קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה היו"ר יואל חסון: אנחנו עוברים לנושא הבא בסדר-היום: שינויים במדיניות הארנונה של הממשלה, מס' 487, של חבר הכנסת דוד ביטן. חבר הכנסת ביטן, בבקשה. דוד ביטן (הליכוד): ההצעה שלי היא – הצורך בשינויים. אני בטוח שהשר סילבן שלום, שהוא שר מנוסה, וגם יש לו ידע וכישרון לבצע רפורמות, יעשה את הרפורמה הדרושה, שאנחנו צריכים אותה ברשויות המקומיות כבר כ-30 שנה. ראשית, כבר משנת 1985 יש צווי הקפאה לארנונה. הצווים עצמם לא נותנים מענה לצרכים החדשים, ואין תתי-סעיפים, יש היום הרבה שינויים במסחר ובתעשייה, ואנחנו פשוט, במסגרת הצווים האלה, לא מסוגלים לתת מענה. לפעמים האזרח נפגע ולפעמים העירייה נפגעת, אבל אין ספק שצריך לשחרר את ההקפאה הזאת ולאפשר לרשויות, בתיאום עם הגורמים המקצועיים, לעשות את התיקונים הדרושים ולהתאים את הצווים למצבים הקיימים. גם הוועדה שמונתה על-ידי המשרד ב-2006, ונתנה את ההמלצות רק ב-2014, קבעה כי קיימת תמימות דעים שהארנונה התפתחה מאז קום המדינה על בסיס פזור ורעוע. ריבוי חיקוקים שתוקנו טלאי על טלאי הוביל להתפתחות לא סדורה של מערכת דיני הארנונה, שאינם ברורים, אינם אחידים, חלקם אינם צודקים וחלקם אינו תואם עוד את המציאות המודרנית. אני אתן לך דוגמה: בראשון-לציון התגלה לנו שצו ארנונה שמחייב תחנות דלק לא תואם את הממוצע הארצי. על מ"ר גובים כ-100 שקלים, לעומת הממוצע הארצי – 300 שקלים. פעם היו שתיים או שלוש תחנות דלק, היום יש קרוב ל-33. השינוי לטובת העירייה, בהתאמה, הוא כמעט 4 מיליון שקל. פנינו – פנו למשרד הפנים – אני אומר "פנינו" כי אני טיפלתי בזה בזמני. משרד הפנים לא מאשר. התוצאה היא שרוב השינויים שאנחנו מבקשים לעשות – אחרי שנה מקבלים תמיד "שלילי" ממשרד הפנים והאוצר. האוצר עושה יותר בעיות מאשר משרד הפנים, דרך אגב. זה דבר שלא יעלה על הדעת – א. צריכים לתת תשובה מהירה; ב. צריכים לתת התייחסות מקצועית. אם כבר הכול מותנה אצל השרים, אז שיעשו את העבודה כמו שצריך, הפקידים למען השרים. דבר שני, כל דבר לוקח זמן. לדוגמה, ראשון-לציון הייתה מעוניינת להפחית ארנונה, לא להעלות ארנונה. להפחית ארנונה. משרד האוצר הוביל את העירייה שנתיים ימים בכל מיני טענות – שצריך לעשות נוהל ארצי, וצריך לראות מי רשאי ומי יכול; בסך הכול ביקשנו להפחית ארנונה. זו עיר יציבה מבחינה כספית, לא הייתה שום בעיה. לקח לנו שנתיים לשכנע שאפשר להוריד ארנונה. לא רק להעלות, אפשר להוריד. אלו דברים – אני מציע שתיכנס לעניינים האלה, ונסיים אותם אחת ולתמיד, או במסגרת צו אחיד לכל הרשויות עם תיקונים שמתאימים לכל רשות, או לאפשר לעיריות לעשות את זה בעצמן, באופן גורף. שיטות המדידה הן דבר שצריך לטפל בו, מכיוון שבסופו של דבר שיטת המדידה בין הרשויות היא שונה; יש כאלה שזה נטו, יש כאלה שברוטו-ברוטו, ויש כאלה שזה ברוטו. ההבדל בין נטו לברוטו-ברוטו הוא בין 15% ל-23%. זאת אומרת, כשאתה מודד חיצונית לעומת פנימית, אתה משלם על הרבה יותר מטרים מאשר באופן רגיל. למשל, צו הארנונה של תל-אביב – הארנונה למגורים גבוהה יותר מאשר בראשון-לציון