קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת היו"ר נורית קורן: אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום בנושא: אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת, מס' 518, 531, 529, 583, 588, 593 ו-609. ישיב השר לביטחון פנים, השר גלעד ארדן. חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת איימן עודה. מיקי לוי (יש עתיד): נחמן, דבר שעתיים, כי אין שר. נחמן שי (המחנה הציוני): וכשיש שר, יש שרים? היו"ר נורית קורן: יש שרים בירושלים. נחמן שי (המחנה הציוני): אני שואל, כשיש שר, יש שר? מיקי לוי (יש עתיד): שרים למרותו. נחמן שי (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני שואל – מה הקשר? אני שואל, מה הקשר בין הדברים החצופים שאמר היום סגן שר הפנים על ערביי ישראל, כשהוא מאתגר את תעודת הזהות שלהם ובכך הוא מערער על אחד מהיסודות החשובים ביותר של מדינת ישראל, דברים שראש הממשלה לא חזר מהם – דברים שראש הממשלה ביקש להגיב – אבל לא עליהם – לבין האירוע בכנסייה ליד הכינרת? ואני רוצה שיהיה ברור שזה נגזר מאותו מקום בדיוק; זה בדיוק אותו מכלול. מי שלא מקשר בין הדברים שאמר סגן שר הפנים – הוא נותן לגיטימציה לפורעים, למחבלים יהודים, ללכת ולהצית אתרים קדושים. אז נכון, באו הסתייגויות, באו הסתייגויות של ראש הממשלה, בעניין הזה לפחות, ובאו הסתייגויות של הרבנים הראשיים, ובאו הסתייגויות של גורמים פוליטיים, כולל חברי למפלגה שעלו למקום. אבל מה לא קרה? ואני פונה אליך, אדוני השר. מה לא קרה, ומה לא קרה, לא רק עכשיו – מה לא קרה לאורך השנים האחרונות שבהן, כפי שמוסרים לי חברי ב"תג מאיר", יותר מ-40 כנסיות ומסגדים הוצתו משנת 2009 – 40 – ואף פעם אדם לא הועמד לדין. אף - - - ינון מגל (הבית היהודי): כמה בתי-כנסת? נחמן שי (המחנה הציוני): רגע, אני - - - ינון מגל (הבית היהודי): בדקת כמה מסגדים הוצתו? נחמן שי (המחנה הציוני): למה? אתה חושב שאני אגן על פגיעה באתר יהודי? ינון מגל (הבית היהודי): למה - - - נחמן שי (המחנה הציוני): אתה עכשיו תזכיר לי את המצבות בהר-הזיתים, שמבחינתי כל שבר מצבה זה סכין בלב שלנו? ינון מגל (הבית היהודי): - - - נחמן שי (המחנה הציוני): אני מצדיק? תעביר לי אותם, אני – כי אני עוסק עכשיו בהצתת כנסייה. ינון מגל (הבית היהודי): אה, באמת. נחמן שי (המחנה הציוני): אני עוסק בהצתת כנסייה, כי זה המקום האחרון שהוצת. והשיטה הפרובוקטיבית הזאת, ינון, להגיד לי, אז מה קרה – מה, אנחנו נגן על פגיעה הכי קטנה במצבה בהר-הזיתים. המצבה הכי קטנה. מצדי שיעמוד שם שר המשטרה, השר לביטחון הפנים בעצמו, ויגן על המצבות האלה. אבל זה קשור? זה קשור ל – אם אגן פה אני יכול לתקוף שם? סתיו שפיר (המחנה הציוני): לא, נחמן, אתה לא צריך להתנצל. בכל מצב שדואגים לאנשים אחרים - - - כי כל דבר הופך להיות עניין, שדואגים - - - נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני כבר עברתי, כי כבר התראיינתי ואמרתי, אמרתי את זה, אז מה? סתיו שפיר (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - - נחמן שי (המחנה הציוני): אני כואב את כאבם של כל המשפחות וכל – של כל פגיעה באתר דתי באשר הוא, כמובן. סתיו שפיר (המחנה הציוני): - - - נחמן שי (המחנה הציוני): אני רוצה לומר עוד משהו, לאוזניו של השר. 1,054 תיקי חקירה נפתחו בגין פגיעה בפלסטינים וברכושם בשנים 2005–2014 – אני מקווה שיש לך את הסטטיסטיקה הזאת – רק ב-72 מהתיקים האלה, ב-7.4%, הוגשו כתבי-אישום. עכשיו, אני לא אומר שהמשטרה מתעלמת. אני רק אומר שזה במקום נמוך מאוד בסדר העדיפויות שלהם. ואני רק מצפה ממך – ואתה – סליחה, אל תיעלב – מטאטא חדש, ואתה יודע לטאטא, ברוך השם – להיכנס בעובי הקורה, ולהגיד: חברים, תסבירו לי מה קרה פה, איך זה יכול להיות שיש חטיבות אחרות של עבירות שאנחנו רואים בהן הישגים הרבה יותר גבוהים, ולמה אנחנו כושלים בעניין הזה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פה אף אחד לא נתפס. אף אחד. נחמן שי (המחנה הציוני): מה? ינון מגל (הבית היהודי): אבל זה מה שאני