קטע מדברי הכנסת

הצעות לסדר-היום קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית היו"ר נורית קורן: אנחנו ממשיכים בהצעות לסדר-היום. קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית, מס' 1305, 1339, 1340, 1342, 1358 ו-1372. חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה. אחריה – חבר הכנסת ינון מגל. ענת ברקו (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, מי שנשאר כאן, קודם כול, אני רוצה להגיד לכם, אונסק"ו – אונסק"ו, מדובר בראשי תיבות של ארגון החינוך, המדע והתרבות של האומות המאוחדות, והארגון הזה פעל לקבל הצעה של הרשות הפלסטינית להכיר בכותל כאתר אסלאמי. הניסיון לאסלם מקומות שונים באזור, בעיקר מקומות שמקודשים ליהודים, הוא לא חדש. ראינו את מערת המכפלה, את קבר רחל – אף שהופיעו בספרות הירדנית כמקומות קדושים ליהודים, הם אוסלמו במהלך הזמן. אבל הסוגיה האמיתית פה היא ניסיון לשכתב את ההיסטוריה, לפגוע במקומות שקדושים לנצרות וליהדות, כשאנחנו רואים שאין מקל ראש בחשיבות של ירושלים לשלוש הדתות המונותיאיסטיות, ואנחנו יודעים שגם מכה היא קדושה ביותר אך היא אינה הבירה של ערב-הסעודית, וכך גם ירושלים, שהיא קדושה ליהודים. זאת אומרת שהכותל הוא בטח לא אתר שאפשר לאסלם אותו או להפוך אותו למתחם במסגד אל-אקצא. אבל יש כאן בסופו של דבר תהליך שהוא מאוד מאוד חמור במובן הזה של ההידרדרות בהחלטות של אונסק"ו, שלא מתעסקים בכלל במהות, והמהות היא שהיום בתדמור מחברים אנשים לעמודים ושוחטים אותם ומפוצצים אותם. המהות היא שיש תחרות על בניית מסגדים לגבהים אדירים, כמו בשווייץ, שם אסרו עליהם לעשות את זה, ואני אומר – גם היום כדאי לומר שהמסגדים שנמצאים בשליטה ישראלית הם המסגדים היחידים הבטוחים בכל האזור הזה. אני רוצה לומר משהו לחבר הכנסת גטאס, שבניגוד לבקשת ראש הממשלה בחר היום לעלות להר-הבית. טוב, הייתי מציעה לו בכלל ללכת לעשות ביקור בבית-לחם, לספור כמה נוצרים נשארו שם, כי לא נשארו שם הרבה, אבל עצם ההכחשה שלו את הזיקה של היהודים להר-הבית, וההתנהגות שלו, הבלתי-אחראית, היא בעצם הכחשה של הנצרות. הוא הלוא נוצרי, וההתנהלות שלו בהחלט משרתת את ראאד סלאח וחבורתו האסלאמיסטית, ובקצב הזה הוא הולך בדיוק בכיוון של בן משפחתו בשארה, הבוגד, שנמצא עכשיו בקטאר, שברח מאימת החוק – הוא יגיע לאותו מקום. זאת אומרת שאנחנו רואים - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכיוון שהוא נוצרי אסור לו להיכנס? ענת ברקו (הליכוד): זה לא יעזור – מכיוון שהוא נוצרי מותר לו להיכנס. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): נו, אז למה - - - ענת ברקו (הליכוד): לא, אבל הוא לא יכול להכחיש – הלוא יש עכשיו גם אמירה, הניסיון הפלסטיני היום הוא גם האמירה שישו פתאום נהיה פלסטיני. מה משנה הלוח הכרונולוגי? את מי זה מעניין? כל מיני בעיות מבחינת לוח זמנים, לוח כרונולוגי, ההיסטוריה המשוכתבת. ולכן, הכותל הוא אתר יהודי. לא יעזור, גם אם ינסו לאסלם כאן, על-ידי אונסק"ו, הארגון שהופך להיות באמת מגוחך, שמתעסק במקום שהוא הכי בטוח, המסגד הכי בטוח, המסגדים הכי בטוחים במזרח התיכון, כשאנחנו רואים ששאר המסגדים קורסים על יושביהם, כש"דאעש" מפוצצים אותם, או שאר אסלאמיסטים עושים את העבודה, ופה אנשים יכולים בכבוד רב להתפלל ובעצם לבצע את הפרקטיקות הדתיות שלהם. לכן אני קוראת לכולם, חברי הכנסת היהודים והערבים: תרגיעו, חבל, אפשר עכשיו – אתמול ביקרתי את החיילת דקלה מגידיש, הלוחמת שקפץ עליה - - היו"ר יואל חסון: אני מבקשת לסיים. ענת ברקו (הליכוד): זה ייקח עוד דקה. - - מחבל, תקע סכין בצווארה, חתך את העורק הראשי שלה. פרמדיק הכניס את הידיים כדי להחזיק – הנה, התגבורת הגיעה, תציל את המולדת, חבר הכנסת טיבי. היו"ר נורית קורן: ענת, אני - - - ענת ברקו (הליכוד): - - - הכניס את – אני רק רוצה לספר על החיילת הזאת. היו"ר נורית קורן: חברת הכנסת ברקו, אני מבקשת לסיים, כבר נתתי יותר זמן. ענת ברקו (הליכוד): והיא הגיעה לבית-חולים עם בעצם – כמעט מתה מאובדן דם, רק מתאוות הרצח וההסתה המטורפת, בעיקר סביב הר-הבית. תודה. היו"ר נורית קורן: תודה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה. ינון מגל (הבית היהודי): אני אחריו, כן? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): מכובדתי היושבת-ראש, מכובדתי השרה, חברי חברי הכנסת - - היו"ר נורית קורן: רגע רגע רגע, סליחה. אתם לא סיכמתם ביניכם? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - צדק - - - היו"ר נורית קורן: רק שנייה, רק שנייה. מה? ינון מגל (הבית היהודי): סיכמנו שאנחנו מתחלפים. היו"ר נורית קורן: כן. ינון מגל (הבית היהודי): כן. הוא עכשיו ואני אחריו. היו"ר נורית קורן: כן, כן. ינון מגל (הבית היהודי): למה לא? אחמד טיבי (הרשימה המשותפת): מקלב לא פה, זה בסדר, לא קרה כלום. היו"ר נורית קורן: טוב, תכף נברר. בבקשה, חבר הכנסת טלב אבו עראר. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): צדק ארגון אונסק"ו שקרא לגנות את ישראל, או יותר נכון את הפגיעה הישראלית במסגד אל-אקצא. מניעת המוסלמים והערבים מהכניסה למסגד אל-אקצא היא לא רק פגיעה אלא חילול מכוון של המקום הקדוש למוסלמים, שמתבטא בכניסת יהודים למתחם מסגד אל-אקצא. גם נתניהו, שמצהיר שהגיע - - - ענת ברקו (הליכוד): מה, אסור ליהודים - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - - הגיעו להבנות עם ירדן, או עם קרי, שהסטטוס-קוו יישמר – אני לא מבין מה ההגדרה של סטטוס-קוו – להמשיך למנוע מחברי הכנסת הערבים או ממוסלמים להיכנס למסגד אל-אקצא, וכן להמשיך במדיניות הכניסה ליהודים למתחם מסגד אל-אקצא? אולי, מכובדתי היושבת-ראש, נחזור קצת להיסטוריה: בשנת 1929 פרצו מהומות ב"חיט אל בוראק" – איפה שטוענים היום שהוא הכותל המערבי נקרא "חיט אל בוראק" במקור. ינון מגל (הבית היהודי): רצחו יותר מ-100 יהודים בגלל זה. רצחתם יותר מ-100 יהודים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בעקבות – אם תקשיב להיסטוריה קצת – אחזיר אותך רק להיסטוריה. ינון מגל (הבית היהודי): תספר לנו למה רצחו איזה 170 יהודים. למה רצחו? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אם תרשה לי, בבקשה, תבין בדיוק על מה מדובר. אי-אפשר לסלף עובדות, אי-אפשר לזייף עובדות היסטוריות שכל העולם עד להן ומעורב בהן. ינון מגל (הבית היהודי): לא רצחו יהודים? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בעקבות המהומות שהיו - - ענת ברקו (הליכוד): נו. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - הקים המנדט הבריטי ועדת חקירה, בשם ועדת שו; הוא היה בעצם היושב-ראש של הוועדה, ועדה שזכתה לאישור של האו"ם בזמנו. הוועדה הבין-לאומית הגיעה לירושלים בשנת 1930, ישבה חודש, קיימה 23 ישיבות, שמעה 52 עדים: 30 ערבים, 22 יהודים. בשנת 1930, באותה שנה, הוגש לאו"ם דוח ועדת החקירה, שקבע חד-משמעית: אין ליהודים שום זכות ב"חיט אל-בוראק" שם. ינון מגל (הבית היהודי): אה, הוועדה קבעה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): כן, זה נקבע. זה כל העולם, לא המצאתי את זה. ענת ברקו (הליכוד): יותר טוב שלא נענה לך. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לא המצאתי את זה, זה מה שכתוב בהיסטוריה. גם אצל - - - ינון מגל (הבית היהודי): נו, ומה בסוף? מי שולט היום - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בסוף "חיט אל-בוראק" גם - - - ענת ברקו (הליכוד): בזכות זה - - - ינון מגל (הבית היהודי): נו, ומי היום בכותל? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): גם "חיט אל-בוראק" – גברתי, את יכולה - - - היו"ר נורית קורן: כן, חברים, נותרו לו כמה שניות, אתן לו עוד 30 שניות, אל תפריעו לו, כדי שהוא יסיים על ההיסטוריה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): למה 30 שניות? זה לא מספיק, הם הפריעו לי דקה. היו"ר נורית קורן: לא, לא ממש. אני מבקשת לסיים, אני נותנת לך 30 שניות. בבקשה. ינון מגל (הבית היהודי): מה השורה התחתונה? מה השורה התחתונה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): בסדר. לסיום דברי, אומר שמסגד אל-אקצא בכללותו, שהוא 144 דונמים - - - ינון מגל (הבית היהודי): אה, כבר אין חרם א-שריף? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לפי כל - - - ינון מגל (הבית היהודי): אה, זה כל המסגד? עכשיו זה כל המסגד? אולי זה עם - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - - 144 דונמים - - היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת מגל, אולי שיסיים – יש לו עוד 30 שניות, אני לא רוצה לתת לו תוספת זמן. בבקשה. ינון מגל (הבית היהודי): זה לא מכה? טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - שהוא מקום קדוש למוסלמים, "חיט אל-בוראק" – חלק בלתי נפרד מהמסגד. ינון מגל (הבית היהודי): כמה שקרים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): ולכן, אם באמת כולנו צריכים לגלות מנהיגות ואחריות, וכולנו מבקשים וצמאים אפילו לרגיעה - - ינון מגל (הבית היהודי): בוא נתחיל בלהגיד את האמת. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - לפתוח את כל השערים למוסלמים - - ענת ברקו (הליכוד): זאת התנועה האסלאמית, מה לעשות. זו התנועה האסלאמית. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - ולסגור, לסגור את השער שממנו נכנסים יהודים רק כדי ליצור פרובוקציות שם. אין ליהודים שם – אפילו להיכנס לא. אגיד לכם למה. כי מזה נבע – מכאן, מעל הבימה הזאת, הזהרנו את נתניהו, את הממשלה, שזה יגרור אותנו לתסיסה - - היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. ענת ברקו (הליכוד): אתה לא מזהיר אף אחד. אתה לא מזהיר - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - להבערת האזור. היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): והנה, זו עובדה, מה שהזהרנו רובנו מתרחש היום וקורה היום. ענת ברקו (הליכוד): רק חסר שתגיד לנו - - - טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): לכן, אם ימשיך נתניהו להיכנע לדרישותיהם של הבית היהודי או של אנשי הימין בממשלתו, הוא יגרום לעוד ועוד קורבנות - - ענת ברקו (הליכוד): החברים שלך - - - היו"ר נורית קורן: אני מבקשת לסיים. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - - ענת ברקו (הליכוד): החבר שלך עלה להר-הבית. למה אתה לא אומר כלום? היו"ר נורית קורן: חבר הכנסת טלב, תודה רבה. חבר הכנסת מיכאל אורן – איננו. חבר הכנסת ינון מגל, בבקשה. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): - - - ענת ברקו (הליכוד): - - - זה טוב שהוא מחזק אותך. חברות זה דבר נפלא. תישאר, תקבל תשובה. ינון מגל (הבית היהודי): אבל מי בסוף שולט בכותל? אז בוא נעשה חושבים מה יהיה בהר-הבית. ענת ברקו (הליכוד): - - - הר-הבית בריבונות ישראלית, מה לעשות. טלב אבו עראר (הרשימה המשותפת): אני ממהר - - - ענת ברקו (הליכוד): - - - זה נכון. יאללה, משיח. היו"ר נורית קורן: בבקשה. ינון מגל (הבית היהודי): כבוד היושבת-ראש, חברי הכנסת הרבים שנמצאים פה – כל חברי הכנסת מהרשימה המשותפת עזבו. לפני איזה שלושה חודשים עלה לפה חבר הכנסת אחמד טיבי, והוא רצה לתת דוגמה איך בניגוד להיום, שאנחנו גוזלים אדמות של ערבים, ארוונה היבוסי מכר בכסף מלא לדוד המלך את הגורן שלו, והוא אמר: הנה, בניגוד לגזלנים של היום, תראו, הוא הציע את זה לדוד בחינם ודוד לא הסכים, בכסף מלא הוא קנה; הוא אמר: זה איפשהו בגליל. מה שהוא לא ידע, חבר הכנסת טיבי, שזה דבר מדהים, כן? שהוא בא לקלל, שגורן ארוונה היבוסי זה הר-הבית. הוא עלה פה על הבמה והוכיח באותות ובמופתים שהר-הבית נקנה בכסף מלא על-ידי דוד