מכיוון ששם זה נטו ואצלנו זה ברוטו. אז המחיר ל-100 מטר דירה בראשון גבוה יותר, אף-על-פי שהתעריף זול יותר. נכון, אי-אפשר לעשות את השינוי הזה במכה אחת, מכיוון שהערים יתמוטטו כספית. אם עכשיו יחליטו שהכול נטו, למשל, עיריות שזה ברוטו-ברוטו יצטרכו לסיים בגירעונות ענק. לכן צריך לעשות את זה בשלבים, לקבוע את השיטה האחידה ולעבור בשלבים, לאט-לאט. מיקי לוי (יש עתיד): - - - דוד ביטן (הליכוד): דבר שלישי – מה? מיקי לוי (יש עתיד): ביישובים, סתם לדוגמה, כמו מסילת-ציון, יש תקנה שמאפשרת למדוד את הבתים מבחוץ - - - דוד ביטן (הליכוד): זה הברוטו-ברוטו, על זה אני מדבר. גם בראשון-לציון. דרך אגב, בראשון-לציון, אם יצטרכו לעבור לנטו, זה עלות של 200 מיליון שקל, אז ברור שאי-אפשר לעשות את זה במכה אחת. צריך לפתח תעסוקה – במסגרת פיתוח התעסוקה, להתחיל להפחית את הארנונה בערים האלה לטובת התושבים; גם לטובת התעשייה והמסחר, גם הם משלמים ברוטו-ברוטו. דבר שלישי, משרד הפנים המציא המצאה חדשה. יש מענקי איזון. מענקי האיזון נועדו לאפשר לרשויות גירעוניות לקבל מימון ממשרד הפנים. משרד האוצר מצא שיטה: הוא מקצץ במענקי האיזון ומחיל – בשיטה שמקבלת נופך אידיאולוגי – במסגרת ועדת גבולות, או במסגרת שינויים בארנונה, להעביר כסף מרשות לרשות במקום התפקיד של הממשלה לתת מענקי איזון. זה לא התפקיד של הרשויות. יש רשויות שהשקיעו כספים רבים בפיתוח של אזורי תעסוקה, לעומת רשויות שלא פיתחו אזורי תעסוקה. אני אתן לך דוגמה, ראשון מול בת-ים, אוקיי? בבת-ים, הגירעון השוטף, משום שאין להם אזורי תעסוקה גדולים, כי לא פיתחו אותם, הוא 90 מיליון שקל. לצורך העניין, יש להם 90 מיליון שקל גירעון, אבל אצלם לומדים בכיתה 32 ילדים, לעומת ראשון-לציון, שבה לומדים בכיתה 40 ילדים. זאת אומרת, צריך לשים גם לזה סוף. המדינה צריכה לעשות את העבודה שלה. אם היא צריכה לתת מענקי איזון, ייתנו מענקי איזון ולא ישיתו את זה על רשויות שמצליחות משנה לשנה להטיב עם התושבים שלהן ולעשות מה שצריך; למעט דברים חריגים, כמו למשל המועצה האזורית תמר, שזה לא הגיוני מה שקורה שם. שם אני בעד לעשות את המעשה הזה, אבל לא בכל מקום זה תופס. דבר נוסף, האוצר שם יד בכיסיהן של העיריות; זה לאחרונה, כשהיה משבר כלכלי, לכאורה – במירכאות – הם רצו לקצץ לרשויות בתקציבי החינוך והרווחה, ואז הגיעו להסכם: נעלה לכם את הארנונה ב-0.4%, ותיקחו הלוואה, תנו את הכסף למדינה. כשהשתפר המצב לא ביטלו את תוספת הארנונה, אבל גם לא החזירו את הכסף לרשויות. אבל הארנונה עלתה ב-0.4%. זו שיטה שאנחנו צריכים לדאוג בגללה, כיוון שאם הרשויות יתחילו להעלות ארנונה כדי לממן שירותים שהמדינה מחויבת לתת, המצב של התושבים יהיה גרוע מאוד. דבר נוסף, הוועדה המליצה לעשות חלופות. הגיע שר הפנים הקודם ונתן הצעה – לדעתי הזויה – להעלות את המע"מ ב-3% כדי לממן – במקום ארנונה. קודם כול, זה יגרום לזה שכל ראשי הרשויות יהיו פושטי יד לפני האוצר, יבואו לאוצר ויתחננו לתקציבים לפעילויות שהם צריכים לעשות. דבר נוסף, זה לא ילך לרשויות; הרי יהיו בעיות ביטחוניות, למשל כמו "צוק איתן", יעבירו כספים