביקוש לעניין הזה היה נמוך מאוד, וחבל מאוד שזה המצב. אני מאמין שלכלכלת ישראל יש שלושה מנועים, או שלושה מרכיבים, או ענפים, שמהם יבואו צמיחתנו וההכנסות הגדולות שלנו, לפחות בשנים הקרובות: האחד הוא כל תחום החדשנות, ה-innovation, היי-טק, ביו-טק וכן הלאה, שמקבל תשומת לב רבה מאוד, עם חקיקה מיטיבה בתחום המס ועם שורה ארוכה של דברים חשובים וטובים שעושים וצריך להמשיך לעשות ולהגביר. התחום השני הוא תחום האנרגיה. נדמה לי שבימים האלה, כשאנחנו עוסקים בסוגיית הגז, לא צריך להכביר מילים גם על חשיבות העניין וגם על תשומת הלב שהוא מקבל. והתחום השלישי, תחום התיירות – מי שמע? מי יודע? למי אכפת? את מי זה בכלל מעניין? מי בכלל מוכן להשקיע כסף בעניין הזה? וצריך להבין שאנחנו בעצם שומטים במו-ידינו את אחת משלוש הרגליים שעליהן צריך להישען המשק הישראלי, שיכולה בהחלט להציב את המשק הישראלי במקומות אחרים. אתן רק דוגמה אחת, אולי, קצת כדי למקם אותנו במספרים. כל תייר שמגיע למדינת ישראל הרי משאיר כאן כסף. הממוצע של ביקור תייר בישראל הוא כשמונה ימים, והסכום שמשאיר התייר הזה כאן הוא יותר מ-1,550 דולר לאדם. כלומר, בחשבון פשוט, אנחנו מדברים על משהו בסדר גודל של כ-6,000 שקל לכל תייר כזה. תעשו את החשבון, מה המשמעות של תוספת של 100,000 תיירים, כאשר צריך גם לזכור שכל תוספת של 100,000 תיירים כאלה יש לה משמעות של תוספת של כ-2,000 מקומות עבודה ישירים ועוד כ-2,000 מקומות עבודה עקיפים; עקיפים – הכוונה בתעשיות כמו מסעדות, חנויות, דברים כאלה. ואני רוצה להזכיר יותר מזה, שבעסקים כאלה, כמו סוחרים, חנויות שרוכשים בהן דברים, מסעדות ודומיהן, אנחנו מדברים בדיוק על אותם עסקים קטנים שאנחנו כל הזמן מדברים כאן גבוהה-גבוהה על הצורך לעזור להם, לסייע להם ולקדם אותם. יש עוד יתרון אחד בתיירות: בניגוד לענפים אחרים, שבהם ההשקעות מניבות פרי לעתים אחרי שנים ארוכות מאוד ועם סיכון מאוד גבוה, בתיירות, מה שהשקעתי היום, בהרבה מאוד מקרים אני רואה אותו בתוך חודשים ספורים. בעיקר הדבר הזה נכון בנושא השיווק, שבצדק הדגשת, חברת הכנסת פלוסקוב, שהוא לב העניין, והוא הדבר החשוב ביותר שצריך לעשות. אני אומר שוב: רבותי, צריך להבין שהתעשייה הזאת, של התיירות הנכנסת – אני לא מדבר כרגע על תיירות הפנים – רק התיירות הנכנסת מכניסה למדינת ישראל, גם במצבה הלא-מזהיר הנוכחי, כ-20 מיליארד שקל בשנה, ואנחנו מגיעים למספר הזה עם פחות מ-3 מיליון תיירים שמגיעים למדינת ישראל – מספר שאי-אפשר לכנות אותו אלא מספר שערורייתי. אני אתן לשם השוואה: בספרד – יותר מ-62 מיליון תיירים בשנה; מצרים, עם כל בעיות הביטחון שלה, נמצאת עדיין במספר כפול מאתנו, אם לא למעלה מזה; אפילו בירדן, השכנה, שאינה משופעת באתרים כפי שלנו יש, הפער בינינו לבינם הוא משהו בסדר גודל של מיליון וחצי תיירים