קטע מדברי הכנסת

הצעה לסדר-היום מצוקת הקרקע והדיור של אוכלוסיית היישובים הערביים היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים לסעיף הבא בסדר-היום: הצעה לסדר-היום של חבר הכנסת חנא סוייד, שמספרה 4 - מצוקת הקרקע והדיור של אוכלוסיית היישובים הערביים. ישיב שר הבינוי והשיכון. אני מקווה שעד שתסיים לדבר הוא יגיע, שר הבינוי והשיכון. בבקשה, אדוני. אבקש לקרוא לשר. חנא סוייד (חד"ש): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, כבר נאמר ונכתב הרבה על הנושא הזה, על הנושא של מצוקת הקרקע והדיור ביישובים הערביים. אני אזכיר כאן במיוחד את מה שכתבה ועדת-אור, שחקרה את מאורעות אוקטובר, ואת החשיבות הגדולה שהיא נתנה למצוקה הזאת. הביטויים של מצוקת הקרקע, מצוקת הדיור – הנה כבוד השר מגיע. מצוקת הדיור והקרקע ביישובים הערביים מתבטאת בכמה צורות. אנחנו מדברים על ממוצע שטח רצפה לדיור לנפש שהוא בערך 50% מהממוצע הארצי. המצוקה מתבטאת גם בשטח מצומצם של היישובים הערביים – שטחים לפיתוח, לבנייה – שהם ב-30%-40% פחות מהממוצע הארצי. אנחנו מדברים גם על היצע מוגבל מאוד של קרקעות מדינה שמוצעות לציבור על מנת לבנות עליהן דירות. אי-אפשר שלא לציין כאן את הכמות הגדולה של בתים ללא היתרים שנבנו עם הזמן, כבר מדובר באלפים אם לא בעשרות אלפים שנמצאים בכל היישובים הערביים, שנבנו ללא היתרים בגלל מגבלות של תכנון, בגלל העדר תכנון, למעשה. וגם אי-אפשר שלא לציין את המצב של היישובים הלא-מוכרים, בעיקר בנגב. אפשר להתייחס ל-80,000 אזרחים ערבים בנגב כלהומלסים אמיתיים, כי אני לא יודע מה יותר קשה - לגור או ללון באיזה חדר מדרגות בתל-אביב, או באוהלים שישנם באותם יישובים לא-מוכרים בנגב. המצוקה הזאת היא אמיתית, ואמרתי שאזרח ערבי, אחרי שאדמתו הופקעה ופתרון הדיור שלו לא בהישג יד ואין לו קרקע לבנות עליה, אני חושב שזה משפיע עליו מאוד, על כל הגישה שלו והיחס שלו למדינה, ומכאן החשיבות של מציאת פתרונות למצוקה זו. ואני רוצה מאוד לקוות שכבוד השר, שאני יודע שעשה עבודה טובה במסגרת משרד התחבורה, במיוחד ביישובים הערביים או גם ביישובים הערביים, ייקח את הנושא הזה בשיא הרצינות וינסה לקדם אותו במסגרת תפקידו כשר הבינוי והשיכון וגם כממונה על מינהל מקרקעי ישראל. כפי שאמרתי, אחת הבעיות העיקריות היא העדר היצע מספיק מצד מינהל מקרקעי ישראל. מעניין כאן שרוב ההיצע של קרקעות לבנייה ביישובים הערביים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל הוא דווקא ביישובים הבדואיים. מובן שעיני לא צרה בזה, גם שם בוודאי צריך, אבל זה נעשה שם בגלל הקשר התמוה, לדעתי, בין השירות הצבאי לבין הצורך בדירה. קורת-גג צריך גם ביישובים הערביים האחרים, ואני מבקש בהחלט שלא לקשור בין שני הדברים בשום פנים ואופן. הפתרונות הם, בראש ובראשונה, העניין של הרחבת היישובים על-ידי תכנון מקדים. אני יכול לציין מתוך ידיעה, שכמעט בכל