קטע מדברי הכנסת

המצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה מאז פינוי גוש-קטיף רוחמה אברהם (קדימה): ועכשיו, גברתי היושבת-ראש, להצעה לסדר-היום. גברתי היושבת-ראש, חברי וחברותי חברי הכנסת, במרחק שעת נסיעה מאולם המליאה הזה חיים תושבי שדרות והנגב המערבי במציאות שאנחנו איננו יכולים אפילו לדמיין. הם שולחים את ילדיהם לבתי-הספר בידיעה שבכל רגע עלולה התקרה לקרוס מפגיעה טיל. הם הולכים ברחוב בדריכות לקריאות "שחר אדום", שיורו להם להימלט על נפשם למחסה. אף אחד מאתנו, חברי חברי הכנסת, לא יכול לומר בביטחון אם אנחנו כאן בירושלים או בתל-אביב היינו עומדים במציאות הזאת לאורך זמן. אבל הם עומדים. הם עומדים מול ארגוני הטרור שמנסים לערער את היציבות של מדינת ישראל. הם החזית, הם היציבות שלנו. עמידתם היא התשובה לטרור. נחישותם מבטיחה שהטרור לא ישיג את מבוקשו ופעילות צה"ל צריכה להבטיח שהטרור יבוא על עונשו. אנחנו מתפללים שגם אם ייפלו עוד טילים, לא יהיו נפגעים בנפש, כפי שקרה אתמול בנס. אבל צבא-ההגנה לישראל חייב לנהוג כאילו כל טיל שנפל גרם לפגיעות בנפש. אסור שנחכה לקורבנות. חובת הממשלה היא להבטיח שכל תושב שדרות והנגב המערבי ידע שלא ננום ולא נישן עד שיוסר האיום מעליהם. הממשלה הזאת התחייבה לפעול לחידוש המשא-ומתן לשלום עם הפלסטינים. אם הפלסטינים ישכילו להתקדם אתנו לשלום יכולים חיי התושבים בעזה ובשדרות להשתנות מן הקצה אל הקצה ולהיות חיים של שגשוג ופריחה. אבל, אם הם יאפשרו לארגוני הטרור לשלוט, האומללות והסבל, שהם תוצאה בלתי נמנעת של הלחימה, יהיו מנת חלקם. עד הניצחון על הטרור, האחריות לביטחונם של התושבים מוטלת על ממשלת ישראל וגם על כתפינו שלנו, חברי הכנסת. לנו כאן אסור לשקוט ואסור לנוח עד שנשתכנע שהממשלה ופקידי הממשלה ממלאים את חובתם. לא ייתכן שהסכנה לחיי ילדים בשדרות תימשך יום מיותר אחד בגלל ביורוקרטיה שמונעת העברת תקציבים קיימים ממשרד אחד למשרד אחר. לא ייתכן שמשרדי הממשלה יתווכחו ביניהם ויעבירו אחריות מצד לצד כאשר הטילים מכוונים לעבר יד-מרדכי. הכנסת חייבת לתבוע מהממשלה תשובות ברורות ועשייה מהירה, לפני שנגיע לרגע שבו יידרשו ועדות חקירה. תושבי הנגב המערבי, תושבי שדרות, אנחנו כאן בכנסת מצדיעים לכם ומתחייבים למלא את חובתנו כנציגיכם ולהבטיח שהממשלה תממש את זכותכם לביטחון. תודה רבה, גברתי היושבת-ראש. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת רן כהן, ואחריו - חבר הכנסת ניסן סלומיניסקי. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, בעקבות דבריהם של שני הדוברים האחרונים אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, שאנשים תמיד מסדרים להם את הדברים איך שנוח להם. אולי זה טבעי לפוליטיקאים, אבל בכל זאת יש ויש. כאשר באים להשוות מה קרה לפני ההתנתקות ומה השתנה לאחר ההתנתקות, ברור בעליל שמספר הטילים וגם הנזקים והנפגעים ירדו דרסטית. אלא מה? מאוד מאוד נוח להגיד: מה אתה מחשיב את הילדים ואת הנשים ואת הישראלים שישבו בגוש-קטיף וחטפו, הרי עכשיו הם אינם שם? אבל, רבותי, אלה ישראלים בדיוק כמו כל הישראלים, וכל עניין ההתנתקות היה להציל אותם ולהציל אותנו. מהבחינה הזאת הנתונים הם חד-משמעיים: יש ירידה דרסטית במספר ה"קסאמים" והטילים שעפים מרצועת-עזה לעבר ישראלים ולעבר מדינת ישראל. בעניין זה אין ברירה אלא להודות באמת. אני חייב לומר: הסכנה יותר קטנה. למרות האסון הגדול שבו עומדים תושבי יישובי עוטף-עזה, ואף שזאת סכנה קיימת ומוחשית, והייתי בין הראשונים שהתגייסו כדי לפתור אותה, אני חייב לומר שחייבים גם לבוא ולומר ביושר אינטלקטואלי, שהסכנה הזאת, ניתן להתמודד אתה. ניתן להתמודד אתה גם על-ידי שיתוק האויב וגם על-ידי מיגון של הישראלים. לא היתה שום סיבה בעולם שהמיגון הזה לא יינתן בזמן ובצורה הראויה. יש מיגון, הוא מפותח. זה לא מעל תקציבה של מדינת ישראל, ואין סיבה שהמיגון הזה לא יינתן. אני חייב לומר, גברתי היושבת-ראש, יצא לי להיות בוועדה לביקורת המדינה לפני חודשים רבים ולעשות סיור באזור זיקים. הלכנו למחנה, אבל נכנסנו גם ליישובים האזרחיים וראינו מה המצב. בעקבות הסיור הזה נכנסתי לדבר במשרד ראש הממשלה. אפילו ניצלתי את קרבתי למנכ"ל לשעבר, אילן כהן, כדי להשיג את הכלים שיינתנו. בהמשך דבריה של חברת הכנסת רוחמה אברהם - נכון, צריך לתבוע מהממשלה, אבל זאת הממשלה שלך. למה הממשלה הזאת רבה, עד לפני כמה ימים, מי ייתן את 52 מיליון השקל, כאשר הילדים הם בני-ערובה של הממשלה ושל המשרדים? הנה, פתאום יש כסף. אלא מה? הכסף הזה ישנו לאחר כל החרדות ולאחר הפגיעות שבמזל נסתיימו כולן - - - שי חרמש (קדימה): הכספים האלה לא נועדו למוסדות חינוך. רן כהן (מרצ): הם גם למוסדות חינוך. שי חרמש (קדימה): הם לא. רן כהן (מרצ): אם כך, צריך שכל מה שנוגע למיגון מוסדות חינוך ולמיגון האזרחים שם – יינתן. חייבים לתת זאת, זה מה שאני אומר. בבקשה, עם כל הכבוד לכם, יש לכם סיעה, יש לכם שרים. את זה חייבים לעשות, והכנסת באמת לא תסלח לכם אם לא תעשו את זה. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. אם הוא לא נמצא - חבר הכנסת שי חרמש. עכשיו תוכל להשיב. אחריו - חבר הכנסת אברהם מיכאלי. שי חרמש (קדימה): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, נאום ראשון. רן כהן (מרצ): חבל שלא ידעתי, הייתי מברך אותך. שי חרמש (קדימה): תושבי עוטף-עזה ושדרות, לידיעת חברי פה, אינם קורבנות תוכנית ההתנתקות. נהפוך הוא. בתוכנית ההתנתקות חילצה ממשלת ישראל 25,000 אזרחים וחיילים מחיים בארץ חמאסטן. "קסאמים" ופצמ"רים, וכדאי גם את זה לדעת, ירדו על התושבים בעוטף-עזה החל משנת 2001, ללא שום קשר לתוכנית ההתנתקות. ייאמר יותר מזה: איש מאתנו, תושבי עוטף-עזה, איננו מתגעגע לשוב לעזה, ואנחנו מוכנים למלא את משימתנו כיושבים ומתגוררים באזור ספר בקו האש. אנחנו נחושים ואיתנים לעשות את המלאכה. אולם, וכאן האולם: כדי לקיים אורח חיים בריא ואיתן במציאות ביטחונית קשה, חייבים אנו לחוש שהעם והכנסת אתנו. הבוקר הגיע לידי מכתב של מיכל שמחי, ילדה בת תשע, בת קיבוץ ניר-עם, תלמידת כיתה ד' בבית-הספר האזורי שער-הנגב. ברשותכם, אני רוצה לקרוא בפניכם את המכתב על מנת להעביר לכם, ולו לרגע, את תחושת תושבי עוטף-עזה, את תחושת הדור הצעיר: "בעצם", כותבת לי הילדה, "אני לא כל כך פוחדת. די התרגלתי ל'קסאמים' ולרעש התותחים. עד לא מזמן הייתי רועדת בכל הגוף בלי שליטה כל פעם ששמעתי את הקריאה 'שחר אדום', 20 השניות בין יציאת ה'קסאם' לנפילה. פחדתי שזה ייפול על הבית שלי. בעצם ה'קסאמים' נפלו בקיבוץ ליד הבית שלי וליד בית-הילדים. גם בבית-הספר שלי הם נפלו, ובכל פעם תמיד רעדתי ופחדתי להישאר לבד. פתאום", וכאן הקטע הקשה, "התחלתי להתרגל. אמא שלי מלמדת אותי להתרגל למצב שיום אחד הכול ישתנה לטובה ויהיה הסכם שלום. ובכל זאת ילדים וגם מבוגרים פוחדים, כי אי-אפשר לדעת מתי ייפול ה'קסאם' הבא. "אני משתדלת לא לחשוב על זה ולנהל חיים רגילים כמו כל ילדה. אני חושבת שהממשלה שלי מתרגלת למצב כמוני ולא מנסה לתת לנו, הילדים, פתרון של ממש. אני לומדת להתגבר על הפחד. אני מקווה שאם הבתים שלנו יהיו ממוגנים, אני אתגבר באמת. עדיין נופלים 'קסאמים' והחיים עוד לא כל כך רגילים". מיכל שמחי, בת תשע, כיתה ד', קיבוץ ניר-עם. מכובדי חברי הכנסת, אני קורא לכנסת ולממשלה להחליט על תוכנית לאומית, בדמותה של זו אשר גובשה ערב הנסיגה מדרום-לבנון, ואשר ראתה בחיזוק היישובים ערובה לביטחונו של הגליל כולו. אין מדובר, חברי, רק בגדרות, קירות מגן, תאורה ונשק, אלא חיזוק מקורות פרנסה איכותיים, חיזוק תוכניות הלימודים וכוחות הוראה, עידוד יזמים והסרת מכשולים בפניהם, פיתוח השכלה גבוהה, הגדלת הנגישות וזמינותה, מתן עידוד לפיתוח תשתיות לשכונות עירוניות וקהילתיות, מתן עידוד לבנייה למגורים. בדרככם הביתה זכרו את דבריה של מיכל. תנו לה את התקווה שלא נשלים עם שגרה של טרור, ללא אופק של שלום. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה ותודה על הנאום הראשון. חבר הכנסת אברהם מיכאלי, בבקשה, ואחריו - חבר הכנסת אמנון כהן. אברהם מיכאלי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, אני מבין שזה נאומו הראשון של חבר הכנסת חרמש. אני באמת מברך אותך, חבר הכנסת שי חרמש, איש ההתיישבות, איש הנגב, עם עבר מפואר, עם רקורד ציבורי מפואר. הגעת לכנסת להעשיר את הכוחות הטובים בכנסת. אני מאחל לך שתמשיך בהצלחה המרובה שלך, כפי שעשית בעבר, גם בכנסת. בהצלחה. חברי חברי הכנסת, הנושא שעומד היום על סדר-היום, כולנו דנים בו היום לאחר המעשה שקרה בשנה שעברה, ולאור הניתוח הקצר, אולי, של הזמן מאז ההתנתקות ועד היום. אבל אנחנו חייבים לקשור דבר בדבר ולא יעזור אחרת. היום אפשר לבוא ולומר שהיישובים, גם יישובי גוש-קטיף סבלו מה"קסאמים", גם יישובי גוש-קטיף סבלו מיריות כאלה ואחרות. אבל, רבותי, יש עובדה אחת: חשבנו וחשבנו שאנחנו עושים את ההתנתקות כדי לשפר את המצב הביטחוני במדינת ישראל. חשבנו שאחרי שנצא מיישובי עזה אולי השכנים שלנו יבינו שאנחנו באים לקראתם ונותנים להם שטחים בשביל לחיות אתנו בשלום, שלא יגרמו לנו לחזור אליהם ולהילחם בהם פעם נוספת. לצערנו, אולי לא נעים להודות בראייה לאחר המעשה, לפי התוצאות לפחות, עד כמה אולי ההתנתקות לא הצליחה. אפשר להתווכח מבחינה אידיאולוגית אם השטחים היו חשובים או לא היו חשובים למדינת ישראל. אבל, רבותי, העובדות הן כאלה, שהיום מי שסובל ביתר שאת מאותם "קסאמים" ומאותן הפגזות הם יישובי עוטף-עזה, ושדרות - בראש הערים האלה. לצערנו, גם אשקלון הופכת להיות כתובת. אני מקווה שהציפיות של אותם טרוריסטים ומחבלים לשפר את הטווח של אותם טילים, שהם יורים עלינו מדי יום כמעט, לא יתממשו והם לא יגיעו ליישובים אפילו מרוחקים יותר. רבותי, אנחנו חייבים כעת, לאחר מעשה, ולצערנו לאחר מעשה, לדאוג לביטחונם של היישובים האלה. וכל מה ששמענו מכבוד השר היום, שבעצם הממשלה אכן כבר אישרה, בעקבות הצעת הכנסת, את התקציבים למיגון. צריך לעשות את זה באופן מיידי, כי הנס שקרה אתמול, ונמנע אסון גדול בשדרות, אם חלילה היינו עומדים פה היום והיינו מנתחים, לאחר הפיגוע הגדול שכמעט קרה שלשום, רבותי, לא היינו יכולים להסתכל בעיני אותם אנשים שחיים שם ולהסביר להם שאין תקציב ואין כסף. אסור להבדיל בין כיתת גן לבין בית-ספר של ילדים מבוגרים יותר ואסור להבדיל שם בין קבוצות. המיגון חייב להיעשות מייד, ובקטע הזה כולנו, קואליציה ואופוזיציה, צריכים לקבוע דברים פה-אחד. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת אמנון כהן - אינו נמצא. חבר הכנסת דוד אזולאי, ואחריו - חבר הכנסת ניסן סלומינסקי. דוד אזולאי (ש"ס): גברתי היושבת-ראש, אומנם אני לא מדבר אחרי חבר הכנסת שי חרמש, אבל חברי מיכאלי ואני באותה סיעה, לכן אני מרשה לעצמי להמשיך את הברכות שלו. אני מברך אותך בברכת הצלחה מכל לב. אני חושב שאתה ראוי לבית הזה והבית הזה ראוי לך. גברתי היושבת-ראש, במסגרת העיסוק שלנו היום במצב בשדרות ובשאר יישובי עוטף-עזה, משום-מה שכחו את אשקלון. לצערי הרב, גם אשקלון חוטפת מדי פעם "קסאמים". כולנו זוכרים את המצב שהיה בצפון עד לפני כמה שנים, כאשר תושבי הצפון חוטפים "קטיושות", מתמגנים, ואפשר לומר שזה כמעט לא עניין את כלל תושבי המדינה. הדבר המפחיד אותי הוא שהמצב הזה הולך וקורה גם בדרום, כאשר קבוצת יישובים מקבלת "קסאמים" ו"קטיושות" יום-יום, במשך תקופה ארוכה, ואנחנו לא רק שלא ממגנים, אלא אנחנו מחפשים איך להתמגן ועדיין לא ניתנו הפתרונות. זה הדבר שהכי מפחיד אותי, שבמקום לדאוג שהם יתמגנו, במקום לדאוג שהם לא יעשו את מה שהם עושים, אנחנו פשוט עומדים ומתבצרים ומתמגנים, עוד בית ועוד בית, ומחפשים תקציבים. אני חושב שמה שעושה היום מדינת ישראל, כל ההרעשה הזאת של אזור עזה, לדעתי היא לא אפקטיבית, ואני חושב שדי לנו במשחקים. אחת ולתמיד צריך להעמיד את האנשים במקומם. הם פוגעים לא רק בנו. הם פוגעים גם באנשים שלהם. ולבי לבי על אותם ילדים; אותם ילדים שדיבר עליהם חבר הכנסת שי חרמש. יבוא יום שאנחנו נקצור את הפירות. אלה ילדים לא ממוגנים שייפגעו נפשית. מה יהיה אתם בעוד כמה שנים? מי ישלם את תוצאות הנזק של אותם ילדים שלא ישנים בלילות ויש להם פחדים איומים? עד היום אנשי הצפון - ואני מכיר הרבה משפחות בצפון - לצערי הרב היום הילדים שלהם קוצרים את פירות ה"קטיושות". לכן אני חושב שהקדוש-ברוך-הוא עושה עמנו חסד. איך אנחנו אומרים כל יום בתפילה? - על נסיך ונפלאותיך וישועתך שבכל יום הקדוש-ברוך-הוא עושה עמנו. אחרת אי-אפשר להסביר. לכן, אני מציע לממשלה - ובזה אני מסיים, גברתי - הדבר הכי חשוב לעשות היום והממשלה צריכה לעשות בראש ובראשונה, הוא לעודד את התושבים בכל מיני הטבות שמגיעות להן בזכות, על מנת שלא ייווצר מצב שאותם אנשים מתחילים לברוח מהיישובים האלה למרכז הארץ ואנחנו נחפש - מי יאכלס אותם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת סלומינסקי. חבר הכנסת אמסלם לא נמצא, ולכן, אחריו - חבר הכנסת יצחק וקנין. ניסן סלומינסקי (האיחוד הלאומי - מפד"ל): גברתי היושבת-ראש, אדוני השר, חברי חברי הכנסת, אמרתי גם בוועדת הכספים ואספר שוב: מעשה בחלם, שהיה שם גשר. יום אחד נפער חור בגשר ונוסעת מכונית ונופלת. מובן שהיא נופלת פנימה, למטה לתהום. ישר מזעיקים רופא שיטפל בכל אותם פצועים שנמצאים שם. הרופא מתחיל לטפל. בינתיים נוסעות עוד כמה מכוניות, וגם הן נופלות. זה כבר לא בכוחו של רופא אחד, אז מביאים תאג"ד שלם שמתחיל להתמקם ולתת טיפול לנפגעים. המכוניות נוסעות על הגשר, נופלות, ומצטברים עוד ועוד פצועים, עד שהתאג"ד הופך לאט לאט לבית-חולים. הקימו שם בית-חולים שלם שיטפל, וסביב בית-החולים כבר קמה עיר שלמה בתחתית הגשר. עד שהגיע יהודי חכם ואמר להם: חכמי חלם, מה קרה לכם? במקום לבנות תאג"ד, וכבר בית-חולים, תלכו תסתמו את החור בגשר ונגמר הסיפור, לא יהיו יותר נפגעים. זה בדיוק מה שקורה לנו. הם יורים "קסאמים", הם יורים "קטיושות". ומה אנחנו הולכים לעשות? במקום לסגור את החור שבגשר, אנחנו מתחילים לעשות איזה מיגון קטן – מביאים את הרופא – איזה משהו שיצפצף כדי שיזהיר את האנשים. הם ממשיכים, וזה לא עוזר, אז אנחנו כבר מבינים שהצפצוף לא עוזר – מתחילים להביא מיגונים. ומתוך המיגון - רק לילדים, אנחנו נתחיל עכשיו למגן רק את מוסדות החינוך ורק את מוסדות הציבור, כי הרי אי-אפשר להפקיר את זה. ואחר כך נמשיך הלאה – כי הם ימשיכו לירות עוד "קסאמים" ו"קטיושות" – נתחיל למגן גם את כל הבתים. כי הרי אנחנו לא יכולים להפקיר את הבתים. והם ימשיכו הלאה, ויתחילו ללכת לכיוון אשקלון – נתחיל למגן את כל אשקלון. הרי הם מגיעים כבר לאשקלון. עד שיבוא יהודי חכם ויגיד לאנשי חלם: במקום לעשות את כל זה – ואין לזה סוף. אחרי אשקלון יהיה גם אשדוד ויהיה כל האזור ולא נצא מזה – תלכו תסגרו את הפרצה בגשר, תלכו ותגמרו עם ה"חמאס" הזה, תגמרו עם אלה. ובכוחנו לעשות את זה. ותפסיקו לפחד שזה יפריע למשא-ומתן העתידי. הדבר היחיד שאולי בזכותו נוכל להגיע למשהו, לאיזה משא-ומתן אתם, זה רק אם נדביר את הטרור, אם הם ירגישו את נחת זרוענו. וצה"ל הגדול יודע לעשות את זה. ואני פונה לשר הביטחון שנכנס עכשיו: במקום שתתחיל להשמיע כל מיני ססמאות – פותח להם את הגשר בזמן שיש התרעות על פיגועים. חס ושלום - אנחנו מקווים שלא – חס ושלום יתממש אחד הדברים, מה תאמר אז לאלה שייפגעו או לאמהות שלהם? רוצה לתת להם את הכסף, כשכבר ראינו מכל החקירות שהיו שהכסף שאנחנו נותנים הולך גם לטרור. במקום זה תן הנחיה לצה"ל להדביר את הטרור, לסגור את הפרצה בגשר, ובסופו של דבר לא נצטרך את כל המיגונים האלה. תודה לך, גברתי. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת יצחק וקנין, בבקשה – אינו נמצא. חבר הכנסת נסים זאב, בבקשה. חבר הכנסת אהרונוביץ, אם אני יכולה לבקש ממך לא להפריע. אחריו - חבר הכנסת זאב אלקין. נסים זאב (ש"ס): גברתי היושבת בראש, כנסת נכבדה, עוטף-עזה – אני לא חושב שההגדרה נכונה. אני חושב שעזה עוטפת את כולנו. עוטפת את היישובים, עוטפת את אשקלון, עוטפת ב"קסאמים". ועכשיו הולכים להשתכלל הרבה יותר, ואז טווח הטילים יגיע גם לאשדוד וגם למקומות מרוחקים יותר. אין כסף למגן את היישובים בצורה מוחלטת, ובעיקר אין כסף לבנות חדרי ביטחון בכל בית בקיבוצים, במושבים, שנמצאים בטווח הטילים הפלסטיניים - - - סופה לנדבר (ישראל ביתנו): - - - נסים זאב (ש"ס): זו עובדה. צה"ל הציע היום 350 ש"ח לחודש אם רוצים מיגון - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת אהרונוביץ, בבקשה ממך. תודה. נסים זאב (ש"ס): אם רוצים למגן, אם רוצים מיגון, אם רוצים ביטחון, צריכים לשלם. אני חושב שזוהי קטסטרופה, שאותם יישובים שעשו כל כך הרבה במשך שנים רבות, שהיו קרובים לעזה, היום נמצאים תחת אש באופן חד-צדדי. אני רק מקווה שמכל הדיון הזה יגיעו למסקנות הנכונות, שעזה זו מדינת טרור, ו"חמאס" הוא מדינה טרוריסטית. וצריך להתבונן ולראות את התוצאות, מה אנחנו מקבלים בתמורה לכך שהחזרנו, לפחות, את צפון רצועת-עזה – שזה משגה חמור. מעל הבמה הזו ביקשנו מראש הממשלה אריק שרון, שיזכה לבריאות, תחזיר, אבל לפחות אל תחזיר את צפון רצועת-עזה. תהיה לפחות כמו מפלגת העבודה. עמרם מצנע אמר: אני, בצפון רצועת-עזה רואה רצועת ביטחון. עמרם מצנע. מערכניק, מפא"יניק, מפלגת העבודה, ראה את זה ברצועה. והיום אנחנו רואים שה"קסאמים" יותר קרובים, יותר קל היום לירות, והתגובה של צה"ל, כשאמרו: אנחנו נחזיר – וזה מה שאמר ראש הממשלה - עד הסוף בגבול הדרומי, אבל כאשר הם יתחילו לירות עלינו, אנחנו נראה להם. יהיו לנו הסיבה והעילה להכות אותם שוק על ירך. הלוא זה קשקוש. איך אפשר להכות טרור, אם טרור זה לא צבא. אי-אפשר להיערך, כי ככל שאתה מחכים הם מחכימים יותר, ועם מתאבדים, עם שיעים ועם אויבים מטורפים, קשה מאוד להתמודד. לכן, היום לפחות, נסיק את המסקנות הנכונות לגבי יהודה ושומרון - - - היו"ר קולט אביטל: אבקש לסיים. נסים זאב (ש"ס): אסור להחזיר מטר אחד בלי הסכם שלום. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת זאב אלקין, בבקשה. זאב אלקין (קדימה): כבוד היושבת-ראש, כבוד השר וחברי חברי הכנסת, בשבילי הדיון במיגון היישובים של עוטף-עזה היה למעשה הדיון הראשון בוועדת הכספים, ומאז נכנסתי לוועדה הזאת, הנושא הזה מתמשך והנושא הזה נמשך מישיבה לישיבה, ואולי בשבילי זאת היתה הדרך ללמוד איך ניתן להתנהל בשלומיאליות ואיך ניתן בעבודה מוצלחת בכנסת לחלץ נושא שתקוע זמן רב. דובר כאן לא מעט על הבעיות במיגון ועל אותם 52 מיליון שקלים, וחלק מהדוברים ציינו, באופן לא נכון, שהכסף הזה הוא מה שמנע מיגון גני-ילדים, ולא היא. כל מי שמכיר את הסוגיה – וחבר הכנסת חרמש למד אותה היטב – יודע שהכסף למיגון גני-ילדים הועבר קודם, ו-52 מיליון שקלים - שאין מי שחולק על נחיצותם – דרושים לצורכי מיגון אחרים. אז למה התעכב מיגון גני-הילדים? למדנו, במהלך הדיונים בוועדת הכספים, שזה מסיבה מאוד מאוד פשוטה: אף אחד לא חלק על זה שצריכים למגן גני-ילדים, רק משרד האוצר כבר חודשים רבים עיכב העברת חלק מהסכום, משרד הביטחון עיכב העברת חלק אחר מהסכום, ולכן כשהגיעו סוף-סוף הכספים סמוך לפסח – לוקח זמן למגן גני-ילדים. רן כהן (מרצ): חבר הכנסת אלקין - - - גם 158 מיליון הקודמים, עד שהוציאו אותם יצאה לנו הנשמה. זאב אלקין (קדימה): אוקיי. אז אנחנו רואים כאן דוגמה לכך שאם חס וחלילה יקרה משהו – ואני מאוד מקווה שלא יקרה – בחודשים האלה, מה הסיבה לכך? עיכוב בהעברת הכסף שלא היה מי שחלק על נחיצותו. באותם דיונים בוועדת הכספים שאלתי בתמימותי שאלה: ומה קורה עם הילדים בבתי-הספר? כמעט כולם צחקו ממני, אמרו: מה פתאום? אין סיכוי שהכסף הזה יגיע, אין סיכוי שימגנו את בתי-הספר. למה? ילדים קטנים בכיתה א' יכולים לרוץ מהר מאוד לחדר הביטחון. זאת היתה העמדה. שי חרמש (קדימה): רק - אין חדר ביטחון. זאב אלקין (קדימה): אמרתי אז, שאם חס וחלילה יקרה משהו, הרי אין ספק שזה מה שיעשו – ימגנו את בתי-הספר. הנה, נפל "קסאם" בבית-ספר. למזלנו, ברוך השם, לא היו נפגעים, אבל שר הביטחון כבר הבין שצריכים למגן את בתי-הספר. אלא מה? אין זמן להספיק לעשות את זה עד תחילת שנת הלימודים. אני חושב שאנחנו צריכים ללמוד לקח מן הפרשה הזאת ולא לחזור על אותה טעות פעמיים ושלוש. חבל שהשר איתן כבל לא אתנו, אז אני מקווה שהשר אדרי ישמש לנו ערוץ לא פחות טוב לשר הביטחון. אם הגענו למסקנה שצריך למגן את בתי-הספר, חובת הממשלה שלא להמתין עם זה חודשים נוספים, ולחכות עד ששוב, חס וחלילה, משהו יקרה, אלא להתחיל בהליך הזה מייד. ברור שלא ניתן להשלים אותו עד פתיחת שנת הלימודים, אבל כל יום של המתנה יכול, חס וחלילה, לעלות לנו בחיי אדם. אם ההוצאה התקציבית הזאת ממילא צריכה להיעשות, וכנראה ממילא בשנת התקציב הזאת, אז אינני מבין מה פשר ההיגיון של הדחייה - - היו"ר קולט אביטל: בבקשה לסיים. זאב אלקין (קדימה): - - כמו שגם לא הבנתי - - היו"ר קולט אביטל: תודה רבה לך. זאב אלקין (קדימה): - - מה פשר ההיגיון של הדחייה בגני-ילדים עם 52 מיליון השקלים. אז אליך, השר אדרי - עליך המשימה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת יעקב כהן. אם הוא לא נמצא – חבר הכנסת אביגדור ליברמן; לא נמצא. חבר הכנסת ישראל חסון, בבקשה. אני רוצה להודיע שאחרון הדוברים הוא חבר הכנסת משה כחלון, והרשימה סגורה. ישראל חסון (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, חברי, הרעיון הכי פחות אהוב עלי הוא מיגון. אני מאוד לא אוהב את הרעיון הזה של מיגון והתמגנות וכו', אבל עם זאת אני גם מכיר את מגבלות היכולת שלנו לתת מענה על הדבר הזה. מבחינתי אנחנו עומדים היום אחרי אירוע שנהרגו או נפגעו בו 30 תלמידים מ"קסאם". אנחנו לא עומדים במצב אחר. כל מי שמתייחס לזה אחרת, נושא על עצמו אחריות שלטעמי אין לו הזכות המוסרית לשאת אותה. אנחנו עומדים היום כשאין לנו שום יכולת להשפיע כהוא-זה על יכולת הפגיעה של "קסאם" בילדים. אני לא יודע מאיפה שואבים את האדישות, בעיני, במידה רבה אפילו אטימות, ולא קובעים לוח זמנים ולא קובעים את התקציב שסוף-סוף הוקצה, אבל לא קובעים לוח זמנים ואומרים: אנחנו רוצים לראות שבתוך חודשיים המפעל "האדיר" הזה מסתיים. אתמול הייתי ביד-מרדכי וראיתי שם את קצב העבודה במיגון גן-ילדים. שני פועלים במשך שבע שעות. אני פשוט לא מבין מאיפה לוקחים את האדישות הזאת. בעיני זה הדבר הכי פחות מוסרי שיכלה הממשלה לעשות – להניח לזה. אנחנו מדברים על קרוב לשנה לאחר ההינתקות. אם לא יודעים לתת מענה ולהוציא את הילדים מתחום האיום, אז בבקשה, את המעט שיש, את המעט שאפשר - שיקבעו שבתוך שלושה חודשים, ארבעה חודשים, גומרים את זה. איך נעמוד פה כשהנשק הסטטיסטי הזה יעשה מחר את שלו? אני אומר כאן שחס וחלילה, אם חלילה יקרה משהו מחר או מחרתיים, כולנו פה, ובעיני בעיקר הממשלה שלא פועלת בנחישות בתחום הזה, לא תרחץ בניקיון כפיה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברת הכנסת אסתרינה טרטמן - אינה נמצאת; חבר הכנסת סטס מיסז'ניקוב - אינו נמצא; חבר הכנסת יוסף שגאל - אינו נמצא; חברת הכנסת ליה שמטוב - אינה נמצאת; חבר הכנסת רוברט אילטוב - אינו נמצא; חבר הכנסת אלכס מילר - אינו נמצא. חבר הכנסת יצחק אהרונוביץ – איפה הוא? עד עכשיו עשה רעש - אינו נמצא. חברת הכנסת סופה לנדבר, בבקשה. סופה לנדבר (ישראל ביתנו): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, חברי, היום התבשרו תושבי שדרות, שאם הם רוצים מיגון נגד ה"קסאמים", הם צריכים לשלם. פשוט נדהמתי כאשר קראתי את הכתבה הזאת. עוד לא ראיתי אוטיזם כזה של ממשלת ישראל לבעיות של המדינה. אומנם, אני לא חברת כנסת חדשה ואני עוסקת בפוליטיקה הרבה שנים, אבל אני אומרת לך, גברתי היושבת-ראש, לא ראיתי דבר כזה. ממשלת ישראל מצאה פטנט חדש, רבותי. אם חולי הסרטן צריכים היום תרופות, הם צריכים לשלם בעצמם ולדאוג לעצמם, אף שיש מערכת בריאות והם גם משלמים ביטוח בריאות וביטוח לאומי. יש פטנט חדש – אם צריכים מיגון נגד "קסאמים", התושבים צריכים לשלם. הממשלה לא דואגת, איזה מין דבר זה, באיזו מדינה אנחנו חיים? באותה שיטה הם מזניחים את חולי הסרטן, באותה שיטה הם מזניחים אנשים בשדרות, באותה שיטה הם מזניחים אנשים שחיים באשקלון, ומחר, חלילה וחס, "קסאמים" יכולים ליפול גם במרכז המדינה וזה יהיה אותו דבר. הבטיחו לאנשים שקט, הבטיחו להם שהטרור ייפסק, אבל לתושבים נדמה ששקט ניתן למצוא רק אצל הממשלה. בתגובות שלה - שקט מוחלט. בביצוע של הדברים – שקט מוחלט. בביצוע של דברים שצריכים לעזור לחולי סרטן – אף אחד לא מגיב. אני אומרת לך, גברתי, לביטחון במדינת ישראל אחראית ממשלת ישראל. לאזרחי מדינת ישראל אחראית ממשלת ישראל. השקט הזה צריך להיפסק. רבותי בממשלת ישראל, חברי, צריכים להתחיל לעבוד. תושבי ואזרחי מדינת ישראל זקוקים לניהול נכון וזקוקים שמישהו ידאג להם ש"קסאמים" יפסיקו ליפול עליהם. אף אחד לא צריך לדאוג לעצמו, יש ממשלה, יש כסף בממשלה, שיתחילו למגן את התושבים שחיים בשדרות ובאשקלון, שיתחילו לתת להם את הביטחון שהובטח להם. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער - אינו נמצא. חבר הכנסת יובל שטייניץ, בבקשה. אחריו – חברת הכנסת אורית נוקד. יובל שטייניץ (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, תודה רבה. אני רוצה לבשר לכנסת שלפני כשנה הודיעה הממשלה לכנסת ולוועדת החוץ והביטחון, שבתוך חודש-חודשיים יושלם מיגון היישובים, גני-הילדים ובתי-הספר בעוטף-עזה. לפני יותר משנה, שר הביטחון מופז, היום שר התחבורה, הודיע על כך. היום שוב מודיעה הממשלה שהיא הקציבה את הכסף והיא תמגן את היישובים והתושבים. אותה – פחות או יותר – ממשלה, השר התחלף בינתיים. בדיחה. בדיחה. אבל זו בדיחה עצובה, גברתי היושבת-ראש. אני לא נגד מיגון של אתרים רגישים, גני-ילדים אולי, בתי-ספר, אבל אם נוציא את מאות המיליונים הללו למיגון, מה יהיה הלאה? מה יהיה הלאה אם המדינה הזאת תעבור מאסטרטגיה של הרתעה ופעולה בשטח האויב לאסטרטגיה של התקפדות והתמגנות? גברתי היושבת-ראש, שר הביטחון מופז, עדיין שר בכיר בממשלה, אמר, ואני מצטט: אם לאחר ההתנתקות ייפול "קסאם" אחד, תגובתנו תהיה מהירה וכואבת. איך הוא אמר? ישראל לאחר ההתנתקות, לאחר שנשלים את היציאה מעזה, לא תסבול אפילו "קסאם" אחד. מאז, גברתי היושבת-ראש - 550. אבל המיגון איננו הפתרון, כי כבר יש "קטיושות" בעזה. כבר נפלו כמה "קטיושות" וייפלו עוד. דרך אגב, שאלה טובה, "קטיושה" - זה כבר 3 מטר אורך, זה לא נכנס בבגאז' של פרייבט. איך זה עובר דרך מצרים? זה טיל גדול, זה מטר וחצי מעלי. איך טילים כאלה עוברים דרך שטח מצרים לעזה? איך הם נוסעים דרך מדבר סיני, דרך הכבישים, דרך תעלת סואץ? למה "קטיושות" מגיעות רק לסיני ולא לרחבי מצרים? זו שאלה טובה לכל מי שאומר שהמצרים עושים, אבל לא מספיק. אני חוזר לנושא, גברתי היושבת-ראש. ה"קטיושות" מגיעות לאשקלון. אשקלון זה כבר 110,000 תושבים. ה"קטיושות" מגיעות לאשקלון, ובאשקלון נצטרך למגן 110,000 תושבים. אבל ה"קטיושות" מהדגם הבא, שהן כבר בעזה או בדרך אליה, יגיעו לאשדוד, ואחר כך לבאר-שבע. נמגן כבר חצי מיליון - מאיפה התקציב? לכן, גברתי היושבת-ראש, הממשלה קודם כול תפסיק להבטיח את מה שהיא הבטיחה כבר לפני שנה. תמגן בתוך שבועיים, שלושה שבועות את גני-הילדים, כי בבסיסי צה"ל, כשנפל "קסאם", מיגנו בתוך שבועיים. שם זה לקח שבועיים. אבל העיקר, גברתי היושבת-ראש, משפט אחרון: העיקר, שממשלת ישראל תבין שאי-אפשר למגן מדינה שלמה ואי-אפשר לפגוע בדימוי ההרתעה של ישראל, ובסוף לא תהיה ברירה, יצטרכו לצאת ל"חומת מגן 2" בעזה. אם ה"קסאם" בשבוע שעבר היה פוגע בכיתה מלאה ילדים, והיו לנו, חס וחלילה, 20-10 הרוגים, כבר היינו בעזה לא במגננה, אלא במתקפה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שטייניץ, זמנך תם מזמן. חברת הכנסת אורית נוקד, ואחריה - חבר הכנסת גדעון סער, ואחרון הדוברים - חבר הכנסת כחלון. אורית נוקד (העבודה-מימד): גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, המתיחות הביטחונית ביישובי סובב-עזה מלווה את האזור עשרות שנים. כבר לפני 50 שנה נרצח בקיבוץ נחל-עוז רועי רוטנברג, ובימים האלה מציינים באזור חמש שנים מאז החל הירי על יישובי סובב-עזה. כשאנחנו מדברים על ירי ה"קסאמים", הרי שעל-פי כל ההערכות המפוכחות, הסוגיה הזאת תמשיך ללוות אותנו, לצערנו, בשנים הבאות. האיומים הביטחוניים שהם ייחודיים לא פוסקים לרגע ומסבים קשיים ומצוקות נפשיות לתושבי האזור כולו. המצב כמובן משפיע לרעה על החלטה של משתכנים, סטודנטים ואנשי עסקים שמקיימים קשר עם האזור, ואני מתכוונת גם ליישובים וגם, כמובן, לעיר שדרות. אני חושבת שניתן לומר שכולם מודעים לבעיה, ואפילו הושגה התקדמות בכל מה שקשור למיגון, אבל זה לא מספיק. ייקח עוד זמן עד שישלימו את המיגון - מיגון של בתי-הספר, הגנים והבתים. חייבים לעשות את זה כמה שיותר מהר, משום שלא תמיד המזל ישחק לטובתנו. אני רוצה לומר שבמיגון של היישובים אין די. המיגון של היישובים מהווה נדבך אחד בחיים התקינים של אוכלוסייה שהיא חפצה חיים ושואפת להתפתח. מרכיבי הקיום ביישובי סובב-עזה, בכל מה שקשור לחינוך, לרווחה, לתשתיות, לסיוע לחקלאים, לתעשיינים – נושאים אלה לא מטופלים כפי שצריך. כל הנושאים הללו, שבלעדיהם לא תהיה תקומה ולא יהיו חיים אמיתיים, לטעמי, לא זוכים לתשומת הלב הראויה. לכן אני סבורה שעל הממשלה להרחיב את נקודת המבט ואת הגישה שלה לטיפול ביישובים. על הממשלה לגבש תוכנית שבבסיסה תיפתר השאלה כיצד חיים באזור ולא רק כיצד מתגוננים. התגוננות בלבד תביא בהכרח לקיום חלקי שמהווה מתכון ודאי לגסיסת היישובים ולדעיכתם. ואם חפצי חיים אנו ביישובים סובבי-עזה, אז הממשלה צריכה ליצור הסכם כולל עם תושבי האזור, וההסכם בין הממשלה לתושבים יבוא בדמות תוכנית בין-משרדית, אשר בבסיסה הכרה ברורה ומלאה באזור הזה כאזור קו עימות. תוכנית כזאת, שבה יהיו שותפים משרדי הממשלה השונים, תבטיח תכנון מסודר לשנים הקרובות, דבר שיחזק את הוודאות של תושבי האזור ואת ביטחונם האישי במובן הרחב והאמיתי. תוכנית כזאת תמחיש לתושבים כי מדינת ישראל אינה משלמת מס שפתיים לביטחונם. תוכנית כזאת גם תמחיש שמדינת ישראל נמצאת אתם, והיא אינה נמצאת אתם רק במקום ובזמן של נפילת ה"קסאם" הבודד, אלא נמצאת אתם לאורך התקופה הקשה שצפויה להם בכל תחומי החיים. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת גדעון סער, בבקשה. אחריו - חבר הכנסת משה כחלון. גדעון סער (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, כנסת נכבדה, אני חושב שחלק מהדוברים שמשתייכים לסיעות הקואליציה, ושמעתי אותם, ואני יודע עד כמה הם מודעים לעומק המחדל, וצריך לקרוא לזה בשם - "המחדל" של הממשלה במתן הגנה על יישובי עוטף-עזה - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שטייניץ, זה מאוד מפריע. גדעון סער (הליכוד): הם עשו לעצמם איזו הנחה, הייתי אומר, לממשלה, כאשר דיברו על הנושא הזה. תראו, אני רואה את הלהט הזה להפקיר גם את לב הארץ, דבר שבוודאות יגרור – כאשר אנחנו יודעים מי שולט ברשות הפלסטינית ומה מחויבותו בנושא הביטחוני - לאותה תופעה שקיימת היום ביישובי עוטף-עזה, את היישובים או את מרכזי האוכלוסייה הגדולים לאורך מישור החוף. ואני תוהה איך אתם לא חרדים כאשר באות מדינות העולם ואומרות לכם שכל נסיגה ללא ערבויות לנושא הביטחוני היא טעות חמורה, איך אתם עוד מאיצים זאת. לכן, אני חושב שהכנסת צריכה היום להשמיע קול ברור בנושא המיגון ולגנות את התנהלות הממשלה בנושא הזה. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חבר הכנסת משה כחלון, בבקשה. משה כחלון (הליכוד): גברתי היושבת-ראש, חברי הכנסת, אני תמה לאן הממשלה הזאת חושבת שהיא מובילה אותנו. אנחנו שומעים על מיגון של עוטף-עזה. אנחנו, לפני חודשים מספר, מייד לאחר ההתנתקות, שמענו על העברת כספים - אני חושב שאפילו הייתי נוכח בוועדת הכספים - למיגון באשקלון. אחר כך – על כמה מקומות באשדוד. אני חושב שהממשלה הזאת צריכה לקבל החלטה, במקום למגן ולמגן ולמגן – ואני בעד מיגון, בוודאי מיגון בית-ספר או גן-ילדים שנחתה בהם "קטיושה". לא צריך לסמוך על הנס. יגידו לנו את זה גם אנשי ש"ס. בורא עולם יכול להיות אתנו פעם, פעמיים, שלוש פעמים. הנס לא תמיד פועל. לפני ימים מספר נחתה "קטיושה" על גן-ילדים. לא היה שם אף אחד, למזלנו. לאחר מכן נחת טיל "קסאם" על בית-ספר, על כיתה. גם שם לא היה אף אחד. לנו אסור לסמוך על הנס. לצערנו, אנחנו גם לא יכולים לסמוך על ממשלת ישראל, אבל בכל זאת – צריך לעמוד פה ולהתריע על המחדלים האלה. רן כהן (מרצ): - - - משה כחלון (הליכוד): חבר הכנסת כהן, הליכוד לא בשלטון. הליכוד לא רימה את העם בפנים ולא אמר - אנחנו נבצע א', ב' וג', ולא יקרה כלום. היינו ערים לסכנות. זה ההבדל בין הליכוד לבין יתר המפלגות, בוודאי המפלגה שאתה מייצג. אתה חושב, שככל שתמסור יותר שטחים וככל שתתפרק יותר מהנכסים האסטרטגיים שלך, מצבך יהיה טוב יותר. רן כהן (מרצ): אתם לא נתתם כלום - - - משה כחלון (הליכוד): תודה רבה. זמני תם, לצערי. היו"ר קולט אביטל: בשם העדר, תודה רבה. השר אדרי ישיב בבקשה. השר יעקב אדרי: גברתי היושבת-ראש, חברי חברי הכנסת, הקשבתי בקשב רב לכולם, ואני חושב שכולנו שותפים לדאגה לכל המתיישבים שנמצאים בעוטף-עזה. מי יותר ומי פחות – כולנו אמרנו את הדברים, וכולנו שותפים לחלק מהביקורת שהיו צריכים לעשות את זה יותר מהר. אני בהחלט מסכים שאם זה היה נעשה יותר מהר – מה לעשות שהיו גם ויכוחים בדרך, אבל בראשית ההודעה שלי הודעתי שהבעיה הכספית של 216 מיליון שקל נפתרה, נמצאה יתרת הכסף. אני מאוד מקווה שיעשו את המיגון מהר; יש צוותים מקצועיים לעניין, ולא כפי שנאמר פה שראו שני פועלים עובדים. אני מאוד מקווה שהקצב יגבר. עם זאת, מיגון זה דבר הכרחי, אבל בל נשכח שיש גם הזרוע השנייה וזו צה"ל. כל יום צה"ל פועל בעזה - באוויר, ביבשה ובים – בכל דרך על מנת להכות בטרור. הרשות הפלסטינית, לצערי הרב, לא מתפקדת. יש שם מריבה גדולה, ואנחנו צריכים לעשות את העבודה, ועושים אותה יום-יום. כמובן, אין ביטחון של מאה אחוז, ואת זה צריך להגיד. אבל אני מאוד מקווה שלהמשך המיגון – ואמרתי את זה גם בראשית הדברים – יימצא הכסף ונוכל להמשיך לעשות את העבודה, וכמה שיותר מהר. קריאה: שחר אדום, שחר אדום. השר יעקב אדרי: אין פתרון ואין ביטחון של מאה אחוז, אבל שוב – צה"ל ממשיך לעשות את העבודה יום-יום, ואני מאוד מקווה שייטב לכולנו. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. חברי חברי הכנסת, אנחנו עוברים עכשיו להצעות סיכום. יש לנו שלוש הצעות סיכום. את הצעת הסיכום מטעם סיעות קדימה, העבודה-מימד וגיל יקריא חבר הכנסת שי חרמש. בבקשה. יעקב מרגי (ש"ס): זאת הצעה משותפת? שי חרמש (קדימה): זאת הצעה משותפת. היו"ר קולט אביטל: גם ש"ס שותפה לזה? יעקב מרגי (ש"ס): כן. היו"ר קולט אביטל: בבקשה, נוסיף את ש"ס. תודה. שי חרמש (קדימה): להלן הצעת הסיכום המשותפת לסיעות קדימה, העבודה-מימד, ש"ס וגיל: הכנסת קוראת לממשלה להשלים את מיגון מוסדות החינוך בשדרות וביישובי סובב-עזה במהירות האפשרית. על הממשלה להקצות את הכספים הדרושים ולהאיץ את הביצוע באמצעות משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף. בהקצאת 210 מיליון ש"ח נמצא פתרון למיגון גני-הילדים - - - היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת מרגי, אתה מפריע. אפשר קצת שקט כדי שנשמע את הטקסט? שי חרמש (קדימה): אני רוצה להעיר לתשומת לבכם שביישובי סובב-עזה צופים כרגע בשידור פה; אנשים יודעים שהדיון הזה מתקיים ומלווים אותו בכל היישובים. אני חוזר: על הממשלה להקצות את הכספים הדרושים ולהאיץ את הביצוע באמצעות משרד הביטחון, צה"ל ופיקוד העורף. בהקצאת 210 מיליון ש"ח נמצא פתרון למיגון גני-הילדים, מוסדות החינוך הנוספים, אך גם תלמידי בתי-ספר התיכון ומכללת "ספיר" זכאים למיגון על מנת שיוכלו ללמוד בבטחה. קריאה: בשאר המוסדות. שי חרמש (קדימה): לכל מוסדות החינוך, כלול בתוכו. הכנסת מחזקת את מערכת הביטחון במלחמתה היומיומית והבלתי-מתפשרת בכלל ובמשגרי ה"קסאמים" בפרט. ואוסיף פה את מה שלא חתמנו – מחזקת את ידיהם של תושבי שדרות ועוטף-עזה בימי מבחן קשים אלה לכולנו. זאת ההצעה החתומה על-ידי קדימה, העבודה-מימד, גיל וסיעת ש"ס. היו"ר קולט אביטל: לפני שאתה יורד, מדובר ב-210 או ב-216 מיליון? שי חרמש (קדימה): 210 מיליון. היו"ר קולט אביטל: השר הציע 216 מיליון. שי חרמש (קדימה): אבל התקציב הוא 210 - 158 ו-52. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת סיכום מטעם הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי – מפד"ל. כיוון שמדובר בהצעות סיכום, אני מאוד מבקשת מחברי הבית להקשיב, כי אתם תצטרכו גם להצביע. בבקשה, חבר הכנסת סער. גדעון סער (הליכוד): תודה, גברתי. הצעת הסיכום נוסחה באופן שיקל גם על סיעות אחרות באופוזיציה, שהבנתי שהגישו הצעות אחרות, לתמוך, וגם על סיעות בקואליציה. הכנסת מגנה את המחדל הממשלתי במיגון יישובי עוטף-עזה. הכנסת דורשת מראש הממשלה להציג בפניה תוכנית רב-תחומית למיגון יישובי עוטף-עזה בתוך חודש ימים. תודה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. הצעת סיעת מרצ לסיכום הדיון - בבקשה, חבר הכנסת רן כהן. רן כהן (מרצ): גברתי היושבת-ראש, חברות וחברי הכנסת, הצעת סיכום מטעם סיעת מרצ לסיכום הדיון על מצב המיגון ביישובי עוטף-עזה: נסיגת ישראל מרצועת-עזה יצרה מציאות ביטחונית קשה ביישובי עוטף-עזה. חובה על הממשלה לפעול בהקדם להרחבת מיגון היישובים, ובראש – מיגון כל מוסדות החינוך, לא רק מוסדות החינוך לילדים מלידה עד גיל שש. כמו כן, על הממשלה לגבש תוכנית כוללת לטיפול בשאלות חינוך, כלכלה וחברה של יישובים אלה. היו"ר קולט אביטל: חבר הכנסת שרנסקי, בבקשה. רן כהן (מרצ): חיזוק חוסנם כיישובים הוא אינטרס לאומי עליון. תודה רבה. היו"ר קולט אביטל: תודה רבה. אנחנו עוברים להצבעה. אנחנו נתחיל בהצעת מרצ - נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן – 13 נגד – אין נמנעים – אין היו"ר קולט אביטל: זאת הצבעה אלקטרונית. אני חוזרת על ההצבעה. אנחנו מצביעים על הצעת הסיכום של מרצ. נא להצביע. הצבעה מס' 7 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן – 40 נגד – אין נמנעים - 1 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת רן כהן נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד – 40, אין מתנגדים, נמנע אחד. אני קובעת שההצעה התקבלה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה על הצעה מטעם הליכוד, ישראל ביתנו והאיחוד הלאומי – מפד"ל. אני מפעילה את ההצבעה, בבקשה. הצבעה מס' 8 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת גדעון סער – 21 נגד – 20 נמנעים – 2 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת גדעון סער לא נתקבלה. קריאות: - - - היו"ר קולט אביטל: ובכן, בעד - 21. לא לשמוח כל כך. אני מוסיפה את קולות שני השרים. בעד – 21, נגד – 22, בתוספת קולות השרים שאין להם הצבעה אלקטרונית. אני קובעת שההצעה לא עברה. אנחנו עוברים עכשיו להצבעה - - - קריאות: - - - היו"ר קולט אביטל: אנחנו עוברים להצבעה על הצעת הסיכום של הקואליציה. נא להצביע. הצבעה מס' 9 בעד הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שי חרמש - 25 נגד - 17 נמנעים - 1 הצעת הסיכום שהביא חבר הכנסת שי חרמש נתקבלה. היו"ר קולט אביטל: בעד – 25, ובתוספת קולות השרים - 27. 17 נגד ונמנע אחד. אני קובעת כי הצעת הסיכום התקבלה. תודה רבה. חברי חברי הכנסת, תם סדר-היום. הישיבה הבאה תתקיים מחר, יום רביעי, כ"ו באייר התשס"ו, 24 במאי 2006, בשעה 11:00. ישיבה זו נעולה. הישיבה ננעלה בשעה 18:21.