שמגיעים אליהם – יותר מאשר אלינו. טלי פלוסקוב (כולנו): הם משווקים את עצמם מאוד יפה. שר התיירות יריב לוין: כן. כדי להצליח בתיירות, הדבר הראשון שאתה צריך – שיהיה לך מוצר תיירותי טוב. למדינת ישראל יש מוצר תיירותי מצוין: יש לה אתרים מדהימים, שמדברים כמעט אל כל אדם בעולם, שאין שני להם באף מקום. זו מדינה שלתייר בטוח בה, נוח לטייל בה. הרבה אנשים כאן דוברים שפות שונות, ועבור תיירים מהרבה מאוד מדינות – זה נותן להם תחושה הרבה יותר טובה, כמעט כמו של בית. מזג אוויר מצוין, חופים, מדינה שאדם שקרוב לדת ימצא בה בקלות את מבוקשו, ואדם שמחפש דברים אחרים – בילויים ודברים מהסוג הזה – גם הוא ימצא את מבוקשו, ומי שרוצה לשלב בין הדברים ודאי מוצא את הכול בכפיפה אחת. מדינה שהיא קטנה בשטחה, ולכן אין צורך בנסיעות ארוכות, ואתה יכול בטיול מהנה ובנסיעה לא ארוכה להגיע ממקום למקום ולראות מקומות שההבדלים ביניהם הם הרבה פעמים מדהימים; כשאתה נוסע מרחק קצר. יש לך אתרים היסטוריים, יש לך מקום כמו ים-המלח, עם הייחודיות שלו, גם בתחום המרפא וגם כאתר טבע, ויש מקומות אחרים, כמו אילת, שהם מקומות מצוינים לנופש, ותל-אביב, שבוודאי לא צריך להכביר מילים עליה, נצרת, טבריה, והרשימה היא כמובן ארוכה מאוד. מספיק לראות מה שנעשה היום בעכו כדי להבין שאלה אוצרות ומקומות תיירותיים, חבילה אטרקטיבית שקשה למצוא במקום אחר בעולם. נכון, יש לנו גם מה לשפר, גם בתחזוקת אתרים – ואנחנו עומדים להיכנס למבצע מאוד משמעותי בעניין הזה – וגם בתחום, בעיני, החשוב-יותר, של טיב השירות שאנחנו נותנים, וזה כולל בוודאי מלונות, אבל לא רק. אני חושב שבנושאים האלה יש מה לשפר. עדיין, אני חושב שהחבילה שלנו, מבחינת המוצר התיירותי, היא חבילה מצוינת. ולמרות זאת אנחנו נמצאים בנקודה הנמוכה שבה אנחנו נמצאים, והדבר הזה, בעיני, נובע מכמה מרכיבים, אבל אני אתייחס לשניים שהם בעיני באמת המרכזיים ביותר. הראשון הוא כמובן סוגיית השיווק. רבותי, אי-אפשר לשווק באופן רציני בסכומים המצחיקים שמדינת ישראל משקיעה בנושא הזה. צריך גם לשנות חשיבה בנושא הזה. כבר בתקופה הקצרה שאני נמצא במשרד נתתי שורה של הנחיות כדי לנסות לייצר דברים שעד היום לצערי לא היו ואני חושב שנכון לעשות אותם, ואני מקווה שהם ייתנו פירות. אבל בסוף, בשיווק אי-אפשר להצליח בלי השקעה תקציבית. ואם אנחנו משקיעים בשיווק סדרי גודל ממוצעים שנעים בסביבות 170 מיליון שקל בשנה, ומקבלים תוצר של 20 מיליארד, אפשר רק לחשוב מה יקרה אם נשקיע עוד 250 מיליון שקל, או לפחות עוד 100 מיליון, כפי שאמרת. וצריך להבין שלו היו לנו הכספים האלה – ואני בהחלט מתכוון להיאבק על כך, ואני מאוד מקווה שאני אזכה באמת לסיוע שאני זקוק לו מהשדולה, בנושא הזה, כי זה הקרב הגדול הראשון שמחכה לנו. אני מתחייב – אני אמרתי גם לשר האוצר – אני מוכן לקבל את