היישובים הערביים - אף פעם, או במעט מאוד מקרים היו הרחבות יזומות. תמיד התכנון וההרחבה הסטטוטורית של היישובים היו רק כדי להסדיר מה שנעשה, כלומר - הבנייה הקדימה. היום יש תוכנית במשרד ראש הממשלה ובמשרד הפנים להכין תוכניות מיתאר לכמה יישובים. המספר שמדברים עליו נע בין 34 ל-60 יישובים. אני יודע שהפרויקט הזה הוא פרויקט חשוב, בוודאי, אבל הוא תקוע בגלל מספר מועט של מיליוני שקלים שאפשר בעזרתם לממן את אותן תוכניות מיתאר ותוכניות אב. אני חושב שזו משימה מאוד חשובה. היא עולה מעט כסף. אפשר להשקיע בה ממקורות שונים, גם ממשרד הפנים, גם ממשרד הבינוי והשיכון, על מנת לדחוף את העניין הזה קדימה ולסיים תוכניות מיתאר, במיוחד כאשר מדברים על תוכניות מיתאר שלא נכפות על היישובים אלא נעשות בתיאום עם המועצות המקומיות, עם ראשי רשויות, כי אני מכיר מקרים שבהם הכינו תוכנית ללא הידברות עם הרשות המקומית, ובסופו של דבר התוכנית הזאת יצאה לא טובה, והרשות עצמה הצטרכה להגיש לה התנגדות מאוחר יותר. אני מדבר גם על הגדלת ההיצע של קרקע המדינה לצורך דיור ביישובים הערביים, ובשום פנים ואופן לא לקשור את זה בעניין של השירות הצבאי, כי אם ממשיכים במדיניות הזאת, ודאי שרוב היישובים הערביים לא יזכו בקרקע מדינה שמתאימה לבנייה. אני מדבר גם על הצורך בפיתוח תשתיות. תשתיות ציבוריות הן כמובן הכרח, וצריך להשקיע בהן. זה תחום פרופר של משרד הבינוי והשיכון. היתה תוכנית שרצה בשנים 2002-2003. בשנתיים האחרונות היה מעט כסף, גם במשרד הבינוי והשיכון, להשקיע בתשתיות ציבוריות, ואני חושב שזה עניין חשוב מהמדרגה הראשונה שיש להעלותו ולדאוג לגיוס תקציבים מתאימים. עניין ההכרה ביישובים הלא-מוכרים הוא כמובן נושא תכנוני ממדרגה ראשונה, אבל גם למשרד הבינוי והשיכון, ובכלל לממשלה, יש מה להגיד בעניין הזה. אי-אפשר להשאיר 80,000 תושבים בנגב לחיות בתנאים לא תנאים. זה מצב שנוצר תחת העיניים הפקוחות של המדינה, במקרים רבים ביוזמת המדינה, והמדינה צריכה, בהידברות עם המועצה האזורית של היישובים הלא-מוכרים, גם עם נציגי האוכלוסייה, להגיע לפתרון של הבעיה הזאת. אני גם מזכיר כאן את היישובים בצפון שהיו לא-מוכרים והוכרו בשנת 1995. כל אותם יישובים שהוכרו, הכינו עבורם, או עדיין מכינים עבורם, אף שכבר עברו 10-11 שנים, תוכניות מיתאר. חלק מהתוכניות האלה עדיין לא אושרו, וצריך בהחלט לסיים את התוכניות האלה, אבל יותר חשוב - גם לאפשר לאנשים להוציא היתרי בנייה וגם לפתח את התשתיות באותם יישובים, כי תוכניות מיתאר, גם אם הן טובות, אם לא מממשים אותן בשטח זה לא מועיל. אחת הנקודות החשובות היא שמשרד השיכון לא משתתף בהחזר, או לא מחזיר שכר דירה לזוגות צעירים ביישובים הערביים, בהנחה ששם אין שכירות. אנחנו יודעים שרוב היישובים הערביים הפכו למעשה לערים, ויש שם שיעור גבוה של שכירת דירות. לכן אני חושב שמשרד השיכון גם צריך לממן או להחזיר שכר דירה לזוגות ביישובים