אומר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): פה לא נתפס אף אחד. נחמן שי (המחנה הציוני): לא, אני אומר - - - ינון מגל (הבית היהודי): כמה נתפסו בפגיעה בבתי-כנסת? נחמן שי (המחנה הציוני): אני אומר ש-877 - - ינון מגל (הבית היהודי): איך אתה יודע? מיקי לוי (יש עתיד): למה צריך להשוות? נחמן שי (המחנה הציוני): - - 887 תיקים נסגרו ככה, בלי כתב-אישום. מיקי לוי (יש עתיד): למה צריך להשוות? צריך לתפוס את שני הצדדים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ינון - - - ינון מגל (הבית היהודי): כמה נתפסו בפגיעות בבתי-כנסת? נחמן שי (המחנה הציוני): ועוד פעם, עוד פעם, חברים, הלוא – שיהיה ברור, שיהיה ברור, הציווי היהודי אומר: "ולא תחללו את שם קדשי". זה חל על כולנו, בלי יוצא מן הכלל. אני מזמין את השר להפעיל את כל כוחותיו – ויש לו, ברוך השם, הרבה משימות – גם נגד מי שפוגע במצבה או בבית-כנסת, ברור. ינון מגל (הבית היהודי): כשאתה אומר שלא תפסו אותם זה כאילו שרק שם לא תפסו. גם בהר-הזיתים לא תפסו אף אחד. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת, נחמן שי - - נחמן שי (המחנה הציוני): אז גם זה כישלון. ינון מגל (הבית היהודי): בסדר. היו"ר נורית קורן: - - נא לסיים. נחמן שי (המחנה הציוני): אז בבקשה, תעלה ותגיד את זה. ינון מגל (הבית היהודי): אבל זה לא - - - נחמן שי (המחנה הציוני): דבר אחד לא מצדיק את השני. אני רוצה לסכם. תראו, האנשים שהציתו אש שם – הציתו אש בעם החי במדינת ישראל, בעמים החיים במדינת ישראל, ואש בין יהודים לערבים, וזו אש מסוכנת מאין כמוה. ואני פונה שוב לשר – אני מחכה לתשובתו – להיכנס בעובי הקורה בדחיפות, ולשים את מיטב - - היו"ר נורית קורן: תודה. נחמן שי (המחנה הציוני): - - היחידות של המשטרה; וראש הממשלה גם יפעיל את השב"כ כדי למצוא את האשמים ולהעמיד אותם לדין. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה רבה. חבר הכנסת איימן עודה. איימן עודה (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברות הכנסת וחברי הכנסת, ביום חמישי על הבוקר הוצתה הכנסייה – הכנסייה הביזנטית, ההיסטורית, הלחם והדגים, "כַּנִיסַת א-טאבע'ה", אחת מהכנסיות הנחשבות ביותר בכל העולם. מעל פני המים בכינרת ריחפו דפים של הברית החדשה השרופה, אבל אף אחד לא יצליח לשרוף את אמירות הנצח (נושא דברים בשפה הערבית, להלן תרגומם: אשרי הענווים כי המה ירשו ארץ; אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי הם ישבעו; אשרי הרחמנים כי הם ירחמו; אשרי ברי לבב כי הם יחזו את האלוהים;) אשרי רודפי שלום כי בני אלוהים ייקראו. ואני שואל, מה מקור השנאה? היינו היום במחזה גזעני סוריאליסטי, כאשר סגן שר הפנים פונה אלינו ואומר שהוא עושה לנו טובה שאנחנו נמצאים במולדת שלנו, במולדת ההיסטורית שלנו. אנחנו לא באנו למדינת ישראל. מדינת ישראל באה אלינו ועלינו. אנחנו בני המקום הזה. אנחנו בני הכרמל, בני הגליל, בני מרג' אבן עאמר, בני א-סהל, בני א-נקב, אנחנו בני המקום הזה. כאשר בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי הקיר? כאשר שר החינוך רואה בערבים רסיס בישבן; כאשר שרת המשפטים רואה בילדים הערבים נחשים; כאשר ראש הממשלה עולה – חשבתי שהוא רוצה להוקיע את שר הפנים - - מיקי לוי (יש עתיד): סגן שר הפנים. יוסף ג'בארין (הרשימה המשותפת): סגן שר הפנים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): את סגן שר הפנים. - - וראיתי איך הוא מגבה אותו. היו"ר נורית קורן: נא לסיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אז אומרים שהדג מסריח מהראש. אולי במקום הדג, אם זה "תג מחיר", אז בתי"ו, התג מסריח מהראש. ואני פונה אליך, השר לביטחון פנים, מר גלעד ארדן: 43 כנסיות, מסגדים, מנזרים, ורק לפני חודשיים חיללו את בית-הקברות - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): - - ושברו את הצלבים בכפר ברעם. ועכשיו רוצים לבנות על בית-הקברות של אל-מֻג'אהד, עז א-דין אל-קסאם, לא נותנים למתים מנוחה. אז אם - - - היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני מסיים, גברתי, משפט סיכום. אז תגיד לי, בבקשה, או שאתם כל כך חלשלושים, או שאתם לא רוצים לעשות שום דבר. אם זו הייתה פגיעה במה שנקרא "ביטחון המדינה", אנחנו יודעים איך אתם הופכים כל אבן. