קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום מדיניות הפעלת כוח על-ידי אזרחים באירועי הטרור היו"ר נורית קורן: אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום. מדיניות הפעלת כוח על-ידי אזרחים באירועי הטרור – הצעות לסדר-היום מס' 1299, 1341, 1346, 1385 ו-1387. חבר הכנסת איל בן ראובן, בבקשה. ישיב השר יריב לוין בשם השר לביטחון פנים. אני רק מבקשת מחברי הכנסת לעמוד בזמנים, בבקשה. קודם נתתי קצת יתר על המידה, כי באמת היה נושא כאוב. איל בן ראובן (המחנה הציוני): גברתי היושבת-ראש, חברי חברות וחברי הכנסת, ההצעה שלי לסדר-היום עוסקת בשיפור משמעותי של היכולת האזרחית להתמודד עם גל הטרור הנוכחי, ואני ער לכך שמדובר באקמול לבעיה אסטרטגית עמוקה שאיננה מקבלת פתרון, אבל כרגע גם אקמול חשוב. הנחות היסוד שלי הן אלו: ההנחה הראשונה היא שגל הטרור יימשך – יש לנו בשעתיים האחרונות שני פיגועים – ואולי אף יגבר. כרגע הוא מתפשט בשטח בתצורות שונות, והסכינאי והמפגע הבודד, הבקת"בים, האבנים, ימשיכו כנראה לככב בזירה הזאת. ההנחה השנייה – שכוחות הביטחון עושים כמיטב יכולתם, ואני סומך עליהם מאוד בביצוע תפקידם, ועדיין האזרחים ימצאו עצמם בנקודות כאלו ואחרות נדרשים לתגובה. ההנחה השלישית – שתחושת הביטחון של האזרחים בירידה תלולה, תחושת פחד, חוסר אונים וכעס קיימת בציבור. ואומר בסוגריים שיש גורמים שבמקום להרגיע ככל האפשר מתלהמים ומייצרים את תחושות הכעס והנקם, וזו פגיעה במשימת ההרגעה והחזרה לימים טובים יותר. ההנחה הרביעית שלי היא שבעקבות קריאות מיותרות מתקיימת תופעה רחבה של רכישת כלי נשק, וחבל. והנחה אחרונה – שהאזרחים מבולבלים באשר למה עושים כאשר אתה נמצא באירוע. אומר גם שיש כאלו שבחוסר אחריות נתנו ונותנים עצות לא נכונות ולא מקצועיות כיצד לפעול בעת הצורך. ראינו בשבועות האחרונים תקלות של זיהוי, של התלהמות, של פגיעה בחפים מפשע, לצד – וחשוב לציין – פעולות מאוד נכונות של אזרחים לטיפול באירועי טרור. הצעתי, לרסן ומהר את מכירת כלי הנשק לאזרחים, תוך מימוש בקרה והנחיות מגבילות בנושא. רבותי, אני מזהיר מתופעת הגולם שקם על יוצרו בנושא. לכל בעלי הנשק – אני מציע שבאחריות המשרד לביטחון פנים, או המשטרה, תקוים השתלמות חובה קצרה, בת שעתיים, על-ידי מומחים מוכשרים שבאים ומלמדים תפעול נכון של נשק, הוראות פתיחה באש בהירות וברורות, שמאפשרות ירי על הטרוריסט התוקף, אבל מגדירות מתי יורים לרגליים, מתי יורים כדי להרוג ומתי לא יורים, יש גם כאלה מקרים, וגם הנחיות וטיפים לזיהוי מחבלים, ויש טיפים כאלה. וההנחיה אולי החשובה ביותר בעיני: שנושא נשק, לאחר שנוטרל הטרוריסט, אחריותו לסיים את האירוע ולמנוע עד להגעת כוחות הביטחון התנהגויות והתפרצויות אלימות לא ראויות. ביום שישי האחרון, כדי לבדוק את עצמי, יצאתי עם נושאי הנשק ביישוב שלי, יודפת, המושב שבו אני חי, להשתלמות קצרה כזאת. הזמנו בחור, מדריך בכיר מהמשרד לביטחון פנים, קיבלנו הדרכה בדיוק בחומרים ובנושאים שהצגתי. אני בטוח שכל אחד מאתנו יפעל בעת אירוע נכון יותר לסיימו, וגם להרגעת הציבור בסביבתו. אני מציע להיכנס לתוכנית מהירה ומחייבת של הכשרת כל נושאי הנשק הקיימים. אני מאמין שמצד אחד הדבר ישפר את התגובה באירוע טרור, ומצד שני יוריד את סף ההתלהמות הבלתי-נסבל. אני מקווה שיהיה בזה גם ממד מסוים של הרתעה, ואני מבקש להעביר את הדיון לוועדת הפנים, לטיפול דחוף ביותר, אלא אם כן כבוד השר יעביר לשר ארדן את הנושא, והמשטרה או המשרד ייקחו את זה לידיהם לטיפול מהיר בנושא. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה. חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת אורן אסף חזן. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): גברתי היושבת-ראש, חברי כנסת נכבדים, בשבועות האחרונים, לצערנו, אנו נמצאים במצב שהייתי מגדירה אותו מסוכן; מסוכן לטווח הקצר ומסוכן לטווח הארוך. הסכנה המיידית שאנו חשים בתקופה האחרונה – נכון, תחושת אובדן ביטחון, ואני מדברת פה על כלל החברה הישראלית. אולי לא מעלים כל כך הרבה את תחושת הביטחון, גם כן, של האוכלוסייה הערבית, ואני רואה לנכון להביא גם את התחושות האלה, שאני מקבלת עליהן פניות ואני שומעת מאנשים, ואני מרגישה אותן בשטח, ואני בעצמי, כל פעם שאני נכנסת לירושלים, אני רוצה להגיד לכם שאני אפילו מפחדת לנהוג, כי חס וחלילה, אם אולי אסטה קצת מהדרך, יכולים לחשוד בי שאני אולי מבצעת איזה פיגוע. אבל למה אני אומרת שזה מסוכן לטווח הקצר? לטווח הקצר זה מסוכן כי יש הרגשת חוסר ביטחון, אבל לא רק רגשות, אלא באמת, יש מקרים, ואנחנו עוקבים אחרי המקרים, מקרים שבהם אנשים לוקחים את החוק לידיים, ומכבסת המילים לא כל כך תעזור כאשר אומרים "טעויות בזיהוי", וכאשר אומרים "הקהל איבד את השליטה ותקף", ובעצם ביצע לינץ' לפני שבועיים בבאר-שבע. זאת סכנה מיידית שאנו מרגישים. הורים מתקשרים אלי ואומרים שחששו לשלוח את הסטודנטים בתחילת השנה לאוניברסיטאות, כי פחדו שאולי הם יחוו על בשרם חלק ממה שהרבה מהאוכלוסייה הערבית ומהערבים חווים על בשרם בימים האחרונים, כי מדברים בשפה הערבית או מתנהגים באופן מסוים. זה שהופכים כל ערבי לסוג של חשוד עד שיוכיח משהו אחר, זה בלתי נסבל. אני חושבת שאי-אפשר לעבור בשקט על מצב שיש בו עצות להסתובב עם נשק – כל מי שיש לו נשק שיסתובב עם הנשק הזה; זה מתן לגיטימציה לכל מיני פעולות שבעצם פוגעות בחיי אדם ובכבודם של בני-אדם. אורן אסף חזן (הליכוד): אולי לא היה צורך בדבר הזה. עאידה, למה להיות תמימים – עאידה, למה להיות תמימים? מה, את לא מבינה - - -. שאלה אמיתית - - - עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני חושבת שהגיע הזמן גם לדבר - - - אורן אסף חזן (הליכוד): שאלה, שאלה אמיתית. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת אורן חזן, כשהיא תסיים תוכל לשאול. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): אני מדברת על מצב שבו, לצערי, לפני יומיים הבית הזה קיים אזכרה לראש ממשלה במדינת ישראל שנרצח. באותו אירוע לא נורתה ירייה אחת נגד הרוצח, הרוצח שרצח ראש ממשלה. היום יורים לפני שאפילו יודעים מה קרה. יורים, ולא יורדים לרגליים, אלא יורים ומחסלים, וזה מה שקורה – אלה הוצאות להורג. הפחד האמיתי שלי, שאחרי שהכול יירגע, ואני מקווה שיירגע, אנחנו נישאר עם תוצאות הלוואי של האווירה הזאת; אנחנו נישאר עם חוקים שחוקקו מתוך הפחדה. אנחנו נישאר עם גלי גזענות שאנחנו רואים שהם רק עולים וגואים אחרי כל אירוע כזה. היו"ר נורית קורן: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא ענית על השאלה – את לא רואה צורך? היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת אורן אסף חזן, בבקשה. קריאות: היום יום הולדת שלך, עזוב, בוא תישאר כאן - - - היו"ר נורית קורן: הוא לא הביא לנו עוגה היום, אז זה לא בסדר. אורן אסף חזן (הליכוד): לא אישרו להכניס למליאה. היו"ר נורית קורן: היית צריך לקנות במזנון ב-200 שקלים. קריאות: מזל טוב. אורן אסף חזן (הליכוד): שלום השרה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: מזל טוב, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): תודה, יקירתי. גברתי היושבת-ראש, כבוד השר, כבוד השרה, חברותי, חברי חברי הכנסת, בעצם כנסת נכבדה, תראו, עומדת פה עידה ומספרת - - - קריאות: אעידה. אורן אסף חזן (הליכוד): אעידה, סליחה. עומדת פה אעידה - - קריאה: תחזור לכיתה א' ללמוד ערבית. אורן אסף חזן (הליכוד): - - ומספרת שבעצם, כשאנחנו נותנים כלי נשק לאזרחים, אנחנו מגבים ומלבים את היצרים ואת האנשים שייפגעו מעצם הטרור. היא רק שוכחת דבר פשוט, אולי היה צריך להפעיל לה מנורה קטנה כזו, עם "צ'יצ'ינג" ליד הראש: יש גל טרור שמשתגע ברחובות, שהחברים שלך וההסתה שלך ושל חברייך מלבים אותו, וכתוצאה מכך - - - עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): יופי. אתם מצאתם שיטה - - - מהרשימה הפלסטינית - - - עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן, אני מבקשת, תני לו לדבר, אחר כך תעירי. אני מבקשת. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): אני מבקש, היא לא נותנת לי לדבר. בבקשה, תסתכלי. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת. אורן אסף חזן (הליכוד): 28 שניות היא גזלה לי מהזמן, אני ספרתי. אני אומר עוד הפעם, עאידה תומא סלימאן, האישה חסרת הדת, זו שאומרת "אני אתאיסטית": החברים שלך וההסתה שאת מובילה מובילים ומגבים את גל הטרור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - אורן אסף חזן (הליכוד): העלייה של החבר הפושטק שלך, הפושטק, שעלה היום להר-הבית, מגבה את גל הטרור. עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת): - - - היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת אורן חזן, אני מבקשת לדבר במונחים ממלכתיים, רגועים. אורן אסף חזן (הליכוד): בסדר, אם למישהו יש בעיה, יש ועדת אתיקה – הוא מוזמן להגיש תלונה נגדי. היו"ר נורית קורן: בסדר, אז אני מבקשת - - - אורן אסף חזן (הליכוד): גם אני מבקש מחברי כנסת - - - היו"ר נורית קורן: בוא נשמור על איפוק. אורן אסף חזן (הליכוד): התפקיד שלך לא לחנך אותי. בסדר? היו"ר נורית קורן: אני לא מחנכת אף אחד, אני רק מבקשת - - - אורן אסף חזן (הליכוד): ואת גוזלת לי מהזמן, את תכוונני את השעון. היו"ר נורית קורן: אני אתן לך את הזמן. אני רק מבקשת – אפשר לומר הכול בצורה הגונה ויפה. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מדבר בהגינות. רק לפני שעה קלה נדקרה שוב אישה בפיגוע רצחני, בצומת גוש-עציון. יש פה אנשים שיושבים, עוצמים את העיניים. סליחה, תתעוררו, חברים. תתעוררו. מדברים ביופי, בנחמדות, צועקים וזועקים על שכר חברי הכנסת, צועקים וזועקים כמה קשה יהיה להוסיף עוזר נוסף. יש דברים הרבה יותר חשובים. עכשיו, יש פה בלוף נוסף. בסך הכול היום במדינת ישראל יש 130,000, פלוס מינוס, רישיונות להחזיק כלי ירי. אני מדגיש – רישיונות להחזיק כלי ירייה. זאת לא חברה אנרכיסטית שמחלקת ומוסרת אקדחים ורובים ברחובות. זה כבר לא המערב הפרוע כמו בעזה, עזה הפרועה, או בגדה הפרועה. זה לא. אנחנו בשנת 2015, חברים. נכון, אצלכם קשה, אצל הפלסטינים קצת קשה לראות מישהו אוחז בנשק, אוחז בסכין, באקדח, ולא משתמש בו. אני מבין. אני מבין את החשש שלכם. אבל אנחנו לא כאלה. איך אמרו לי פעם – אנחנו לא רק עם רחום וחנון; אנחנו עם רחום וחְנון. אבל במציאות שבה ישמעאלים קמים ודוקרים יום-יום, שעה-שעה, צריך שתהיה אפשרות לתת מענה. צריך שתהיה אפשרות לתת מענה. עאידה, את שוברת את ההסכמה הסיעתית לא להגיב לי. אני כנראה עשיתי משהו טוב. הנה, את אפילו מחייכת – איזה כיף. היו"ר נורית קורן: אורן, אני מבקשת לסיים. הוספתי דקה. אורן אסף חזן (הליכוד): תני לי עוד דקה, ברשותך. בסדר? היו"ר נורית קורן: הוספתי דקה. אורן אסף חזן (הליכוד): לא הוספת – השעון לא עבד. תני לי דקה. היו"ר נורית קורן: לא שמתי שעון, אבל הסתכלתי. אורן אסף חזן (הליכוד): במקום לדבר אנחנו מתכתשים. תני לי להגיד את הדברים שלי. היו"ר נורית קורן: אורן, יש לך עוד 30 שניות. אורן אסף חזן (הליכוד): אני משמיע את קול העם, שעומד ומסתכל, ורואה אתכם עומדים ומסיתים, רואה את חבר הכנסת גטאס עולה היום להר-הבית כאילו אין ראש ממשלה בישראל. חביבי, לא טוב לך? אני אגיד לך את זה בפרצוף: קום, לך. (אומר דברים בשפה הערבית) אני מוכן לממן לך גם את הכרטיס. לך. רוח. ומילה אחרונה לעניין עצמו – הפתרון האמיתי והנכון, ידידי איל, זה לתת לאזרחים את האפשרות גם להגן על עצמם, בשעה שגם אתה יודע, וכולם יודעים, שכוחות הביטחון, שעובדים ימים ולילות בלי הפסקה - - היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. אורן אסף חזן (הליכוד): אני מסיים, ברשותך. - - צריכים את טיפת הנחת. ומעבר לכל זה, בסוף מדובר בתחושת הביטחון. תחושת הביטחון היא לא פחות חשובה מהביטחון עצמו. תחושת הביטחון מעורערת, ואחת מהדרכים להחזיר אותה היא לתת לאזרחים את האפשרות להגן על עצמם. היו"ר נורית קורן: תודה. אורן אסף חזן (הליכוד): ומילה אחת אחרונה - - היו"ר נורית קורן: נו, אורן, אורן, בבקשה לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): - - בלי קשר לנושא, ברשותך. היו"ר נורית קורן: אורן, בבקשה לרדת. נתתי מעל ומעבר. אורן אסף חזן (הליכוד): מילה אחרונה, ברשותך. היו"ר נורית קורן: היום יש לך יום הולדת, נתתי מעל ומעבר. בבקשה. אורן אסף חזן (הליכוד): אז אני רק רוצה לברך את יהודית בודק, כתבת רשות השידור, שהיום, באמת, אחרי שנים רבות של שירות ציבורי בשידור - - היו"ר נורית קורן: אורן, אורן, אורן. אורן אסף חזן (הליכוד): - - אני רוצה לאחל לה הצלחה, ולהגיד לה, בשם כל הכנסת, תודה רבה - - היו"ר נורית קורן: אורן, לרדת. אורן אסף חזן (הליכוד): - - ובשם הציבור, תודה רבה. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת יואב בן צור. אורן אסף חזן (הליכוד): ותודה רבה גם לך, היושבת-ראש נורית. היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת יואב בן צור, בבקשה. יואב בן צור (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, מכובדי כולם, בראשית דברי אני מבקש להעלות את זכרו ופועלו של מרן רבי אברהם ישעיהו קרליץ, בעל ה"חזון אי"ש", זכותו תגן בעדנו, שהיום יהודים רבים מציינים בכל רחבי העולם את יום פטירתו, שחל היום לפני 62 שנה. החזון אי"ש היה נר לרבים, ולאישיותו ללא ספק הייתה תרומה מכרעת בעיצוב היהדות בדור שלאחר השואה. הוא חיזק את תחושת חשיבות לימוד התורה למשך כל חיי האדם כאידיאל. כמי שהיה גדול הדור בשעת המפנה שלאחר המלחמה, רוב הישיבות שהוקמו בתקופה זו בארץ-ישראל קמו בברכתו ובעצתו, הן לגבי עצם הקמת הישיבה והן לגבי בחירת המקום ואנשי הצוות. משום כך מייחסים לו הביוגרפים החרדים את התואר: אבי הישיבות בארץ-ישראל. החזון אי"ש תרם תרומה הגותית לעיצוב מעמד הישיבות כטריטוריה תורנית וכנמל הבית של בני התורה, גם כאשר הם יוצאים לעמל יומם. לדבריו, הישיבה היא מבצר עוז להקמת תלמידים, תלמידי חכמים, העתידים להיות חכמי וחשובי הדור. זכר צדיק לברכה. חברי חברי הכנסת, ביום רביעי שעבר שמו יהודים קץ לחייו של החייל בן הישיבה שמחה חודֵדטוב. אני לא רוצה לעמוד כאן ולהפנות אצבע מאשימה. זה לא תפקידי, אני לא איש חקירות ולא שופט, אבל ברור לי שמישהו יהיה חייב לחקור את המקרה הזה. כי הדם, דמו של שמחה, זועק מן האדמה; כי איש לא יכול לומר, ידינו לא שפכו את הדם הזה, כי החלל היה כאן, לידנו ממש, בכניסה לירושלים. מישהו יצטרך לחקור מדוע זה שהלם בו בגבו בשוקר חשמלי עשה זאת; מדוע הגיע מאבטח ממשרד הבריאות וירה בו למוות שלושה כדורים. הרי הוא דיבר עברית, הוא התווכח בעברית. לחיילים שהתעמתו עמו היה לכאורה צריך להיות ברור שהוא יהודי. נכון שהיה לו גמגום קל, נכון שהוא שחום עור, אבל היה קל להבחין שהוא יהודי. לא סתם שלושת החיילים שהתעמתו אתו לא ירו בו למוות. הם הבינו שהצרחות על "מחבל", הן קרוב לוודאי פרי ההיסטריה. אלו שהגיעו בבהלה, בלי לבחון ובלי לראות, התנפלו עליו, זה בשוקר חשמלי וזה ביריות אקדח. אני לא רוצה להאשים אותם, אבל לעניות דעתי, הם טעו בשיקול הדעת. גברתי היושבת-ראש, לחקור את המקרה הזה צריך, לא רק משום שזה חוב מוסרי לשמחה, זיכרונו לברכה; אלא כדי שיופקו לקחים ומסקנות שימנעו אסון דומה, חס ושלום. לא רק את המקרה צריך לחקור, אלא גם את רצח האופי שנעשה לו, ואת היחס המשונה מצד הממסד. האימא המיוסרת יושבת ובוכה. היא לא מבינה למה הרגו את שמחה שלה. גם אני לא מבין. ובנוסף, נפלא מבינתי מדוע לא נשלח נציג מטעם המדינה לנחם אותה ולבקש את סליחתה. היא עדיין יושבת בפתח-תקווה, עד סוף שבוע זה, ועדיין לא מאוחר. חברי חברי הכנסת, שמחה, זיכרונו לברכה, לא היה רק בן עלייה, לא היה רק בן ישיבה שגילה את יהדותו, אלא היה גם חייל. בשלב מסוים גמר אומר לשרת את המדינה. הוא התגייס לנח"ל החרדי, סייפא לצד הספרא. בחופשות היה מגיע מהבסיס לישיבה. כשגמר את השירות הצבאי שלו, הוא חיפש עבודה ומצא עבודה כמאבטח במוסדות הלאומיים, והספיד אותו יושב-ראש הסוכנות היהודית אנטולי שרנסקי בקונגרס הציוני. הגאווה הגדולה שלו הייתה שזכה לעלות לארץ-ישראל ולשמור בה על יהודים – כך אמר שמחה בעצמו בסיפוק. מי היה מאמין שהוא, החייל, המאבטח, העולה, מצא את מותו בנסיבות כל כך קשות. במאמר מוסגר, היעלה על דעתכם שבחור מעורער בנפשו יסיים את השירות הצבאי ביחידה קרבית ללא