קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מאבק בחרם על תוצרת ישראלית מיהודה ושומרון, רמת-הגולן ובקעת-הירדן היו"ר יחיאל חיליק בר: אנחנו עוברים להצעה לסדר-היום מס' 572: מאבק בחרם על תוצרת ישראלית מיו"ש, רמת-הגולן ובקעת-הירדן, של חבר הכנסת שרון גל. ישיב השר ארדן, או שאתה משיב במקומו? ישיב השר גלעד ארדן, שלא נמצא פה. אין שר משיב. שרון גל (ישראל ביתנו): יש לי זמן, לא? היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, יש שר תורן, אבל יש – הוא יגיע בתוך שלוש דקות? בסדר. שרון גל (ישראל ביתנו): לא, כל עוד השר המשיב לא פה, אני יכול - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: מבחינתי אתה צודק. שרון גל (ישראל ביתנו): נכון? זה התקנון. דניאל עטר (המחנה הציוני): אתה יכול לדבר בלי הפסקה. אני יכול להתחלק אתך בזמן, שרון? שרון גל (ישראל ביתנו): תמיד חלמתי על זה, שיהיה לי זמן בלי הגבלה. איווט, יש לך זמן, כן? אתה לא ממהר הביתה? קריאה: - - - היו"ר יחיאל חיליק בר: לא, אין בעיה, אם השר המשיב לא מגיע - - - שר הפנים סילבן שלום: אני לא משיב, כי אני לא מכיר מה בדיוק העניין. הצעה דחופה היא שלוש דקות. שרון גל (ישראל ביתנו): היא לא דחופה, היא רגילה, ואין שר משיב. שר הפנים סילבן שלום: רגילה - - - שלוש דקות. שרון גל (ישראל ביתנו): וכשאין שר משיב, זה בלי הגבלה. אני מקווה שגם לך יש זמן, סילבן, יש לי הרבה מה להגיד, זאת ההזדמנות עכשיו. שר הפנים סילבן שלום: לי אין בעיה, אני מוכן. היו"ר יואל חסון: עשר דקות, חבר הכנסת גל. שרון גל (ישראל ביתנו): אדוני היושב-ראש, ששת-שבעת חברי הכנסת, אדוני השר, כיסאות נכבדים, טוב שיש סדרנים וערוץ 99 ועם ישראל. הגיעה העת להוציא את הראש הטמון בחול מזה שנים. בדיון חירום שיזמתי בכנסת בהשתתפות נציגי ההתיישבות הוצגה תמונת מצב מטרידה, שכנראה, למרבה הצער, לא מטרידה אף חבר כנסת בצד הזה, שזה לכאורה הימין הלאומי. דניאל עטר (המחנה הציוני): כמה חבל. שרון גל (ישראל ביתנו): החרם הוא לא איום רק של ה-BDS בכל מה שקשור להתיישבות. החרם כבר כאן, ואני אומר לכם, אחרי בדיקה, הוא מכה אנושות. רמי כפיר, איש משואה, הגדיר זאת כך, הוא התריע בדיון – אתה זוכר את זה, דני, אתה היית שם – ש-80% מהמשקים, 80% מהמשקים מתנדנדים בין הקו האדום לקו השחור, ככה הוא אמר. מול ה-BDS מתנהל קרב בלימה. כנראה הוא סביר בשלב הזה, למרות הסיוע של כל מיני ארגונים מכאן שתורמים לדבר הזה, וגם חלק מחברי הכנסת, אבל בשקט וביעילות מטרידה כבר עשר שנים קיים חרם שלא מדברים עליו, שלא מטפלים בו ושלא נאבקים בו, כי המחשבה היא: אם נחריש, זה יתפוגג מעצמו, ואם נדבר או נפעל, אז המצב יחמיר. ובכן, המצב חמור דיו, ואסטרטגיית השתיקה נכשלה כישלון חרוץ, והיא שולחת בפועל אלפי משפחות אל מלחמת קיום יומיומית. מה אתה מצלם, נחמן? נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה תיעוד של הדברים שלך. דניאל עטר (המחנה הציוני): מתעד ומנציח את הרגע. שרון גל (ישראל ביתנו): חברים, אני תמיד נזהר מאוד, ברצינות עכשיו, שלא לעשות שימוש לשווא, חלילה, בתקופה אפלה בהיסטוריה של ימינו, אבל הפעם אין מנוס מלהעיר על הדמיון בין הצעת החוק של מרצ לסמן מוצרים להחלטה האומללה שהתקבלה במקום אחר ובתקופה אחרת. בגרמניה, אפריל 1933, היהודים הואשמו באחריות לפגיעה בכלכלת גרמניה והציבור נקרא להחרים את חנויות היהודים; יוני 2015 בישראל, היהודים מואשמים באחריות לכל עוולות העולם, והציבור נקרא על-ידי מרצ להחרים תוצרת יהודית. גרמניה 1933, אנשי האס-אס סימנו את חנויות היהודים, ולא אפשרו כניסה אליהן; ישראל 2015, אנשי מרצ מציעים לסמן בחקיקה את התוצרת היהודית ביהודה ושומרון, רמת-הגולן והבקעה, ולא לקנות מיהודים רק מפני שהם מיישבים את הארץ ברשות ובסמכות של כל ממשלות ישראל. אז יום החרם לווה בשלטים: לא לקנות אצל יהודים, במילים האלה, ועכשיו ההצעה מבקשת להטביע את הכיתוב: המוצר הנ"ל מיוצר בשטחים הכבושים. אז הגיע