ויקצצו את השירותים. והדבר הכי חשוב, היום התעשייה והמסחר מממנים את המגורים. אם אתה מעלה את המע"מ, יוצא שהתושבים מממנים את המסחר והתעשייה, כיוון שמע"מ הוא לפי תושב ולא לפי שטח. לכן זו תוצאה שלא יכולה להיות, בסופו של דבר. דבר נוסף, צריך להגדיר אחת ולתמיד את סל השירותים שצריך לתת לאזרח. המדינה מעולם לא הגדירה את זה יחד עם הרשויות המקומיות. הרשויות המקומיות הן בעצם זרוע ביצוע של המדינה בכל השירותים לאזרח – כמעט בכולם. אבל אף פעם לא הגדירו סל שירותים. מעולם לא עשו את זה, והגיע הזמן שיעשו את זה, שמשרד הפנים, יחד עם הרשויות, משרד החינוך, משרד הרווחה וכולם, יגדירו סל שירותים אחיד לכל הרשויות, כדי שכל תושב בכל מקום יקבל את אותו סל שירותים, שהוא סל בסיסי לאזרח, ואת זה המדינה צריכה לממן; אם הארנונה לא מספיקה, המדינה צריכה לממן את זה במסגרת מענקי איזון, ולא בשיטה של לקחת את כל הכספים ולחלק אותם שוב, ובעצם לפגוע בכלל השירותים שניתנים על-ידי הרשויות המקומיות. מה שאני מבקש – אני יכול לדבר על זה עוד הרבה, אין לי כוונה, אני יודע שרק נכנסת לתפקיד, אני יודע ממך שאתה מתכוון לעשות רפורמה. אם אפשר להעביר את זה לוועדה לדיון, אני אשמח. היו"ר יואל חסון: תודה רבה, חבר הכנסת ביטן. השר שלום, בבקשה. שר הפנים סילבן שלום: אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אין ספק שניכר ידע רב בדבריו של חבר הכנסת ביטן, שהיה סגן ראש העיר בראשון-לציון וחבר מועצת העיר שנים רבות וארוכות, שימש גם עורך-דין פרטי במשך שנים רבות ועסק בתחומים אלה, ואין ספק שהידע שלך יכול להיות לנו לעזר גם בהמשך. אף שאתה יושב-ראש ועדה אחרת, עדיין הידע הזה הוא בלתי נדלה ואפשר להשתמש בו גם למטרות נוספות. כמו שאמרת, עד 1985 – דרך אגב, עד היום, 1 ביולי – 1985, ואולי זה המקום, אתה יודע מה – ראיתי היום הרבה כתבות בעיתונים שהיללו ופיארו את תוכנית הייצוב הכלכלי של 1985. והזכירו את שמעון פרס – כתבת ענק ב"דה-מרקר"; מילה אחת לא כתבו על שר האוצר יצחק מודעי. מילה אחת. חיפשתי בכל הכתבה שלה, מילה אחת היא לא כתבה. כלום. אז – שמעון פרס כמובן היה ראש הממשלה, אבל אני יכול לומר לכם שאני הייתי עם שר האוצר, ואני יודע מה היה משקלו בתוכנית הייצוב, ואני יודע כמה הוא נתן מכוחו ומנשמתו, וכמה הוא עמל כדי שתוכנית הייצוב תצא לדרך. ובסופו של דבר צריך להגיד גם, ביושר, יצחק שמיר גם תמך בתוכנית, כששרי הליכוד לא כל כך. אבל יצחק שמיר וחיים קורפו – שלושתם זיכרונם לברכה, כי גם חיים קורפו נפטר לאחרונה – תמכו בתוכנית הייצוב, וזה לא היה קל, כי תקפו אותה בכל מקום שאליו היא הגיעה, והפגינו, ועשו דברים שהם כמעט בלתי נתפסים. אבל גרוע מזה, כשהתוכנית הצליחה, ומדד חודש ינואר 1986 ירד ב-1.3% - - השר אופיר אקוניס: שמעתי ששמיר וקורפו הגיעו - - - שר הפנים סילבן שלום: - - ירד ב-1.3% – פעם ראשונה שירד המדד – כתב מיכאל איתן חמשיר ליצחק מודעי, והוא הקריא אותו בישיבת סיעת הליכוד, ועד היום אני זוכר את שתי השורות הראשונות: "מדד ירד בארץ הצבי, הידד לך יצחק מודעי". מיקי לוי (יש עתיד): יפה. היו"ר יואל חסון: איזה