קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום רצח נשים על-ידי בני-זוגן היו"ר נורית קורן: אנחנו עוברים לנושא הבא – אנחנו מקדימים נושא – רצח נשים על-ידי בני-זוגן, הצעות לסדר-היום שמספרן 1345, 1351, 1356, 1362 ו-1388. חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין, ואחריה – חברת הכנסת מירב בן ארי. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): תודה. קודם כול, תודה לחברי שהסכימו לסייע ולהתחלף. זו הוכחה שבכל זאת יש קולגיאליות פה בבניין, דבר שהרבה פעמים נסתר מעין. אבל באמת, אני מניחה שרבות ורבים מאתנו היו נסערים כשבשבת האחרונה נרצחה אישה נוספת בידי בן-זוגה. גברתי היושבת-ראש, מארין חאג' יחיא ז"ל, ויקטוריה שטיינגרברט ז"ל, רחל אמזלג ז"ל, אלמונית מאשדוד ז"ל, אירנה בונגרט ז"ל, אלמונית מבת-ים ז"ל, סלמלק טסרה ז"ל, אזרחית זרה ז"ל, גוניה מטיקו ז"ל, ראדה נאג'ם ז"ל, בהייה מנאע ז"ל, תסנים אבו קווידר ז"ל, אלמונית מאריאל ז"ל, אריתריאית ז"ל, אלמונית ממג'ד-אלכרום ז"ל, אירנה איוונוב ז"ל, ראיסה וטניק ז"ל, אלמונית מלוד ז"ל, דפנה בר ציון ז"ל, אביטל רוקח ז"ל, ליליאן מסעוד ז"ל, רים מוסלמי ז"ל, ביסאן אבו גאנם ז"ל, אלמונית מאשקלון ז"ל, אלמונית מדיר-אל-אסד ז"ל, אלמונית ממע'אר ז"ל, אלמונית מקריית-גת ז"ל. 27 הנשים שהקראתי את שמותיהן עכשיו – 2014–2015. אילו יכולתי, הייתי קוראת היום את שמותיהן של כל הנשים אשר נרצחו בידי בני-זוגן או מי מבני משפחתן. השנה, עד חודש יוני נרצחה רק אישה אחת. רבים נשמו לרווחה, למעט אותן נשים שידעו ששעון החול שלהן כבר מתקתק. חזק. חול הוא שקט, עד שהוא נתקל ברצפת השעון של נשים שקיבלו בהפתעה סכין בבטנן, מכות על ראשן, אבן, או הוצתו, הושלכו. רבות מהן הושלכו למות בשקט שקורע את השמים. רובן התלוננו במשטרה, לעתים יותר מפעם אחת. והמערכת מגיעה לכנסת מדי שנה, על-פי רוב לוועדה לקידום מעמד האישה, גם כבר לחברתי עאידה תומא סלימאן, ומסבירה. מה בדיוק יש להסביר כאן? יש כשל אמיתי במערכת. נכון, כמו באירועי טרור, אנחנו לא שומעות על הטרגדיות שהצליחו למנוע, זה נכון. ועדיין בישראל יש נשים, אלפי נשים, שחיות במציאות של אלימות סמויה; בשפה המקצועית קוראים לזה – תאמינו או לא – אלימות פרוורטית. הייתה לו אובססיה אלי; חשבתי שזה פשוט מבטא את האהבה שלו אלי; הוא ידע היכן אני נמצאת בכל דקה משעות היממה; לא יכולתי ללכת לשום מקום בלי שהוא ידע; אני לא הבנתי מה זאת אלימות סמויה עד הטרגדיה; כשהוא אושפז להסתכלות, אף אחד לא חשב אחרי זה להזהיר אותי מפני מצבו הרגשי – ש"לא היה לו מה להפסיד", כך הם כתבו, ולא אמרו לי שאדם שאין לו מה להפסיד, גם את חייו הוא לא יפחד להפסיד. הדוברת היא לילך שם טוב. חמש שנים וחצי עברו מאז היום הארור שבו טבח בעלה לשעבר ואבי ילדיה – שלא אומר את שמו, כי לא אתן שהחלל במליאה יספוג את צחנת האלימות שלו – את ילדיהם, עומר, לנצח בן עשר, רוני, לנצח בת שמונה, ואור, לנצח בן חמש. הוא לא רצח את גופה, אבל הוא פירק את נשמתה; הוא ריסק את חייה. אין הורה כאן במליאה שאינו מבין שהעובדה שהאלימות הפיזית לא הופנתה נגדה היא חסרת משמעות לחלוטין. "אם לא תבואי לקחת את הילדים, תצטערי על כך", הוא כתב לה בסמ"ס זמן קצר לפני הטבח. אז הוציאו צו הגנה, שיתרחק ממנה, אבל לא מהילדים, אף שהרשויות הבינו שאין לו מה להפסיד. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים, אפילו שזה נושא מאוד מאוד חשוב. איילת נחמיאס ורבין (המחנה הציוני): אני כבר מסיימת. יש חוקים בישראל, יש מקלטים, יש שוטרים, ושוטרים מצוינים, אבל השאלה היא אם יש אוזניים. אנחנו חייבים להבין שהמערכות חייבות להסתנכרן, וכן – לעתים אפילו להסתכן בהפרת חיסיון ולוודא שכולם מוגנים. אני מודה ל"נעמת", במיוחד לחברתי גליה וולך ולחברותי יושבות-הראש המרחביות, ולארגון ויצו, אשר מגויסים כל השנה למניעת אלימות במשפחה. בשמן של אלה שדמן מתחת האדמה, בשמן של אלה שהמוות זוחל בכיוונן – הצילו. היו"ר נורית קורן: איילת, הנושא מאוד חשוב. תודה רבה. חברת הכנסת מירב בן ארי, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברי חברי הכנסת, תודה רבה לחברתי איילת נחמיאס ורבין על העלאת הנושא החשוב, וכמובן על הנאום המרגש שלך. הרצח בנתניה בתחילת השבוע, המזעזע בו לדעתי, האסון הוא, שלפני חמש שנים זה קרה באותה משפחה. אחיות שנרצחו באותה דרך. קצת מבחינת מספרים, אפילו שאיילת נגעה גם בשמות. בעשר השנים האחרונות נרצחו 196 נשים. בשנת 2014 כל יום – כל יום – נפתחים 72 תיקים בגין אלימות במשפחה. הרשויות טיפלו בקרוב ל-7,000 נשים שהעזו להתלונן. אבל אם מסתכלים על תיקי האלימות, אנחנו מגיעים לקרוב ל-20,000 תיקי אלימות, ואני לא מדברת על אותן מאות-אלפים שבכלל לא מעזות להתלונן. לפני כחודש ערכתי סיור במקלט לנשים מוכות בחיפה. גיליתי שם נשים נפלאות, נשים מיוחדות, נשים שעברו התעללות וטראומה קשה, ולמרות הכול לא מוותרות, ולמרות הכול רוצות להשתחרר מהמעגל שאליו נקלעו. אבל מי שהכי שבו את עיני אלו הילדים; הילדים שבניגוד לרצונם ובניגוד לדעתם, נכפה עליהם המצב הזה. נכפה עליהם לגור בבית עם עוד הרבה נשים וילדים אחרים, שכולם סובלים מאותה תופעה. יצאתי מהמקלט בתחושות מאוד קשות, אבל בעיקר בהרגשה שמשהו לא עובד במערכת, ואנחנו נכשלים כל שנה ושנה. אני יודעת שהייתה ועדה בין-משרדית, ואני יודעת שהמשרד לביטחון פנים מנסה - - - עליזה לביא (יש עתיד): יש, לא הייתה. זו יוזמה שלנו. מירב בן ארי (כולנו): כן כן, שמעתי שהתחילה בכנסת הקודמת ושהיא עדיין – כן, זה הזמן גם לכנס אותה. אבל אני חושבת – הדבר המרכזי בעיני בכל הסיפור הזה, ובכל הקושי הרב, זה שהכנסת תיתן פתרון לילדים. כי הילדים האלה לא התכוונו להיות שם, והנה, הם נקלעו לסיטואציה קשה. אני רוצה גם לפנות מהמקום הזה לכל הנשים שחוששות להתלונן וחוששות לעזוב וללכת למקלט. הייתי שם, ראיתי את המקלט. מדינת ישראל באמת מנסה לתת לכן פתרון – תיקחו אותו, תאזרו אומץ ותעזבו את הבית, והמדינה תנסה להקל עליכן. אני מסיימת, אל תדאגי, אני רואה את זה. אסור לנו לשכוח שבכל מקרה כזה של רצח אישה בידי בן-זוגה נותרים ילדים יתומים ופגועים, שלא בקלות יהיה אפשר לשקם את הריסות חייהם. והדבר האחרון שראיתי, ואתו אני אסיים, שהוא הכי מזעזע בעיני: כשהגעתי למקלט ראיתי בחורה צעירה, בת 20, וביקשתי ממנה שתספר לי את הסיפור. אז היא אמרה לי: מירב, אני רק אגיד לך שהייתי פה עם אימא שלי, באותו מקלט, לפני 20 שנה. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה. חברת הכנסת תמר זנדברג, ואחריה – חברת הכנסת עליזה לביא. תמר זנדברג (מרצ): תודה, גברתי היושבת-ראש. אני רוצה קודם כול לציין את חבר הכנסת אחמד טיבי, שידבר כאן עוד רגע, בתור הגבר היחיד שהצטרף להצעה הזאת לסדר-היום, ותודה לך, באמת, בשם הרוב הגברי בבית הזה. הצלת את הכבוד – שלא רק נשים הגישו הצעה לסדר-היום בנושא רצח נשים על-ידי בני-זוגן. ואומנם זה רצח נשים, ואנחנו בתקופה שיש, לצערנו, הרבה רציחות מסביב, ושמתי לב שבזמן האחרון יש כמה אירועים פליליים בכמה מקומות שפתאום זכו לתשומת לב. למה? כי היה חשד שאולי זה אירוע לאומני. כלומר, היה חשד לדקירה ברמלה, אז פתאום זה הגיע לכותרות, ולפני זה יכול להיות שהיו עוברים לסדר-היום. אז אותו דבר עם רציחות של נשים; העובדה שהן נשים, אלה שנרצחו, לא הופכת את הרצח לפחות רצח, את החיים שנלקחו לפחות חיים שנלקחו, את המרקם המשפחתי לפחות מרקם משפחתי שנהרס. הנושא הזה, כפי שציינו שתי חברות הכנסת שלפני, מלווה אותנו לא מהיום, והאמת שכבר נמאס לנו לעלות לכאן ולהגיד ולדבר על המודעות שצריך, ועל הפיקוח שצריך להוסיף, ועל השיח שצריך לשנות, להיפטר מאמירות כמו "רצח על רקע רומנטי" או "מוות בגלל אהבה", שזה הכול דוגמאות מהשנים האחרונות, זה לא איזה שיח מיושן מלפני שנים. והאמת היא שהכנסת הזאת בעצמה, רק בשנה האחרונה, דחתה כאן לפחות שתי הצעות חוק – האחת להרחבת המקלטים לנשים מוכות והשנייה לפטור מארנונה למקלטים לנשים מוכות. אני חושבת שהגיע הזמן שעם כל הזעזוע ועם כל הגינוי שתמיד תובעים מאתנו – ואנחנו הראשונות להתייצב לגנות – הגיע הזמן לעבור למעשים, ומעשים כוללים גם כסף, ומעשים כוללים גם התייחסות רצינית, ולא צקצוק לשון והמשך הלאה, ומעשים כוללים גם להסתכל – אני רוצה לציין כאן עוד הקשר אקטואלי: אנחנו נמצאים בימים, כאמור, של אלימות, במציאות שסביבנו, ברחובות הערים, כחלק מקונפליקט וסכסוך פוליטי ולאומני. אחד הדברים שנעשו כחלק מהניסיונות להתמודד עם המצב הזה – במקום ללכת ולפתור את הסכסוך הפוליטי, מנסים כל מיני צעדים, ואחד הצעדים הוא הקלה במתן רישיונות נשק לאזרחים, דבר שכמעט בהכרח מרחיב את הימצאותו של נשק במרחב הביתי והאזרחי, דבר שניסיון העבר הוכיח והראה שמרחיב את החיים שנלקחים, במיוחד באלימות הביתית, במיוחד באלימות בתוך המשפחה, שמופנית כלפי נשים, שמופנית כלפי ילדים. בסופו של דבר, רצח הוא רצח וחיים הם חיים, ואם אנחנו נחסוך חיים במקום אחד אבל עשרת מונים נאבד אותם במקום אחר, זה לא יביא גאולה לעולם. אז אני חושבת שגם את הדברים האלה צריך להביא בחשבון. נשים משלמות את המחיר, והן משלמות במקרה הזה מחיר כפול; הנשק הזה הורג. וזה, כמובן, נוסף על הגברת המודעות, החינוך וכל הטיפול באלימות בתוך המשפחה, שזה נכון כל השנה. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. סליחה, עליזה לביא. עליזה לביא (יש עתיד): גברתי היושבת-ראש, תודה, חברותי וחברי חברי הכנסת, אני שמחה לקחת חלק, שוב, בדיון החשוב הזה. האמת, זו שמחה מעורבת בבושה ובהתבוננות פנימית עמוקה, של דריכה במקום. עוד אישה נרצחה במדינת ישראל, ואנחנו עוברים לסדר-היום, כאילו כלום לא קרה. הרצח הנורא של סלמלק טסרה מצטרף לגל רציחות של נשים. נשים נרצחות במדינת ישראל, רובן על-ידי בני-הזוג שלהן. בחלק מהמקרים השנה הזוגות לא היו ידועים לרווחה, מה שמעורר שאלות על הנגשה של ידע, של עזרה, של סיוע. זה שנשים לא פונות בבקשת עזרה לא אומר שהעזרה קיימת; זה אומר שאולי יש חסמים, שאולי הן לא מכירות, שאולי הן לא פנויות, או שאולי הידע המועבר אליהן הוא בשפות שהן לא מבינות. לא כולן במדינת ישראל יודעות עברית, צריך לפתח ולהנגיש בשפות נוספות שבהן המרחב בישראל מדבר. יש עוד דרכים, והדרכים קיימות והידע קיים. אבל במדינת ישראל אין רשות אחת שמכנסת את הידע, ואנחנו דורכים במקום. מה שכן הקמנו זה את התת-ועדה הבין-משרדית המשותפת למשרד לביטחון פנים ולמשרד הרווחה, שעומד בראשה המשנה למנכ"ל המשרד לביטחון פנים. והידע מצטבר, אבל המסקנות עדיין לא ניתנו, למרות הזמן שחולף. הוועדה הזו אמורה בעצם להוות את התשתית. אני מקווה מאוד, ואני קוראת מכאן גם לראש הממשלה – להקים במדינת ישראל רשות אחת למיגור האלימות, כולל תקנים וכולל תקציב. אסור לנו להמשיך לדרוך במקום. לדרוך במקום, המשמעות היא שעוד נשים תירצחנה במדינת ישראל. יש לנו היכולת, יש לנו הידע, יש לנו הניסיון - - היו"ר נורית קורן: נא לסיים. עליזה לביא (יש עתיד): - - יש לנו מיטב החוקרים ואנשי המקצוע. אבל אין סינרגיה ואין הבנה ואין שיתוף פעולה בין המשרדים השונים. אני מקווה מאוד, גברתי, שהמסקנות תינתנה במהרה וראש הממשלה יבין שצריך להקים רשות אחת לטיפול באלימות נגד גברים ונגד נשים – כולם – ונגד ילדים. תודה, גברתי. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת אחמד טיבי, בבקשה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, אין זו הפעם הראשונה שאנחנו – שאני מעלה את הנושא הכאוב הזה של רצח נשים. אני מודה על ההערה של חברתי חברת הכנסת תמי זנדברג. אני רואה דבר טבעי בזה שאצטרף לנושא הזה. כבר בעבר אמרתי והלנתי על השימוש במושג, למשל, "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה". אנחנו עשינו קמפיין כדי לבטל את השימוש במושגים חיוביים, בתיאורים חיוביים, כדי לתאר רצח נשים. אצל הערבים דוברי המשטרה היו אומרים "רצח על רקע חילול כבוד המשפחה", ואצל יהודים היו אומרים "רצח על רקע רומנטי". בשני המקרים מדובר בתיאור חיובי. רומנטיקה וכבוד אלה מילים חיוביות, אבל ההקשר הוא שלילי. אני שמח שבזמנו המפכ"ל נענה – המפכ"ל דנינו אז נענה – לדרישה הזאת, שהייתה דרישה ציבורית רחבה, והם הפסיקו להשתמש בביטוי הזה בהודעות שלהם. כאשר נשים מתלוננות, השאלה היא אם יש היענות לתלונה שלהן או יש הזנחה, או יש יחס סלחני לתלונות ולכן לא ננקטים אמצעים כדי לתת ביטחון והגנה לאישה המתלוננת. בספרה "הבנאליות של הרוע", חנה ארנדט מדברת על שלושה צירים של הרצח: הראשון זה הקורבן; השני זה הרוצח; השלישי זה הסביבה השותקת. הסביבה השותקת לא ממש שותקת, אבל היא לא אקטיבית; זו המערכת הפוליטית, המשפטית, המשטרה במקרה זה. ולכן, למרות המודעות כביכול של המערכת, הנושא