הכסף לאורך השנה, כי הרי שיווק נעשה בצורה מצטברת, ואם לא נראה תוצאות מייד, אני מוכן לוותר על יתרת הכסף, מכיוון שלא יכול להיות מצב שלא תהיינה תוצאות. וצריך להבין שאם כל תייר משאיר כאן 6,000 שקל בממוצע, לא צריך להוסיף הרבה. מספיק שאנחנו נביא לכאן עשרות אלפים בודדים כדי לכסות את כל ההשקעה של 100 מיליון שקל מייד. ואם אנחנו נצליח להביא עוד 100,000, אנחנו כבר נמצאים הרבה מעבר לכך. ואם נביא עוד 200,000, אז אנחנו בוודאי במקום אחר. ואם נתקדם לכיוונים שאליהם אנחנו באמת צריכים להגיע, אין שום ספק שכשמודדים את ההשקעה אל מול התשואה המיידית שמקבלים, ההבדלים הם אדירים. יש עוד דבר אחד שחשוב מאוד שנעשה, וגם עליו נצטרך לנהל מאבק, והוא סוגיית התמריצים. רבותי, רוב המדינות בעולם הבינו שכדי לעודד חברות תעופה לטוס אליהן, כדי לעודד חברות תעופה לשווק לקהל הלקוחות שלהן את אותה מדינה, להוסיף קווים ולהוסיף טיסות, צריך לעזור להן. צריך לפעמים לתת מענקים, לתת השתתפויות במקומות שהדבר דרוש. סוף-סוף במדינת ישראל נעשה עכשיו ניסיון ראשון, לאחר שהטיסות לאילת למעשה הופסקו לגמרי – אני יכול לומר לכם, בשנה הקודמת עמדנו במצב של ארבע טיסות שבועיות לאילת – מכל העולם, שזה כמובן מספר מצחיק. הייתה הסכמה – ואנחנו מבצעים מהלך שהיום הסתיים, היום נסגר המכרז שבו אנחנו הצענו לכל חברת תעופה, על כל תייר שהיא תטיס לאילת בחורף הקרוב, היא תקבל 45 יורו. אגב, חלק מהכסף הזה גם בהשתתפות של המלונאים; אפילו לא כולו יוצא מקופת המדינה. וראו זה פלא: אנחנו עומדים על מצב שעל-פי ההרשמה, נכון לעכשיו, יהיו יותר מ-20 טיסות שבועיות. בן-לילה, שינוי דרמטי, לפחות פי-חמישה, אולי אפילו פי-שישה. וצריך להבין שפי-שישה, אם אנחנו מדברים על תוספת של קרוב ל-20 טיסות לעומת המצב הקודם – תעשו 20 טיסות כפול 150–200 מושבים בטיסה ותכפילו את זה ב-1,500 דולר שמשאיר כל תייר כזה כאן – מה זה לעומת ה-45 יורו שאנחנו נותנים? כל תייר כזה שבא גם חוזר ומספר בבית: תשמעו, הייתי בישראל, לא מסוכן שם, זה לא מה שרואים בטלוויזיה, זה דווקא טוב וזה דווקא בסדר, אז יש סיכוי שגם החברים שלו בשנה הבאה יבואו לכאן. ואז השיווק הולך ומתרחב, והגלגל הזה הולך ומזין את עצמו ומתקדם. אבל כן, צריך להשקיע את הסכום הקטן הזה, הראשוני. ואני מזכיר עוד הפעם: זאת השקעה תלוית תוצאה באופן מיידי – לא נחת תייר, אתה לא משלם. ובכל זאת, אני אומר לכם, זו קריעת ים-סוף ומאבק שאני לא מסוגל להבין אותו כדי לקבל את הסכומים האלה וכדי לעשות את הדברים. אז זאת סוגיית השיווק. הסוגיה השנייה היא סוגיית בניית בתי-מלון. לפני כמה ימים זכיתי להשתתף בחנוכת מלון "הרודס" בהרצלייה, וכשהזמינו אותי לחנוך את המלון אמרתי לנציג הבעלים שאני חשבתי שראוי לעשות את הטקס דווקא בחנוכה, משום שלבנות מלון בישראל זה נס. אם מישהו הצליח לעמוד, אתם יודעים, שמונה ימים – 12 שנה לקח להם לבנות מלון. זה מה שלקח להם בפועל. עכשיו, יכול להיות דבר כזה? מה הפלא שהמחירים כאן גבוהים? רבותי, בכל מדינת ישראל יש כ-400 בתי-מלון. אתם יודעים כמה בתי-מלון שלושה כוכבים יש באוסטריה? 