זיכרון. שר הפנים סילבן שלום: עד היום אני זוכר את שתי השורות האלה, כי זה היה דבר – נס. היינו באינפלציה של 445% בשנה, ופתאום ירד המדד. אנשים לא האמינו בכלל שיש דבר כזה שמדד יורד, לא שמעו על זה. אנשים גדלו כל חייהם ולא ידעו שיש דבר כזה. ולאחר מכן, כשהתוכנית התחילה להיקשר לשמו של יצחק מודעי, והוא מקבל את הקרדיט, חיפשו לזרוק אותו מהמשרד. השר אופיר אקוניס: ומי היה יועצו? למה הוא קיבל את הקרדיט? שר הפנים סילבן שלום: חיפשו לזרוק אותו מהמשרד - - השר אופיר אקוניס: אני אשאיר אתכם, הוא יגיד לכם. שר הפנים סילבן שלום: - - ולצערי הרב, הצליחו גם. ישראל אייכלר (יהדות התורה): אבל מה עם גילוי נאות? הפרוטוקול רוצה לדעת - - - היו"ר יואל חסון: אני, אני אעשה גילוי נאות, ככה, מההיסטוריה שלמדתי, שהשר שלום היה יועצו של שר האוצר יצחק מודעי. שר הפנים סילבן שלום: אז היום אני בא לתקן עוול שראיתי בכל העיתונים, ששמו לא מוזכר בכלל. היו"ר יואל חסון: מקום ראוי לעשות את זה. שר הפנים סילבן שלום: האיש שהביא את כל יכולותיו האנליטיות האדירות, ואפילו את אישיותו, שלא הייתה פשוטה ולא הייתה קלה כלל וכלל, אבל רק אישיות כזאת הייתה יכולה להביא תוכנית מסוג כזה ולכפות אותה, כשאף אחד לא רצה בה. היום מישהו היה יכול לעשות את זה? אין מישהו שיכול לעשות את זה. ולכן, ב-1985, דוד ביטן, קיבלו את ההחלטה שמעתה ואילך צריכים גם את אישור השרים. ואני אקרא לך בדיוק, כדי שאנחנו נדע בדיוק את הפרטים: עד 1985 הוענק שיקול דעת רחב לרשות המקומית בכל הנוגע להטלת ארנונה, לקביעת שיעוריה ולסיווג הנכסים בתחומה. רשויות מקומיות רבות נקטו מדיניות של העלאת תעריפי ארנונה בשיעורים ריאליים, לצד מתן הנחות באופן בלתי מסודר. על רקע האינפלציה מחד, גירעונות בתקציבי הרשויות מאידך, נקבעה החל בשנת 1985, מדי שנה, שורת הגבלות סטטוטוריות על סמכות הרשויות המקומיות בענייני ארנונה. הסמכות להטיל ארנונה אומנם נותרה בידי הרשויות המקומיות, אך הגבלות אלה, המכונות מאז "דיני ההקפאה", הגבילו את כוחן של הרשויות המקומיות לשנות את תעריפי הארנונה ללא אישור שר הפנים ושר האוצר. אישורים אלה מכונים היום "אישורים חריגים". וכמו שהודעתי, אין אישורים חריגים. נגמר. שמעת? דוד ביטן (הליכוד): - - - תתי-סעיפים - - - שר הפנים סילבן שלום: כן. אבל - - דוד ביטן (הליכוד): - - - זה גם נחשב חריג. שר הפנים סילבן שלום: - - כשאני באתי למשרד דיברו על נוסחת העדכון – טייס אוטומטי: 1.27%. הנוסחה הזאת, שביקשתי לקבל, כמובן לא היה אפשר לשנות אותה בתוך שבוע ימים, כי הייתי חייב לאפשר למליאות להוציא זימונים לכינוס מליאה ולהצביע, ושהכול ייכנס לרשומות עד 30 ביוני. אבל מה קרה? אמרתי: ומי שלא רוצה? אמרו לי: לא, זה אוטומטי, חייבים. אמרתי: כן, אני מכיר את העניין, שכשמעלים את הארנונה, מה אומרים? משרד הפנים הכריח אותנו. אמרתי: אני לא מכריח אף אחד. מי שרוצה יעלה, מי שלא רוצה לא יעלה. אם יש לך סמכות, יש לך גם אחריות. ואכן, בהרבה מאוד ישיבות מליאת מועצה, מליאות, באו חברי האופוזיציה ואמרו: הנה, שר הפנים אמר: אפשר לא להעלות. אבל בא האוצר ואומר: לא, חייבים להעלות. עכשיו, שואלים: למה האוצר מתעקש? הסביר האוצר נימוק שלא מבינים מה מסתתר מאחוריו. אומר האוצר, מה שיקרה הוא – אם רשויות מקומיות יוכלו לא להעלות, אז החזקות שבהן לא תעלינה, ואז הרשויות המקומיות הקטנות והחלשות יהיו בלחץ ויצטרכו גם הן לא להעלות, ואז תהיה בעיה. מצד אחד, הרשויות החזקות לא יעלו, כי הן יכולות להרשות לעצמן, הרשויות הקטנות ירצו לא להעלות אבל לא יוכלו, ואז החלשים ישלמו העלאה בארנונה והחזקים לא. כשאמרו לי את זה באגף התקציבים, אמרתי: כנראה שכחתם שהייתי שנים רבות במשרד האוצר. הרי כל הסיבה לכך שאתם לא רוצים שזה יקרה היא אחת: כי אם הרשויות המקומיות הקטנות לא תעלינה, זה יגדיל את מענק האיזון שלהן, ואז זה יבוא מכיסכם, ואתם לא רוצים שזה יבוא מכיסכם. אתם לא באמת דואגים שהתושב החלש ישלם יותר, כי הוא לא ישלם יותר, כי גם הרשויות החלשות תורדנה. אבל את אובדן ההכנסה מישהו יצטרך לממן, וזה יהיה אתם, ואתם לא רוצים. אז כמובן, כשהבלוף התגלה לא היה להם מה לעשות, התחילו עם תקשורת. אז כרגע חלק מהרשויות העלו, וחלק מהרשויות כתבו לי שהן לא מעלות, ולא העלו, וכך אכן צריך להיות. עכשיו, הנוסחה הזאת לא כתובה בשום מקום, באיזה ספר קודש. אני תמיד אומר, יש רק דבר אחד שבן-אנוש לא יכול לשנות, אפילו לא פסיק. מה זה, הרב אייכלר? ספר הספרים. לא משנה כמה אתה גדול – מלך, נשיא, ראש ממשלה – אתה לא יכול לשנות אות אחת, לא רק בחומש, בכל ספר הספרים אתה לא יכול לשנות אות אחת. אין בן-אדם – לא תהיה הצעת חוק לשינוי מגילת אסתר: אני רוצה מעתה ואילך להוסיף את דבר השם, את שם השם. הרי כידוע, שם ה' אינו מופיע במגילת אסתר. יבוא חבר הכנסת מרגי ויגיד, מה פתאום, הרי מה, הנס הזה, מאיפה הגיע? הוא הגיע מה', מהקדוש-ברוך-הוא. לכן אני רוצה להוסיף שורה למגילת אסתר, שמי שעשה את הנס זה ה'. לא יכול, חבר הכנסת מרגי - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): אדוני השר, כשמדברים על מלך, הרמז הוא לשם - - - יעקב מרגי (ש"ס): זה רמז. שר הפנים סילבן שלום: תראה, יש הרבה מאוד דברים – אתה יודע, אני מאוד מעריך אותך ומעריך את הרב שלך, אבל אני לעולם לא אשכח את אותה שאלה ששאלתי אותו וענה לי – אבל זה נעשה בפעם אחרת. לכן - - - ישראל אייכלר (יהדות התורה): - - - תספר. שר הפנים סילבן שלום: אני אספר. הייתי בשיחה אצל הרבי מבעלז – לא עכשיו, בפעם האחרונה שהיינו, לפני כמה חודשים – לפני הרבה מאוד שנים, והרבי מבעלז הוא אחד שאפשר לדבר אתו, כי הוא מבין עניין גם בענייני העולם החיצוני, בהבלי העולם הזה, מה שנקרא. ואני בא ואני שואל שאלות קשות. אמרתי לו: אדוני, כבוד הרב, תראה, איך יכול להיות – אז היו 6 מיליארד בני-אדם בעולם, היום כבר יש 7 מיליארד – אמרתי לו: תגיד, איך יכול להיות ש-5 מיליארד ו-987 מיליון, או 6 מיליארד בני-אדם, יכולים לעשות מה שהם רוצים, או יש להם כללים כאלה ואחרים, ואנחנו, 14-13 מיליון, אסור לנו לאכול את זה, ואסור לנו לנסוע בשבת, ואסור לנו להדליק את האור, וצריכים צומות וצריכים תרי"ג מצוות – איך יכול להיות שאנחנו כל כך מוגבלים? מה, כל האחרים לא יודעים