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. איימן עודה (הרשימה המשותפת): אני אומר את מה אמר אמיל זולא: "אני מאשים". אני מאשים אתכם. היו"ר נורית קורן: תודה. חברת הכנסת עליזה לביא, ואחריה – חבר הכנסת ינון מגל. עליזה לביא (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, תודה, אדוני השר, חברותי, חברי, חברי הכנסת, ההצתה – ההצתה של כנסיית הלחם והדגים שעל שפת הכינרת היא איומה, איומה ומבישה, אבל אני מבקשת, ובטח אחרי הדברים הקשים שנאמרו פה היום, בואו לא נתייחס אליה כאל מקרה נקודתי וחד-פעמי. אנחנו נחטא לחובה שלנו כנבחרי ציבור, וגם לאחריות שלנו. הוונדליזם במוסדות הדת הופך לתופעה במדינת ישראל. ראו מה קרה בהר-הזיתים בחלקה של גור, בחלקה של אפגניסטן, בחלקה של התימנים – ונדליזם לשמו, ניפוץ של מצבות, שרפה של מצלמות. הפגיעה במוסדות הדת הופכת לתופעה, לאמצעי נורא של הבעת עמדה. הדברים שאמר פה סגן שר הפנים מזוז, חבר הכנסת מזוז, ראוי היה שלא ייאמרו, ואני מצפה שהוא ימצא את הבמה לבוא ולחזור בו. אבל בואו נחזור ונתכנס אל הסוגיה שאנחנו ביקשנו להעלות היום. אנחנו רואים פה שנאה, שנאה של האחר; עצימת עיניים שמפרידה את העולם כולו לאני והם, שייך וזר. כולנו בני הארץ הזאת. זה לא החזון של מדינת ישראל שאנחנו רוצים להיות לאורו. אני מזכירה לכולנו את מה שכתוב במגילת העצמאות שלנו: מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק, השלום, לאור חזונם של נביאי ישראל. שוויון זכויות חברתי, מדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין – ומבטיחים חופש דת. אז אני לא רוצה לבוא ולדבר מי – עשה זאת. אנחנו לא יודעים. הכנסייה, כנסיית הלחם והדגים, זה אחד המקומות היפים בישראל. רבים מאתנו: יהודים, נוצרים, מוסלמים – מטיילים, באים להתפלל, באים לראות, וגם כמובן לראות את הנוף. ייתכן שמדובר ביהודי, במוסלמי, באדם שמבקש לחרחר ריב ומדון. מה שכן חשוב לי לומר: מדינת ישראל היא ערש הקודש והתרבות של מבקרים דתיים שמגיעים אליה מכל קצוות תבל, וחלילה לה שייפגע מעמדה ככזו. מדינת ישראל אסור לה לסבול אלימות והצתה כלפי מוסדות דת, בין אם זה בית-כנסת, מסגד או כנסייה. הנביא ישעיהו, ואני מזכירה לכולנו, אמר: "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". הבית שלי, המדינה שלי – בית תפילה תהיה לכל העמים. אנחנו צריכים נחישות, למנוע ולמגר אירועים מהסוג הזה. אנחנו חייבים לגנות בצורה חד-משמעית, בקול רם ויציב, ולא למצוא תירוצים כאלה ואחרים. אבל גם, אדוני השר, לנקוט פעולה. כן, עד היום, לצערי, וזה עוד קודם זמנך, לא נעצרו חשודים במעשים האלה, לא מהצד הזה ולא מהצד הזה, על-ידי גורמי אכיפת החוק בישראל. את המציתים הפוטנציאליים אולי לא תמיד אפשר לאתר, אבל אפשר לפעול כנגד קולות חשוכים שקוראים לאנשים לפעול להגברת האפלה, להגבהת החומות המפרידות בינינו, בין אנחנו – בין בני-האדם שחיים כאן, בארץ הזאת, בני המקום, ונגד, אדוני השר - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): - - נגד התקווה בלבבות. אסור לנו להמשיך ולאפשר את זה. עיני העולם כולו, וודאי עיני העולם הקתולי בפרט, נשואות לכנסיית הלחם והדגים לאחר ההצתה. אלפי מתפללים מגיעים מכל רחבי הארץ להביע תמיכה בנזירים ולהוקיע את המעשה הנפשע. אני מבקשת מכאן, מכנסת ישראל, לחזק את ידיהם של הנזירים ושל המשקמים העושים במלאכה - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): - - קוראת להידברות ולשותפות פעולה, כמו שאנחנו יודעים לעשות. אני יוצאת נגד המסיתים והמשחיתים, ואני קוראת לך, אדוני השר, למצוא ולמצות את הדין עם המפגעים. תודה, גברתי. היו"ר נורית קורן: תודה, חברת הכנסת עליזה לביא. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה, ואחריו – חבר הכנסת מרגי. הוא איננו. אוקיי. ינון מגל (הבית היהודי): כבוד היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, שמעתי את דבריך, חברי נחמן שי, שמעתי את מה שאמרה סתיו שפיר, שאני לא נותן לעזור לאנשים אחרים. רק שההבדל ביני לבין סתיו שפיר – ואני מניח שגם ממך, ומאיילת, ומעליזה, ואחרים – בכלל, כל הצד הזה של האופוזיציה, הוא שאחרי השרפה בכנסייה אני נסעתי לשם. עליזה לביא (יש עתיד): - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ואתה היחיד? ינון מגל (הבית היהודי): כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): מה אתה אומר. ינון מגל (הבית היהודי): כן. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - עליזה לביא (יש עתיד): - - - ינון מגל (הבית היהודי): את נסעת לשם? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני במקרה לא נסעתי. סיעתי נסעה. ינון מגל (הבית היהודי): אוקיי. ואני משם גיניתי - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - אני הייתי חברת הכנסת הראשונה שהוציאה תגובה - - - ינון מגל (הבית היהודי): להוציא תגובות זה מאוד יפה. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא - - - היו"ר נורית קורן: כן. ינון מגל (הבית היהודי): ואני, ואני - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת - - ינון מגל (הבית היהודי): עכשיו - - היו"ר נורית קורן: - - זה על זמנך. אתה מנהל דיאלוג. ינון מגל (הבית היהודי): - - גם אם אף אחד – גם אם אף אחד לא חשד שאני הצתתי את הכנסייה, אני מניח – כן, אני מרגיש אחריות, כחבר כנסת. אני מרגיש אחריות כחבר כנסת - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - מהצד הימני, מהצד הימני של המפה, ואני גיניתי מן המקום הזה. היה לי חשוב לנסוע - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): עם כל הכבוד - - ינון מגל (הבית היהודי): - - למקום - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - למה אתה תוקף אותנו? דבר על עצמך. ינון מגל (הבית היהודי): לא, כי תקפו אותי קודם. קריאה: - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא תקפו אותך - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - ולגנות את המקום – ולגנות את המעשה. אבל לא ראיתי אותך, ולא ראיתי את נחמן, ולא ראיתי את הגברת שפיר, כן, באים להר-הזיתים או באים לבתי-כנסת, כשפוגעים בהם, ומגנים את – ומוציאים – הוצאת הודעת גינוי? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. ינון מגל (הבית היהודי): כן? על מה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - כן. סליחה, חבר הכנסת מגל, תפסיק להתעסק בי. אני מבינה שזה מעניין אותך כי המליאה ריקה. תפסיק להתעסק בי. ינון מגל (הבית היהודי): לא הוצאת. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - לפני שבועיים. נחמן שי (המחנה הציוני): - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): יש לי שאלה - - - ינון מגל (הבית היהודי): בקיצור - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - שבועיים - - - שיואב בן צור - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - וגם לא את חברי הכנסת הערבים, לא ראיתי ולא שמעתי שהם מוציאים הודעות גינוי. כל הזמן באים - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - ותוקפים את היהודים, שהם גזענים, שהם עושים פרובוקציות וכדומה. לא קיים עוד עם שכל כך מתגונן ואומר: לא אנחנו. אנחנו מגנים. זו לא דרכנו. כל היום מגנים ומגנים ומגנים. איפה חברי הכנסת של השמאל? ואיפה חברי הכנסת הערבים? לא שאומרים: אנחנו מתנגדים לאלימות מכל סוג שהוא. זה בסדר. זה גם אני אומר: אני מתנגד לאלימות - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - מכל סוג שהוא. אני רוצה לראות את חברי הכנסת הערבים ואותך מגיעים כשפוגעים בהר-הזיתים להר-הזיתים - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שאלתי אותך: - - ינון מגל (הבית היהודי): - - מגיעים לבית-כנסת - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - איפה היית כשהייתה ההצעה לסדר? - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - כשפוגעים בבית-כנסת - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - ולא – ולא רק כשפוגעים בכנסייה. בכלל, אני לא מבין מה פתאום, מה מוסלמים לוקחים אפוטרופסות על כנסייה? אנחנו צריכים לקחת אפוטרופסות. אנחנו מגיני המקומות הקדושים. אין שום מקום בעולם, בטח שלא בעולם הערבי, עם כזה חופש פולחן. אין מקום כזה. תתחילו למצוא. בואו נגיד את האמת פעם אחת. בואו נגיד את האמת: - - נחמן שי (המחנה הציוני): אבל זה - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - אין חופש פולחן. מה פתאום המוסלמים לוקחים אפוטרופסות? נחמן שי (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): אנחנו נותנים למוסלמים לקחת אפוטרופסות? חבר הכנסת איימן עודה, הוא צריך לעלות ולהגיד: כן – מה פתאום? הוא כואב יותר מאתנו את הפגיעה בכנסייה הזאת? הוא חושב - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. ינון מגל (הבית היהודי): - - שזה - - קריאה: - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - פוגע יותר מאתנו? חנין זועבי (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. חנין זועבי (הרשימה המשותפת): שלא עושים - - - היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת ינון מגל - - חנין זועבי (הרשימה המשותפת): - - - ולא - - - היו"ר נורית קורן: - - נא לסיים. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): - - - ינון מגל (הבית היהודי): אז – אז - - איימן עודה (הרשימה המשותפת): - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - אנחנו מגנים את הפגיעה בכל מקום קדוש - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שמחים לשמוע. ינון מגל (הבית היהודי): - - גם יהודי – אולי בניגוד לאחרים - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): שמחות לשמוע - - - ינון מגל (הבית היהודי): - - גם במקומות של נוצרים, גם במקומות של מוסלמים – אבל גם במקומות של יהודים. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב מרגי, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אורי מקלב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): ינון, אבל אני רוצה תשובה איפה היית בדיון על המשיסה בהר-הזיתים. ינון מגל (הבית היהודי): - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): על השמיסה. ינון מגל (הבית היהודי): שמיסה? איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): כן. ואם אתה רוצה לדעת מה זה, תשאל את - - - יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש - - - היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת ורבין, נא לתת לחבר הכנסת מרגי לדבר. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): רק שיסביר לחבר הכנסת מגל מה זה שמיסה. היו"ר נורית קורן: נו, אחר כך. בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, מכובדי השר, מעשה נבלה; אין הגדרה אחרת. ואני אומר לכם, אומר לכם את זה בכנות, ואני לא בתחרות, או לא מנסה אפילו להתחרות במישהו במידת הגינוי. קודם כול, הגינוי צריך לבוא. ואני אומר לאותם שוטים: נמאסתם. כמו שההוא אמר – היה לנו שר המשוגעים: רדו מהגגות. משוגעים, רדו מהגגות. תפסיקו להבעיר ולהצית פה שנאה שלא קיימת. מבחינתי, אדם שמסוגל להרים יד, לפגוע במקום תפילה, ולא משנה של איזה דת, מסוגל לעשות הכול. מסוגל לעשות הכול. ואני אומר לך, חברי ינון מגל, אני אומר לך בצורה הכי כנה – אני לא רוצה לבדוק מה עשו אחרים. לא מעניין אותי מה עשו אחרים; זה מחייב אותנו לזעוק. ואני לא מאלה – תראו אותי ותבחנו אותי ותבדקו אותי – אף פעם לא רצתי אחרי שום פגיעה ושום כלום; ללכת ולהצטלם או ללכת – עם כל הכאב שיש בזה. אבל הגינוי חייב להיות. והגיע הזמן, ואני אומר לכם, אומנם אני לא חושד באיזו אכיפה סלקטיבית של המשטרה, אבל אני לא יכול להישאר אדיש ולא לומר: התחושה היא שמשום מה אחוזי ההצלחה בתחום הזה, של הפגיעות, סוגיית "תג מחיר" וחילול מקומות קדושים, לכל הדתות – הוא ברף נמוך. מכובדי השר, אני מקווה שבתגובתך תיתן לנו נתונים אחרים. אני חושב שצריך לשים את זה בעדיפות