דופי? המערכת הרי הייתה מגלה את הערעור הזה, אם הוא היה קיים. במילים אחרות, מדובר בעלילה שנועדה לעמעם את חומרת המעשה שנעשה כאן. אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, שמחה, זיכרונו לברכה, למד בישיבת "דבר ירושלים", שנמצאת בשכונת הר-נוף, מול ביתי. הכרתי אותו. ראיתי אותו בתפילות, ראיתי אותו בלימודים. שוחחתי עם אנשי הצוות של המוסד הנפלא הזה, והם מוכי יגון והלם – יגון על פטירתו או הריגתו בנסיבות כל כך טרגיות של אחד מבני הישיבה, בחור צנוע ומדהים, ציוני בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו; בחור שהגיע מקווקז וקשר את גורלו עם גורל העם היהודי. אני בהלם על חרושת השמועות המרושעות, כאילו היה מעורער בנפשו, כאילו היה אלים, כאילו צרח עליהם "דאעש". מעל במה זו אני פונה לאמו של שמחה, זיכרונו לברכה, בלה שתחיה, האם השכולה שיושבת כעת שבעה בפתח-תקווה. בלה, מן השמים תנוחמי. המקום ינחם אותך עם שאר אבלי ציון וירושלים. שלא תדעי עוד צער. אני מקווה שמדינת ישראל תחבק אותך כפי שמגיע לך, שתעשי עלייה ותתגוררי כאן עמנו, קרוב למקום מנוחתו של בנך היקר. לסיום, אני רוצה לומר את מה שנוהגים לומר אנשי החברה קדישא: שמחה, אנחנו מבקשים ממך מחילה אם לא נהגנו בך כראוי, במיוחד כאשר כמעט ברור שלא נהגנו בך כראוי. אנחנו מקווים שאתה באצילותך מוחל לנו. לך בשלום ותנוח בשלום ותעמוד לגורלך לקץ הימים. אמן. היו"ר נורית קורן: תודה. חברת הכנסת גילה גמליאל, השרה גמליאל, תשיב במקום השר לביטחון פנים. השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל: גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, התבקשתי להשיב בשם השר לביטחון פנים. דבר ראשון, צריך לומר פה בצורה חד-משמעית שאסור שפיגועי דקירה יהיו בשגרת היום. ואכן, היום היו עוד שני מקרים של מחבלים שניסו לפגוע באזרחים תמימים, ולצערנו, באחד מהם, דווקא בצומת גוש-עציון, שם מתקיים מרקם חיים עדין שעורכים בו קניות זה לצד זה תושבי האזור והפלסטינים, שם בחר המחבל לבצע את הדקירה ולפגוע באישה, והוא נתפס. זה אומר הכול. מה שזה אומר – את הדברים אני כרגע אומרת ממני ועדיין לא מהשר לביטחון פנים – זה שאנחנו, כאן בבית הזה בראש ובראשונה, צריכים להיות אחראיים מספיק על מנת להפסיק את התסיסה ולהוביל לרגיעה כללית ברחבי המדינה שלנו, על מנת שהפגיעה בנפש תיפסק. וזה נוגע כאן לכל חברי וחברות הבית הזה. אני חייבת לציין שגם חלק מחברי וחברות הכנסת הערבים יוצאים ומגנים את מקרי מעשי הטרור של המחבלים, ולא צריך מכאן לנסות ולייצר שיח שהוא פוגעני, דורסני, אלים. גם כך יש לנו מזה יותר מדי בציבור הרחב. בואו נפנים מזה להוביל לקו אחר, שכל מי שצופה בנו וכל מי שצופות בנו יראו לפחות שהבית הזה יכול לחיות בהרמוניה, בטח בנושאים הקריטיים האלה שאמורים להיות בקונסנזוס. השר לביטחון פנים השיב כי הוא שותף לדאגה של חברי הכנסת בכל הנוגע לנטילת החוק לידיים ופגיעה בחפים מפשע. בתוך כך, השר עוקב אחר חקירת המשטרה במקרים שנחשפנו אליהם ומקדם מהלכים מתוך שאיפה למצוא את האיזון הראוי בין הצורך בחיזוק היכולת של האזרחים להגן על עצמם, בוודאי נוכח גל הטרור הפוקד אותנו, לבין החשש מפגיעה בחפים מפשע. בהתאם להוראות החוק, החזקת כלי ירייה במדינת ישראל אינה זכות המוקנית