כלום, רק אנחנו יודעים? ואז הוא אמר לי תשובה מדהימה. אמר לי: קח את עם ישראל, מה יש בו? ישראל, לוויים וכוהנים. הלוויים משרתים בקודש של עם ישראל למען כל עם ישראל. אנחנו, העם היהודי, הלוויים של העולם, אנחנו צריכים לשרת בקודש בשביל כל 6 המיליארדים. אמרתי לו, תשמע – והוא לא התכונן לשאלה. לא שנתתי לו שאלה מראש וחשב עליה והכול. בתוך שנייה. אז אני אומר, אפילו הרבי מבעלז, שהוא באמת ענק, מגדולי העם היהודי, לא יכול להוסיף שה' עשה את הנס לעם היהודי. דרך אגב, הפעם הראשונה שמוזכרת המילה "יהודי" זה במגילת אסתר. עד אז אין אזכור של המילה יהודי, תדעו. אם אתם לא יודעים, שתדעו. אין אזכור של המילה יהודי עד מגילת אסתר. מרדכי היהודי – מרדכי בן זה – בן קיש, איש ימיני, עד הסוף. ישראל אייכלר (יהדות התורה): "איש יהודי". שר הפנים סילבן שלום: מרדכי איש יהודי, אבל כאילו, הוא צאצא של שאול – "בן קיש איש ימיני". אין "יהודי". אין "יהודי". אין. מיקי לוי (יש עתיד): אתה יכול ללמוד גם ממנו. שר הפנים סילבן שלום: תאמין לי, אפילו שמעולם לא למדתי בבית-ספר דתי, שתדע. מעולם - - - דוד ביטן (הליכוד): אתה יכול להיות גם שר הדתות. שר הפנים סילבן שלום: - - - אבל גם יכול לחדש לפעמים. עכשיו עוברים באמת לענייני החולין. יש גם יום העצמאות של ארצות-הברית, ואנחנו כשרים צריכים להשתתף בזה, וצריכים להיות שם. אז אני – אומנם יש לי כאן מגילה ארוכה – יכול להגיד לך שיש לי רצון לעשות את הרפורמה. זה לא פשוט, כי כבר כשהתחלתי – ויתקיים אצלי דיון עוד מעט – כבר הזהירו אותי במשרד הפנים: שתדע, כל שינוי שתעשה בארנונה, יהיו כאלה שירוויחו, אבל יהיו כאלה שיפסידו. זאת אומרת, אם תלך לכללים אחידים, כמו שאתה הזכרת כאן מעל - - - דוד ביטן (הליכוד): יש אופציה – או תיתן לעיריות לעשות - - - שר הפנים סילבן שלום: - - - כמו שהזכרת כאן, מעל הדוכן, יהיו כאלה שהתושבים שלהן ירוויחו ויהיו כאלה שהתושבים שלהן יפסידו. דוד ביטן (הליכוד): בסדר, אבל צריך לעשות שוויון. שר הפנים סילבן שלום: אוקיי. אני לא חושש משום דבר, הרי גם - - - מיקי לוי (יש עתיד): במצב המזומנים הקיים באוצר אין סיכוי. דוד ביטן (הליכוד): אני מוכן לעזור. שר הפנים סילבן שלום: אני אשמח. וגם כשהודעתי שאפשר לא להעלות את הארנונה, הודעתי את זה בישיבה מול כל השלטון המקומי, 150 ראשי ערים, שלא אהבו את מה שאמרתי. דוד ביטן (הליכוד): אז תנצל אותי בעניין. שר הפנים סילבן שלום: אבל אמרתי. אשמח לנצל אותך בעניין – ואני מעביר את זה לוועדת הפנים. היו"ר יואל חסון: השר מסכים לוועדת הפנים. שר הפנים סילבן שלום: ויהיה דיון בוועדת הפנים, נקיים שם דיון, ואתה כמובן תוזמן, כמציע ההצעה. אתה גם תוזמן אלי כדי שנוכל לשבת יחד על הרפורמה. היו"ר יואל חסון: אנחנו נעבור להצבעה על העברת ההצעה לסדר-היום לדיון בוועדת הפנים. מי בעד? מי נגד? מי שבעד – בעד הוועדה כמובן. הצבעה מס' 17 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 9 נגד – 1 נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר יואל חסון: תשעה בעד, אחד נגד. לכן הנושא יועבר לוועדת הפנים והגנת הסביבה.