עליונה, ולא יכול להיות שמייד אחרי כל אירוע אנחנו מדברים, מדברים גבוהה-גבוהה-גבוהה, ואחר כך זה נעלם עד שבאה המציאות שוב וטופחת על פנינו. אני מכיר את חוסר האונים לגבי הר-הזיתים, הייתי שר הדתות, השר לשירותי הדת. בתקופתי חולל הר-הזיתים פעמים רבות. בתקופתי היה גם המהלך המואץ של שחזור והשקעה של מאות מיליונים כדי לחדש שם חלקות. זה מעשה נפשע. אדם שלא יכול להכיל את השונה, מכל בחינה, בתוכו, אין לו מקום בחברה נורמלית. אבל אנחנו, כחברה יהודית, פעם אחר פעם? מה יאמרו הגויים? מה יאמרו עלינו בעולם? על מה אנחנו יכולים להלין? השוטים האלה, צריך להוריד אותם מהגגות, כבוד השר. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. אורי מקלב (יהדות התורה): גברתי היושבת בראש, תודה רבה, אני גם מברך אותך בכהונתך כיושבת-ראש, עוד לא יצא לי לעשות את זה במשמרת שלך. היו"ר נורית קורן: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): מכובדי השר, חברי חברי הכנסת, סגן השר, עשינו מאמץ, עוזרי יודעים שעשינו מאמץ לבוא לדבר פה אף שעכשיו היינו בוועדה המשותפת לנושא הביומטרי. אני רואה חשיבות מאוד גדולה להוקיע ולגנות בכל גינוי מעשה כזה. יש בו כל האלמנטים השליליים ביחד: זה גם אלימות, גם גזענות, גם שנאה של דת. יש בו דברים שליליים ואסורים, וחובה למחות, וגם – דרישה להעניש בכל החומרה של העונש. יש כאן הרס, ונדליזם, יש כאן פגיעה ברגשות, אבל בעיקר זה לעורר שנאה ומדון, שזה דבר שנעשה דווקא במקומות האלה. הפעם זה בכנסייה ויכול להיות שאתמול זה היה בבתי-כנסת ובפעם הבאה במסגדים. התופעה הזאת, והקלות שבה אנחנו התרגלנו – זה עדיין לא פוטר אותנו מהחובה לעורר וכל פעם להגיד בכל תוקף את חומרת הדברים, את המחאה, את הגינוי. אני חושב שדווקא לעת הזאת, שעדיין לא התגלו מי שעשו את זה – דווקא כאן, אני חושב שהמחאה היא יותר אמיתית ויותר כנה. כי מה לעשות, כשמוצאים כבר חשודים, זה כבר נהפך לקבוצה שאנחנו חושבים שיותר מכוונים אותה ופוטרים את הכול. לא רק קבוצה כזאת אשמה, זאת האווירה. אני אמרתי את זה לא פעם – אי-אפשר להגיד "נערים" ואי-אפשר להגיד "ילדים". לא נזרקת אבן על-ידי ילד או נער בלי שיש מישהו מבוגר שמרוצה מהעניין. אין דבר כזה. ילד – ובתופעות כאלה בוודאי, אין דבר כזה, ואני אומר את זה לכל המגזרים. אני אומר במיוחד בנושא הזה: אנחנו לפעמים אולי באים ואומרים שזה עין תחת עין, שרפה כנגד שרפה. גם כשקורים פשעים חמורים, אנחנו באים ואומרים: הנה, אתם פעם בפשע הזה, והנה נעשה כנגד זה פשע אחר. לא כן. המודד בין הפשעים – אם כולנו מגנים. אם יש מעשה פשע שכולנו מגנים, סימן שזאת האמירה הציבורית. אבל אם אנחנו באים ואומרים: כן, הפשע הזה נעשה בגלל שנעשה בעבר פשע אחר, בגלל ששרפו והתנכלו ובגלל שזרקו אבנים ועשו דברים כאלה ואחרים – אנחנו צריכים להפריד בין הדברים. ואני רק מודאג מדבר אחד, ואני אומר לך, אדוני השר: התפרסם שראש הממשלה בא וביקש גם מהשב"כ להיכנס לעניין. זו יכולה להיות חשיבה מאוד נכונה – אני לא חושב שהמשטרה, אני לא חושב שמייד בהתחלה צריכים להפקיע סמכות, ואתה, השר לביטחון פנים, תבקש מהשב"כ. זה פשע שצריך – המשטרה צריכה להגיע לדבר הזה. יכול להיות שלא הגיעו עד היום רק בגלל זה. אבל יותר חמור בעיני ויותר מעורר חשש בעיני - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. אורי מקלב (יהדות התורה): אני מסיים מייד. - - שבסוף ימצאו חשוד, הוא יהיה חודשיים חשוד, ובסוף, כמו שאנחנו רואים בדברים אחרים, שמשתחררים, ואנחנו שכחנו מהעניין הזה. זה כבר לא הם. עצרו בשיטות האלה מישהו, יש איזה הכוונה, ובזה נגמר הסיפור. דווקא במקרים האלה כן צריך לחקור, כי אנחנו יודעים שכשנמצא את הדבר הזה מישהו יהיה צריך לחקור למה זה קרה, את היסוד לדברים האלה. בפשעים האלה יש יסוד קלוקל, ולזה אנחנו צריכים להגיע. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: בבקשה. עכשיו תשובת השר, בבקשה. השר לביטחון פנים גלעד ארדן ישיב. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אדוני היושב-ראש – גברתי היושבת-ראש, אני מקריא בלי להסתכל - - - היו"ר נורית קורן: חברים, שבו. אנחנו רוצים לשמוע את תשובת השר. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: טוב, אני לא מתכוון להתחרות עם מי שהוציא הודעת גינוי הכי מהר. גם אני הוצאתי הודעת גינוי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): סליחה רגע, אני רוצה לעשות משהו שלא נהוג - - - היו"ר נורית קורן: זה לא הזמן שלך. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: לא סליחה, זה לא עובד פה ככה. "סליחה רגע", וכולנו עכשיו - - - איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): לא - - - השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני רוצה לדבר ברצף. אני מכבד אותך אבל תני לי לדבר ברצף. היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת ורבין. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני רוצה לעשות משהו שלא מקובל - - - השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז תעשי את זה אחר כך אבל, בסדר. אני לא מתכוון להתחרות על הוצאת הגינוי המהיר במליאה. אני חושב שזה היה נכון לגנות את המעשה הפחדני והנפשע הזה. יכול להיות שבמחשבה לאחור טעיתי כשלא נסעתי ישירות לבקר בכנסייה. מה לעשות, אחרי ארבעה שבועות בתפקיד, עם העומס הגדול, לא הצלחתי, למרות שמאוד רציתי. אולי אני אעשה זאת בהמשך. אבל מי שחושב או אומר כאן שבגלל, או רומז – אני לא זוכר אם אתה אמרת את זה, נחמן, או מישהו אחר – שאם זה לא מעשה כנגד ביטחון מדינת ישראל אז לכאורה לא עושים את כל המאמצים. היו"ר נורית קורן: לא, לא. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מישהו אמר את זה כאן. היו"ר נורית קורן: איימן עודה. נחמן שי (המחנה הציוני): - - - השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אז אני אומר חד-משמעית: המעשה הבזוי הזה הוא מעשה הכי בסיסי נגד ביטחונה של מדינת ישראל, כי ביטחונה של מדינת ישראל זה לא רק צה"ל. ביטחונה של מדינת ישראל, בין היתר, זה הערכים שעליה מושתתת מדינת ישראל, ואחד הערכים הכי חשובים זה חופש הדת וחופש הפולחן והדו-קיום שיש לנו כאן בין כל הדתות והעדות במדינת ישראל. ולכן, הדבר הראשון שאני עשיתי זה להרים טלפון למפקד המחוז הצפוני של המשטרה, באותו בוקר מר, והנחיתי אותו לתת עדיפות עליונה לחקירת האירוע כדי להגיע למבצעי הפשע במהירות. שמחתי אז לשמוע, כשדיברתי אתו, שיש כבר מעוכבים בקשר לאותו אירוע. ואני אומר היום, הצטערתי צער רב שבינתיים, עדיין החקירה הזאת לא הושלמה והמשטרה לא הגיעה בעצם למצב של הגשת כתבי-אישום. אבל אני חושב שהסקת המסקנות – ואני לא בא עכשיו, אחרי ארבעה שבועות, להגיד דברי ביקורת על המשטרה; אני גם לא בא לגבות אותה באופן אוטומטי, בלי קשר אם הייתי פעם ניצב או לא הייתי פעם ניצב. אני לא חושב ששר החקלאות שייך לחקלאים ושר המשטרה לא שייך לשוטרים. אם המשטרה פועלת נכון אני אגבה אותה, ואם יש בעיה צריך לטפל בה ולא צריך לטייח שום דבר. ואני אומר לכם, חברי חברי הכנסת, שבקדנציה הקודמת, כחבר קבינט, כשהיו אירועים של מה שמכונה "תג מחיר", אנחנו עסקנו בכך רבות בקבינט, והוקמה גם יחידה מיוחדת, בשיתוף שירות הביטחון הכללי, והוספו עשרות תקנים של שוטרים לנושא הזה, והוחלט שהחקירות בנושא הזה – דרך אגב, גם זה הרי דבר שהייתה התקוממות עליו בקרב ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון. הרי אם לא הוכח אף פעם ולא נתפס ולא הורשע אף אחד במעשים האלה, שחלקם היו ברמת חומרה מאוד חמורה – כמו שרפה של כנסייה, אחרים היו ציור גרפיטי, אבל כולם היו מעשים חמורים – אם לא נתפס מעולם מישהו כזה, אז למה, הם אומרים, אתה דווקא מקים את זה במחוז ש"י, שזה כאילו מסמן מאיפה באים האנשים? אולי יש אנשים שרוצים להבעיר את האזור, והם לאו דווקא משם אלא עושים את זה כפרובוקציה? אינני יודע. אני לא יודע לקבוע בצורה נחרצת, כמו שאחרים כאן יודעים כבר להחליט מי האשם ואת מי צריך להעמיד לדין. אבל השורה התחתונה ודאי איננה לטובתנו, והיא שלא יודעים מי זה ואין את מי להעמיד לדין. ואומרים לי, בצדק, ופגשתי רק בימים האחרונים ארגונים יהודיים מאוד חשובים