16,000. אז מה הפלא? אין היצע, וכשאין היצע המחירים עולים. זה כלל הכי פשוט בכלכלה לכיתה א'. ולכן, כדי שאנחנו נשנה את המצב הזה מהיסוד – ואני אומר לכם: יש המון אנשים שרוצים, ומוכנים ומעוניינים להשקיע כאן במלונאות, והם מוכנים לבנות, אבל הם לא יכולים ולא צריכים להעמיס על גבם יותר מעשר שנים של עלויות מימון ושל המתנה אין-סופית שמשהו אולי יקרה, ושל ריצה במסדרונות בלתי נגמרים של הרשויות. ויהיה לנו כאן אתגר גדול, ואין לי שום סיכוי להצליח בו לבד. זאת צריכה להיות עבודה משותפת שלנו יחד, כדי להביא למצב שמה שיחול על הדיור יחול על המלונאות, שההליכים המהירים שסוף-סוף עושים בדיור ייעשו גם לגבי הקרקעות שמיועדות להקמת מלונות. ואני אומַר לכם עוד דבר: צריך לא רק גזר, אלא גם מקל. כי מי שמחזיק קרקע ולא בונה, כי נוח לו להחזיק והוא חושב שאולי בעוד עשר שנים יפשירו אותה למגורים ומצבו יהיה יותר טוב, צריך למסות אותו, כי אחרת אנחנו נמצאים במצב שהקרקעות פשוט עומדות, מלונות לא נבנים – באילת כ-15 שנה לא נבנה מלון אחד – ולכן כאשר ישראלי רוצה לצאת לנופש, אלה המחירים שהוא משלם. אנחנו גם נעשה כמה פעולות שנועדו באמת גם לשפר את המוצר, וגם את האטרקטיביות, וגם את הוודאות של התייר, וגם, אני מקווה, ישפיעו באיזו מידה על המחירים. אני בוחן בימים אלה את כל סוגיית הכוכבים. אני חושב שגם בעניין הזה ראוי לומר, שלאחר שלפני כ-25 שנה הפסיקו את דירוג המלונות, הנושא הזה חוּדש בתקנות שהותקנו לפני שנתיים, נעשה באופן וולונטרי בסיכום עם התאחדות המלונות שהנושא הזה יקודם, ואני יכול לבשר לכם כאן שבשעה טובה, אחרי יותר משנתיים, כנראה התמזל מזלי שהצלחתי להעניק את התעודה הראשונה למלון הראשון שדורג. עד היום הצטרפו לדירוג 27 מלונות, זאת אומרת שאם יש לנו 400, כנראה ב-2020 פלוס נגיע אולי לקו הגמר עם הסיפור הזה. זה לא יכול להיות ככה, זה לא יימשך ככה, אני בהחלט שוקל את הפיכת נושא הדירוג לדירוג חובה. כבר קיימתי כמה ישיבות בעניין הזה, ואחרי שנשמע את כולם ונבחן את כל ההיבטים של הנושא, אני חושב שיהיה צריך להחליט: או שלא עושים את זה, או שאם עושים את זה – עושים את זה כמו שצריך. צריך לזכור שאם מדרגים מלונות – זה לא רק שאתה נותן לאנשים ודאות והם יודעים מה הם מקבלים, זה לא רק שזה מדרבן את המלונות להשתפר – זה גם יוצר מצב שאם המלון הוא לא כמו שמציגים אותו גם אי-אפשר לגבות בעבורו מחיר שאיננו הולם את מה שהוא נותן, ואין לי ספק שגם לדבר הזה תהיה השפעה על המחירים. בשורה התחתונה, אדוני היושב-ראש, אני מוכרח לומר שאני לא