המלך. אז זה מה שנקרא קוריוז היסטורי. אבל אם אנחנו בעניין של קוריוזים, אז עלה חבר הכנסת גטאס היום להר-הבית, והוא בכלל נוצרי. עכשיו, זה די מדהים אותי איך גם הוא וגם בשארה, שבזמנו – אגב, בשארה אמר שאין עם פלסטיני, את זוכרת את זה? הוא היה בריאיון והוא אמר: אין עם פלסטיני, כולנו ערבים. גטאס – הם צריכים להוכיח לערבים, למוסלמים - - ענת ברקו (הליכוד): שהם יותר ערבים מהם. ינון מגל (הבית היהודי): - - שהם יותר מוסלמים מהם. זו הדרך שלהם להגן על עצמם. המוסלמים שוחטים אותם בכל המזרח התיכון. רק כאן יש להם זכויות שוות כמו לכולם - - - ענת ברקו (הליכוד): אבל זה - - - טימא ברגליו את הר-הבית. זה יפה. ינון מגל (הבית היהודי): כן. עכשיו, מה קרה פתאום שהנוצרי לא טימא את הר-הבית? ובאמת, רק כזו תרבות של שקר יכולה לייצר כאלה שקרים: הנכבה – הם התחילו במלחמה, עכשיו הם בוכים עליה; המחבלים – הם באים ודוקרים יהודים, בעצם ישראל רוצחת את הילדים שלהם. עושים סרט, ראיתי סרטון, איך אנחנו רוצחים את הילדים שלהם. זה לא ייאמן, זה כאילו מדע בדיוני. וגם הסיפור עם אל-אקצא, שכאילו אנחנו רוצים להרוס את אל-אקצא, כשזה בכלל מחוץ לתחום של בית-המקדש. את מי זה מעניין בכלל להרוס את אל-אקצא? שיתפללו שם. אז אני אומר – בסדר, זה המצב, תפילה שבלב אי-אפשר לעצור. אנחנו נמשיך, בעזרת השם, להתפלל בלב גם על הר-הבית, אולי נזיז טיפה את השפתיים, ובסופו של דבר, כמו שהוא אמר על הכותל, מה היה בכותל, הפרעות של 1929 – זה מצחיק שהוא מזכיר עוד את פרעות 1929. הוא מזכיר עוד את פרעות 1929, כן? שרצחו פה ושחטו את היהודים, ואי-אפשר לתאר את מה שעשו, כי תקעו בשופר בכותל. תקעו בשופר בכותל, אז בגלל זה הם רצחו את היהודים. אז עכשיו אותו הדבר קורה עם הר-הבית. בעזרת השם, מה שקרה בכותל יקרה גם עם הר-הבית. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת ינון מגל. חבר הכנסת אורי מקלב, בבקשה. השרה גילה גמליאל, האם אתם באותו נושא שהיה קודם? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: לא, נושא יותר מעניין. היו"ר יואל חסון: יותר מעניין. תשתפו אותנו אחר כך. תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): בפעם הקודמת גילית כישרון הקשבה אפילו ממרחק, עכשיו הם התקרבו. היו"ר יואל חסון: את זה למדתי מאריק שרון, ככה להקשיב. להקשיב ולראות. בבקשה, אדוני. אורי מקלב (יהדות התורה): אדוני היושב-ראש, תודה רבה, גברתי השרה, חברי חברי הכנסת, אני רוצה קודם כול להגיד לכם, אדוני היושב-ראש, שיש לי הערה על הכותרת של ההצעה הדחופה לסדר-היום. אני לא ביקשתי הצעה לסדר-היום על קריאתו של ארגון אונסק"ו לגנות את הפגיעה הישראלית בחופש הדת המוסלמית בהר-הבית, משתי סיבות. זה לא היה הנושא שלי, ואני גם לא הייתי מבקש כזו כותרת, מכיוון שאני לא חושב שצריך לפגוע בשום חופש דת, אבל בעיקר מכיוון שחלק מהפגיעה נוצרה מעלייה של יהודים להר-הבית, ואנחנו חוזרים ואומרים זאת, שאנחנו חושבים שהעלייה – תמיד היא עלייה אסורה. לא רק שהיא אסורה, שאנחנו לא עולים, אלא מחובתנו, ועל מצפוננו ואחריותנו, גם להזהיר אחרים מלעלות. ינון מגל (הבית היהודי): טוב שהרמב"ם לא נשמע לכם. אורי מקלב (יהדות התורה): כפי שידוע, מרן הרב אלישיב, זכר צדיק לברכה, עם מרן הרב עובדיה יוסף, פעלו שיעמדו אנשים ויזהירו יהודים שבתמימות לא יעלו להר-הבית, שיש איסור. היו"ר יואל חסון: אני מתנצל – לעצור אותך, כי מה שאני הולך להגיד עכשיו קשור לדיון. מתפרסם עכשיו באתר "סרוגים", אתה בטח מכיר אותו היטב, מתפרסמת עכשיו הודעה, שבעקבות דברי ראש הממשלה, כי יהודים לא יוכלו להתפלל בהר-הבית, יזמה תנועת "חוזרים להר" תמריץ חדש – מענק כספי בסך 2,000 שקלים לכל מי שייעצר בגין תפילה בהר-הבית, אפרופו המלמולים שדיברת עליהם. ינון מגל (הבית היהודי): פורסם אמש בחדשות 2, חבל שאתה לא עוקב. היו"ר יואל חסון: אז אתה רואה? עכשיו זה יצא בהבזק. ינון מגל (הבית