הערביים. שתי נקודות אחרונות, או בעצם נקודה אחרונה: אני אגיד שגם לאזרחים הערבים, במיוחד לאור הצרכים, מגיע יישובים חדשים. אני חושב שזה יהיה בהחלט רציני, זו תהיה בהחלט פעולה אמיתית של משרד הבינוי והשיכון ליזום הקמת יישובים. זאת אומרת, לא יכול להיות מצב שבו לאוכלוסייה הערבית, אף שהיא גדלה באחוזים גבוהים יחסית, אסור או אי-אפשר להקים יישובים חדשים. רק היום קראתי בעיתון שמקימים בנגב יישוב עבור אוכלוסייה אמידה שמגיעה מארצות-הברית; כולם דוקטורים, מהנדסים, אנשי אקדמיה. אני חושב שזה צעד לא נכון. זו בעצם כניסה לעידן חדש, שבו גם מקום המגורים נקבע על-פי המעמד החומרי, המעמד הכלכלי-החברתי. זה מסוכן, זה לא נכון. אני מבקש שמשרד הבינוי והשיכון לא ייתן לזה יד. אנחנו נדון בזה גם בוועדות. אבל גם העניין של הקמת יישובים חדשים עבור האוכלוסייה הערבית יכול להיות פתרון מצוין. זה כדי שהצדק גם ייראה, ולצד הרחבת היישובים ועל מנת לאפשר - כי הרבה זוגות צעירים ערבים עוברים לגור בכרמיאל. הם מבקשים, כמובן, לגור ביישובים קהילתיים ודוחים אותם, וזה ודאי יוצר הרבה מתח והרבה אי-נחת. מנסים לגור בכרמיאל ובנצרת-עילית, לא מכבדים אותם שם, וזה גם יוצר בעיות נוראיות. לכן אני חושב שגם הקמת יישובים חדשים היא אחד הפתרונות, מהלך שמשרד הבינוי וכבוד השר יכולים להוביל. פה צריך באמת לגשת לעניין בצורה אמיתית. צריך החלטות מינהליות, צריך גם תקציבים, אבל אני מאוד מקווה שכבוד השר ייקח את המשימה הזאת באופן רציני ביותר. היו"ר אמנון כהן: תודה. השר המשיב, שר הבינוי והשיכון, חבר הכנסת מאיר שטרית, בבקשה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: אדוני היושב-ראש, רבותי חברי הכנסת, אני מודה לחבר הכנסת שהעלה את ההצעה, כיוון שיש בוודאי מקום ונכונות להעלאת ההצעה לסדר-היום. יש באמת בעיה במגזר הערבי. הבעיה נוצרה לאו דווקא בגלל אשמה של מישהו ספציפי, אלא בגלל אורח החיים שמתנהל או התנהל במשך שנים במגזר הערבי, שיוצר מצב - כפי שתיאר פה חבר הכנסת - של חוסר קרקע וחוסר תכנון לאפשרות לבנות בתים במגזר הערבי, למתן פתרונות דיור במגזר הערבי, הדרוזי והצ'רקסי. עזמי בשארה (בל"ד): אורח החיים יצר חוסר קרקע? שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: כן, תיכף אני אסביר למה זה נעשה. אני אסביר למה זה קורה. הרי אחת הבעיות הקשות בחלק גדול מהיישובים הערביים היא, שרוב התושבים לא רוצים לגור בבנייה רוויה, להוציא את הערים הגדולות יותר. רוב הקרקעות הן פרטיות, וכפי שאני תיכף אסביר, קשה מאוד ליזום תוכניות לבנייה על קרקעות פרטיות בתוך יישובים. אף שלכאורה יש מלאי של קרקעות, באין הסכמה בין אנשים ובאין תכנון כמו שהציע פה חבר הכנסת שהעלה את ההצעה לסדר-היום - כשאין תוכנית מיתאר מסודרת לאותו יישוב ואין שליטה של ראש עיר בתכנון, אי-אפשר ליזום גם תוכניות של קרקע לבנייה, אפילו כשיש קרקעות זמינות, ובעלי הקרקעות