שמגינים על שמה הטוב של ישראל בעולם, ואומרים: הדבר הזה עושה למדינת ישראל נזק נוראי. ואני מסכים עם זה בכובע האחר שלי, כמי שמנסה לבנות תוכנית להגנה מפני ניסיונות החרם והדה-לגיטימציה נגד מדינת ישראל. אבל אני אומר את זה גם כשר לביטחון פנים. יש מאמצים גדולים במשטרת ישראל, שאני מלווה אותם אישית, כדי למצוא מי עומד מאחורי אותם פשעי שנאה שמתבצעים בחודשים, אולי גם בשנים האחרונות, במדינת ישראל. היחידה שהוקמה היא במשטרה. היא פועלת בשיתוף צה"ל והשב"כ. משטרת ישראל מקצה אמצעים טכנולוגיים וכוחות רבים כדי לחקור את אירועי השנאה האלו. אבל שוב, אין לי במה להתהדר. אבל יחד עם זאת, עוד פעם, אני רואה נתונים שמופיעים לפעמים בעיתון "הארץ", לפעמים במקומות אחרים, והנתונים האלה, חבר הכנסת נחמן שי, הם לא נכונים. כי בניגוד למה שאתה טענת כאן וציטטת – ואני ביקשתי לקבוע פגישה עם ארגון "תג מאיר", שאני חושב שהפעילות שלו חשובה, ואני אגבה אותה, כי טוב שיהיו ארגונים אזרחיים שמעלים את הנושא הזה על סדר-היום הציבורי – אז בשנת 2014, רק כדי לסבר את האוזן, נפתחו 616 תיקים בעילה של הפרות סדר מצד גורמים ישראליים ופשיעה לאומנית יהודית, מתוכם הוגשו בשלב זה 101 כתבי-אישום. הוגשו. ואני מוכן לתת נתונים באופן רחב יותר, אם תרצה לפנות אלי ישירות. נחמן שי (המחנה הציוני): נשמח לטעות. השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: מאה אחוז. גם עיתון "הארץ" ישמח, כנראה, לטעות. בכל אופן, אני אומר לסיום, יכול להיות, ואני מתכוון לבדוק את עצמנו בעניין הזה, כי יש לי אחריות ציבורית ומיניסטריאלית, ולרמות ששרים – לא מקובל לא בארץ ולא בעולם שהם יהיו מעורבים בפרטי חקירה, אז בוודאי שלגבי הקצאת המשאבים והתעדוף שהחקירות האלה מקבלות, למרות שכפי שהוצג לנו בדיונים רבים בקבינט, והוקצו תקנים, כפי שפירטתי, אנחנו וראש הממשלה וכולנו מייחסים לזה חשיבות גבוהה. אבל תוצאות רבות אין, ותוצאות מספקות אין. נכון שבפשעים החמורים יותר, ועוד מעט אנחנו נציין את יום השנה לרצח הנפשע, אותה שרפה מזעזעת של נער ערבי, שם המשטרה וכוחות הביטחון והשב"כ הצליחו להגיע אליהם. אז אולי גם אני כאיש ציבור מסיק מכך שכאשר יש פשע שהמשטרה או כוחות הביטחון תופסים אותו כחמור מאוד, מצליחים להגיע. מכאן ועד להסקת מסקנות שממשלת ישראל, שהשרים הממונים, שהקצינים הבכירים אינם מעוניינים להגיע אל המבצעים – אני מצטער מאוד, זאת מסקנה לא הוגנת, היא לא נכונה, ואני מתחייב לנסות ולהוכיח אחרת. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: מה אתה מציע, כבוד השר? השר לביטחון הפנים גלעד ארדן: אני מציע להעביר את זה לוועדה, כדי שהדיון בעניין יימשך. עליזה לביא (יש עתיד): ועדת הפנים. נחמן שי (המחנה הציוני): ועדה. היו"ר נורית קורן: טוב, רק שנייה. נחמן שי – ועדה. איימן עודה – ועדה. עליזה – אוקיי. אורי מקלב - - - ינון מגל (הבית היהודי): איילת רצתה להתנצל. היו"ר נורית קורן: רגע, חכה. אנחנו נסיים קודם עם ההצבעה. חבר הכנסת אורי מקלב, לוועדה? אורי מקלב (יהדות התורה): לוועדת המדע. היו"ר נורית קורן: ויעקב מרגי, לוועדה? כן. אוקיי. חברים, בואו נצביע. ועדה זה בעד והסרה זה יהיה נגד. בבקשה. הצבעה מס' 9 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה שתקבע ועדת הכנסת נתקבלה. היו"ר נורית קורן: בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. הדיון בנושא: אירוע ההצתה בכנסיית הלחם והדגים בטבחה שבצפון הכינרת, יעבור לוועדת הכנסת. איימן עודה (הרשימה המשותפת): א-טאבע'ה. לא א-טאבח'ה. א-טאבח'ה זה המבשלת. היו"ר נורית קורן: נכון, אבל זה מה שכתוב לי בניירות. ואני – כמו שכתוב בניירות. בפעם הבאה תעירו הערות לפני שיוצא סדר-היום – תאמין לי שאני אומר כמו שצריך. איימן עודה (הרשימה המשותפת): יש מושג שאנחנו יודעים עברית, יודעים את התרבות היהודית. זו הזדמנות שהיהודים ילמדו. היו"ר נורית קורן: בסדר, אנחנו נפתח פה קורס בערבית למתחילים. אני הראשונה שאירשם. אוקיי. אני מסכמת: הדיון יועבר לוועדת הכנסת, וועדת הכנסת תחליט אם זה יהיה בוועדת הפנים או בוועדת המדע. תודה.