יודע כמה הזדמנויות יהיו לי לדבר על הנושא הזה, אז אני מנצל את ההזדמנות עד תום, ואני באמת רוצה לקרוא כאן לכולם: בואו נתגייס לעניין הזה. לא צריך פה השקעות מטורפות, אבל צריך לעשות השקעות שהן חשובות. לא צריך לחכות שנים, אלא אפשר לעשות פעולות מסוימות שיביאו אותנו באופן מיידי למצב אחר לחלוטין. יש לנו פוטנציאל עצום, בואו ננצל אותו. אני בוודאי, אדוני, אסכים לכל הצעה שיבקשו המציעים - - היו"ר יחיאל חיליק בר: מה מציעים המציעים? שר התיירות יריב לוין: - - לעניין המשך הדיון בנושא הזה. תודה. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, כבוד השר. מה אתם מציעים, טלי, מיקי? טלי פלוסקוב (כולנו): ועדת הכלכלה. חיים ילין (יש עתיד): כבוד השר, יש משהו יותר טוב. היו"ר יחיאל חיליק בר: רגע, קודם כול, איציק שמולי – הבעת דעה מהצד. ביקשת, בבקשה. תחשבו בינתיים מה אתם מציעים, לאן להעביר את זה. איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. מיקי לוי (יש עתיד): לוועדת - - - איציק שמולי (המחנה הציוני): תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כבוד השר - - - מאיר כהן (יש עתיד): כלכלה. טלי פלוסקוב (כולנו): ועדת הכלכלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: כבוד השר, תקשיב. איציק שמולי (המחנה הציוני): כבוד השר, אני רציתי להעלות בפניך סוגיה נוספת שמצויה על השולחן שלנו. כמובן, גם במקרה הזה זה נושק לכמה תחומים בממשלה, וזו הסוגיה של הדירות שמושכרות לטווח קצר. אחת משתי האפשרויות: יכול להיות שמכיוון משרד התיירות, בעטייה של אותה בעיית היצע שאתה מדבר עליה, משרד התיירות מעוניין שיהיה שוק כזה – ואז צריך להסדיר אותו. זה אומר שמי שמציע משלם מס כחוק, זה אומר שאם מישהו נפצע באותן הדירות, יש מישהו שמבוטח שם, וכך הלאה. האפשרות השנייה היא לשחרר את הדירות האלה לשוק הדיור. כאמור, כמו שיש בעיה בשוק של הבעלות, יש בעיה חמורה גם בשוק של השכירות. אנחנו מתכוונים בשבועות הקרובים ליזום דיון על העניין הזה דווקא מההיבט של הדיור, אבל אם רצונו של משרד התיירות לשמור על הדירות האלו בתוך עולם התיירות, אני חושב שיהיה נכון להסדיר את הסוגיה מכל כיוון. היו"ר יחיאל חיליק בר: תשובה? שר תמיד יכול לעלות. שר התיירות יריב לוין: חבר הכנסת שמולי, אתה מעלה נושא חשוב בהחלט. אני אומר לך כך, אין ספק שיש מחסור במקומות לינה לתיירים. ואני אגיד לך יותר מזה, המחסור הוא מובהק בעיקר בלינה הזולה, במלונות שניים-שלושה כוכבים ומטה. הדבר הזה כמעט לא קיים במדינת ישראל. ולכן, התנועה הרבה, ההולכת ומתגברת, שאנחנו רואים לכיוון של הדירות היא חלקה טרנד שקיים אולי בכל העולם, אבל חלקה גם תולדה של מצוקה אמיתית שקיימת כאן. אני חושב שאת הנושא הזה חשוב להסדיר וצריך להסדיר, אבל אני מוכרח לומר לך שאני חושב שזה לא הזמן הנכון