היהודי): אבל תמשיך לעדכן - - - אורי מקלב (יהדות התורה): עד עכשיו חשבנו שזה אולי אידיאולוגיה, עכשיו מתברר שזה גם כסף. היו"ר יואל חסון: אני רואה שאידיאולוגיה נקנית בכסף. אורי מקלב (יהדות התורה): אבל אני לא רוצה להיכנס לוויכוח הזה. אנחנו חוזרים ואומרים, ואף אחד לא יוכל למנוע מאתנו, וחובתנו להביא את השקפת העולם שלנו, השקפה הלכתית, שיש איסור עלייה להר-הבית, ודאי עלייה מתגרה ועלייה הפגנתית. אבל אנחנו כן יוצאים ומוחים, ולא נראה את זה כדבר של מה בכך, את ההחלטה של אונסק"ו, ועל זה – ההחלטה שקבר רחל ומערת המכפלה נחשבים קדושים לאסלאם, ולא רק קדושים לאסלאם, אלא זה שטח שאנחנו לא יכולים לעלות אליו, ובכלל הוא שייך למדינת פלסטין. על זה אנחנו מוחים, ואנחנו יודעים שזה לא רק הזוי. אז אפשר לחשוב – למה אתם צריכים להתעסק עם זה, אין לזה שום משמעות. כפי שכבר אמר לפני שלוש שנים, עלה כאן סגן שר החוץ ואמר – אין לזה משמעות. רואים שהדברים חוזרים ונאמרים, ודרך אגב, זה היה כחוט השערה, וכנראה, ההחלטה הבאה תהיה גם על הכותל המערבי. אנחנו מדברים על הכותל המערבי כהחלטה. אבל מה אנחנו צריכים ללמוד מזה? דבר אחד, ודאי שיש לנו תובנה ברורה בעניין הזה, אתה ודאי תוסיף לי בהערות ביניים – אנחנו, ודאי שאנחנו נלמד מזה שזה לא רק ההחלטה עצמה, כגופה של ההחלטה, אלא בסך הכול – שש מדינות התנגדו, כשיותר מ-50 מדינות או תמכו או לא התנגדו, ואנחנו מדברים על דבר שהוא לא בעקבות איזו הסתה ברשת, אלא בארגון שמתיימר להיות ארגון מקצועי, ארגון בין-לאומי; איך הוא יכול להגיד על יום שהוא לילה, על לילה שהוא יום, לשכתב היסטוריה, דברים שאין מי שיכול להאמין – שזה באמת שייך למורשת ושזה נקרא שטחים קדושים לאסלאם. רק מה? שלא נחשוב שגם בדברים אחרים, אם פוגעים במורשת, ובדברים קדושים, ובהיסטוריה, גם אם יגיע חס וחלילה שנצטרך להגיע – מי שחושב שיגנו עלינו מפני מי שרוצה להשמיד אותנו, ונגיד שהמדינות הנאורות יגנו עלינו – הן לא יגנו עלינו. אבל הדבר המרכזי שאנחנו כן צריכים ללמוד מזה – לחזק אותנו להחזיק במורשת הזאת. להחזיק בהיסטוריה, להחזיק בשורשים האלה. למה דווקא הדברים האלה כואבים להם? כי הם רואים שזה שורש קיומנו. מה צריך לעניין אותם עכשיו קבר רחל? על זה לעשות את המלחמה? הרי זה באמת לא שייך להם. אנחנו, אם אומה אחרת קדוש לה משהו, זה לא מפריע, לא צריך להיות אכפת. מכיוון שהם רואים, מכיוון שאין היסטוריה, אין אומה ש-3,500 שנה בניה עולים לקבר של האימא או של האבא – איפה נשמע דבר כזה? איפה זה קיים? זה לא קיים. רק השבוע, ביום ראשון או בשבת, י"א בחשוון, היה יום השנה של רחל אמנו. עשרות אלפים עולים לקבר של רחל אמנו ביום השנה שלה. זה לא קיים, דבר כזה. ואנחנו רואים את עשרות האלפים שבאים למערת המכפלה, ואנחנו לא מדברים על אלה שמגיעים לכותל המערבי. אלו הדברים. זה לא סתם רק אומות העולם. אני לא רוצה להגיד מי עולה לקבר נשיא ארצות-הברית הראשון, השני - מי עולה בכלל לקבר? גם לא לנשיא הראשון של מדינת ישראל, גם לא לראש הממשלה של מדינת ישראל. כמה עולים לקבר שלהם ביום השנה? זה אומר שזה משהו אחר. אלה שורשים שאנחנו צריכים להיאחז בהם, וזו גם זכות הקיום, כי אם נחשוב על דברים אחרים, שום דבר לא יחזיק. אני יכול להגיד דבר אחד, אדוני היושב-ראש, ובזה אני מסיים – זה לא חידוש שלנו. רבותינו כבר ראו את זה בראייתם למרחק, והמדרש – ואני אגיד לך את המדרש – בא ומצטט על אומות העולם, מה הן יגידו לנו. המדרש בילקוט שמעוני אומר: שלושה מקומות שאין אומות העולם יכולים לענות אתכם ולומר לישראל, גזולים הם בידכם. על שלושה מקומות – מערת המכפלה, שכולנו יודעים שאברהם אבינו קנה בכסף מלא, ואנחנו בשבת הבאה נקרא – דבר שהוא נדיר בתורה, אדוני היושב-ראש – 20 פסוקים על כל המשא-ומתן של אברהם אבינו עם עפרון; על להניח תפילין, שזו מצווה מאוד חשובה, יש ארבע מילים: "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפות בין עיניך" בזה אנחנו חייבים, ואלפי-אלפי תלים של הלכות. על זה, על משא-ומתן לקנייה של שטח קרקע של קבר, 20 פסוקים, ולעיני כל ישראל, ולא מתנה ורק בשטר. ינון מגל (הבית היהודי): זה מפריע להם? אורי מקלב (יהדות התורה): ויעקב שקנה את חלקת הקבר באזור שנקבר יוסף, קנה את זה בכסף מלא, כפי שמופיע בנביא. ואנחנו, כפי שהזכיר חברי חבר הכנסת ינון מגל, שדוד המלך קנה בכסף מלא. ונשאלת השאלה, למה צריך לקנות בכסף מלא, הרי הבטיחו לנו את ארץ-ישראל? יש דברים שהם – אתה כובש: הבטיחו לנו שאנחנו נכבוש את הארץ, ואחר כך תקבלו את זה. כשמישהו כובש יכולים להיות ויכוחים. אבל כשמישהו קונה, יש לו קושאן, על זה לא צריך להיות ויכוח. והם ראו כבר בעיניהם, הם ראו והם אמרו – שם, המקומות האלה, צריך לקנות אותם, שיראו. ואנחנו רואים את זה, גם על מערת המכפלה. אנחנו רואים על הכותל המערבי, מקום הר-הבית, שבאים על זה לדון. לכן אנחנו - - היו"ר יואל חסון: תודה. אורי מקלב (יהדות התורה): - - כמו שהם ראו והאמינו בחוסן שלנו, אנחנו גם מאמינים בזה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. אורי מקלב (יהדות התורה): לא יעזור – כזאת. נתחזק ונחזיק בשורשים חזק. היו"ר יואל חסון: תודה רבה לך, חבר הכנסת מקלב. אני מזמין את חבר הכנסת מיכאל אורן. בבקשה. מוזר לי לקרוא לך מיכאל אורן. מיכאל אורן (כולנו): אני - - - מיכאל - - - היו"ר יואל חסון: נמשיך עם מיכאל אורן. מיכאל אורן (כולנו): תודה - - - היו"ר יואל חסון: בבקשה, חבר הכנסת אורן. מיכאל אורן (כולנו): כבוד היושב-ראש, חברי, בעיקר חברותי, חברי כנסת, תודה. ביום רביעי שעבר הוציא הוועד המנהל של אונסק"ו, זה ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם, הודעה שכוללת גינוי חריף למה שתואר כתוקפנות ישראלית, ולצעדים הלא-חוקיים שביצעה ישראל, כביכול, נגד חופש הדת או נגד גישה של מוסלמים למסגד אל-אקצא בהר-הבית. הארגון דרש מישראל, שאותה כינה הכוח הכובש, לעצור מייד את צעדיה ולשמר על הסטטוס-קוו. הצעת אונסק"ו כוללת גם קריאה להכיר בקבר רחל – כמו ששמענו עכשיו מחבר הכנסת מקלב – בקבר רחל ובמערת המכפלה חלק מפלסטין ואתרים המקודשים לאסלאם, וההצעה התקבלה ברוב גורף. הצעת אונסק"ו מצביעה על שורשיו ההיסטוריים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ובמידה רחבה יותר של הסכסוך הישראלי-ערבי, והסכסוך הישראלי-המוסלמי אפילו. סכסוך זה התחיל לפני יותר מ-50 שנה, לפני ששמענו את המילים "הר-הבית בידינו"; 50 שנה לפני השתרשותה של ההתנחלות הראשונה ביהודה ושומרון. סכסוך זה תמיד התבסס על שלילת העם היהודי כעם בעל קשרים היסטוריים, מעל 3,000 שנה בארץ-ישראל; סכסוך שמתבסס על שלילת העובדה שהעם היהודי הוא בעל זכות להגדרה עצמית בלתי ניתנת לערעור, ויש לו זכות להגן על עצמו בארץ מולדתו. המאבק כולל שלילת קיומם של שני בתי-מקדש בהר-הבית בימי קדם, על אף הראיות הארכיאולוגיות והספרותיות הרבות, ולמרות העובדה שיותר ממיליארד נוצרים ברחבי העולם מאמינים ששני בתי-מקדש עמדו על הר-הבית. ובסוף המאבק – שלילת השואה ושלילת העובדה שאם הייתה קיימת מדינת ישראל לפני מלחמת העולם השנייה, השואה לא הייתה מתחוללת. מלחמת ההכחשה שערכו אויבינו עברה כמה שלבים: השלב של ניסיונות צבאיים קונבנציונליים להשמיד את המדינה, שלב שהתחיל עוד בקום המדינה והסתיים במלחמת יום הכיפורים, ב-1973, שלב שהיה מיועד, שוב, באופן קונבנציונלי, למחוק את המדינה מהמפה. בו בזמן, ב-1973, כמעט, החל השלב הבא, שלב הטרור, שהתחיל במתקפות בקריית-שמונה, במעלות, ועד למחבלים מתאבדים באוטובוסים ובמסעדות ברחבי הארץ. ההתקפות האלה היו מיועדות לגרום לפניקה בקרב הציבור הישראלי ולעזיבה המונית של הארץ. שלב זה הסתיים עם ניצחון צה"ל וכוחות הביטחון על האינתיפאדה השנייה בשנת 2005, ומייד – ב-2005 התחיל השלב הבא, השלב הנוכחי, שהוא השלב המשפטי והתודעתי. שלב זה, שהוא אולי המסוכן ביותר, שואף