שעולה בכנסת כמה פעמים, עדיין הרצח הזה הוא רצח נורא. אגב, רצח נשים הוא לא תלוי תרבות. אין תרבות אחת שרוצחת נשים ושנייה שמגינה על נשים. אמרתי, אצל יהודים זה על רקע רומנטי, אצל הערבים הרצח הוא על מה שקרוי חילול כבוד המשפחה. מדובר במעשים פרימיטיביים, חייתיים. רצח הוא רצח הוא רצח. ולכן, אני חושב שיש להקים מנגנון בין-משרדי, כי זה מאבק משולב, לטפל, למנוע את התופעה הזו במידת האפשר. אלימות היא חלק מאווירה. כאשר יש נשק זמין בבית, הסיכוי להשתמש באלימות עם נשק זמין הוא גדול יותר. וכאשר יש, למשל, קריאה של "תלכו תקנו נשק", ולאחרונה זו קריאה נפוצה, אז הנשק, משתמשים בו לכל מיני צרכים, ויש קורבן. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): הנושא השני הוא אלימות נגד נשים על-פי תווי פנים. למשל, נשים עם חיג'אב, הסיכוי שהן יעברו התנכלות, גם על רקע היותן נשים או על רקע היותן נשים עם חיג'אב, הוא גדול יותר. אני זוכר, לאחרונה קראתי על עורכת-דין, משפטנית, תואר שני, שעובדת בפרקליטות, שירדה מהרכב. מכיוון שהיא עם חיג'אב מישהו הצביע עליה, ואז המשטרה הגיעה. ונכון מה שהיא אמרה: אם היה לה סכין לקילוף תפוחים בתיק אולי היו יורים בה. היא השתתקה. היא אמרה: הרגשתי מה שהרגישה אסראא במקום אחר. ולכן, גברתי היושבת-ראש, מדובר בנושא כאוב שמחייב התגייסות כלל-מערכתית כדי לנסות להדביר את התופעה הזו. לא מספיק שאנחנו נמשיך לדבר והמערכת לא עושה. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: בבקשה. השר, בבקשה תשובה. השר יריב לוין בשם השר לביטחון פנים. שר התיירות יריב לוין: גברתי היושבת-ראש, תודה רבה, חברות וחברי הכנסת, אני מביא להלן את התשובה של השר לביטחון הפנים בסוגיה הכואבת והחשובה הזו. ראשית, אין ספק בכלל, כל מקרה רצח הוא קשה, הוא כואב, הוא מיותר. חשוב לציין שלמרות הנתונים הקשים, ולמרות העובדה שכל מקרה לגופו הוא מספיק גרוע לבדו, וזו בוודאי לא נחמה, אני חושב שבכל זאת ראוי לומר שאין השנה עלייה, לשמחתנו, במקרי רצח נשים בידי בני-זוגן, ואני מקווה שאולי זה מבשר תחילת היפוך המגמה ותהליך של ירידה של האירועים הקשים האלה. חשוב לציין שברוב המקרים שבהם התרחשו אירועי רצח כאלה לא היה מידע מוקדם הכולל תלונות קודמות בין בני-הזוג במשטרה או ברשויות הרווחה. כך השנה, מתוך שמונה מקרים כאלה שהיו עד כה, בשישה מקרים לא הייתה תלונה קודמת בין בני-הזוג. בני-הזוג לא היו מוכרים לרשויות הרווחה בשל אירועי אלימות קודמים. על-פי נוהלי המשטרה בנוגע לטיפול בעבירות בין בני-זוג, דיווח על אירוע אלימות מתקבל מכל גורם, כולל מגורם טיפולי. החוקרים מקבלים הכשרה ייחודית בתחום האלימות במשפחה, והם מונחים לברר עם כל מתלוננת בעבירת אלימות במשפחה אם היא מסכימה שידווחו על האירוע גם לרשויות הרווחה ולגורמי הטיפול. בהתקיים נסיבות מיוחדות, כגון מקרים שבהם יש חשש לשלומה של האישה ולשלומם של הילדים, מועבר הדיווח לרשויות הרווחה גם ללא הסכמה. קיימת חובת יידוע של הקורבן באפשרויות של גורמי הסיוע העומדים לרשותה והזכאות להוצאת צווי הגנה, צווי הרחקה וצווים למניעת הטרדה מאיימת. בעת גביית התלונה נערכת הערכת מסוכנות בהסתמך על