הזמן שחברי מרצ יבינו שמה שהם קוראים "שטח כבוש" הוא חלק בלתי נפרד מארץ-ישראל; כדאי ללמוד קצת את ההיסטוריה, וזה לא יזיק להם. ואני לא חושב שמישהו העלה על דעתו באמת שבמדינת ישראל יציעו לסמן מוצרים של יהודים, שאגב, מעסיקים ומפרנסים בעיקר ערבים. מיקי לוי (יש עתיד): זה מה שקרה ב"סודה סטרים". שרון גל (ישראל ביתנו): ומה שקורה עכשיו עם מפעל "אהבה". היו"ר יואל חסון: צריך לתת דגש, לא ערבים: פלסטינים תושבי הגדה, ברובם. שרון גל (ישראל ביתנו): הם ערבים. בגרמניה כולנו יודעים איך זה נגמר. אחרי סימון המוצרים סימנו את האנשים, אחינו ואחיותינו. ואני חוזר וקורא למרצ ולכל הסיעה – אומרים, מרצ זה שמאל, ובקצב הזה זה יהיה אקסטרה-סמול – פשוט לגנוז את ההצעה ההזויה והמסוכנת הזאת, ברצינות. זה באמת, בעיני, חוצה קו אדום. בינתיים בשטח המצב קטסטרופלי. במישור-אדומים מייצאים בתפזורת כדי לטשטש את מקום הייצור. יש מיסוי מיוחד, בשיעור 7%, מהאזורים האלה. הנזק הישיר לחקלאים נאמד בלפחות מאות-מיליוני שקלים, אם לא יותר. רק בפלפל הנזק הישיר מסתכם ב-100–150 מיליון שקלים בשנה, כך אמר ראש מועצת בקעת-הירדן בדיון. הוא אמר: התוצרת שלנו כבר לא נשלחת לאירופה, בגלל אנרכיסטים שפועלים יחד עם גורמים באיחוד האירופי. הקימו מחסני אריזה בהשקעה של מיליונים, והם עומדים שוממים. לא פעם הוחזרה התוצרת, למשל מהולנד. גם את זה שמענו באותו דיון. ולכן אני אומר לכם, למרות האדישות – אני לא יודע אם זו אסטרטגיה או החלטה, או פשוט זה לא מעניין אף אחד – אסור לעמוד מנגד, אסור לשתוק, ובעיקר, אסור לתת לגיטימציה לדה-לגיטימציה; גם ביהודה ושומרון, גם במעלה-אדומים, גם בבקעת-הירדן, גם ברמת-הגולן. דניאל עטר (המחנה הציוני): תזמין את חברי הכנסת להצטרף אלינו לסיור שם. שרון גל (ישראל ביתנו): כן, בהמשך. אני אומר לכם, אלה נכסים אסטרטגיים של המדינה, ואני מבקש – קודם כול, אדוני היושב-ראש, אני מניח שיהיה כאן רוב גורף, ללא מתנגדים, סוף-סוף להעביר את זה לדיון בוועדת הכלכלה, ואני קורא לכם גם להצטרף לסיור בעוד שבועיים באזור הזה. ואני, למרות – אני אומר לכם – חוסר ההיענות, או האי-רצון לעסוק בזה, כאשר יש כאוס אמיתי – אמיתי – באזורים האלה, וזה פוגע, בסוף, בכיסים של האנשים, של המשפחות שגרות שם, כן? כל מי שדואג לרווחה ולתעסוקה וכו' – זה באמת פוגע, זה גורם למשפחות לאבד את פרנסתן, זה גורם לאנשים להידרדר אל מתחת לקו העוני. אין שם הרבה אלטרנטיבות, ואנחנו חייבים להתחיל לטפל בזה. כי עשר שנים יש חרם, שם, על חלק ניכר מהמוצרים, והמצב הזה הוא בלתי נסבל וחייב להיפסק. אני מבקש להעביר את זה לדיון בוועדת הכלכלה, ואני מאוד מודה לכם, באמת, מקרב לב, לכל האנשים שנשארו כאן. נחמן שי (המחנה הציוני): אתה לא יכול להעביר את זה לוועדה. שרון גל (ישראל ביתנו): למה? נחמן שי (המחנה הציוני): אתה יכול לבקש את זה במליאה - - - שר הפנים סילבן שלום: אני מסכים בשם הממשלה להעביר את זה לוועדה. שרון גל (ישראל ביתנו): אוקיי, מאה אחוז. שר הפנים סילבן שלום: נחמן צודק, אתה יכול להציע רק הצעה - - - דניאל עטר (המחנה הציוני): פתרנו את הבעיה. היו"ר יואל חסון: מעולה. אז ההצעה לסדר-היום: מאבק בחרם על תוצרת ישראל מיהודה ושומרון, רמת-הגולן ובקעת-הירדן – נעלה את זה להצבעה כרגע. איפה ההצבעה? זו פעם ראשונה שאני פה, אז נא לקבל את זה - - - שר הפנים סילבן שלום: מברוכ. יחיאל חיליק בר (המחנה הציוני): מברוכ. דניאל עטר (המחנה הציוני): בגלל זה צילמנו. היו"ר יואל חסון: אני לומד את העניין. הנה, אנחנו מתחילים להצביע – ההצבעה מתחילה עכשיו. מי שבעד – יצביע בעד הוועדה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 10 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: ובכן, עשרה בעד, אחד נגד. אני קובע שההצעה לסדר-היום תועבר לדיון בוועדת הכלכלה. עכשיו לנושא הבא. הנושא הוא: יום המודעות והזיכרון לפרשת ילדי תימן, המזרח והבלקן, של חבר הכנסת יואב בן צור. סליחה, הייתה החלפה.