עכשיו. משום שאנחנו גם כך נמצאים סוף-סוף בצעדים הראשונים של ההתאוששות מהמשבר הגדול שהיה בעקבות מבצע "צוק איתן", ואני חושש מאוד שאם דווקא עכשיו אנחנו נבוא ונגדע את האופציה הכמעט-יחידה שיש לאותם תיירים שאינם בעלי ממון גדול ורוצים להגיע הנה, אנחנו פשוט ניצור מצב אבסורדי שבו הצענו טיסות מוזלות, ואין לאנשים מקום מוזל לשהות בו, ולכן לא יגיעו בכלל. אני מציע מאוד מאוד להיזהר מזה. אני יודע שהתאחדות המלונות עושה לובי גדול כדי לשים סוף לדבר הזה. אני אומר לך, בכל הכבוד - - - איציק שמולי (המחנה הציוני): - - - לובי לזוגות הצעירים. שר התיירות יריב לוין: כן. אני אומר, לא כאן נמצאת הבעיה. צריך שוב להבין: אם אנחנו נגדע את הדבר הזה, אנחנו נאבד כאן מאות-אלפי תיירים ויחד אתם את מקומות העבודה, את ההכנסות וכל מה שנלווה לזה. יכול להיות שאם נדבר כאן בעוד שנה וחצי או שנתיים, נעמוד במצב אחר לחלוטין, ואז אני אומר: הגיעה העת לעשות את זה. אני מפציר בך וגם באחרים: זה לא הזמן. היו"ר יחיאל חיליק בר: תודה, כבוד השר. מה המציעים מציעים? מאיר כהן (יש עתיד): כלכלה. טלי פלוסקוב (כולנו): לדעתי, ועדת הכלכלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: זה מקובל על מיקי? מיקי לוי (יש עתיד): אני מסכים לחלוטין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): היה דיון בוועדת הכלכלה – השר - - - לפני שבועיים, אז אולי כדאי - - - מיקי לוי (יש עתיד): אני חושב שאנחנו נעביר את זה הפעם - - - קריאה: אולי תתקדמו בסדר-היום? מיקי לוי (יש עתיד): אולי דרך ועדת הכספים נצליח להביא עוד תקציבים ויבואו מהאוצר עבור משרד התיירות. בכלכלה זה יהיה עוד הפעם דיווח. טלי פלוסקוב (כולנו): - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: טלי, את – וגם אתה, כולם - - - חיים ילין (יש עתיד): - - - זה לא תקין. טלי פלוסקוב (כולנו): - - - דניאל עטר (המחנה הציוני): תקשיב לאיילת. אדוני היושב-ראש, תקשיב לאיילת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה שנהיה תכליתיים - - - מיקי לוי (יש עתיד): - - - אבל תקשיבי, בוועדת הכספים מסוגלים - - - קריאות: - - - שר התיירות יריב לוין: לא, לא, לגמור את זה, לא להעביר. היו"ר יחיאל חיליק בר: כספים. כספים. איילת, מאחר שאת לא מציעה, אנחנו נצביע בעד ונגד, ואז בעד זה להעביר את זה לוועדת כספים, ונגד זה להעביר את זה לוועדת כספים. ההצבעה החלה, בבקשה. דניאל עטר (המחנה הציוני): בעד זה ועדת כספים? היו"ר יחיאל חיליק בר: בעד זה ועדת כספים. כן. הצבעה מס' 11 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכספים נתקבלה. היו"ר יחיאל חיליק בר: 15 בעד, ללא מתנגדים, ללא נמנעים. אני קובע שההצעות לסדר-היום: המשבר המתמשך בענף התיירות והקושי להתחרות עם החלופות, תועברנה לדיון בוועדת הכספים.