הממצאים העולים מכלל חומרי החקירה, לרבות בדיקת נגישות החשוד לנשק. נוסף על כך, חלה חובה ליידע את הקורבן בדברי תנאי השחרור של החשוד. הטיפול מבוקר באופן קבוע על-ידי גורמי משטרה מקצועיים בשטח ובמטה. חוקרי אלימות במשפחה ונציגי המטה הארצי עומדים בקשר שוטף עם ארגונים ממשלתיים ועמותות שונות הפועלים בנושא. נציגי המשטרה שותפים בוועדה בין-משרדית בראשות משרד הרווחה שתפקידה לבחון מקרי רצח בין בני-זוג. עליזה לביא (יש עתיד): זו ועדת ביניים. הובטח לנו שזו תהיה ועדת ביניים ושזה יבשיל לידי מעשה. הוועדה לא מוסרת נתונים. הזמן חולף ושום דבר לא קורה. שר התיירות יריב לוין: בסדר. הוועדה עובדת. בשנים האחרונות מפעיל המשרד לביטחון פנים, ביחד עם משרד הרווחה, מודל שנקרא "עו"ס משטרה" ב-16 תחנות משטרה המופקדות על 19 רשויות מקומיות. במסגרת המודל מגיע עובד סוציאלי באופן קבוע לתחנת המשטרה במטרה לאתר ולתת שירותי סיוע מיידיים לנפגעי עבירות אלימות בין בני-זוג. הנתונים מצביעים על הצלחת הפרויקט ועל עלייה במספר המשפחות שמגיעות לקבל סיוע וטיפול במרכזי הטיפול בקהילה. לאור זאת מתקיימת בימים אלה עבודת מטה בשיתוף פעולה של המשטרה, משרד הרווחה ו"עיר ללא אלימות" במגמה להרחיב באופן משמעותי את מספר התחנות שבהן יפעל מודל זה. לסיכום, המשרד לביטחון הפנים ממשיך וימשיך לעשות ככל שביכולתו, יחד עם כל הגופים השייכים לו, כדי להיאבק בתופעה הקשה של רצח נשים על-ידי בני זוגן. אנחנו כמובן מקווים שהמאבק הזה יישא פרי. מיותר לציין שכל הצעה וכל יוזמה של כל גורם, ובוודאי כל יוזמה וכל הצעה טובה שתגענה מן הכנסת, יקודמו גם בברכה וגם הלכה למעשה. עליזה לביא (יש עתיד): הבעיה היא שעוד תקציב נצביע ועוד תקציב נצביע ושום דבר לא קורה. היו"ר נורית קורן: מה אדוני השר מציע? שר התיירות יריב לוין: מה שמבקשים המציעים – אין שום בעיה. היו"ר נורית קורן: הבעת דעה – עאידה תומא סלימאן. עומדת לרשותך דקה, בבקשה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני רוצה להתחיל בזה שקודם כול, אם היינו מבינים ואם המדינה ואם הממשלה היו מבינות שביטחון נשים הוא חלק אינטגרלי של הביטחון באופן כללי, אולי היו מקצים משאבים ומאמצים יותר גדולים כדי להפסיק את התופעה הזאת. אם היו נרצחים במדינה הזאת על רקע, מה שתקראו לזה, לאומי, פעולות איבה, במספרים כמו שנשים נרצחות, היינו קמים על הרגליים והממשלה כן הייתה נוקטת צעדים. התקיימו כבר כמה ועדות בין-משרדיות במדינה, וכולן המליצו על שיתוף פעולה יותר טוב. אחת ההמלצות המאוד-ברורות הייתה הקמת רשות למאבק באלימות נגד נשים, כדי שבאמת יהיה איגום של כל המשאבים, של כל המאמצים, וזרימת מידע וידע בין כל הגורמים שמטפלים בנושא. אני חושבת שהגיע הזמן לקבל החלטה אמיצה. אנחנו מחכים. קיימתי ב-12 בחודש דיון חירום בנושא עצמו. אנחנו מחכים לתוצאות ועדת המשנה הבין-משרדית, אבל אני חושבת שמי שרוצה לטפל בנושא הזה, צריך להירתם למאמץ של הקמת הרשות. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת מסעוד גנאים, הבעת דעה נוספת. מסעוד גנאים (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, זאת לא הפעם הראשונה שאנחנו מעלים ומדברים על הנושא הזה, אם בוועדת הפנים, בוועדה למעמד האישה וגם במליאה של הכנסת, משום שזאת תופעה מאוד מסוכנת, חמורה ומבישה. רצח הנשים המתמשך, כמו דימום קטלני, הוא בושה לכולנו, אם ערבים ואם יהודים. כל פעם אנחנו עולים כדי להוקיע ולגנות תופעה מבישה זו. לפי דעתי, דרושים הרתעה וחינוך והעלאת המודעות לחומרה של רצח נשים. הרתעה אחת – דרך הענישה, וגם הגנה על הנשים המאוימות, אבל ההרתעה היותר חשובה, לפי דעתי, היא זו הפנימית, שבאה מבפנים, הערכית והחינוכית, כי עדיין יש קלות ברצח נשים מפני שהן נשים. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. אנחנו נצביע עכשיו. המציעים, מה אתם מבקשים? עליזה לביא (יש עתיד): ועדה משותפת של הוועדה למעמד האישה וועדת הפנים. היו"ר נורית קורן: תנו לי לשמוע. אחד-אחד, בבקשה. מירב בן ארי (כולנו): ועדת הכנסת תעביר את זה לוועדה בין-משרדית של מעמד האישה וביטחון פנים ביחד. עליזה לביא (יש עתיד): לא בין-משרדית. יש לנו עכשיו יכולת להצביע על ועדה משותפת של הוועדה למעמד האישה ושל ועדת הפנים. היו"ר נורית קורן: חברות הכנסת, אם אנחנו רוצים ועדה משותפת, צריך להעביר את זה לוועדת הכנסת והיא שתחליט, או שתחליטו על הוועדה למעמד האישה. תמר זנדברג (מרצ): לוועדה למעמד האישה. אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): אי-אפשר לפי התקנון להצביע על ועדה משותפת. היו"ר נורית קורן: חברים, אני אסביר, רק רגע, סבלנות. אם רוצים ועדה משותפת, מעוניינים בוועדה משותפת, אנחנו צריכים להצביע על העברה לוועדת הכנסת והיא תקבע את זה, בסדר? עם המלצה – אנחנו נעביר עם המלצה שאנחנו רוצים ועדה משותפת. אז אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכנסת. תמר זנדברג (מרצ): אני חושבת – מעמד האישה, עם המלצה שזה יהיה דיון משותף. יושבת-ראש הוועדה יושבת כאן. היא תפנה ליושב-ראש ועדת הפנים. היו"ר נורית קורן: אנחנו נצביע על העברה לוועדת הכנסת. תמר זנדברג (מרצ): לפרוטוקול, אנחנו היינו רוצים לקיים דיון בוועדה משותפת. זה רשום בפרוטוקול. כרגע נצביע על העברה לוועדה למעמד האישה. יושבת כאן יושבת-ראש הוועדה. היא תפנה ליושב-ראש ועדת הפנים ותציע לו לשתף. אם ירצה – יתקיים; אם לא – זה יהיה אצלה. היו"ר נורית קורן: אני מבינה, יושבת-ראש הוועדה למעמד האישה, שאת קבעת כבר דיון בנושא. עליזה לביא (יש עתיד): זה כבר היה. היה דיון על זה. היו"ר נורית קורן: חברות הכנסת, בבקשה, ביקשתי לשמוע מיושבת-ראש הוועדה. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני קבעתי דיון ל-12 בחודש; רציתי לקבוע. כשראיתי שזה על סדר-היום חיכיתי. כיבדתי את הרצון להביא את זה. אני אקבע מייד. היו"ר נורית קורן: בסדר. אז אנחנו מצביעים על העברה לוועדה למעמד האישה, והיא תעשה ועדה משותפת. בבקשה. הצבעה מס' 13 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 15 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי נתקבלה. היו"ר נורית קורן: תוצאות ההצבעה: בעד – 15, אין מתנגדים ואין נמנעים. אני מבקשת להוסיף את חברת הכנסת זהבה גלאון. הנושא יעבור לוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.