לאזרחים, אלא היא מתאפשרת לאחר קבלת רישיון מאת הרשות המוסמכת. קבלת הרישיון מותנית בעמידה בדרישות סף ובתבחינים ברורים. המדיניות של השר לביטחון פנים היא כי כלי ירייה יוחזק רק היכן שיש צורך בו ובידי מי שכשיר לכך ועבר את ההכשרה הנדרשת. חוק כלי הירייה מסמיך את המשרד לביטחון פנים, האגף לכלי ירייה, כרשות המוסמכת למתן היתר לנשיאת כלי ירייה. מתוקף החוק, משטרת ישראל היא גורם ממליץ למשרד לביטחון פנים בבואו לקבל החלטה בדבר מתן רישיון לנשיאת נשק. אין שום מדיניות חלוקת כלי נשק, כפי שנאמר בחלק מההצעות. בהתאם להמלצת המשטרה, הקל השר לביטחון פנים במעט את התבחינים הנדרשים לכך, כדי שיותר אזרחים בעלי מיומנויות ומקצוענות בהפעלת כלי ירייה יוכלו לשמור בימים אלה ולהיות מכפיל כוח בהגנה על האזרחים. במסגרת תהליך הבדיקה נדרשת על-פי חוק בחינה של משרד הבריאות ומשטרת ישראל. משטרת ישראל נדרשת לבחינת מסוכנות המבקש לשאת נשק, במישור הפלילי ובמישור המודיעיני. בדיקת המסוכנות נעשית אל מול מבקש הרישיון לכלי ירייה, וכן נעשית בדיקה עתית מול אלה שכבר מחזיקים ברישיון לכלי ירייה. אשר להסתה כנגד אזרחים, מאז תחילת גל הטרור האחרון מזוהה עליית מדרגה בכל הנוגע להסתות, ובכלל זה ברשתות החברתיות וברשת האינטרנט. המשטרה פועלת על מנת לחקור אירועי הסתה, להגיע במקרים מסוימים למסית ולבחון את כוונותיו ואת הסכנה הנשקפת ממנו. במסגרת זו מושקע מאמץ רב לאיתור ולניטור הפרסומים המסיתים ולאיתור העומדים מאחוריהם; זאת לצד היערכות מבצעית מתאימה בשיתוף עם הגופים הרלוונטיים. בכל מקרה שנחקר בשיתוף עם הפרקליטות, נבחן המשך טיפול במסלול פלילי או מינהלי, בהתאם לנסיבות. במשטרה, בשיתוף עם שירות הביטחון הכללי, מפנים קשב רב ומשאבים לטיפול בתופעה. לאחרונה הוקצו במשטרה משאבים וכוח-אדם נוספים לטיפול בסוגיית ההסתה. זוהי תשובתו של השר לביטחון פנים. כולי תקווה שאכן, מקרים מאוד קשים שהיו, כמו הרצח של העובד האריתריאי, לא יחזרו; בטח לא מקרים אחרים, כשלקחו את החוק לידיים, כמו שנעשה בדימונה כנגד אזרחים תמימים מהמגזר הבדואי. דברים מעין אלו, אין להם מקום במדינה דמוקרטית, אין להם מקום במדינת ישראל. ועלינו, כולנו, להבין את גודל השעה שאנחנו כולנו מחויבים לה, לבוא ולהפסיק את ההתססה וההסתה הפרועה שקיימת סביב ההיבטים האלו, ולדאוג לכך שכל אזרח ואזרחית במדינת ישראל באשר הם, וכל מי שמבקר במדינת ישראל בכל דרך שהיא, תינתן לו היכולת להיות כאן ולחיות כאן בביטחון אישי. תודה רבה. היו"ר נורית קורן: תודה, השרה. בבקשה, לאיזה ועדה את ממליצה להעביר? מה שיחליטו? מירב בן ארי (כולנו): זה לא המציעים? היו"ר נורית קורן: כן, המציעים. אני גם שואלת קודם מה היא מציעה. יואב בן צור (ש"ס): ועדת הפנים. איל בן ראובן (המחנה הציוני): הפנים. השרה לשוויון אזרחי גילה גמליאל: מעוניינים בדיון בוועדת הפנים? אני לא מתנגדת. היו"ר נורית קורן: כולם מציעים להעביר לוועדת הפנים? הצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 14 בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 12 נגד – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הפנים והגנת הסביבה נתקבלה. היו"ר נורית קורן: התוצאות הן: בעד – 12, אין מתנגדים ואין נמנעים. הנושא יועבר לוועדת הפנים.