לגזול מישראל את הזכות להגן על עצמה ואת וזכות קיומה כמדינה ריבונית. בלי הזכויות האלה, אויבינו יודעים היטב, צה"ל, על כל כוחותיו החזקים, יתקשה, יתקשה מאוד, לפעול. מדובר על מערכה שמתנהלת במישור הבין-לאומי, במוסדות ובבתי-המשפט הבין-לאומיים. היא מתנהלת בקמפוסים של אוניברסיטאות, על מדפים של מרכולים ובכלי התקשורת. היום, הציבור הישראלי למד להכיר את משמעות ראשי התיבות BDS, כי ה-BDS ניסה לפגוע בנו בעצבים הכי רגישים. ה- BDSניסה לפגוע בנו בפלאפונים ובכדורגל. אך ה- BDSשואף לפגוע בנו באינטרסים הרבה יותר חיוניים: באספקת נשק וביכולת שלנו לקיים משק ויחסי סחר בין-לאומיים. ה- BDS הוא רק חלק מהמערכה הזאת. גם גל הטרור של השבועות האחרונים, שגבה מחיר כל כך כואב וכבד מאזרחינו, הוא חלק בלתי נפרד ממאבק ההכחשה. המאבק הזה שולל את הטענה שישראל שומרת על הסטטוס-קוו בהר-הבית; המאבק הזה שולל את הטענה שישראל איננה מתכוונת להשתלט על אל-אקצא, והמאבק שולל את הטענה שפנינו מיועדות תמיד לשלום. היו"ר יואל חסון: נא לסיים. מיכאל אורן (כולנו): אינתיפאדת הסכין, כפי שאויבינו מרבים להגדיר זאת, היא באמת אינתיפאדת שקר. את כל זה אנחנו רואים בהחלטתו של ארגון אונסק"ו. יש כאן הכחשה קלאסית – עוד מעט – שמחזירה אותנו עד לראשיתו של הסכסוך ומחברת אותה לטקטיקה החדשה של הדה-לגיטימציה. כמי שהשתתף לעתים בתהליך המדיני – אני השתתפתי לא מעט בשיחות עם הפלסטינים, ויודע שאף פעם לא דרשו שליטה – לא על קבר רחל, לא על מערת המכפלה, וודאי וודאי שלא על הכותל. והנה ההחלטה, דווקא של אונסק"ו, שבגרסתה המקורית העניקה ריבונות פלסטינית לא רק על קבר רחל, גם על הכותל, הגדירה אותו גם כחלק ממתחם אל-אקצא - - ענת ברקו (הליכוד): עוד מעט גם על כנסיית המולד. מיכאל אורן (כולנו): - - - ענת ברקו (הליכוד): עד הפעם הבאה תהיה כנסיית המולד. מיכאל אורן (כולנו): לא, אני לא חושב. ענת ברקו (הליכוד): זה יגיע. מיכאל אורן (כולנו): אני לא חושב. ענת ברקו (הליכוד): או הבשורה. זה יגיע לשם. מיכאל אורן (כולנו): - - רק במאמץ של אנשי משרד החוץ, המאמץ הזה נכשל. מה שהביא אותי למסקנה – והנה המסקנות החיוניות של ההצעה הדחופה הזאת לסדר-היום: כמו בשלבים הקודמים בסכסוך זה, שבהם גייסנו את המשאבים הנדרשים כדי להדוף את צבאות ערב ומבצעי טרור, עתה אנו חייבים להקציב את הסכומים הנדרשים להכשיר כוח-אדם מתאים להגן על עצמנו בפני הדה-לגיטימציה ולנהל את המערכות במוסדות הבין-לאומיים. ידוע לי שישראל מוציאה פחות כסף על הסברה מאשר היא מוציאה על שני טנקים, ובוודאי על מטוס F-15 אחד. ותאמינו לי שבמאה ה-21, לתקשורת והסברה יש לא פחות כוח מטנק או ממטוס. וידוע לי שהפלסטינים - - באסל גטאס (הרשימה המשותפת): - - - מיכאל אורן (כולנו): - - מוציאים הרבה יותר כסף על ההסברה שלהם. באסל גטאס (הרשימה המשותפת): יואל - - - מיכאל אורן (כולנו): עם הקצבה מתאימה, אולי - - - קריאה: - - - מיכאל אורן (כולנו): - - - אולי - - - היו"ר יואל חסון: כן. מיכאל אורן (כולנו): אני אסיים. משפט אחרון. עם ההקצבה המתאימה אולי יכולנו לשלול לא רק את הסעיף על הכותל מההחלטה של אונסק"ו, אלא את ההחלטה כולה. אויבינו לא יפסיקו את מערכת ההכחשה. אנו צריכים לשלול מהם את היכולת לשלול אותנו. תודה. היו"ר יואל חסון: תודה רבה. אני רוצה לומר לך, חבר הכנסת אורן, שאתה קיבלת פה כמעט עשר דקות - - מיכאל אורן (כולנו): - - - היו"ר יואל חסון: - - ממש נאום מדיני, רק בזכות זה שלא שמתי לב שלא הפעלתי שעון. אז הרווחת, חבר הכנסת אורן. מיכאל אורן (כולנו): תודה רבה. היו"ר יואל חסון: ממש. מיכאל אורן (כולנו): סליחה - - - היו"ר יואל חסון: לא, זה בסדר, צריך – אבל האמת, שהיו דברי טעם שאני שמח שנאמרו. אל תבנו על חוסר הערנות שלי בפעם הבאה, בהקשר של הזמנים. ענת ברקו (הליכוד): אל תסתכל עלי. מיכאל אורן (כולנו): - - - היו"ר יואל חסון: השרה גמליאל, בבקשה. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: איזה גובה. את סדר הדוברים צריך לסדר לפי הגובה. היו"ר יואל חסון: תראה כמה היא הייתה צריכה להוריד את הדוכן. קריאה: - - - השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: אדוני היושב-ראש, חברות וחברי הכנסת, בשבוע שעבר, ב-21 באוקטובר, אומצה החלטה שערורייתית על-ידי הוועד המנהל של אונסק"ו. בראש ובראשונה, משרד החוץ – ואני כאן משיבה בשם שר החוץ – להדגיש כי אין להחלטה שום משמעות מעשית, ומנכ"לית אונסק"ו דבקה בקו שלפיו אין היא מיישמת החלטות שלא התקבלו בקונסנזוס. כלומר, למרות הרוב שהתקבל, עדיין אין לזה שום משמעות אופרטיבית. לפנינו מגמה נמשכת של אסלום המקומות הקדושים ליהדות. הפעם הקבוצה הערבית בוועד המנהל של אונסק"ו והפלסטינים הגדילו לעשות כשקבעו בהצעת ההחלטה שהגישו שאל-בוראק, ללא אזכור לכותל המערבי, הוא חלק אינטגרלי של אל-חרם א-שריף, ללא אזכור הר-הבית. עקב הלחץ שהופעל על-ידי גורמים ישראליים, ובעקבותיהם גורמים נוספים, נסוגו מגישי ההצעה ומחקו כליל את הסעיף הזה. משרד החוץ התגייס ופעל בערוצים שונים ומגוונים על מנת למנוע את אימוץ הצעת ההחלטה, תוך הבלטת המשך המגמה לאסלם את המקומות המקודשים ביותר ליהדות ושכתוב ההיסטוריה של העם היהודי. הדבר הביא להתבטאויות מצד אנשי קונגרס אמריקנים וראשי ארגונים יהודיים, וכן לפעילות דיפלומטית של מדינות ידידות ולהודעה חד-משמעית של מנכ"לית אונסק"ו על הסכנות שבהמשך הפוליטיזציה של הארגון. אדוני היושב-ראש, תשומת לב מיוחדת ניתנה גם להעברת מסר לוותיקן ולארגונים נוצריים, על רקע נטייתה של הרשות הפלסטינית לפרוס את חסותה על כל המקומות המקודשים לנצרות. ההחלטה אומצה לבסוף על-ידי הוועד המנהל, אך ההתפלגות בהצבעה הייתה נוחה יותר מאשר בהחלטה האחרונה, ב-20 באפריל, ו-26 מדינות מתוך 58 החברות בוועד המנהל הצביעו בעד. 26 לעומת 29 – התקדמנו. 29 מדינות היו באפריל, 26 מדינות היו עכשיו. שש מדינות התנגדו לעומת שלוש בפעם הקודמת, ו-25 נמנעו לעומת 20 באפריל. מדינות האיחוד האירופי נחלקו הפעם בין התנגדות – מי שהתנגדו הפעם: גרמניה, בריטניה, צ'כיה, הולנד ואסטוניה; ומי שנמנעו – וצריך לציין שבעבר הם היו בעד: צרפת, ספרד ושבדיה. הם עברו מלתמוך – להימנע. כאמור, אין להחלטה שום משמעות מעשית, וכפי שנאמר קודם, מנכ"לית אונסק"ו דבקה בקו שלפיו אין היא מיישמת החלטות שלא התקבלו בקונסנזוס. מה שאומר שהמענה על ההצעה, שלצערנו – אנחנו רואים את זה גם באונסק"ו, ואנחנו רואים את זה באו"ם ואנחנו רואים את זה – יש רוב טכני של כמה מדינות, שלעתים לאו דווקא מתייחסות בקבלת ההחלטות שלהן לעובדות, לנתונים, כמו שנאמר כאן קודם גם מעל הדוכן הזה, אפילו לא לסדר כרונולוגי של תאריכים שיכולים ממש להפר ולהסיר כל יכולת להוכיח את הדברים השגויים האלה. ולצערנו, זה המצב גם באו"ם, ד"ר ברקו, חברת הכנסת. כשהייתי לאחרונה גם במועצת הביטחון של האו"ם, היית צריכה לראות: יושבים שם נציגים ממועצת הביטחון, מדברים על כל המדינות שיש בהן היום מקרי טרור, ומגיעים נציגי מדינות, ומדינת ישראל בכלל לא נזכרת. קולם נדם. אז בואי – מן הצד האחד לא נתרגש, אבל מן הצד השני, נראה שבהחלט בעבודה נכונה עם מדינות שיש בהן פוטנציאל לשינוי מגמה ושינוי החלטות – צריך עדיין לעמול בקו ההסברה בזירה הבין-לאומית. תודה רבה. אמרתי קודם שזה בשם משרד החוץ. סגנית השר חוטובלי הייתה אמורה להציג את ההחלטה. היו"ר יואל חסון: טוב שאת באת. את מציעה להסתפק בהודעתך? השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: במידה שאתם רוצים להסתפק בהחלטה – אפשר גם להעלות את זה לדיון. כרצונכן וכרצונכם. היו"ר יואל חסון: נראה לי שאפשר להסתפק. אני חושב שניתנה כאן תשובה מפורטת. השרה לשוויון חברתי גילה גמליאל: מעולה. אז תודה רבה, אין צורך בהצבעה. אם מסתפקים, אין צורך בהצבעה. יופי, תודה רבה. היו"ר יואל חסון: נכון. מעולה. תודה רבה לך, השרה גילה גמליאל.