עצמם יכולים ליזום קרקעות לבנייה ותכנון. זה לא קורה בגלל אי-הסכמות, אלא מפני שאנשים רוצים לגור בבתים חד-קומתיים, בבתים פרטיים, ולא בבתי קומות. יש בעיה. אני הסתובבתי הרבה מאוד במגזר הערבי בתקופה שהייתי שר התחבורה, כמו שאמרו חברי הכנסת. כתוצאה מאי-תכנון גם נבנו הרבה מאוד בתים על תוואים של כבישים, ואי-אפשר לעשות פריצה של דרכים. יש קשיים עצומים לאורך שנים. זו הזנחה. האמת היא שלא היתה לזה שום הצדקה. אם מישהו היה טורח מלכתחילה לקחת כל יישוב, להכין לו תוכנית מיתאר, לתפוס את השטחים של הכבישים, את שטחי הציבור, כעובדה, אז כל העסק היה מתנהל אחרת. לצערי, זה לא קרה. אנחנו מתמודדים עם מציאות שנוצרה במהלך של שנים במדיניות של טלאי על גבי טלאי, לא בתכנון קדימה. לאחרונה הושלם מסמך שהוכן על-ידי האגף שריכז עבודת צוות שמונה על-ידי משרדי השיכון והפנים כדי לקדם את הנושא. הייתי אומר, מסיבות שונות שאמרתי פה, וגם אמר חבר הכנסת - ההגירה הפנימית בין יישובים היא מאוד מצומצמת. רוב הזוגות הצעירים הערבים ממשיכים לגור בכפרים שבהם הם גדלו. יש מעט מאוד הגירה פנימית בין הרשויות ובין היישובים הערביים. מרבית הקרקע שבתחומי היישובים הערבים היא, כאמור, פרטית. לכן שוק המקרקעין מוגבל ולא משוכלל. התושבים הערבים לא נוטים למכור קרקעות אלא לשומרן לדורות הבאים, מה גם שניצול אטי של אחוזי בנייה בשל שיטת הבנייה העצמית מביא לכך שניצול קיבולת הבנייה משתרע על פני דורות. אדם שיש לו מגרש בתוך עיר ובונה עליו רק כאשר הבן מתחתן, אז הוא בונה עוד בית, כשזה נמשך לאורך דורות וניצול הקרקע הוא מינימלי לנוכח הפוטנציאל של הקרקע - כל התופעות האלה, והעדר בנייה ציבורית על-ידי המדינה, בנייה רוויה, הביאו למחסור רב מאוד של קרקע לבנייה ביישובים הערביים. עזמי בשארה (בל"ד): אל תסמוך - - - אתה לא חושב את מה שאתה קורא. אל תסמוך עליהם. חנא סוייד (חד"ש): מטעים אותך לחלוטין. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: חברים, מה זה "מטעים אותך"? עזמי בשארה (בל"ד): אתה מבין הרבה יותר מהם - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: מה? אני לא שומע טוב. היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת עזמי בשארה אומר שאתה מבין הרבה יותר ממה שכתבו לך שם במסמך. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: בטח שאני מבין הרבה יותר, אבל גם מה שאני אומר הוא נכון. אני לא אומר דבר שאיננו נכון. העובדות שאני אומר - אתה חולק עלי? אתה חושב שבאמת אנשים מוכנים למכור קרקעות? עזמי בשארה (בל"ד): - - - היו"ר אמנון כהן: לא. תסמוך עליו. מה שלא מתאים לו הוא לא יקרא. קריאות: - - - חנא סוייד (חד"ש): - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: אבל, ידידי, למי למכור? עזמי בשארה (בל"ד): אתה נכנסת עכשיו ואתה נותן להם סתם להוביל אותך. יש לך שכל משלך. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: חבר הכנסת בשארה, אני לא מדבר מניירות, אני מדבר ממה שאני יודע. ואני אומר לך: גם אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שלצערי לא נעשה תכנון ביישובים. עזמי בשארה (בל"ד): בוודאי. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: אתה לא יכול להתעלם מהעובדה שאנשים לא מוכנים למכור את הקרקעות שלהם לבנייה רוויה. אדם עם קרקע משלו רוצה לשמור אותה לו ולבנים הבאים אחריו. זה קיים. עזמי בשארה (בל"ד): - - - היו"ר אמנון כהן: חבר הכנסת עזמי, אחר כך יש לך הצעה אחרת, תגיד את זה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: אני לא אומר את זה, אגב, כהאשמה כלפי מישהו. אני אומר את זה כעובדה שיצרה את המצב הנוכחי. היו"ר אמנון כהן: תנו לשר להשלים את התשובה. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: לכן, יש צורך חשוב מאוד, לדעתי, בשינוי דפוסי הבנייה בכל הסקטור הערבי, לאור העובדה שמשאב הקרקע של המדינה כולה הולך ומידלדל ולא ניתן לבנות בנייה צמודת קרקע רחבת היקף כפי הביקוש שיש, גם בסקטור היהודי וגם בסקטור הערבי. כל אחד רוצה לגור לכאורה בבית פרטי, ומעשית אי-אפשר לתת על זה תשובה בקרקע הקיימת היום. אם נכבוש עוד פעם קרקעות נוספות - - - עזמי בשארה (בל"ד): תוכניות כיבוש חדשות? שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: אתה רואה? אז אני לא רוצה לכבוש שוב קרקע נוספת. זו הרפתקה מיותרת. עזמי בשארה (בל"ד): גם כך הפרסים מתפשטים לים. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: ולכן, במצב הנוכחי אנחנו לא יכולים לתת תשובה של בנייה חד-קומתית - לא לסקטור היהודי ולא לסקטור הערבי, לפי הביקושים, אלא לפי הצרכים שיש. חנא סוייד (חד"ש): - - - כן מאפשרים - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: מי רוצה לגור בנגב? הלוואי שהיו באים לגור בנגב. אגב, בניגוד למה שאמרת, המדינה יוזמת הקמה של 11 יישובים בדואיים חדשים בנגב. לא תמיד רוצים באמת לעבור לגור שם. ואדרבה, תביא - אני רוצה לראות אותך, חבר הכנסת חנין, מביא קבוצה מהצפון שרוצה לעבור לגור בנגב. תביא, בבקשה. אני מוכן לאתגר. טלב אלסאנע (רע"ם-תע"ל): יש בנגב שרוצים לגור - - - שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: עובדה שמרוצים, טלב. הנה, יישובים רבים הוקמו בנגב, חדשים. קח את לקיה, קח מושבים ויישובים שכבר קמו. קרקעות ריקות עומדות ל"בנה ביתך". אף אחד לא נכנס לגור, כי לא רוצים לעזוב את השבט. בחייך, טלב. חברים, יש בעיות, הבה לא ניתמם, צריך לפתור אותן, לא להתעלם מהן. אני חושב שצריך לתת לזה פתרונות. ומה אני מציע לעשות? ראשית, במשרד השיכון השגנו הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל להקצאה של קרקעות מדינה לתכנון בנייה בהיקף נרחב במסגרת יישובי המגזר הערבי. בעקבות זאת הגענו להסכמה להעביר קרקעות בהיקף של 25,000 יחידות דיור בבנייה רוויה למגזר הערבי, מתוכן כבר היום נמצאות בתכנון 15,000 יחידות בנייה. אני יכול גם להביא דוגמאות קונקרטיות, שעובדים היום, עושים ממש פעולה של פיתוח. סבסוד פיתוח לבנייה ביוזמה פרטית וציבורית בשיעור של עד 50% מאומדן עלויות הפיתוח באזורי עדיפות לאומית. זאת אומרת, בכל מקום שמוכנים לבנות - אם אתה תמצא, חבר הכנסת בשארה, או חבר הכנסת חנין, או טלב אלסאנע, יישוב ערבי - - - קריאה: - - - לא חבר הכנסת חנין. סוייד. שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: סוייד. אם תמצא ביישוב ערבי אדם שיש לו קרקע פרטית שהוא מוכן לתכנן אותה, בהסכמה של העירייה או של רשות מקומית, לתכנן בנייה רוויה, בנייה רוויה זאת אומרת לא חד-קומתית, אם זה אזור עדיפות לאומית הוא יקבל סבסוד של עד 50% מעלות הפיתוח מהמדינה, מאתנו. רק שיבואו כאלה. הלוואי שיבואו. אנחנו עכשיו, מיוזמתנו, מתכננים 15,000 יחידות כאלה. קידום תכנון קרקע פרטית, לרבות מימון לאיחוד וחלוקה שלא בהסכמת הבעלים - בשנת 2005 הוקצו לזה 5 מיליוני שקל, כאשר הכוונה היא לקחת קרקעות פרטיות בתוך יישובים ערביים, לעשות תוכניות איחוד וחלוקה. כשראש הרשות מסכים, בעלי הקרקע לא מסכימים - אבל עושים בכל זאת את התכנון, במטרה לתת לזה תנופה, כי ברגע שהקרקע הזו תשנה את ייעודה לבנייה רוויה, זה נותן מנוף כלכלי וכדאיות למישהו להעביר את הקרקע למישהו שיבנה, לקבלן שיבנה. אנחנו רוצים לפתח מנגנוני שיווק ייחודיים שמאפשרים בנייה פרטית רוויה. זאת אומרת, לאפשר לקבלנים במגזר הערבי גם לקבל סבסוד, גם לבנות בנייה רוויה, ולמכור את זה. בחלק מהפרויקטים אנחנו מתכננים את הפיתוח הכולל של הקרקע הפרטית, עושים פיתוח של הקרקע על חשבון משרד השיכון ומכינים אותה לשיווק, ואז מוציאים את הקרקע הזאת למכרז. כל יזם שירצה לבנות באותו יישוב כדי למכור את הדירות, יוכל לקנות את הקרקע המסובסדת, מפותחת על-ידינו, לצורך קנייה של בתים. וכאמור, אנחנו עובדים על כך ב-15,000 יחידות. אנחנו רוצים לפתח מנגנוני שיווק ייחודיים, כאמור, מתוך הבנה לתהליכי העיור האטיים במגזר. המשרד, בעניין הזה, נמנע מלשווק לקבלנים, ופתחנו מכרז שונה, שמאפשר לכמה קרובי משפחה לגשת למכרז לרכישת מגרש לבנייה עצמית. זאת אומרת, ביישובים הערביים יש תופעה שקרובי משפחה רוצים לגור יחד. אז גם בתהליך המכרז מאפשרים, על מגרש נקי, שמיועד, נניח, להקמת עשר דירות - מאפשרים לקרובי המשפחה ללכת יחד למכרז ולבנות יחד את עשר הדירות, כדי להקל את התהליך, שאנשים יוכלו ללכת על העניין הזה. בדרך זו בעצם ניתן סבסוד פיתוח לכל רוכש, כי ברגע שאנחנו מסבסדים את הפיתוח, כל מי שקונה דירה מהקבלן מקבל אוטומטית סבסוד, כי כל הפיתוח מסובסד ב-50%. מסלול זה הופעל לראשונה בשנת 2005 אבל טרם צבר תאוצה וניסיון. אני מתכוון לדחוף ולקדם אותו. חנא סוייד (חד"ש): יש מקרה אחד שזה עבד? שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: כן, כן, בהחלט. תיכף אני אתן לך דוגמאות. המשרד פועל עם משרד הפנים ומינהל מקרקעי ישראל לקידום התכנון והבנייה במגזר הערבי. העבודה שנעשתה בשלוש השנים האחרונות, אני מניח שתניב פירות גדולים בשנים הקרובות. הדוגמאות, אם אתה רוצה, היישובים שבהם עובדים עכשיו, קונקרטית - לפחות בשלושה יישובים. אנחנו עכשיו מקדמים פיילוט, להראות שזה כן עובד, בנצרת, עין-מאהל, דיר-אל-אסד וסאג'ור - ארבעה יישובים. על דיר-אל-אסד וסאג'ור - זה הורחב לעיר אחת, זה נקרא אל-שאע'ור. ביישובים האלה עכשיו כבר מופעלים פרויקטים כאלה, שלוקחים קרקע, מפתחים אותה, מסבסדים ב-50%, משווקים לקבלני בנייה, וכאמור, אנחנו עובדים על 15,000 יחידות כאלה. היו"ר אמנון כהן: ולכן, אתה מציע להעביר את זה? להסיר מסדר-היום? שר הבינוי והשיכון מאיר שטרית: מציע להעביר לוועדת הכלכלה. אם חבר הכנסת מעוניין, אין לי התנגדות. היו"ר אמנון כהן: מסכימים לוועדת הכלכלה? יש הצעה אחרת של חבר הכנסת עזמי בשארה, בבקשה; הצעה שמשמעותה הסרה מסדר-היום, טכנית. עזמי בשארה (בל"ד): טכנית, אדוני, הסרה טכנית. אני רוצה לברך את חברי, חבר הכנסת חנא סוייד, שיעשיר לדעתי את הכנסת בידע שלו ובניסיון שלו בנושא. אני מקווה שתהיה לו עבודה פורייה. אני גם רוצה לברך את השר מאיר שטרית. קיווינו שיקבל תפקידים הרבה יותר בכירים. אבל, אדוני השר, לכל מקום שאתה תגיע אתה תפתור בעיות, אני יודע זאת. לכן, אדוני השר, רציתי שתתחיל בגישה הרבה יותר פתוחה לנושא הזה. לא היית כאן, כשכבשו ב-1948 – קוראים לזה בשמות אחרים פה – ראו הרבה רבי-קומות ביפו, בירושלים ובחיפה, שבנו ערבים בתכנון אורבני מהכי יפים במזרח התיכון. את זה עשה העם הזה. היו גם כפרים, ובכפרים – כמו בכפרים יהודיים, כמו בכפרים באירופה – בנו בנייה צמודת-קרקע. גם יהודי ביישוב יהודי בגליל רוצה לגור בבית צמוד-קרקע, בשביל זה הוא הולך לשם. העיר לא קולטת, היא נהרסה, היא לא קולטת ערבים. והערבים, הופקעה האדמה שלהם ונכפה עליהם עיור, שהוא לא עיור. זה כפר גדול שקראו לו עיר, אבל הוא לא עיר. הוא מתנפח, יש בו בנייה רוויה הרבה יותר מבערים, אבל זו בנייה רוויה מעוותת ולא מתוכננת. היו"ר אמנון כהן: מה ההצעה? עזמי בשארה (בל"ד): ההצעה שלי שהשר יבין שכל המדינה הזאת מתוכננת כך שהערבים הם תופעת לוואי של התכנון; פעם צריך לעקוף, פעם צריך להרוס, פעם צריך לאגף, פעם צריך לגדר - - - היו"ר אמנון כהן: ולכן? עזמי בשארה (בל"ד): ולכן צריך לתכנן לאוכלוסייה הערבית עם גישה גלובלית, אחרת תמשיך עם אספירין ועם תופעת לוואי של תכנון ציוני גדול לאוכלוסייה היהודית. היו"ר אמנון כהן: מי בעד להעביר את ההצעה לוועדת הכלכלה? הצבעה בעד ההצעה להעביר את הנושא לוועדה – 7 בעד ההצעה שלא לכלול את הנושא בסדר-היום – אין נמנעים – אין ההצעה להעביר את הנושא לוועדת הכלכלה נתקבלה. היו"ר אמנון כהן: ההצעה אושרה והיא תעבור לדיון בוועדת הכלכלה של הכנסת. תודה רבה.